משה פייגלין Moshe Feiglin

בזמן שהצפון ננטש אנחנו מגיעים כדי להבהיר דבר אחד: יישובי קו הגדר לא לבד. שנים של הכלה, נסיגה והיעדר חזון ביטחוני הותירו את תושבי הצפון בחזית בתחושה שהמדינה השאירה אותם מאחור. קריית שמונה וכל יישובי קו הגדר אינם בעיה מקומית, אלא המבחן הלאומי של כולנו. ביום שני, 22.6.2026, נקיים כנס קריאת השכמה לאומית בצפון הארץ, בהשתתפות: משה פייגלין, יגאל מלכה, אוסנת זוהר, מאיר מיקו בן שטרית, עומר פציניאש ולדמן וגלעד אך, אל”מ במיל רונן כהן, סימה חסון, ישי פליישר, אביעד גדות, ארקדי מוטר ומשה פייגלין ועוד נדבר על ביטחון, ריבונות, התיישבות, שיקום הצפון ובעיקר על הדרך להחזיר לישראל את היכולת לנצח ולא רק להגיב. הצפון לא לבד. זה הזמן להגיע, להשמיע קול ולהיות חלק מהשינוי. 🇮🇱 להרשמה לכנס לחצו>> https://lp.smoove.io/io1r

ארגונים פוליטיים מגישים במשך שנים אינספור תלונות, מקיימים קשרים הדוקים עם הפרקליטות, מפעילים לחץ בלתי פוסק - והפרקליטות תמיד מגיעה לאותה כתובת: לא לאיימן עודה. לא למסיתים הערבים. לא למי שקורא לניצחון עזה ולהשמדת ישראל. אלא תמיד תמיד ליהודים! בדיון היום הודה נציג המרכז הרפורמי שיש גם הסתה חמורה מצד ערבים כנגד יהודים. אם כך, כמה חברי כנסת ערבים נפסלו לדעתכם מלרוץ לכנסת? כמה? התשובה היא אפס! ולכן המשפט הזה כבר מזמן אינו משפטו של ד"ר מיכאל בן ארי. זה משפטה של מערכת אכיפה שבוחרת את מטרותיה ורודפת אותן! זה משפטו של סטנדרט כפול! וזה משפטה של דמוקרטיה לכאורה, שבה יש אזרחים שמותר לרדוף - ואזרחים שבשום פנים ואופן אסור לגעת בהם. צפו ושתפו!

במסגרת הפחד הציבורי מאחוז החסימה, שואלים אותי האם תסיר מועמדות אם תראה שאתה לא עובר?

במלאת שלוש שנים לאסון הנורא ביותר שפקד את עם ישראל מאז אושוויץ, כשקול דמי אחינו ואחיותינו עודנו זועק אלינו מהאדמה, כשהמלחמה המדממת עודנה נמשכת 3 שנים ללא הכרעה בשום חזית - ילך סוף סוף עם ישראל לבחירות. ומי יתמודד בבחירות הראשונות שלאחר אותו יום שואה? את גוש השמאל, ייצג אחד הרמטכ"לים הפרוגרסיביים ביותר, מהבולטים בתהליך פירוק צבא היבשה, רמטכ"ל שפירק את הצבא לדעת ואחד האחראים הבולטים לכך שפשוט לא היה שם צבא, לא ב 7 באוקטובר ולא באיומים הרב זירתיים שנוצרו בעקבותיו. אייזנקוט מסמל במלוא עוצמתה את הקונספציה הביטחונית שקרסה והובילה לאסון במובן הביטחוני. את גוש הימין ייצג מי שעלה לשלטון כבר ב1996 על גלי המחאה נגד הסכמי אוסלו (שהובילו במישרין לאסון), אך במקום לבטלם הנציח אותם, מי שתמורת תמונה על כבש המסוק עם גלעד שליט, שחרר את סינואר ועוד 1000 מחבלים שהנהיגו את מתקפת הזוועות ומי שכיהן כראש ממשלה עשרות שנים לפני האסון וחייב היה להכיר את כל תהליכי הריקבון במערכת הביטחון שהובילו את האסון ולמנוע אותם. נתניהו מסמל במלוא עוצמתה את הקונספציה המדינית שקרסה והובילה לאסון במובן המדיני. הנה כי כן - סמל המנהיגות הביטחונית שקרסה, וסמל המנהיגות המדינית שקרסה, הם שיציעו לנו ביום הבחירות - עוד ועוד - מבדיוק אותו הדבר שהוביל לאסון! זהות פועלת מתוך מרחב הרוב היהודי וברור שלא תקים ממשלת שמאל. ואולם יש לזהות קווים אדומים, אצלנו לא תהיה אספקה לאויב בזמן מלחמה, אנו נביא לביטול מלא של הסכמי אוסלו והמצע שלנו הוא היחיד שמתווה דרך לאומית הפוכה לדרך השמאל שהובילה לאסון. מבחינתנו יש רק שתי אפשרויות על השולחן: או ישיבה בקואליציית רוב יהודי כדי לשנות כיוון, או לחימה עיקשת מתוך האופוזיציה. אין אמצע, אין זיגזגים ואין שום דרך אחרת. במלאת שלוש שנים לגדול האסונות שפקדו את עמנו מאז אושוויץ, יחכה לכם מעבר לפרגוד רק פתק אחד שאינו מייצג את הקונספציה שכשלה - לא ביטחונית ולא מדינית! ימתין לכם שם רק רק פתק אחד שאינו עוד מאותו הדבר! הפתק של זהות.

שבת (שלום)

אם טראמפ הוא התוכנית שלנו - אז פספסנו את כל הרעיון הציוני. מדינת ישראל לא קמה כדי לחפש פטרון חדש. היא קמה כדי שעם ישראל יחזור להיות ריבון לגורלו, יפסיק לחשוב כמו קהילה בגלות ויחזור לחשוב כמו אומה בעלת ייעוד. צפו ושתפו

שש שנים חלפו מאז 2019, והלב נשבר מלהביט במה שעברנו. אלו היו השנים הקשות שידעה המדינה - מהקרע החברתי המדמם, דרך רמיסת החירויות בקורונה, ועד לזוועות שבעה באוקטובר, הלחימה הממושכת בעזה והמערכה הנוכחית מול איראן. אני אומר לכם בכאב אך בביטחון מלא: אילו עקרונות המצע של זהות היו נר לרגליה של המנהיגות בישראל, כל הכאוס והאסונות הללו היו נמנעים מאיתנו. המצע החדש שלנו - “מחזירים את המדינה לעם: ישראל - הוראות הפעלה” - הוא תמצית הדם, היזע והאמונה שלנו. הוא מציג בפירוט את תפיסת העולם שלנו, ומציע את הפתרונות שאני מאמין בכל ליבי שיציבו את ישראל במקום הראוי לה: מדינת העם היהודי. הדרך לכתיבת הספר הזה הייתה מה שאני מכנה “דרך ארוכה קצרה”. היא הייתה ארוכה מאוד ומפרכת בעריכה, אך קצרה בציר הזמן. והיא לא הייתה מגיעה ליעדה בלי עזרתם הנדיבה של רבים מאוד שנרתמו בעצה, בכתיבה, ובמסירות מפליאה שלא פעם הותירה אותי נרגש. קיבלנו עזרה עצומה גם מאנשים שאינם מזוהים פוליטית עם זהות, אבל פשוט רצו וביקשו לסייע - והתרומה שלהם הייתה מכרעת. המצע הזה הוא לא מסמך פוליטי של איש אחד. הוא פרויקט open-source אנושי וענק של קהילת מתפקדי זהות וחבריהם. עשרות אנשים ערכו, התווכחו, ליטשו ושכתבו במשך חודשים, יום אחרי יום, כל עמוד ועמוד. לכולם מסורה תודתי העמוקה והאישית מהלב. תנועת זהות ניצבת על שני יסודות שהם אחד: זהות וחירות. ב-2019 הדגשנו את החירות, אבל הטלטלה שעברנו בשנים האחרונות החזירה את יסוד הזהות למרכז הבמה. המבקש ללמוד את כל המצע על רגל אחת, די לו שידע מהו החוק הראשון שזהות תתעקש להעביר מיד בכניסתה לכנסת: שינוי שמה של מדינת ישראל ל”ישראל: מדינת העם היהודי”. לא בסמנטיקה עסקינן, אלא בהשבת הצדק, הביטחון והחירות שנשחקו בגלל טשטוש הזהות הלאומית שלנו. לבחירות הקרובות אנחנו רצים למודי ניסיון, בוגרים ובשלים מתמיד. הגענו לרגע האמת שבו חייבים להקים לישראל מנהיגות של חזון - מנהיגות שתוביל אותנו מהתהום המסוכנת שציונות הקיום נתקעה בה, אל עבר פסגה חדשה של ציונות הייעוד והבשורה. אנחנו נשחרר את פרקי הספר אחד אחרי השני, והיום אני מזמין אתכם באופן אישי להוריד ולקרוא את פרק המבואות שכבר מוכן עבורכם. הקישור להורדה מחכה לכם ממש כאן בתגובה הראשונה. קראו, תעמיקו, ויחד נחזיר את המדינה לעם. קישור להורדה>> https://lp.smoove.io/ioz4

שנתיים ושמונה חודשים אחרי הטבח הנורא בתולדות מדינת ישראל, אחרי יותר מ־1,200 נרצחים בשבעה באוקטובר, אחרי כאלף לוחמים שנפלו בקרב - וביניהם נכדי האהוב - אחרי הטבח במסיבת רעים, אחרי הגיהינום שחוו יישובי העוטף המצולקים לכל החיים, צה"ל מתרגל את... הטבח הבא. לא את הניצחון. לא את ההכרעה. לא את כיבוש השטח שממנו יצאו המרצחים. לא את גירוש האויב. לא את ההתיישבות שתבטיח שלעולם לא ישוב. במקום זאת, הכנסנו לעזה רבבות רבות של משאיות "סיוע הומניטרי", שיקמנו את חמאס במו ידינו, אפשרנו לו להתבסס מחדש, ועכשיו אנחנו מתרגלים כיצד להתמודד עם השחיטה הבאה. זו אינה גזירת גורל. זו תוצאה של תפיסת עולם לא היינו צריכים לתרגל את הטבח הבא אילו עשינו את הדבר היחיד שיכול היה להבטיח ניצחון: כיבוש. גירוש. התיישבות!!! עם שמאמין בצדקת דרכו אינו מתרגל את האסון הבא. הוא דואג שלא יהיה כזה. נשוחח על כך ועל נושאים חשובים אחרים, הערב בלייב חמש על חמש. מחכה לכם

בעקבות השמועות והפרסומים המופצים בשעות האחרונות על "בלוק טכני" אפשרי שכולל את פרופ' ירון זליכה, דדי שימחי, יועז הנדל ובני גנץ, אני מבקש להבהיר באופן חד-משמעי: כל ניסיון לערב את תנועת זהות בחיבור כזה יידחה על הסף. סירבתי לפתוח ערוץ שיח או לקיים פגישות בנושא, משום שמהלך כזה אינו עומד על הפרק בשום קונסטלציה. החיבורים ושיתופי הפעולה הרלוונטיים מבחינתי הם אך ורק בתוך הגוש הלאומי-אמוני. אני מבקש לשרטט קו ברור: בני גנץ הוא אחד האחראים המרכזיים לטיפוח קונספציית אוסלו במערכת הביטחון ולקידום תפיסות שהעדיפו את צורכי האויב על פני ביטחונם של אזרחי ישראל וחיילי צה"ל. תפיסות אלו תרמו באופן ישיר למציאות שהובילה לטבח השבעה באוקטובר. לכן, שיתוף פעולה פוליטי עם בני גנץ אינו בא בחשבון. זהות לא תתמזג, לא תתחבר ולא תשתף פעולה עם שום גורם שמטרתו לפגוע ברוב היהודי, לטשטש את זהותה היהודית של המדינה או להפיל את ממשלת הימין.

במלחמה נגד סרטן לא חוגגים כשנשארים 40% מהגידול. במלחמה על קיומה של ישראל לא מודדים הצלחה לפי אחוזי שטח שבו השגנו שליטה, אלא לפי השאלה הפשוטה: האם האויב הובס - או שהוא כבר נערך לטבח הבא. כל עוד חמאס נשאר הריבון בעזה, וכל עוד ממשיכים להזרים אליו את התנאים לשיקום, המלחמה רחוקה מסיום - והסכנה לישראל רק גדלה. צפו ושתפו

קריית שמונה היא קו החזית של כולנו. בשנים האחרונות הפכה קריית שמונה לסמל של עמידה איתנה, נחישות, אך גם של המחיר הכבד של המלחמה. בזמן שהצפון גוסס מבחינה עסקית ותעסוקתית, ושעון העצר לקראת התפרצות חוזרת של מאורעות פנים-מדינתיים הולך ואוזל - אי אפשר להמשיך לשתוק. כל הערים והישובים סמוכי הגדר הפכו לעוטף ישראל. בכל מקום שבו המדינה נסוגה, מתנצלת ומכילה - שם בדיוק נקבע הגבול החדש של האויב. אנו דורשים שינוי תפיסה מוחלט. לא עוד “לגרוע יכולות”, לא עוד “כיסוח דשא”, פשיטות או סבבים חסרי תוחלת. אנו דורשים להחזיר את מושג הניצחון לרוח צה”ל ולעם ישראל. על מה נדבר בכנס? הכנס יפגיש מנהיגים, אנשי הגות, אנשי ביטחון, אסטרטגים ותושבים כדי לשרטט את הדרך לעתיד בטוח וריבוני, ויעסוק בנושאים הבוערים ביותר. לפרטים והרשמה>> https://lp.vp4.me/io1r

אני מברך את רבני ישיבות ההסדר שבעקבות ההחלטה המטומטמת של בג"צ להכניס בנות לטנקים, הודיעו כי כפי שקרה בחיל התותחנים, גם מחיל השריון ידירו מעכשיו חיילי ההסדר את רגליהם. הנה כי כן מעדיף הזיהום הפרוגרסי שפשט במערכות המשפט והביטחון, את אידאולוגית התוהו ובוהו על פני דור הגבורה ומגש הכסף האמוני שהפך לחוד החנית בהקרבה עבור קיום המדינה ובטחונה. לפני כשבועיים הסברתי צפיתי את ההתפתחות הזו בשיחה עם שי גולדן.

שנתיים ושמונה חודשים אחרי הטבח הנורא בתולדות מדינת ישראל, אחרי יותר מ־1,200 נרצחים בשבעה באוקטובר, אחרי כאלף לוחמים שנפלו בקרב - וביניהם נכדי האהוב - אחרי הטבח במסיבת רעים, אחרי הגיהינום שחוו יישובי העוטף המצולקים לכל החיים, צה"ל מתרגל את... הטבח הבא. לא את הניצחון. לא את ההכרעה. לא את כיבוש השטח שממנו יצאו המרצחים. לא את גירוש האויב. לא את ההתיישבות שתבטיח שלעולם לא ישוב. במקום זאת, הכנסנו לעזה רבבות רבות של משאיות "סיוע הומניטרי", שיקמנו את חמאס במו ידינו, אפשרנו לו להתבסס מחדש, ועכשיו אנחנו מתרגלים כיצד להתמודד עם השחיטה הבאה. זו אינה גזירת גורל. זו תוצאה של תפיסת עולם לא היינו צריכים לתרגל את הטבח הבא אילו עשינו את הדבר היחיד שיכול היה להבטיח ניצחון: כיבוש. גירוש. התיישבות!!! עם שמאמין בצדקת דרכו אינו מתרגל את האסון הבא. הוא דואג שלא יהיה כזה.

כשכתבתי את הספר "האדם מחפש זהות", קיוויתי שהוא יצליח לגעת באנשים שמעולם לא פגשתי. לא דמיינתי שאחד מהם יהיה קופטי ממוצא מצרי, שגדל על שנאת ישראל והגדיר את עצמו במשך שנים כאנטי-ישראלי. מייקל גמאל הוא לא עוד תומך ישראל. הוא אדם שעבר מסע אישי ותודעתי יוצא דופן. בן למשפחה קופטית ממוצא מצרי, שבמשך שנים אימץ את הנרטיבים המקובלים נגד ישראל והזדהה עם העמדה ה"פלסטינית". אבל אז הגיע ה-7 באוקטובר. כמו רבים בעולם, גם הוא נחשף לזוועות. אלא שבניגוד לרבים אחרים, הוא לא הצליח להתעלם מהפער בין המציאות לבין הנרטיב שעליו גדל. דווקא התגובות שראה סביבו - הניסיונות להצדיק, לטשטש או להכחיש את הטבח - גרמו לו לעצור, לשאול שאלות, ולבחון מחדש אמיתות שנראו לו מובנות מאליהן. האסימון נפל. הוא יצא למסע חיפוש אחר האמת, מסע שהוביל אותו למקום שבו הוא מגדיר את עצמו היום כ"אוהב ישראל", ומקדיש חלק ניכר מפעילותו הציבורית להסברה, לדיאלוג ולחשיפת קהלים חדשים לסיפור הישראלי. לכן הביקורת שלו על הספר אינה עוד המלצה נחמדה. היא מעניינת דווקא משום שהיא מגיעה מאדם שלא גדל בתוכינו, אינו יהודי ולא התחנך על ברכי הציונות, ולא הגיע עם אהדה מוקדמת לישראל או לרעיונותיי. להיפך. הוא הגיע מהמקום הרחוק ביותר שאפשר לדמיין. בעיניי, כשאדם שהיה בצד השני של המתרס קורא את הספר ומוצא בו ערך, זהו מבחן משמעותי הרבה יותר מכל מחמאה שמגיעה ממי שמלכתחילה מסכים איתי. מוזמנים לצפות בסרטון הביקורת של מייקל ג'מאל על "האדם מחפש זהות".

אני מתמודד לכנסת כדי לשנות את הכיוון שאליו מדינת ישראל נסחפה במשך עשרות שנים. לא כדי להיות עוד גלגל במכונה, ולא כדי להחליף פנים באותה קונספציה. מפלגת זהות לא תקים ממשלת שמאל. אבל גם לא תהיה עלה תאנה לממשלה שממשיכה את אותן תפיסות שהביאו אותנו אל המשבר הנוכחי. יש לנו קווים אדומים, ובראשם הפסקת הסיוע לאויב בזמן מלחמה והחזרת הריבונות וההיגיון למדיניות הישראלית. יש מי שכבר ויתרו על החלום. יש מי שהשלימו עם המציאות הקיימת. אני לא. אני מאמין שהרעיונות שנראים היום רדיקליים יהפכו מחר למיינסטרים, משום שהם מבטאים את מה שרוב הישראלים מרגישים עמוק בפנים - גם אם התרגלו לחשוב שאין דרך אחרת.

במקום שבו רבים רואים רק סכסוך, אני רואה את השאלה הגדולה ביותר של זמננו: האם עם ישראל חזר לארצו רק כדי להיות עוד עם בין העמים, או כדי למלא את ייעודו? לפני 110 שנה הבינו בלונדון שיש קשר בין שיבת ציון לבין תקווה לעולם טוב יותר. היום, אחרי ה-7 באוקטובר, השאלה הזו חזרה במלוא עוצמתה. אני מאמין שהר הבית אינו רק אתר ארכיאולוגי או מוקד למחלוקת פוליטית. הוא הלב הפועם של הזהות היהודית ושל חזון שמבקש להביא חיים, חירות ושלום לעולם כולו. מהר הבית. מול מצלמות ה-BBC. צפו בראיון שלא עוסק רק בירושלים. הוא עוסק בשאלה מי אנחנו, ולאן אנחנו הולכים מכאן.

למה הפצ"ריה - צבא הגנה לישראל - מגובה בבית המשפט העליון, כל המערכת הלכה ופיברקה סרטון שמעליל על חיילי צה"ל כי הם אנסו מחבל מתועב, והפיצה בכל העולם?! צפו