הלכה יומית עפ"י מרן זצוק"ל

הפעלת הרדיו מערב שבת רבים שואלים: האם מותר להפעיל את מכשיר הרדיו (או טלויזיה) מערב שבת, על מנת שתמשיך פעולתו בשבת? ובפרט נשאלת השאלה בחוץ לארץ, אם מותר לשמוע שם רדיו ישראלי בצאת השבת, כאשר בארץ ישראל עדיין שבת? תשובה: ראשית נבאר את הדין בענין זה לגבי תחנת רדיו של יהודים, אם מותר לשמוע אותה בזמן שבארץ ישראל עדיין לא יצאה שבת. והנה הדבר פשוט, שכל אותם העובדים בתחנת הרדיו ביום השבת, הם כולם נכשלים בעוונות הרבים בחילולי שבת רבים בדרך עבודתם. כי עצם הפעלת מכשירי החשמל, ושידור התוכניות בשבת, הכל כרוך בחילולי שבת רבים. ובשלחן ערוך (סימן שיח) פסק מרן, "המבשל בשבת במזיד (בכוונה), התבשיל אסור, בין לו בין לאחרים". כלומר, מי שחטא ובישל בשבת, אסור לאכול את התבשיל שבישל (לכל הפחות עד צאת השבת). ובדומה לזה, מי שהוא מחלל שבת בהפעלת תחנת הרדיו, בשידור התכניות וכדומה, בודאי שאסור ליהודי אחר ליהנות ממעשיו, והרי זו "הנאה ממעשה שבת". ולכן, גם כאשר אדם נמצא במדינה שבה עדיין לא נכנסה שבת, או שכבר יצאה שבת, ובארץ ישראל עדיין שבת, אסור לו בהחלט להאזין לתכניות רדיו שנעשות על ידי חילול שבת בארץ ישראל. ומכאן הדבר מבואר, שבודאי שאסור להאזין בארץ ישראל לתכניות רדיו המשודרות בעצם יום השבת על ידי יהודים, שהרי הדבר כרוך בהנאה מחילול שבת, כאמור. ולא נותר לנו אלא לבאר, מה הדין כאשר מפעילי התחנה אינם יהודים, כגון בחוץ לארץ, והיהודי מפעיל את הרדיו מערב שבת, שבאופן כזה אין כאן חשש חילול שבת כלל, האם מותר להפעיל את הרדיו מערב שבת על מנת שיוכלו להאזין לו בשבת. ובענין זה דן מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כבר בספרו יביע אומר חלק ראשון (סימן כ אות יב), וכתב, שיש לאסור הפעלת רדיו בשבת אפילו כאשר מפעילים אותו מערב שבת, וזאת משום "זילותא דשבת", כלומר, זלזול בקדושת השבת. והביא ראיות שהדבר אסור בהחלט אפילו כאשר אין כאן חילול שבת כלל. ובדומה לזה אסור בהחלט להפעיל מערב שבת "דיסק" על מנת שיפעל בשבת, וכל זה מפני שיש בדבר כמה איסורים, הן משום "זילותא דשבת", והן משום איסור השמעת קול בשבת, ועוד. וכבר כתב בזה הגאון הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, והעלה גם כן לאסור ככל האמור. ולכן, אסור בהחלט לשמוע רדיו או דיסק בשבת. אף כאשר מפעילים אותו מערב שבת. וכן אסור לשמוע תחנת רדיו ישראלית המשדרת בשבת, גם כאשר במקום שנמצא בו השומע, כבר יצאה שבת וכדומה. וכל שכן שהדבר אסור במשנה תוקף לגבי צפיה בטלויזיה, שבענין זה שייכים איסורים אחרים מלבד ענין חילול שבת. t.me/halachayomit

בגדי לבן בשבת – גלגלים מנופחים – מים מהמזגן שאלה: האם כדאי ללבוש בגדים לבנים בשבת? תשובה: יש ענין ללבוש בגדים לבנים בשבת. וכן נהגו קצת מקובלים על פי דברי רבינו האר"י. אבל בספר באר היטב כתב, שבמקום שלא נהגו ללבוש בגדים לבנים, אסור ללבוש לבנים משום יוהרא. שהיא כמו גאווה, שהוא נוהג במנהג שראוי לחסידים מופלגים. וכן כתבו עוד פוסקים, וכן כתב מרן זצ"ל בחזון עובדיה ח"א עמוד כו. ובפרט אם הרב במקום לא לובש לבנים, שאז לא נכון כלל לעשות כן. וכן ראינו כמה צדיקים וחסידים מופלגים, ובכללם הרה"ג המקובל החסיד רבי מנשה שוע שליט"א, שלא לבשו בגדי לבן, משום שלא נהגו כן, והדבר נראה כיוהרא, ושייך רק לצדיקים המתחסדים עם קונם ואינו שייך לנו, כי לנו עוד ארכה הדרך בהרבה מצוות ומעשים טובים עד שנחזר אחר דקדוקים כאלה. שאלה: האם מותר להסיע בשבת עגלה (במקום שמותר לטלטל) כאשר הגלגלים שלה מנופחים כמו גלגלי אופניים? תשובה: עיקר הטעם שאסור ליסוע באופניים בשבת, הוא משום שהדבר נראה כזלזול בשבת, וגם שאין זו צורך ההליכה הנכונה בשבת, שהרי אפילו לפסוע פסיעה גסה אסור בשבת. ולכן הסכימו כל הפוסקים לאסור נסיעה באופניים בשבת. אולם טעם זה אינו שייך לגבי עגלת תינוק, שאפילו אם הגלגלים שלה מנופחים באויר, מותר להשתמש בה בשבת. שאלה: מים שנוטפים מהמזגן, אמרתם שהם מוקצה בשבת, מה ניתן לעשות כאשר המזגן דולף לתוך דלי, ועלינו לשפוך את הדלי בשבת כדי שהמים לא יעלו על גדותיו? תשובה: יש להניח בתוך הדלי משקה אחר לפני שמניחים אותו תחת המזגן, למשל מעט קוקה קולה וכדומה, ואז המים שינטפו לתוך הכלי יתבטלו בתוך המשקה שנמצא בכלי, וכל טיפה וטיפה שתכנס לדלי, תתבטל במשקה שהיה שם שאינו מוקצה. (וישימו די משקה מתחילה, ולא כמות מועטה מאד שתתבטל בעצמה). וכך יהיה מותר לטלטל את הדלי בשבת. ואין לשים מים רגילים בדלי, משום שהמים שינטפו מהמזגן לא יתבטלו בתוך מים אחרים, משום שהם "מין במינו", וכמו שביאר כל זה מרן זצ"ל בחזון עובדיה (ח"ג עמוד קמד.) t.me/halachayomit

בישול אחר אפיה ביארנו בימים האחרונים, שמותר לחמם בשבת על גבי פלאטה חשמלית, מאכל שהתבשל כבר לפני השבת. ובתנאי שהמאכל הוא יבש, כמו בורקס, פשטידה וכדומה. אבל מאכל לח, כמו מרק ירקות, אין לחממו בשבת. והטעם לכל זה, משום שיש בידינו כלל, ש"אין בישול אחר בישול", כלומר, דבר שכבר התבשל לפני שבת, אין איסור לחזור ולחממו בשבת, מפני שאין זה "בישול", אלא "חימום". אבל דבר לח, אף על פי שהתבשל כבר לפני השבת, שייך בו איסור בישול פעם נוספת. ובקצרה: "יש בישול אחר בישול בלח, ואין בישול אחר בישול ביבש". לפיכך למדנו גם, שמותר לקחת דבר שהתבשל לפני שבת, ולהניח אותו בתוך תבשיל אחר כשהוא רותח בשבת. ולדוגמא, מותר לקחת ביצה מבושלת, ולהניח אותה בתוך כלי עם מים רותחים בשבת. וכן מותר לקחת חתיכת בשר מבושל, ולהניחה בתוך כלי רותח על גבי הפלאטה, שהרי "אין בישול אחר בישול". ומעתה עלינו לבאר פרט נוסף. האם דבר שנאפה לפני השבת, שייך בו איסור בישול כאשר חוזרים לבשל אותו בשבת? כלומר, האם יש בישול אחר אפיה, או שגם אחרי אפיה לא שייך שוב דין בישול בשבת? ולדוגמא, פשטידה שאפו אותה בתנור ביום שישי, האם מותר לחמם אותה בתוך תבשיל רותח בשבת, או שאסור לעשות כן? ושאלה זו נוגעת לא רק למאכל שנאפה, אלא גם למאכל שנצלה לפני שבת, כמו בשר צלוי, (וכן דבר שקלו אותו לפני השבת, כמו גרעינים שקלו אותם לפני השבת), האם אומרים לגביהם ש"אין בישול אחר בישול", או שלגבי דברים כאלה שייך איסור בישול כאשר חוזרים ומבשלים אותם? ובדבר זה נחלקו רבותינו הראשונים. שרבינו אליעזר ממיץ בספר יראים (סימן קב) כתב, שאף על פי שאין בישול אחרי בישול, מכל מקום יש בישול אחרי צלי, וכן יש בישול אחרי אפיה. והביא ראיה לדבריו. והוסיף, שלכן יזהר אדם שלא לשים פת אפויה בתוך התבשיל, ואם עשה כן, חילל שבת. אולם לעומת זאת, הראבי"ה דחה את דברי רבי אליעזר ממיץ בענין זה, והביא גם הוא ראיה חזקה להקשות על דברי רבי אליעזר ממיץ. ומרן הבית יוסף (בסימן שיח) כתב, שהקושיא שהקשה ראבי"ה על דברי רבינו אליעזר ממיץ, היא קושיא חזקה. ובשלחן ערוך (סימן שיח סעיף ה) פסק מרן בזו הלשון: יש מי שאומר שדבר שנאפה או נצלה, אם בישלו אותו אחר כך, יש בו איסור משום בישול. ויש מתירין. עד כאן. והרמ"א הוסיף על זה: ונהגו להזהר לכתחילה שלא לשים פת שנאפתה בתוך תבשיל חם. ולמעשה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (יביע אומר ח"ח סימן לה, חזו"ע שבת ח"ד עמוד שו) פסק בזו הלשון: דבר שנאפה או נצלה, מותר מן הדין לשים אותו אפילו בתבשיל רותח ממש. שאין בישול אחרי אפיה או צלייה. והמחמיר בזה תבוא עליו ברכה. ואחינו האשכנזים נוהגים להחמיר בכל זה כדעת הרמ"א. והגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל הוסיף (שלחן שלמה ח"ב עמוד שכ), ש"קוגל" של אטריות, שמבשלים את האטריות לפני שאופים את הקוגל, דינו כדבר שהתבשל. ולכן גם למנהג האשכנזים מותר להניח אותו בתוך דבר רותח בשבת. וכן שקדי מרק, שמטגנים אותם בשמן לפני שבת, דינם כדבר מבושל ולא כדבר אפוי, ומותר להניחם בתוך המרק בשבת. לכן למסקנה: למנהג הספרדים, מותר מעיקר הדין להכניס מאכל שנאפה לפני שבת לתוך תבשיל רותח. אבל האשכנזים נוהגים להחמיר בזה. t.me/halachayomit

חימום תבשיל קרוש ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת       *אבא מארי - ר' שבתאי בן שרה זצ"ל* ת.נ.צ.ב.ה.                 הוקדש על ידי                       בנו     * * * * * * * * * * * * * * * * שאלה: פשטידה, או בשר, שיש בהם רוטב, אבל בשעה שהוא צונן, השומן קרוש ואינו נוזלי. האם מותר לחמם תבשיל כזה על גבי הפלאטה בשבת? תשובה: ביארנו, שמותר לחמם בשבת על גבי הפלאטה, תבשיל שנתבשל כבר לפני שבת. משום שאין איסור "בישול" בחימום תבשיל מבושל, שהרי "אין בישול אחר בישול". אולם כל זה דוקא בתבשיל שהוא "יבש", אבל תבשיל "לח" כגון מרק, מים וכדומה, אסור לחממו בשבת, הואיל ו"יש בישול אחר בישול בלח". (ויש אופן להקל בזה כמו שביארנו). *דברי מרן השלחן ערוך* ולגבי תבשיל "קרוש". כתב מרן השלחן ערוך (סימן שיח סעיף טז) בזו הלשון: מותר ליתן אינפאנדא (פשטידה שעשויה מבצק ממולא חתיכות בשר ושומן) כנגד האש במקום שהיד סולדת בו, אף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח. כלומר, דבר שהוא קרוש כשאינו רותח, אין דינו כדבר לח לגבי "בישול אחר בישול", הואיל ובשעת ההנחה כנגד האש, הוא אינו "לח" אלא "יבש". *החולקים בזה, והדין למעשה* ואמנם יש שחלקו על דברי מרן השלחן ערוך בזה, ובראשם "הלבוש". אולם להלכה ולמעשה, פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (ח"ד עמוד שעא) שהעיקר להקל בדבר. והביא כמה ראיות והסברים לדבריו, והביא שכן כתבו בפירוש כמה מרבותינו הראשונים. ולסיכום: דבר שהוא נוזלי, אך עתה הוא "קרוש" כשאינו רותח, כגון שומן וכדומה, מותר להניחו על גבי פלאטה חשמלית בשבת כדי שיתחמם, אף על פי שעל ידי החום הוא חוזר ונעשה נוזלי. ומטעם זה מותר לחמם בשבת סופגניה שיש בתוכה מרקחת של תותים ("ריבה"), מאחר ובשעה שמניחים את הסופגניה על הפלאטה, המרקחת קרושה ואינה נוזלית. וכן פסק הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל ועוד. (ובאמת שלגבי מרקחת יש עוד סברות להקל בדבר). t.me/halachayomit

הוספת תבלין ומלח לתבשיל בשבת שאלה: הכנתי דגים וקציצות בשר לשבת. לפני כניסת השבת טעמתי את הדגים ואת הקציצות (שכבר התקררו) והוספתי לדגים מלח ולקציצות פלפל שחור וכמון. כעת, אמרו לי, שאסור יהיה לחמם את המאכלים בשבת על גבי הפלאטה, מפני שהתבלין והמלח לא התבשלו מעולם. האם זה נכון? תשובה: למדנו כמה פעמים, שתבשיל שמתבשל בתוך סיר, גם אחרי שמורידים את הסיר מהאש, כל זמן שהוא חם, הרי כל מה שינתן בתוכו מתבשל בתוכו. ולדוגמא, אם בישלו מרק בסיר, והורידו את הסיר מהאש, וכעת באים להכניס עלי פטרוזיליה לתוך המרק, אסור לעשות כן בשבת, משום איסור "בישול" בשבת, שהרי כעת עלי הפטרוזיליה יתבשלו בתוך הסיר, אף על פי שאין שם אש כעת. ולכן פסק מרן השלחן ערוך (בסימן שיח סעיף ט), שאסור להוסיף תבלין לתוך תבשיל רותח בשבת, מפני שאסור לבשל את התבלין בשבת. וכל המאכלים שאנו מתירים לחמם אותם בשבת, כמו לדוגמא דגים או קציצות (בלי רוטב ממש, אלא מעט) וכדומה, הסיבה שאנו מתירים לחמם אותם בשבת, היא מפני שהם כבר התבשלו לפני שבת לגמרי, וכעת אין כאן ענין של "בישול" אלא "חימום" בלבד, וכפי שהסברנו. ומכאן אנו באים לשאלה שלפנינו. שהרי במקרה שלפנינו, הוסיפו תבלין לתבשיל לפני שבת בשעה שהוא לא היה רותח. ומכאן שהתבלין שהוסיפו לקציצות כלל לא התבשל, וכעת בשבת כאשר יניחו מחדש את הסיר על גבי הפלאטה, מיד יתחיל התבלין להתבשל, ויש בזה איסור בישול בשבת. *לכן הדין הוא*, שמי שהוסיף תבלין לסיר לפני שבת, ולא בישל את התבלין כראוי, אסור לו בהחלט לחמם את התבשיל בשבת. ובשאלה שלפנינו, אסור היה לחמם את הקציצות בשבת. ולגבי הדגים, שלהם הוסיפו מלח. אמנם לכל הדעות אסור לבשל בשבת מלח על גבי הפלאטה. אולם המלח שמצוי בזמנינו, נתפרסם שמבשלים אותו בבית החרושת, כי מקורו הוא במי הים, ולאחר ייבושו מרתיחים אותו עד שיצאו ממנו מעט המים שעוד נותרו בו. וכן כתב הגאון הילקוט יוסף שליט"א, שהמלח בזמנינו הוא מלח שהתבשל כבר. ואם כן מלח זה נחשב כבר ל"מבושל" (על כך פנים למנהג הספרדים), ומותר לחזור ולחממו בשבת על גבי פלאטה. ולכן מאכלים שהוסיפו להם מלח, מותר לחמם אותם בשבת על גבי הפלאטה, ואין בדבר איסור משום "בישול" בשבת. אבל מלח מיוחד (מהרי ההימלאיה וכדומה) שלא בישלוהו מעולם (ובארץ ישראל הוא נמכר בצבע ורוד, ומקורו במחצבים ממעמקי האדמה וכדומה), אסור לבשלו בשבת. *כאן גם המקום להזהיר*, שישנם מאפיות רבות, שמוכרים שם פת "*פרנה*", שהיא רכה מאד, והרבה פעמים אינה אפויה כל צורכה. עד שבפנים רואים שנותר ממש כמו בצק, שלא נאפה כראוי. *ופת כזו, אסור להניחה בשום אופן לחימום בשבת*, והמחממה בשבת עובר משום "בישול" בשבת, ויש להזהר ולהזהיר בזה מאד. t.me/halachayomit

פרשת שלח לך תשפ"ו ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת       *שרה בת מזל ז"ל* ת.נ.צ.ב.ה.                 הוקדש על ידי                       בנה     * * * * * * * * * * * * * * * * *מאמר מהרה"ג רבי דוד שאלתיאל שליט"א, חתן הרב החסיד המקובל רבי סלמאן מוצפי זצוק"ל, עבור "הלכה יומית"* נאמר בפרשה השבוע, לאחר חטא המרגלים: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה', עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר, אוֹ בִנְדָבָה, אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ וכו'". כלומר, לאחר חטא המרגלים, ולאחר שהתבשרו ישראל על עונשם המר, שמעתה יהיה עליהם לנדוד במדבר ארבעים שנה, שבהם ימותו מרבית העם, התאבלו ישראל בצער נורא, ואז החל ה' יתברך לצוות אותם על הקרבנות. לכאורה יש להקשות, מדוע ה' יתברך מצוה את משה ואת ישראל, מצוות שאינן שייכות אליהם בכלל? הלא ענין הקרבנות כלל לא היה רלונטי באותה השעה, שהרי ישראל עדיין לא הגיעו לארץ המובטחת, ואם כן, בעצם הזכרת המצוות הללו, יש כמו "זריית מלח על הפצעים", לצער את ישראל ולדכא אותם יותר ויותר, כאשר הם יודעים שמרביתם, לא יזכו לעלות לארץ ישראל. הדברים טעונים ביאור. מובא בספר "תנא דבי אליהו", שבאותה השעה שנתבשרו ישראל על עונשם הנורא, שישארו למות במדבר, ולאחר שנאמר "וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד", אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך ותרצה את עם ישראל העניים, שמרוב צער יוצא לבם מעליהם! אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם! במה ארצה אותם? אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך ותרצה אותם בדברי תורה, שנאמר "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם". אם נדייק בדברי ה"תנא דבי אליהו", נוכל לראות, שמפני מה צוה ה' את משה לתת עוד מצות לפני ישראל? מפני שהיו ישראל באבל גדול מאד, ורצה הקדוש ברוך הוא להוציאם מעצבונם, לכן אמר למשה, לך ולמד אותם תורה, הכנס אותם בעולמה של תורה ולעולם המצוות, ואף אם תלמד אותם מצוות שעלולות לצער אותם, בכל זאת הם יצאו מהעצבות שלהם! כך היא סגולת התורה, שהיא מכניסה שמחה בלבו של האדם, וכל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול דרך ארץ. במסכת שמחות, מסופר אודות שמעון, בנו של רבי עקיבא, שחלה ונטה למות, ואף על פי כן לא ביטל רבי עקיבא מבית מדרשו, והמשיך להגות בתורה. כדי לדעת מה שלומו של בנו, שלח רבי עקיבא אנשים אחרים שילכו לראות מה שלומו. באו השלוחים ואמרו לו, כבד עליו חוליו, שלח אחריו פעם שנייה, באו ואמרו לו, גוסס הוא. שלח אחריו פעם נוספת עד שאמרו לו נשלם, כלומר שכבר נפטר. אמר להם, אחינו בית ישראל שמעו! עד עתה היינו חייבים בתלמוד תורה, מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת! רבי עקיבא יושב ולומד בשעה שבנו גוסס, ואין לו בעולמו כלום מלבד מללון בעומקה של הלכה! ברור שאין זו מעלה שביד כל אדם להגיע אליה מיד, מדובר כאן במדרגה עצומה, הדורשת הכנה גדולה. אך בכל זאת, על כל אדם לדעת, כי לפי מדרגתו, על ידי כח התורה, הוא מתמלא בעולם רוחני שמעצים אותו ומשרה שלום ושלוה עליו ועל סביבותיו. אני ראיתי במו עיני, את מרן קדושינו רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, בשעותיו הקשות, כמה שעות לפני פטירת יונתו תמתו הרבנית עליה השלום, והרב היה במצב רוח קשה מאד. אך מיד התאזר בעוז וישב לשקוד על תלמודו, ובין רגע נראה היה כאילו אין לו כל דאגה בלבו, ושלום לו ורוב שלוה, וכל זה בכח התורה שלמד והחיל על עצמו בעמלו במשך כל ימי חייו. (ובספר אביר הרועים חלק שלישי מובא, שאמר מרן זצ"ל, שגם אשה שהיא בצער גדול, תהיה לה תועלת אם תעסוק בתורה, שהתורה משמחת את הנפש היהודית, ומרוממת את הנשמה, ולא נאמרו הדברים דוקא כלפי איש, אלא גם כלפי אשה). אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. אשרי אדם שזוכה לקבוע עתים לתורה, וללמוד כפי כחו כמה שיוכל בבית המדרש, יושב והוא שקוע בתורה, ועליו נאמר "כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'", יש לו חיים טובים בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. שבת שלום! t.me/halachayomit

הוספת מים לתבשיל בשבת ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת       *אליהו בן יוסף ומלכה דינה ז"ל* ת.נ.צ.ב.ה.                 הוקדש על ידי                       ילדיו     * * * * * * * * * * * * * * * * שאלה: כשרואים את סיר החמין בשבת הולך ומתייבש, האם מותר להוסיף מעט מים רותחים, לסיר החמין? תשובה: שאלה מצוייה היא, שבבתים רבים נוהגים להניח עוד מערב שבת, סיר "חמין" על הפלאטה של שבת. והוא הולך ומתבשל על גבי הפלאטה עד ליום שבת בבוקר. ופעמים רבות מחמת טעות, לא שמו מספיק מים בסיר, והתבשיל הולך ומתייבש. ויש המוסיפים מים רותחים לתוך הסיר, כדי למנוע את שריפת החמין. *דברי רבינו יונה* והנה ראש המדברים בדין זה, הוא הרב רבינו יונה, באגרת התשובה שלו, שכתב בזו הלשון: מכשלה גדולה בידי מקצת העם, שטומנים מערב שבת קומקום של מים חמים, כדי לתת לתוך הקדירה (הסיר) בשבת כשהתבשיל מצטמק (נשרף). ואפילו אם המים החמים הם רותחים, מכל מקום, כשמְעָרִים (שופכים) אותם מתוך הקומקום, פסקה רתיחתם לאלתר, ואינם יכולים לבשל, וחוזרים להתבשל בקדירה. ויש בדבר איסור משום בישול. כלומר, מאחר וכאשר שופכים את המים מהקומקום, הם מתקררים מעט, ואחר כך חוזרים לרתוח בסיר, יש בדבר איסור משום בישול בשבת. (ויש אריכות בהסבר הדברים בדברי הפוסקים). *דברי רבינו נסים* ולעומת הרב רבינו יונה, דעת רבינו הר"ן (שבת קמה:), שאין בדבר איסור, משום שהמים רתחו כבר לפני שבת, וכלל גדול בידינו "אין בישול אחר בישול", כלומר, מאחר והמים נתבשלו כבר, שוב לא שייך איסור לבשל את אותם המים, אף על פי שהם מצטננים כשמערים אותם לתוך הסיר. *הלכה כדעת רבינו יונה* אמנם ביארנו כבר, שאנו פוסקים להלכה ש"אין בישול אחר בישול", היינו דוקא בדבר יבש, כגון בשר, דגים, פת לחם וכיוצא בזה. אבל דבר לח, כגון מרק, או מים, שייך בו איסור בישול אף על פי שנתבשל כבר. (וכל שכן במים, שיש אומרים שלכל הדעות שייך בהם איסור בישול). ולכן כתב מרן השלחן ערוך (סימן שי"ח), שיש למחות ביד המיקלים לערות מים רותחים לתוך התבשיל בשבת, משום שיש בדבר איסור בישול. *מנהג האשכנזים, והמנהג שנהגו במרוקו* ואמנם יש נוהגים להקל בדבר, בפרט מאחינו האשכנזים, ונוהגים כן על פי הוראת הרמ"א (שהיקל בזה במים רותחים, *אבל לא במים צוננים*). אבל למנהג הספרדים יש להחמיר, שלא להוסיף מים רותחים לסיר החמין בשבת. ואף על פי שבכמה מערי מרוקו נהגו להקל בדבר, ובודאי מנהגם הוקבע על פי דעת גדולי רבותינו חכמי המערב, שהיו גדולים בתורה וצדיקים וחסידים. מכל מקום מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל האריך לדון בזה, (בספר חזון עובדיה שבת חלק רביעי עמוד שצ), והעלה שמאחר וכאן בארץ ישראל נהגו להחמיר בדבר כהוראת מרן השלחן ערוך, לכן על כולם לנהוג כמנהג ארץ ישראל ולהחמיר בדבר. עד כאן דבריו. *עצה להוספת מים ללא איסור* ובפרט שיש עצה לצאת מן הספק, להניח שקית ("קוקי" וכדומה) עם מים בתוך סיר החמין עוד לפני שבת, ואם יחסרו מים בתבשיל, יהיה ניתן לנקב את השקית, והמים ישפכו על התבשיל ויצילוהו מן השריפה. *ולסיכום:* אין להקל ולשפוך מים רותחים על גבי סיר החמין בשבת. ויש להקל בזה, אם מניחים בערב שבת שקית מים בתוך סיר החמין, וכאשר רואים שהתבשיל מתייבש, מנקבים את השקית, והמים נגררים מאליהם לתוך התבשיל. t.me/halachayomit

חימום מאכלים – הצעתו של מרן זצ"ל בהלכה הקודמת ביארנו, שכשם שאסור לבשל בשבת על גבי אש גלויה, כמו כן אסור לבשל בשבת על גבי פלאטה חשמלית. ורק לענין חימום תבשיל שהתבשל כבר לפני שבת, יש חילוק בין אש גלויה לפלאטה חשמלית. שעל גבי אש גלויה אסור אפילו לחמם תבשיל, ואילו על גבי פלאטה חשמלית, מותר לחמם תבשיל בשבת, בתנאי שלא מדובר בתבשיל "לח", כמו מרק, אלא בתבשיל "יבש", כמו חלה או לחם. וביארנו את טעמי הדברים. *תבשיל שרובו רוטב* תבשיל שרובו רוטב, ומיעוטו יבש, כגון מרק ירקות וכדומה, אסור להניחו בשבת על גבי הפלאטה, מפני שבדבר שהוא לח (רטוב), יש בישול אחרי בישול כמו שביארנו. אבל תבשיל שהוא יבש לגמרי, כגון בורקס וכדומה, או חלה של שבת, מותר להניחו על גבי הפלאטה בשבת, או על גבי כירה המכוסה בטס של מתכת, מפני שבדבר שהוא יבש, אין בו בישול אחרי בישול, ומכיון שנתבשל כבר מערב שבת, אין כאן מעשה איסור לחממו שוב ביום השבת. *מאכל שמיעוטו רוטב* ומאכל שרובו יבש, אך מיעוטו רוטב, כגון אורז, שיש בו מעט לחלוחית, דינו כדין מאכל יבש, שמותר להניחו על גבי הפלאטה בשבת, מפני שאין בישול אחר בישול ביבש. ואף בדבר שיש בו רוטב, אם החימום גורם לרוטב לרדת מערכו, (ובלשון הפוסקים, שהוא "מצטמק ורע לו", שאינו משתבח בחימום נוסף, אלא להיפך הוא יורד מערכו על ידי כך), מותר לחממו בשבת על גבי פלאטה או כירה המכוסה בטס של מתכת. *אופן שניתן לחמם מאכל לח בשבת* כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שהרוצה לחמם מאכלים בשבת, ויש בהם רוטב, או שהם לחים לגמרי, כגון מרק ירקות וכדומה (מלבד מים רגילים, שעליהם אין אנו דנים כעת), עדיין ישנה דרך שיוכל לעשות כן בשבת, על ידי שיכוין "שעון שבת", המכבה את הפלאטה בשעה מסויימת, ובשעה שהפלאטה כבויה, יוכל להניח על גביה כל מה שירצה, ואפילו מרק, ואחר כך כשתדלק הפלאטה יתחממו כל המאכלים. ובזה יש להקל אף לכתחילה לצאת מידי כל חשש. ולכן, הרוצים לחמם מאכלים לחים בשבת בבוקר, או מאכלים שיש בהם ספק אם הם נחשבים לחים או יבשים, יכוונו מראש שעון שבת, שיכבה את הפלאטה בין השעות שמונה לתשע בבוקר יום השבת. ובשעה שהפלאטה כבויה ואינה רותחת, יניחו על גביה את כל המאכלים שהכינו מראש, ובזה יצאו מכל חשש. ולסיכום: מותר לחמם בשבת על גבי פלאטה, אך ורק מאכלים שבושלו לפני שבת לגמרי. ושהם יבשים, כמו חלה, בורקס וכדומה. אבל מאכל לח, כגון מרק, אין לחממו בשבת. ומותר להניח את המאכלים על גבי הפלאטה בשעה שהיא כבויה על ידי שעון, ואחר כך המאכלים יתחממו כשתדלק הפלאטה. ואז מותר גם להניח על גבי הפלאטה מרק שבושל לפני כניסת השבת. ומותר לעשות כן אף לכתחילה. t.me/halachayomit

דין חזרה בשבת *"שהיה", "הטמנה", "חזרה"* בהלכות הקודמות ביארנו מתי מותר להניח תבשיל על גבי הכיריים או פלאטה חשמלית מערב שבת. וזהו שנקרא דין "שהייה", שמשהים תבשיל מערב שבת על גבי האש. אחר כך ביארנו מה דין כיסוי תבשיל בבגדים וכדומה מערב שבת, או בשבת עצמה, וזהו שנקרא דין "הטמנה". וכעת נבא לבאר מתי מותר לחממם בשבת תבשיל שנתבשל כבר כל צרכו מערב שבת, ובשבת רוצים רק לחממו. וזהו שנקרא דין "חזרה", שמחזירים תבשיל מבושל על גבי האש בשבת. *הנחת תבשיל מבושל על גבי אש גלויה* לפני שנבאר את דרכי ההיתר לחמם מאכלים בשבת, נקדים לבאר דין שאין לו היתר לעולם. והוא, שאסור להניח תבשיל על גבי אש ממש בשבת. ואפילו אם התבשיל מבושל לגמרי, והוא יבש לגמרי, בכל זאת אסור בהחלט לחממו על גבי אש בשבת, מפני שרבותינו אסרו לעשות כן בשבת, הואיל ונראה כאילו הוא מבשל בשבת. ובלשון חז"ל "מחזי כמבשל", כלומר, נראה כמבשל בשבת. *הנחת תבשיל מבושל על גבי פלאטה חשמלית* אף על פי שאסור להחזיר תבשיל מבושל ולהניחו על גבי כיריים של אש בשבת, בכל זאת ישנם מקרים  שמותר להניח תבשיל מבושל על גבי פלאטה של שבת, מפני שאין דרך בני אדם לבשל עליה, ולכן אין כאן חשש של "מחזי כמבשל". וכן יש מקרים שמותר להחזיר את התבשיל ולחממו על גבי כיריים המכוסות בטס של מתכת או "אזבסט". ונבאר את הדברים: *"בישול אחר בישול ביבש"* כפי שביארנו כבר, אסור בהחלט לבשל על גבי פלאטה בשבת. ולכן, אסור להניח בשבת פיסת בצק, או סיר חלב, ולבשלם על גבי הפלאטה, שיש בדבר איסור גמור מן התורה. אבל דבר שנתבשל כבר, יש בידינו כלל לגביו "אין בישול לאחר בישול", כלומר, דבר שהוא כבר מבושל, אין איסור לחזור ולבשל אותו שוב על גבי הפלאטה. ולכן מותר לחמם בשבת בורקס על גבי הפלאטה. וכן מותר לחמם אורז ושניצל וחלות וכיוצא בזה. *"בישול אחר בישול בלח"* אולם יש מאכלים, שאף על פי שהם כבר התבשלו לפני כניסת השבת, בכל זאת שייך לגביהם איסור בישול. וכלל הדברים הוא, שמאכל שהוא "לח" ונוזלי, כגון רוטב, מרק, חלב, וכיוצא בזה, יש בחימומו בשבת איסור משום בישול אחר בישול. אבל מאכל שהוא יבש, כגון בשר, דגים, פשטידה וכיוצא בזה, אין בחימומו בשבת איסור משום בישול, הואיל וכלל בידינו "אין בישול אחר בישול ביבש, ויש בישול אחר בישול בלח".   ולכן אסור להניח בשבת על גבי הפלאטה "מרק" שהוא נוזלי. אף על פי שהמרק התבשל לגמרי לפני שבת. הואיל ובחימום דבר "לח" יש איסור בישול בשבת, כמו שכתבנו, שיש "בישול אחר בישול בלח" בשבת. ובהלכות הבאות נבאר פרטים נוספים בזה. t.me/halachayomit

הטמנה – אלישע בעל כנפיים בהלכות קודמות ביארנו, את עיקרי דיני הטמנה. שבדורות הקודמים, היו רגילים להטמין את הקדירה (הסיר) בתוך חול או בתוך בגדים, כדי שישמר החום עד לסעודת השבת, שהרי לא היה להם, לא מיחם ולא פלאטה חשמלית. ולכן הוצרכו מאד לענין ההטמנה. *שני סוגי הטמנה* והסברנו שיש שני סוגים של הטמנה. ישנה הטמנה בדבר "המוסיף הבל", כמו למשל שומשום, או פסולת של זיתים, שמחמת ההרכב המיוחד שלהם, הם הולכים ורותחים, ומחממים את הקדירה שטמונה בתוכם יותר ויותר. והטמנה כזו אסורה בהחלט, ואפילו כאשר מטמינים בדברים אלה עוד לפני כניסת השבת, בכל זאת אסרו רבותינו הטמנה כזו שמא יבואו לידי איסור של חילול שבת, כמו שביארנו. לעומת זאת, ישנה הטמנה בדבר "שאינו מוסיף הבל", כלומר, אינו מוסיף חום, אלא שומר על החמימות הטבעית של התבשיל. כמו לדוגמא נוצות, או בגדים וכדומה, שאם רוצים להטמין בתוכם קדירה עם תבשיל, מותר לעשות כן. ובכל זאת אין היתר לעשות כן אלא דוקא כשמטמינים את הקדירה מערב שבת, כלומר, לפני כניסת השבת, אבל בשבת עצמה, אסור להטמין מכל וכל. *אלישע בעל כנפיים* ובמשנה במסכת שבת (דף מט.) שנינו שמותר להטמין ב"כנפי יונה", כלומר בנוצות של יונה, מפני שהנוצות הם דבר שאינו מוסיף הבל. ובגמרא, אמר רבי ינאי, אדם שמניח תפילין, צריך להזהר שיהיה גופו נקי, כמו שהיה נזהר "אלישע בעל כנפיים". ושאלו בגמרא, מדוע קראו לאותו אלישע "בעל כנפיים"? והשיבו, כי פעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל, שכל מי שיניח תפילין ינקרו את מוחו. והיה אלישע מניח תפילין, ויצא איתם לשוק, מפני שחשב שלא יראו אותו שוטרי הקיסר. לפתע, ראה אותו שוטר אחד, ברח ממנו אלישע והחל לרוץ. לבסוף, השיג השוטר את אלישע, מיד תפס אלישע את התפילין מראשו והסתיר אותן בין כפות ידיו הסגורות. שאל אותו השוטר, מה זה בידך? השיב לו אלישע, "כנפי יונה", צוה עליו השוטר, פתח את ידיך! פתח אלישע את ידיו ונעשה לו נס ונמצאו בתוך ידיו כנפי יונה. לפיכך קראו לו "אלישע בעל כנפיים". ומדוע אמר אלישע דוקא "כנפי יונה"? מפני שנמשלו ישראל ליונה, שנאמר "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף", וכשם שהיונה, כנפיה מגינות עליה, כך ישראל, המצוות מגינות עליהם.   *הטמנה במגבת והחזרתה* ביארנו שמאחר ומגבת אינה נחשבת לדבר המוסיף הבל, ומטעמים נוספים, נהגו להקל לפרוס מגבת לפני כניסת השבת, על גבי קדירה שמונחת על פלאטה חשמלית. והנוהגים כן, יש להם על מה שיסמכו. ואם כיסו את הקדירה מערב שבת במגבת, וביום השבת אירע שנפלה המגבת, מותר לחזור ולכסות את הקדירה ביום השבת עצמו במגבת. אך זאת רק בתנאי, שנתבשל כבר התבשיל כל צרכו, שאם לא כן, נמצא שעל ידי כיסוי הקדירה הוא ממהר את הבישול ועובר על מלאכת מבשל בשבת. כלומר, אם התבשיל כבר מבושל לגמרי, הרי שאין כאן חשש של איסור בישול במה שנחזור לכסות אותו בשבת. אבל אם הוא אינו מבושל לגמרי, הרי שאסור בהחלט לכסותו בשבת, כי יש בזה משום איסור "בישול", שבעזרת הכיסוי ימהר התבשיל להתבשל. ודין זה שייך אפילו ללא ענין "הטמנה". ולדוגמא, מי שהניח סיר על גבי הפלאטה, והתבשיל אינו מבושל לגמרי, ובשבת עצמה הרים את מכסה הסיר כדי לראות מה מצב התבשיל, והנה הוא רואה שהתבשיל עדיין אינו מבושל לגמרי, הרי שאסור בהחלט לחזור ולכסות את הקדירה בשבת, כי על ידי הכיסוי הוא ממהר את בישול התבשיל, ויש בזה איסור גמור. ולכן אנשים יראי שמים נזהרים, שמבשלים את החמין היטב היטב עוד לפני השבת, ואם הדבר אינו אפשרי, נזהרים שלא נוגעים בכלל בסיר החמין עד לבוקר יום השבת, כדי שלא יכשלו באיסור בישול בשבת. *זהירות יתירה* יש להזהר כשמכסים סיר במגבת, שלא תגע המגבת בפלאטה החשמלית, פן תפרוץ חס ושלום שריפה מחמת החום. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר.