2 הלכות ביום

סעיף ה אָסוּר לִכָּנֵס לְתוֹךְ שְׂדֵה נִיר (זו שדה חרושה או עומדת לחרישה, שהזרעים העולים בה אינם רצויים) ֹשֶל חֲבֵרוֹ, מִפְנֵי ֹשֶהוּא דָשׁ (דורך ברגליו) נִירוֹ וּמְקַלְקְלוֹ ואָסוּר לַעֲמֹד עַל שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְהִסְתַּכֵּל בָּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּקָמוֹתֶיהָ, (החיטים שנזרעו צמחו ועכשיו הם שיבולים) שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנָּה בְּעַיִן הָרָע. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בַּחֲבֵרוֹ בְּעִנְיָן שֶׁיֵשׁ לָחוֹּש שֶׁיַזִּיקֶנּוּ בְּעַיִן הָרָע. וַאֲפִלוּ בַּעֲסָקָיו וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁאֵין בָּהֶם חֲשַׁשׁ הֶזֵּק עַיִן הָרָע, אִם עוֹשֶׂה בְבֵיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ, אָסוּר לִרְאוֹת (אסור להציץ לתוך בית חבירו) שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כִּי שֶׁמָּא אֵינוֹ חָפֵץ ֹשֶיֵדְעוּ אֲחֵרִים מִמַּעֲשָׂיו וַעֲסָקָיו. וְדֶרֶךְ-אֶרֶץ הוּא כְּשֶׁאֶחָד רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, יְבָרְכֶנּוּ וְיֹאמַר לוֹ, תַּצְלִיחַ בְּמַעֲשֶׂיךָ סעיף ו אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת בּרְשׁוּת שֶׁלּוֹ דָּבָר שֶׁהוּא מַזִּיק לִשְׁכֵנוֹ, אָסוּר. לֹא יַנִּיחַ בַּחֲצֵרוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל שֶׁל חֲבֵרוֹ כָּל דָּבָר שֶׁיֵשׁ בּוֹ חֲמִימוּת וּמוֹצִיא הֶבֶל וּמַזִיק אֶת הַחוֹמָה, כְּגוֹן זֶבֶל וְכַדּוֹמֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק שְׁלשָׁה טְפָחִים. וְכֵן צָרִיךְ לְהַרְחִיק שֶׁלֹּא לִשְׁפֹּךְ מַיִם סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ. וְלָכֵן צִנּוֹר הַמְקַלֵּחַ מִן הַגַּג, צָרִיךְ לְהַרְחִיקוֹ מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לִשְׁפֹּךְ עָבִיט שֶל מֵי רַגְלַיִם סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ. וּלְהַשְׁתִּין מַיִם סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ, אִם הוּא כֹּתֶל שֶׁל אֲבָנִים אוֹ ֹשֶל עֵץ בְּלִי טִיט, דַּי כְשֶׁמַּרְחִיק טֶפַח אֶחָד. וְאִם הָיוּ הָאֲבָנִים צְחִיחַ סֶלַע, אֵינוֹ צָרִיך לְהַרְחִיק כְּלָל, וּמַשְׁתִּין אֲפִלּוּ עַל הַכֹּתֶל. וְאִם הוּא כֹּתֶל ֹשֶל לְבֵנִים אוֹ ֹשֶל עֵץ מְחֻפֶּה בְּטִיט, צָרִיךְ לְהַרְחִיק שְׁלשָׁה טְפָחִים.