גלית דיסטל אטבריאן

כמה זדון יא ראבי. ‏כיניתי את מחאת הדגלים השחורים שמתגלגלת כאן כבר כמה שנים "מחאת הזיקיות." ‏כשעשיתי זאת פרטתי את תולדות המחאה: ‏מההפגנות נגד השחיתות בבלפור ועד ההפגנות ביום כיפור האחרון. ‏אנשי מחאת הזיקיות החליטו על דעת עצמם, בניגוד לשכל הישר או למציאות (לא היו חטופים בהפגנות בבלפור ואף משפחת חטופים לא הכתה חרדים במקל) שאני לא מכוונת להפגנות השמאל אלא למשפחות החטופים. ‏השקר הוזנק והפך לאמת. ‏ נציגי משפחות חטופים זומנו לאולפנים כדי להגיב על העלבון (שמעולם לא) הטחתי בהם. ‏כי למה לא להתעלל בהם ולהכאיב להם עוד קצת? ‏בציוץ הזה של איריס לאעל השקר הפך לעובדה מוגמרת: ‏כל הביביסטים הרשעים וחסרי המצפון מכנים את כל הורי החטופים "זיקיות." ‏ויודעים מה הצרה האמיתית? ‏שהיא מאמינה לשקרים של עצמה. ‏מאמינה ואז מנפחת את שנאת החינם שלה כלפי חצי עם. ‏איריס לאעל ודומיה איבדו קשר עם המציאות והתמכרו לריגוש השנאה הריקה. ‏קחו מהם את השנאה שלהם לבני עמם ולא נשאר מהם כלום. ‏אגב, ‏היא דואגת למשפחות החטופים כמו שאני דואגת לתפריט הקולינרי המאוזן של הנוחבות בכלא. ‏רק שנאה יש שם. ‏רק שנאה.

לא משנה כמה מונולוגים בתכנית של עודד בן עמי יפתחו בזה שחברת הכנסת גלית דיסטל תוקפת את משפחות החטופים - אני לא ארתע. ‏משפחות החטופים הן קדושות. ‏מחאות השמאל - לא. ‏זה באמת לא מדע טילים. ‏וכל עוד מחאות השמאל יבזו את קודשי ישראל - אני אעביר עליהן ביקורת נוקבת בגב זקוף ונפש יהודית גאה.

טוב, זה די משעשע. ‏מה שגליקמן מבקש מכם בציוץ הזה הוא לדמיין שמשפחות החטופים מפגינות כבר למעלה משלוש שנים, הרבה לפני שיקיריהן נחטפו. ‏הן הפגינו בבלפור כשתיקי נתניהו רק נתפרו והן הפגינו בשנה שעברה נגד הרפורמה. ‏הוא בעצם בונה מציאות אלטרנטיבית על הציוץ שלי. ‏מציאות לפיה כל משפחות החטופים מזוהות לחלוטין עם הדגלים השחורים והקריים מיניסטר כבר שנים. ‏הוא עושה את זה כדי להציל את כבודה של מחאת הזיקיות שתשתמש בכל מה שבא ליד כדי להסתיר את טבעה האמיתי: ‏מדובר במחאה מתגלגלת (כבר שנים) שמונעת משנאה למסורת היהודית במדינת ישראל. ‏פעם הייתי מחליקה על סילופי התת רמה הגליקמניים האלה. ‏לא עוד. ‏למשפחות החטופים מותר הכל. ‏בחיים לא ביקרתי אותם ולעולם לא אבקר. ‏רק תפילות וכתף תומכת. ‏אבל מול מחאת הזיקיות שלובשת צורה ופושטת צורה כדי לערער על הזהות היהודית של עם ישראל - חובה לומר את האמת. ‏והאמת היא שהשלכת חמץ בעיצומו של פסח בלב המדינה היהודית היחידה בעולם זה עוד אקט אנטישמי מבחיל ודוחה והוא לא מסייע במאומה להשבת החטופים. ‏אם כבר אז להיפך.

לא. הפיתות שנזרקו אמש לא היו אקט שנועד לזעזע את הציבור כי שכחנו את החטופים. ‏בדיוק כשם שהטרדת מתפללים ביום כיפור לא הייתה אקט מחאתי נגד הפרדה מגדרית. ‏ובדיוק כשם שהכאת חרדי עם מקל ברחוב לא נבעה מרצון לשיוויון בנטל. ‏זאת מחאה של זיקיות שמתחפשת כל פעם למשהו אחר, מחאה שמשתמשת וזורקת. ‏כביכול נגד שחיתות, כביכול נגד הפיכה משטרית, כביכול בגלל החטופים אבל תמיד מתחת לנשף המסכות בקפלן עומדת סיבה אמיתית אחת: ‏מלחמת חורמה של מיעוט אגרסיבי נגד המסורת היהודית של רוב עם ישראל.

אז לאחל חג שמח? לא לאחל חג שמח? שאלת השאלות. הדבר הכי מבאס ביהדות הוא שאנחנו מוכרחים להיות בשמחה תמידית. החובה להיות בשמחה תמידית גם כשהעולם קורס לך על הראש והכאב מפלח את הגוף היא בעצם הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר שיש. למה? מכיוון שזאת דרגת האמונה הגבוהה ביותר שיש, כלומר ההכרה האלוהית הכי צלולה שיש, כלומר התאחדות אמיתית עם הבורא. ככל שאדם מצליח להבין את זה בעיצומו של המסע הסזיפי של חייו, כך הוא מממש את הייעוד שלו. והייעוד הוא להבין שאנחנו יצורים רוחניים שנמצאים במסע גשמי, לא להיפך. אנחנו כאן לשתי מטרות בלבד: להיות טובים, אדיבים ומלאי חסד לזולת ולדבוק בבורא. שתי המטרות האלה קשות מנשוא אבל זאת העשייה ואין אחרת. דבקות בבורא זה בראש ובראשונה ההבנה המזוקקת שכל מה שקורה לנו חייב היה לקרות והכל קורה לטובה גם כשאנחנו מרגישים שהחיים הם גהינום. אין לנו שום דרך להבין למה או איך, אין לנו שום יכולת לנחש את המתמטיקה של הבורא והוא עצמו הבהיר לנו מראש: גם אם תנסו לא תצליחו. גלגלי העזר שהוא כן סיפק לנו הם אלה: אני אוהב אתכם כמו שאתם לא מתארים לעצמכם. אני עומד מאחורי כל קושי ומאחורי כל שמחה. כל מה שקורה - קורה לטובתכם העילאית, שחררו שליטה, אני על זה, בסוף תבינו שהכל לטובתכם, גם הרע. בעיקר הרע. קשה נורא לאחוז בזה. לפעמים בלתי אפשרי. מילה על מרגלית מגידיש: בעיצומה של הפרשת חלה כשהבת שלה בשבי החמאס פתאום התפרץ ממנה איזה גייזר מהמם של שמחה ואהבה לבורא, "אני מתה עליך אלוקים! אני מתה עליך!!" ככה מול המצלמות ומול עיני המשתאות שבהו במסך הטלוויזיה. ואז הבנתי. אם אני ומרגלית מגידיש מטפסות על ההר הסזיפי של החיים אז היא איילה, גזלה שמרחפת בדילוגים קלילים אל פסגת ההר ואני מתאבק סומו ששוקל 300 קילו ומעשן 5 קופסאות ביום. כלכך קינאתי בה על הקלילות שבה היא מטפסת אל הפסגה הרוחנית, עד שהקדשתי לה נאום בכנסת. ימים ספורים אחרי פרץ האהבה והשמחה הפומבי הזה הבת שלה חזרה הביתה. תהיו בשמחה בחג הזה. תהיו מרגלית מגידיש. תאמרו לעצמכם שהשמחה התמימה שלכם תחזיר לנו את הנשמות היקרות שנלקחו מאיתנו לשבי החמאס. בכל זאת, חג הגאולה. פסח שמח וכשר לכל בית ישראל. אמן.

יאיר גולן מביע הבוקר תמיכה מלאה בסנקציות של האמריקאים על צה"ל ולא מבין שהתקדים הזה מעמיד בסכנה גם טייסים או לוחמים של יחידות מיוחדות. ‏דווקא כשכבר צריך לזהות תהליכים - הוא לא שם.

שבוע טוב, ‏משך שבועות ארוכים התנהל כאן קמפיין התעללות סדיסטי כלפי משפחות החטופים. ‏הקמפיין השפל הזה לא נוהל ע"י טוקבקיסטים מהחצר האחורית של הרשת אלא על הבמה המרכזית של ישראל. ‏בכירים לשעבר, מגישים מהשורה הראשונה, עיתונאי איי ליסט, פוליטיקאים מהאופוזיציה, בכל עיתון, בכל פריים טיים, בכל שעה משעות היום קדחו במקדחה שעבדה שעות נוספות: ‏נתניהו משאיר את החטופים בשבי מתוך זדון. ‏הם גרמו לאמהות שבנותיהן נמצאות בשבי מפלצות החמאס להאמין שראש ממשלת ישראל משאיר אותן שם כטרף להתעללות מינית רק כי ככה בא לו. ‏הם ניצלו כאב שאין גדול ממנו, שיחקו בראש של משפחות החטופים, גרמו להן להאמין שיש עסקה וודאית, הושט היד וגע בה - ורק נתניהו המרושע עם הזרת הזקורה בצידי השפתיים והצחוק הזדוני של נבל -על מסרט מצוייר עומד בינם לבין יקיריהם. ‏הם חיטטו באצבע חשופה בכאב של המשפחות. ‏הם הציתו כאוס ברחובות. ‏הם הזינו את הפילוג. ‏הם ענדו סרט צהוב, התקשטו בכאב עשוי מקיטש והשתמשו בחטופים למטרותיהם הציניות. ‏הם שיסעו אותנו מבפנים , קרעו אותנו לקרעים ועוד בזמן מלחמת הישרדות קיומית וכל זאת למה? ‏ רק כי רק לא ביבי. ‏וגם עכשיו, כשהמוסד והאמריקאים מוציאים הודעה מפורשת - זה לא נתניהו, זה החמאס - גם עכשיו זה לא עוזר. ‏רק אתמול שמעתי את חברת הכנסת מירב כהן מיש עתיד זועקת באולפן ממוזג את הספין החדש: ‏אולי עכשיו החמאס אשם אבל היו הזדמנויות רבות לעסקה ונתניהו מנע אותן. ‏אז כדי להרוג את הספין המרושע הזה לפני שגם הוא יגדל- הנה בלינקן שאומר בקול צלול וחד: חמאס סירב *לכל* ההצעות שהוגשו לו. ‏לכולן. ‏חמאס, לא נתניהו. ‏נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל והאחריות על החטופים היא בראש ובראשונה עליו. ‏אפשר לבקר את ההחלטות שלו. ‏רצוי לשאול שאלות. ‏אבל מכא ועד לקמפיין האכזרי והשקרי ביותר שישראל ידעה אי פעם המרחק עצום. ‏אני לא יודעת איזו עוד פרה קדושה הם ישחטו בזמן הרגיש והדרמטי הזה שעובר עלינו אבל תהיו ערניים. ‏ככל שזה קשור לשנאתם לנתניהו - הם לא לוקחים שבויים ואין להם קו אדום.

היי גלית כאן ג׳ולי אמא של בר קופרשטיין שחטוף בעזה, אשמח אם תוכלי לשתף: שמי ג'ולי, אני אמא של בר קופרשטיין שחטוף בעזה. חג הפסח בכלל וליל הסדר בפרט מציפים את הגעגוע והדאגה לבר בצורה מוחשית. לא ראיתי את בר ולא שמעתי ממנו כבר מעל חצי שנה!!!! יום ההולדת של בר יחול בשבת הקרובה. זה קשה לחשוב על זה בכלל. חיפשתי דרך להתחבר ולשלוח לו כוחות מרחוק. כך נולד ביחד עם אימהות נוספות המיזם: מאירים להם את הדרך הביתה. אני פונה אליך בבקשה מהלב, הצטרפי אלי ואל אימהות דואגות נוספות ביום שישי הקרוב להדלקת נרות שבת. כולנו, נתחבר לרגע אחד קדוש של תפילה בזמן הדלקת נרות על כל החטופים וגם על בר שלי - בר אברהם בן ג'וליה. והלוואי שנזכה כולנו להתחבר בשמחה גדולה לעם ישראל בע"ה בקרוב ממש. משפחות החטופים בבקשה לעם ישראל: הדליקו נרות שבת.

בעודם יושבים שבעה על הילד שלהם שמחבלים רוצצו את גולגלתו באבן והוא רק בן 14 - שר הביטחון מקבל החלטה לפנות את החווה של משפחת אחימאיר במאחז מלאכי שלום. ‏האמא של בנימין, זה כל מה שאני חושבת עליו עכשיו - האמא, מרים אחימאיר, זאת שרק לפני כמה ימים ביקשה מכולנו להתפלל על בנה בנימין ולא ידעה לאיזה גהינום הילד נפל. ‏המוות הכי אלים, אכזרי וברברי שאפשר לתאר. ‏עכשיו הזמן לפנות להם את החווה? ‏באמת? ‏עכשיו? ‏כמה אטימות, כמה טיפשות, כמה הרסנית ההחלטה הזאת. ‏אני פונה מכאן לראש הממשלה - בטל מייד את ההחלטה הזאת של שר הבטחון. ‏למעלה מ 300 ישובים פלסטינים בלתי חוקיים מקיפים את החווה המסכנה הזאת של משפחת אחימאיר. ‏תן למשפחה להתאבל בשקט וטפל במקום זה במאות פורעי החוק הפלסטינים מסביב. ‏חרפה שאין כדוגמתה.