להבין את סין
前往频道在 Telegram
כל מה שאתם צריכים לדעת על סין - עדכונים שוטפים, סקירות וניתוחי עומק על המעצמה שתעצב את המאה ה-21
显示更多1 023
订阅者
-324 小时
+87 天
+2130 天
数据加载中...
相似频道
标签云
进出提及
---
---
---
---
---
---
吸引订阅者
七月 '26
七月 '26
+14
在0个频道中
六月 '26
+27
在0个频道中
Get PRO
五月 '26
+16
在0个频道中
Get PRO
四月 '26
+15
在0个频道中
Get PRO
三月 '26
+30
在0个频道中
Get PRO
二月 '26
+19
在0个频道中
Get PRO
一月 '26
+87
在2个频道中
Get PRO
十二月 '25
+17
在0个频道中
Get PRO
十一月 '25
+50
在0个频道中
Get PRO
十月 '25
+203
在2个频道中
Get PRO
九月 '25
+7
在0个频道中
Get PRO
八月 '25
+9
在0个频道中
Get PRO
七月 '25
+12
在0个频道中
Get PRO
六月 '25
+19
在0个频道中
Get PRO
五月 '25
+20
在0个频道中
Get PRO
四月 '25
+27
在0个频道中
Get PRO
三月 '25
+13
在0个频道中
Get PRO
二月 '25
+11
在0个频道中
Get PRO
一月 '25
+47
在0个频道中
Get PRO
十二月 '24
+16
在0个频道中
Get PRO
十一月 '24
+19
在0个频道中
Get PRO
十月 '24
+12
在0个频道中
Get PRO
九月 '24
+26
在0个频道中
Get PRO
八月 '24
+12
在0个频道中
Get PRO
七月 '24
+19
在0个频道中
Get PRO
六月 '24
+27
在0个频道中
Get PRO
五月 '24
+10
在0个频道中
Get PRO
四月 '24
+19
在0个频道中
Get PRO
三月 '24
+12
在0个频道中
Get PRO
二月 '24
+11
在0个频道中
Get PRO
一月 '24
+11
在0个频道中
Get PRO
十二月 '23
+11
在0个频道中
Get PRO
十一月 '23
+16
在0个频道中
Get PRO
十月 '23
+10
在0个频道中
Get PRO
九月 '23
+9
在0个频道中
Get PRO
八月 '23
+5
在0个频道中
Get PRO
七月 '23
+12
在0个频道中
Get PRO
六月 '23
+2
在0个频道中
Get PRO
五月 '23
+12
在0个频道中
Get PRO
四月 '23
+9
在0个频道中
Get PRO
三月 '23
+7
在0个频道中
Get PRO
二月 '23
+2
在0个频道中
Get PRO
一月 '23
+10
在0个频道中
Get PRO
十二月 '22
+10
在0个频道中
Get PRO
十一月 '22
+15
在0个频道中
Get PRO
十月 '22
+19
在0个频道中
Get PRO
九月 '22
+2
在0个频道中
Get PRO
八月 '22
+13
在0个频道中
Get PRO
七月 '22
+41
在0个频道中
Get PRO
六月 '22
+210
在0个频道中
| 日期 | 订阅者增长 | 提及 | 频道 | |
| 08 七月 | +1 | |||
| 07 七月 | +1 | |||
| 06 七月 | +2 | |||
| 05 七月 | +4 | |||
| 04 七月 | +3 | |||
| 03 七月 | +2 | |||
| 02 七月 | +1 | |||
| 01 七月 | 0 |
频道帖子
פרק חדש לפודקאסט!
והפעם פרק מיוחד בו ניסיתי להביא לכם טעימה של איך האירועים החמים הנוכחיים נראים ומפורשים ע״י כמה מהחוקרים המובילים מסין באוניברסיטאות, מכוני המחקר וגם קצת בשוק הפרטי. הפרק מבוסס על הסקירה החודשית של הניוזלטר המומלץ Sinification (לינק בהערות הפרק) שמביא קולות מובילים מבין חוקרי סין ומנגיש אותם באנגלית.
בין השאר מובאים כאן דעת המומחים הסינים על היחסים עם ארה״ב ושאלת טאיוואן, תוצאות המלחמה באיראן, אירופה, רוסיה, יפן, צפון קוריאה וגם נושאים כמו הכלכלה הסינית, השפעת מלחמות הסחר, מתכות נדירות ועוד.
שווה להכיר את נקודת המבט של כמה מטובי החוקרים בסין על הנושאים שמעסיקים גם אותנו כאן בשוטף.
כמו כן - ואמוס ארגנטינה!
לצפיה
https://youtu.be/ltDKaIFZjw8?si=NV4h8_ItW3JlVSAW
להאזנה
https://share.transistor.fm/s/c9779327
| 2 | סין ערכה ניסוי מוצלח לשיגור של טיל בליסטי אסטרטגי מצוללת גרעינית ללב האוקיינוס השקט. כמה ימים לפני מונו שני גנרלים לתפקידים בכירים בצבא הסיני, בטקס שהתקיים לצד הצהרות שמבהירות שממש לא מדובר בסוף תהליך ניקוי האורוות במערכת הביטחון שמוביל שי בשנים האחרונות.
המסר שאני קורא הוא ששני האירועים הללו הם שני צדדים של אותו המטבע - אכיפת קו אידיאולוגי ומשמעתי לצד הקרנת עוצמה וקדמה טכנולוגית שנועדו להבהיר שסין נחושה לעמוד במטרות המוכנות והקרנת הכוח הצבאית שלה.
שני הגנרלים שמונו הם מפקד חיל האוויר החדש וואנג גאנג, ומה שיותר מעניין - ז'אנג שוגואנג, שעלה בתוך מנגנון המשמעת הצבאי וימשיך להוביל את המאמצים האלו - בדרגת גנרל. מסר ברור לחשיבות מייחס שי לנושא. המינויים האלו מגיעים כאמור על רקע גלי טיהורים נרחבים וחסרי תקדים בצבא הסיני בשנים האחרונות, ובשנה האחרונה בפרט, שבהם ״נעלמו״ שרי הגנה, מפקדי כוחות הטילים ובכירים נוספים.
אם המסר לצבא מעצם המינויים לא היה ברור, הנקודה הובהרה במאמר המרכזי שפורסם במקביל בעיתון הצבא הסיני (PLA Daily) תחת הכותרת: "להמשיך בתיקון האידיאולוגי עד הסוף". כדאי לשים לב גם שהמאמר בוחר להציג אזהרה היסטורית ומצטט חוקר סיני שביקר במוסקבה לפני 35 שנה, בדיוק בלילה שבו פורקה ברית המועצות ודגל המגל והפטיש הורד מעל הקרמלין. אותו חוקר תיאר כיצד הכיכר האדומה היתה חשוכה ושוממת לחלוטין באותו לילה גורלי. הלימוד מן הכישלון הסובייטי קריטי להבנת החשיבה בבייג׳ינג.
זה כבר עשורים בהנהגת המפלגה הקומוניסטית הסינית שואלים את עצמם כיצד קרה שאומה עצומה כמו ברה״מ קרסה בכזו דממה?
כיצד ייתכן שמתוך כמעט 20 מיליון חברי המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, "לא נמצא ולו גבר אחד" שיעמוד ויגן עליה? התשובה הסינית הרשמית היא לא הכלכלה, אלא הניוון האידיאולוגי של הקצונה הבכירה והנהגת המפלגה בברית המועצות. ברגע שהם זנחו את האמונה הפוליטית, אימצו תפיסות מערביות של "חופש ודמוקרטיה" וכפרו בהיסטוריה המהפכנית שלהם, קריסת המערכת היתה בלתי נמנעת. שי ג'ינפינג נחוש בדעתו למנוע את התסריט הזה ולכן הדגש על ״הטמעה אידיאולוגית״ בקצונה הבכירה.
השאלה הנשאלת היא האם הטיהורים הפנימיים האלו פוגעים במוכנות המבצעית של סין ומעידים על חולשה - או שדווקא מעידים על הנחישות לוודא שברגע האמת הצבא הסיני מוכן למשימה.
כמה ימים אחרי הטקס, הציג הצבא הסיני לעולם את יכולת מבצעית אסטרטגית, בדמות צוללת גרעינית ששיגרה טיל נושא ראש קרב דמה (ככל הנראה מדגם JL2 או ה-JL3 החדיש) למרחק של אלפי קילומטרים, עד שפגע במדויק לטענת הדיווחים הסיני במים הבינלאומיים בדרום האוקיינוס השקט.
השיגור הזה, שנעשה בתיאום והודעה מראש למדינות האזור - התרחש, במקרה או שלא, ממש לאחר שאוסטרליה ופיג'י חתמו על ברית הגנה חדשה - ובסמוך לתחילת התרגיל הימי המשותף של סין ורוסיה מול חופי צ'ינגדאו.
המסגור במדיה הסינית היה על הוכחת "השילוש הגרעיני". הניסוי הנוכחי משלים את ניסוי הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים (ICBM) שסין ביצעה לפני שנתיים באוקיינוס השקט, ולפי הסברה נראה בקרוב גם ניסוי בשיגור מהאוויר. בסין מבקשים להראות לארה"ב ולבנות בריתה באזור שהיכולות היבשתיות והימיות שלהם שלובות זו בזו, ושההרתעה האסטרטגית הסינית נמצאת בשיא כשירותה.
השילוב בין הדגש על משמעת ואידיאולוגיה בצמרת הממסד הביטחוני לצד לשיגור טילים אסטרטגיים לטווחים של אלפי קילומטרים מבקש להראות שההנהגה הקומוניסטית בסין לא רק לומדת את לקחי עבר מנפילת ברה״מ במאה הקודמת, אלא גם מיישמת אותם כדי לעצב את מאזן האימה של המאה הנוכחית. | 384 |
| 3 | היום לפני 50 שנה הלך לעולמו אחד האנשים המשמעותיים ביותר בעיצוב הסיפור הסיני המודרני, אדם שבלעדיו סין העממית כפי שאנו מכירים אותה כנראה לא הייתה קמה: הגנרל ג'ו דה (朱德 Zhūdé), מוהיל לוחמת הגרילה הסינית, ומי שנתפס כ״אבא״ של צבא השחרור העממי של סין (PLA).
אם תשאלו את האדם הממוצע במערב מי הקים את סין הקומוניסטית, התשובה הכמעט אוטומטית תהיה מאו דזה-דונג. אבל כשהמפלגה הקומוניסטית עוצבה ככוח לוחם שקורא תיגר על שלטון הרפובליקה ונאבק בכובש היפני, המונח השגור לא היה רק "מאו", אלא "מאו-ג'ו" (Mao-Zhu). השילוב הסימביוטי בין השניים היה המנוע האמיתי מאחורי הניצחון הקומוניסטי במלחמת האזרחים, כשמאו סיפק את החזון האידאולוגי והפוליטי, ואילו ג'ו דה סיפק את מה שהיה חסר יותר מכל בשטח: הידע הצבאי, הארגון והיכולת להפוך חבורת איכרים מפוזרת לצבא מקצועי ומתפקד.
סיפור חייו של ג'ו דה הוא החומר של תסריט הוליוודי, ומשקף היטב את הכאוס המוחלט שבו הייתה נתונה סין בתחילת המאה ה-20. הוא נולד למשפחת איכרים ענייה, אך הצליח להתברג באקדמיה הצבאית וצמח להיות מפקד צבאי בכיר בעידן אדוני המלחמה שקרעו את סין לגזרים לאחר נפילת השושלת הקיסרית האחרונה. בשלב זה של חייו, ג'ו החזיק בכל הסממנים של גנרל סיני טיפוסי מאותו עידן, כולל עושר רב - ואף התמכרות קשה לאופיום.
אלא שאז הגיע רגע המפנה. מתוך אכזבה עמוקה מהשחיתות ומחוסר היכולת של המנהיגים המקומיים לשקם את המולדת, ג'ו דה החליט לעשות מעשה קיצוני: הוא עבר תהליך גמילה קשוח מאופיום, ויתר על מעמדו וכספו, ונסע לאירופה כדי לחפש דרך חדשה לסין. בגרמניה של שנות ה-20 הוא פגש את ג'ואו אנלאי, מי שיהפוך לימים לראש הממשלה המיתולוגי של סין, והצטרף למפלגה הקומוניסטית הצעירה.
כשחזר לסין, הידע המעשי שלו הפך לנכס האסטרטגי החשוב ביותר של התנועה. הוא היה האדריכל הראשי של המרד המזוין הראשון של המפלגה בנאנצ'אנג ב-, אירוע שנחשב עד היום ליום הולדתו הרשמי של צבא השחרור העממי. זמן קצר לאחר מכן, בהרי ג'ינג-גאנג, נפגשו לראשונה ג'ו דה ומאו דזה-דונג. יחד הם פיתחו את תורת לחימת הגרילה המפורסמת, שנוסחה מאוחר יותר על ידי מאו כמשנה סדורה, אך התבססה במידה רבה על הניסיון הטקטי וההבנה העמוקה של ג'ו דה בשטח.
במהלך "המסע הארוך", מסע ההימלטות המיתולוגי של הקומוניסטים מפני כוחות הלאומנים, ג'ו דה היה המפקד העליון שהוביל את הכוחות בתנאים תת-אנושיים. התכונה המרכזית שהפכה אותו לאהוד כל כך על חייליו, ושונה לחלוטין מגנרלים אחרים באותה תקופה, הייתה הצניעות הקיצונית שלו. הוא סירב לקבל יחס מועדף, צעד ברגל יחד עם הפשוטים שבחיילים, לבש את אותם מדים בלויים ואכל את אותו האוכל המועט. עבור החיילים הוא לא היה גנרל מרוחק, אלא "המפקד הזקן" (בסין זקן זה כינוי כבוד) שהם היו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים.
אסטרטגיית הגרילה כלוחמה בהיקף גדול היא לא רק תרומתו המרכזית של ג׳ו לחשיבה הצבאית המודרנית, אלא גם מה שהכריע במידה רבה את מלחמת האזרחים של סין שפרצה אחרי מלח״ע ה-2. הכוח הלוחם המנוסה בלחימת הגרילה והאסטרטגיה שהוביל ג׳ו הביאו להכרעת הכוחות הלאומנים שנמלטו לטאיוואן, ולהקמת הרפובליקה העממית של סין ע״י הקומוניסטים.
חשיבותו ההיסטורית של ג'ו דה נובעת אמנם בעיקר מיכולתיו כמפקד, אבל לאחר הקמת סין העממית ב-1949, הוא מונה למרשל והמשיך לכהן בתפקידים פוליטיים בכירים ביותר. בתחילת "מהפכת התרבות" הסוערת בשלהי שנות השישים, שבה שותפיו הוותיקים לצבא ולמפלגה סומנו כבוגדים, נרדפו והודחו - לעיתים באלימות יוצאת דופן, גם ג'ו דה ספג ביקורת ונושל מתפקידיו הפוליטיים - אך יחסית נזהרו בכבודו, בעיקר בזכות המוניטין הבלתי ניתן לערעור שלו כמייסד ומנהיג הצבא ברגעיו המכוננים, וגם ההגנה הפוליטית שסיפק לו ג'ואו אנלאי.
בתחילת שנות ה-70 ג׳ו הושב לתפקידו בועדה הקבועה של הפוליטביורו בסין ולמעמדו בהנהגה הבכירה - על אף שכמו מרבית הבכירים שאינם מאו באותם שנים הוא זכה למעקב צמוד ומעט השפעה בפועל בכאוס של בייג׳ינג באותן שנים.
ג׳ו נפטר ב-6.7.76, חודשים לפני שמלאו לו 90. כמה חודשים לפניו נפטר גו׳או אנלאי, וכמה חודשים אחריו - נפטר מאו דזה דונג. בכך הלכו לעולמם שלושה מנהיגי הענק של המהפכה הסינית - ופינו את הבמה לעלייתו של דנג שיאופינג שהוביל את עלייתה של סין כמעצמה. | 242 |
| 4 | 250 שנה לארצות הברית - איך זה נראה מהצד של סין?
אתמול חגגה ארצות הברית, המעצמה שעיצבה את המאה ה-20 והציגה את המודל שהיו מי שטענו שהביא ל״קץ ההיסטוריה, את יום העצמאות ה-250 שלה. בעוד באמריקה עצמה יש מי שחוגג במופעי זיקוקין, היאבקות, BBQ או בצעדות אבל לזכרו של חמנאי - בסין מסתכלים על החגיגות האמריקאיות בצורה שונה מאד.
כדי להבין לאן הגענו, צריך לחזור לסין של אחרי מאו דזה-דונג.
כמה חודשים אחרי שארה״ב חגגה 200, מאו דזה דונג מת ותוך זמן קצר סין פתחה את שעריה לעולם תחת דנג שיאופינג. באותם שנים, ארצות הברית לא הייתה רק יריבה לשעבר או שותפה למסחר, היא הייתה מודל לחיקוי.
סין הביטה באמריקה בסוג של הערצה.
העוצמה הכלכלית המטורפת, החדשנות הטכנולוגית, והיכולת להקרין כוח גיאופוליטי כמעצמת על, נתפסו בבייג'ינג כמטרות שיש ללמוד מהן, להעתיק וליישם כדי לחלץ מאות מיליוני סינים מעוני ולהשיב את סין לגדולתה.
אלא שבעשורים האחרונים, וביתר שאת תחת הנהגתו של שי ג'ינפינג, הנרטיב הסיני עבר תפנית חדה. ההערצה התחלפה בפיכחון, ויש שיאמרו בזלזול.
המושג המרכזי שמוביל כיום לא רק את הנראטיב, אלא את תפיסת העולם של בייג'ינג, הוא "המזרח עולה והמערב שוקע". בעיניים סיניות, חגיגות ה-250 של אמריקה אינן מייצגות עוצמה נצחית, אלא את דמדומי השקיעה של אימפריה מותשת.
כדי להבין את הבסיס הרעיוני לשינוי הזה, שווה לחזור ל-1991, עת יצא לאור ספר שכתב אינטלקטואל צעיר בשם וואנג חו-נינג, כיום האידיאולוג הראשי של המפלגה הקומוניסטית, יו״ר קונגרס העם ואחד האנשים החזקים בסין. הספר, "אמריקה נגד אמריקה", נכתב לאחר שוואנג בילה חצי שנה בארה"ב. בעוד אחרים נסחפו אחרי האורות של מנהטן, וואנג זיהה את מה שהוא כינה "משבר התוכנה" של אמריקה.
וואנג טען שהאינדיבידואליזם הקיצוני, שהיה מנוע הצמיחה של ארה"ב, הפך למחלה ממארת שמפרקת את הלכידות החברתית, את התא המשפחתי ואת הערכים המשותפים. הוא ראה מערכת פוליטית שאינה משרתת את העם אלא נשלטת על ידי הון וקבוצות אינטרס, מייצרת קיטוב מובנה בין שני צדדים יריבים בחברה ומביאה לשיתוק שלטוני בפועל. הוא תיאר מדינה שה״חומרה״ שלה (כלכלה, תעשיה, צבא) היא החזקה בעולם, אך ה״תוכנה״ שלה (ערכים חברתיים, תפיסה פוליטית) יגרמו לה בסוף להתפורר.
התחזית הזו של וואנג, שבאופן נדיר מאד עבד בסמוך לשלושת המנהיגים העליונים האחרונים בסין (ג׳יאנג, חו, שי) הפכה לתפיסת מציאות הרשמית של סין תחת שי ג'ינפינג.
כיום, כשהנהגה הסינית מביטה על הקיטוב הפוליטי החריף בוושינגטון, על השסעים החברתיים ברחובות ועל המוסדות המקרטעים, היא לא רואה משבר חולף, היא רואה לא רק חולשה אסטרטגית לניצול - אלא הוכחה לצדקת הדרך שלה. הלקח הסיני מאמריקה הוא קריטי: מודרניזציה, צמיחה וטכנולוגיה כן, ליברליזם ואינדיבידואליזם מערבי -ממש לא.
בגיל 250, ארצות הברית עדיין מחזיקה בכלכלה המובילה בעוצמה הטנכולוגית ובצבא החזק בעולם, אך המודל שלה איבד את הקסם שלו בעיני מי ששואפת להחליף אותה ולהיות המעצמה שתעצב את המאה ה-21.
יום העצמאות האמריקאי נחגג אחרי מה שנתפס כהפסד אסטרטגי מול איראן הנחותה בכל היבט מדיד, בחירתם של מועמדים קומוניסטים לנציגי המרכז הקפיטליסטי של אמריקה - שכנראה לא היו מתקבלים למפלגה הקומוניסטית בסין כי הם קיצוניים מדי - וקיטוב קיצוני ואלים בחברה האמריקאית.
מבחינת סין, כל אלו הם תזכורת לכך שעוצמה חומרית ללא לכידות חברתית וערכים קולקטיביים סופה להתפורר מבפנים, ולהביא לשקיעתה של האימפריה מהמערב - בזמן שהמזרח ממשיך לעלות. | 261 |
| 5 | לכתבות המלאות:
https://pulitzercenter.org/projects/searching-homeland-uyghurs-syria?utm_source=substack&utm_medium=email | 380 |
| 6 | איך הפכו לוחמים אויגורים, שנמלטו מסין, לכוח עילית צבאי שסלל את הדרך לנפילת משטר אסד בסוריה, למה הם מנסים לחקות דווקא את המודל הציוני, ואיך כל זה מייצר כאב ראש רציני לבייג'ינג? כל זה בסדרת כתבות מומלצת של אמילי פנג מ-NPR שפורסמה באתר מרכז פוליצר. להלן כמה נקודות מרכזיות - ולינק לכתבות בתגובות.
בנובמבר 2024, מבצע נועז ומתוחכם שינה את פני המלחמה בסוריה לפי הכתבות (אישית לא הכרתי). לוחמי עילית פינו בחשאי מנהרת מים תת-קרקעית מוזנחת באורך של יותר משלושה קילומטרים עמוק מאחורי קווי האויב באזור חלב. עם הזריחה, יחידה אחת הגיחה מהמנהרה מאחורי כוחות המשטר, בעוד יחידה שנייה תקפה מהחזית. המהלך הזה ניתק את קווי האספקה הקריטיים של המשטר, הוביל לנפילת חלב בתוך ימים בודדים, ופתח את הדרך הישירה לקריסת הדיקטטורה של אסד.
הלוחמים הללו לא היו סורים.
הם היו אויגורים, בני המיעוט המוסלמי-טורקי שנרדף בסין, והפכו עם השנים לקבוצה הגדולה והמיומנת ביותר של לוחמים זרים בסוריה. הממשל הסורי החדש בראשות אחמד א-שראע לא נשאר אדיש, והשנה שולבה המיליציה האויגורית המרכזית (שפעלה בעבר תחת "המפלגה האיסלאמית של טורקסטן" - TIP) באופן רשמי לתוך הצבא הסורי הלאומי, כשמפקדיה מקבלים מינויים כקצינים במשרד הביטחון החדש.
סיפורם של הלוחמים האלו מתחיל בשינג'יאנג (או "טורקסטן המזרחית", כפי שמכנים הבדלנים את האזור). נקודת המפנה עבור רובם, כל לפי הכתבה, הייתה מהומות אורומצ'י ביולי 2009. הדיכוי המשטרתי הקשה של הפגנות הסטודנטים הוביל לגל אלימות ומעצרים, שגרם לדור שלם לאבד אמון באפשרות של אקטיביזם פוליטי לא-אלים. אני אתן כאן את הדיסקליימר שכדאי להיזהר במסקנות האלו - כמו שקורא מערבי כדאי שייזהר כשהוא קורא שמבצע עופרת יצוקה הוא שגרם לחמאס לפנות לטרור… ״חזית טוקרמניסטן המזרחית״ היתה קיימת הרבה לפני 2009, וגם ״מהומות אורמוצ׳י״ כללו אמנם פעולות דיכוי חריפות של המשטר - הגיעו בעקבות תקיפות אלימות של אויגורים שהסתיימו במאות הרוגים.
כאשר בייג'ינג החריפה את הצעדים בסביבות 2017 ואף הקימה את "מחנות החינוך מחדש" – מהלך שארה"ב הגדירה בהמשך כרצח עם – הלחץ עליהם כבר. אויגורים רבים הבינו שנותרו להם שתי אפשרויות: למות בכלא סיני או לברוח. דרך טורקיה הם זרמו לצפון סוריה, לא כדי להילחם באסד בתור התחלה, אלא כדי להשיג את מה שלא יכלו להשיג בסין: הכשרה צבאית וגישה לנשק.
החלק המפתיע ביותר בעדויות הלוחמים בכתבות - נוגע למודל לחיקוי שלהם. מפקדים אויגורים בכירים בסוריה מודים בגלוי כי הם לומדים וחוקרים לעומק את ההיסטוריה של התנועה הציונית. הם מסתכלים על האופן שבו העם היהודי פעל בגלות, בנה אחדות, התחזק מבחינה צבאית וכלכלית מכל העברים, והצליח בסופו של דבר להקים מדינה ריבונית יש מאין. מבחינתם, זוהי מפת הדרכים להקמת מדינה אויגורית עצמאית בעתיד, ביום שבו השלטון הקומוניסטי בסין יקרוס.
בבייג׳ינג כמובן לא אוהבים את הכיוון הזה, בלשון המעטה. הממשל הסיני, שמגדיר את כלל הלוחמים האויגורים בחו"ל כטרוריסטים, מפעיל לחץ דיפלומטי כבד על דמשק בדרישה לגרשם/להסגירם. סין אף נמנעה בהצבעות באו"ם על הסרת סנקציות מסוריה בשל החשש מ"לוחמי טרור זרים". בכתבה מביאים קולות הגורסים כי הטיעון הסיני אינו מדויק: ה-TIP הסורי לטענתם התנתק מהארגונים הרדיקליים שפעלו בעבר באפגניסטן, הוא אינו פוגע באזרחים, ומהותו הנוכחית היא תנועת שחרור לאומית הממוקדת אך ורק בסין, ולא בג'יהאד גלובלי. אולי.
בכתבות מופיע תיאור מעניין מאד של הקהילה האויגורית בצפון סוריה המונה כיום כ-20,000 בני אדם, כולל נשים וילדים. הם הקימו רשתות עסקיות ובתי ספר בשפתם, אך מעמדם נותר מורכב. האוכלוסייה המקומית, ובייחוד מיעוטים נוצרים ושיעים, חוששת מהאיסלאם הסוני השמרני שלהם. במהלך המלחמה, הלוחמים התיישבו בבתים נטושים של תושבים נוצרים שנמלטו. לאחרונה, בניסיון לייצר לגיטימציה ובעקבות כלל הנראה לחץ של הממשל, החלו האויגורים במשא ומתן להשבת הנכסים הללו לבעליהם המקוריים מתוך הבנה שביטחונם תלוי ביחסים טובים עם השכנים.
האויגורים בסוריה יודעים היטב שאין להם שום סיכוי צבאי מול העוצמה של סין כיום, ולכן הם בוחרים להמתין, לחנך את הדור הבא, ולבנות תשתיות. כפי שאמר אחד המפקדים: "אנחנו מאמינים שהמפלגה הקומוניסטית תקרוס יום אחד, בדיוק כמו שאנחנו מאמינים בשמש ובירח. ואז אנחנו נהיה מוכנים". לציונות זה לקח לא מעט שנים, ומדינת ישראל לא נתפסה כשטח ריבוני אורגני של אף אימפריה.
הכתבות לא עונות על השאלה האם העם האויגורי בגולה לא מפחד מדרך ארוכה… | 359 |
| 7 | סין מהווה את שוק הגיימינג הגדול בעולם - בין אם זה במספר השחקנים (המובילה בהפרש), בכמות ההכנסות (מובילה במעט על ארה״ב), ובשנים האחרונות יותר ויותר גם בתור מפתחת משחקים - לא רק משחקי קזו׳אל במובייל אלא גם משחקים מושקעים ברמות הגבוהות ביותר יוצאים מסין ומנצליחים מאד בעולם.
מי שמובילה את תעשיית הגיימינג הענקית של סין, ונחשבת לחברת הגיימינג הגדולה בעולם - היא חברת טנסנט, שהיא לא רק החברה מאחורי וויצ׳אט שדרכה מנהלים הסינים את חייהם הדיגיטליים - אלא גם כוח גלובלי משמעותי בכל שלב של שרשרת הערך של תעשיית הגיימינג.
אניטון אולשבנג גר בסין כבר 13 שנה, שאת רובן בילה בתעשיית הגיימינג של המדינה - בה עבר בין סטארט-אפ צעיר ומצליח לחברת גיימינג גדולה ומוכרת, ובשנים האחרונות - הוא עובד בטנסנט. בפרק שעלה הבוקר אנטון מספר על החוויות והתובנות שלו ממעל עשור בלב תעשיית הגיימינג של סין, וגם בכלל על הקשר בין סין למערב בתחום, הבהלה ל-AI, ועוד.
להאזנה:
https://share.transistor.fm/s/09cd2ecb
לצפיה:
https://youtu.be/GNvAr308K20?si=ncnyIfP30gaqOTq8 | 298 |
| 8 |  没有文字... | 324 |
| 9 | תקרית חריגה ביותר התרחשה בסוף השבוע בבייג׳ינג כשמטוס קל התרסק לתוך גורד השחקים הגבוה ביותר בבירה הסינית, ה-CITIC Tower בן ה-109 קומות - במה שעורר מיד זכרונות מה-9.11, גם אם בסקייל נמוך הרבה יותר.
הצנזורה הסינית נכנסה להילוך גבוה ודי מהר כל הסרטונים, העדכונים והתיאוריות השונות של גולשים על מה בדיוק קרה ובעיקר למה - נעלמו מהרשת. מה שכן ידוע הוא שמדובר במטוס קל דו-מושבי שהתרסק לתוך אחת הקומות הגבוהות של הבניין, השאיר סימן פגיעה ברור והתפזר לחתיכות שנפלו לקרקע מהגובה הרב. הטייס, או לפי הטענות הלא-מאושרות ברשת - הטייסת, נהרגה, ועוד 13 איש נפצעו משברי המטוס שהתפזרו על הקרקע.
כדי להבין עד כמה התקרית חריגה - המרחב האווירי של הבירה הסינית הוא המאובטח והמוגבל ביותר בסין, כשגם הטסת רחפנים זעירים ללא אישור מיוחד - אסורה. אבל לפי הדיווחים המטוס טס בשמי העיר בגובה נמול במשך קרוב ל-20 דקות. הבניין המדובר הוא כאמור הגבוה בעיר, ונמצא ק״מ בודדים ממתחם השלטון המרכזי של המדינה.
התיאוריות הקונספירטיביות יותר ופחות נעות בין משהי שלוקה בנפשה, שהפסידה את כל כספה בבורסה, בתאונה תמימה, או במסר לממשל בסין על הפגיעות האפשרית שלו - מתוך גורמים בתוך המדינה או בשליחות מדינה זרה. בכל מקרה, הממשל כאמור דואג להשקיט את הדיון הציבורי בנושא.
אחת השאלות המעניינות שעלו נוגעת לתחום שמסומן כמנוע צמיחה מרכזי לכלכלה הסינית בשנים הקרובות - מה שמכונה ״כלכלת הגבוה הנמוך״ (low altitude economy) שעוסקת במרחב האווירי שבאזור ה-1000 מטר אותו סים מבקשת להפוך למרחב תחבורה ולוגיסטיקה שיתגבר על העומס בערים הגדולות של סין באמצעות רחפנים וכלים מעופפים שונים.
ממה שאני שומע - המאמצים בתחום שסומן כבעל חשיבות אסטרטגית בתכנית החומש האחרונה - לא ייפגעו, הגם שהמקרה בהחלט מדגיש את גודל האתגר שבהסדרתו. | 314 |
| 10 | אירופה חמה על צמצום גרעון הסחר שלה מול סין - אבל הצהרתו האחרונה של קאנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, לפיה נדרש מעין "הסכם פלאזה" חדש מול סין כדי לטפל ביואן המוערך בחסר (בכ-30% לטענתו), היא דוגמה קלאסית למהלך שנשמע מצוין בבריסל, אבל משיג את התוצאה ההפוכה לחלוטין בבייג'ינג.
הצוות של מרץ כנראה לא לגמרי הבין איזה טריגר היסטורי ופסיכולוגי עצום המונח הזה, ״הסכם פלאזה״, מפעיל אצל ההנהגה הסינית. או שלחלופין - הפגיעה האנושה של יצרניות הרכב הסיניות בלב התעשיה הגרמנית, שהגיעה לשיא עם ההודעה על פיטורי 100,000 עובדי פולקסווגן, והעובדה שהתלות הגרמנית בשוק הסיני קטנה כי הייצוא שלה אל הענקית האסייתית צונח - הביאו לכך שמרץ רוצה לשבור את הכלים.
בספטמבר 1985, התכנסו שרי האוצר של חמש המעצמות הכלכליות המובילות (ארה"ב, יפן, גרמניה המערבית, צרפת ובריטניה) במלון פלאזה בניו יורק. המטרה המרכזית הייתה לטפל בגירעון המסחרי העצום, בעיקר של ארה"ב מול יפן שחוותה אז פריחה תעשייתית חסרת תקדים. כן, כן - אז בשנות ה-80 יפן היתה בתפקיד הענק האסייתי שפעם היה מייצר שיט בזול והיום מאיים על התעשיה המערבית ביכולות שלו.
המדינות הסכימו על התערבות משותפת בשוקי המט"ח כדי להביא לפיחתו של הדולר האמריקאי - בעיקר מול הין היפני, וגם מול המרק הגרמני. התוצאה היתה זינוק דרמטי בערכו של הין היפני. כדי למנוע מיתון כתוצאה מפגיעה ביצוא, הבנק המרכזי של יפן הוריד את הריבית באגרסיביות. המהלך הזה הציף את השוק בכסף זול, ייצר בועת נדל"ן ומניות מפלצתית, ובסופו של דבר, כשהבועה התפוצצה בתחילת שנות ה-90, יפן נכנסה ל"עשורים האבודים" של קיפאון כלכלי שממנו היא מתקשה לצאת עד היום.
בייג'ינג למדה את קריסת המודל היפני של פוסט-פלאזה באובססיביות. מבחינת המפלגה הקומוניסטית, הסכם פלאזה הוא תמרור אזהרה בוהק: מזימה מערבית אינטרסנטית שנועדה לבלום מעצמה אסייתית עולה על ידי כפיית מהלכים מוניטריים הרסניים. לנוכח הצהרתו של מרץ, העיתונים הסינים כבר יצאו בכותרות בנוסח ״לא נהיה צ׳מברליין ב-38׳״, גרסת הכלכלה האסייתית - סין של 2026 לא תהיהי יפן של 1985. היא גדולה יותר, עצמאית יותר - ובעיקר - לא מוכנה להיכנע לתכתיבי מטבע חיצוניים.
אין ספק שיש צדק בטענות האירופיות.
שער החליפין הנמוך שהבנק המרכזי הסיני שומר עליו באופן מלאכותי (לצד סובסידיות ענק ממשלתיות) מעניק ליצואנים הסינים יתרון לא הוגן ומציף את השווקים, במיוחד בתעשיית הרכב והטכנולוגיה הירוקה. אבל התמונה מורכבת יותר, וגם שינוי בערכו של היואן לא יספיק בכדי לשנות את התמונה לבדו.
סין מציגה עודף מסחרי עצום מול כמעט כל אזור גיאוגרפי בעולם, לא רק מול אירופה. אבל אירופה, כשוק צרכני גדול שהולך ומאבד מהתחרותיות שלו בייצור בגלל שורה של סיבות - מציג גרעון מסחרי מטורף מול סין של יותר ממיליארד דולר ביום. גרמניה לבדה אחראית לכשני שלישים מההידרדרות הזו.
קריסת יצוא הרכב הגרמני לסין ב-2024-2025 והפיטורים ההמוניים ביצרניות כמו פולקסווגן הם תוצאה של בעיות מבניות שמקשות על יצרניות הרכב המסורתיות של גרמניה להתחרות בשוק הרכב החשמלי, לא רק של שערי חליפין. למעשה, אירופה המערבית כולה סובלת מאתגרים שמקשים עליה להתחרות, כמו עלויות אנרגיה גבוהות, רגולציה חונקת ושוק עבודה לא גמיש.
השאלה עד כמה הצוות של מרץ מכיר את הטרגיר באזכור הסכמי פלאזה כפתרון לגרעון הסחר משמעותית - כי לצד ההבנה שפתרון עם מסגור כזה ייקלע למבוי סתום בגלל ההתנגדות הסינית העיקשת - הוא גם מסיט את הפוקוס מהרפורמות המבניות הכואבות שאירופה חייבת לבצע בעצמה כדי לשרוד את "הלם סין 2.0". | 319 |
| 11 | "אמנות המלחמה" מאת סאן טסו (בתעתיק העברי, אבל למעשה צריך להיות סון דזה 孫子 Sūnzi) היא קלאסיקה נצחית בתחום האסטרטגיה, המנהיגות וקבלת ההחלטות. היא מלאה בתובנות שנראות על פניו כל כך בסיסיות ובחלקן אף מובנות מאליהן, שהרבה פעמים הגאונות שבו משויכת לעובדה שהוא ניסח את הדברים בצורה כל כך ברורה כבר לפני 2500 שנה - יותר משתי מילניות לפני שפון קלאוזביץ ניסח בכישרון אמיתות על-זמניות דומות בחלקן הגדול ב״על המלחמה״ שהפכה אותו כנראה להוגה המערבי המצוטט ביותר בכל הנוגע ללחימה ואסטרטגיה.
אבל הגאונות של כתביו של סון דזה לא מעומעמת בשל הפשטות שבה, אלא דווקא שם בדיוק כוחה. סט של כללים ברורים, מתודיים ורב-מימדיים לכל השלבים הרלוונטים בתכנון, ניהול והוצאה לפועל של אסטרטגיה צבאית-מדינית. כותבים על פני 13 פרקים קצרים וממוקדים - ההבטחה של סון דזה לקוראיו היא שאם יפעלו לפי הוראותיו ויקפידו עליהן - לא יפסידו אף מלחמה.
בשבועות האחרונים חזרתי כמעט באובססיביות לאותם 13 פרקים קצרים של סון דזה, וביתר שאת מאז הוכרז ההסכם הביזיוני בין ארה״ב ואיראן. הסכם שבצער רב וכאב גדול אני חושב שהדרך המתאימה ביותר לתאר אותו הוא ״הסכם הכניעה האמריקאי לאיראן״. הסכם שהמפסידה הגדולה ביותר בו, אולי אף יותר מאמריקה שנכנעה בו, היא ככל הנראה ישראל. הסכם שנחתם אחרי עליונות צבאית אבסולוטית שהפגינה המעצמה הצבאית החזקה באזור, שנלחמה באופן היסטורי לצד המעצמה הצבאית החזקה בעולם.
איך מסבירים עליונות צבאית מוחלטת כזו, ניצחונות טקטיים מובהקים כל כך - שמסתיימים בתבוסה אסטרטגית משפילה כל כך?
כל התשובות - אצל סון דזה. כשקוראים את אותם 13 פרקים - כמעט בכל אחד ואחד מהם תמצאו חלק מהטעויות בהערכה, בתכנון, בהתנהלות, בדרך התקשורת, ועוד. לצערנו, אם נשפוט את ההתנהלות האסטרטגית האמריקאית והישראלית אל מול ההתנהלות האסטרטגית האיראנית לפני אמות המידה של סון דזה - ברור לגמרי מי התנהל בחוכמה ומי ביהירות מטופשת.
אני ממש חושב על פרק או אפילו סדרת פרקים בפודקאסט שתנתח את כל ההתנהלות של ארה״ב, ישראל ואיראן - בראי אמנות המלחמה של סון דזה. מהחשיבות של תוואי השטח, דעת הקהל, שלוחים ובעלי ברית, תזמון ועוד. אבל בסוף עוד לפני שסון דזה נכנס להיבטים השונים של המלחמה, יש את הבסיס של הבסיס.
בפרק הראשון נכתב המובן מאליו כביכול ש״כל מלחמה מבוססת על הונאה״. אבל הונאה אסטרטגית, על פי משנתו של סון דזה, אינה אוסף של תכסיסים בשדה הקרב או ניצול הזדמנות פז לחסל את המנהיג העליון - אלא היכולת לשלוט בתפיסת המציאות של היריב - יכולת שנשענת על היכרות עמוקה עם המערכת שלו, ונועדה לדחוף אותו לקבל החלטות שגויות מתוך אי-ודאות. למשל להבין האם קיימת נכונות אצל האויב להיכנע מול הפצצות אוויריות חריפות ללא פעולה קרקעית… או לחלופין להכינע לנוכח עליה תלולה של מחירי הנפט ובחירות אמצע מתקרבות…
זה מתחבר לאמרה ידועה נוספת של סון דזה ״הכר את האויב והכר את עצמך״. לפיו, מי שמכיר היטב את עצמו ואת האויב - ינצח. מי שמכיר את עצמו אך לא את האויב - עשוי לנצח ועלול להפסיד במלחמה. מי שאינו מכיר את עצמו ואינו מכיר את האויב - דינו לתבוסה. לצערנו נראה שהגורמים הרדיקליים במשמרות המהפכה הבינו טוב יותר מה מפעיל את טראמפ ואמריקה מאשר הצד שלנו הבין מה באמת מפעיל אותם.
צר לי על פוסט מדכא שכזה, אבל וואלה - אני לא מצליח להשתחרר מהתוצאה האסונית של מה שבאמת נראה כמו הסכם כניעה לאיראן, עם השלכות אסטרטגיות לעוצמה האמריקאית והישראלית באזור. ואם סון דזה אומר בצדק שהמפתח הוא להכיר את הצד הכחול ואת הצד האדום - אז כדאי שממצב בו נצחונות טקטיים מפוארים מסתיימים בתבוסה אסטרטגית - לפחות נלמד היטב את הטעויות, נסיק מסקנות ונפעל בהתאם.
שבת שלום | 457 |
| 12 | קצת מצחיק לשמוע בתקופה האחרונה את הבכי והנהי באירופה ובארה״ב על טקטיקת ״העברת הידע הכפויה״ שסין נקטה בה, וכך כביכול עקפה בסיבוב את המעצמות הטכנולוגיות הותיקות בשורה של תעשיות טכנולוגיות חשובות. וראה את זה עכשיו גם בתגובות ברשתות לנאום של רה״מ הסיני לי צ׳יאנג שיצא נגד ההאשמות בסבסוד לא הוגן.
האמת היא - ששום דבר לא היה כפוי.
אף מנכ״ל אירופאי או אמריקאי לא נזרק לצינוק בבייג׳ינג כשהוא חתם על הקמת joint venture מקומי. אף סמנכ״ל תפעול לא נדרש באיומי אקדח להעביר ייצור של עוד ועוד חלקים קריטיים מהמוצר הסופי לסין. אפל לא בנתה את כל שרשרת האספקה שלה בסין רק כדי לשפר את עמדתה במכירות אייפונים בסין.
האמת היא שסין מינפה את היתרונות היחסיים שלה, ובשילוב אנרגיה יזמית, כוח עבודה עם זול (לפחות בעבר) ועם תפוקה מעולה בקצבים גבוהים (עדיין) הציעה חבילה מאד אטרקטיבית לחברות מסחריות שמונעות ממיקסום רווחים בטווח הקצר. בעידן של גלובליזציה זה היה נראה כמו הדבר המתבקש לעשות.
למעשה, אצל חברות ציבוריות רבות - אם לא ייעלת את שרשרת האספקה והייצור שלך דרך הסתמכות הולכת וגוברת על סין - מצאת את עצמך בחסרון תחרותי ותחת לחץ של הבורד או השוק לפעול בהתאם. תוסיפו לזה את היתרונות המובנים שסין עבור ייצור מקומי כדי לקבל גישה לשוק המקומי הענקי שלה - ותבינו שמבחינת שיקולים כלכליים ועסקיים נטו לטווח הקצר ומעבר - זה היה כמעט הכרח.
אלא שחברות רבות שהאמינו שהמו״פ שלהן הוא לב העניין והסינים רק ״מייצרים״ גילו עם הזמן שלא רק שיידע ויעילות בתהליכי הייצור הם יתרון תחרותי בפני עצמו - גם בתחומים שהם תפסו כ״חפירים״ שיגנו על העסק שלהם - הסינים צמצמו פערים במהירות, ובחלק לא מבוטל של המקרים - גם ביססו הובלה לא רק בעלות, אלא גם באיכות.
הרבה פעמים זה התחיל ברכיבים למוצרים מסוימים. אבל כשמגיעים לנקודה שבה באייפון, כנראה האיכותי שבין הטלפונים החכמים, יש יותר רכיבים סיניים מאשר מכל מדינה אחרת (כולל ארה״ב) - מה בעצם מונע מחברה סינית ממומנת ונחושה להרכיב טלפונים איכותיים מאד בעצמה?
ואותו דבר בעוד אי אלו תעשיות.
אפשר להתלונן על המדיניות התעשייתית האגרסיבית, הסובסידיות והתמריצים לחברות הטכנולוגיה בסין - אבל האמת שזה התחיל להפריע למערב רק כשהוא הבין שההובלה שלו בתחומי הליבה של התעשיה שלו - בסיכון מהותי. עד אז, כולם שמחו להגדיל רווחים ולראות את המניות עולות. עד שהן התחילו לרדת, ופתאום גילו שחלק ניכר ממנופי ההשפעה לביסוס הובלה טכנולוגית וחדשנות - נמצאים בכלל אצל הספקים שלהם בסין.
אם מדינות המערב רוצה לחזור להיות ווינריות - כדאי שיתחילו מלאמץ גישה כזו, ויתכוננו גם לסבול בדרך. כי כמו שחבר טוב אמר לי פעם בסין - אם אתה סוחב משהו וממש קשה לך - כנראה שאתה בעליה | 461 |
| 13 | פרק חדש לפודקאסט - לכבוד המונדיאל!
רועי תדמור גר בסין בתקופה שבה שי ג׳ינפינג, חובב כדורגל מושבע, עלה לשלטון - כשבין החלומות שביקש להגשים עבור סין, היה גם החלום להפוך אותה לכוח משמעותי בכדורגל העולמי.
כמו כל תכנית שמגיעה מהקודקוד בסין, היו מטרות מדידות, הרבה מאד משאבים והגייסות חובקת פרובינציות וחברות להגשמת החלום - אבל בניגוד לתכניות לאומיות רבות אחרות, זו של הכדורגל נחלה כישלון חרוץ - וגם במונדיאל שנערך בימים אלו לא נראה את הנבחרת הסינית.
בפרק דיברנו על התכניות הגרנדיוזיות, הסיבות לכישלון, השחיתות, מצב הליגה היום - וגם כמובן על ההצלחה הפנומנלית של ערן זהבי, שרועי ניהל לו את הנוכחות ברשתות החברתיות לתקופה.
עקב עניין טכני יש עיכוב על עלית הפרק ליוטיוב - כנראה יעלה מחר
בינתיים - לינק להאזנה בכל הפלטפורמות:
https://share.transistor.fm/s/2ddcad80 | 421 |
| 14 | יש כמובן גם טייק סיני משמעותי ביותר לכל הרעש על המודל החדש של אנתרופיק שנחסם לשימוש למי שאינו אזרח אמריקאי - מה שהוביל לבסוף להסרתו הגורפת ע״י החברה.
מבלי שניכנס כאן לעובי הקורה של הלכות ״ריבונות בינה מלאכותית״ והמשמעויות לביטחון לאומי, לאסטרטגיה שכל מדינה חפצת חיים צריכה לפתח בנושא ובודאי שישראל - הרי שיש כאן גם משמעות שמעצימה מגמה קיימת שהיא אולי היתרון הסיני הכי משמעותי בכל העולם של מודלי הבינה המלאכותית - הקוד הפתוח.
תחשבו על הזים הבריטי או הישראלי שהתחיל להטמיע את המודל המהולל של אנתרופיק בפרויקט שלו - ועכישו מגלה שבמחי החלטה של הממשל אסור עליו להשתמש עוד במודל הזה, פשוט כי הוא לא אמריקאי… האם הוא יכול להניח שגם המודל הבא של OpenAI או גוגל עלולים להיות מוגבלים כך פתאום לפתע? מה האלטרנטיבה שלו?
עבור יזמים ומפתחים רבים - התשובה היא מודלים בקוד פתוח. אנדריסן-הורוביץ, מקרנות ההון סיכון המשמעותיות ביותר בעולם, העריכה לפני חודשיים שכ-80% מהפרויקטים הנבנים על בסיס מודלים של קוד פתוח - משתמשים במודלים סיניים. זה לא רק דיפסיק, שסימנה את הכיוון. כתבתי כאן כבר בשנה שההתבססות על קוד פתוח הפכה לאסטרטגיה מוצהרת רשמית של הממשל בסין - וכיום גם kimi ו-qwen של עליבאבא בצמרת. בתגובה להצהרות ה-G7 שכתבתי עליהן אתמול, הסינים הבהירו שהם נגד הגבלות ובעד קידום ״בינה מלאכותית פתוחה ונגישה לכל״.
כשמסתכלים על ההתפוצצות של אנתרופיק השנה בזכות ההתבססות על עולם האנטרפרייז, אפשר להבין את הפוטנציאל של השימוש במודלים הסיניים אם הם יהפכו להיות ברירת המחדל של החברות שנבנות היום כשהן מבוססות של AI מהרגע הראשון.
כבר קודם לכן, העובדה שהמודלים האלו לרוב יעילים יותר (עלויות המוערכות ברבע או שישית מאלו של המודלים האמריקאיים המובילים), מספקים תוצאות ברמה גבוהה - והעובדה שהם זמינים בקוד פתוח הופכת את ההטמעה שלהם לצרכי הפרויקט לקלה במיוחד - הפכה אותם לאטרקטיביים ופופולריים מאד עבור היזם הממוצע, גם בארה״ב ובישראל - ובטח שבמדינות כמו ברזיל או אינדונזיה שבהן החשש משימוש במודל סיני מול אמריקאי כנראה נמוך יותר.
תוסיפו לזה עכשיו את הודאות התפעולית שמודלים כאלו מבטיחים לעומת החשש שהממשל בארה״ב יכול פשוט ״למשוך את הפלאג״ מהמודל האמריקאי המוביל שאתה מסתמך עליו - והמסקנה המתבקשת היא שהגבלת שימוש גורפת כזו, מבלי מנגנון וכללים ברורים שאפשר להסתמך עליהם - עלולים להתברר כסכנה לא פחותה לביטחון הלאומי של ארה״ב (ובכלל), פשוט מזווית אחרת.
אני לא יודע איך בדיוק ייראה בעוד עשור עולם שבו רבות מחברות הטכנולוגיה מתבססות על מודלים סיניים כדי להנגיש לנו מידע ומוצרים - אבל הוא כנראה יהיה שונה מהותית מזה שהתרגלנו אליו. | 516 |
| 15 | סין אמנם לא נכחה בפסגת ה-G7 (למרות שמדובר בכלכלה השניה בגודלה בעולם) שהתכנסה בשבוע שעבר בעיירה אוויאן שבצרפת - אבל היא לגמרי נכחה ולעתים אפילו עמדה במרכז הדיונים. לצד העליה לרגל לבייג׳ינג של חלק נכבד ממנהיגים הפורום בשנה האחרונה, בפורום הזה נראה שהסתמנה מגמה של מעבר מרטוריקה אמורפית של "הפחתת סיכונים" לצעדים אופרטיביים וממוסדים שנועדו לבלום את הדומיננטיות הסינית - שמצידה כמובן לא אהבה זאת כלל.
שלוש סוגיות מרכזיות עמדו במוקד הפסגה או סביבה.
הראשונה היא התלות המערבית במינרלים קריטיים מסין בשרשראות האספקה. מנהיגי ה-G7 הסכימו על יעד שאפתני: עד שנת 2030, אף מדינה לא תספק יותר מ-60% מהיבוא של חומרי גלם קריטיים למדינות הארגון. ברור לכולם מיהי אותה "אף מדינה" בסיפור הזה.
לפי הדיווחים, הפעם לא מדובר בעוד הצהרת כוונות ריקה.
המנהיגים הציגו תוכניות להטלת מכסות מחייבות על חברות בתעשיות ספציפיות - בדגש על כאלו על חשיבות גבוהה בהיבטי ביטחון לאומי - שנדרשות להפחית בדחיפות את התלות שלהן בבייג'ינג. נגענו בזה קצת בפרק הקודם ספוד שעסק בתגובה האירופית ל״להם סין 2.0״. במקביל, הוחלט על הקמת פלטפורמה משותפת לקידום מיזמי כרייה ומחזור.
מי שהובילה, באופן לא מפתיע, את הקו הניצי ביותר בנושא הייתה ראשת ממשלת יפן, סנאה טקאיצ'י.
יפן היא מה שנשק יום הדין הכלכלי-תעשייתי הזה של סין שימש נגדה כבר בתחילת העשור הקודם - והיחידה שפעלה, באופן חלקי ולא מספק, לצמצום התלות הזו בסין. טקאיצ׳י יצאה נגד ההסתמכות המסוכנת על סין ודחפה לאגירת חומרים משותפת של מדינות ה-G7.
בייג'ינג כמובן ממש לא התעלמה - השופרות הסינים יצאו במיוחד במתקפה נגד טקאיצ'י, והאשימו את יפן בניסיון למרוח את סין בנרטיב של "כפייה כלכלית" כדי להסית את תשומת הלב מהפרובוקציות של טוקיו עצמה. מסגור פופולרי נוסף היה של הוכחת "החרדה האסטרטגית" הגוברת של המערב מהתעצמותה של סין, ושימוש בנושא המינרלים כתירוץ.
נושא נוסף שהיה בלב הדיונים הוא הבינה המלאכותית.
אם בעבר ראשי חברות טכנולוגיה ענקיות ניסו להלך בין הטיפות ולשמור על א-פוליטיות במידת האפשר, הפסגה הזו הוכיחה שוב שסוגיית ה-AI גויסה במלואה למאבק הבין-גושי.
בארוחת צהריים סגורה במהלך הפסגה, מנכ"ל אנתרופיק (דאריו אמודיי) ומנכ"ל גוגל דיפמיינד (דמיס הסאביס) קראו בגלוי להקמת קואליציית AI בינלאומית בהובלת ארה"ב. המסר שלהם היה חד משמעי - יש לייצר מנגנון של סחר בשבבים ורכיבים קריטיים שפשוט מחריג ומדיר את סין החוצה, מתוך חשש שהטכנולוגיה תשמש את בייג'ינג ללוחמת סייבר וטרור ביולוגי.
סין שבבירור מבינה את גודל האתגר, הודיעה כי תארח כבר בחודש הבא (יולי 2026) את ועידת ה-AI העולמית בשנחאי. המסר הסיני הוא קריאה ל"מולטילטרליזם" ודחייה של ״פוליטיקה של גושים סגורים״, ופיתוח בינה מלאכותית פתוחה "לטובת האנושות". המאבק הוא לא רק על כוח המחשוב אלא גם על הלגיטימציה הגלובלית - בדגש על הדרום הגלובלי.
לצד החדשנות, התעשיה והכלכלה, ההצהרה המסכמת של הפסגה לא זנחה את סוגיות הליבה של הביטחון הגלובלי והטענות המרכזיות נגד סין בנושא: הארגון חזר והדגיש את התנגדותו הנחרצת לכל ניסיון חד-צדדי לשנות את הסטטוס קוו בכוח - מסר ישיר שמכוון לפעילות הסינית בים סין הדרומי והמזרחי, וכמובן - במצרי טאיוואן.
לצד זאת יצאה גם קריאה לטיפול בתוכנית הגרעין ובפשעי הסייבר והקריפטו של קוריאה הצפונית - שבוע אחרי ביקורו של שי ג׳ינפינג במדינה.
אבל למרות הקו הנוקשה יחסית שהוצג לאורך כל הפסגה, נשיא צרפת מקרון ממשיך באופן אופייני לנסות לאותת על לשמור על ערוצים פתוחים. מנהיגי ה-G7 בירכו על "פסגת ההתכנסות הגלובלית לצמיחה" שמקרון הוביל בפריז מוקדם יותר החודש, שכללה השתתפות סינית פעילה. זוהי תזכורת לכך שלמרות הרצון לבלום את סין במקומות הקריטיים, אירופה - וגם ארה"ב לקראת אירוח ה-G20 - עדיין מבינות שאי אפשר לפתור חוסר איזון כלכלי גלובלי בלי לדבר עם הכלכלה השנייה בגודלה בעולם.
המסר המרכזי מפסגת אוויאן הוא שזו לא תחרות בין ארה״ב לסין, אלא מצב בו המדינות המתועשות מנסות לייצר חזית תעשייתית, טכנולוגית ומחקרית אחידה. התלות בחומרים קריטיים שסין שולטת בהם, ובמה שטענתי כבר בזמנו שהוא טעות רצינית של סין, היא גם הוכיחה שהיא מוכנה להשתמש בהם כנשק כלכלי - היא בעיה אסטרטגית שהיתה לקטליזטור וזכתה סוף סוף ליעדים מספריים ברורים.
השאלה המרכזית שנותרה היא עד כמה חברות הפורום יהיו נחושות ומאוחדות ביישום התכניות. | 530 |
| 16 | היום מציינים בסין את חג סירות הדרקון (端午节 - Duānwǔ jié), אחד החגים העתיקים, הצבעוניים והאהובים ביותר בלוח השנה הסיני, ששורשיו נעוצים במסורת של למעלה מ-2,000 שנה. כרגיל בסין, גם לחג הזה יש שילוב של מסורות עתיקות עממיות, מעשייה דרמטית שעוברת מדור לדור, וחגיגות סימובליות, כולל המאכל המסורתי המתבקש.
החג נחגג ביום החמישי של החודש הירחי החמישי, תאריך שבאופן מסורתי קושר בתרבות הסינית לאותות רעים, מזל רע וסכנות בריאותיות. ההתחממות האביבית לאחר חודשי החורף הקרים, יחד עם הצפיפות הגבוהה בסין העתיקה והמגע הקרוב עם בעלי חיים מבויתים, הביאו פעמים רבות להתפרצותן של מחלות ומגפות בעונה זו. כדי להילחם באותן מכות איומות ולהרחיק רוחות מזיקות, נהגו המקומיים לערוך טקסי הגנה שונים, כולל תליית עשבי מרפא על משקופי הבתים, נשיאת שקיקי עשבים ריחניים, שתיית יין רפואי והדלקת קטורת - הכל במטרה לשמר את הסדר התקין שבין שמים וארץ, כשהדרקונים - שבסין נתפסים כיצורים חיוביים מאד - משמשים כסמל לגירוש הרוחות הרעות.
המסורת המוכרת והמזוהה ביותר עם החג נקשרה עם הזמן לסיפור ודמות היסטורית ספציפית: צ'ו יואן (屈原 - Qūyuán) - משורר ומדינאי מוערך מתקופת המדינות הלוחמות (475-221 לפנה"ס). הוא דגל ברפורמות פוליטיות, אך נפל קורבן לאינטריגות של חצר המלוכה והוגלה. מתוך ייאוש עמוק על מצבה המושחת של ארצו וחולשת השלטון, הוא בחר לשים קץ לחייו והטביע את עצמו בנהר.
האגדה מספרת שהתושבים המקומיים הנאמנים, שהעריצו את צ'ו יואן, מיהרו אל הנהר בסירותיהם בניסיון שווא להצילו, או לפחות למשות את גופתו. הם הכו בתופים כדי לגרש את הרוחות הרעות, והשליכו למים פתיונות אורז כדי למנוע מהדגים לאכול את גופתו.
מתוך האירוע המיתולוגי הזה צמחו המסורות המרכזיות שמלוות את החג עד היום:
מירוצי סירות הדרקון: תחרות חתירה קבוצתית בסירות צרות וארוכות, המעוטרות בראשי דרקון, לקצב מכות תופים. זוהי בהנצחה של נסיונות ההצלה של תושבי הכפר. כיום זהו אירוע ספורט פופולרי ואייקוני בסין, בהונג-קונג ובטאיוואן - וגם בקהילות סיניות בערים גדולות ברחבי העולם. אפילו בישראל נערכו מירוצים שארגנה הקהילה הסינית המקומית. בשנת 2009 הוכרה המסורת על ידי אונסק"ו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית של האנושות, ומשמש גם כאמצעי סמלי לגירוש רוחות רעות והבאת מזל טוב.
וכמו תמיד בסין, יש גם מאכל מסורתי, הזונגזי (Zongzi) - כופתאות בצורת פירמידה העשויות מאורז דביק, ממולאות במרכיבים שונים (מתוקים כמו ממרח שעועית או תמרים, או בגרסאות בשריות/מלוחות) ועטופות בעלי במבוק. הזונגזי הן הייצוג הסמלי לאותו אורז שהושלך לנהר. לא הפייבוריט האישי שלי, בטח מול מבחר הכופתאות מבוססות החיטה של סין - אבל מסורת זו מסורת.
שבת שלום, וחג סירות דרקון שמח לכל מי שחוגג! | 539 |
| 17 | מזכר ההבנות שנחתם בין ארה״ב ואיראן בעייתי מאד, לא רק לישראל באופן ישיר - ששונמכה למעמד של פרוקסי בסגנון חיזבאללה בזמן ש״הגדולים״ בוושינגטון וטהרן מחליטים מה מותר ומה אסור לה. זה גם בעייתי ביותר למעמד של ארה״ב בעולם כולו, ובמזרח התיכון בפרט - שפגעה קשות בתדמית שלה עם ההסכם המביש הזה. אפשר להיות בטוחים שסין לא רק מחככת ידיים בהנאה, אלא גם מסיקה מסקנות.
בזמן שאמריקה חותכת הפסדים, מסירה סנקציות ומשאירה ואקום ביטחוני שמותיר את מדינות המפרץ מאוכזבות, סין מצידה גוזרת כמה וכמה קופונים - בלי לבזבז תחמושת ומשאבים, בשקט מוחלט. זו לא רק זרימת נפט ומשאבים שתגיעו אליה עכשיו ללא חשש לסנקציות, אלא גם העצמת מעמדה הכללי במזרח התיכון.
אם ארה״ב נחשבה לעוגן הביטחוני הקריטי לאזור בזמן שסין היא שותפה מרכזית לסחר והשקעות - אז מה קורה כשמי שאמור להיות המשענת הביטחונית מחליט שלא בא לו על זה יותר? ומצד שני - המעצמה הכלכלית תשמח להשקיע בשיקום, בבניית התשתיות החדשות והאנרגיה הירוקה שתעזור ליצור יתירות מול סגרים אפשריים של הורמוז בהמשך.
והפגיעה במעמד האמריקאי באזור - פוגעת באופן ישיר גם בישראל.
והמסר המטריד הזה על התקפלות אמריקאית מהדהד היטב עד לטאיוואן ולשאר בעלות בריתה של ארה״ב במרחב האינדו פסיפי, וגם לסין שמבחינתה רואה אמריקה שלא מוכנה לספוג כאב, גם אם הוא בעיקרו מוגבל לרמה הכלכלית והפוליטית, אורך זמן.
אני לצערי אני חושב שאפשר לשמוע את התסכול והאכזבה שלי בפרק שעלה היום ונוגע בהשלכות של ההסכם המסתמן על התחרות בין המעצמות בכלל, וכאן במזה״ת בפרט.
האופציה האחרת היתה ללכת לדפוק את הראש בקיר.
לצפיה:
https://youtu.be/CmOYzsUE5sk?si=0gcBN-PkWpNx4CeI
להאזנה:
https://share.transistor.fm/s/f29332f8 | 549 |
| 18 | התנצלותי שהפרק של הפודקאסט השבוע יעלה באיחור קל - הוא יתמקד בהערכת מצבה של סין בעקבות מה שנראה כסיום הלחימה באיראן וההסכם שהגיע אליו ממשל טראמפ. בינתיים, קצת על התגובות הרשמיות של סין להסכם:
בשיחה עם שרף החוץ וסגן רה״מ הפקיסטני דאר, הדיפלומט הבכיר של סין, וואנג יי, בירך את פקיסטן על חלקה בקידום מזכר ההבנות של השלב הראשון בין איראן לארצות הברית. הוא הדגיש כי המאמץ להשגת שלום הוא חובה בינלאומית המוטלת על כל המדינות, ובכללן סין ופקיסטן, וכי כל עוד יש תקווה לשלום יש להמשיך להתאמץ עבורו. וואנג יי הקפיד כמובן לציין כי מאז פרוץ הלחימה, סין פעלה באופן אקטיבי לעצירת העימות וקידום השלום. היא תמכה בפקיסטן כמתווכת אמינה מול כל הצדדים, ובמקביל פעלה בדרכיה שלה בנפרד מול איראן ומול ארצות הברית.
דובר משרד החוץ הסיני, לי ג׳יאן, העביר מסרים דומים במסיבת העיתונאים שערך - סין מברכת על הגעת איראן וארה"ב להסכמות על תוכן השלב הראשון של מזכר ההבנות, ומביעה הערכה למאמצי התיווך של פקיסטן. סין מקווה שההסכם ייחתם כמתוכנן ושהצדדים יתמידו בפתרון סכסוכים באמצעות דיאלוג.
מעניין לציין שבתגובה לשאלה מסוכנות הידיעות הטורקית שנראה שניסתה למשוך אותו בלשון לגנות את פעולותיה של ישראל ״לחבל במו״מ״ בהמשך להאשמות טראמפ, דובר משרד החוץ התחמק בקלילות וחזר על התקווה שההסכם ייחתם כמתוכנן וכי כל הצדדים הרלוונטיים יבחרו בנתיב השלום והדיאלוג.
מסרים נוספים הדגישו שסין רואה בהחזרת היציבות לחופש השיט הבינלאומי במיצרי הורמוז אינטרס משותף של האזור והקהילה הבינלאומית - ומקווה שהמעבר הבטוח והחופשי יחודש בהקדם במסגרת הבנות השלב הראשון. גם הוא הדגיש כי סין פעלה ללא לאות לעצירת הלחימה מאז פרוץ העימות. הוא הציג את "תוכנית ארבע הנקודות" של שי ג'ינפינג כפתרון סיני המקדם דיאלוג וזוכה לברכת הקהילה הבינלאומית, והצהיר כי סין תמשיך להפגין אחריות של מעצמה לטובת שלום בר-קיימא במזרח התיכון.
העמקה בהתנהלות הסינית לאורך המלחמה והתמורות במאזן הכוח - בפרק הקרוב. | 497 |
| 19 | וכך, למרות הנסיונות החוזרים ונשנים, והשקעות של תשומת לב ומשאבים מצד הנשיא שי בכבודו ובעצמו - תחום הכדורגל היה מטרה אחת שבה סין פשוט לא הצליחה להביא תוצאות. שי, עם כל אהבתו למשחק, צריך לצפות ביפן, קוריאה, ארה״ב והשאר חוגגות במונדיאל - ועבורו נותר רק לאחל ליום ההולדת, שאולי לפחות בייג׳ינג גואו-אן תתן לו קצת נחת בזירה המקומית (בינתיים גם זה לא הולך משהו…). | 514 |
| 20 | לכבוד המונדיאל ויום ההולדת של שי שהוא חובב כדורגל מושבע - הנה הסיפור של הספורט שלמרות ההשקעות הגדולות של מנהיג סין - לא מפסיק לאכזב אותו.
כדורגל מודרני החל לצבור תאוצה בסין כבר בתחילת המאה ה-20 - בעיקר בערים עם נוכחות בריטית משמעותית כמו שנגחאי והונג קונג. עם זאת, הפופולריות שלו כספורט צפייה להמונים במדינה התגבשה רק בשנות ה-90, עם כניסת שידורי הטלוויזיה המסחריים והקמת הליגה המקצוענית הראשונה בסין ב-1994.
סין העפילה למונדיאל פעם אחת בלבד בהיסטוריה שלה, בשנת 2002 - וגם זה משויך לעובדה ששתי המארחות, יפן ודרום קוריאה, העפילו אוטומטית, מה שפינה מקום במוקדמות.
המונדיאל עצמו היה אכזבה קשה. סין הודחה בשלב הבתים לאחר שלושה הפסדים (לקוסטה ריקה, ברזיל וטורקיה), מבלי שהצליחה להבקיע אפילו שער אחד. אפילו לישראל יש רקורד מוצלח יותר.
נשיא סין, שי ג'ינפינג, ידוע כחובב כדורגל מושבע. אחד הדברים הראשונים ששמעתי עליו כשעלה לתפקיד המנהיג העליון בסין - היא שהוא אוהד של קבוצת בייג'ינג גואו-אן (Beijing Guoan), הקבוצה של עיר הבירה שגם חבר טוב שעבד בזמנו בלנובו היה אוהד. לפי אותו חבר, שהיה ממשפחה ״טובה״ של חברי מפלגה - שי לא סתם אוהד לפרוטוקול, אלא עוקב אחרי תוצאות וגם הכיר לא רע קבוצות בכדורגל האירופי. במהלך ביקורו בבריטניה ב-2015 הוא דאג לבקר במתחם האימונים של מנצ'סטר סיטי עם רה״מ קמרון, קיבל חולצה עם חתימות שחקני הקבוצה - ואפילו צילם שם סלפי אגדי עם קון אגוארו.
מתוקף היותו אוהד של המשחק היפה ולאור רצונו לקדם את מעמדה הבינ״ל של סין בכוח רך, הממשלה תחת שי השיקה ב-2015 תוכנית רפורמה מקיפה בת 50 סעיפים להפיכת סין ל"מעצמת כדורגל עולמית". וכרגיל בתכניות סיניות,ֿ יש שלושה יעדים ברורים - "שלושת המשאלות של שי":
לארח את המונדיאל.
להעפיל שוב למונדיאל.
לזכות במונדיאל (עד שנת 2050).
התוכנית כללה הקמת עשרות אלפי בתי ספר מתמחים לכדורגל, שילוב הענף בתוכנית הלימודים הלאומית, ובניית אלפי מגרשים ברחבי המדינה. הספורט אכן הפך ליותר ויותר פופולרי בסין.
בעקבות הרוח הגבית משי ג'ינפינג, אוליגרכים וחברות נדל"ן סיניות ענקיות (כמו Evergrande) החלו להזרים סכומי עתק לליגה המקומית שזכתה בינתיים למיתוג מחדש (China Super League - CSL) באמצע העשור הקודם. סין הפכה ליעד חם עבור כוכבים בינלאומיים - כמו אוסקר, האלק, מאסצ׳רנו, קרלוס טבס - ואחד ערן זהבי שהצליח יותר מכל אלה… כולם קיבלו משכורות עתק חסרות תקדים (לפני שסעודיה לקחה את זה למחוזות אחרים).
אבל לצד כל ההשקעה המטורפת, במקום שבו הגאווה הלאומית היא לב העניין - סין המשיכה להיכשל. הרמה המקצועית של נבחרת הגברים רק הלכה והידרדרה. סין נכשלה שוב ושוב בהעפלה לטורנירים הגדולים, והיא עדיין רחוקה מאוד מהטופ העולמי. השקעת המיליארדים לא תורגמה לפיתוח כישרונות מקומיים, אלא בעיקר לניפוח בועה כלכלית.
כל הבועה הזו התפוצצה ברעש גדול לקראת סוף העשור בשל שילוב של מספר גורמים: משבר הנדל"ן החריף בסין (שמוטט את הספונסרים), מגבלות קורונה קשוחות שעצרו את ההכנסות, ורגולציה ממשלתית שהטילה תקרות שכר ומיסים כבדים על רכש זר כדי לעצור את בזבוז הכספים. קבוצות פאר רבות, כולל האלופה דאז ג'יאנגסו סונינג, פשוט התפרקו בן לילה.
הכישלון המקצועי הוביל לחשיפת ריקבון עמוק במערכת, ובשנים האחרונות (במיוחד בין 2022 ל-2024) ענף הכדורגל הסיני עבר את טלטלת השחיתות הגדולה בתולדותיו כחלק מקמפיין אנטי-שחיתות נרחב של הממשל.
הפרשה המפורסמת ביותר היתה של לי טייה, אחד מכוכבי העבר הגדולים של סין (שיחק באברטון האנגלית) ומאמן הנבחרת הלאומית לשעבר, שנעצר ב-2022 ובתחילת 2024 הוא הופיע בטלוויזיה הממלכתית והודה בבכי ששילם שוחד בסך מאות אלפי דולרים כדי לקבל את תפקיד מאמן הנבחרת, ושהיה מעורב בהטיית משחקים בליגה המקומית.
מי שהיה יו"ר התאחדות הכדורגל הסינית, צ'ן שויואן, נעצר ונשפט ב-2024 למאסר עולם בגין קבלת שוחד בגובה של מעל 11 מיליארד דולר (!!!) לאורך שנים. בכירים רבים אחרים בהתאחדות, כולל מנהלי ליגות וראשי ועדות, נשלחו גם הם לכלא לשנים ארוכות.
בסין היו מוכנים לעשות באמת כמעט הכל כדי להפוך לכוח עולה בכדורגל העולמי. הם אפילו הסיכמו לאזרח זרים (בעיקר ברזילאי) שיעזרו לנבחרת המקומית להפעיל לגביע העולמי ב-2022, אבל גם זה הסתיים בכישלון והותיר את האוהדים מתוסכלים מהויתור על הגאווה הלאומית שגם הוא לא הביא תוצאות.
אבל שיא השפל בזמן האחרון נרשם במוקדמות הטוניר הנוכחי - כשסין הובסה בתוצאה המשפילה 7-0 ע״ לא אחרת מאשר הצ׳ילבה הגדולה ביותר שלה - יפן. זה אמנם היה לפני תקופת המתיחות הנוכחית עם שגאתה עם כניסת רה״מ טקאיצ׳י, אבל דם רע לא היה חסר שם גם לפני. זה בערך כמו שישראל תפסיד 0-7 לאיראן. | 537 |
