אריאל קלנר

בסססססדר

סערה חדשה!

מתחילים מבראשית. חוזרים ליסודות. השבת אנחנו מתחילים שוב את התורה. מבראשית. שלוש שנים אחרי טבח שמחת תורה, וערב בחירות נוספות, הגיע הזמן לחזור ליסודות. לאמיתות הפשוטות שעליהן עומד כל המפעל הציוני. לפני הוויכוחים, לפני המחנות ולפני החשבונות הפוליטיים. יסוד ראשון: אנחנו יהודים בארץ ישראל. יש לנו אויבים שהוכיחו בשבעה באוקטובר עד כמה הם מוכנים להרחיק לכת כדי לרצוח אותנו רק משום שאנחנו יהודים. מיאיר גולן ועד איתמר בן גביר, דתיים וחילונים, ימין ושמאל. מבחינת המרצחים כולנו יהודים, וכולנו מטרות. מותר להתווכח בינינו. אסור לשכוח את ההבדל בין אח לאויב. כשמייחסים לאח כוונות שטניות ולאויב מתייחסים כפרטנר, עולים על הדרך הבטוחה ל 7.10 הבא. יסוד שני: שיבת ציון. זהו לב הציונות. עם ישראל שב לארצו, מחדש את ריבונותו ומקים בה את מדינתו. מראשית הציונות התווכחנו על דמות המדינה: דתית או חילונית, ליברלית או סוציאליסטית, כלכלה חופשית או מעורבות ממשלתית. כל אלה ויכוחים לגיטימיים. אבל הבסיס לכולם הוא אחד: צדקת הדרך של שיבת ציון - של שיבת העם היהודי לארצו. ״נפש יהודי הומיה״ - זו התקווה שלנו, זה ההמנון שלנו. יסוד שלישי: שותפות מחייבת הכרה בצדקת הדרך. שותפות אזרחית עם ערביי ישראל? בהחלט. אבל שותפות בהנהגת המפעל הציוני מחייבת הכרה בלגיטימיות שלו. מי ששולל את צדקתה המוסרית של שיבת ציון, מי שאינו מוכן להכיר בחמאס כארגון טרור גם אחרי השבעה באוקטובר, אינו יכול להיות שותף להנהגת המדינה הציונית. הוא שם את עצמו בצד של האויב. גם אם הוא עושה זאת במתק שפתיים. אפשר להצביע לשמאל, למרכז או לימין. אפשר להיאבק על רוב בעם. אבל יש הבדל יסודי בין רוב שמתבסס על אלה שמכירים בצדקת הדרך הציונית, לבין הישענות על כוחות השוללים את עצם צדקת קיומנו כאן. יסוד רביעי: האחריות לגורלנו היא שלנו. הציונות היא לא רק הזכות לשוב לארץ. היא גם החובה להיות מסוגלים להגן עליה. אף אחד לא הבטיח לנו שלום ואף אחד לא הבטיח שהאויב ייכנע אחרי שבוע. המלחמה אינה משאת חיינו. אבל מי שרוצה שלום, חייב להיות תמיד מוכן להילחם. יסוד חמישי: דע את האויב. האסלאמיסטים רואים בארץ ישראל חלק מ״דאר אל־אסלאם״, ארץ האסלאם, ורואה בריבונות יהודית כאן מציאות שיש לבטלה. לצדה קיימת אידיאולוגיה פלסטינית (אין עם כזה, יש אידיאולוגיה כזו), השוללת את זכותו של העם היהודי לריבונות בארצו. עם כל אחת מהתפיסות האלה (ודאי לא כשהן מתלכדות), אין שום דרך להשיג שלום או יציבות ארוכת טווח. המאבק אינו על רווחה, כלכלה או גבולות בלבד. הוא על עצם קיומנו. האידיאולוגיות הללו קיימות בעזה, ביהודה ושומרון וגם בקרב ערביי ישראל. כלכלה ורווחה לא יפתרו לבדן שנאה אידיאולוגית עמוקה. גם תעודת זהות כחולה אינה משנה בהכרח תפיסת עולם. ⸻ שבועיים וחצי לפני הבחירות, אלה אמיתות היסוד שצריכות לעמוד לנגד עינינו. סון דזה, ההוגה הסיני, לימד: ״דע את אויבך ודע את עצמך, ולא תחשוש גם ממאה קרבות״. שלוש שנים אחרי השבעה באוקטובר, אסור לנו לשכוח את הלקח. לדעת מי אנחנו. לדעת מהי ארצנו. לדעת מי אחינו. ולדעת מי אויבינו. עם שאינו לומד מההיסטוריה שלו עלול להיאלץ לחוות אותה שוב. ואנחנו לא מוכנים לחוות שוב את השבעה באוקטובר. השבת חוזרים לבראשית. חוזרים אל היסודות. שבת שלום! 🇮🇱

הערב נפגשתי בירושלים, במסגרת כנס NatCon, עם ידידי הראלד וילימסקי, סגן יו״ר קבוצת הפטריוטים בפרלמנט האירופי ואחד מידידיה הבולטים של מדינת ישראל באירופה. הראלד הוא דוגמה לחברות אמיתית עם העם היהודי ומדינת ישראל, ולהבנה עמוקה של האתגרים המשותפים הניצבים בפני העולם החופשי. בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת באירופה ההבנה שישראל אינה רק בעלת ברית של המערב, אלא ניצבת בחזית המאבק על עתידו. בפגישתנו המשכנו לקדם ולהרחיב שיתופי פעולה בין ישראל, אוסטריה ושותפינו באירופה, שיתופי פעולה שאני מאמין שעוד יביאו ברכה גדולה למדינת ישראל ולמערב כולו. ממשיכים לבנות בריתות, לחזק ידידויות ולעמוד יחד למען עתיד העולם החופשי!

אם לא נפנים לדורות שלידינו יש חברה רצחנית גרועה מהנאצית, שום ועדת חקירה לא תעזור למנוע את הטבח הבא.

האמת על החטופים יוצאת לאור

חובה להאזין לדברי העוצמה של יהושע שני. אביו של אורי הי״ד. זכיתי להכיר, להיפגש ולנהל שיחות עם יהושוע, אחד מדמויות המופת שהתגלו לנו בשנים האחרונות.

טבח שמיני עצרת התשפ"ד 7.10.23 - גביית עדויות מאנשי כוחות הביטחון ואזרחים על הגורמים למחדל - סרבנות, המרדה, קונספציות שהקריסו את צה"ל 3 שנים לטבח - ארגון תורת לחימה בשיתוף חה"כ אריאל קלנר גובים עדויות על אירועי המרדה וסרבנות, קונספציות תודעתיות ומבצעיות, משפטיזציה ומחדלים בצה"ל ומערכת הביטחון עד יום הטבח ובמהלכו. יש לדווח רק על אירועים או ידיעות הידועים לך מכלי ראשון. הנתונים יישמרו לטובת תחקירי הוועדה הלאומית לאירועי ההמרדה והטבח. למילוי הטופס > https://www.torah-idf.org.il/12430 סודיות מובטחת. חה"כ אריאל קלנר | ארגון תורת לחימה

״אז אזרחי ישראל הערבים יישארו ללא ייצוג?״ שאל יצחק עמית בדיון בבג״ץ בנוגע לפסילת רע״מ וחשף את החשש האידיאולוגי האמיתי של השמאל בישראל. לשיטתו של עמית, אין היתכנות שהערבים יצביעו לנציגים שסוברים שחמאס ומבחינתנו האינטרס העליון שגובר על כל ערך אחר, זה שלערבים יהיה ייצוג בכנסת, גם אם מדובר בתומכי אויב וטרור. השאלה הזאת הזכירה לי שאלה אחרת, מלפני 33 שנה. כשהפגנתי כנער נגד הסכמי אוסלו, היינו מביאים ציטוטים של ערפאת, מדברים על הג׳יהאד, על ״סוס טרויאני״, ומזהירים מפני הכוונות של הצד השני. והתשובה תמיד הייתה אותה תשובה: ״אז מה האלטרנטיבה? לנצח נאכל חרב? מוכרחים לעשות שלום. מוכרחים לנסות.״ כאילו עצם הרצון שלנו בשלום מחייב להתעלם מהמציאות. היום אני שומע את אותו מבנה מחשבתי בשאלה: ״מה, ערביי ישראל יישארו ללא ייצוג?״ והתשובה של כל יהודי חפץ חיים היא פשוטה: אם מועמד או רשימה אינם עומדים בתנאים שקבע החוק - השאלה כמה אנשים הם מייצגים אינה יכולה להיות הטיעון שמכשיר אותם. לא אם מדובר ב־10% מהציבור, לא ב־30% ולא ב־40%. התלות הזאת בערבים היא אם כל הקונספציות. הערבים לומדים שהשמאל, בבריחתו מהזהות היהודית ובניסיונו לטשטש כל אבחנה לאומית, יצדיק כמעט כל יריקה בפרצופנו. במשך שנים נאמר לנו ש״חייבים למצוא פרטנר״. היום אומרים לנו ש״חייב להיות ייצוג״. מדינה אינה יכולה להתחיל מהתוצאה הרצויה ואז לכופף אליה את הכללים. ומי שעושה כן, מתמרץ אלימות, מרדנות וטרור. בסרטון - מפגינים ערבים בעראבה שבגליל: ׳ישראל היא אם הטרור!׳.

‏הברית הפוליטית של השמאל הישראלי עם האחים המוסלמים היא לא אירוע פוליטי שולי שנובע מכורח הנסיבות הפוליטיות אלא היא ברית טבעית המבוססת על חיבור ערכי ושותפות אינטרסים. ‏שתי הקבוצות רואות בזהות ובלאומיות היהודית, אוייב שצריך להילחם בו ולהכריע אותו. אצל האחים המוסלמים זו מסורת של 1400 שנה, ומדינת ישראל היהודית זכאית להתקיים רק עד שיכרית אותה האיסלם. עבור השמאל הרדיקלי שהוריש מפניו את השמאל הציוני ולקח שליטה, זו הדוקטרינה הפוליטית - מאז קרל מרקס - שרואה את הלאומיות בכלל, והיהדות בפרט, כאוייב שצריך למגר. ‏האינטרס המיידי המשותף של שתי הקבוצות חותר לביטולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. שתי הקבוצות השותפות שואפות להביא את מדינת ישראל להיות מדינה נייטראלית מבחינה דתית וחסרת זיקה יהודית. כלומר, מדינת כל אזרחיה. ‏השמאל בהזיותיו רואה במטרה זו את ראשיתה של אוטופיה כלשהי, ״מדינת מופת״, ללא ״גזענות יהודית״, ללא ״נאצים יהודים״, ״שוויון מלא״ לכל האזרחים והפסקת ה״דיכוי״ ו״הכיבוש״ של האזרחים הערבים. במסגרת זו לא יהיה מקום יותר ל״תקווה״ ולא לדגל ישראל עם פסי תכלת ומגן דוד. כמובן שגם חוק השבות יבוטל ובמקומו יותרו איחודי משפחות והפעלה דה-פקטו של ״זכות השיבה״. מדינה זו תתקיים לצד יודנריין ערבי-איסלמי ביו״ש שיהודים לא יורשו לחיות בו. ‏חזון ״חברת המופת״ של השמאל הוא ציון דרך חשוב עבור האחים המוסלמים בדרך להקמת ח׳ליפות איסלמית. עד לשלב הזה יהיה שיתוף פעולה הדוק, ולאחר שיתבסס, האחים המוסלמים ירימו הילוך כדי לבצע שינוי דמוגרפי, במקביל יפעילו אלימות בכדי לדחוק את היהודים לתוך גטאות שינותקו האחד מהשני ויתקשו לתפקד כמדינה ריבונית. כל זה יתרחש במקביל ללחץ דמוגרפי וטרור מכיוון מזרח לעבר גוש דן. כך זה ימשיך עד למיטוטה של מדינת ישראל בפלישה משולבת או הפיכת החיים בה לבלתי אפשריים. ‏אני חושב שאחרי השביעי באוקטובר, יהיה קל יותר לאנשים להבין שהתסריט הזה הוא הרבה יותר מציאותי ממה שנדמה, והוא נמצא במרחק של סידרת החלטות של ממשלת שמאל בשילוב עם האחים המוסלמים.

‏בפעם המיליון: היחיד שצריך להאמין לו בין מפלגות האופוזיציה זה יאיר גולן. ‏זאת משום שהוא בד״כ אומר את מה שהוא חושב. ‏ויותר מזה - הוא היחיד שם שלא רוצה רק כסא. ‏מעל הכל, גולן מבקש להגשים את הערכים הפשיסטיים שלו לסתימת פיות והרס ארץ ישראל. ‏לכן, אין ספק שליברמן, בנט ואייזנקוט יכחישו שת״פ עם התומכים באויבינו, שהרי תפקידם לפני הבחירות להביא קולות ציונים, כמו שאומר גולן. ‏דקה אח״כ הם יקימו איתם ממשלה.

הבחירות האמיתיות כבר הוכרעו. והן הוכרעו מזמן. עם ישראל בוחר בתורה. עם ישראל בוחר בזהות שלו. והקב״ה, התורה והנצח – בוחרים בעם ישראל. ראינו את זה שוב ושוב בשנים האחרונות. כשהמטוס נחת בסעודיה אחרי החילוץ הניסי, השירה שפרצה הייתה: ״עוד אבינו חי״. כשחיילינו רצו אל החזית, הם שרו שירי אמונה. הם שרו ״שמע ישראל״, ״עם ישראל חי״, ״אנא בכוח״. כי ברגעי האמת מתגלה האמת. אלפיים שנה שבהן הזהות היהודית היא ששמרה עלינו, החזיקה אותנו והחזירה אותנו הביתה והיא ורק היא נותנת לנו כוחות גם היום. אני פוגש חברי פרלמנט, מנהיגים ומשפיענים באירופה שמתבוננים בהשתאות בכוח העמידה של עם ישראל. הם מבינים שישראל ניצבת בחזית מול הטרור האיסלאמיסטי שמאיים לא רק עלינו, אלא גם על המערב כולו. אבל הכוח שלנו אינו רק כוח הנשק. מאחורי החייל הישראלי עומדות אלפי שנות תורה, אמונה, זיכרון וזהות. עומד עם שיודע מאין בא, למי הוא שייך ולאן הוא הולך. ניסינו לברוח מהזהות הזאת. באוסלו, בנסיגות, במאבק נגד ה״הדתה״, בבריתות פוליטיות עם ״האחים המוסלמים״, בניסיונות בלתי פוסקים של מערכת המשפט להכניס לכאן מסתננים, להצר את ההתיישבות היהודית והזהות הלאומית, באשליה שאם רק נהיה קצת פחות אנחנו – יאהבו אותנו יותר ויניחו לנו. זה נכשל פעמיים. אף אחד משנאינו לא קיבל את ניסיונות ההתבוללות התרבותית והאקדמיות ברחבי העולם ירקו בפרצוף של עמיתיהם בישראל כבר ב 8.10.וזה נכשל כי עם ישראל לא מתכוון לתת לדיכוי הזה לעקור ממנו את הדי אן איי שלו. הזהות היהודית חזרה. ובגדול. שום כוח בעולם לא הצליח לנתק את עם ישראל מתורתו, מארצו ומזהותו. ולהפך: דווקא מתוך המלחמה, מתוך הכאב ומתוך המאבק, אנחנו רואים התעוררות אדירה של רוח יהודית. לכן בשמחת תורה הזאת, כשאנחנו מסיימים את התורה ומיד מתחילים אותה מחדש, כדאי לזכור: הבחירות העמוקות באמת כבר הוכרעו. עם ישראל בוחר בחיים. עם ישראל בוחר באמונה. עם ישראל בוחר בתורה. עם ישראל בוחר להיות עם ישראל. ובעזרת ה׳, ננצח גם בבחירות הקרובות, כדי שהנאמנים לזהות היהודית יוכלו להוביל את מדינת ישראל בדרך הזאת – דרך של אמונה, עוצמה וניצחון. כדי שהדרך תהיה עם כמה שפחות ייסורים בדרך. ומילותיו האחרונות של משה רבנו, בפסוק החותם את ברכת התורה לישראל, נשמעות היום חיות מתמיד: ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה׳, מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ״. חג שמחת תורה שמח. עם ישראל חי. עם ישראל ינצח. חג שמחת תורה שמח!

המטרה של מפלגת בגץ הושגה: זרקו לנתינים עצם בדמות פסילת אבו שחאדה, כדי להכשיר את שאר התומכים בגרועים שבאויבינו. התחכום הוא כמובן בזה שאבו שחאדה התפטר ללא פסק דין, כדי שלא נדע מי השופטים שאפילו אותו לא רצו לפסול ויותר חשוב: כדי שהפוליטיקאים בגלימות לא יצטרכו להיות מובכים עם טיעונים סותרים בפסק הדין שלו. הבעיה של ישראל איננה תומכי אויב בכנסת, אלא באלה שנותנים להם להיכנס. אסור לשכוח את זה.

הימור שלי: בגץ יפסול את סאמי אבו שחאדה. כידוע, בג״ץ זה לא גוף משפטי שמתערב בפוליטיקה, אלא גוף פוליטי שמשתמש במשפט ככלי לכפיית האג׳נדה הפוליטית שלו על אזרחי ישראל. לכן, כמו תמיד, הכל שם הצגה. למעשה, החוק מאוד ברור וסעיף 7א לחוק יסוד הכנסת אמור להעיף מהכנסת את כל המפלגות הערביות ו 95% מהמועמדים שלהם. מצד שני, מי שהכשיר את עזמי בשארה, חנין זועבי והיבא יזבק, חייב לאשר לסאמי אבו שחאדה לרוץ. בפועל, להערכתי בג״ץ יפסול כי זה משרת אותו פוליטית בשלב הזה, לא להתעמת עם ציבור ישראלי כל כך גדול שלא מוכן לגלות עוד סובלנות לאחר ה 7.10. הוא ישלם את ליטרת הבשר הזו מבחינתו, כדי להכשיר את תומכי האויב האחרים וכדי לטעון את מצברי הלגיטימציה שלו להמשך העריצות.