מהנשמדע

להפוך צואה לבטון חוקרים מהודו ומארה"ב פיתחו בטון שבו חלק מהצמנט הוחלף בפחם ביולוגי (ביוצ'אר) המופק מבוצת שפכים שמקורה בהפרשות אדם. כדי לייצר אותו מייבשים ומחממים את הבוצה בסביבה דלת חמצן בטמפרטורה של 450-350 מעלות צלזיוס, וטוחנים את התוצר לאבקה. כשהחליפו עשירית מכמות הצמנט בבטון ושמו במקומו את האבקה, אחרי שלושה חודשי התקשות חלה  עלייה של 21 אחוז בחוזק הבטון ללחיצה ו-42 אחוז בחוזק הכפיפה, לעומת בטון רגיל.  השיפור מיוחס לשלושה מנגנונים: הביוצ'אר הנקבובי סופג מים ומשחרר אותם בהדרגה בזמן התקשות הבטון, הסיליקה שבו מגיבה עם סידן הידרוקסיד שנוצר בזמן שהצמנט מתקשה ותורמת לחוזק, וחלקיקי הביוצ'אר הדקים ממלאים חללים ומשפרים את צפיפות הבטון. לעומת זאת, כשמחליפים 15 אחוז ממשקל הצמנט המבנה המיקרוסקופי דווקא נחלש. השיטה עשויה לסייע גם לניצול בוצת שפכים ולצמצום השימוש בצמנט, שייצורו אחראי לפליטת פחמן דו-חמצני רב. המחקר נערך בתנאי מעבדה ותוצריו טרם נבדקו בתנאי סביבה מגוונים, כמו מחזורי קפיאה והפשרה, מליחות גבוהה ותנודות טמפרטורה קיצוניות. מאת דניאל חייקלסון למאמר: https://bit.ly/4ySq1VR הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada

ריר לכל מטרה הריר שמשאיר אחריו החילזון אולי נראה לנו כמו סתם שובל דביק, אבל מחקר חדש מראה שמדובר בחומר ביולוגי מורכב בהרבה מכפי שנדמה. חוקרים בדקו את המנגנון שבו החילזון חום השפה מייצר חמישה סוגי ריר: ריר חלקלק לתנועה, ריר דביק להיצמדות למשטחים, ריר צהוב ודביק להגנה, ריר דמוי קצף כנגד טורפים קטנים וריר מינרלי קשיח, האוטם את פתח הקונכייה בזמן שהחילזון שרוי בתרדמה.  הסוד לחומרים השונים הללו טמון ב"מתכון" משתנה: אותם רכיבים בסיסיים מופיעים בכל סוגי הריר, אך כמויותיהם שונות. שניים מהרכיבים האלה הם קולגן VI, חלבון שיוצר מעין רשת תמיכה, וסידן פחמתי אמורפי, צורה לא גבישית של סידן פחמתי. היחסים בין החלבונים והסידן משתנים מסוג ריר אחד לאחר, ומעניקים להם תכונות שונות. הממצאים מראים שריר החילזון אינו חומר אחיד, אלא מערכת חומרים גמישה ומתכווננת. הבנת המנגנון הזה עשויה לספק השראה לפיתוח חומרים בני קיימא בעלי תכונות מותאמות לצרכים שונים, ולשימושים רפואיים כמו ריפוי פצעים.  לכתבה: https://bit.ly/4yahgGF הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada  

המצפן שבכבד  איך יוני דואר מוצאות את הדרך הביתה גם כשהשמש מוסתרת מאחורי העננים? מחקר חדש מציע תשובה מפתיעה: ייתכן שהמצפן שלהן נמצא דווקא בכבד. חוקרים גילו כי מקרופאגים, תאים של מערכת החיסון שאוגרים חלקיקי ברזל, מרוכזים בכבד של היונים. כאשר החוקרים הפחיתו את מספר התאים הללו בטיפול תרופתי, היונים איבדו את יכולת הניווט שלהן, אם כי רק בימים מעוננים, כאשר השמש הוסתרה. הממצאים מצביעים על כך שתאי מערכת החיסון עשויים להשתתף בחישה של השדה המגנטי של כדור הארץ, לצד מנגנונים אחרים שהוצעו בעבר. עם זאת, עדיין לא ברור כיצד בדיוק תאי מערכת החיסון קולטים את המידע המגנטי ומעבירים אותו למוח. ייתכן שיתברר כי המנגנון הזה, או מנגנונים דומים לו, נפוצים גם אצל בעלי חיים נוספים. מאת מאיה סער  לכתבה באתר: https://bit.ly/4xBivxC להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada 

מהו המַפָּץ הקַמְבְּרִיוֹנִי ? למי יש אוזן כרובית? ואיזה כוכב לכת הוא סלעי? 🦠🔭🧬🔬🌍 זה הזמן להרחיב את הדעת ולבדוק אם עקבתם אחרי חדשות המדע בחידון השבועי של מכון דוידסון, "שטיפת מוח". לחידון: https://bit.ly/4hvd4vg למבזק מדעי יומי – הצטרפו למהנשמדע: https://bit.ly/4sxf2O5 לכל הכתבות, הפעילויות והעדכונים של מכון דוידסון - הצטרפו לערוץ

השועל שהפך לזאב טסמני פוחלץ שתואר כ"ראש של שועל", עם הבעה מוזרה ועיניים בולטות, נקנה בשוק עתיקות ב-50 ליש"ט. אך כשהקונה העמיד אותו למכירה פומבית, סוחר פריטי הטבע ג'יימס קרנפילד מבריטניה, זיהה מיד שמדובר במשהו מיוחד: ראשו של זאב טסמני, מין נכחד שהפרט האחרון שלו מת לפני 90 שנה. צילומי רנטגן של המוצג, שחשפו את מבנה הגולגולת והשיניים, אישרו את הממצא. בעבר נהגו לצוד את חיות הכיס הללו, והראש המפוחלץ היה כנראה מזכרת ציד – אחת מיני רבות, שאיש לא יודע מה עלה בגורלן. הפוחלץ הוא כעת חלק ממסד הנתונים הבינלאומי של הזאב הטסמני, הכולל יותר מ-800 דגימות: שלדים, חלקי עור, רקמות משומרות ופוחלצים, אך רק עוד ראש מפוחלץ אחד. ייתכן שאפשר יהיה להפיק מהשיניים שבראש החדש גם DNA, שישמש למחקר גנטי של המין. בכל מקרה מדובר בפריט חשוב מאין כמותו, שכן אנחנו יודעים מעט מאוד על הזאבים הטסמניים שחיו פה עד לא מזמן, וכל פיסת מידע חשובה להבנת הביולוגיה שלהם. מאת קסניה ז'ורבל לקריאה בהרחבה: https://bit.ly/474uPvi להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

תולעים במקום מזרקים? חוקרים פיתחו מערכת ניסיונית שבה תולעי מעיים טפיליות הונדסו גנטית לשמש מפעלים חיים לייצור תרופות בתוך הגוף. החוקרים החדירו לתולעים גן שמכיל הוראות לייצור מקטע של נוגדן אנושי לרעלן העצבי הקטלני טטרודוטוקסין, והוסיפו לו אות שגורם לתאי התולעת להפריש את הנוגדן החוצה. החוקרים הדביקו אוגרים בתולעים המהונדסות, ובדמם אכן נמצאו מקטעי הנוגדן שהתולעים הפרישו. בבדיקת מעבדה, דם מהאוגרים הצליח לנטרל כ-16 אחוז מהטטרודוטוקסין, בעוד דם מאוגרים שהודבקו בתולעים רגילות לא נטרל אותו. השינוי הגנטי עבר גם לצאצאי התולעים. החוקרים מקווים שבעתיד נוכל לטפל בחולים בתרופות ביולוגיות מתקדמות באמצעות הדבקה אחת בלבד: מנה בודדת של תולעים תייצר ותפריש תרופות לאורך חודשים או אפילו שנים. המחקר מדגים את ההיתכנות של המנגנון הזה, אך היעילות, הבטיחות וההתאמה שלו לטיפול בבני אדם עדיין דורשות מחקר רב. מאת קסניה ז'ורבל לכתבה: https://bit.ly/4j6V3Ve להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

היישר מהטיקטוק: דג מערות חדש ב-2024 פורסם בטיקטוק סרטון שהראה דג דמוי צלופח נשאב מבאר קידוח בגבול הודו-נפאל. אורכו היה כארבעה ס"מ, גופו המאורך חיוור ועיניו מכוסות עור. בעקבות הסרטון יצאו זואולוגים מהודו לאתר את הדג. במשך כשבוע הם בדקו יותר מ-15 בארות, עד שהצליחו לחלץ שלושה דגים מהמין המשונה. שניים מהדגים ניזוקו מהשאיבה והשלישי נותר שלם. ניתוח ה-DNA של הדגים, בשילוב סריקת מיקרו-CT, חשפו שמדובר במין לא מוכר מסוג חדש למדע. סריקת ה-CT העלתה שאין לדג צלעות. הדג דומה לדגי מערות אחרים, בשל אבולוציה מתכנסת, תופעה שבה תכונות דומות מופיעות אצל בעלי חיים זרים שחיים בתנאים דומים. פעמים רבות בעלי חיים שהתפתחו במשך דורות בחושך מוחלט מאבדים את צבעיהם ועיניהם מתנוונות. החוקרים קראו לדג _Gangaichthys indonepalicus_, "דג הגנגס מהודו-נפאל". בגלל הקושי להגיע לסביבות האלה אנחנו יודעים מעט מאוד על היצורים החיים במאגרי מים תת-קרקעיים, ושאיבת יתר או זיהומים עלולים לפגוע באוכלוסיות שאנחנו לומדים רק עכשיו להכיר. מאת אורי ברמן למאמר: https://bit.ly/4htwwZa להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

בתקופה זו מינים חדשים צצו במהירות אדירה. זה כנראה קשור לקקי לפני כ־541 מיליון שנה החל "הפיצוץ הקמבריוני" – תקופה שבה הופיע במהירות מגוון גדול של בעלי חיים מורכבים. במאמר חדש, שני חוקרים מציעים שלצד גורמים כמו עלייה בחמצן ושינויים סביבתיים, גם לצואה היה תפקיד בתהליך. מניתוח קופרולייטים, גללים מאובנים, הם מסיקים שעם התפתחות בעלי חיים בעלי מערכות עיכול מורכבות יותר נוצרה יותר צואה, ששקעה לקרקעית הים והובילה עמה פחמן וחומרי הזנה. אלה תמכו ביצורים שחיו בעומק, הרחק מהאזור המואר שבו מתבצעת פוטוסינתזה. ככל שיותר יצורים שגשגו שם, הם ייצרו עוד צואה, שהעבירה עוד חומרי הזנה לעומק ותמכה בעוד חיים – משוב חיובי שעשוי היה לסייע בהתרחבות המגוון הביולוגי. החוקרים מדגישים שזהו כנראה גורם תורם, לא ההסבר היחיד לפיצוץ הקמבריוני. מאת ד״ר יונת אשחר לכתבה: https://bit.ly/4xPvWL9 הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada

נאוויה-סטוקס: האם בינה מלאכותית פתרה את אחת הבעיות המפורסמות ביותר במתמטיקה? חברת OpenAI טענה השבוע שאחד ממודלי הבינה המלאכותית שלה הצליח לפתור את בעיית הקיום והחלקות של משוואות נאוויה-סטוקס (Navier-Stokes) – בעיה אשר העסיקה מתמטיקאים, פיזיקאים ומהנדסים ללא הרף מאז ניסוחה לפני כ-200 שנה. המשוואות מתארות זרימה של נוזלים וגזים, ומסייעות לתאר בעיות מורכבות כמו זרימת דם בעורקים, תנועת אוויר מסביב לכנפי מטוס או חיזוי של התקדמות סערות וסופות הוריקן. אבל… האם הבעיה באמת נפתרה על ידי הבינה המלאכותית? או שמא הפתרון הועתק ממדען בשר ודם? על מאבקי כוחות בין צמיגות ולחץ, בינה מלאכותית ואנושית, קרדיטים ובעלות על ידע בכתבתם של עומר עזרן ויהונתן ברקהיים: https://bit.ly/4xgrmo3

מדענים לפעמים יודעים לצחוק על עצמם, ובדיוק בשביל זה יש את פרסי ה"איג נובל" – הפרס הסאטירי שמוענק לחוקרים שתוצאות מחקריהם גורמות לאנשים קודם כל לצחוק, ואז לחשוב. השנה הטקס עשה היסטוריה כשנערך לראשונה מחוץ לארצות הברית, בציריך שבשווייץ, בעקבות חשש שמדיניות הממשל הנוכחי תמנע מחלק מהזוכים והעיתונאים להיכנס למדינה ולהשתתף בטקס. מאחורי ההיתול, שכולל מסורות קבועות כמו השלכת מטוסי נייר על הבמה וקבלת פרס כספי דמיוני של עשרה טריליון דולר זימבבואי, עומד מדע אמיתי ומרתק. השנה זכו בפרס, בין היתר, חוקרים שהגדירו מחדש את מושג הנשיקה, גילו שאנשים מעדיפים חברים רעים, ויצרו מדפסת מחלקי יתושות מתות. איך כל אלו מתחברים למדע הרציני שאנחנו מכירים, ולמה חלק מזוכי האיג נובל זוכים בהמשך אפילו בפרס נובל האמיתי? כל אלו ועוד בכתבתו של נעם לויתן: https://bit.ly/4r2sbiS

הפטריות שסוגרות מעגל “מעגלי פיות” הם טבעות של פטריות שמופיעות מעל התפטיר, רשת תת־קרקעית של קורים, שהוא עיקר גופה של הפטרייה. התפטיר נמצא מתחת לפני הקרקע, ואילו גופי הפרי שאנו רואים מעליה משמשים לרבייה ולהפצת נבגים. במחקר שנערך על הפטרייה צנימית אוריאדה (__Marasmius oreades__), החוקרים ריצפו DNA מדגימות קרקע וגילו שרוב החומר הגנטי של הפטרייה נמצא בשולי המעגל, במיוחד בחלקו החיצוני. מכך הסיקו שהתפטיר אינו גדל כשטיח שמכסה את כל השטח אלא מתקדם החוצה כטבעת חיה, ושיערו שהאזור מאחורי חזית הצמיחה נעשה עוין לפטרייה.  בניסויי השתלה נמצא שמרכז המעגל לא נשאר עוין לאורך זמן: חלקי תפטיר שהועברו אליו הצליחו לגדול. לכן החוקרים מציעים מודל של “בריחה זמנית”, שלפיו התנאים מאחורי חזית הצמיחה נעשים זמנית פחות מתאימים לפטרייה, והיא ממשיכה להתקדם לקרקע חדשה. עדיין לא ידוע מה גורם לכך: מחסור במשאבים, חומרים שהפטרייה מפרישה או שינוי באוכלוסיית המיקרואורגניזמים בקרקע. המחקר מצביע על כך שמעגל הפיות הוא מבנה דינמי, שמשתנה עם הזמן.  מאת אילנה קוזמינסקי לכתבה: https://bit.ly/4gT91r6 הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada

להכות בברזל במרבדי החיידקים  התרבות מהירה של חיידקים כחוליים עלולה לגרום לזיהום של מקורות מים, או כמו שראינו לאחרונה בים התיכון, גם להשבתה של מתקני התפלה. חוקרים מסין בחנו את המנגנון שמוביל לקריסת אוכלוסיות של חיידקים כאלה באגם גדול במדינה, וגילו כי מדובר בתהליך שבו יוני ברזל מחמצנים את השומנים בקרומי התא של החיידקים וגורמים למותם. החוקרים גילו עוד כי התהליך מתפשט באוכלוסייה בעזרת מולקולות שומן פגועות שעוברות בין החיידקים, וככל הנראה בעזרת גורם נוסף שמתפשט באוכלוסייה והחוקרים לא זיהו אותו בינתיים. בשנים האחרונות התברר כי התחממות המים בעקבות שינויי האקלים גורמת לפריחות גדולות וממושכות יותר של אוכלוסיות חיידקים ואצות. החוקרים מקווים כי הממצאים יסייעו למצוא פתרונות חדשים לוויסות התפרצויות כאלה, ולהגנה על מקווי המים.  מאת מאי שדה לכתבה: https://bit.ly/4ynzBj7 למבזק מדעי יומי – הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada

שיגור ראשון למסלול מיבשת אירופה כמעט 70 שנה אחרי שיגור הלוויין המלאכותי הראשון, שוגר בפעם הראשונה עצם למסלול סביב כדור הארץ מיבשת אירופה עצמה. סוכנות החלל האירופית וחברות אירופיות שיגרו עד כה ממקומות אחרים, בעיקר מבסיס החלל האירופי בגיאנה הצרפתית שבדרום אמריקה. טיל ספקטרום של החברה הגרמנית Isar Aerospace שוגר בהצלחה בשבת מנמל החלל אנדויה (Andøya) בצפון נורווגיה. הטיל נשא חמישה לוויינים זעירים למסלול אליפטי בגובה שבין 180 ל-500 קילומטרים, וכן ניסוי מדעי שלא נועד להתנתק מהטיל. ספקטרום הוא טיל דו שלבי קטן יחסית, שמיועד לשאת עד 1,000 קילוגרם למסלול נמוך. זה היה הניסוי השני של החברה בשיגור טיל כזה, לאחר שבניסוי הקודם, לפני כשנה וחצי, התרחשה תקלה זמן קצר לאחר השיגור, טיסת הטיל הופסקה והוא נפל לים. מאת איתי נבו לקריאה בהרחבה: https://bit.ly/4gROkMm למבזק מדעי יומי הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada

הסרטן הענק והחיידק הנדיב סרטנים שווי־רגליים החיים במעמקי הים יכולים להגיע לממדים גדולים במיוחד, למרות שיש שם מעט מאוד מזון. מחקר חדש, שהשווה שלושה מיני סרטנים מעומקים שונים, מצא שבמינים העמוקים יותר הגוף והקיבה גדולים יותר, חילוף החומרים איטי יותר, ומערכת העיכול עשויה לאפשר אגירת מזון לאורך זמן. במין החי בעומק הרב ביותר נמצאו גם חיידקים במערכת העיכול שעשויים לעודד אגירת שומן. בנוסף זיהו החוקרים בגנום של המינים העמוקים גן בשם ND1, שמקורו בחיידקים והועבר לאבותיהם לפני כ־16 מיליון שנה. כשחוקרים החדירו את הגן לדגי זברה, הוא השפיע על הישרדות בתנאי רעב באופן שתלוי בטמפרטורה: בקור פעילותו פחתה, חילוף החומרים הואט והדגים שרדו זמן רב יותר.  החוקרים מציעים ששילוב של קיבה גדולה, אגירת שומן בסיוע חיידקים שיתופיים וחילוף חומרים איטי מסייע לשווי־הרגליים להתמודד עם הקור והמחסור במזון במעמקים. הגן ND1 ככל הנראה עוזר בכך, אך תפקידו המדויק עדיין אינו ברור.  מאת אורי ברמן לכתבה באתר: https://bit.ly/4gD8D19 למבזק מדעי יומי הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada  

מרוב צפרדעים לא רואים את הנסיך כשיש יותר מדי מחזרים, גם לצפרדעים קשה לבחור. חוקרים בחנו איך מספר הזכרים הקוראים משפיע על בחירת בן זוג אצל נקבות האילנית Hyla chrysoscelis. דרך רמקולים הם השמיעו לנקבות קריאה ארוכה, שידוע שהנקבות מעדיפות, לצד מספר משתנה של קריאות קצרות יותר, ובדקו לאיזה רמקול הנקבה מתקרבת.  ככל שנוספו יותר קריאות קצרות לצד הארוכה, הנקבות התקשו לבחור בקריאה המועדפת עליהן, נזקקו ליותר זמן להחליט ולעיתים לא בחרו כלל בפרק הזמן שהוקצב לניסוי.  כדי לברר אם הקושי נובע מריבוי האפשרויות או מרעש רקע, החוקרים בחנו את הנקבות גם עם רעש רקע מרמקול נוסף המדמה מקהלת אילניות בטבע. הביצועים הידרדרו ככל שמספר הזכרים המדומים היה גדול יותר, גם ללא רעשי הרקע, ממצא המצביע על "עומס בחירה" – קושי ביכולת לעבד אפשרויות רבות ולהשוות ביניהן. עומס כזה עשוי להגביר את הסיכוי שנקבה תבחר בזכר בעל קריאה קצרה ומועדפת פחות, מה שבטבע עלול להחליש את הברירה הזוויגית, שבה תכונות שמסייעות לפרט להיבחר כבן או בת זוג עשויות להקנות לו יתרון ברבייה. מאת ענת קציר אליאל למחקר: https://bit.ly/4i3kaYL להצטרפות למהנשמדע: https://t.me/manishmada

טיפול mRNA לגידולי מוח גליובלסטומה היא אחד מסוגי סרטן המוח האגרסיביים ביותר. אפשרויות הטיפול בה מועטות ומרבית החולים שורדים עד כשנה וחצי מהאבחון. מחקר חדש מציע שיטת טיפול ניסיונית שמתמודדת עם שני אתגרים מרכזיים המקשים על טיפול יעיל במחלה: החדרה של תרופות אל המוח ובהמשך הכוונתן אל תאי הסרטן.  החוקרים פיתחו ננו-חלקיקים שומניים שנושאים בתוכם מולקולות mRNA המכילות הוראות ליצירת חלבון מדכא גידולים, וציפו אותם בסוכר מנוז. המנוז נקשר לחלבון GLUT1, המצוי בשפע הן על גבי תאי מחסום הדם-מוח והן על תאי הגידול, וכך מסייע לננו-חלקיקים לחצות את המחסום ולהכניס את הטיפול לתוך תאי הסרטן. בעכברים חולים הטיפול האט משמעותית את התפתחות הגידול, שמר על משקל גופם והאריך את חייהם. אף על פי שהדרך ליישום בבני אדם עוד ארוכה, המחקר מציג גישה מבטיחה להעברת טיפולי mRNA לגידולי מוח. מאת רוני זולר לכתבה: https://bit.ly/461Y9SU למבזק מדעי יומי – הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada

עדה יונת: החוקרת שפענחה את סוד החיים פרופ' עדה יונת, שהלכה לעולמה אתמול, עסקה בקריסטלוגרפיה – פענוח המבנה המרחבי של מולקולות בעזרת קרני רנטגן. הישגה הגדול ביותר היה גילוי המבנה של הריבוזום, המכונה התאית שאחראית על הייצור של חלבונים. תרופות אנטיביוטיות מסוימות משביתות את הריבוזומים של חיידקים, והיכרות מעמיקה עם המבנה שלהם מאפשרת לפגוע בהם ביעילות רבה יותר. פענוח המבנה של הריבוזומים נחשב משימה בלתי אפשרית, כי קשה מאוד לגבש אותם לגביש יציב. יונת התגברה על האתגרה בסדרה של עבודות מבריקות, והצליחה לפענח את מבנה הריבוזום של חיידק. זה זיכה אותה בפרס נובל לכימיה ב-2009, לצד פרסים נוספים רבים, בהם פרס ישראל ופרס וולף. "מורשתה של עדה אינה טמונה רק בתשובות שמצאה, אלא גם באופן שבו חיפשה אותן: בנכונות לבחור בשאלה קשה, להתמיד גם כשהדרך אינה ברורה, ולא לקבל את גבולות האפשרי כמובנים מאליהם", ספד לה נשיא מכון ויצמן, פרופ' אלון חן.  מאת איתי נבו לכתבה המלאה: https://bit.ly/4cFKdll להצטרפות למהנשמדע: https://t.me/manishmada

מחקר חדש מצא כי בדיקה רגישה במיוחד הצליחה לזהות בדמם של חולי סרטן הלבלב מקטעי DNA שמקורם בגידול, גם במקרים שבהם בדיקת ריצוף גנטי רחב יותר החמיצה אותם. החוקרים עקבו אחר 106 חולים שמחלתם לא התפשטה לאיברים מרוחקים, וחיפשו בדם שינויים גנטיים נפוצים בגֵן בשם KRAS, שמוטציות בו שכיחות מאוד בסרטן הלבלב. לשם כך השוו בין שיטת ריצוף גנטי רחב שסורקת בו-זמנית גֵנים רבים ומחפשת בהם שינויים גנטיים, ובין ddPCR, שיטה ממוקדת ורגישה שמחלקת את הדגימה לאלפי טיפות ובודקת בכל אחת מהן אם המוטציה המבוקשת קיימת. משך ההישרדות של המטופלים היה כ-11 חודשים כששתי הבדיקות זיהו את המוטציות, כ-27 חודשים כשרק השיטה הממוקדת זיהתה אותן וכ-41 חודשים כששתיהן היו שליליות. הבדיקה הממוקדת הצליחה לזהות חולים שהריצוף החמיץ, והזיהוי היה קשור להישרדות קצרה יותר. בעתיד השילוב בין השיטות עשוי לסייע להעריך כבר בזמן האבחון מי נמצא בסיכון גבוה יותר, אך החוקרים מדגישים שצריך מחקרים נוספים לפני שאפשר יהיה להשתמש בה כדי לכוון החלטות טיפוליות. מאת מעיין אילון-אשכנזי לכתבה: https://bit.ly/4cjKSbO למבזק מדעי יומי – הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada

טלסקופ החלל ננסי גרייס רומן שוגר בהצלחה טלסקופ החלל הגדול "ננסי גרייס רומן" שוגר מפלורידה בטיל פלקון הבי של ספייס אקס. השיגור עבר בהצלחה, ופחות מחצי שעה לאחר מכן הטלסקופ נכנס למסלולו. הוא יעשה דרכו בחודשים הקרובים לנקודת לגראנז' L2, כמיליון וחצי קילומטרים מאיתנו. בדרך לשם המהנדסים יובילו את פתיחת הלוחות הסולריים, מערכות התקשורת, וכן הפעלה וכיול של המכשירים המדעיים. המראה הראשית של הטלקסופ דומה בגודלה לזו של טלסקופ החלל האבל, אבל הוא מצלם בשדה רחב מאוד, ומסוגל לתעד אזורים גדולים של השמיים בהפרדה גבוהה. משימותיו העיקריות הן מדידות של תנועות גלקסיות וכוכבים, בניסיון לפענח את תעלומות האנרגיה האפלה והחומר האפל. כמו כן הוא צפוי לגלות כוכבי לכת רבים במערכות שמש אחרות, בהם כוכבי לכת קטנים וקרירים יחסית, שיכולים להתאים לקיום חיים כמו שלנו. הטלסקופ נקרא על שמה של ננסי גרייס רומן, שניהלה את תחום האסטרונומיה בנאס"א והייתה האישה הראשונה בתפקיד ניהולי בכיר בסוכנות החלל.  מאת איתי נבו לכתבה על טלסקופ החלל: https://bit.ly/4gHsMC3 לכתבה על ננסי גרייס רומן: https://bit.ly/4x25o8q הצטרפו למהנשמדע: http://t.me/manishmada

עוטף כקליפת הדלעת כשאנחנו אוכלים דלעת, כמעט תמיד נזרוק את הקליפות לפח, אף על פי שהן ראויות למאכל. מדובר בבזבוז של כעשירית ממשקל הפרי. כעת חוקרים מציעים להשתמש בקליפה לייצור עטיפת מזון מתכלה, ששומרת על טריות טוב יותר מפלסטיק. החוקרים חיממו את הקליפות בלחץ גבוה, קיררו וייבשו אותן בהקפאה, וקיבלו אבקה שחורה של ננו-חלקיקי פחמן. את האבקה שילבו ביריעה של תאית-קרבוקסימתיל וג'לטין – שני חומרים ממקור ביולוגי – והיריעה אף נהייתה חזקה יותר בזכות התוספת. בניסוי עטפו עגבניות שרי ביריעה החדשה או בעטיפת פלסטיק רגילה. יריעת הדלעת בלמה טוב יותר התפתחות של מיקרואורגניזמים לעומת הפלסטיק, וגם חסמה קרינה על-סגולה שמזרזת את קלקול המזון. החלקיקים בולעים את הקרינה הזאת ופולטים חלק מהאנרגיה בחזרה כאור נראה, לכן היריעה זוהרת באור על-סגול. מדובר בבדיקה ראשונית בלבד, שנעשתה על מזון אחד בלבד ולתקופה קצרה. החוקרים מקווים לשלב בעתיד ביריעה גם חומרים טבעיים נגד עובש, ולפתח דרך לייצור מסחרי שלה. מאת דניאל חייקלסון למאמר: https://bit.ly/4ghjLR6 להצטרפות למהנשמדע: https://t.me/manishmada