uz
Feedback
הלכה יומית עפ"י מרן זצוק"ל

הלכה יומית עפ"י מרן זצוק"ל

Kanalga Telegram’da o‘tish

הערוץ הקדוש הזה להפצת תורת מר"ן זצ"ל מוקדשת לזכות ולמנוחת ולעילוי נפש רוח ונשמה של מרת שרה בת מזל טוב ע"ה רוח השם תניחנה בגן עדן אמן. בעל הרחמים יסתירה בסתר כנפיו לעולמים, ויצרור בצרור החיים את נשמתה, יהוה הוא נחלתה, ותנוח בשלום על משכבה ותנצב"ה אמן

Ko'proq ko'rsatish
547
Obunachilar
+124 soatlar
-17 kunlar
+430 kunlar
Obunachilarni jalb qilish
Iyun '26
Iyun '26
+7
0 kanalda
May '26
+21
0 kanalda
Get PRO
Aprel '26
+8
0 kanalda
Get PRO
Mart '26
+12
0 kanalda
Get PRO
Fevral '26
+18
0 kanalda
Get PRO
Yanvar '26
+9
0 kanalda
Get PRO
Dekabr '25
+13
0 kanalda
Get PRO
Noyabr '25
+18
0 kanalda
Get PRO
Oktabr '25
+11
0 kanalda
Get PRO
Sentabr '25
+12
0 kanalda
Get PRO
Avgust '25
+9
0 kanalda
Get PRO
Iyul '25
+23
0 kanalda
Get PRO
Iyun '25
+19
0 kanalda
Get PRO
May '25
+16
0 kanalda
Get PRO
Aprel '25
+16
0 kanalda
Get PRO
Mart '25
+18
0 kanalda
Get PRO
Fevral '25
+27
0 kanalda
Get PRO
Yanvar '25
+22
0 kanalda
Get PRO
Dekabr '24
+37
0 kanalda
Get PRO
Noyabr '24
+47
0 kanalda
Get PRO
Oktabr '24
+34
0 kanalda
Get PRO
Sentabr '24
+20
0 kanalda
Get PRO
Avgust '24
+32
0 kanalda
Get PRO
Iyul '24
+31
0 kanalda
Get PRO
Iyun '24
+23
0 kanalda
Get PRO
May '24
+25
0 kanalda
Get PRO
Aprel '24
+31
0 kanalda
Get PRO
Mart '24
+31
0 kanalda
Get PRO
Fevral '24
+33
0 kanalda
Get PRO
Yanvar '24
+60
0 kanalda
Get PRO
Dekabr '23
+225
0 kanalda
Sana
Obunachilarni jalb qilish
Esdaliklar
Kanallar
23 Iyun+1
22 Iyun+1
21 Iyun+1
20 Iyun0
19 Iyun0
18 Iyun0
17 Iyun0
16 Iyun0
15 Iyun+2
14 Iyun+1
13 Iyun0
12 Iyun0
11 Iyun0
10 Iyun0
09 Iyun0
08 Iyun0
07 Iyun0
06 Iyun0
05 Iyun+1
04 Iyun0
03 Iyun0
02 Iyun0
01 Iyun0
Kanal postlari
"הרחמן" ההלכה מוקדשת לעלוי נשמתו הטהורה של מרן הגאון הקדוש רבי יקותיאל יהודה בן חיה מינדל זכר צדיק לברכה האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג שיום פטירתו יחול מחר, יום ט' תמוז ת.נ.צ.ב.ה. נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ זכותו תגן עלינו אמן הוקדש על ידי הלכה יומית     * * * * * * * * * * * * * * * * נוהגים שלאחר ברכת המזון, אחרי שמסיימים את ברכת "הטוב והמטיב" (שמסיימת במילים "והצלה וכל טוב"), אומרים בנוסח "הרחמן" כמה לשונות של בקשה. ויש חילוקי מנהגים רבים בין העדות השונות בנוסחאות "הרחמן", משום שנוסח זה אינו נוסח קבוע שנקבע על ידי רבותינו אנשי כנסת הגדולה, אלא הוא מנהג שהונהג בידי ישראל, ועל כן מצויים בו שינויים. ורשאי כל אדם להוסיף בנוסחאות הרחמן בקשות אחרות שלא קבועות בו. ולדוגמא, ב"ברכת האורח", שאומרים "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה" וכו', רשאי להוסיף עוד כהנה וכהנה ברכות לבעל הבית, אם הוא יודע לבקש בלשון ונכונה. ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, היה נוהג שכאשר היו אורחים מיסבים על שלחנו, היה הוא מברך אותם בברכת האורח כיד ה' הטובה עליו. וכך היה אומר, "הרחמן הוא יברך את כל המסובים כאן, אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לכם, עושר וכבוד, בריאות טובה ופרנסה מרובה" וכן על זה הדרך. ומנהג זה של אמירת "הרחמן", כבר הובא על ידי רבותינו הראשונים, וכן כתב בטור (אורח חיים סוף סימן קפט), "נהגו להאריך לאחר ברכת הטוב ומטיב ב"הרחמן" בכמה אופנים. וכן מובא בספר אור זרוע (סימן קצט), שאומרים "הרחמן" בשבת כפי שאומרים בחול. והביא שם כמה בקשות שהיו רגילים לומר, "הרחמן הוא יצילינו מן העניות", "הרחמן הוא ינקום דם עבדיו". וכן כתב רבינו המאירי בספר מגן אבות (ענין כד) וכתב שנהגו שכל אחד שואל ומוסיף בו כפי רצונו. עתה נדון, האם מותר לדבר באמצע אמירת "הרחמן", שמאחר ואמירת "הרחמן" אינה אלא מצד המנהג, ולא חיוב ממש כשאר ברכת המזון, אם כן לכאורה יש מקום לדון שמותר יהיה להפסיק לצורך כל שהוא ולדבר בין בקשה לבקשה. וכתב רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי (פרשת חקת), "אף על פי שאין איסור להפסיק בתחנות אלו של הרחמן, מכל מקום אסור להפסיק בשיחת חול". ובודאי שכוונת רבינו יוסף חיים, אינה שיש איסור ממש לדבר בין התחינות של הרחמן, שהרי כל אמירתו אינה אלא מצד המנהג, אבל מכל מקום אין זה נכון וגם קרוב הדבר לאיסור, שבאמצע שאדם מקיים מנהג ישראל, ומבקש צרכיו מה' יתברך, הוא מפסיק בשיחת חול. לכן נקט רבינו יוסף חיים בלשון "איסור" בענין זה, אף שכאמור אין בו איסור ממש מן הדין. וכן כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו הליכות עולם (ח"ב עמוד עד), כי טוב ונכון שלא להפסיק באמצע "הרחמן" שלא לצורך. (ומכל מקום אם יש צורך חיוני בדבר, כגון להרגיע תינוק וכדומה, מותר לדבר מעט באמירת הרחמן, בין בקשה לבקשה), ופשוט שמותר להפסיק באמצע אמירת הרחמן כדי לענות "אמן" או "קדוש קדוש קדוש" וכדומה. והוסיף עוד מרן רבינו זצוק"ל, שבמקום צורך, מותר לקום באמצע הרחמן, ולסיים את אמירתו במקום אחר כשהוא עומד. שבאמירת הרחמן אין חובה לשבת כשאר ברכת המזון. t.me/halachayomit

2
"בהיתר ולא באיסור" בנוסח *"הרחמן"* שבסיום ברכת המזון, נהגו לבקש על הפרנסה. והאשכנזים נהגו לומר, "הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד". אבל אצל הספרדים ובני עדות המזרח רבים נהגו לומר "הרחמן הוא יפרנסו בכבוד ולא בביזוי, *בהיתר ולא באיסור*, בנחת ולא בצער". והגאון רבי יוסף חיים בספר בן איש חי (פרשת חקת) כתב, שנוסח זה אינו נכון על פי ההלכה, כי איך יתכן לפנות לה' יתברך ולבקש ממנו פרנסה, ולהוסיף ולבקש ממנו, שאותה פרנסה שהוא שולח, תהיה בהיתר ולא באיסור, וכי יעלה על הדעת שה' יתברך ישלח לאדם פרנסה באיסור? והנה נוסח זה של בקשה מה' יתברך, שיפרנסו בהיתר ולא באיסור, נמצא גם בתחינות שאומרים בימים הנוראים. וגם על התחינות הללו העיר רבינו יוסף חיים, שיש להשמיט מהם את המילים הללו, כי בודאי שהקדוש ברוך יפרנס אותנו בהיתר ולא באיסור, ולכן יש להזהר בענין זה גם בתפלות הימים הנוראים. אולם באמת שמצאנו בדברי גדולי עולם שביקשו ממש בלשון זו, שיפרנסו ה' בכבוד ולא בביזוי, בהיתר ולא באיסור. וכן נמצא מפורש בספר סדר היום למהר"ם אבן מכיר שהיה אחד המיוחד מגדולי ישראל לפני כחמש מאות שנה, ודבריו מובאים תמיד בדברי גדולי האחרונים, ובספרו (בסדר תפלת שחרית) כתב שיתחנן אדם לה' יתברך שיפרנסנו בכבוד ולא בביזוי "בהיתר ולא באיסור". וכן מצינו נוסח זה בדברי הרבה מגאונינו. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב  (בהליכות עולם ח"ב עמוד עג), להעיר על דברי רבינו יוסף חיים, שהרי במסכת סוכה (דף נב:) אמרו, "יצרו של אדם מתגבר עליו  בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו", נמצא שאנו זקוקים לבקש רחמים מה' יתברך שיעזרנו להלחם נגד יצרנו הרע. וכן תיקנו חכמינו זכרונם לברכה בתפלת שחרית "ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עון, וכוף את יצרי להשתעבד לך". נמצא אם כן שאין חשש במה שאנו מבקשים גם כן שיפרנסנו ה' "בהיתר ולא באיסור". וכן הזכיר בזה את דברי רבינו יעקב עמדין, שהביא שיש שאמרו שלא לומר את הנוסח "ואל תביאיני לידי חטא" שאומרים בברכות השחר, וכתב על זה, "והם דברים תמהים, בטלים ומבוטלים, ומי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו למחוק נוסח זה וכו'. ולכן כתב מרן זצ"ל, שהוא הדין לגבי הנוסח "בהיתר ולא באיסור", שיש לאמרו בלי חשש.  ואף שיש לחלק בין הדברים, כי בכל התחינות שאנו מבקשים מה' שיעזרנו נגד יצרנו הרע, היא בקשה מה' שיעזור לנו להלחם נגד היצר. אבל בנוסח "הרחמן", הרי אנו מבקשים מה', שהוא בעצמו יפרנסנו בהיתר, וזהו דבר תמוה במקצת, שהרי ה' יתברך עצמו ודאי לא ישלח דברו הטוב בדרך של איסור. ומכל מקום מאחר ויש לפרש את הדברים כשתי בקשות, *האחת*, שיפרנסנו ה', *והשנייה*, שתהיה פרנסתינו בהיתר, לכן נוסח זה של "*בהיתר ולא באיסור*" הוא נכון על פי ההלכה, וכן נהגו רוב בני עדות המזרח לאומרו בלי שום חשש. t.me/halachayomit
64
3
AUD-20260622-WA0000.mp3
1
4
240.mp3
66
5
דין הכאת ילדים אמרו בגמרא במסכת מועד קטן (דף יז.), ששפחתו של בית רבי (כלומר, שפחה שהייתה עובדת בביתו של רבינו יהודה הנשיא), ראתה אדם אחד שהיה מכה את בנו גדול, כלומר, הוא הכה את בנו, שלא היה ילד קטן כל כך, אמרה, יהיה אותו איש מנודה, משום שעובר על "ולפני עור לא תיתן מכשול". ופירש רש"י, שכיון שאותו בן לא היה קטן, ואביו מכהו, עלול הוא לבוז ולזלזל באביו, נמצא שאביו מכשילו באיסור. ואמרו שם בגמרא שחכמים לא נהגו קלות ראש בנידוי זה במשך שלוש שנים. כלומר, הסכימו למעשיה של השפחה, שנדתה את אותו אדם. וכבר הזכרנו פעם בקצרה את דברי הרמב"ם, שאסור לו לאדם להכביד עולו על בניו יותר מדאי, בכדי שלא יכשילם באי קיום מצות כבוד אב ואם. וכל שכן שלא יכה את בניו יותר מדאי, שבכך הוא עלול להכשילם יותר באיסורי תורה. ומרן השלחן ערוך פסק כן להלכה, שאסור לאב להכות את בנו גדול, פן יתריס כנגדו, ויחזיר לו, ונמצא עובר על לפני עור לא תיתן מכשול. ופשוט הדבר, שאין חילוק בזה בין בנו לבתו. וכתב הרמ"א, שמה שנאמר מכה בנו "גדול", אין הכוונה בן שלוש עשרה, אלא מגיל עשרים ושתים שנה, שאז עשוי להתריס כנגד אביו. אולם דברי הרמ"א אינם נכונים אלא לפי דורו, שאז היו הילדים מתנהגים בהכנעה רבה בפני הוריהם, אבל בזמנינו שגדלה החוצפה, בלי ספק יש איסור להכות את בנו אף בגיל צעיר יותר, וכמו שכתב הריטב"א, וזו לשונו: "ונראים הדברים דלא גדול, גדול ממש, אלא הכל לפי טבעו, שיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה, ואפילו אינו בר מצוה עדיין, אין ראוי להביאו לידי מכה אביו או מקלל אביו, אלא ישדלנו בדברים". עד כאן. וכן פסק מרן רבינו הגדול זצוק"ל. וכתב הרמב"ם, שמלמד תינוקות (כלומר, מלמד ילדים קטנים, שבזמן חז"ל נהגו שהיה מכה את הילדים כדי לחנכם), מכה את התלמידים ברצועה קטנה כדי להטיל עליהם אימה, ואינו רשאי להכותם מכת אויב מכת אכזרי, לכן לא יכה אותם בשוטים או במקלות. וכתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שבודאי שכן הדין לגבי אביו גם כן, שעליו להתנהג עם בניו בנחת, כרחם אב על בנים. ובספר פלא יועץ (להגאון רבי אליעזר פאפו שהיה רב בסיליסטא מחוז דוברוג'ה לפני כמאתיים שנה בקירוב) כתב, שאפילו הבן קטן, כל שיודע בו שאינו מקבל מרות, כמו בדורות הללו שגדלה החוצפה, ובן בועט באביו, צריך דעת מיושבת לאב ולאם שלא ידברו אל בניהם אלא בלשון רכה. וכתב עוד מרן רבינו זצ"ל, שגם כשראוי להכות הקטן לחנכו, כמו שהיה בדורות הקודמים, היה צורך להזהר שלא יכהו בשעת כעסו, שאם יכשל ויכה אותו יותר ממה נכון, מחמת כעסו עליו, והמכה את בנו שלא לצורך גודל עוונו מנשוא, שהרי המרים יד על חבירו נקרא רשע, וגם צריך לנהוג בחכמה שלא לבוא חלילה למצבים קשים, כמו שנמצא בכמה מקרים שהלכו בנים והלשינו למשטרה על הוריהם שמכים אותם וכדי בזיון וקצף. ומן הראוי לציין, שבדורותינו דעת רוב הרבנים, שאין להכות את הבנים כלל, משום שעל ידי זה נוצר קשר לא בריא ולא חם בין הילדים להוריהם, ויש לכך השלכות כבדות משקל לכל חיי הילדים. והנסיון הוכיח, שהורים שחינכו את בניהם במשטר נוקשה ובלי פשרות, הגיעו בדרך כלל לראות בנים ובנות הסרים מן הדרך ובועטים בכל הקדוש והיקר להוריהם. וזאת מלבד הריחוק הנפשי שיש בין הילדים להוריהם, וחוסר המעורבות של ההורים בחיי הילדים, וכל זאת משום שילד בן דורינו לא יוכל להרגיש הזדהות עם אדם שמחנך אותו בנוקשות. ולעומת זאת, ההולך עם בניו לאט לאט, במתינות ונחת, מתוך סבלנות והבנה, זוכה לקשר חיובי יותר עם הילדים, כך שגם עם התבגרותם יוכל למצוא נתיבות ללבבם להשפיע עליהם בדרך נכונה לעלות במעלות טובות. על כן כל אחד יזהר לנהוג בחכמה ובתבונה בחינוך בניו ובנותיו, ויתפלל להשם יתברך שינחהו בדרך נכונה לזכות לרוות נחת מבניו ובנותיו, וגם על האם מוטלת החובה להתחנן לפני הקדוש ברוך, שיזכו לגדל בניהם לתורה וליראת ה', וכל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה'. t.me/halachayomit
1
6
למעלה. אף אנו נלמד, בדברים גשמיים, בממון אוכל והנאות עולם הזה, נסתפק במועט, אך בדברים רוחניים מצוות ומעשים טובים, נדע "שהמינימום הנדרש הוא המקסימום האפשרי". אמן. שבת שלום! t.me/halachayomit
75
7
פרשת חוקת תשפ"ו מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, רבה הראשי של העיר תל אביב יפו, עבור "הלכה יומית". השבת נקרא על הגזירה הקשה שנגזרה על משה רבינו שלא להיכנס לארץ, ראשיתו של דבר, כשבני  ישראל הגיעו לקדש, ושם מתה מרים ונקברה שם, העם היה צמא למים, אך לא היה שם  מים והעם החל  לריב עם משה ואהרון, וכלשון הפסוק, "למה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו? ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה?, לא מקום זרע  ותאנה וגפן ורימון, ומים אין לשתות!” ואז הקדוש ברוך הוא פונה למשה, ואומר לו: "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו, והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם". משה רבנו ואהרון הכהן אוספים את עם ישראל וכדברי הפסוק "וירם משה את ידו ויך את הסלע פעמיים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם", על מעשה זה , הקדוש ברוך הוא אומר למשה ואהרון, יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם!". מסביר רש"י בפסוק י"ב, חטאם של משה ואהרון היה בזה, שהקדוש ברוך הוא בקש מהם לדבר אל הסלע, ואילו הם הכו את הסלע, ומשמעות הדבר, שיכלו יותר לקדש את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם, שאילו היו מדברים אל הסלע, והיה מוציא מים, היה מתקדש שמו של ה' בעולם על ידי זה שהיו בני ישראל אומרים, ומה סלע זה שאינו מדבר ולא שומע, מקיים ציוויו של ה', קל וחומר אנחנו. ולכן נענשו משה ואהרון לא להיכנס לארץ ישראל. והשאלה נשאלת, מדוע נענשו משה ואהרון על כך בעונש כזה חמור?, הרי גם להכות סלע באמצע המדבר היבש והשומם, ולהוציא ממנו מים לעיני העם, גם זה לכשעצמו הוא נס גדול וקידוש שם שמים, שהרי כולם נוכחו לדעת כי הקדוש ברוך הוא, הוא המוציא מים מן החלמיש במדבר, אם כן מה בכך שהכו את הסלע ולא דברו אל הסלע, ומדוע נענשו על כך בחומרה רבה? יסוד גדול למדה אותנו התורה בפרשה זו, כי אינו דומה חסרון שלמות המעשה בדברים רוחניים, לחסרון המעשה בדברים גשמיים, דהיינו, אם  למשל אדם מבקש מחברו שיבנה לו קיר שלם, והוא בנה לו רק חצי קיר, הרי שלפחות חצי קיר יש בידו, ועליו להודות לחברו על כך, אבל בדברים רוחניים חסרון שלימות המעשה הנדרש מהווה פגם במעשה עצמו גם במה שנעשה, כי בדברים רוחניים נדרש מהאדם לעשות את כל יכולתו שהרי נאמר: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם", עם ישראל מצווים לקיים את מצוות ה' בשלמות, בכל מכל כל. וכל חיסרון בשלמות המעשה הנדרש מהאדם, הוא פגם מהותי בעשיית המצווה, שהרי כלל נאמר ברוחניות "המינימום הנדרש הוא המקסימום האפשרי", ולכן אצל משה ואהרון, הגם שבהוצאת מים על ידי הכאת הסלע באמצע המדבר ישנו נס גדול, מכל מקום אם היו מדברים אל הסלע כמו שהקדוש ברוך הוא ציוה אותם, והיה יוצא מים מדיבור בלבד, היה הנס גדול יותר וקידוש שם שמים בעולם היה מרובה יותר, הרי שבחסרון שלימות המעשה בנס היה פגם גדול, ולפי דרגתם של משה ואהרון, נענשו אף בעונש חמור. דבר זה מלמד אותנו, עד כמה מוטלת עלינו החובה להיזהר בקיום המצוות בזהירות יתירה, לא רק בכמות אלא גם באיכות, לקיים את המצוות כפי הנדרש בהלכה, בשלמות המעשה, כגון תפילה שתהיה בזמן הנכון, במקום הנכון, בציבור, ובכוונה הראויה, בשימת לב לפני מי אתה עומד, וכן  בכל מצווה ומצווה, שהרי למדנו  חיסרון בשלמות המעשה פוגם בעצם קיום המצווה. כך הסבירו חז"ל את הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", ודרשו חז"ל "בשמים- ממעל"- בכל דבר רוחני תשאף ליותר מקסימום האפשרי,  אבל "בארץ, מתחת", בדברים גשמיים תסתפק במועט. משל  לעשיר גדול שהיה לו ארמון מפואר, בו היתה קומת גג עם מדרגות של עץ שהיו  מובילות לגג, לימים רצה העשיר שלא יעלו לגג, ובקש ממשרתו הנאמן שיסיר את מדרגות העץ, הלך העבד לעשות את רצון העשיר, ועלה מדרגה לאחוריו כשגבו לגג, והסיר את המדרגה שמתחתיו, ושוב  עלה מדרגה והוריד את זו שנשארה, כך עשה בכולן, עד שהגיע לגג והמדרגות הוסרו, אך כשרצה לרדת לא יכול היה, שהרי כבר לא נשארו לו מדרגות שיוכל  לרדת, החל זועק לעזרה, בא בעל הבית ואמר לו, לא כך עושים, אלא עולים למעלה ומתחילים משם להוריד את המדרגות, ומורידים מדרגה מדרגה עד שנשארים למטה. שמע זאת המשרת ושמר עצה זו לעצמו, לימים היה לעשיר בור עמוק בחצר עם מדרגות ובקש ממשרתו להוריד את המדרגות, זכר המשרת את העצה שניתנה לו אז, והחליט ליישמה, עלה למעלה והוריד מדרגה מדרגה עד שנשאר למטה, ושוב החל  זועק לעזרה, בא בעל הבית ואמר לו המשרת, עשיתי מה שאמרת לי בפעם שעברה והנה אנכי שוב בצרה!, חייך העשיר ואמר לו, דע תמיד היכן הוא העיקר והיכן הוא הטפל, כשאתה רוצה להישאר למטה והוא העיקר, התחל מלמעלה למטה, אך כאשר העיקר  נמצא למעלה עליך להתחיל מלמטה
72
8
AUD-20260618-WA0000.mp3
85
9
שאלה: האם מותר להשתמש בשבת לצורך שטיפת ידים וכדומה בסבון מוצק, או שיש בכך איסור? תשובה: בהלכות האחרונות, הזכרנו את מחלוקת הראשונים, לענין איסור ריסוק הקרח בשבת והפיכתו לנוזל, שלדעת ספר התרומה, האיסור הוא משום שהמסת הקרח נחשבת ל"יצירת דבר חדש", ויש בכך איסור שנקרא איסור "נולד", דהיינו שמוליד דבר חדש. ואילו לדעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א, אין כאן איסור תורה כלל, אלא איסור מדברי חכמים, משום גזירה שסחיטת הקרח והפיכתו לנוזל דומה לסחיטת פירות שיש בסחיטתן איסור תורה, ולכן גזרו חכמים גם על המסת הקרח. וכמו כן הזכרנו שמרן השולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א, שטעם האיסור הוא משום גזירת סחיטת פירות ואין האיסור אלא מדרבנן, ואילו הרמ"א כתב שיש לחוש לסברת ספר התרומה, ששורש האיסור הוא מן התורה. ומכאן דן מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, לענין שימוש בסבון מוצק בשבת, שלכאורה השימוש בסבון עם מים והפיכתו לנוזל, דומה לריסוק קרח והפיכתו לנוזל שכפי שנתבאר יש בו איסור בשבת, אלא שלפי דעת מרן השולחן ערוך, שטעם האיסור בריסוק קרח הוא משום שריסוק הקרח דומה לסחיטת פירות, ולא מחמת איסור נולד, נראה לומר, שטעם זה אינו שייך בהמסת הסבון, שהרי המסת הסבון אינה נעשית אלא על ידי תערובת עם המים, ואין הסבון נמס מחמת עצמו באופן טבעי כמו פירות וכמו קרח. וסברא זו נכתבה על ידי הגאון רבי יצחק למפרונטי בספר פחד יצחק, שלפי דעת מרן השולחן ערוך אין כל איסור בשימוש בבורית (סבון) בשבת. (חזון עובדיה ח"ג עמוד מו. ועוד בכמה מקומות). ולפיכך הספרדים ובני עדות המזרח ההולכים אחר דברי מרן השולחן ערוך, יכולים להקל ברחיצת הסבון בשבת, אבל בני אשכנז היוצאים ביד רמ"א, ראוי להם להחמיר בזה, אלא אם כן יש צורך בדבר, כגון רופא שצריך לרחוץ ידיו בסבון אחר בדיקת חולה מטעמי בריאות. t.me/halachayomit
59
10
AUD-20260617-WA0000.mp3
79
11
ניקוי בגד מאבק בשבת שאלה: האם מותר לנקות בגד שהתלכלך מאבק, או להבריש כובע לֵבֶד בשבת? תשובה: בגמרא במסכת שבת (קמז.) אמרו, ,המנער טליתו בשבת חייב חטאת,. ופירוש הדבר, מי שמנער את הבגד שלו בשבת מחמת איזה לכלוך, חייב חטאת, משום שהניעור של הבגד, הוא כיבוסו, והלא דבר ידוע הוא שאסור לכבס בשבת. ונחלקו רבותינו הראשונים, בפירוש דברי הגמרא. כי לדעת רש"י, המנער את בגדו מעפר, עובר משום איסור "מלבן", כלומר מכבס. ומכאן שלדעת רש"י אסור לנער בשבת בגד שחור שהתלכלך מאבק או עפר, משום איסור מלבן. וכדעת רש"י פסק בספר בן איש חי (פרשת ויחי). וזאת על פי מה שכתב הרמ"א (סימן שב) שטוב לחוש לדברי רש"י. אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כתב שלדעת רוב רבותינו הראשונים, אין פירוש הגמרא כדעת רש"י, אלא מפרשים, ש"המנער טליתו", זהו דוקא באופן שהטלית, או הבגד, היו מלוכלכים ממי גשמים וכדומה שירדו עליהם, שאז בניעור הבגד, שייך איסור מלבן, אבל בדבר שהוא יבש לגמרי, כמו אבק, אין איסור כלל בניעור הבגד. וכן פסק מרן השלחן ערוך, וזאת על פי דברי רבינו חננאל ועוד מגדולי רבותינו הראשונים שפסקו להקל בזה אפילו בבגד שחור חדש. לפיכך, מותר לנער בשבת בגד מהאבק שעליו, ואין בדבר איסור משום כיבוס לפי דעת מרן השלחן ערוך. ולא נוכל לבאר את כל פרטי הדינים בזה, רק נזכיר שגם לדברי האוסרים, אין האיסור בזה אלא בבגד שחור חדש, שמקפידים שלא ללבוש אותו כשהוא מלוכלך באבק. אבל אם לא מקפידים על כך, אין איסור לנער את הבגד מהאבק שעליו לכל הדעות. ולענין ניקוי הכובע או הבגד באמצעות מברשת מיוחדת לכך, כתב הגאון תפארת ישראל, שנוהגים להחמיר בזה משום "עובדין דחול", כלומר, מעשה שנראה כמו המעשים שרגילים לעשותן בימות החול. אולם גם בזה כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שמן הדין יש להקל בדבר, כי לא גזרו רבותינו איסור מצד עובדין דחול, אלא בדבר שיכולים לבוא מחמתו למלאכה ממש, אבל ניקוי הבגד על ידי מברשת, אינו בכלל זה. (הליכות עולם שם). ולסיכום: לפי דעת מרן השלחן ערוך, מותר לנער או לנקות במברשת כל בגד שהתלכלך בשבת מחמת אבק וכדומה.​ t.me/halachayomit
73
12
AUD-20260616-WA0000.mp3
79
13
המסת קרח - אכילת איגלו   למדנו שמותר לעשות קרח בשבת. במסכת שבת (דף נא:) תנו רבנן, אין מרסקים לא את השלג ולא את הברד בשבת, אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש. זאת אומרת, שיש איסור לרסק בשבת שלג או ברד או קרח על מנת שיהפוך למים נוזלים. *טעם האיסור* ונחלקו הראשונים בטעם איסור ריסוק קרח בשבת, שבספר התרומה פירש, שטעם האיסור הוא מדין "נולד", שיש איסור ליצור דבר חדש בשבת, והרי הקרח הופך על ידי הריסוק למים נוזלים שהם דבר חדש, ויש בזה איסור משום נולד. אולם דעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א, שאין בפעולה זו של הפיכת הקרח לנוזל איסור משום נולד, משום שאין זה דומה לבורא דבר חדש ממש. אלא טעם איסור ריסוק הקרח בשבת הוא מחמת גזירת רבותינו, שגזרו איסור על כך, משום שפעולת ריסוק הקרח והפיכתו לנוזל דומה בתכונתה לסחיטת פירות והפיכתם לנוזל, (שבפירות העומדים לסחיטה, כגון ענבים וכדומה הוא איסור תורה לסחטן בשבת), ולכן גזרו גם על "סחיטת" הקרח והפיכתו לנוזל, אבל אם הקרח נמס מאליו בתוך הכוס אין בכך איסור כלל. נמצינו למדים, שדעת רוב רבותינו הראשונים, הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א, שטעם איסור ריסוק הקרח בשבת אינו מטעם איסור "נולד" אלא מחמת גזירת סחיטת פירות. וכדעת רוב הראשונים פסק מרן בשולחן ערוך, שטעם האיסור הוא משום גזירת סחיטת פירות העומדין למשקין. אבל הרמ"א סובר שיש לחוש לדעת ספר התרומה שטעם האיסור הוא משום נולד. ומכאן נצא לדון בהלכה הבאה, האם מותר להשתמש בסבון מוצק בשבת. *אכילת איגלו* ישנו ממתק שנעשה עבור ילדים, שנקרא "איגלו", והוא משקה קפוא בתוך שקית, שהילדים מנקבים אותו בראשו ואוכלים. ויש לדעת, כי הדרך היא, שנושכים שוב ושוב בקרח, כדי שהוא יתרסק ויצא מן השקית, ואין לעשות כן בשבת, אלא למצוץ את הקרח בלבד, או לנשוך ולאכול, אבל נשיכה כדי לרסק את הקרח, אסורה בשבת. t.me/halachayomit
75
14
AUD-20260615-WA0000.mp3
79
15
שאלה: האם מותר למלאת מים בתבנית ולהכניסם למקפיא בשבת לעשותם קרח? תשובה: בגמרא במסכת שבת (צה.) אמרו, מגבן (פירוש, עושה גבינה) חייב משום בונה, דהיינו המקבץ פתיתי חלב ביחד לעשות מהם גבינה בשבת חייב, משום שיש בזה איסור משום מלאכת "בונה". ומכאן יש שכתבו ללמוד שיש איסור להכין קרח בשבת, משום שעושה מהמים גוש, והרי זה אסור משום בונה. אולם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שאין להוכיח כן מהסוגיא במסכת שבת, משום שהמגבן הוא מקבץ במו ידיו חלקים רבים והופכם לגוף אחד על ידי נתינתם בכלי עגול או מרובע כפי רצונו, והרי זה דומה לבונה שמקבץ עפר ואבנים ועושה מהם בנין אחד, וכמו שהסביר הרמב"ם (בפ"ז מהלכות שבת הלכה ו) "שכל המקבץ חלק אל חלק ודיבק (והדביק) הכל עד שיעשו לגוף אחד, הרי זה דומה לבנין". אבל הנותן מים או מיץ במקום קר מאוד ועל ידי כך הם קופאים מעצמם אינו דומה כלל לבונה, שהרי הוא אינו עושה דבר במו ידיו. ועוד הוסיף מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל טעם להקל בהכנת קרח בשבת, שהרי בנין הקרח אינו דבר המתקיים, שהרי בהוצאתו מהמקפיא מייד הוא נמס, מה שאין כן הגבינה שעומדת בפני עצמה לימים רבים, ואדרבא, כל זמן שהיא עומדת היא מתקשה יותר (כפי שאכן אנו רואים בבירור בגבינות קשות וחצי קשות) והולכת ומתקשה כאבן והרי זה דומה באמת לבנין שעומד על תילו לימים רבים. ולכן לענין הלכה, מותר להכניס ביום שבת מים או כל משקה אחר למקפיא כדי להפוך אותו לקרח, ובפרט בימי הקיץ החמים שיש בזה משום עונג שבת. וכן העלה להקל הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו' סימן לד) והגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן קיט). t.me/halachayomit
78
16
2062.mp3
98
17
לשנות מן האמת מפני דרכי שלום ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת אבי מורי ועטרת ראשי       *שלמה ראובן בן ירוחם ושרה ז"ל* ולע"נ סבתי רחל בת מרדכי וסולטנה ולע"נ כל הנפטרים והרוגי המלכות לרפואת כל החולים לזיווגם של כל הרווקים והרווקות לזרע של קיימא ופרי בטן עבור כל העקרים והעקרות                 הוקדש על ידי                 יואב שפירא     * * * * * * * * * * * * * * * * שאלה: האם מותר לשקר את האב או את האם, בכדי שלא לגרום למריבה בין ההורים? תשובה: נאמר בתורה, שכאשר שרה שמעה שהיא עתידה ללדת בן, אמרה בלבה "ותצחק שרה בקרבה לאמור, אחרי בלותי היתה לי עדנה, ואדוני זקן", כלומר, אמרה שרה, שמאחר ואברהם אבינו היה קרוב לגיל מאה שנה בשעה שנתבשרו שיוולד מהם יצחק, אמרה שרה, שבודאי לא יתכן דבר כזה, שהרי אברהם כבר זקן מאד, ולא יוכל ללדת בן לעולם. וכאשר בא אחר כך הקדוש ברוך הוא ואמר לאברהם "למה זה צחקה שרה", שינה מעט מדבריה, ואמר לו, ששרה אמרה "ואני זקנתי", כלומר, תלתה את הסיבה לכך שלא יוכלו להוולד להם ילדים, בכך שהיא כבר זקנה מאד. ומכאן למדו רבותינו בגמרא במסכת בבא מציעא (דף פז.), שמותר לשנות מן האמת מפני דרכי שלום. שכן מצאנו, ששינה השם יתברך מן האמת בשביל השלום, בכדי להרבות שלום בין אברהם לשרה אשתו. ורבינו יהודה החסיד בספר חסידים כתב, שמי שעשה איזה דבר מחמת שכך צותה עליו אמו שיעשה, ואחר כך אביו שואל אותו מדוע עשה כן, ואם יאמר לאביו שעשה כן לבקשת האמא, יגרום הדבר לריב ביניהם, לא יאמר הבן לאביו שכך צותה עליו אמו, אלא ישנה מן האמת בשביל השלום. ומקור הדברים בגמרא שהזכרנו לגבי אברהם ושרה. והביא כל זה להלכה מרן הרב זצ"ל. אולם יש לציין, שחשוב מאד שלא להתרגל במדה זו, לשקר באופן קבוע בשביל השלום, אלא ישתדל כל אדם להמנע ככל האפשר ממצבים שיגרמו לו לשקר. וכן מצאנו בגמרא במסכת יבמות (דף סג.), שרב, שהיה מגדלי האמוראים הראשונים, לא זכה שאשתו תחיה איתו בשלום. ובכל פעם, היתה נוהגת לשאול אותו איזה מאכל הוא רוצה לאכול בחוזרו מבית המדרש, ואם היה מבקשה להכין עדשים (שיש בהם מתיקות), היתה מכינה לו בכוונה דבר חמוץ, וכן להיפך. וכל זה היתה עושה בכדי לגרום לו למורת רוח ולהעכיר את האוירה בבית. כאשר גדל חייא בנו של רב, וראה את מעשיה של אמו, הצטער על כך מאד, ומצא פתרון. בכל פעם שהיתה אמו שואלת מה אביו מבקש לאכול, היה שואל הוא את אביו במה הוא חפץ, וכאשר אביו היה אומר שהוא חפץ במאכל מתוק, היה הוא אומר לאמו שאבא ביקש מאכל חמוץ, וכן להיפך, וכך בכל יום היה רב מקבל לארוחת צהריים בדיוק את מה שהיה חפץ בו, עד כדי כך, שרב סבר שאשתו החליטה להפסיק לצער אותו. אחר כך נודע לרב על מה שהיה עושה בנו, קרא לו ואמר לו, שלא ינהג כן, שהרי על כך נאמר "למדו לשונם דבר שקר", כי על ידי כך שאדם משקר באופן קבוע, אף על פי שעושה כן בהיתר, מתרגלת לשונו לדבר שקר, וכבר נאמר "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני", כי השקר הוא מגונה מאד בעיני ה' יתברך. ולסיכום: מותר לשנות מן האמת מפני דרכי שלום, אך יש להזהר שלא להתרגל להשתמש בשקרים, אפילו בדרך היתר.
98
18
AUD-20260611-WA0001.mp3
100
19
הפעלת הרדיו מערב שבת רבים שואלים: האם מותר להפעיל את מכשיר הרדיו (או טלויזיה) מערב שבת, על מנת שתמשיך פעולתו בשבת? ובפרט נשאלת השאלה בחוץ לארץ, אם מותר לשמוע שם רדיו ישראלי בצאת השבת, כאשר בארץ ישראל עדיין שבת? תשובה: ראשית נבאר את הדין בענין זה לגבי תחנת רדיו של יהודים, אם מותר לשמוע אותה בזמן שבארץ ישראל עדיין לא יצאה שבת. והנה הדבר פשוט, שכל אותם העובדים בתחנת הרדיו ביום השבת, הם כולם נכשלים בעוונות הרבים בחילולי שבת רבים בדרך עבודתם. כי עצם הפעלת מכשירי החשמל, ושידור התוכניות בשבת, הכל כרוך בחילולי שבת רבים. ובשלחן ערוך (סימן שיח) פסק מרן, "המבשל בשבת במזיד (בכוונה), התבשיל אסור, בין לו בין לאחרים". כלומר, מי שחטא ובישל בשבת, אסור לאכול את התבשיל שבישל (לכל הפחות עד צאת השבת). ובדומה לזה, מי שהוא מחלל שבת בהפעלת תחנת הרדיו, בשידור התכניות וכדומה, בודאי שאסור ליהודי אחר ליהנות ממעשיו, והרי זו "הנאה ממעשה שבת". ולכן, גם כאשר אדם נמצא במדינה שבה עדיין לא נכנסה שבת, או שכבר יצאה שבת, ובארץ ישראל עדיין שבת, אסור לו בהחלט להאזין לתכניות רדיו שנעשות על ידי חילול שבת בארץ ישראל. ומכאן הדבר מבואר, שבודאי שאסור להאזין בארץ ישראל לתכניות רדיו המשודרות בעצם יום השבת על ידי יהודים, שהרי הדבר כרוך בהנאה מחילול שבת, כאמור. ולא נותר לנו אלא לבאר, מה הדין כאשר מפעילי התחנה אינם יהודים, כגון בחוץ לארץ, והיהודי מפעיל את הרדיו מערב שבת, שבאופן כזה אין כאן חשש חילול שבת כלל, האם מותר להפעיל את הרדיו מערב שבת על מנת שיוכלו להאזין לו בשבת. ובענין זה דן מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כבר בספרו יביע אומר חלק ראשון (סימן כ אות יב), וכתב, שיש לאסור הפעלת רדיו בשבת אפילו כאשר מפעילים אותו מערב שבת, וזאת משום "זילותא דשבת", כלומר, זלזול בקדושת השבת. והביא ראיות שהדבר אסור בהחלט אפילו כאשר אין כאן חילול שבת כלל. ובדומה לזה אסור בהחלט להפעיל מערב שבת "דיסק" על מנת שיפעל בשבת, וכל זה מפני שיש בדבר כמה איסורים, הן משום "זילותא דשבת", והן משום איסור השמעת קול בשבת, ועוד. וכבר כתב בזה הגאון הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, והעלה גם כן לאסור ככל האמור. ולכן, אסור בהחלט לשמוע רדיו או דיסק בשבת. אף כאשר מפעילים אותו מערב שבת. וכן אסור לשמוע תחנת רדיו ישראלית המשדרת בשבת, גם כאשר במקום שנמצא בו השומע, כבר יצאה שבת וכדומה. וכל שכן שהדבר אסור במשנה תוקף לגבי צפיה בטלויזיה, שבענין זה שייכים איסורים אחרים מלבד ענין חילול שבת. t.me/halachayomit
97
20
AUD-20260610-WA0002.mp3
109