uk
Feedback

Не попадись на ботовода! Telemetrio знаходить і позначає такі канали мітками 👉 Хочеш бачити мітку, оформляй підписку

להבין את סין

להבין את סין

Відкрити в Telegram

כל מה שאתם צריכים לדעת על סין - עדכונים שוטפים, סקירות וניתוחי עומק על המעצמה שתעצב את המאה ה-21

Показати більше
1 297
Підписники
+224 години
+57 днів
+8330 днів
Залучення підписників
жовт '26
жовтень '26
+89
в 1 каналах
вересень '26
+24
в 0 каналах
Get PRO
серпень '26
+41
в 0 каналах
Get PRO
липень '26
+225
в 2 каналах
Get PRO
червень '26
+27
в 0 каналах
Get PRO
травень '26
+16
в 0 каналах
Get PRO
квітень '26
+15
в 0 каналах
Get PRO
березень '26
+30
в 0 каналах
Get PRO
лютий '26
+19
в 0 каналах
Get PRO
січень '26
+87
в 2 каналах
Get PRO
грудень '25
+17
в 0 каналах
Get PRO
листопад '25
+50
в 0 каналах
Get PRO
жовтень '25
+203
в 2 каналах
Get PRO
вересень '25
+7
в 0 каналах
Get PRO
серпень '25
+9
в 0 каналах
Get PRO
липень '25
+12
в 0 каналах
Get PRO
червень '25
+19
в 0 каналах
Get PRO
травень '25
+20
в 0 каналах
Get PRO
квітень '25
+27
в 0 каналах
Get PRO
березень '25
+13
в 0 каналах
Get PRO
лютий '25
+11
в 0 каналах
Get PRO
січень '25
+47
в 0 каналах
Get PRO
грудень '24
+16
в 0 каналах
Get PRO
листопад '24
+19
в 0 каналах
Get PRO
жовтень '24
+12
в 0 каналах
Get PRO
вересень '24
+26
в 0 каналах
Get PRO
серпень '24
+12
в 0 каналах
Get PRO
липень '24
+19
в 0 каналах
Get PRO
червень '24
+27
в 0 каналах
Get PRO
травень '24
+10
в 0 каналах
Get PRO
квітень '24
+19
в 0 каналах
Get PRO
березень '24
+12
в 0 каналах
Get PRO
лютий '24
+11
в 0 каналах
Get PRO
січень '24
+11
в 0 каналах
Get PRO
грудень '23
+11
в 0 каналах
Get PRO
листопад '23
+16
в 0 каналах
Get PRO
жовтень '23
+10
в 0 каналах
Get PRO
вересень '23
+9
в 0 каналах
Get PRO
серпень '23
+5
в 0 каналах
Get PRO
липень '23
+12
в 0 каналах
Get PRO
червень '23
+2
в 0 каналах
Get PRO
травень '23
+12
в 0 каналах
Get PRO
квітень '23
+9
в 0 каналах
Get PRO
березень '23
+7
в 0 каналах
Get PRO
лютий '23
+2
в 0 каналах
Get PRO
січень '23
+10
в 0 каналах
Get PRO
грудень '22
+10
в 0 каналах
Get PRO
листопад '22
+15
в 0 каналах
Get PRO
жовтень '22
+19
в 0 каналах
Get PRO
вересень '22
+2
в 0 каналах
Get PRO
серпень '22
+13
в 0 каналах
Get PRO
липень '22
+41
в 0 каналах
Get PRO
червень '22
+210
в 0 каналах
Дата
Залучення підписників
Згадування
Канали
26 жовтня0
25 жовтня+2
24 жовтня0
23 жовтня0
22 жовтня0
21 жовтня+2
20 жовтня+1
19 жовтня+1
18 жовтня+2
17 жовтня+3
16 жовтня+6
15 жовтня+13
14 жовтня+1
13 жовтня0
12 жовтня0
11 жовтня0
10 жовтня+2
09 жовтня+1
08 жовтня0
07 жовтня+4
06 жовтня+1
05 жовтня+4
04 жовтня+45
03 жовтня0
02 жовтня0
01 жовтня+1
Дописи каналу
בין 1966 ל-1976, סין שקעה לעשור של כאוס וטירוף מוחלט שזכה לשם המכובס "מהפכת התרבות". מאו דזה דונג, מתוך חרדה למעמדו כמנהיג העליון הבלתי מעורער, החליט למעשה לשים את טובתו האישית והפוליטית לפני טובת המדינה, לרסק את מוסדות המדינה ולהחליף אותם באספסוף פנאטי של סטודנטים ובני נוער. תלמידים הכו את מוריהם למוות, ילדים הלשינו על הוריהם, שרידי התרבות העתיקה והמפוארת של סין נופצו לרסיסים, וכל בדל של נאמנות למדינה, לניהול תקין ומקצועי או למשפחה ולערכי הליבה של התרבות הסינית הוחלף בתחרות מעוותת ורעילה של נאמנות עיוורת למנהיג העליון. כל מנהיג בעל שיעור קומה או יכולת הנהגה וניהול בירוקרטי או טכנוקרטי מקצועי נזרק הצידה לטובת אוסף חדלי אישים, בראשות אשתו המטורפת של מאו, ג׳יאנג צ׳ינג וכנופיית הארבעה שהובילה - שדרדרו את המדינה לתהומות היסטוריים בכל היבט, ואל סף של מלחמת אזרחים מלאה. אבל כמו אלכוהוליסט שצריך להגיע לתחתית כדי להיגמל ולהשתקם, מהפכת התרבות היתה גם הקטליזטור שאפשר למנהיג מסוג אחר לגמרי, דנג שיאופינג, להוביל רפורמות פרגמטיות וענייניות חסרות תקדים ששינו את סין מהיסוד, קידמו אותה בכל היבט ואפשרו לה להפוך למעצמה שהיא היום. כמו כן, אי אפשר להבין את סין של ימינו, את חומת המעקב הדיגיטלית, את האובססיה למילים כמו "יציבות חברתית" ואת משטרו של שי ג'ינפינג, שמשפחתו סבלה באכזריות חסרת רחמים באותן שנים, מבלי להבין את הצלקת העמוקה שהותיר העשור האבוד ההוא. אז חלק מהלקחים שהוביל דנג - כמו המגבלות על כהונה וביזור מוקדי הכוח במדינה - אמנם בנסיגה משמעותית, אבל ההנהגה בבייג'ינג עושה גם היום הכל, לשיטתה, כדי שהאנרכיה ההרסנית של מהפכת התרבות לא תחזור. בפרק החדש שעלה הבוקר, צללנו ללב הפועם של הכאוס, אל האנטומיה של הטירוף, לסיפורים ולטרגדיות של משפחות צמרת ההנהגה שהמפלצת שבנו קמה עליהן, ולסיפור של התקופה החשוכה שצילקה, וגם עיצבה, את סין המודרנית. בימים אלו, כשצרפת בוערת והמרכז הפוליטי הפרגמטי מאבד מכוחו לטובת התנועות הקיצוניות יותר ברחבי העולם - נראה שלעולם כולו יש מה ללמוד מאחד מתמרורי האזהרה הבוהקים ביותר לדרך שבה כוח פוליטי ריכוזי עלול להוביל את המפוארות שבאומות - לכאוס מוחלט והרסני. לצפיה: https://youtu.be/TfgcXOhbqLI?si=CK2IhwXjrExOGn3N להאזנה בכל הפלטפורמות: https://share.transistor.fm/s/a1b7d8d9

2
נראה שסין החליטה להשתמש בעוצמה התעשייתית ושליטתה בשרשראות האספקה באופן פומבי, נרחב ומוצהר ככלי מרכזי במשחק הגאופוליטי והגאו-כלכלי. בשבועיים האחרונים סין מציגה רצף יוצא דופן של הגבלות יצוא חדשות, שמשתרע מחזית הטכנולוגיה העילית ועד לתעשיות הכבדות המסורתיות. זה התחיל בסוף השבוע שעבר בטיוטת הגבלות יצוא שאפתנית על מודלים מתקדמים של בינה מלאכותית, סוכני AI לתשתיות קריטיות, ביוטכנולוגיה, סולארי ותוכנות לתכנון שבבים. הצעד הזה לא רק שיקף את ההכרה הסינית בחשיבות הידע הטכנולוגי והיכולות המחקריות - אלא גם את הנכונות לנקוט צעדים משמעותיים כדי למנוע זליגת ידע סיני החוצה, כולל חסימת "פרצות" כמו עסקאות רכישה זרות (כשעסקת Manus ו-Meta שנבלמה היא הרפרנס הבולט). זה הצטרף כנדבך נוסף להכרה בחשיבות התחרות על המוחות המובילים שהתבטאה בפיקוח על יציאתם של חוקרים, מדענים ובכירים במגזר הטכנולוגיה מהמדינה. אבל זה לא נעצר שם. ביומיים האחרונים משרד המסחר הסיני הרחיב ועדכן את הפיקוח על מוצרים דו-שימושיים: רחפנים, ציוד חפירה וקידוח ימי, וגם ציוד הנדסי כבד לבנייה, כמו מכונות כריית מנהרות ענקיות ומערכות התזת בטון המתאימות לשימוש בגבהים מעל 3000 מטרים. האחרונות הן מאד ספציפיות וכנראה שלא במקרה. במסמכים הסיניים הוגדר במפורש כי ייאסר יצוא של ציוד כזה ל"מדינות ואזורים רגישים המקיימים סכסוך עם סין". הודו, כמובן, לא מוזכרת בשמה, אבל כשמחברים את המכונות לכריית מנהרות ואת הציוד הייעודי לפעילות בטון בגובה רב מעל 3,000 מטר, קשה לפספס את הרמז העבה לעבר פרויקטי התשתית והביצורים הצבאיים שהודו מקימה באזור הגבול המתוח בהרי ההימלאיה. מדובר בציוד שסין היא אחת היצרניות והיצואניות הדומיננטיות ביותר שלו בעולם. אבל אם מסתכלים על המהלכים האלו באופן אסטרטגי - מדובר בהרבה יותר מתגובה טקטית או חילופי מהלומות נקודתיים. הם משקפים שינוי פרדיגמה עמוק בנכונות של בייג'ינג להפעיל את הכלים שהיא כבר שנים רואה כמנופי העוצמה הלאומית שלה. במשך עשורים שלמים סין נתפסה במערב כ"סדנת הייצור של העולם", מקום זול ויעיל להרכבת מוצרים. במסגרת ההסדר הזה, חברות מערביות העבירו ידע, טכנולוגיה ומתודולוגיות ייצור לסין בתמורה לרווחיות ולגישה לשוק הענק. אבל בייג'ינג לא הסתפקה בלהיות רק קבלן ביצוע. בנחישות, עקביות וראייה אסטרטגית ארוכת טווח, היא בנתה אקוסיסטם תעשייתי שאין לו תחליף, השתלטה על שלבי מפתח בשרשראות האספקה העולמיות, והפכה למעצמה שיודעת לפתח ולייצר בעצמה את הטכנולוגיות הקריטיות ביותר. עכשיו, בעידן של תחרות בין מעצמתית גלויה וקשוחה, סין מבהירה שהיא לא מתכוונת להעניק את המתנה הזו לאף מדינה אחרת - בטח לא מי שתתויג על ידה כיריבה. כל הפנטזיות והתקוות שנשמעו בשנים האחרונות בוושינגטון או בבירות אירופה, לפיהן חברות סיניות יקימו מפעלים מתקדמים במערב וילמדו את המקומיים "על הדרך" איך לייצר סוללות מתקדמות, פאנלים סולאריים או חומרים קריטיים ברמה הגבוהה ביותר, נראות די מופרכות אל מול הצעדים הברורים האלו של בייג׳ינג. סין אולי תקים מפעלים מסוימים מעבר לים משיקולי גישה לשווקים, בדיוק כפי שעשו חברות מערביות בעבר בסין, אך היא תוודא היטב שהטכנולוגיה, הידע המעמיק והיתרון התחרותי המבני יישארו סגורים בתוך גבולותיה. הפער - שפעם היא נאבקה להשלים והיום מדינות המערב מנסות לצמצם מולה בתחומים לא מעטים - לא ייסגר בחסותה. יותר מזה, המהלך האחרון מוכיח שבייג'ינג תופסת את העוצמה התעשייתית והשליטה בשרשראות האספקה שלה כנשק גאופוליטי לכל דבר. כמו שראינו עם המינרלים הקריטיים - במה שבאופן ברור גרם גם לשאר העולם להבין את עומק הבור ועצמת אחיזת החנק של סין עליהם בתחום - סין בונה סט של כלים שנועד "ליישר" שחקנים בינלאומיים ולהעניש באופן כירורגי כל מי שיאתגרו את האינטרסים של סין או יאיימו להפוך לאלטרנטיבה אסטרטגית עבורה, כפי שמסתמן כעת מול הודו. עכשיו כשהמתיחות הגלובלית היא כבר עובדה קיימת וכל (או לפחות רוב…) הקלפים על השולחן - סין כבר מוכנה להבהיר באופן ברור ורשמי - יכולת תעשייתית, שליטה בשרשראות אספקה ועצמאות טכנולוגית אינן רק עניין של רווחיות כלכלית, אלא ליבת העוצמה הלאומית שלה בזירה הגלובלית. סין מפגינה עכשיו על הבמה המרכזית את השרירים שנבנו במשך עשורים, ומבהירה שהיא מוכנה להשתמש במנופי הלחץ האלה ככל שתידרש.
549
3
סין, שהיתה ידועה כמחזיקת החוב האמריקאי הגדולה ביותר, נמצאת באופן רשמי בעשור האחרון במגמה צמצום אינטנסיבי. הכותרות מדברות על דה-דולריזציה ועל התנתקות כלכלית מואצת, והמספרים הרשמיים לכאורה מגבים את זה: מאז 2016 סין חתכה כמעט בחצי את ההחזקות הרשמיות שלה באג"ח ממשלת ארה"ב, לאזור ה-600 מיליארד דולר. זה נרטיב מצוין, במיוחד לאג׳נדה הסינית שמראה שהיא לא חוששת מדיקאפלינג ולא תלויה בארה״ב - אלא שיש איתו בעיה בסיסית אחת: הוא מתעלם לחלוטין מהמבנה של הכלכלה הסינית שעסקנו בו כאן לא אחת - הוא מבוסס על סבסוד אגרסיבי של ייצור וייצוא - פשוט כי זה מנוע הצמיחה המרכזי שעדיין עובד מצוין לסין - מול חוסר ההצלחה, או הרצון (תלוי את מי שואלים) לעודד את כוח הקנייה והצריכה הפרטית של משקי הבית. התוצאה היא שסין מייצרת עודף מסחרי גלובלי דמיוני של מעל טריליון דולר בשנה. כשמוכרים לעולם סחורות בטריליון דולר יותר ממה שקונים ממנו, מקבלים בתמורה הררי דולרים. אז איך זה מסתדר עם הירידה החדה בהחזקות האג"ח? תחקיר שפורסם לאחרונה בבלומברג מציע את מה שהוא כנראה התשובה לשאלה. אנליסטים שעקבו אחרי נתוני משרד האוצר האמריקאי שמו לב לתופעה משונה - בזמן שסין לכאורה מצמצמת חשיפה, ערימת האג"ח האמריקאיות שרשומה בקנדה זינקה פי ארבעה בחמש שנים לכמעט 600 מיליארד דולר. הזינוק המוזר ביותר נרשם באג"ח מגובות משכנתאות של סוכנויות פדרליות (Agencies), שקפצו בקנדה מ-21 מיליארד ל-162 מיליארד. כשביררו מול הגופים הפיננסיים הגדולים בקנדה, התברר שאף גוף מקומי לא קונה בהיקפים כאלה. ההסבר העולה מן הדיווח הוא שסין לא מוכרת את החוב האמריקאי, היא פשוט מסווה אותו. במקום לרשום את הנכסים על שם הבנק המרכזי בבייג'ינג, גורמים ממשלתיים סיניים מעבירים אותם לחשבונות משמורת (Custodians) במדינות צד שלישי כמו קנדה - שמסתמנת כיעד המועדף, וגם בלוקסמבורג, צרפת או בלגיה למשל. במקביל, ארבעת הבנקים המסחריים הגדולים של סין מנהלים בפועל "יתרות צללים" בדולרים דרך עסקאות סוואפ, מה שמשאיר את יתרות המט"ח הרשמיות של סין קפואות על כ-3.2 טריליון דולר. ההערכות מדברות על כך שההחזקות האמיתיות של סין גבוהות פי שניים עד שלושה מהנתון הרשמי. למה לבייג'ינג לעשות את זה? ראשית - תודעתית, הקרב על הנראטיב. מול הציבור בבית ומול מדינות הדרום הגלובלי, המפלגה מציגה עצמה כמעצמה בלתי תלויה שמפרקת את ההגמוניה של הדולר. מבחינה אסטרטגית, במיוחד אחרי לקחי הקפאת הנכסים של רוסיה ב-2022, הפיזור הזה מייצר שכבות של חיכוך ביורוקרטי שיקשו על ארה"ב להטיל סנקציות מהירות במקרה של הדרדרות (גם אם סביר שהמדינות המדוברות יתיישרו לבסוף לדרישות אמריקאיות במקרה של הסלמה). אבל מעבר לכל הסיבות המתוחכמות - בסוף סין היא בת ערובה של המודל הכלכלי שלה עצמה. אם בייג'ינג באמת תמכור את הדולרים, היא תציף את השווקים, תפיל את ערך האחזקות שלה ותחזק בחדות את היואן, מה שייקר את הייצוא ויפגע קשות במפעלים הסיניים. מעבר לכך, אין כיום שום שוק פיננסי חלופי בעולם, לא אירו, לא זהב ובטח לא יואן, שיכול לספוג עודפים בהיקף כזה. וזו תמצית האירוניה בסיפור הזה - כל עוד בייג'ינג מתעקשת לא לאמץ את ההמלצות הדי גורפות על חיזוק הצריכה המקומית וממשיכה להסתמך על ייצור עודף וייצוא מסיבי, היא כבולה לדולר. הרטוריקה יכולה להמשיך לפזר סיפורים על דיקאפלינג, אבל בפועל, לסין הרבה יותר קל להסתיר את הדולרים שלה מאשר בלהיפטר מהם, והיא ממשיכה להיות אחת המממנות הגדולות ביותר של הגירעון האמריקאי.
617
4
טוב זה באמת סיפור הזוי ומטריד - מסתבר שכדי לקבל גישה לרכיבי F35 סין לא חייבת מבצעי סייבר מתוחכמים או סוכן במערכת הביטחונית - מספיק לנצל את הטמטום את האיש הנכון בחברת השליחויות הגלובלית… לפני כמה חודשים חיל האוויר האוסטרלי שלח רכיבים תקולים של מטוס ה-F-35 לתיקון במתקני היצרנית בארה"ב. אלא שבדרך, במקום נתיב ישיר ומאובטח כפי שנדרש ומוגדר באופן ברור כנוהל הנדרש, המשלוח נותב מחדש - משיקולי עלות או נוחות, ועובר דרך הונג קונג, שגם עם הצהרות על מדינה אחת ושתי שיטות - בפועל, ובטח במקרים כאלה- נמצאת תחת ריבונות ושליטה מלאה של בייג'ינג. מה היה במשלוח? רכיבים שונים וביניהם חופת תא הטייס. שבלי להבין בנושא יותר מדי ברור שלא מדובר בסתם שמשת הרכב של הטויוטה שלכם, אלא רכיב חמקנות קריטי, סודי ורגיש ביותר. בפוליטיקו מדווחים שהנושא נמצא בחקירה של הפנטגון שמאשר את היעלמות הרכיבים - והגבעה בוושינגטון כמובן סוערת. הפרט הדי מדהים שעולה עד כה הוא שלא מדובר במבצע ריגול מהסרטים, אלא במציאות מביכה של ניהול שרשראות אספקה. לוקהיד מרטין מנהלת את מאגר החלפים הגלובלי באמצעות חברות שילוח מסחריות אזרחיות. על פי הדיווחים, מייל הנחיות שהוחמץ אצל אחת מחברות השילוח הוביל לכך ששלחה טכנולוגיית קצה צבאית אמריקאית היישר לידיו של היריבה האסטרטגית הגדולה ביותר שלה. סין אמנם גנבה בעבר לפי הדיווחים מידע על ה-F-35 במבצעי סייבר שונים, אבל גישה פיזית לרכיב אמיתי מאפשרת לבצע הנדסה לאחור שהסינים כידוע מצטיינים בה, לנתח במדויק את ההרכב הכימי של החומרים בולעי המכ"ם, ולכייל מכ"מים סיניים לגילוי יעיל יותר של מטוסי החמקן האמריקאים. מדהים איך בעולם של תחרות בין מעצמות על טכנולוגיות קצה והשקעות עתק בתחרות הזו - בסוף חוסר היכולת לשלוט בשרשרת האספקה האזרחית והלוגיסטיקה המסחרית הופך לנקודת תורפה ביטחונית שנותנת גישה שמיליארדים שיושקעו במבצעי סייבר לא יצליחו להביא.
725
5
חרושת שמועות לא מבוטלת התעוררה בשבוע האחרון אחרי דיווח של לינגלינג וויי ב-Wall Street Journal על הקצאת "חדר מנוחה" פרטי בתוך האגף המערבי בבית הלבן עבור שי ג׳ינפינג, וצמצום חלקים מהלו״ז לטובת חלונות מנוחה של הנשיא הסיני בן ה-73 שהצטברו לכחמש שעות במהלך יום הפסגה המלא היחיד בביקורו. לפי הדיווח של לי, שזהות המדליף שלו והסיבות להדלפה מעניינים בו לא פחות מהסיפור עצמו, מאחורי הקלעים של פגישת הפסגה התקבלה הדרישה הסינית החריגה שהפתיעה גם ותיקים בממשל האמריקאי, כשהצוות הסיני מתכנן את הלו"ז סביב מה שנטען שהוא מגבלותיו הפיזיות של שי: כמה זמן הוא מסוגל לעמוד, איזה מרחק הוא יכול ללכת, ומתי הוא חייב לעצור. בתיעוד שונים שהופצו במדיה המערבית נראה שי נאחז במעקה ונשען פיזית על רעייתו, פנג לי-יואן, בעת הירידה מהמטוס ובעלייה למדרגות הארכיון הלאומי. הסברה היא שהמידע הגיעה מהדלפה בנושא מצוות הבית הלבן. אם הדבר נכון, יש כאן כמובן פוטנציאל נפיצות דיפלומטי - גם אם הצד הסיני לא ירצה לעשות מהנושא אירוע. בסין המסגור על הלו״ז המצומצם בביקור מוצג ככזה שנבע מכך שלא התאפשר לשי להיפגש עם בכירי המגזר העסקי האמריקאי כפי שרצה, ובספקולציות מסוימות - מרצון לצמצם את הדיונים עם טראמפ ולוודא שהצוות הסיני מסונכרן סביב מטרות מאד מוגדרות. אם ההדלפה הגיע מהצד הסיני - זה כמובן סיפור אחר, מעניין לא פחות, ומסוכן יותר למי שהיה באותה משלחת מצומצמת יחסית שהגיעה עם שי. אבל מעבר לרכילות הבריאותית שתמיד כדאי לקחת עם כפית של סויה לאור השמועות הבלתי פוסקות בנושא, יש כאן שלוש נקודות עומק ששווה לשים אליהן לב: הנקודה הראשונה שעולה בדיווח היא שאך ורק רעייתו של שי הורשתה להיכנס לחדר המנוחה. אף חבר אחר במשלחת הסינית לא הורשה להתקרב, אפילו לא צאי צ'י, ראש הסגל של שי ומי שנחשב לאיש הקרוב אליו ביותר במנגנון המפלגתי. בסין, בריאות המנהיג היא סוד מדינה מהדרגה הראשונה. אם הסיפור נכון, החשש של שי לחשוף חולשה פיזית רגעית אפילו בפני יד ימינו מעידה על רמת החשדנות המובנית בצמרת המפלגה. נקודה נוספת היא צוואר הבקבוק שנוצר כתוצאה מן הריכוזיות של ההחלטות אצל שי. פסגה בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם, ועוד בתקופה כה מתוחה, דורשת שעות של דיונים מהותיים. בפועל, הפגישה הבילטרלית צומצמה לשעתיים-שלוש בלבד בצהריים, בטרם שי פרש למנוחה עד לארוחת הערב החגיגית (שבה נכחו גם אילון מאסק וג'נסן חואנג). כשמנהיג מרכז בידיו סמכויות מוחלטות ואינו מאציל סמכויות, המגבלות הביולוגיות שלו הופכות אוטומטית למגבלות של היכולת להגיע להסכמות מהותיות בנושאים מורכבים. מצד שני - יש מי שיגידו שזו בדיוק היתה הסיבה לכל העניין - הרצון להימנע מדיונים מורכבים ושמירה על הדברים כלליים ולא מוגדרים עד הסוף, אך גם ללא סיבה לאסקלציה. הנקודה השלישית , שעולה ביתר שאת לאור העבודה שב-2027 צפוי קונגרס המפלגה ה-21 שבו אמורות להתקבל ההחלטות הגדולות על המינויים החשובים ביותר בצמרת ההנהגה - היא נושא היורש העתידי של שי. נושא בריאות המנהיג היא כאמור סוד שמור ביותר במערכת הסינית, אך לפי כל הגורמים האמינים ככל הניתן שאני שמעתי בנושא - אין כל עדות לירידה קוגניטיבית אצל שי גם לפי הטענות המדוברות, אלא למגבלה פיזית בלבד. ועדיין, כמו בשנותיו האחרונות של מאו דזה-דונג - מגבלות פיזיות משמעותיות עשויות להביא את ההנהגה למצב המתנה מתוח שעלול להפוך גם לכאוטי. הבעיה היא ששי ריסק את מנגנוני הירושה המוסדיים של המפלגה שדנג עמל להקים אחרי מותו של מאו, ולא סימן יורש. ככל שגילו ומצבו הפיזי יהפכו לנושא שיחה בחדרי חדרים בבייג'ינג, סיעות שונות במפלגה ובצבא עלולות לאמץ קו לאומני ואגרסיבי יותר במדיניות החוץ, במטרה להפגין נאמנות או לצבור כוח לקראת "היום שאחרי". שי ג'ינפינג עדיין שולט בסין ביד רמה, אך הדיווח ב-WSJ שאליו התלוו הספקולציות ברשת על ביקורו בוושינגטון הזכירו לעולם שגם המשטר הריכוזי והמתוחכם ביותר חשוף בסופו של דבר לשבריריות האנושית של אדם אחד. בהיעדר מנגנון העברת מקל מסודר, השעון הביולוגי של שי אם אכן יש דברים בגו - עלול אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר ליציבות העולמית בשנים הקרובות.
3 912
6
ביומיים הקודמים נערך "הכנס הלאומי לבריאות״, אירוע פוליטי רחב וברמה הגבוהה ביותר, שנועד להניע את יעדי הבריאות של תוכנית החומש ה-15 שהוכרזה מוקדם יותר השנה. מדובר בכינוס נדיר בעל משקל אסטרטגי משמעותי - הפעם הקודמת שבה נערך כנס במתכונת זו הייתה לפני עשור בדיוק, בשנת 2016, אז הושקה יוזמת "סין הבריאה" (健康中国). נוכחותם של כל שבעת חברי הוועדה הקבועה של הפוליטביורו (אם אתם עוד לא יודעים בע״פ תשננו 🙂 שי ג'ינפינג, לי צ'יאנג, ג'או לה-ג'י, וואנג חונינג, צאי צ'י, דינג שואה-שיאנג ולי שי) מעידה על כך שהנהגת המפלגה רואה במערכת הבריאות לא רק סוגיה חברתית של רווחה, אלא נדבך תשתיתי קריטי ליציבות חברתית, לצמיחה כלכלית ושיפור איכות החיים בסין. שי נשא את הנשאום המרכזי בו הגדיר את תקופת תוכנית החומש ה-15 כחלון הזמנים הקריטי להשגת "התקדמות מכרעת" לקראת היעד האסטרטגי של בניית "סין בריאה" עד שנת 2035. הנאום שלו שרטט חמישה צירים מרכזיים לעבודת הממשל: הטמעת שיקולי בריאות בכל החלטות הממשל: הבריאות חייבת להוות שיקול מנחה בתכנון מדיניות, עיצוב פרויקטים, הערכתם ובנייתם. המשמעות היא הוצאת תחום הבריאות מגבולות משרד הבריאות והפיכתו למדד רוחבי לעבודת הממשלה. מעבר מדגש על טיפול לדגש על מניעה: מיקוד באורח חיים בריא, בטיחות מזון וחיזוק היכולות לשליטה במחלות, בדגש על מניעת התפרצויות של מגפות בקנה מידה רחב. הפרשנות הגדירה זו כמעבר תפיסתי מ"מיקוד בריפוי מחלות" ל"מיקוד בבריאות העם" הכולל שדרוג תשתיתי ומערכתי. חיזוק הרפואה בקהילות המקומיות ובדרגי השטח: נקודה המתחברת ליוזמות קודמות של התחדשות כפרית ו״שגשוג משותף״ בסין - הרחבת מוסדות רפואה ברמת הנפה והקהילה, קידום מערכת אבחון וטיפול מדורגת - גם כדי להפחית את העומס מבתי החולים הגדולים בערים, טיפול יעיל קרוב לבית כשמתאפשר, ושילוב הדוק יותר בין רפואה סינית מסורתית לרפואה מערבית - נקודה שיש בה שילוב של יעילות כלכלית, הזדמנויות צמיחה ורגשות גאווה לאומיים-תרבותיים. רפורמה משולבת בשירותי הבריאות, הביטוח והתרופות: העמקת הרפורמה בבתי החולים הציבוריים תוך שמירה על אופיים הציבורי-חברתי - ודגש מובחן על מניעת התנהלות מסחרית ״דורסנית״, הפחתת עלויות למטופלים, וייעול מנגנוני הרכש הממשלתי ותשלומי הביטוח תוך שמירה על יציבות ויכולת הפירעון של קרנות הביטוח הרפואי. בניית יכולות מו"פ, טכנולוגיה וכוח אדם: חיזוק המחקר הרפואי, עידוד חדשנות, פיתוח תעשיות בריאות וטיפוח הון אנושי מקצועי כגורמי תשתית שיהוו בסיס לתמיכה בכל הצירים האחרים. באופן אופייני - בנאום הסיכום שלו תרגם רה״מ לי צ'יאנג את החזון של שי לשורת משימות אופרטיביות המתמקדות בפתרון "צווארי בקבוק ונקודות כאב" המטרידות את הציבור ביומיום/ למשל, מענה לאתגרים דמוגרפיים דרך מיקוד בשירותי בריאות לקשישים ולילדים, נקודה קריטית על רקע הזדקנות האוכלוסייה המהירה בסין והניסיונות לעודד ילודה. לי הדגיש גם את השימוש במדע, טכנולוגיה וכלים דיגיטליים לייעול המערכת הרפואית ושיפור חוויית המטופל, שמירה על האיזון בין הבטחת שירותי בסיס שוויוניים טובים מספיק לכלל האוכלוסייה כולל קידום הרפואה הסינית המסורתית - לבין פיתוח שירותים מתקדמים ומגוונים יותר למי שמעוניין, ובעיקר מסוגל... בהמשך לפוסט מתאמול על בניית העוצמה הרכה של סין והשינוי ההדרגתי בתדמיתה - מעניין לשים לב איך הדבר זוכה להתייחסות בכמעט כל יוזמה ממשלתית משמעותית - וגם כאן אפשר לזהות את רכיבי דיפלומטיית הבריאות ובניית העוצמה הרכה. שי הדגיש את שאיפתה של סין לקדם "קהילה גלובלית של בריאות לכל". הוא קרא להעמקת שיתופי הפעולה הרפואיים במסגרת יוזמת החגורה והדרך, לחידוש וחיזוק הסיוע הרפואי של סין למדינות נזקקות ברחבי העולם, ולשיווק מוצלח של "סיפור סין הבריאה" בזירה הבינלאומית כדי לבנות קונצנזוס עולמי סביב המודל הסיני. זה לא קורה בחלל ריק - כתבתי כאן כבר בשנים האחרונות על המגמה רחבה יותר שבה סין הופכת למעצמה בתחומי הביוטק, רפואה מבוססת בינה מלאכותית וחדשנות רפואית. התהליך הזה מעורר בעולם שילוב של התפעלות וחשדנות גיאופוליטית - מובנים בשני המקרים.
517
7
ועל כן גם הדרך הנכונה עבור ההנהגה באמריקה ובשאר הדמוקרטיות המערביות צריכה להתמקד בראש ובראשונה ביכולת לייצר פתרונות, קדמה, וש+1
ועל כן גם הדרך הנכונה עבור ההנהגה באמריקה ובשאר הדמוקרטיות המערביות צריכה להתמקד בראש ובראשונה ביכולת לייצר פתרונות, קדמה, ושגשוג מקומי אצלן - יותר מאשר הגבלת היריבה הגדולה ממזרח
434
8
ועל כן גם הדרך הנכונה עבור ההנהגה באמריקה ובשאר הדמוקרטיות המערביות צריכה להתמקד בראש ובראשונה ביכולת לייצר פתרונות, קדמה, ושגשוג מקומי אצלן - יותר מאשר הגבלת היריבה הגדולה ממזרח.
232
9
סקר חדש ודרמטי של Chicago Council on Global Affairs שנערך על מדגם של יותר מאלפיים אמריקאים מראה כי דעת הקהל בארה״ב משנה כיוון. הנתון המשמעותי והמפתיע ביותר הוא ש-57 אחוזים מהאמריקאים תומכים כיום במדיניות של שיתוף פעולה ומעורבות ידידותית מול סין, בעוד שרק 40 אחוזים תומכים במדיניות של הרתעה ובלימה. נתון מעניין נוסף מראה שהתמיכה בשימוש בכוחות אמריקאיים להגנה על טאיוואן במקרה של פלישה צנחה משיא של 52 אחוזים בשנת 2021 ל-38 אחוזים בלבד כיום. בעוד שהרפובליקנים ניציים יותר עדיין דוחפים לקו נוקשה מול סין, הרי שרפובליקנים מתונים ורוב מוחלט של הדמוקרטים מעדיפים להרגיע את הרוחות ולהתמקד בשיתוף פעולה. איך נוצר פער כה דרמטי בין הממסד הביטחוני לבין הרחוב האמריקאי? נראה שיותר מכל, הסיבה המרכזית היא שינוי דורי עמוק - שאנו מכירים היטב מהשינוי בדעת הקהל כלפי ישראל. דור ה-Z בארה"ב פשוט לא קונה את הנרטיב של מלחמה קרה חדשה. הצעירים האלה חווים מציאות מורכבת מבית, שחיקה בחוזה החברתי, יוקר מחיה ותשתיות מיושנות. וכמובן לא פחות קריטי - כשהם פותחים את הרשתות החברתיות, ולא מדובר רק בטיקטוק, הם נחשפים לזרם בלתי פוסק של תוכן מסין, מה שכבר זכה לכינוי "פורנו תשתיות": ערים עתידניות, רכבות מהירות, טכנולוגיה חדשנית ורחובות נקיים ומתפקדים. אם האמריקאים המבוגרים שמים דגש על הערכים הפוליטיים והתהליך הדמוקרטי, הצעירים מסתכלים יותר על השורה התחתונה: האם השיטה מצליחה לספק איכות חיים? והתשובה שהם רואים בסין, גם אם היא מסוננת וערוכה בלא מעט מקרים, גורמת להם להטיל ספק בצדקת הדרך של וושינגטון. כשבמקביל - הפילוג האדיר והגובר בארה״ב עומד בניגוד למסרים המוקפדים והאחידים שיוצאים מסין. וזה נקודה חשובה מאד - מבלי לדעת הרבה על הנשאלים, סביר מאד שההיכרות שלהם עם סין והמתרחש בה שטחי מאד, וקל מאד להאכיל אותם רק במסרים המוקפדים של בייג׳ינג. כשהאמון פנימה למערכת האמריקאית הולך ונשבר - הנכונות לאמץ את הנראטיב הסיני - גוברת. אבל זו ממש לא רק מגמה אמריקאית. כדי להבין איך התדמית הסינית משתנה מלמטה, כדאי להיות מודעים לתופעה די מדהימה זכתה לכינוי Chinamaxxing וקשה היה שלא להיתקל בה - במיוחד בפיד אמריקאי. במשך שנים בייג'ינג ניסתה לשפר את התדמית שלה באמצעות כוח רך ממוסד, תעמולה של המדינה ומכוני קונפוציוס, וקשה מאד היה לגדיר זאת כהצלחה. מה שעובד עכשיו הוא משהו אחר לגמרי - שילוב של כוחה דל המדיה האלגוריתמית והמשפיענים, ושל חברות סיניות שאין להן ברירה אלא לצאת לשווקים הגלובליים. התחרות האכזרית בשוק המקומי בסין, מה שהממשל מכנה "אינבולוציה" (Involution) ובמערב ידוע כתוצר הלוואי של ה-Overcapacity הסיני - דהיינו עודף תחרות בשוק רווי יצור וחוסר ביקוש מקומי מספק, שגוברת עם ההאטה הכלכלית מבית, דוחפות אלפי חברות סיניות למצוא שווקים חדשים - ברחבי העולם ובמיוחד בדרום הגלובלי. חברות כמו יצרנית הסלולר טרנשן (Transsion) באפריקה, רשת המשקאות Mixue שעושה חיל בדרום מזרח אסיה ובברזיל, ואפילו תכנים של מיקרו-דרמות ובידור בווייטנאם ואינדונזיה, משנות את חוקי המשחק. בניגוד למוצרי יוקרה אמריקאיים כמו אפל או טסלה, שהם מחוץ להישג ידם של רוב צרכני העולם המתפתח, החברות הסיניות מייצרות "אפקט וולמארט" גלובלי. הן מנגישות טכנולוגיה, תחבורה ופנאי למיליארדי צרכנים חדשים, והופכות לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלהם. ההשפעה של הנוכחות המסחרית הזו היא אדירה. צעיר באבידג'אן או בהאנוי כבר לא רואה את סין כמעצמה מאיימת, אלא כספקית הטלפון המצוין שלו, הקטנוע החשמלי שהוא רוכב עליו והאפליקציה שבה הוא מעביר את זמנו הפנוי. סין הופכת להיות מזוהה עם מודרניות, יעילות והתקדמות אישית. הפרדוקס פה הוא כפול. מצד אחד, ההשפעה הסינית האפקטיבית ביותר בעולם כרגע מתרחשת דווקא כשהממשל בבייג'ינג לא מתערב ונותן לשוק הפרטי לעשות את שלו. מצד שני, המערב ובראשו ארה"ב, מוצא את עצמו לא מוכן להתמודד עם סוג כזה של השפעה. קשה מאוד לנצח במאבק גיאופוליטי כשבשטח, מיליארדי צרכנים - כולל בתוך ארה"ב עצמה - בוחרים מרצונם לשלב את התוצרת של היריב בחיי היומיום שלהם, ואם לא הממשלות שלהן עצמן שהיו מטילות על כך מגבלות - כנראה שהמגמה היתה גוברת עוד יותר. דווקא עם ממשל טראמפ הנוכחי גובה הלהבות ירד לעת עתה וישנה הפוגה מסוימת במתיחות. אך המאבק האסטרטגי רחוק מסיום - ובאופן פרדוקסלי שאר המערכת הפוליטית כיום ניצית יותר כלפי סין מאשר טראמפ שהחל את המגמה של סימון סין כדמון הגדול בשיח האמריקאי לפני כעשור. השאלה הגדולה היא האם הפוליטיקאים יפנימו שהציבור שלהם, כמו גם הציבור בעולם המתפתח, משנה את היחס שלו לסין ככל שהוא לא מקבל את התועלת שהוא מצפה לה בבית
615
10
Немає тексту...
466
11
תראו את הנתונים המדהימים האלו - על מפעל של פולקסווגן בסין לעומת מפעל שלהם בגרמניה. ההבדלים בתפוקה, בעלויות וביעילות הן קיצוניים. גם בטסלה המצב אמנם לא עד כדי כל דרמטי - אבל המפעל בשנגחאי נותן בערך פי 2 תפוקה כללית, ופר עובד - לעומת המפעל בקליפורניה. יש הרבה סיבות לדבר הזה. מהרגלי עבודה, דרך ועדים, שרשראות אספקה קרובות וכמובן אוטומציה. אבל בסוף זה גם עניין של דרייב, סדרי עדיפויות ונחישות. לא מספיק אילו מאסק אחד נחוש - צריך אקוסיסטם שלם שמוכן להתיישר לפי סטנדרטים מסוימים. זה, יחד עם הסקייל האדיר - כנראה יותר מכל דבר אחר, ההבדל הגדול בין התפוקה התעשייתית של סין לעומת כמעט כל מדינה אחרת בעולם.
451
12
קאריס וויטי היא דמות מוכרת וייחודית בנוף יחסי ישראל וסין. מי שנולדה בארה״ב, למדה על סין באכסניה המכובדת של ייל וביקרה בסין בשנות ה-80, עלתה לארץ כמה שנים מאוחר יותר - ולאחר שהבינה שבשנות ה-80 למומחיות סין לא היה הרבה ביקוש בשוק הפרטי בישראל - עסקה בנושאים אחרים לגמרי. אבל היחס הצבוע בקהילה הבינ״ל ובמוסדות האו״ם, גם של סין, כלפי ישראל בתקופת העשור הראשון של המאה ה-21 הביא לקאריס את הדרייב לפעול למען שינוי בנושא. המקום בו היא התמקדה - היה יחסי ישראל סין והנסיון להשפיע על התפיסה של ישראל במעגלים הרשמיים והאקדמיים בסין, ולהיפך. כך קם ארגון SIGNAL, שקאריס עומדת בראשו עד היום - מהארגוני החברה האזרחית הותיקים ביותר המוקדים ליחסי ישראל-סין, וכיום גם ליחסי ישראל והמרחב האינדו-פסיפי באופן רחב יותר. קאריס התארחה בפרק שעלה היום בפודקאסט לכבוד צאת ספרה החדש, ״ישראל-סין: המשחק האסטרטגי״ שבו היא מספרת את סיפורה האישי, משתפת מנסיונה ומתובנותיה מכשני עשורים של עשיה בתחום (תוכלו למצוא קישור בהערות הפרק). בנימה אישית, אני מכיר מקרוב ומעריך את פועלה של קאריס כבר לא מעט שנים - תמיד דיברתי איתה אנגלית בלבד. רק לא מזמן בדיון שולחן עגול שבו שנינו השתתפנו - גיליתי שקאריס יכולה לשטוח את משנתה היטב גם בעברית :) אז אם בפרק הקודם שהקלטנו יחד לפני כשנתיים שוחחנו באנגלית - הפעם קאריס, ברוח הספר שכתבה בעברית, ביקשה לנהל את השיחה כולה בעברית! שתהיה האזנה וצפיה נעימה. לצפיה: https://youtu.be/A_Dt3DlsGy4?si=tMcpfy4LiiDv4-Q_ להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסט: https://share.transistor.fm/s/d6f9b3c8
571
13
היום אמורות להסתיים השיחות בין נציגי הסחר הראשיים של סין ושל האיחוד האירופי בנסיון להגיע להבנות כלשהן שימנעו את מה שנראה כמו המהלך החד צדדי הרחב והמשמעותי ביותר של אירופה בנסיון לאזן את גרעון הסחר האדיר שלה מול סין - גרעון שמגיע למיליארד דולר מדי יום, ושקשה שלא לקשור אותו באופן עקיף גם לערעור הסדר החברתי והפוליטי שאנו עדים לו בכלכלות הגדולות של אירופה. לפני כמה חודשים, בפרק 162 של הפודקאסט עסקנו בהרחבה ב״הלם סין 2.0״ והתגובה האירופית המסתמנת אליו. אם המלחמה באוקראינה היוותה קו שבר, שגרם לאירופה להבין שהתלות הכלכלית שלה בסין היא חולשה ביטחונית אסטרטגית של ממש - הפגיעה בתעשייה האירופית, שכורעת תחת נטל מחירי האנרגיה ולא מסוגלת להתחרות מול הצפה של ייצוא סיני מסובסד - מהווה במקביל נקודת חולשה יסודית לכלכלה והחברה האירופית. אני מאמין שכדי להבין את עוצמת התגובה האירופית שמתגבשת עכשיו, חייבים להסתכל גם פנימה אל תוך היבשת. אירופה כולה נמצאת בתקופה של אי-שקט חברתי רדיקלי - ראו אבדן השליטה האנרכיסטי בצרפת, המהומות בספרד - ותוצאות הבחירות או מגמות הסקרים ברחבי היבשת כאשר מפלגות קיצון הולכות וצוברות פופולריות. כנראה שכסאות מנהיגי אירופה היו צריכים לרעוד כדי שיהיו מוכנים לפעול גם אם המחיר הוא עימות חזיתי מול סין, והם מוכנים לעמוד בפרץ ולהציב דרישות הרבה יותר נוקשות מבעבר. השבוע היינו עדים לרגע מכונן. נשיא צרפת מקרון ופרידריך מרץ הגרמני פרסמו נייר עמדה משותף שדורש מהנציבות כלי נשק רגולטורי חדש. פקידים בברלין מתארים זאת כנשק מכה שניה, מנגנון משפטי מהיר ולא בירוקרטי שיאפשר לאירופה לשתק לחלוטין יבוא ממדינות שמעוותות את השוק. זוהי רעידת אדמה של ממש בכל הנוגע לגישה הגרמנית. ברלין, שהייתה עד לא מזמן הקול המתון והתלוי ביותר בסין, מתפכחת במהירות. הוכחה נוספת לכך קיבלנו כשהממשלה הגרמנית חסמה השבוע מטעמי ביטחון לאומי את מכירתה של חברת לוגיסטיקה בנמל המבורג לענקית הספנות הסינית הממשלתית COSCO. השינוי התפיסתי הזה מחלחל גם אל מחוץ לאיחוד. אפילו בריטניה שבתחילת השנה עוד נראיתה מהוססת מאד בהתנהלותה מול סין - בוחנת בימים אלה הטלת מכסים על רכבים וכימיקלים סיניים כדי ליישר קו עם החקיקה האירופית החדשה, כנראה גם מחשש שתהפוך בעל כורחה לדלת האחורית שדרכה תציף סין את היבשת בסחורה תעשייתית זולה. ומה קורה בצד הסיני? שם ממשיכים לשדר מסרים כפולים. משרד המסחר הסיני (MOFCOM) מזהיר את אירופה שפרוטקציוניזם לא יתרום לתחרותיות, ומדגיש כי תלות הדדית אינה איום. קולות מקצועיים בסין טוענים שאירופה מונעת מחרדות מקומיות וקוראים להפסיק להתמקד בסקטורים בודדים, ולחתור להסכם מסגרת רחב וארוך טווח. אבל מאחורי המילים הפייסניות לכאורה, מדיניות הליבה נשארת נוקשה. מאמר עומק שפורסם השבוע ב"Qiushi", כתב העת התיאורטי המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, מבהיר היטב שסין לא מתכוונת לשנות כיוון. ייצור מתקדם, נכתב שם, הוא ליבת התחרותיות ומנוע האסטרטגיה הלאומית במאבק המערכתי בין המעצמות, ותחרות בינלאומית היא אף פעם לא על מוצר בודד אלא תחרות מערכתית. הלך הרוח הזה משני הצדדים מתנקז למפגש שמסתיים היום בבייג׳ינג. מרוש שפצ'וביץ', שר הסחר של האיחוד האירופי, יושב לשיחות של הזדמנות אחרונה מול מקבילו הסיני ואנג וונטאו, בניסיון אחרון למנוע מלחמת סחר כוללת. נקודת הרתיחה המיידית היא שוק הרכבים ההיברידיים, בו המכירות הסיניות זינקו ותופסות כבר רבע מהשוק האירופי - שתעשיית הרכב המקומית היא אחת הגדולות והמשמעותיות ביותר בו. האיחוד דרש מסין להגביל מרצון את הייצוא לנתח של 15 אחוזים, אך בייג'ינג סירבה. בתגובה, הנציבות האירופית כבר מכינה צעדי מגן חד-צדדיים שיאפשרו לה להטיל מכסות יבוא נוקשות ומכסים משלימים באופן מיידי. אבל הרכבים הם רק נער הפוסטר בסיפור הזה. השורה התחתונה היא שההתנגשות כאן היא מבנית ועמוקה. אירופה החליטה שהיא לא מוכנה להיות יותר היעד המועדף (בטח לנוכח המתח מול ארה״ב) של עודפי הייצוא של המודל הכלכלי הסיני. מנגד, ההנהגה בבייג'ינג רואה בייצור התעשייתי ובייצוא את גלגל ההצלה הקריטי ביותר שלה נוכח משבר הנדל"ן וחולשת הצריכה המקומית. גם אם יושג פלסטר דיפלומטי בשיחות הנוכחיות סביב מכסות הרכבים, תהליך ההתפכחות המחשבתית של אירופה מול סין כבר יצא לדרך, ואותו אי אפשר לעצור.
628
14
האם הכלכלה הסינית "שבורה"? בפרק מומלץ של הפודקאסט המומלץ באופן כללי ChinaTalk של ג׳ורדן שניידר, דנו בשאלה הזו בדיון ששוה מאד האזנה - כשהטריגר היה פרסום הספר החדש Broken China של לוגן רייט מקבוצת רודיום. ג׳ורדן מארח בפרק את רייט שטוען שהמודל הכלכלי הסיני שבור, ושכלכלת סין לא תוכל לעקוף את ארה״ב - משוה שבמשך שנים בהן סין צמחה בקצבים מטורפים נתפס יותר כשאלה של ״מתי״ מאשר שאלה של ״האם״. שניידר, כשלצידו הכלכלן המוערך ברד זטסר שכותב לא מעט על כלכלת סין - מחשקים בכוונה את ״פרקליט השטן״, או במקרה הזה את שי ג׳ינפינג - ושוטחים מול רייט את הטענות שכנגד. התזה של רייט טוענת שסין עברה מבועת אשראי לדעיכה מערכתית. מאז משבר 2008 סין ניפחה את בועת האשראי הגדולה בהיסטוריה, שזרמה בעיקר לנדל"ן ולתשתיות של ממשלות מקומיות. כשבייג'ינג ניסתה לבלום את החוב, היא בחרה לא למחוק הפסדים אלא להנשים מלאכותית חברות ממשלתיות כושלות ("זומביפיקציה"). התוצאה הייתה קריסה, גם אם מבוקרת יחסית, של סקטור הנדל"ן מ-2021 – ענף שהיווה עד רבע מהתמ"ג הסיני וצנח בכ-80% בהתחלות הבנייה. בסין לא התרחש "משבר" נוסח 2008 כי המדינה שולטת בבנקים. במקום משבר, רייט טוען שבייג'ינג בחרה בדעיכה (Decay): שחיקה איטית של הצמיחה, שלטענת רייט ירדה מאזור ה-8% ל-1%–2% ואף פחות (הנתונים הרשמיים מדברים על 4.5-5%), כדי להימנע מהמחיר הפוליטי של רפורמות. רייט מסביר שהזינוק האדיר ביצוא הסיני אינו סימן לעוצמה, אלא תוצאה ישירה של קריסת הביקוש המקומי. מפעלים שאיבדו את שוק הבנייה הסיני חותכים מחירים ודוחפים עודפים לחו"ל כדי לשרוד, תוך יצוא דפלציה לכל העולם. העניין, לפי רייט - הוא שהדבר יביא לכך שהביקושים הגלובליים לסחורה הסינית ילכו וידעכו גם הם - בין אם בגלל סקנציות או בגלל פגיעה בטווח הארוך יותר בתעשיות והכלכלות של מדינות הייצוא. מנגד, זטסר ושניידר מציגים את מה תפיסתו של שי: למי אכפת מצמיחת תמ"ג או מצריכה פרטית? המטרה היא שליטה בשרשראות האספקה העולמיות ובטכנולוגיות המפתח של העשורים הקרובים - רכבים חשמליים, סוללות, AI, רובוטיקה, ביוטנכולוגיה וכו׳ - כדי לצבור עוצמה גאופוליטית. הטענה היא שאמנם כלכלה בגודל של סין לא יכולה לצמוח רק על בסיס ייצוא מהסיבות שהוזכרו לעיל - אבל בפועל, סין מנטרלת את ההתארגנות נגדה באמצעות הרתעה אסימטרית: מונופול על חלקים קריטיים של התעשייה - בדגש כמובן על עיבוד מינרלים, מתכות ורכיבים קריטיים, אבל לא רק. האיום הסיני על המערב ברור – אם תחסמו את המוצרים המוגמרים שלנו, ננתק אתכם מחומרי הגלם ומהרכיבים שבלעדיהם התעשייה שלכם תשותק. בינתיים זה עובד - אבל האקשח כבר על השולחן והעולם התחיל להתארגן מחדש כדי להשתחרר מאחיזת החנק הזו. רייט מודה שהאחיזה הסינית בשרשראות האספקה היא איום אמיתי, אך מסביר שהמודל של שי תקוע במבוי סתום - כי כל התעשיות האסטרטגיות החדשות של שי מהוות יחד פחות מרבע מהחלק שהיווה סקטור הנדל״ן בעוגה הכלכלית של סין. וכל זה - כשאיום הפגיעה בתעסוקה וממנו בשקט החברתי בסין - הולך וגובר. זהו ויכוח ראוי, חשוב ומעניין מאד - ששווה להאזין לו. אישית, אני יותר כנראה בצד שהציג זטסר ובתפיסה ששי, בשבתו כאידאולוג מקסיסט ופטריוט/לאומני - מתעדף ביטחון לאומי ועוצמה גאופוליטית על נתונים כלכליים קלאסיים. אבל האם התעדוף הזה שלו לא יפגוש מציאות שונה משהוא מצפה לה - בגלל אותם נתונים כלכליים ״קיפטליסטיים״ ? זו שאלה גדולה אחת. בכל מקרה - המסקנה האסטרטגית של רייט היא המעניינת באמת: לדידו, התחרות הכלכלית המערכתית מול סין הסתיימה. סין לא תעקוף את כלכלת ארה"ב, והזמן כבר אינו פועל לטובתה. היריבות כיום היא רק צבאית ובתחום החוסן התעשייתי. המשמעות האסטרטגית כאן היא לא שסין קורסת - אלא העובדה שהצמיחה שלה התכווצה באופן כה דרמטי והתלות שלה בייצוא הפכה כה משמעותית, שהן הופכות את מנופי הלחץ עליה להרבה יותר אפקטיביים. בניסיון להפוך את העולם לתלוי בייצור הסיני, שי הפך את הצמיחה של סין לתלויה לחלוטין בצרכנים ובממשלות במערב. אבל כאן מגיעה גם הצד השני של הסיפור - כדי לנצל את המנוף הזה, מדינות המערב (וישראל בתוכן, בהגנה על שרשראות האספקה הביטחוניות והטכנולוגיות שלה) צריכות להיות מוכנות ״לסבול״ בטווח הקצר ואך הבינוני את הפגיעה בתעשיה שלהן, את הסכסוכים הכלכליים והפוליטיים ביניהן - ולפעול בנחישות, שיתו, פעולה ונכונות להשקיע באופן אסטרטגי לטווח ארוך. הפעלת המנוף הזה דורשת פעולה מתואמת של מדינות משמעותיות רבות, כדי למצם את התלות בסין בנקודות קריטיות. האם בכלל אפשרי לראות תיאום כזה קורה בעולם המפולג והשבור שאנחנו רואים היום? זו כבר שאלה של הרבה מאוד טריליוני דולרים. או יואנים. לינק לפרק המלא: https://open.spotify.com/episode/3GiDTRfdsq89u6ke5mfk2h?si=c4BJwuuMSkG1IStbSESFKw
919
15
סין לא תפלוש לטאיוואן ב-2027, אבל 2028 היא שנת יעד מסוכנת בהרבה. במאמר ב-Foreign Affairs של ג'ונתן צין, לשעבר מנהל תחום סין ב-NSC וכיום בברוקינגס, מסביר למה לדעתו השקט הנוכחי במצר טאיוואן מטעה, ועלול דווקא להיות השקט שלפני הסערה המושלמת. כבר כתבתי כאן לא אחת על למה ״הפלישה ב-2027" מבוססת על פרשנות מוטעה, בכוונה או שלא. בפועל 2027 סומנה כתאריך יעד לתכניות עבודה לשרדוג היכולות של הצבא הסיני. בפועל, שי עסוק כרגע בטיהורים פנימיים עמוקים של הפיקוד הצבאי הבכיר לקראת הקונגרס ה-21 של המפלגה בשנה הבאה. הוא לא נערך לפלישה מחר בבוקר. שי מעדיף סיפוח מדיני על פני הרפתקה צבאית עתירת סיכונים - שהיא מבחינתו האופציה האחרונה והכי פחות רצויה. כרגע הוא כנראה שרוי באופטימיות זהירה: הוא מקווה שבחירות 2028 בטאיוואן יחזירו את מפלגת הקואומינטנג (KMT) לשלטון, במיוחד לאור בחירתה של צ'נג לי-וון ליו"ר המפלגה, המקדמת קו פייסני במיוחד מול בייג'ינג. מבחינת שי, הכיוון הזה מהווה סיכוי למסלול הפוליטי. אבל למי ששכח - תקווה אינה אסטרטגיה וסביר שהאופטימיות הזו עומדת להתנפץ. התמיכה בקו הפרו-סיני של צ'נג שברירית אפילו בתוך מפלגתה שלה, שבתורה זוכה לתמיכה של פחות משליש מאוכלוסיית טאיוואן. ב-2028 שי צפוי יותר למצוא את עצמו מול כהונה שנייה של לאי צ'ינג-טה (ה-DPP), או לכל היותר מול מנהיג KMT מתון ומרוחק יותר מצ׳נג. אחרי 16 שנות שלטון DPP, לקראת סוף כהונתו הרביעית וכשהוא נושק לגיל 80 - שי עלול לעמוד מול התרחיש שתמיד סימנתי כסביר ביותר למצב של פלישה סינית לטאיוואן - שכידוע לכם אני חושב שהסבירות הכללית שלה נמוכה. כשנראה שהחזרת טאיוואן לחיק סין והאפשרות שלו להירשם בהיסטוריה כ״קיסר מאחד״ מתרחקת ממנו לנצח, והזמן כבר לא פועל לטובתו, כשהמסלול הפוליטי ייסגר, הפיתוי להפעיל אמצעים דרסטיים יותר - יגבר משמעותית. גם כאן, אני מסכים עם צין שההעדפה של שי עדיין תהיה להימנע מפלישה - והוא יעדיף צעדים כמו סגר ימי ואווירי ממוקד, שיבוש קווי אספקה ופגיעה בתשתיות קריטיות ובריבונות הטאיוואנית. נקודה נוספת שצין מעלה היא שטאיוואן היא כבר ממש לא "רוכבת חופשית" כמו שנוהגים לסמן אותה הקולות הבדלניים יותר באמריקה. בזמן שבוושינגטון נשמעים קולות המפקפקים בכדאיות ונחיצות ההגנה על אי המרוחק 9,500 מייל ממנה, טאיוואן נוקטת בצעדים משמעותיים משלה: נתון מדהים אחד הוא על מגמת הניתוק הכלכלי מסין. לפי המאמר, אם ב-2010 מעל 80% מההשקעות הזרות של טייוואן זרמו לסין, כיום הנתון צנח לפחות מ-10%. טאיוואן הפכה למעצמת Deep-Tech ועוגן לשרשראות אספקה בעידן ה-AI: בעיקר בזכות TSMC, אבל לא רק - טאיוואן הפכה לשותפת הסחר הרביעית בגודלה של ארה"ב, ומזרימה מאות מיליארדי דולרים להשקעות באמריקה. השקעה בביטחון וחוסן אזרחי - תקציב של עשרות מיליארדי דולרים להשקעה בביטחון ומעבר מ״ציוד ראווה״ מיושן לדוקטרינת לחימה א-סימטרית שלומדת לקחים בעיקר מהתרחיש האוקראיני - כולל השקעה ברחפנים, טילים וחוסן חברתי . לפי צין החוליה החלשה כיום היא לא טאיפיי, אלא ההססנות של וושינגטון. העיכוב באישור עסקת הנשק בהיקף 14 מיליארד דולר וההתייחסות לטאיוואן כקלף מיקוח מול בייג'ינג משדרים חולשה ומעניקים לסין מה שצין מגדיר כמעין זכות וטו דה-פקטו. צין מסכם שמערכות ביטחוניות דורשות שנים לייצור, אספקה והטמעה מבצעית. השנתיים שנותרו עד 2028 הן חלון זמן קריטי. במקום להתענג על השקט המזויף, ארה"ב צריכה להאיץ כעת את החימוש והאינטגרציה הצבאית של טאיוואן, בדיוק כששי ממתין לתוצאות הפוליטיות שיתבררו ב-2028. לינק לכתבה המלאה (חומת תשלום, אני חושב שאפשר לקרוא אחד בחודש אם נרשמים)
793
16
האינטרנט הסיני בער בסופ״ש האחרון. לא בגלל המתיחות מול ארצות הברית, לא בגלל טאיוואן וגם לא בגלל משבר הנדל"ן. הסיבה הפעם היתה השפלה ספורטיבית קש במיוחד, עם טוויסט שקשור איכשהו גם אלינו - נבחרת הכדורגל של סין הובסה בביתה, באצטדיון לונגשינג בצ'ונגצ'ינג, בתוצאה המביכה 0-5 מול נבחרת פלסטין. האם נראה את השגרירות הסינית עוברת לירושלים בתגובה להשפלה? כדי להבין את גודל ההלם בבייג'ינג וברשתות, צריך להכיר את ההקשר ההיסטורי והמספרים. נבחרת הכדורגל של סין ידעה כבר אי אלו אכזבות והשפלות. אבל אם תבוסות ליפן כאבו ברמה הלאומית והגיאופוליטית אבל היו סבירות מבלחינת מאזן הכוחות - מול נבחרת פלסטין המצב שונה. סין מעולם לא הפסידה לה. עד שלשום. זמן קצר לאחר שריקת הסיום באצטדיון בצ׳ונגצ׳ינג, הרשתות החברתיות בסין הוצפו בתגובות זועמות ושני הנושאים הראשונים ברשימת הטרנדים החמים בווייבו (טוויטר הסיני) הוקדשו להשפלה. ההשוואה המרכזית היתה להספד משפיל ב-2013 לתאילנד והטענה החוזרת היתה שהפעם מדובר במשהו גרוע עוד יותר - וב״איבוד פנים״ פנים מוחלט וחוסר כבוד לאומי. המאמן ספג אש כשלמרות שלקח אחריות טען במקביל שהשחקנים לא היו מרוכזים וחשבו על משחקי הליגה וליגת האלופות של אסיה. גם השחקנים חטפו לא מעט אש. במקום שהקפטן או השחקנים הבכירים יתייצבו מול המצלמות ויקחו אחריות, מי שנשלח להתראיין היה ג'או סונג-יואן, שחקן צעיר בן 17 בלבד שעלה כמחליף במחצית השנייה. הילד, שנראה נסער וקולו נחנק מדמעות, נאלץ לספוג את מטר השאלות של התקשורת. האירוע הזה בפני עצמו הפך לסאגה שאנשים חיברו להתנהלות הבזיונית וחוסר הכבוד של השחקנים. הסיפור של הכדורגל בסין הוא באמת פיאסקו ברמה בלתי נתפסת. פרויקט לאומי והשקעות עתק שלא הביאו לשום הישג ממשי והתבוסה לפלסטין רק מבהירה שוב עד כמה הוא כושל. מצרף לינק לפרק שעלה לפני כמה חודשים בפודקאסט ומרחיב על עלייתו ובעיקר נפילתו של הכדורגל בסין. פרק 164 על החזון והכישלון של הכדורגל בסין, עם רועי תדמור: ביוטיוב: https://youtu.be/SfE5anOeRXU?si=VxJcU5LKuN-sqdtb בספוטיפיי: https://open.spotify.com/episode/2NiYDXfteZrEjAM1138oQS?si=avYPEUwUQEiHx6kOwtpCzQ
4 489
17
השטיח האדום שנפרס בוושינגטון לקראת הגעתו של שי ג'ינפינג, יחד עם החיוכים והיקורים הסמליים - היו קרובים יותר לטקס - שלא לומר מופע בידור - דיפלומטי מאשר לפריצת דרך היסטורית ביחסים בין המעצמות. אחרי חודשים של מתח סביב מכסים, מלחמות סחר ואיומים הדדיים - נראה ששני המנהיגים נפגשו בעיקר כדי להפגין לעולם שהיחסים תחת שליטה. התוצאות הקונקרטיות של הפסגה נותרו צנועות ביותר. בשורה התחתונה הוסכם על הארכת הפסקת האש במלחמת הסחר בחודשיים נוספים, עד ה-10 בינואר, מה שמאפשר לשני הצדדים לצלוח בשקט יחסי את מפגשי ה-APEC וה-G20 הקרובים שבהם ייפגשו שוב, ולא פחות חשוב מכך כנראה - מאפשר לטראמפ להגיע לבחירות האמצע ללא זעזועים. האמריקאים לא מקבלים את האספקה המלאה של המתכנות הנדירות שהיוו את הבסיס והסיבה לאותה הפסקת אש - ובעוד המהלך הנכון מבחינת מו״מ היתה לשחק אגרסיבי על הנושא הזה, במיוחד כשנראה שסין היתה שמחה לראות הארכת הפסקת אש עד סוף כהונת טראמפ - נראה שהצורך בשקט תעשייתי לחודשים הקרובים גובר. מעבר לכך, פורסמה רשימה להפחתת מכסים הדדית בהיקף של כ-30 מיליארד דולר לכל צד (כ-60 מיליארד דולר בסך הכל) במוצרים שאינם רגישים, כמו מוצרי צריכה, צעצועים, חקלאות ופחם, וקמו או חוזקו קבוצות עבודה ייעודיות לקידום הסחר וההשקעות - אך לכל אלו חסרים הפרטים הקריטיים שהופכים הצהרות לתכנית עבודה . בנושא איראן - באופן מצער ולא מפתיע, לא נראה שסין מוכנה לזוז מעמדתה לפחות באופן פומבי - וההצרות הסתפקו בהבנה עקרונית בנושא חשיבות חופש השיט במצרי הורמוז ואי-גרעון איראן - עמדות שסין גם ככה מחזיקה בהן באופן מסורתי ולאורך המתיחות השנה. את ההודעה של משרד החוץ הסיני על חיזוק ערוצי התקשורת הצבאיים כדאי לקחת בינתיים עם כפית גדושה של רוטב סויה… אבל עזבו את כל השטויות האלו. בנושא החשוב ביותר הושגה הסכמה מרגשת - נסגרה השאלה של שני דובי פנדה חדשים מסין לארה״ב! העולם יכול לנשום לרווחה… אם לסכם את המשמעויות - לצד הרבה טקס בישבן וביקורים שמצטלמים טוב בארכיון הלאומי או בגינת הורדים - רק 90 דקות של דיון הוקדשו לנושאים שעומדים בליבת היחסים שקובעים את הסדר העולמי. לא נוצר כאן שום מנוף לחץ אמריקאי אמיתי מול בייג'ינג. סין הגיעה לוושינגטון בביטחון עצמי גבוה שמאפיין את התנהולתה מאז שהצליחה ההצלחה הפנומנלית שהיתה לשימוש בקלף המינרלים הקריטיים והמגנטים. בסוגיית טאיוואן, שהיא החשובה ביותר עבור שי, סין הצליחה לשמור על הסטטוס קוו שבו חבילת נשק אמריקאית של 14 מיליארד דולר נותרה מוקפאת כ״קלף מיקוח״ כמו שקרא לו טראמפ. בנוסף, בעוד שהעולם כולו עוסק בסכנות הבינה המלאכותית והצורך בתיאום בין המעצמות בנושא - השיחות המשותפות בתחום נדחות וזוחלות בקצב בירוקרטי. מבחינת הארכת הפסקת האש - כאמור נראה ארה"ב שאפה להארכה קצרה שלה שתתאים ללו״ז הפוליטי אך תשמר לחץ על בייג'ינג ליישם רכש חקלאי ולהזרים מינרלים קריטיים, בעוד שסין העדיפה הארכה ארוכה עד סוף כהונת הממשל. אבל הפיל שבחדר נותר ללא פתרון: תלותה של ארה"ב במינרלים קריטיים ומגנטים מסין נותרה נקודת תורפה משמעותית. שנלא נראה שהצדדים חותרים לעסקאות ענק שמשנות את כללי המשחק, אלא משתמשים בזמן הזה כדי לנהל את היחסים ובמקביל להפחית בהדרגה את התלות ההדדית בתחומים אסטרטגיים. איך האירוע נתפס בשני הצדדים? בארצות הברית, הבית הלבן ניסה למסגר את הפסגה ככזו שנעשו בה ״צעדי ענק" - שמרגיש מהצד כמו נסיון לייצר הכותרות החיוביות שיסיטו את תשומת הלב מהכותרות השליליות מבחינת הממשל השולטות בשיח בארה״ב. החשש המרכזי הוא מויתורים אמריקאיים ללא תמורה מוחשית, במיוחד לנוכח המנופים שסין מפעילה בשרשראות האספקה. בבייג'ינג, לעומת זאת, התקשורת הממלכתית חגגה את האירוע כניצחון דיפלומטי ומנהיגותי מובהק. הנרטיב הרשמי הדגיש שסין מעצבת את כללי המשחק של "יחסים בין מעצמות גדולות", המבוססים על כבוד הדדי, הוגנות והדדיות, ללא תכתיבים חד צדדיים. ההצגה הטקסית, העמידה של טראמפ וארה״ב כולה, לראייתם, כממתינים לבואו של שי, והאירוח הנשיאותי - שירתו היטב את תעמולת הפנים והחוץ הסינית: סין אינה מתכופפת, והיא מתייצבת כשווה מול שווים. בסופו של דבר, לא ראינו כאן פריצת דרך אמיתית ולא נפתרו מחלוקות היסוד על שבבים, מינרלים, טכנולוגיה, איראן או טאיוואן. התיקו הכפוי נשמר. אולם בתוך מציאות גאופוליטית נפיצה, ייתכן שעצם היכולת לשמור על הלהבות מבוקרות היא הדבר החיובי ביותר שניתן לקחת מהאירוע. כששני המנהיגים צפויים להיפגש בסך הכל ארבע פעמים השנה – כולל במפגשי APEC בשנז'ן ו-G20 במיאמי – הדיאלוג האישי הופך לכלי המרכזי למניעת הידרדרות בלתי מבוקרת. המאבק האסטרטגי יימשך במלוא עוזו, אך לפחות כרגע, שני הצדדים מסכימים שהאינטרס המיידי שלהם הוא לא לשבור את הכלים.
919
18
+3
Немає тексту...
807
19
גאלרי לפאייט היא חנות כלבו צרפתית של הביוקר שלפחות פעם היתה אייקונית. לפני כמה ימים הגעתי די במקרה לסניף המקורי בשדרות לאפייט בפריז - ותקשיבו, אף.פעם לא הגעתי למקום כל כך סיני מחוץ לסין. כל השלטים בסינית, עם קישוטים וברכות לכבוד החג. כל המוכרים וכל המוכרות (עשרות, חוץ משתיים...) סינים, וכל הלקוחות בחנות, ללא יוצא מן הכלל - סינים. הסתבותתי לי שם מאחל לכולם חג אמצע הסתיו שמח ומגלגל שיחות בסינית על סין, ישראל, פריז ומותגי יוקרה... בעוד חנות ספורה העממית יחסית מלאה במקומיים ותיירים מכל הסוגים - בגאלרי לפאייט רק סינים מעמיסים מותגי יוקרה במשלחות של עשרות. לא סתם התיירים הסינים כל כך מבוקשים - ומוציאים הכי הרבה כסף, בהפרש - יותר מ-50% יותר מהאמריקאים שבמקום השני. עד לפני הקורונה היא מומנטום מעולה של תיירות סינית לישראל. גם הישראלים עפים על סין כיעד. זה לגמרי מקום שאפשר להתחיל ממנו בחימום מחדש של היחסים בין המדינות. בשנה הבאה בירושלים הבנויה וקניון היוקרה הקרוב לביתכם
599
20
ברחבי העולם יחגגו היום כ-15 מליון יהודים את חג סוכות - ומשוה כמו 2 מיליארד איש בעיקר במזרח אסיה יחגגו את חג אמצע הסתיו (中秋节, Zhōngqiū jié), הידוע גם כחג הירח. מדובר בחג השני בחשיבותו בתרבות הסינית המסורתית, מיד אחרי ראש השנה, והוא מצוין ביום ה-15 לחודש השמיני בלוח הירחי, התאריך שבו הירח נחשב למלא, הבהיר והעגול ביותר בשנה. בדומה לסוכות שנחגג אצלנו בדיוק על אותו ירח מלא של תשרי, המסורת של החג הזה מחוברת לעונת האסיף. שורשיו נטועים במסורת פגאנית בת מעל 3,000 שנה, עוד מימי השושלות הקדומות בהן הקיסרים נהגו להקריב מנחות לירח כדי להבטיח יבול מוצלח ושגשוג לממלכה. החג מזוהה עם איחוד משפחתי, טיולים, פנסי נייר וצפייה משותפת בלבנה במילואה, וברקע מרחפת האגדה המפורסמת של צ'אנג-אה (Chang'e) וארנב הירקן שמארח לה חברה. לפי המיתוס, צ'אנג-אה שתתה את שיקוי האלמוות שקיבל בעלה, הקשת המיתולוגי חואו-יי, כדי למנוע ממנו להפוך לעריץ נצחי. השיקוי נשא אותה אל הירח, שם היא חיה בגלות נצחית, ועוגות הירח העגולות הוגשו במקור כמנחה לזכרה ולמען שלמות והרמוניה. ואם כבר הזכרנו אותן, אי אפשר לדבר על החג בלי לגעת בסמל המרכזי והשנוי במחלוקת שלו: עוגות הירח ( 月饼 Mooncakes). תעשיית עוגות הירח היא תופעה כלכלית מרתקת. בדומה לסופגניות בחנוכה, המוצר הזה כמעט לא קיים רוב ימות השנה, ופתאום מזנק לביקוש שיא של מיליארדי דולרים בשבועות שלפני החג. הסינים קונים אותן כמתנות יוקרה לקולגות, שותפים עסקיים ובני משפחה, כשמי שידו משגת (ולפעמים גם מי שלא…) יעשה זאת באריזות מוזהבות ומנקרות עיניים. המאפה הקלאסי, בואו נודה על האמת, הוא לא בדיוק פסגת העידון של המטבח הסיני. מדובר במאפה דחוס וכבד במיוחד, לרוב במילוי ממרח כלשהו (זרעי לוטוס, שעועית אדומה ואחרים) ובמרכזו חלמון של ביצת ברווז מלוחה המסמל את הירח המלא. כן… זה בערך כמו שזה נשמע... השילוב בין מתיקות דחוסה, מליחות ושומניות יוצר חוויה קולינרית שלא כל חך מערבי בנוי להכיל, אך יש גרסאות מוצלחות יותר כמו מילוי השעועית האדומה ללא הביצה, ובשנים האחרונות צצו גרסאות מודרניות עם מילויים של שוקולד, תה ירוק או פירות. בשורה התחתונה - בוא נגיד שמבחינה קולינרית - אני שמח שאת החג הזה אני מעביר עם מאפים צרפתיים ולא סיניים. ומי שרוצה לכתוב ברכה לקולגות או חברים בסין - קיבלתי היום ברכה חביבה מחבר, מעביר לכם כאן: 但愿人长久,千里共婵娟 Dànyuàn rén chángjiǔ, qiānlǐ gòng chánjuān זו שורה משיר מפורסם של המשורר סוּ שְׁה (Su Shi) מתקופת שושלת סונג. התרגום החופשי שלה הוא משהו כמו - "הלוואי ונזכה לחיים ארוכים, ועל אף שאלפי ק״מ מפרידים בינינו - נחלוק יחד את יופיו של אותו הירח". בין אם אתם יושבים בסוכה ובין אם אתם מביטים בירח המלא מכל מקום אחר בעולם - שיהיה חג אמצע סתיו וחג סוכות שמח!
812