עוז סימינובסקי בטלגרם

https://x.com/ozsiminovsky/status/2119338521953542390?a=HDEsZU1_BUqLQhksLyw&s=46 עדכון שבועי לרקדני מה יפית שנבהלים מהעליהום של הסופ״ש

זה לא תרחיש מוביל. יש עוד כמה וכמה אפשרויות. אבל צריך לזכור אותו ולספור אותו אם ממשלת מעבר של אייזנקוט תצליח לקרות, תהיה יציבה ותתמודד עם המציאות המורכבת, המון אפשרי בינתיים, האיש שתוקע מקל בגלגלי המהלך הזה הוא ליברמן עם הקשקושים הלא רלוונטיים שלו על ממשלה עם החרדים. אני לא רואה למהלך הזה הרבה עתיד. נמתין

ועכשיו למיטיבי לכת: עוד יבואו ימים לא פשוטים עלינו, כנראה. סביר שנראה מציאות בטחונית או מדינית לא פשוטה. אז יהיה לחץ גדול יותר מהעם ללכת לאחדות. לעניות דעתי, נתניהו לא יילך בכל מקרה. הוא יישבר אחרון במשחק ציקן שכזה. כמו שאומרים בצדק: הוא המועמד שהכי רוצה את התפקיד אבל ברקת נכנס לכנסת. וישנו כץ, וסער וביטן ואולי עוד. ולכולם אפשר להבטיח המון. ובסיטואציה כזאת, כשהליכוד בסכנת פירוק, נתניהו עשוי ללכת לאחדות כשהוא שני ברוטציה כדי להציל מה שיש

הפוסט:‏ אוקיי אז ככה שני דברים קריטיים ‏1. המחנה הציוני ליברלי במלט דאון כרגע. כתבתי שהוא צריך להבין את המציאות ולבחור שותף אחד מבין השלושה ההכרחיים: ליכוד, חרדים או ערבים. משפיעני המחנה פשוט נפוצים לכל עבר כשכל קבוצה דורשת חבירה לשותף אחר מהשלושה. הנה זריקת מציאות: הערבים לא פרטנר כי הם לא רוצים להיות פרטנר לא משנה כמה תלרלרו עליהם בלי להקשיב להם. החרדים בפנים זה לסכן את המדינה בהתפרקות כלכלית חברתית תוך דור. הליכוד הוא השותף היחיד הרלוונטי. היחיד. שחררו מהשנאה ומהפנטזיות ואפסנו את חלום הצדק המוחלט על שבעה באוקטובר. זה לא קורה כי העם לא מעוניין. נקסט, ממשלת אחדות או ממשלת שבעה באוקטובר שתיים. תבחרו. ‏2. עולים הסימנים שנתניהו מתכוון כהרגלו להשתמש בעם ישראל כבן ערובה וללכת לעוד בחירות כדי לשפר הישגים בעודו ראש ממשלה. זה צעד בזוי ומתועב, לא פחות. אייזנקוט צריך להניח אקדח על השולחן: אחדות כמו גבר, עם חוזה דרקוני שמונע אלף פעם שתעשה לי גנץ. או לחלופין, אתה מעוניין לפזר את הכנסת? בכיף, מתנת פרידה: אני והגוש שלי ורעמ ממנים ממשלה, סגלוביץ בפנים, בן גביר ואתה וכולם בחוץ, מפזרים את הכנסת וממשיכים עם ממשלת מעבר שכולה יהודית-ציונית. בחירות שמונה פעמים? בכיף, אני בראש. לא רוצה את זה? יופי גם אני. אחדות עכשיו.

בסיטואציה כזאת, שבה הערבים משמשים כגנץ תורן, הם ממנים ממשלה ונשארים מחוץ לה בהליכה לבחירות, אייזנקוט ייתפס כשועל הפוליטי שאף מנהיג שינוי לא היה כל שנות התיקו. זה יהיה הישג פנומנלי (שלדעתי יגדיל אותו וממש לא יקטין) גוש השינוי כולו אולי ישלם על זה, אולי אפילו בשלושה מנדטים שלמים. זה לא ישנה ואייזנקוט יישאר ראש הממשלה הדברים הולכים ומתכנסים לפוסט שלי מלפני הבחירות. אולי נכונו לנו עוד תהפוכות, אבל לעת עתה אנחנו במסלול ישיר לשם. מיד אצרף את הפוסט

גם נתניהו עשה צעד קטן לטובת האחדות בנאום הלא מחויב שלו הערב זה נאום בו הוא מתאר את הממשלה הנרקמת כסכנה לאומית ממדרגה ראשונה ככה בונים תירוץ לשבת בממשלת אחדות אני כן אגיד שהאסטרטגיה הראשית של נתניהו כפי הנראה לי, היא התכוננות לבחירות הבאות. אבל נתניהו מבין שהיתכנות לא מעטה שהוא הולך לבחירות האלה כיו״ר האופוזיציה

סיכום הודעת אייזנקוט הוא הנכונות הגדולה ביותר מצד גוש השינוי לאחדות אי פעם

בשונה ממני הטייטל ״היועץ של בנט״ נכון על ליאור חורב. עמדת היועץ האסטרטגי בקמפיין היא עמדת מפתח אני לעומת זאת הייתי איש תוכן חיצוני למשך זמן קצר חודשים לפני הבחירות

ליאור חורב היועץ האסטרטגי של בנט אומר שאין התכנות לממשלה כזאת ש״ס פוסלת התכנות כזאת גם כן

אתם מבינים? לא מפסיקים לזבל לכם במוח בתקשורת אל תקשיבו לשטויות ותישארו סבלנים

סיכום הפוליטיקה של הערב: חברי מפלגת ביחד של בנט דוחים את הטענה שהם מסכימים עם ליברמן מפלגת ישר מחדדת שגיוס לכל הוא אחד מעקרונותיה מפלגת הדמוקרטים מודיעה שלא יהיה חוק השתמטות נתניהו מציע אחדות שבה במשתמע הוא ראש הממשלה וכל חבריו בפנים אייזנקוט מודיע לראשונה שבקבלת התנאים של מפלגת ישר וכניסה תחתיו כראש ממשלה הליכוד מוזמנת פנימה

סוף

יש כמה אנשים שזה מרכז הווייתם הרשתית. היותם ביריונים עלובים כל כך. וכמה מהאנשים האלה, משקיעים המון בשיח שנאה כלפיי. ולמרות שאף פעם לא נעים לראות פוסט כזה, יש בזה גם משהו מאוד מחזק. אם אתה רואה בעיניך שהאנשים הכי דוחים בטוויטר, עם הנפשות הכי מלוכלכות, משקיעים כל כך בשנאה כלפיך, רואים בך כזה איום, כנראה שאתה נלחם על הטוב. ואם הם עושים זאת שוב ושוב וממשיכים להיות מתומרצים להמשיך ולהתאבסס אליך, כנראה שמה שאתה עושה מותיר איזה רושם בעולם. רושם שהם משתמשים כל כך בתכונות הדוחות שלהם כדי למחוק. אז ישתבח שמו, מסתבר שמשהו טוב רשום על שמנו בעולם

והדבר הזה, ממש כמו שתיארתי אותו עכשיו, נכון על לפחות מספר דו ספרתי של אנשים רק בהקשר אליי. כלומר ברשת שמלאה בדמויות שאפשר לשנוא, תבינו מה גודל התופעה בעיניי, זו תופעה כל כך חולנית, הייתי חושב שעושים אותה רק אנשים שפגועים ובעייתיים בחייהם האישיים, אבל לא, אפילו אנשים די מוכרים משתתפים בזה. ואי ההבנה כמה חולני ומעוות אתה שאתה משתתף בזה, היא בעיניי חלק מהמחלה

נעלה רמה: הרבה מתגובות השנאה הן תגובות רנדומליות של אנשים לא מאוד אורייניים דיגיטלית ש״קפצת להם בפיד״ ועכשיו הם מקללים את מה שעלה לפניהם כמו אדם שמקלל את הטלוויזיה בימי קדם. אבל יש, בעיקר בטוויטר, אנשים שמשתדלים אקטיבית להיות אנשים שונאים ומכוערים ברשת, וממש משקיעים בזה הרבה מזמנם ומרצם וכח המחשבה שלהם. הם עוקבים אחרי אנשים שלדבריהם הם בזים להם ומגחכים לחלוטין על דעתם. ומשתדלים להגיב את התגובה הכי לעגנית ומכוערת שהם יכולים. כאמור, בלי שום טיעון או תרומה לדיון. הם יכולים להוציא על זה פוסטים אצלם, וואו איזה מטומטם ההוא, איך הוא במזה את עצמו בטוויטר ממש לא נעים לראות, וכדומה. הם משתפים את החברים שלהם שלועגים לאותן דמויות וממש מפתחים שיח שנאה מתגלגל על הדמויות השנואות עליהם, מול העיניים של אותן דמויות וכל טוויטר. מידי פעם, הם חוששים שמושא השנאה לא שם לב כמה הם לועגים לו ושונאים אותו, אז הם מתייגים אותו בפוסטים שנועדו לכך

מהי כן שנאה? זה באמת לא קשה. הרשת מלאה בתגובות שאין להן כל מטרה להוסיף משהו *לדיון*. מתטרתן היא להשפיל, ללעוג, להשחיר, לפגוע או לצער באיזושהי דרך כזאת או אחרת את מי שכתב או את מי שנכתב עליו. כן. אם אני כותב פוסט ביקורתי על ביבי ובתגובות אנשים כותבים ״מלאך חבלה שייתן את הדין״, זו תגובת שנאה וגם כאלה יש בליסוף

יש לא מעט אנשים, חלקם פה, שמגיבים לי תגובות ביקורתיות ברשתות במשך שנים. אשריהם, לא רק שאין לי תלונה אלא שהם גם לגמרי חלק מהתרומה של הפרופיל שלי לשיח ברשת

מהי שנאה? קודם כל, ביקורת היא לא שנאה וגם ביקורת חריפה לא. מי שחושב שתיאןריית ברית המשרתים היתה נאיבית ומגוחכת והוכחה ככזאת השבוע, אמנם לא יודע מה הוא מדבר אבל הביקורת שלו לגיטימית לחלוטין גם מי שמגיב לפוסטים בביקורת חריפה ואפילו בכעס ובעלבון לא קשור לשנאה והוא לגיטימי מארץ הלגיטימיים. את זה אני אומר למרות שאני לא מגיב תגובות כאלה בפוסטים של אחרים. אם אין לי משהו משמעותי להוסיף או משהו חיובי להגיד אני כנראה לא אגיב. אם יש לי אמירה אחרת להגיד אני יכול להגיד אותה אצלי

העיניים שלנו צריכות להיות מכוונות לשני כיוונים עם סוריה. כלומר שניים חיצוניים ואחד פנימי: 1. סוריה כיום מדינה פרגמטית שפתוחה לדבר עם כולם. זה נחמד אבל מפחיד מכיוון פשוט. אם איראן וחיזבאללה יקבלו את מציאות היריב המושבע הזה בשטח וינועו לקראתו, אנחנו עלולים להגיע להבנות ביניהם ואולי חידוש הנתיב הקרקעי הבטוח בין איראן ללבנון. זה לא הזוי, כי ראינו את המשטר מתיידד אפילו עם רוסיה (שאני מניח שמתחת פני השטח עדיין נלחמת במשטר הזה). אנחנו מאוד רוצים אותם ממשיכים לשנוא שיעים ואת הציר 2. הפיכה למדינת חסות. טורקיה מאוד אוהבת רפובליקות בננות ורוצה פרוקסיז משלה. היא משתלטת על מקומות נידחים בעולם ורוצה גם את סוריה. אל שרע מתנגד ככל שיכול למהלך הזה, וברור שחלק משמעותי מההתנגדות הזאת היא שת״פ עם שתי פטרוניותיו האחרות: קטאר וסעודיה. קטאר זה באסה כמעט כמו טורקיה, וסעודיה זו הפטרונית העדיפה עלינו. ההתחממות הזאת מעודדת, בתוך תקופה מאוד לא חייכנית לישראל בעולם 3. יציבות המשטר. במלחמה הפנימית בסוריה כבר ראינו שהטורפים הג׳יהאדיסטיפ בסגנון דאעש מעורבבים עם צבא אל שרע מבפנים ומבחוץ. יש דיווחים על התחזקות השליטה שלו בצבא, שליחה של כוחות לקרב רחוק בצבא לא קטן זה נשמע כמו צעד בכיוון ה נכון עבורו. אני מקווה שלא נראה עוד חיילים שלו מתעללים בגופות וחוטפים ילדים, אבל מוקדם לדעת וכמובן צריך להמשיך להזהר. כך או כך מחלוקת שלי עם הרבה אחרים, לפחות על בסיס הידע הדל שלי, היא שיציבות המשטר בסוריה טובה לנו לדעתי מאוד. ערעור שלו מעמיד אותנו מול המוני אופציות גרועות מהנוכחית אולי חילופי שלטון בישראל יהיו גם הם משמעותיים בעניין

שיתוף פעולה עם סעודיה + לחימה בציר האיראני אלה חדשות טובות אמנם לסוריה אבל גם לנו