משה פייגלין Moshe Feiglin

פנייה אישית וישירה לאבי מעוז ולאיתמר בן גביר: למה מי שמדבר בשם שמיים בוחר לזרוק בוץ ולנהל קמפיין שקרים? אבי, אם אנחנו "מדינת כל אזרחיה", למה התאמצתם כל כך להצטרף אלינו ברגע האחרון לבלוק הטכני? ואיתמר, במקום להכפיש את סמוטריץ' ואותי, למה שלא תדבר פשוט על העשייה שלך? לציבור נמאס משיימינג. הגיע הזמן שנוכיח שגם בבחירות אפשר להתנהל כבני אדם. התשובה המלאה בסרטון. שתפו

לרגע נעצרנו, אתמול בשוק מחנה יהודה, לתמונה קבוצתית של מועמדי זהות לכנסת. אם אחרי זוועת ה-7 באוקטובר, אתם כבר לא מוכנים לעוד מאותו הדבר, אתם חייבים את האנשים המופלאים האלה בכנסת. מימין לשמאל - עומר פציניאש, נשואה ואם לילדה, קצינה קרבית אחרי מאות ימי מילואים בתוך עזה, מייסדת תנועת המילואימניקים דור הניצחון. שיראל ללום נהיר. כתבת ההתיישבות לשעבר של ערוץ 14. נשואה, אם לילדים לוחמת ללא חת למען ההתיישבות בארץ ישראל כולה. סימה חסון. נשואה, אם לילדים, חקלאית בעוטף עזה, מייסדת תנועת צעדת האימהות, לוחמת ללא חת למען חיילי צה"ל, נגד הפגיעה הבזויה בגיבורי כח 100 וחיילים רבים אחרים ומן המוחות הבולטות נגד משאיות האספקה לחמאס. רועי קירשברג. איש ההתיישבות, יזם ובעל עסקים ממושב תומר שבבקעה - ששירת 727 ימי מילואים מתחילת המלחמה, שעוד לפני הטבח ידע שהפתרון היחיד -מדינית וגם כלכלית - נמצא בזהות ולאחר שנים של פעילות במפלגה, עבר לעבוד למען עם ישראל בשדה הציבורי מטעם מפלגת זהות. הרב יצחק זאגה. גם כלכלן, גם עורך דין, גם חבר דירקטוריונים, גם יזם ומנכ"ל, גם איש תקשורת וגם איש הגות והלכה. הרב זאגה בדק את כל המפלגות ומצא שרק זהות מביאה דרך חדשה. ויש כמובן את ארכדי מוטר, מנהל פרויקטים בתחום IT, פעיל ציבור, פעיל התיישבות ופרשן פוליטי מוכר בקרב ציבור דוברי הרוסית בישראל - איש רב פעלים שאינו בתמונה, ואת איריס ברנשטיין - משפחה שכולה תושבת העוטף והלוחמת בבג"צ - אני מביט בתמונה ואני מפנים ומבין: המפלגה היחידה שאינה המשך ישיר לכח מה שהיה כאן לפני הזוועה, המפלגה היחידה שאינה עוד מאותו הדבר, המפלגה היחידה שנושאת בשורה חדשה ורעננה של זהות עם חירות, של כיבוש גירוש והתיישבות - המפלגה היחידה שמראה את הדרך לניצחון - היא זהות. שימו את האות ט בקלפי והבטיחו שכמה שיותר מהאנשים המופלאים האחה יהיו שם בכנסת הבאה.

עדכון חשוב: היום נתחיל את החמש על חמש בשעה 17:30, משום שאני אמור להתראיין ליומן הערב ברשת ב'. מוזמנים להצטרף ולשאול שאלות - נתראה ב-17:30!

אומרים לכם שפייגלין כבר בפנים ולכן עדיף להצביע למישהו אחר? אל תטעו. בן גביר כבר בפנים, סמוטריץ’ בפנים, וגם אני נמצא במקום בטוח. המערכה הפעם היא לא על מקום אישי, אלא על השאלה האם יהיה כאן שינוי כיוון אמיתי! השאלה היא האם הבשורה של זהות תיכנס בגדול. האם יהיה בכנסת כוח אמיתי שיציב לנתניהו קווים אדומים מול קונספציית אוסלו ומול מדינה פלסטינית לחמאס בעזה - מתוך המחנה הלאומי. זה תלוי אך ורק בכם. לא בוחרים בעוד מאותו הדבר - שמים בקלפי רק ט’, ומביאים את השינוי הנדרש!

אומרים לכם שפייגלין כבר בפנים ולכן עדיף להצביע למישהו אחר? אל תטעו. בן גביר כבר בפנים, סמוטריץ’ בפנים, וגם אני נמצא במקום בטוח. המערכה הפעם היא לא על מקום אישי, אלא על השאלה האם יהיה כאן שינוי כיוון אמיתי! השאלה היא האם הבשורה של זהות תיכנס בגדול. האם יהיה בכנסת כוח אמיתי שיציב לנתניהו קווים אדומים מול קונספציית אוסלו ומול מדינה פלסטינית לחמאס בעזה - מתוך המחנה הלאומי. זה תלוי אך ורק בכם. לא בוחרים בעוד מאותו הדבר - שמים בקלפי רק ט’, ומביאים את השינוי הנדרש!

הפיילוט בבני נעים הוכיח: תפיסת הביטחון של 'זהות' מנצחת בשטח. הכתבה של אליה אביב בערוץ 14, שנכנס השבוע עם לוחמי צה"ל לעומק הכפר בני נעים, היא לא עוד דיווח - היא רגע מכונן. במקום שיירות ממוגנות מאחורי חרכי ירי קלסטרופוביים, הלוחמים נכנסו בהאמרים פתוחים לחלוטין. בגלוי. ראשים מורמים, קנים קדימה, ושפת גוף שמקרינה דבר אחד בלבד: ריבונות ובעלות מלאה. והתוצאה? אפס אבנים. אפס בקבוקי תבערה. אפס מטענים. שקט מוחלט של אויב המום שפשוט מרכין ראש. המראה הזה החזיר אותי לימי המאבק באסון אוסלו, כשהתחילה מחלת ההתמגנות. סירבתי אז לשתף פעולה עם תודעת הכלובים: קשרתי דגל ישראל ענק לגג ונסעתי בראש מורם. כולם הבינו את חוק הטבע הבסיסי של המזרח התיכון: מיגון הוא לא הגנה - מיגון הוא הזמנה לתקיפה. במשך שלושים שנה סיפרו לנו שהשקט נקנה בעוד בטונדות וגדרות מיליארדים. ה-7 באוקטובר ריסק את האשליה הזו. התפיסה הביטחונית של 'זהות' הפוכה: מורידים את הגדרות ומחסלים את תודעת הנרדף. הניצחון לא יושג בעוד שכבת שריון, אלא בהכרעה תודעתית. כשחייל צה"ל יוצא מהשריון ומתנהג כמו בעל הבית - הטרור משותק. במקום מלחמת התשה אינסופית וסיוע לאויב בזמן מלחמה - הגיע הזמן להנהגה ביטחונית אזרחית שתחליף את תורת ההתגוננות בהתקפה, הכרעה וריבונות. בבחירות לכנסת ה-26, לא מהמרים שוב על קונספציית ה-6 באוקטובר. תנו את הכוח לרשימת 'זהות' בבלוק הטכני עם הציונות הדתית (מקומות 8, 10 ו-11), ויחד נהפוך את התעוזה של לוחמינו למדיניות הרשמית של מדינת ישראל! הגיע הזמן לנצח!

מדינה חפצת חיים לא מסתתרת מאחורי גדרות וחומות. היא מכריעה. כיבוש. גירוש. התיישבות. עד שלאויב לא תישאר שום יכולת ושום תקווה להשמיד אותנו. הגיע הזמן להפסיק לפחד. הגיע הזמן לנצח.

המנגנון שנקרא מתפ"ש. היחידה הזו, שהוקמה לפני עשרות שנים כדי לשמש הזרוע הלוגיסטית והמנהלית מול האוכלוסייה הערבית, הפכה למעוז המובהק של תפיסת ניהול הסכסוך, שמרטפות האויב וההכלה. במקום שצה"ל יפעל כצבא לוחם שמטרתו אחת ויחידה - הכרעה והשמדת האויב - מדינת ישראל מחזיקה בתוך הצבא מנגנון ביורוקרטי ענקי של לובשי מדים שתפקידו לדאוג לאינטרסים, לאספקה ול"יציבות ההומניטרית" של האויב. יד אחת לוחמת ומקיזה דם, ויד שנייה מחלקת לחם, תרופות ומזומנים לחמאס, ומייצרת עיוות מוסרי שזועק לשמיים. קציני צה"ל הפכו לקבלני התובלה והתיאום של עזה. את החרפה הזו חייבים לגדוע מיד, והצעד הראשון הוא לסגור את מתפ"ש ולפרק אותה לאלתר. בזמן מלחמה אין מקום ל"תיאום" עם האויב, ואין שום הצדקה לקיומה של מפקדה צבאית שמזרימה אספקה למי שרוצה בהשמדתנו. את המנהל האזרחי ביהודה ושומרון יש לבטל ולהעביר את סמכויותיו למשרדי הממשלה האזרחיים תחת ריבונות ישראלית מלאה, ואילו מול עזה יש לקטוע לחלוטין כל מנגנון תיאום, מעבר ואספקה. ישראל צריכה להיות הריבון, ולא השמרטף ובוודאי שלא חברת השילוח של עזה. יש לעצור כל משאית. לסגור הרמטית כל מעבר. לא גרם אחד של סיוע, לא ליטר של דלק ולא שקל של סחורה. את האויב לא מנהלים, מול אויב לא מתאמים באו"ם, ולטרור לא משלמים דמי חסות. אויב פשוט מנצחים, מכריעים ומסלקים. הגיע הזמן לנצח!

חוצפה שאין לה גבול ועזות מצח ששוברת כל שיא: רונן בר, האיש שנושא באחריות הישירה והמבצעית לטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, מעז להגיש תביעת דיבה נגד נתניהו. השפל המוסרי הזה להשתמש במחדל כדי לתדלק קמפיין בחירות פוליטי במקום להרכין ראש - הוא בלתי נתפס. רונן בר, הרצי הלוי וכל חבורת המחדל: מקומכם לא בפוליטיקה, אלא מאחורי סורג ובריח. ושם אתם עוד תשבו. צפו בדברים המלאים

מחיר האמת בישראל יקר! בואו לסייע לנו. לתמיכה בקמפיין לחצו>> https://join.zehut.org.il/xtux03xe

"איך את חיה עם הדיכוטומיה הזאת?", שאלתי את חברתי דיצה אור - אמו של שורד השבי הגיבור, אבינתן אור. איך אמא שכל נשמתה זועקת להציל את בנה, מצליחה לעמוד מול הלחץ ולא ליפול למלכודת ה"עכשיו! בכל מחיר!"? התשובה של דיצה חדה, צלולה ומנפצת את כל הנרטיב שהתרגלנו לשמוע: אין שום סתירה בין הלב של אמא להכרעת האויב. להפך - זו הדרך היחידה. שיחה מרתקת על אמונה, אומץ והאמת הפשוטה שכולם ניסו להשתיק. אל תפספסו את זה.

ארץ אינה משאב נדל"ני; ארץ היא המרחב שבו מתממשת תודעתו ורוחו של עם. כאשר אומה מאבדת את פשר קיומה ואת צדקת דרכה, המרחב מפסיק להיות מולדת פתוחה והופך עבורה למעמסה המאיימת על שלוותה. מה שאנו חוזים בו בימים אלה במסדרונות מינהל התכנון - תחת הכסות הבירוקרטית והמרדימה של "שינוי 5 לתמ"א 35" - אינו ויכוח תכנוני מקצועי, אלא תסמין מובהק של קריסה תודעתית. בלב לבו של המנגנון השלטוני, פקידות המונעת מאידאולוגיה של נסיגה - אותה תודעה המשותפת לארגונים כמו "במקום", הניזונים מכספי פטרונות אירופית ורואים בציונות חטא גזעני - מובילה מהלך שיטתי ומחושב של חניקת ההתיישבות היהודית בנגב ובגליל. המהלך הזה אינו צומח מאיום או מלחץ חיצוני, אלא מתוך ריק פנימי עמוק. ה'ישראליות' המודרנית, שהתנתקה ממקורותיה, מן התנ"ך ומן הייעוד היהודי, פוחדת מן המרחבים. אומה שאיבדה את האמונה בזכותה המוחלטת על הארץ נדחפת באורח עיוור להתכנסות אל תוך גטו חוף מוגן, צפוף ומחניק בין גדרה לחדרה. עבור מי שאינו רואה בארץ הזו נחלת אבות וברית עולמים, פיתוח הנגב והגליל חדל מלהיות שליחות חלוצית והופך לנטל, והאחיזה במרחבי המולדת מצטיירת בעיניו כהפרת שקט בלתי מוסרית. אין כאן מאבק שטחי של "ימין מול שמאל". ממשלת ה"ימין" עומדת מנגד משותקת, כבולה בפרגמטיזם פחדני ובניהול טקטי חסר חזון, משום שגם היא משוללת תודעת ריבונות. הציבור משלה את עצמו שהוא נהנה מחירות, בשעה שעריצות פקידותית מנוכרת מכתיבה מתוך חדרי ישיבות אטומים היכן מותר לו לחלום, היכן ייאסר עליו לבנות, וכיצד יוגבל עתידו. "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה" - זהו צו החירות הבסיסי ביותר של העם היהודי. שום אומה ריבונית וחפצת חיים אינה מפקידה את גורל אדמתה בידי פקידים המתביישים בעצם קיומה הלאומי. הקרב על תמ"א 35 אינו מאבק על מגרשי בנייה או על אחוזי בינוי; הוא מעמיד במבחן את שאלת היסוד של הווייתנו בארץ הזו. לא באנו לכאן כפולשים מהוססים המחפשים מקלט ארעי ומבקשים אשרת שהייה ממוסדות זרים, אלא כבעלי בית המגשימים את ייעודו ההיסטורי של נצח ישראל. את מסמכי הכניעה הללו יש להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה, לסלק את הפקידות האידאולוגית ממוקדי ההכרעה, ולהשיב לעם הזה הנהגה של חירות, אמונה ובעלות מלאה על כל מרחבי מולדתו.

הסרטון של דראושה אינו סתם פרובוקציית בחירות זולה; הוא מדגים היטב מלחמת כיבוש שקטה וזוחלת על המרחב הציבורי הישראלי. כן, אנחנו מפחדים מהשפה שלכם. אתם, שמנסים בכיבוש זוחל לכבוש את מדינת ישראל. אתם, ערביי ישראל, שאחראים ללמעלה מ-20% ויותר מכלל הפיגועים - אנחנו מפחדים מכם. כשאנחנו שומעים ערבית בסביבתנו, אנחנו נדרכים. זה לא נעים לנו, זה מייצר אצלנו מצוקה ואי-נוחות, ואנחנו לא רוצים לשמוע ערבית במרחב הציבורי ובבתי העסק במדינה שלנו. וכשבעל עסק אומר לעובדים שלו "כאן ידברו רק בעברית", הוא לא עושה את זה מתוך "גזענות" - הוא עושה את זה כי הוא מבין היטב שאם ידברו שם רק ערבית - יהיו לו פחות לקוחות. וזה לא בגללנו. זה בגללכם. אם עולה חדש מצרפת או מרוסיה מדבר עם לקוח בשפתו, זה בסדר גמור. אבל איתכם זה סיפור אחר לגמרי: כשהשפה הערבית משתלטת על המרחב, היא לא מייצרת תחושת פולקלור - היא מייצרת פחד, איום וזרות בארצנו שלנו. לכן, זוהי זכות לגיטימית לחלוטין - מוסרית ועסקית - לדרוש שבתוך מדינת ישראל, בעסק פרטי כמו במרחב הציבורי, ידברו עברית. זה כל הסיפור. והבעיה, רבותיי, היא אתם - לא אנחנו.

אל תתבלבלו: מאחורי בנט, ליברמן והפרצוף החביב של אייזנקוט - עומד אהוד ברק ומושך בחוטים. הם מוכנים לשרוף את המדינה וליצור כאוס מוחלט, העיקר לעמוד בראש ערימת האפר. התשובה למצב היא לא שמאל בתחפושת של ימין, אלא זהות חזקה וקווים אדומים ברורים מתוך המחנה הלאומי: שום משאית לעזה ושום פשרות.