אריאל קלנר

בתמונה מימין לשמאל: נשיא הקהילה היהודית בגראץ אלי רוזן, אני, יו״ר הפרלמנט האוסטרי - וולטר רוזנקרנץ, השר עמיחי שיקלי, חבר הפרלמנט האירופי מטעם מפלגת החירות האוסטרית - הראלד וילימסקי

על פקידות שממשיכה את מלחמת העולם השנייה, בזמן שאנחנו במלחמת העולם השלישית; על מפלגות באירופה שמתנערות מהעבר, לעומת מפלגות בישראל שלא מוכנות לומר שהצורר סינוואר עמד בראש ארגון טרור; על המחלה האוטואימונית של המערב (וגם שלנו). שלוש מחשבות שרצו לי בראש בשדה התעופה בווינה, בשעה שקראתי את הביוגרפיה של תושב וינה, שהיה לחוזה המדינה היהודית, בנימין זאב הרצל: 1. מלחמת העולם השלישית. כשאחד הפקידים במשרד החוץ ניסה לשכנע אותי להפסיק לייצר קשרים עם מפלגות הימין באירופה, עניתי לו: ״ההבדל בינינו הוא שאתה עדיין במלחמת העולם השנייה, ואני רוצה לנצח את מלחמת העולם השלישית״. מפלגות הימין באירופה, ובפרט מפלגת החירות, הן לא רק התקווה של ישראל והקהילות היהודיות, אלא גם התקווה של המערב כולו. הברית שלנו חייבת להיות עם אלה שמבקשים לשמר את הזהות הלאומית והדתית שלהם ולהילחם באסלאמיסטים המאיימים על כולנו. זה לא הוגן לרדוף את מי שנלחם נגד האנטישמיות והוקיע אותה בצורה רשמית. וזו גם איוולת ממדרגה ראשונה. אני מצפה שבקרוב נגיע לנרמול יחסים מלא גם עם מפלגת החירות ה FPÖ, לאחר שעשינו זאת בצרפת, ספרד ועוד. ובמאמר מוסגר, אוסיף שאני חושש שעליית ממשלה של השמאל תסיג אותנו לאחור, תפגע בבנות בריתנו ותנסה שוב לייצר בריתות עם השמאל הפרוגרסיבי, שתמיד בוחר להיכנע לצד האסלאמיסטי ולפייס אותו, במקום להתמודד מולו. 2. הרבה ביקורת חטפנו בישראל מערוצי השמאל על הקשרים עם מפלגות הימין באירופה. הם חופרים בעבר של המפלגות האלה כדי לבדוק את הקשר לימים האפלים של אירופה. עם כל הרצון הטוב, לא היה עולה בדעתי להיפגש עם אדם שלא מסוגל להגדיר את היטלר כרוצח, או שאומר שמשטר הרייך השלישי היה משטר של צדקה. אבל בקרבנו, 3 שנים אחרי הטבח הנאצי, יש כאלה שלא מסוגלים אפילו לשלם מס שפתיים ולומר שחמאס הוא ארגון טרור. ומה שמדהים הוא שבעיני השמאל הם לגיטימיים לשיתופי פעולה, להחלפת יו״ר הכנסת, למינוי יושבי ראש לוועדות ואף להקמת ממשלה. מחלה אוטואימונית שמתבטאת גם בצביעות נוראית. 3. מי כאן מתאבד? בשיחות עם עמיתיי האוסטרים דיברנו על אירופה שמתעלמת מהסכנה האיסלאמיסטית ועל המחלה האוטואימונית של הברית האדומה־ירוקה. אבל אז אחד מעמיתיי העיר לי שבאוסטריה שיעור המוסלמים הוא 10%, בעוד שאצלנו השיעור כפול; שאוסטריה שוכנת במרכז אירופה ואילו אנחנו מוקפים ב־300 מיליון מוסלמים; שאנחנו עברנו טבח מזוויע לפני 3 שנים, והאוסטרים חוו מספר אירועים שלא מתקרבים לאותו סדר גודל. ועדיין – אצלנו הקמת ממשלה בסיוע אסלאמיסטים ותומכי טרור היא דבר שעומד על הפרק. אז אצל מי המחלה האוטואימונית חריפה יותר, ומי כאן המתאבד? סיכומו של דבר שווה לחזור לדברים שאותם שם בנימין זאב הרצל בפי גיבור הספר אלטנוילנד, ליטבק: ״הם שנאו את היהודים: כאשר היו חברים לעבודה, האשימו אותם בהורדת שכרם; כאשר היו נותני העבודה, האשימו אותם בניצול. שנאו אותם בכל מצב: עניים, עשירים או בני המעמד הבינוני. הסתכלו בעין רעה על הרווחים שצברו, אבל גם על הכספים שהוציאו. לא רצו שיהיו יצרנים וגם שלא יהיו צרכנים. הם נדחקו מהמשרות הציבוריות, בבתי המשפט שלטו נגדם הדעות הקדומות… בנסיבות כאלה נשארו שתי אפשרויות: או שייהפכו לאויבים בנפש של חברה נטולת צדק או שיחפשו להם מקלט.״ הרצל חזה את הסכנה וניסה למנוע אותה. גם היום יש בפנינו שתי אפשרויות: להמשיך להילחם זה בזה, בשעה שהשנאה בעולם נגדנו הולכת ומתעצמת, או לזכור את ברית הגורל. גורל שממנו אי אפשר לברוח. וכמה עדיף לפגוש את הגורל הזה כשאנחנו מאוחדים וחזקים.

חייב להודות שאני מעריץ את מנצור עבאס. על כל יריקה שלו לכיוון הד׳ימים המושפלים, הם משלמים. ועוד איך משלמים. עבאס יודע שהוא יכול לנגב על היאהוד העלובים את הנעליים, כי הד׳ימים ימחלו לו על הכל. הוא יודע שהד׳ימים שונאים את אחיהם יותר מכל דבר אחר (למעשה את מורשתם וזהותם שלהם הם שונאים, אבל הם מוציאים את זה על הביביסטים והדתיים הלאומיים) ולכן יתנו לו הכל ועוד יודו לו על מתינותו ורצונו ודו קיום. אז 3 שנים אחרי הטבח הנורא, בשביל להוציא מה״מנהיג המתון״ אמירה שחמאס ארגון טרור, צריך להיכנס לחדר המו״מ… כמובן שמי שישפיל את עצמם במו״מ עד עפר יהיו אייזנקוט, גולן וחבריהם. ועבאס - הוא יוציא מהם את כל מה שהוא רוצה ובתמורה ימלמל איזה משפט שיהיו בו גם המילה: ׳חמאס׳ וגם המילה: ׳טרור׳. והד׳ימים? הם יקרנו מאושר ושמחה, יעלו אותו ואת מתינותו על נס ויסבירו שאין מנהיג כמותו וירעיפו עליו לא רק מחמאות, אלא גם מיליארדי שקלים ואת הנגב והגליל וכל נכס שאפשר לתת. אז אם נשים את הכאב, ההשפלה וחילול השם לרגע הצידה, האם אפשר שלא להעריץ את מנצור עבאס?

88 שנים לליל הבדולח - חובה לאחד כוחות במערב מול האיסלאם הרדיקלי (בתקווה שבארץ לא ניתן להם את השלטון). מסיים ביקור חשוב באוסטריה, יחד עם השר עמיחי שיקלי, שבמהלכו השתתפנו בטקס לציון 88 שנים לליל הבדולח בעיר גראץ, לצד הקהילה היהודית והנשיא שלה אלי רוזן ובכירי מפלגת החירות האוסטרית (FPÖ). במהלך הביקור נפגשנו עם יו”ר הפרלמנט האוסטרי וולטר רוזנקרנץ, , ועם חברי הטוב, חבר הפרלמנט האירופי הראלד וילימסקי, מהדמויות המרכזיות במפלגת החירות האוסטרית וידיד ענק של ישראל. המסר המרכזי שהבאתי בנאומי היה ברור: האיום האיסלאמיסטי אינו איום על היהודים בלבד. הוא איום על הציוויליזציה המערבית כולה. כמו בשנות ה־30, גם היום התנועות הטוטליטריות מתחילות ביהודים, אבל אינן נעצרות בהם. הלקח של ליל הבדולח הוא שאסור להתעלם מסימני האזהרה, ואסור לשתוק מול הסכנה. לכן, איחוד הכוחות בין התנועות הלאומיות במערב, המבקשות לשמור על הזהות הלאומית והדתית של עמיהן ועל הציוויליזציה המערבית, הוא צורך אסטרטגי של ממש. בארבע השנים האחרונות, כיו”ר משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי, הקדשתי מאמצים רבים לבניית הגשרים הללו, לחיזוק הקשרים עם הכוחות הלאומיים באירופה וליצירת חזית משותפת מול האיסלאם הרדיקלי. ההתקרבות למפלגת החירות האוסטרית היא צעד נוסף ומשמעותי בדרך הזאת. ב־16 בספטמבר השתתפתי באירוע בפרלמנט האירופי בשטרסבורג, שבו נשא יו”ר מפלגת החירות ומועמדה לתפקיד הקנצלר, הרברט קיקל, נאום חשוב נגד האנטישמיות ובעד זכותה של ישראל להגן על עצמה ועל זכויותיה במולדתה ההיסטורית. הדברים הללו היוו אבן דרך ביחסים בין מפלגת החירות לישראל, והביקור הנוכחי הוא המשך ישיר של התהליך. אני רוצה לפרגן במיוחד לחברי, השר עמיחי שיקלי, על אומץ הלב הציבורי ועל ההובלה הנחושה של נרמול היחסים עם הכוחות הלאומיים במערב. זו עשייה חשובה למען ביטחונן של הקהילות היהודיות, למען מעמדה של ישראל ולמען בניית שותפות בינלאומית במאבק נגד האיסלאם הרדיקלי. הערכה מיוחדת גם לחברי, ראש מועצת שומרון יוסי דגן, שפועל כבר שנים ארוכות לבניית הקשרים הללו, לפתיחת דלתות ולחיבור בין ישראל לבין הכוחות הלאומיים באירופה. הפעילות העקבית שלו לאורך השנים היא נדבך חשוב בתהליך הזה. בזמן שאחרים נרתעים משיתופי פעולה בשל תוויות פוליטיות, אנחנו פועלים לבנות בריתות על בסיס אינטרסים משותפים, ערכים משותפים והבנה משותפת של האיומים. המאבק באיסלאם הרדיקלי אינו רק מאבק ישראלי. זהו מאבק על עתידו של העולם החופשי, וישראל צריכה לעמוד בחזיתו, יחד עם שותפיה במערב. אני חוזר לארץ בתקווה אחת גדולה: שבמדינת ישראל, אשר בשנים האחרונות הייתה מגדלור במאבק נגד האיסלאם הרדיקלי, לא תקום ממשלה על בסיס קואליציה עם איסלאמיסטים תומכי טרור. מציאות כזאת תהפוך את ישראל, ממדינה שהיא סמל לעמידה איתנה מול הטרור והקיצוניות, לסמל של כניעה. אסור לנו לאפשר לזה לקרות.

איחוד הכוחות במערב מול האיסלאם הרדיקלי (בתקווה שבארץ לא ניתן להם את השלטון). אני מסיים ביקור חשוב באוסטריה, יחד עם השר עמיחי שיקלי, שבמהלכו השתתפנו בטקס לציון 88 שנים לליל הבדולח בעיר גראץ, לצד הקהילה היהודית ובכירי מפלגת החירות האוסטרית (FPÖ). במהלך הביקור נפגשנו עם יו”ר הפרלמנט האוסטרי, עם נשיא הקהילה היהודית בגראץ, אלי רוזן, ועם ידידנו, חבר הפרלמנט האירופי הראלד וילימסקי, מהדמויות המרכזיות במפלגת החירות האוסטרית. המסר המרכזי שהבאתי בנאומי היה ברור: האיום האיסלאמיסטי אינו איום על היהודים בלבד. הוא איום על הציוויליזציה המערבית כולה. כמו בשנות ה־30, גם היום התנועות הטוטליטריות מתחילות ביהודים, אבל אינן נעצרות בהם. הלקח של ליל הבדולח הוא שאסור להתעלם מסימני האזהרה, ואסור לשתוק מול הסכנה. לכן, איחוד הכוחות בין התנועות הלאומיות במערב, המבקשות לשמור על הזהות הלאומית והדתית של עמיהן ועל הציוויליזציה המערבית, הוא צורך אסטרטגי של ממש. בארבע השנים האחרונות, כיו”ר משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי, הקדשתי מאמצים רבים לבניית הגשרים הללו, לחיזוק הקשרים עם הכוחות הלאומיים באירופה וליצירת חזית משותפת מול האיסלאם הרדיקלי. ההתקרבות למפלגת החירות האוסטרית היא צעד נוסף ומשמעותי בדרך הזאת. ב־16 בספטמבר השתתפתי באירוע בפרלמנט האירופי בשטרסבורג, שבו נשא יו”ר מפלגת החירות, הרברט קיקל, נאום חשוב נגד האנטישמיות ובעד זכותה של ישראל להגן על עצמה ועל זכויותיה במולדתה ההיסטורית. הדברים הללו היוו אבן דרך ביחסים בין מפלגת החירות לליכוד, והביקור הנוכחי הוא המשך ישיר של התהליך. אני רוצה לפרגן במיוחד לידידי, השר עמיחי שיקלי, על אומץ הלב הציבורי ועל ההובלה הנחושה של נרמול היחסים עם הכוחות הלאומיים במערב. זו עשייה חשובה למען ביטחונן של הקהילות היהודיות, למען מעמדה של ישראל ולמען בניית שותפות בינלאומית במאבק נגד האיסלאם הרדיקלי. הערכה מיוחדת גם לידידי, ראש מועצת שומרון יוסי דגן, שפועל כבר שנים ארוכות לבניית הקשרים הללו, לפתיחת דלתות ולחיבור בין ישראל לבין הכוחות הלאומיים באירופה. הפעילות העקבית שלו לאורך השנים היא נדבך חשוב בתהליך הזה. בזמן שאחרים נרתעים משיתופי פעולה בשל תוויות פוליטיות, אנחנו פועלים לבנות בריתות על בסיס אינטרסים משותפים, ערכים משותפים והבנה משותפת של האיומים. המאבק באיסלאם הרדיקלי אינו רק מאבק ישראלי. זהו מאבק על עתידו של העולם החופשי, וישראל צריכה לעמוד בחזיתו, יחד עם שותפיה במערב. אני חוזר לארץ בתקווה אחת גדולה: שבמדינת ישראל, אשר בשנים האחרונות הייתה מגדלור במאבק נגד האיסלאם הרדיקלי, לא תקום ממשלה שתהיה תלויה בתומכי טרור. מציאות כזאת תהפוך את ישראל, ממדינה שהיא סמל לעמידה איתנה מול הטרור והקיצוניות, לסמל של כניעה. אסור לנו לאפשר לזה לקרות.

פרשת חיי שרה | על ליברמן ועל הניסיון (ששוב ייכשל) לנתק את עם ישראל מחברון. פרשת חיי שרה מחזירה אותנו אל חברון. אל מערת המכפלה. אל הרגע שבו אברהם אבינו רוכש את אחוזת הקבר הראשונה של עם ישראל בארץ ישראל, בכסף מלא ולעיני כל. כמעט 4,000 שנה חלפו מאז. אימפריות קמו ונפלו, שליטים באו והלכו, עמים ניסו לנתק אותנו מארצנו ונעלמו מעל במת ההיסטוריה. אבל הקשר של עם ישראל לחברון נותר נצחי. והנה, דווקא בימים אלה, כשמסכות פוליטיות מוסרות והתחייבויות מתחדדת שוב שאלת היסוד, על מה שבאמת עומד מאחורי כל החרמות, ההבטחות והקווים האדומים. הכל סביב חברון - סביב הזהות היהודית וסביב ארץ ישראל. בהתחלה הם החרימו את נתניהו ותומכיו בגלל כתבי האישום. ואז התברר שהכל היה תפור. אחר כך בגלל השבעה באוקטובר. ואז התבררו מימדי המרד של השמאל והעובדה שהיחיד שהפיק לקחים והוביל את ישראל לתקומה - זה נתניהו. בהמשך הסבירו לנו שהבעיה היא החרדים, ההשתמטות והוויתורים הקואליציוניים. על זה, הבטיחו ליברמן, איזנקוט, בנט וגולן - על זה לא יתפשרו לעולם. על הצבא שקורס ושלא מקבל מענה מ״ממשלת ההשתמטות״ - על זה חייבים לבחור בהם. ועכשיו? פתאום מתברר שאין ערך לאף מילה. הסרת המסכות הזו חושפת את המאבק העמוק באמת: לא החרדים, לא הגיוס ואפילו לא נתניהו. שהרי אם נתניהו היה עושה את מעשה שרון - אנשי השמאל היו נושאים אותו על כפיים. אז על מה המאבק? המאבק הוא על חברון. המאבק הוא על הזהות היהודית, על ארץ ישראל. על ההתיישבות. על עתיד יהודה ושומרון. על המטרה העליונה של השמאל לפגוע בכל אלה - לרמוס את הציבור הלאומי, לקדם מדיניות פרוגרסיבית שתקעקע את זהותה היהודית של המדינה ולמסור את ארץ התנך. אבל ליברמן, בנט וחבריהם שכחו שאת הנצח אי אפשר לנצח. ליברמן וחבריו בשמאל ופטרוניהם במערכת המשפט והתקשורת יכולים להנדס תודעה, להפר הבטחות, לגנוב את הבחירות ולרמות את העם. אבל הם לא יוכלו לנתק את עם ישראל מחברון - לא הפיסית ולא הרוחנית. כי מול התרגילים פוליטיים מסריחים של אנשים נטולי מצפון, עומדת ברית בת אלפי שנים. הנוכלות שלהם תחלוף. הברית תישאר. חברון תישאר. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה וסוף האמת לנצח. שבת שלום!

‏בהתחלה הם החרימו את נתניהו בגלל 3 כתבי אישום. ואז התברר שהכל היה תפור. ‏אח״כ הם החרימו בגלל ה 7.10 אבל אז התברר שנתניהו הוביל לתקומה בזמן שהם הובילו לכניעה ולא למדו כלום מה 7.10. ‏ואז הם האשימו את נתניהו שהוא מכר את המדינה לחרדים ותומך בהשתמטות. ‏ועכשיו מתברר שהם מוכנים לתת לחרדים הכל כולל הכל יחד עם טיפ שמן. ‏עם פילטר, בלי פילטר - המטרה הייתה ונשארה: שלטון בכל מחיר, דיכוי הכוחות הלאומיים וחלוקת הארץ. ‏זה כל הסיפור.

בוקר טוב לכנופיית שלטון החוק ולסייעניה המופקרים בתקשורת, שמקדמים את השקר ש"אין להם כלום" ולכן אסור לאשר חקירה. אין מחלוקת על כך שח"כ ערבי בכיר קיבל לפני הבחירות מאות אלפי שקלים מהרשות הפלסטינית - זה מוסכם על כל הצדדים. מדוע הוא טרם נחקר? לאיזו מטרה לדעתכם הועברו לו הכספים - לסגור מרפסת? מדוע מאפשרים לו זמן לשיבוש החקירה - בדיוק כפי שהיה עם הפצ"רית? אתם שותפים פעילים לפשע נגד הדמוקרטיה הישראלית.

לא ניתן להקים ממשלת טרור!🇮🇱 הערב בחיפה.

ישמעאל מצחק כשיש לו תחושה שהוא היורש של הארץ. הארץ שהובטחה לאברהם. ‏זיהום הבחירות ביום שלישי הוא חלק מניסיון ההשתלטות הערבית פלסטינית. לא השתלבות אזרחית - השתלטות עוינת. 3 שנים אחרי הטבח הנאצי, ערביי ישראל הצביעו בהמוניהם (בין אם היה שוחד והתערבות זרה ובין אם לאו) לרשימות שבעיניהן חמאס אינו ארגון טרור והרג חיילי צה״ל הוא דבר לגיטימי שלא ראוי לגינוי. ‏ ‏הגיעה השעה שנפסיק לטמון את הראש בחול ולספר לעצמנו על ׳חברי כנסת ערבים׳ שלא מייצגים את הציבור הערבי. הם מייצגים ועוד איך! אבל החיוך של ישמעאל לא יימשך הרבה זמן. שרה מבינה, בסוף גם אברהם מבין ואז מגיע הקץ לחלומות ההשתלטות שלו. ‏ ‏הגיעה השעה להישיר מבט למציאות ולהתפקח, שלא נתעורר ב 6:29. הגיעה השעה שהעם היהודי ששב לציון לאחר שחלם 2000 שנים על ציון - יזכיר למצחקים מי בעל הבית. מקווה שאנשי השמאל יבהירו זאת גם הם למנהיגיהם הפוליטיים. זה לא עניין לפוליטיקה. זה עניין בסיסי של הבטחת קיום עם ישראל על אדמתו. ואחרי שעם ישראל יקום שוב כלביא, בתקווה שזה יהיה במוקדם ולא במאוחר, אז יתקיימו בנו דברי הפרשה: ״וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹֽיְבָֽיו״ שבת שלום!

לאורך כל הקדנציה הקודמת, הגיעו אליי נציגי הארגונים המכונים: ״ארגוני המשרתים״. דרשו חוק גיוס אגרסיבי בהרבה, האשימו ב״תמיכה בהשתמטות״ וקראו לי להצטרף ל״ברית המשרתים״. כי הרי ״אין יותר ימין ושמאל״. אמרתי להם שכמו בשנות ה 90, כדי להחריב את ארץ ישראל ואת זהותה הלאומית של מדינת ישראל, השמאל מוכן ללבוש שטריימל. ואם צריך, גם קפוטה. ואחרי שתקום אותה ״ברית משרתים״, יחד עם הערבים תומכי האויב והחרדים, הם ירמסו את הביביסטים שנושאים בנטל בלי למצמצץ ויגרשו בחדווה וברון את האלמנות, היתומים ומשפחות השכול - אותם ״אוכלי מוות״ שהיו מאז ומעולם האויב המרכזי של השמאל. כי מבחינתם, המשרתים הם בסך המשרתים של ״אדוני הארץ״ מקפלן, בדרך להחלפת השלטון ולחיסול ההתיישבות. ואני? אני מוכן תמיד לשרת את המפעל הציוני. אבל לעולם לא אהיה משרת של השמאל האנטי-ציוני. כל דקה שהקואליציה שלנו המשיכה להתקיים הייתה קריטית לניצחון על האויב, לשינוי פני המזרח התיכון, לחשיפת עומק הריקבון של הדיפ הסטייט, לבנייה ולהתיישבות, שהם הם יסודות הביטחון הלאומי של ישראל. כמה אני שמח וגאה שלא הסכמתי להיות אידיוט שימושי ומשרת של דרוקר, בן כספית והמריונטות שלהם בכנסת.

אין עם פלסטיני (האות פ׳ לא קיימת בשפה הערבית ואני לא מכיר עוד עם שלא יודע לבטא את שמו). יש אידיאולוגיה פלסטינית - אידיאולוגיה אנטישמית שלשיטתה אין זכות קיום למדינה יהודית, אפילו לא על גרגר אדמה אחד בארץ ישראל. המחשבה שאנשים שמדברים בשם ׳המשרתים׳, יקימו ממשלה שתישען על מפלגה בעלת אידיאולוגיה פלסטינית, שלא מוכנה לגנות רצח של המשרתים - והכל רק כדי להוריד מהשלטון את תומכי נתניהו והדתיים הלאומיים - היא טירוף שמלמד מה קורה כשמאמצים שנאה כדרך חיים. בסוף זה מנגנון להשמדה עצמית ואובדן כל אינסטינקט של קיום. בסרטון המצורף, באירוע של ״הרשימה המשותפת״ אתמול, שרו ״בילאדי בילאדי״, מתוך ההמנון הפלסטיני הרשמי: ״פלסטין היא ביתי, היא אדמת ניצחוני. פלסטין היא נקמתי ואדמת העמידה האיתנה״. ״אחיה כלוחם המקריב עצמו, אשאר לוחם המקריב עצמו, אמות כלוחם המקריב עצמו, עד אשר אשוב״. כל מי שמשתעשע בברית עם החבורה הזו, חולה במחלה אוטואימונית, שספק אם יש לה מרפא.

‏אין שום אידיאולוגיה אחרת שהיא יותר חסרת עכבות ומוסר מהאידיאולוגיית השמאל. ‏גם לא האיסלם. ‏האתיקה שלהם כמו שכתב לנין, היא ״מכשיר להשמדת החברה הישנה של מנצלים״. זה התפקיד היחיד שיש לאתיקה עבור השמאל. ‏אין באידיאולוגיה הזו מיליגרם אחד של אותנטיות, של כנות או מוסר. זו אידיאולוגיה שנועדה לדבר אחד בלבד: השגת כוח פוליטי. ‏רק האידיאולוגיה הזו מסוגלת ביום אחד לבצע את מצגי השווא והתעמולה של מצעד השפחות, בשם ״הדאגה לזכויות נשים״, וביום למחרת, לחבור בלי להניד עפעף, לשבטים ברברים שהוצנחו אלינו מימי מוחמד במאה השביעית לספירה, שבהם ערך האישה הוא פחות מחפץ, רצח נשים על כבוד המשפחה זו שיגרה, ביגמיה זה סטנדרט, ושיעבוד נשים לאוהל זו דרך חיים. ‏זו אידיאולוגיה צינית, שרלטנית, חסרת כל מצפון ועכבה מוסרית. רק דבר אחד קדוש יש באידיאולוגיה הזו וממנו נגזר הכל: האם הנושא שעומד מולם משרת את השגת הכוח הפוליטי. ‏אם כן, זה מוסרי, מתקדם, ליברלי, נאור. ‏אם לא, זה חשוך, פרימיטיבי, פנאטי, קלריקלי, פשיסטי. ‏אין שום אפשרות להבין את החיבור שבין השמאל לבין שבטי הטאליבן בנגב ללא הבנת מנגנוני ההפעלה של השמאל.

זה או ימין או פלסטין! כל מי שהשנאה לזהות היהודית או לנתניהו, לא העבירה אותו על דעתו והוא לא חושב שקואליציה עם איסלאמיסטים, זה דבר טוב למדינה - שידאג להוציא את כל המשפחה והחברים להצביע! למען עתיד המדינה היהודית 🇮🇱