מהנשמדע

הדבורים שפותרות בעיות בעלי חיים רבים מסוגלים לפתור בעיות באמצעות תכנון ושימוש בכלים שעומדים לרשותם. עד כה היו ראיות לכך בעיקר אצל יונקים ועופות, אבל מחקר חדש מצא כי היכולת הזו קיימת גם אצל חרקים, לפחות אצל דבורי בומבוס. חוקרים מפינלנד לימדו דבורים לשתות תמיסת סוכר מפרח מלאכותי, ואז הציבו פרח כזה סמוך לתקרת המיכל שבו הוחזקו הדבורים – גבוה מכדי שיוכלו להגיע אליו, אך התקרה היתה נמוכה מכדי שיוכלו לעופף אליו. במיכל היה גם כדור קלקר, ורוב הדבורים בניסויים הבינו שהן יכולות לגלגל את הכדור למקום מתאים ולטפס עליו כדי להגיע לאוכל. הן הצליחו בכך גם כשהכדור היה בחדר אחר במיכל, והן לא ראו אותו ואת הפרח באותו הזמן. הממצאים מראים כי התנהגות הדבורים מוכוונת מטרה, ומרמזים כי לחרקים עשויות להיות יכולות קוגניטיביות מפותחות משחשבנו עד כה. מאת ד"ר יונת אשחר לכתבה: https://bit.ly/43ysjMl להצטרפות למהנשמדע: https://t.me/manishmada

סוד הצבעוניות של חשופיות הים חשופיות הים הן מהחיות הצבעוניות ביותר באוקיינוס. מחקר חדש מגלה שרוב הצבעים העזים שלהן הם צבעים פיזיקליים: הם לא נוצרים מפיגמנטים, חומרים כימיים שסופגים חלק מאורכי הגל של האור ומחזירים אחרים, אלא בעיקר ממבנים זעירים בעור. במקרה של החשופיות מדובר בערימות של גבישי גואנין, מולקולה המוכרת גם מה-DNA. כל ערימת גבישים מחזירה אור בגוון מסוים, לפי עובי הגבישים והמרווח ביניהם, בדומה לפיקסלים במסך. ערימות בכל אזור דומות מאוד זו לזו ומחזירות אל הצופה את אותו גוון, אבל נחות בזוויות שונות ופונות לכל הכיוונים. ולכן הצבע נראה אחיד כמעט מכל זווית, ולא מבריק ומשתנה כמו בכנפי פרפר. החוקרים מציעים שלתכונה זו יש יתרון אבולוציוני: צבעי האזהרה של חשופיות רעילות או דוחות טורפים נשארים ברורים מכל כיוון, וכך מגנים עליהן טוב יותר. עם זאת, המנגנון נבדק רק בשישה מינים מתוך כמה אלפים, ועדיין לא ברור עד כמה הוא נפוץ או כיצד התפתח. בעתיד הוא עשוי להעניק השראה לפיתוח צבעים מבניים וידידותיים לסביבה. מאת דניאל חייקלסון לכתבה: https://bit.ly/3PZylm4 להצטרפות למהנשמדע: https://t.me/manishmada

בינה מלאכותית מאבחנת מוקדם את סרטן הלבלב סרטן הלבלב הוא אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר עקב היעדר תסמינים בשלביו הראשונים, מה שמביא לעיתים לגילוי מאוחר. האבחון נעשה בידי רדיולוגים, רופאים מומחים בדימות רפואי, שמסתכלים בצילומי CT ו-MRI ומחפשים אזורים לא תקינים ברקמת הלבלב. מחקר חדש רתם את הבינה המלאכותית לצורך גילוי מוקדם. המודל החדש אומן בזיהוי שינויים זעירים ברקמת הלבלב על ידי השוואת סריקות CT של אנשים בריאים וחולי סרטן לבלב בשלב הסמוי. לאחר האימון, המודל בחן צילומים של 493 נבדקים והצליח לזהות את סרטן הלבלב כ-15 חודשים לפני האבחון הקליני, ובמקרים מסוימים אף שלוש שנים לפניו. בנוסף השוו החוקרים את יכולות האבחון של המודל לעומת אלה של שני רדיולוגים ומצאו שהוא הצליח לגלות 73% מחולי הסרטן הסמויים בהשוואה ל-39% שזיהו הרדיולוגים – שיעור כמעט כפול. היתרון של המודל היה גדול עוד יותר בסריקות שנעשו יותר משנתיים לפני הגילוי, בהן הוא איתר פי 3 יותר חולים מאשר איתרו הרופאים. החוקרים מקווים כי בעזרת המודל יינצלו חייהם של חולים רבים. מאת מאי שדה למאמר: https://bit.ly/4oAbNVO להצטרפות למהנשמדע: https://bit.ly/3YqTGmk

*מהו קורטיזול? איזה בעל חיים הוא הקוברה? ומהו החומר הלבן בפופקורן?* 🦠🔭🧬🔬🌍 זה הזמן להרחיב את הדעת ולבדוק אם עקבתם אחרי חדשות המדע בחידון השבועי של מכון דוידסון, "שטיפת מוח". לחידון: https://bit.ly/4ejY40y רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד? הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada

הנוצות המבריקות של הזוחלים המעופפים הרבה לפני הציפורים והרבה לפני העטלפים שלטו בשמיים הפְּטֶרוזאורים. בעלי החוליות המעופפים הראשונים האלה עפו בעזרת קרום עור שנמתח בין רגליהם, ולפחות חלקם היו מכוסים בסיבים קצרים דמויי פלומת נוצות, הקרויים פִּיקְנוֹפַייבֶּר. לפני כמה שנים התגלו בסיבים האלה מלנוזומים (melanosomes), מבנים שמכילים את הצבען מלנין, שנותן את הצבע לעור, לנוצות, לשיער ולעיניים של בעלי חיים רבים. נוכחות המבנים האלו מרמזת שלפטרוזאורים היו נוצות צבעוניות, ועל פי מאמר חדש היו להם גוונים מבהיקים-מתכתיים. החוקרים מצאו אצל מאובן שמור היטב של פטרוזאור קטן ובעל כרבולת, Sinopterus dongi, שהמלנוזומים ערוכים בסיבים בשכבות סדורות. כשאור פוגע בשכבה כזו הוא נשבר ומוחזר לקבלת צבעים שונים, כמו בנוצות של יונה או זרזיר. אלה הם צבעים פיזיקליים, או מבניים. על פי הדמיות מחשב הסיבים של Sinopterus זהרו בירוק-כחול ובמג'נטה, ויתכן שכמו בעלי הנוצות בני ימינו, הפטרוזאורים השתמשו בצבעים האלה לחיזור, והקדימו גם בכך את העופות. מאת נעם לויתן למאמר: https://bit.ly/4dWzKCY להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

תמנונים משתמשים בראי לגילוי טרף תמנונים הם רכיכה נבונה במיוחד. מחקר חדש מראה שהם יכולים לאתר חפצים באמצעות ראי, יכולת תפיסה מרחבית שתועדה עד כה רק אצל כמה יונקים ועופות. החוקרים הרגילו שלושה תמנוני שני־כתמים (Octopus bimaculoides) לנוכחות ראי, ואז אימנו אותם כדי שיבינו מה הראי עושה: הם הניחו צנצנת שמכילה סרטן טעים כך שהתמנונים לא יכלו לראות אותה ישירות, אלא רק את הבבואה שלה. לאחר כמה ניסיונות התמנונים למדו לאתר את הצנצנת המוסתרת. כדי לבדוק שהתמנונים מוצאים את הסרטן רק לפי השתקפותו, ולא לפי סימנים אחרים, הניחו אותם החוקרים בקופסה אטומה שפתוחה מלמעלה ומקדימה, הקרינו תמונת סרטן משמאל או מימין לקופסה, והניחו לפניה ראי בו תשתקף ההקרנה. התמנונים "תפסו" את ההקרנה ב-73% מהמקרים, וקיבלו סרטן אמיתי כפרס. תמנונים מאוד רחוקים אבולוציונית מבני אדם: האב הקדמון המשותף לנו ולהם חי לפני כ-500 מיליון שנה. העובדה שאנו חולקים יכולת תפיסה מרחבית מצביעה על התפתחות נפרדת של תכונות שכליות דומות, שמאפשרות להתמודד עם סביבה מורכבת. מאת נעם לויתן למחקר: https://bit.ly/4v01LPU להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

היתושות שנמשכות לחומר דוחה יתושים יתושים מעבירים מחלות שמובילות למותם של מאות אלפי אנשים כל שנה. החומר היעיל ביותר כדוחה יתושים הוא DEET, אך מנגנון הפעילות שלו עדיין אינו ברור. במחקר חדש הראו החוקרים שאפשר ללמד את היתושות להתגבר על הרתיעה מהחומר ואפילו להימשך אליו. בניסוי נתנו החוקרים ליתושות למצוץ דם, ובו זמנית להריח DEET. כך יצרו בהתניה קלאסית קישור בין הדם לחומר. בעקבות זו החלו 60 אחוז מהיתושות להגיב ל-DEET בהזזה של גפי הפה, כאילו הריחו דם. בניסוי המשך יתושות שלא עברו את ההתנייה פנו כולן לעקוץ יד נקייה מ-DEET, אך רוב היתושות שלמדו לקשר בינו לארוחת דם העדיפו יד שנמרחה בחומר. האם זה יכול לקרות בטבע? "אם יתושה עוקצת מישהו שמרח תכשיר DEET לפני מספר שעות, והריכוז שלו עכשיו נמוך מדי בשביל לדחות את היתושה אבל היא עדיין מריחה אותו, זה עלול להגביר את הסיכוי שהיא תעקוץ אנשים שמריחים מ-DEET", אמר אחד החוקרים. לכן הם ממליצים למרוח את התכשיר כמה פעמים ביום. מאת יונת אשחר לכתבה: https://bit.ly/4eaiQ2F להצטרפות למהנשמדע: https://t.me/manishmada

כשהקבוצות נלחמות, הזכרים גדלים אצל חלק ממיני הפרימטים, למשל גורילות, הזכרים גדולים בהרבה מהנקבות, ואילו במינים אחרים, כמו גיבונים, אין כמעט הבדל ביניהם. מה מוביל לשונות הזו? עד לאחרונה, ההנחה הייתה שהבדלי גודל כאלו מתפתחים במינים שבהם יש תחרות עזה בין הזכרים על הגישה לנקבות, למשל כאשר זכר אחד שולט על כמה נקבות. במחקר חדש, החוקרים מצאו שגם תחרות בין קבוצות משפיעה על הגודל היחסי של הזכרים והנקבות. הזכרים הם לרוב אלו שמגינים על הקבוצה, ולכן קבוצה עם זכרים חלשים עלולה לסבול מגניבות מזון והשתלטות על שטח. כך זכרים גדולים יותר נהנים מיתרון אבולוציוני, גם אם הם לא צריכים להתחרות בתוך הקבוצה שלהם. החוקרים בחנו 146 מינים של פרימטים ובדקו עד כמה יש אצלם חיכוכים בין קבוצות שכנות. הם מצאו שככל שהייתה חפיפה גדולה יותר בין שטחי המחיה, וככל שתדירות המפגשים בין הקבוצות עלתה, כך הזכרים נטו להיות גדולים יותר בהשוואה לנקבות. "החיים בנוף חברתי צפוף, עם הרבה אינטראקציות בין קבוצות, קשורים כנראה לזכרים גדולים", סיכם אחד החוקרים. מאת יונת אשחר לכתבה: https://bit.ly/4vyJA3I

לשבור את מחסום הקול – בשקט מטוס X-59 של סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, ביצע בסוף השבוע את הטיסה העל-קולית הראשונה שלו, והגיע בפעם הראשונה למהירות מאך 1.1. המטוס שפיתחה חברת לוקהיד מרטין נועד לבחון טיסה על-קולית שקטה, בלי ליצור בומים על-קוליים חזקים. השקט הזה מושג בזכות עיצוב ייחודי שכולל אף שפיצי וארוך במיוחד, בערך שליש מהמטוס כולו. בנוסף, המנוע מותקן מעל גוף המטוס, כדי שגלי הקול יוסטו למעלה ולא לכיוון הקרקע, וכל הבליטות מגוף המטוס עוצבו כדי להפחית את החתימה הקולית שלו. בסוכנות החלל אומרים כי התוצאה היא בום על-קולי שנשמע לכל היותר כמו טריקת דלת של מכונית. בטיסות הניסוי הבאות צפוי המטוס להגיע למהירות מאך 1.4, ובהמשך יבצע טיסות ניסוי מעל ערים, כדי לבחון את השפעת הרעש על תושבים. מטרת הפיתוח היא לאפשר בנייה של מטוסי נוסעים על-קוליים שקטים, אם כי בדרך לשם יש עדיין אתגרים הנדסיים גדולים מאוד. מאת איתי נבו לכתבה: https://bit.ly/4dPXjxe להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

מהי תגובה אנפילקטית? איך אוניות מצליחות לצוף? ובאיזה כלי מגדלים חיידקים במעבדה? 🦠🔭🧬🔬🌍 זה הזמן להרחיב את הדעת ולבדוק אם עקבתם אחרי חדשות המדע בחידון השבועי של מכון דוידסון, "שטיפת מוח". לחידון: https://bit.ly/4uhqaQ1 רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד? הצטרפו למהנשמדע: https://bit.ly/4sxf2O5

זיכרון למרחק ארוך איך אוכלי נבלות מוצאים את מזונם? ההנחה הייתה שהם עושים זאת באמצעות מעקב אחרי טורפים או שיטוט אקראי בסביבה בתקווה להגיע ראשונים לארוחה. מחקר חדש, שעקב באמצעות GPS אחרי עורבים שחורים, זאבים ופומות בפארק הלאומי ילוסטון בארצות הברית, מגלה שהעורבים פועלים בצורה הרבה יותר מתוחכמת. הם מיעטו מאוד לעקוב אחרי זאבים, ונמנעו מכך לגמרי כשמדובר בפומות. נראה כי במקום לעקוב אחרי הטורפים הם מסתמכים על זיכרון מרחבי: העורבים זוכרים היכן יש להם סיכוי גבוה במיוחד למצוא פגרים, ושבים פעם אחר פעם לאתרי הציד של הזאבים, לעיתים ממרחק של מאות קילומטרים. המחקר מצטרף לראיות אחרות רבות לחשיבה המפותחת של העורבים, ומלמד שאיתור מזון מסתמך לא רק על חושים חדים, אלא גם על למידה והיכרות עמוקה עם הסביבה. מאת קרן אור לכתבה: https://bit.ly/49DqKjH להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

הגֵן שמציע חיים סוערים, פוריים... וקצרים מחקר שהוביל איתמר הראל מהאוניברסיטה העברית מצא כי הגֵן vgll3, שקיים אצל כל בעלי חוליות, יכול להשפיע על קצב החיים. המחקר נערך בדגי קילי קצרי-חיים, ובמהלכו הראו החוקרים ששינויים בגן האיצו או האטו את ההתבגרות המינית. כשההתבגרות הואצה הדגים גדלו מהר יותר, דבר שהעניק להם יתרון אבולוציוני – אך בהמשך שילמו מחיר: הזדקנות מהירה יותר, הופעה מוקדמת מחלות זקנה כמו סרטן, ותוחלת חיים קצרה. "מי שמעמיד יותר צאצאים מצליח להפיץ את תכונותיו באוכלוסייה" הסביר הראל. "אבל פה מצאנו שמה שנותן יתרון גדול בגיל צעיר מתקבע באוכלוסייה אפילו אם הוא מזיק מאוד בהמשך החיים. האבולוציה מעדיפה המשכיות על פני אריכות ימים". החוקרים מקווים להבין את מנגנון הפעולה של הגֵן, ואולי בעתיד להפריד בין יתרונותיו המוקדמים לנזקיו המאוחרים. "אם נבין מה המנגנון המולקולרי שגורם להאצה או האטה של תהליך הבגרות המינית, נוכל לשכפל אותו", אמר הראל. "עכשיו אנחנו בודקים אם האטת קצב הבגרות המינית תאריך את תוחלת החיים". מאת מעיין אילון אשכנזי לכתבה: https://bit.ly/4fgOzRS להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

לשתף את ה-DNA חיידקים מסוגלים להעביר ביניהם חלקים מה-DNA, וכך לרכוש תכונות חדשות. עד לאחרונה חשבנו שהתהליך הזה ייחודי לחיידקים – אולם מחקר חדש מצא שגם תאים אנושיים מעבירים ביניהם DNA, באמצעות מיקרו-גרעינים. מיקרו-גרעינים הם למעשה פיסות DNA ארוכות, שבגלל תקלה לא נארזות יחד עם שאר ה-DNA בגרעין התא. הם נוצרים לעיתים בתאים שבהם נגרם נזק ל-DNA, ונפוצים במיוחד בתאים סרטניים. החוקרים גידלו תאי סרטן וגרמו לנזק לחלק מהם כדי ליצור מיקרו-גרעינים. הם צבעו את ה-DNA של תאים אלו בירוק, וראו מעבר של מיקרו-גרעינים ירוקים לעבר התאים השלמים, שהגרעינים שלהם נצבעו באדום. בניסוי נוסף, החוקרים יצרו תאים "תורמים" של גבר שבהם כרומוזום Y נשלח למיקרו-גרעינים. הם הנדסו לתוך הכרומוזום גן שמקנה עמידות לתרופה, וכשגידלו את התאים הללו עם תאים נקביים, הם מצאו שתאים שקיבלו את המיקרו-גרעין עם כרומוזום Y הפכו עמידים גם הם. המחקר עשוי לשמש בחקר הסרטן, שכן ליכולת להעביר גֵנים בין תאי סרטן יכולה להיות משמעות בעמידות שלהם לטיפולים. מאת ד"ר גל חיימוביץ לכתבה: https://bit.ly/4uI0GvZ להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

המרשם לבריאות הנפש: פעילות גופנית סקירה רחבה במיוחד מחזקת את מה שמחקרים רבים מצביעים עליו כבר שנים: פעילות גופנית יכולה להפחית משמעותית תסמיני דיכאון וחרדה, ולעיתים יעילותה דומה לזו של טיפול תרופתי או פסיכולוגי. החוקרים מצאו כי פעילות אירובית בעצימות בינונית, כמו ריצה, שחייה או רכיבה, יעילה במיוחד נגד דיכאון, בעיקר כאשר היא נעשית בקבוצה או בליווי מדריך. להפחתת חרדה נמצא יתרון דווקא לפעילות מתונה יותר, כמו הליכה, יוגה או טאי־צ'י. ההשפעה נובעת כנראה משילוב של שינויים ביולוגיים במוח, שחרור חומרים משפרי מצב רוח ותמיכה חברתית. פעילות גופנית היא כלי נגיש, זול ובטוח שכדאי לשלב כחלק מהטיפול בבריאות הנפש, אך צריך לזכור שהיא לא "תרופת קסם": במקרים רבים אין לראות בה תחליף לטיפול תרופתי או פסיכולוגי, אלא רק שותפה אסטרטגית לדרך. מאת: נועה דואק קישור לכתבה https://bit.ly/3PNhvGU להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

דיו כחולה בסלעי מאדים חוקרים שבחנו לעומק את ההרכב של מטאוריטים שהגיעו ממאדים הופתעו לגלות בתוכם יהלומים, אלכוהול וגם פיגמנטים כחולים המשמשים מרכיבים בדיו של עטים. החוקרים, מהאוניברסיטה הבסקית בספרד, בדקו את ההרכב של מטאוריטים רבים שהגיעו ממאדים, בהם כאלה שקיבלו מסוכנות החלל האמריקאית נאס"א, בחיפוש אחר מזהמים שמקורם בטיפול בהם. כשמטאוריט נופל בכדור הארץ, השכבה החיצונית שלו באה במגע עם הקרקע והאטמוספרה, ונחשבת מזוהמת. אבל אם הוא שלם, חלקיו הפנימיים אמורים להיות סטריליים ולשקף את ההרכב האמיתי של אבני מאדים - אלא שכפי שהתגלה, זה לא תמיד המצב. לדברי החוקרים, מקור שבבי היהלומים הוא במקדחים ששימשו לנטילת דגימות מהמטאוריטים, והאלכוהול – בחומר ששימש לשטיפת השבבים. מרכיבי הדיו הגיעו כנראה מעטים של חוקרים, דרך הכפפות שעטו. המחקר מצביע על הקלות שבה מזהמים יכולים להגיע לדגימות מהחלל, והחוקרים מציעים כמה פתרונות למניעת זיהומים כאלה, בראשם – מודעוּת לבעיה. מאת איתי נבו להרחבה ועוד חדשות חלל: https://bit.ly/4veW8Nt להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

תוכניות הירח המעודכנות של נאס"א סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, הציגה אמש (שלישי) תוכניות מעודכנות להקמת בסיס קבע על הירח. התוכנית כוללת שיגור שלוש משימות לא מאוישות של חברות פרטיות כבר השנה, כולן לאזור הקוטב הדרומי של הירח. כמו כן הסוכנות בחרה את שתי החברות שיפתחו מכוניות לנסיעה על פני הירח, את החברה שתנחית את המכוניות ואת החברה שתטיס לירח את המשימה הראשונה של רחפנים רקטיים. משימות הרחפנים והמכוניות אמורות לצאת לפועל עוד לפני הנחיתה הראשונה של בני אדם, המתוכננת ל-2028, ועד אז תכריז הסוכנות על עשרות משימות נוספות המתוכננות לשנים הקרובות. נאס"א מתכננת להשלים עד 2029 את השלב הראשון בהקמת בסיס הירח, ולעבור לשלב השני שיכלול מגורים זמניים, מקורות אנרגיה ותשתיות נוספות. ב-2032 יתחיל השלב השלישי, כולל מגורי קבע, ניצול משאבים מקומיים על הירח, והקמת תשתית לשיגור לא מאויש מפני הירח. "זה יהיה המוצב הקדמי הראשון של ארצות הברית ושל האנושות כולה על גרם שמיים אחר", אמר ראש נאס"א ג'ארד אייזקמן. מאת איתי נבו לכתבה: https://bit.ly/4fbnsaU להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

מגמות ההשמנה: לא גל עולמי במשך שנים תוארה השמנת היתר כמגפה עולמית אחת שמתפשטת בדרך אחידה. מחקר חדש חשף מציאות מורכבת בהרבה. החוקרים ניתחו נתוני גובה ומשקל של 232 מיליון בני אדם מ-200 מדינות בין השנים 1980 ל-2024, ובחנו לא רק מהו שיעור האנשים עם השמנת יתר, אלא גם באיזה קצב משתנה שיעורה באוכלוסייה. התברר שבמדינות מפותחות רבות, בעיקר במערב אירופה, צפון אמריקה, יפן וטייוואן, העלייה בשיעור השמנת היתר בקרב ילדים ובני נוער האטה במהלך שנות ה-90, ואף נבלמה באמצע שנות ה-2000. בקרב מבוגרים ההאטה הופיעה כעשור מאוחר יותר, והיא קרתה אצל נשים לפני גברים. לעומת זאת, במדינות מתפתחות רבות באסיה, אפריקה, אמריקה הלטינית ואיי האוקיינוס השקט, שיעור השמנת היתר עדיין ממשיך לעלות ולעיתים אף בקצב מואץ. המסקנה היא שתיאור מגפת השמנת היתר כתופעה עולמית אחת הוא שגוי, ושתנאים מקומיים מכתיבים מסלולים אחרים לכל מדינה. לכן גם דרכי ההתמודדות שינקטו רשויות הבריאות לא צריכות להיות אחידות, ועליהן להתאים למציאות החברתית והכלכלית הייחודית בכל מדינה. מאת ד"ר אנה קוזל למאמר: https://bit.ly/3RJ66by להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

מגמות ההשמנה: לא גל עולמי במשך שנים תוארה השמנת היתר כמגפה עולמית אחת שמתפשטת בדרך אחידה. מחקר חדש חשף מציאות מורכבת בהרבה. החוקרים ניתחו נתוני גובה ומשקל של 232 מיליון בני אדם ממאתיים מדינות בין השנים 1980 ל-2024, ובחנו לא רק מהו שיעור האנשים עם השמנת יתר, אלא גם באיזה קצב משתנה שיעורה באוכלוסייה. התברר שבמדינות מפותחות רבות, בעיקר במערב אירופה, צפון אמריקה, יפן וטייוואן, העלייה בשיעור השמנת היתר בקרב ילדים ובני נוער האטה במהלך שנות ה-90, ואף נבלמה באמצע שנות ה-2000. בקרב מבוגרים ההאטה הופיעה כעשור מאוחר יותר, והיא קרתה אצל נשים לפני גברים. לעומת זאת, במדינות מתפתחות רבות באסיה, אפריקה, אמריקה הלטינית ואיי האוקיינוס השקט, שיעור השמנת היתר עדיין ממשיך לעלות ולעיתים אף בקצב מואץ. המסקנה היא שתיאור מגפת השמנת היתר כתופעה עולמית אחת הוא שגוי, במציאות תנאים מקומיים מכתיבים מסלולים אחרים לכל מדינה. לכן גם דרכי ההתמודדות שינקטו רשויות הבריאות לא צריכות להיות אחידות, ועליהן להתאים למציאות החברתית, הכלכלית והטכנולוגית הייחודית בכל מדינה. מאת ד׳׳ר אנה קוזל למאמר: https://bit.ly/3RJ66by להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

כוכב או כוכב לכת? מגדירים מחדש את הגבול כוכבים הם גופים שפולטים אור וחום שנוצרים בהיתוך גרעיני, בעוד כוכבי לכת הם גופים קטנים בהרבה שאינם פולטים אור וחום. אבל מה קורה בקו הגבול? איך מבחינים בין כוכב לכת עצום לכוכב זעיר כשהם כמעט באותו גודל ועל סף תגובה גרעינית? החלוקה המקובלת היא לפי מסה. גוף שמסתו גדולה פי 13 משל צדק, מסווג כננס חום – מעין כוכב קטן שלא הצליח לייצר היתוך גרעיני מלא. מחקר בעזרת טלסקופ החלל ג'יימס וב על גוף פלנטרי גדול יותר – 15 מסות צדק – העלה כי הוא אינו ננס חום אלא כוכב לכת. החוקרים מצאו כי שיעור היסודות הכבדים יחסית בעצם ‎29 Cygni b‏ מרמז שהוא נוצר מספיחת חומר, כמו כוכב לכת, ולא מקריסת מסה כמו כוכב. בנוסף, המסלול שלו מיושר עם קו המשווה של הכוכב שהוא מקיף, וגם זה מאפיין של כוכב לכת שנוצר משאריות החומר סביב כוכב צעיר. הממצאים מאתגרים את ההגדרות המקובלות, ומראים שוב כי המציאות מורכבת יותר מהכללים שאנו יוצרים. מאת בן שנהר לכתבה: https://bit.ly/4f6xytv להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

טיפול השיניים הראשון לפני כ־59 אלף שנה, במערה בדרום־מערב סיביר, חי ניאנדרטל עם כאב שיניים. בשן הטוחנת שלו התפתחה עששת, ומישהו – אולי חבר אמיץ במיוחד - החליט לעזור. בעזרת כלי אבן קטן וחד הוא קדח בזהירות באזור הפגוע, הרחיב את החור והסיר חלק מרקמת השן שנפגעה. עשרות אלפי שנים אחר כך מצאו חוקרים את השן, וגילו על דפנות החור שריטות זעירות, מהסוג שנוצר כשכלי חד מסתובב בתוך שן. כשהחוקרים השתמשו בכלי אבן דומים על שיניים של בני אדם, ובהן גם שן בינה שנעקרה מאחת החוקרות, הם הצליחו ליצור חורים וסימנים דומים לאלו שנראו בשן הניאנדרטלית. הממצא נחשב לראיה הקדומה ביותר הידועה כיום לטיפול שיניים פולשני. הטיפול עצמו היה בוודאי כואב מאוד, אבל ייתכן שהקל על הכאב בהמשך. “עכשיו, כל פעם שאני הולכת לרופא השיניים, אני חושבת על הבחור הזה”, אמרה החוקרת לידיה זוטקינה, שגם תרמה את שן הבינה העקורה שלה למדע. מאת ד"ר יונת אשחר למאמר: https://bit.ly/4dFpCwP להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada