2 הלכות ביום

סעיף יא עֲיָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם חֲכָמִים הָרְאוּיִים לִהְיוֹת דַּיָּנִים, מְמַנִּים הַטּוֹבִים וְהַחֲכָמִים שֶׁבָּהֶם לְדַעַת אַנְשֵׁי הָעִיר, וְהֵם יָדוּנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְדַיָנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלְכוּ לִפְנֵי עַרְכָּאוֹת ֹשֶל גּוֹיִם. וְכֵיוָן שֶׁקִבְּלוּם עֲלֵיהֶם בְּנֵי הָעִיר, אֵין אַחֵר יָכוֹל לְפָסְלָן. וְכָל מַעֲשֵׂיהֶם יִהְיוּ לְשֵׁם-שָׁמָיִם סעיף יב כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ עֵדוּת לַחֲבֵרוֹ וְרָאוּי לְהָעִידוֹ וְיֵשׁ לַחֲבֵרוֹ תּוֹעֶלֶת בְעֵדוּתוֹ וְהוּא תוֹבְעוֹ שֶׁיָעִיד לוֹ בִּפְנֵי בֵּית-דִּין--חַיָב לְהָעִיד לוֹ, בֵּין שֶׁיֵשׁ עוֹד עֵד אַחֵר עִמּוֹ, בֵּין שֶׁהוּא לְבַדּוֹ. וְאִם כָּבַשׁ עֵדוּתוֹ, חַיָב בְּדִינֵי שָׁמָיִם. וְאָסוּר לְאָדָם לְהָעִיד בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאָמַר לוֹ אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ ֹשֶאֵינוֹ מְשַׁקֵּר. וַאֲפִלּו אָמַר לוֹ בַּעַל-הַדִּין, בּוֹא וַעֲמֹד עִם עֵד אֶחָד שֶׁיֵשׁ לִי, וְלֹא תָעִיד, רַק שֶׁיִפְחַד בַּעַל חוֹבִי וְיִסְבּוֹר שֶׁיֵשׁ לִי שְׁנֵי עֵדִים, וְיוֹדֶה לִי--לֹא יִשְׁמַע לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק