להבין את סין

בין 1966 ל-1976, סין שקעה לעשור של כאוס וטירוף מוחלט שזכה לשם המכובס "מהפכת התרבות". מאו דזה דונג, מתוך חרדה למעמדו כמנהיג העליון הבלתי מעורער, החליט למעשה לשים את טובתו האישית והפוליטית לפני טובת המדינה, לרסק את מוסדות המדינה ולהחליף אותם באספסוף פנאטי של סטודנטים ובני נוער. תלמידים הכו את מוריהם למוות, ילדים הלשינו על הוריהם, שרידי התרבות העתיקה והמפוארת של סין נופצו לרסיסים, וכל בדל של נאמנות למדינה, לניהול תקין ומקצועי או למשפחה ולערכי הליבה של התרבות הסינית הוחלף בתחרות מעוותת ורעילה של נאמנות עיוורת למנהיג העליון. כל מנהיג בעל שיעור קומה או יכולת הנהגה וניהול בירוקרטי או טכנוקרטי מקצועי נזרק הצידה לטובת אוסף חדלי אישים, בראשות אשתו המטורפת של מאו, ג׳יאנג צ׳ינג וכנופיית הארבעה שהובילה - שדרדרו את המדינה לתהומות היסטוריים בכל היבט, ואל סף של מלחמת אזרחים מלאה. אבל כמו אלכוהוליסט שצריך להגיע לתחתית כדי להיגמל ולהשתקם, מהפכת התרבות היתה גם הקטליזטור שאפשר למנהיג מסוג אחר לגמרי, דנג שיאופינג, להוביל רפורמות פרגמטיות וענייניות חסרות תקדים ששינו את סין מהיסוד, קידמו אותה בכל היבט ואפשרו לה להפוך למעצמה שהיא היום. כמו כן, אי אפשר להבין את סין של ימינו, את חומת המעקב הדיגיטלית, את האובססיה למילים כמו "יציבות חברתית" ואת משטרו של שי ג'ינפינג, שמשפחתו סבלה באכזריות חסרת רחמים באותן שנים, מבלי להבין את הצלקת העמוקה שהותיר העשור האבוד ההוא. אז חלק מהלקחים שהוביל דנג - כמו המגבלות על כהונה וביזור מוקדי הכוח במדינה - אמנם בנסיגה משמעותית, אבל ההנהגה בבייג'ינג עושה גם היום הכל, לשיטתה, כדי שהאנרכיה ההרסנית של מהפכת התרבות לא תחזור. בפרק החדש שעלה הבוקר, צללנו ללב הפועם של הכאוס, אל האנטומיה של הטירוף, לסיפורים ולטרגדיות של משפחות צמרת ההנהגה שהמפלצת שבנו קמה עליהן, ולסיפור של התקופה החשוכה שצילקה, וגם עיצבה, את סין המודרנית. בימים אלו, כשצרפת בוערת והמרכז הפוליטי הפרגמטי מאבד מכוחו לטובת התנועות הקיצוניות יותר ברחבי העולם - נראה שלעולם כולו יש מה ללמוד מאחד מתמרורי האזהרה הבוהקים ביותר לדרך שבה כוח פוליטי ריכוזי עלול להוביל את המפוארות שבאומות - לכאוס מוחלט והרסני. לצפיה: https://youtu.be/TfgcXOhbqLI?si=CK2IhwXjrExOGn3N להאזנה בכל הפלטפורמות: https://share.transistor.fm/s/a1b7d8d9