fa
Feedback

فریب کلاهبرداران را نخورید! تل‌متریو این کانال‌ها را شناسایی و برچسب‌گذاری می‌کند 👉 برای مشاهده برچسب، اشتراک تهیه کنید

להבין את סין

להבין את סין

رفتن به کانال در Telegram

כל מה שאתם צריכים לדעת על סין - עדכונים שוטפים, סקירות וניתוחי עומק על המעצמה שתעצב את המאה ה-21

نمایش بیشتر
1 296
مشترکین
اطلاعاتی وجود ندارد24 ساعت
-37 روز
-130 روز
آرشیو پست ها
בשורה התחתונה, הפגישות הללו לא הביאו לפריצות דרך מעשיות מיידיות, והפער מול המציאות בשטח עדיין בולט – במיוחד בין וושינגטון לבייג׳ינג, התחרות הטכנולוגית והכלכלית ממשיכות להדגיש את הפערים והאינטרסים השונים. אם צריך לקחת טייק אחד מהכנס והפגישות יוצאות הדופן שהתרחשו בו - אני רואה כאן בעיקר שדרוג מעמדו של שי שנראה שמשחק את המשחק ברמה אחרת משני יריביו. מצד אחד חיזוק ההכרה במסגור ״שתי המעצמות הגדולות שמנהלות יחד את העולם״, מצד שני הדגשת השותפות האסטרטגית עם רוסיה שבפועל מתפקדת כמעין מדינת חסות במשחק של סין, ועל כן גם עריכת הפגישה המשולשת - שהיא בפועל 2 מול 1, בה סין נתפסת כמבוגר האחראי שיכול להכניס את כולם לחדר. המסר המרכזי מהכנס כולו נראה כאילו עוצב כדי לשרת את הנראטיב הסיני ובניית תדמיתה כגורם חיובי, מייצב וממתן המקדם צמיחה וסחר על חשבון סכסוכים ומלחמות. בעוד קשה לקבוע מהי המציאות שתיווצר בפועל בעקבות הפגישות - מההצהרה של הפגישה המשולשת ברור כי לפחות תחת טראמפ, שלושת המנהיגים מוכנים לעבוד יחד כדי לקבע כללי משחק חדשים בזירה הבינ״ל.
20 نوامبر, 03:02

אז מה היה בפגישת הפסגה המשולשת ההיסטורית של שי-טראמפ-פוטין ובכלל בכינוס APEC ה-33 בשנג׳ן? אלו עיקרי הדברים כפי שתפסתי אותם - שכוללים גם הצהרה שנתניהו עשוי לאהוב במיוחד - לפחות כל עוד הוא בתפקיד רה״מ. קצת ארוך, אבל ככה זה כששלושה כאלו נפגשים... כינוס APEC השנה בשנג׳ן שגם ככה נחשב ככינוס כלכלי משמעותי ביותר למדינות האזור, קיבל הפעם תשומת לב מיוחדת. בשורה התחתונה הרשמית, מנהיגי הפורום אימצו פה אחד את "חזון שנג׳ן", אשר ביטא את הדומיננטיות הסינית בהכתבת האג׳נדה. החזון נשען על מסגרת "ארבע הקורות ושמונה העמודים" שהציג שי ג׳ינפינג ומהותו קידום : קידום אזור סחר חופשי (FTAAP) מול מגמת הפרוטקציוניזם (מבלי להזכיר כמובן את ארה״ב שחברה גם היא בפורום), שדרוג הקישוריות הפיזית, הלוגיסטית והרגולטורית בין מדינות הארגון, רתימת הבינה המלאכותית והכלכלה הדיגיטלית לקידום תעסוקה והזמדנויות, וקידום קיימות וביטחון אנרגטי ותזונתי. סין גם ניצלה את הבמה כדי להכריז על מימון חדש והקמת מוסדות שיתוף פעולה אזוריים, במטרה לבסס את מעמדה כעוגן של הארגון, כששוב הניגוד לממשל בארה״ב שקורא לצמצם תמיכה כלכלית בארגונים מולטילטראליים - בולט, ולא במקרה. האירוע המרכזי היה ללא ספק הפגישה הפרונטלית הראשונה בהיסטוריה בין נשיאי ארה״ב, סין העממית ורוסיה. אף שלא נחתמו בה הסכמים אופרטיביים מחייבים, שלוש המעצמות פרסמו את "הצהרת השלום של המנהיגים" בת ארבעת הסעיפים. על פי הנוסח הרשמי, המנהיגים גינו מלחמה גרעינית והסכימו לפתוח בדיאלוג משולש להפחתת סיכונים גרעיניים ומניעת הפצה – צעד המהווה שינוי גישה בולט מצד בייג׳ינג, שבעבר נמנעה משיחות כאלו. כדאי, עם זאת, לקחת את ההצהרה שאין לצידה יעדים או מנגנונים מוחשיים - הערבון מוגבל. כנ״ל לגבי החיבור שטראמפ עשה בהצהרתו בין ההסכמות לבין המחויבות למניעת נשק גרעיני איראני - בהחלט סביר שגם סין ורוסיה לא רוצות לראות איראן גרעינית, אבל לגבי נכונותן להגביר את הלחץ עליה לשם כך - עוד חזון למועד. בהצהרה נוספת, מעניינת במיוחד מתוקף היותן חברות קבועות במועצת הביטחון, התחייבו השלוש לקדם רפורמה באו״ם כדי לייעל את תפקודו. גם כאן לא ברור מה זה אומר בפועל…. סין וארה״ב רואות באופן שונה מאד את תפקיד הארגון והשינויים הנדרשים בו. נושא בו נראה שזהות האינטרסים בין שלושת המנהיגים היא הקרובה ביותר - הם הצהירו על כוונה להגדיל את ייצור ואספקת מוצרי הנפט לטובת יציבות שוק האנרגיה העולמי. ולידיעת הקוראים בנימין נתניהו ויואב גלנט, מעניין היה לראות את מה שהוא אולי הסעיף הדרמטי ביותר בהצהרה המשותפת - מתקפה משותפת על בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC): שלוש המעצמות קבעו כי עקרון הסכמת המדינה וכיבוד חסינותם של בכירים מדינתיים הם בעלי חשיבות עליונה, וכי על ה-ICC וגופים דומים להימנע משימוש לרעה בסמכות השיפוט שלהם – אמירה בעלת משמעות פוליטית ישירה עבור פוטין, בהמשך אולי גם טראמפ, ובעקיפין כמובן גם עבור ישראל. על אף שההצהרה עצמה לא הזכירה סכסוכים ספציפיים, ברור שאיראן ואוקראינה נדונו בחדר; טראמפ התייחס למאמץ למנוע מאיראן גרעין וטען כי המגעים בנוגע לאוקראינה מתקדמים בכיוון הנכון, בעוד פוטין - שעצם קיום הפגישה הזו הוא הצהרה חשובה מבחינתו על הוצאתו מבידוד - דווקא לא נראה נרגש במיוחד מפריצת דרך אפשרית ובעיקר ציין כי הציג מחדש את עמדת מוסקבה לגבי שורשי המשבר. לצד הפסגה המשולשת התקיימו גם פגישות נפרדות בעלות משקל סמלי ומעשי. שי וטראמפ קיימו מפגש שהוגדר כחיובי במיוחד ואף גלש לארוחת צהריים ״לא מתוכננת״; אני בספק אם משהו כאן היה לא מתוכנן - ונראה ששני המנהיגים מקפידים מאד על הפגנת כבוד הדדית, אולי בנסיון לקבע את מסגור ה-G2, שתי המדינות שמנהלות את העולם בפועל ביחד - משהו ששני המנהיגים חשים איתו בנוח - גם אם כמובן השדרוג מעצם ההכרה בכך הוא בעיקר של הצד הסיני. טראמפ ושי סיכמו לגבש "תוכנית פעולה" לביסוס יחסים של יציבות אסטרטגית, שוחחו על סחר, חקלאות, פנטניל ובינה מלאכותית, וטראמפ חזר על העמדה שארה״ב אינה תומכת בעצמאות טאיוואן (שימו לב - לא ״מתנגד״. אין שינוי מהותי בעמדה האמריקאית). מדובר בכל הנושאים הקבועים שבלב השיחות ביניהם, ולמרות שלא עלו צעדים קונקרטיים - נראה שהטון בנוגע לשת״פ בנושא הבינה המלאכותית הודגש וסביר שנראה בקרוב צעדים לתחילת דיאלוג פורמלי ומשמעותי יותר בין המעצמות בנושא החשוב הזה. שי ופוטין הדגישו בפגישתם את חוסנה של השותפות האסטרטגית ביניהם במלאת 30 שנה להקמתה ו-25 שנה ל״אמנת השכנות הטובה״, וכן את מחויבותם לסדר עולמי רב-קוטבי. טראמפ ופוטין מצידם קיימו שיחה נפרדת וארוכה שהתמקדה במלחמה באוקראינה - ושנראה שכרגיל שני המנהיגים יצאו ממנו את תחושות והצהרות די שונות…
20 نوامبر, 03:02

סיכום קצר מפגישת הפסגה המשולשת אתמול. סיכום מורחב יעלה בטקסט בקרוב
20 نوامبر, 01:00

עיני העולם יהיו נשואות לשנז׳ן בימים הקרובים, אחרי שהנשיא טראמפ כבר המריא לכיוון, יהיה היום בפיליפינים - ויגיע מחר לעיר שהפכה לסמל למגזר הטכנולוגיה המתקדמת של סין. מעבר לכינוס החשוב תמיד של הפורום לשיתוף פעולה של מדינות האוקיינוס השקט, טראמפ צפוי להיפגש עם שי ג׳ינפינג לפגישה שלישית בחצי השנה האחרונה - יוצא דופן בפני עצמו גם אם בעיקר משמר יציבות יותר משמביא לפריצות דרך - אבל יותר מכך העיניים נשואות לפגישה ההיסטורית המשולשת והתקדימית של טראמפ שי ופוטין. דיברתי עם גיל תמרי לכתבה ששודרה במהדורה אתמול בערוץ 13 על הפגישה הצפויה, המשמעות שלה והאינטרסים שסין תנסה לקדם במהלכה. מוזמנים לצפות כאן: https://youtu.be/K912gSKLNMU?si=BkyNxLcvKfe2R_fz
17 نوامبر, 05:17

בעוד כמה ימים תתרחש פגישת הפסגה המשולשת נדירה כשטראמפ, פוטין ושי ג'ינפינג יישבו יחד באותו החדר בשנז'ן. סין לא תהיה שם רק על תקן המארחת - אלא כמי שממצבת את עצמה כ"מבוגר האחראי" של העולם שמעורבותה נדרשת כדי לסיים את המלחמות באוקראינה ואיראן שהתחילו שתי שותפותיה למפגש. בזמן שרוסיה תקועה בבוץ של אוקראינה וארצות הברית מסובכת במערכה באיראן, הנשיא שי מזהה הזדמנות היסטורית לקחת את המושכות ולהצטייר כמי שמסדר את הטעויות האסטרטגיות של שתי המעצמות האחרות. הפסגה המשולשת והתקדימית הזו תתקיים ביום חמישי בשולי ועידת APEC – הפורום לשיתוף פעולה כלכלי של האסיה-פסיפיק, המכנס 21 כלכלות מובילות משני צדי האוקיינוס (כולל טאיוואן, אגב, שמיוצגת כ״טאיפיי הסינית״ עם נציגים בכירים מהמגזר הפרטי) כדי לדון בסחר אזורי. אך למרות שהוועידה כולה עוסקת בכלכלה, כל תשומת הלב העולמית נשואה למפגש המנהיגים הנפרד שיתקיים בשוליה. כל צד מגיע לפגישה הזו, שהאג׳נדה הרשמית שלה ממוסגרת כשיח על בקרת נשק גרעיני, עם מטרות וצרכים שונים לחלוטין. ארצות הברית מנמיכה ציפיות, מגדירה את המפגש רק כ"תחילת שיחה" - מקפידה על מסגור השיח הגרעיני כלב העניין, עם רצון לגעת גם בסוגיה האיראנית, תוך סירוב לדון באוקראינה ללא נוכחות אירופית. זה מגיע בעיקר לאור הזעם מאירופה, שמצידה צופה בחרדה מחשש ל"יאלטה 2.0" – עם הסכמות של ״המעצמות״ שייסגרו מעל לראשה. רוסיה מצידה כנראה מקווה לנצל את ההזדמנות כדי למצוא בעזרת סין מוצא מהמלחמה באוקראינה בתנאים שנוחים לה. אך אני ברשותכם אתמקד כאן באינטרס הסיני. המסגור הכללי הברור שרואים בבייג׳ינג לסיפור הזה הוא של סין כמבוגר האחראי, המעצמה היחידה שיכולה באמת לדבר עם כולם. הפרדוקס הוא כמובן שסין נזהרת מאד שלא להכריז על עצמה כמי שתביא לסיום הסכסוכים - היא תעשה זאת רק כשתדע שיש הצלחה מובטחת לגזור עליה את הקופון מבחינת מיצוב ומעמד. לכן גם לסין המסגור הרשמי של השיחות על הגרעין, ואולי הסוגיה האיראנית - נוח מאד. אבל לצידו, המסגור הלא רשמי הוא של סין כמשכינת השלום והמעצמה האחראית שיכולה ״לתקן״ את מה ששתי המעצמות השבורות - שברו. נוח מאד לשי להגיע לשיחות האלו כשהוא בסוג של ״2 על 1״ עם בעל בריתו הקרוב פוטין, שסביר ששי מתואם איתו לחלוטין. אני נוטה להאמין שגם טראמפ, למרות הכל, אינו נאיבי מספיק כדי לחשוב שיש כאן שיח משולש סימטרי… ועם זאת, אין מדינה שיש לה מנוף כמו של סין על פוטין - שמגיע לפסגה מעמדת נחיתות מובהקת. במהלך שנות המלחמה באוקראינה, רוסיה הפכה למדינה שתלויה כמעט לחלוטין בסין מבחינה כלכלית, טכנולוגית ומסחרית. התלות הזו מעניקה לשי השפעה אדירה וחסרת תקדים על הקרמלין, וסין יכולה להשתמש בה כדי ללחוץ על פוטין - או דווקא לגבות אותו, בהתאם לאינטרסים הצרים של בייג'ינג במו״מ מול המערב. בנוסף, סין מנסה למצב את עצמה כשחקן היחיד שיכול לייצר פתרון מעשי למערכה האמריקנית מול טהראן. הודות ליחסיה הקרובים עם איראן, אך ללא מעורבות צבאית ישירה כמו ביחסי טהרן-מוסקבה, בייג'ינג עשויה להיות הגורם היחיד שמסוגל לאפשר או לפקח על הוצאת האורניום המועשר אל מחוץ לגבולות איראן – מהלך שבלעדיו קשה לראות סיום שיזכה להסכמת טראמפ. באופן פרדוקסלי - למרות הניסיון האמריקני לדון בבקרת נשק, זהו תחום שבו סין לא צפויה לחלק מתנות. ארצות הברית ורוסיה מחזיקות כל אחת בארסנל גרעיני הגדול כמעט פי עשרה מזה של סין. עבור בייג'ינג, אין שום היגיון להסכים לוויתורים ולהקפאת מאגרי הנשק שלה, אלא במקרה לא סביר בו וושינגטון ומוסקבה יסכימו לקיצוץ דרמטי הרבה יותר, וחסר תקדים משלהן. בסופו של דבר, גם אם הפסגה הזו כנראה לא תביא בשורה מרעישה, היא יותר מסתם עוד פוטו-אופ לאוסף. זו הבמה של שי ג'ינפינג להציג את הסדר העולמי החדש שלו: עולם שבו וושינגטון ומוסקבה מייצרות משברים, וסין היא הכוח המייצב, המתווך ההכרחי ולא פעם גם המרוויח המרכזי מהם.
16 نوامبر, 07:42

איך ייראו השנתיים האחרונות של הנשיא טראמפ מבחינת היחסים מול סין והתחרות הטכנולוגית עומדת במרכז המאבק בין שתי המעצמות? עם קונגרס לעומתי, שלא לומר עוין, עם סנטימנט ברור שעולה מבחירות האמצע של התנגדות האזרחים לבניית התשתיות הנדרשות לתחרות ה-AI בארה״ב , ועכשיו גם עם נפילתו של המנכ״ל הכי חשוב, ואולי גם הכי קרוב לטראמפ, בהשפעה על התחרות הבין-מעצמתית - לטראמפ יהיו לא מעט אתגרים. אבל זה לא אומר שהוא יתקפל. זה יכול להיות גם בדיוק הפוך. יהיה יומרני לנסות להתנבא עם כל כך הרבה גורמים והשפעות מנוגדות. אבל כדאי לפחות לנסות למפות כמה מהנקודות המרכזיות שכדאי לעקוב אחריהן. עזיבתו המהדהדת של ג'נסן חואנג את כס המנכ"ל באנבידיה מטילה צל כבד על מדיניות הייצוא ושרשראות האספקה של ענקיות השבבים - גם אם אישית אני בספק אם היתה זו סין או סוכנת סינית שהשפיעה על הקו של חואנג יותר מהאינטרס העסקי הטהור שלו. אבל עצם הפרשה סביבו העמידה לכאורה את כל המדיניות מול סין בסימן שאלה. ועדיין - לא בטוח שהיא תשפיע בפועל על הקו שמנחה את טראמפ. באופן די מפתיע, הגישה של הממשל בטארמפ 2 הייתה דווקא לקדם דיאלוג וקו פייסני יותר – כולל אישור של מכירת טכנולוגיות אמריקאיות מתקדמות, אך לא המתקדמות ביותר, לסין - מתוך תפיסה שצעד כזה ישאיר את בייג'ינג ״מכורה״ לטכנולוגיה האמריקאית העדיפה ובכך להאט את יעדה להגיע לעצמאות טכנולוגית מלאה במרוץ ה-AI. יש טיעונים טובים בעד ונגד הגישה הזו - אבל חשוב לשים לב שטראמפ לקח קו שונה מרוב המערכת הפוליטית, ומרוב בכירי הממשל שלו בנושא. מי שהיה מאד בעד הקו הזה היה צאר ה-AI דיוויד סאקס, וגם אחד שלחש על אזנו של הנשיא - ג׳נסן חואנג… הפרדוקס הפוליטי צפוי להתעצם ולהסתבך עם הניצחון הסוחף של הדמוקרטים בבחירות האמצע, שהעניק להם רוב גדול גם בסנאט וגם בבית הנבחרים - ומסנדל את היכולת של טראמפ לנווט חלקים גדולים במדיניות לבדו. העמידה הנוקשה מול סין היא אולי הנושא היחיד שמאחד היום את שתי המפלגות לחלוטין. דמוקרטים ורפובליקנים כאחד עשויים לדרוש עכשיו הקשחה משמעותית של הטון והחרפת סנקציות - כשגם הרופבליקנים כנראה כבר חושבים על היום שאחרי טראמפ ויעדיפו לכוון לסנטימנט הציבורי גם אם הדבר נוגד את מדיניות הנשיא. את הסנטימנט הזה סימנו בבירור שורת ההצבעות המקומיות במהלך בחירות האמצע, שהסתיימו כמעט כולן בסירוב מוחלט של אזרחים לאשר בניית חוות שרתים באזורים שלהם. טראמפ מבין היטב את חשיבות תשתיות ה-AI לתחרות הגלובלית ולעתיד הכלכלי והעצמה הלאומית של אמריקה. עבור חברי הקונגרס לא בטוח שזה הקו המוביל אם הבוחרים שלהם לא רואים כך את הדברים. ההצטלבות של מנהיגות טכנולוגית רופפת, נשיא שמוגבל על ידי קונגרס שדורש "דם" סיני, ואזרחים שעוצרים בגופם את הקמת התשתיות הפיזיות – יוצרת מציאות סבוכה וחסרת תקדים. אי אפשר באמת להתנבא איך ייראה מאזן הכוחות הטכנולוגי בשנתיים הקרובות - וסיכוי טוב שנראה מדיניות לא קוהרנטית ולוקה מבחינת יכולה הוצאה לפועל של אסטרטגיה סדורה. בקצב ההתקדמות של ה-AI, וכשבצד השני של האוקיינוס השקט יש מעצמה נחושה וממוקדת שבה אין מחלוקות פולטיות או צורך לרצות חששות מצביעים בבחירות המקומיות - לא בטוח שארה״ב יכולה להרשות לעצמה שנתיים כאלו. שבת שלום
14 نوامبر, 01:12

חגיגוצ יום הרווקים הסיני - שהתאריך הרשמי שלו היה שלשום, 11 11 - עדיין בעיצומן. מה שהתחיל כיוזמת סטודנטים קטנה, מונף ע״י ג׳ק מא מעליבאבא כמעין תשובה סינית לבלאק פריידיי והפך לחגיגת קניות האונליין הגדולה ביותר בעולם בהפרש אדיר - שכבר מזמן מאפיל על המקור האמריקאי. חגיגת הקניות הזו כבר לא מוגבלת לתאריך ה-11.11 אלא מתחילה, כפי שבטח הרגשתם בפרסומות מכל עבר - כבר בסוף אוקטובר ונמשכת עד לשלהי נובמבר. בשיחה עם קרן נויבך בפודקאסט ״עד הקצה״ של כאן 11 הרחבנו על הדרך בה חגיגת הקניות הזו, נוצרה, התפתחה - שברה כל שיא אפשרי - היום גם מכתיבה שיטות וסטנרדטים חדשים לחוויית הקניות המקוונת - מלייבסטרימינג ומשפיענים דיגיטליים ועד גיימפיקציה שנועדה למקסם את הקניה האימפולסיבית שלנו. וכמובן - איך לא - דיברנו גם על המשמעות של החג הזה עבור הממשל והכלכלה הסינית, ואיך זה משפיע עלינו ועל המערב. יצאה אחלה שיחה לדעתי. הלינק כאן בספוטיפיי, אבל קיים גם בשאר פלטפורמות הפודקאסט: https://open.spotify.com/episode/17WeDvVXbc5PA8P5rCt4SH?si=vWv8LOmETa6IloWdS9DtbQ
13 نوامبر, 01:00

סין תמיד הסתכלה על ישראל ככוח מוביל של טכנולוגיה וחדשנות. מסגרת היחסים הרשמית שנחתמה בין המדינות ב-2017 מגדירה אותם כ״שותפות מקיפה על חדשנות״ - מונח נדיר במדרג מסגרות היחסים שסין חותמת עליהם עם המדינות השונות בעולם. רק לשווייץ. מעצמת חדשנות ופטנטים בפני עצמה, יש מסגרת יחסים דומה עם סין. זה גם היה ענף יצוא מרכזי של ישראל לסין, ובוודאי שהאסטרטגי ביותר שביניהם. בשנות ה-90 ובשנות ה-2000 המוקדמות, טכנולוגיה ישראלית היתה קריטית למגזר החקלאות והמזון בסין, תעשיה שמקבלת תעדוף אסטרטגי גבוה מאד במדינה - וההערכה הסינית לטכנולוגיה ישראלית בתחומים רבים נוספים, ביניהם כמובן סייבר וביטחון, היתה עצומה. אלא שהרבה מים עברו בירקון וגם ביאנג-צה מאז. סין הפכה למעצמה של טכנולוגיה וחדשנות בעצמה - ובתחומים רבים היא כבר לא צריכה, ולא רוצה, להישען על טכנולוגיה ישראלית, או זרה בכלל לצורך העניין. יש עדיין לא מעט תחומים שבהם סין עדיין היתה שמחה מאד לשת״פ טכנולוגי עמוק עם ישראל - אבל רובן לא יכולות להתרחשות מסיבות ביטחוניות וגיאופוליטיות, שרק התעצמו בשנים האחרונות כשהתחרות האסטרטגית בין סין וארה״ב גברה והתרחבה לתחומים נוספים. ועדיין - סין היא שותפת סחר קריטית של ישראל. היא עדיין אחד משווקי הייצוא הגדולים ביותר שלנו, והמשק הישראלי - בין אם אלו הצרכנים או היצרנים, נסמכים על יבוא מסין - ובימינו זה כבר ממש לא רק בגלל המחיר האטרקטיבי. אז איך ישראל יכולה לנווט את המים הסוערים של הכלכלה העולמית, בטח בתקופה לא פשוטה לעולם כולו ולנו בפרט ברמה הגאו-אסטרטגית? איפה ישראל עדיין יכולה להיות נכסית ביחסים מול סין ולשרת את האינטרסים שלה עצמה בצורה מיטבית מהערכת היחסים הזו? ואיך מאזנים בין המחויבות הברורה לצד האמריקאי ובין החשיבות של סין לישראל? אסתי איילון קובו, Esti Ayalon-Kovo עו״ד במקצועה עם נסיון ניהולי עשיר במשרד הכלכלה והיום במפלגת ביחד, הובילה את המשלחת הכלכלית של ישראל לסין בין 2019 ל-2024, תקופה רוויית אקשן ותהפוכות - שבמהלכה גם התראיינה לפודקאסט שלנו בפעם הראשונה. |עכשיו, היא שבה לפוד כדי לדבר על הנושאים האלו בדיוק - האתגרים והההזדמנויות שעומדות בפני ישראל מבחינה כלכלית מול סין, ומול שאר מדינות העולם לאור השינויים ביכולות הטכנולוגיות והתעשייתיות של סין והלחצים הגאופוליטיים הגוברים. להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסט: https://share.transistor.fm/s/1ae5c119 לצפיה: https://youtu.be/KtQUiHutbls?si=nFzAxV95uAOv8l_Z
12 نوامبر, 11:01

ג׳נסן חואנג נושל מתפקידיו בחברה שהוא ייסד, החברה שהיא בוודאי בעלת השווי הגדול ביותר בעולם - וכנראה גם ההחשובה ביותר בתחרות הטכנולוגית מול סין. זה לא מפתיע, וספק אם היתה ברירה אחרי הפרשה השניה - אבל יעיל זה לא בסין, אין סיכוי שהמנכ״ל הכי מוכשר ואפקטיבי בעשור האחרון שעומד בראש החברה הטכנולוגית החשובה בעולם - היה מועזב מתפקידו בגלל פרשה כזו. להפך, הוא היה מבין היטב שמכאן והלאה תפקידו הוא לשרת את אינטרס הביטחון הלאומי
12 نوامبر, 09:12

הסיפור שנחשף סביב מנכ״ל אנבידיה האגדי, ג'נסן חואנג, נשמע כמו גרסת מלחמת השבבים של איזה רומן ריגול מהמלחמה הקרה. למי שלא שמע - אחרי חרושת שמועות של כמה ימים ג׳נסן הודה בפני הנהלת אנבידיה בכך שניהל רומן עם אישה בשם אליס חואנג (אין קשר משפחתי). הטוויסט האמת מעניין הוא שאליס נחשדת כמי שפעלה בחסות או בשליחות המודיעין הסיני. מדובר באירוע חריג ורגיש במיוחד, בהתחשב בכך שחואנג אינו רק מנכ"ל מוערך בעמק הסיליקון, אלא הדמות המזוהה ביותר עם החברה האסטרטגית ביותר שנמצאת כיום בלב התחרות הטכנולוגית והגיאופוליטית העולמית - וידוע גם כמי שהוביל, ממניעים עסקיים כך נראה, קו מול הממשל בארה״ב שקרה להסרת חסמים והגבלות על מכירת שבבים מתקדמים לסין. בשלב זה, לא נראה שהמטרה הסינית הייתה בהכרח לגנוב תוכניות טכניות סודיות ביותר של ארכיטקטורת המעבדים הבאה מתוך הלפטופ של חואנג. האינטרס המיידי והמתוחכם יותר - שגם הוא בגדר ספקולציה כרגע - נקשר לפעילותה של אותה אישה בחברה סינגפורית חיצונית, ששימשה לפי החשד צינור לרכישת שבבים מתקדמים שאסורים היו לרכישה ע״י סין. זה מתחבר לטענות שעלו בשנתיים האחרונות על ערוצי אספקה אחוריים כאלה לסין. אבל גם אם יתברר בסוף שלא דלף שבב אחד ולא הועברה פיסת מידע מסווגת אחת, וגם אם הדחיפה של ג׳נסן להסרת חסמים מסין הגיעה מטעמים עסקיים טהורים (הגיוני מאד) ואולי אף מאמונה שהדבר משרת את האינטרס האמריקאי (ייתכן) - מעצם חשיפת הפרשה בייג'ינג (שמכחישה בתוקף את ההאשמות כמובן) כבר יכולה לרשום לעצמה וי חיובי במאזן האסטרטגי - אנבידיה היא כיום נכס אסטרטגי אדיר של ארה"ב, והערך העצום שלה תלוי במידה רבה בחזון, במנהיגות ובמעמד הכמעט מיתי של המייסד והמנכ״ל ג'נסן חואנג. עצם העובדה שדעתו מוסחת, שהוא נגרר לחקירות ולבדיקות פנימיות, או גרוע מכך – תרחיש שבו לחץ ציבורי ורגולטורי יערער את מעמדו ויגרום לו לעזוב את תפקידו – מייצרת פגיעה תפקודית בקטר המרכזי של היתרון האמריקאי ב-AI.
09 نوامبر, 05:14

שלום לכל חברות וחברי הקבוצה, למעוניינים, מחרתיים, יום שלישי 10.11, בשעה 19:00 - אני מעביר הרצאה אונליין בשת״פ עם ״אקו טיולי שטח״ שכותרתה: הקוד התרבותי של סין: שורשי הפילוסופיה והמציאות המודרנית בהרצאה ניגע בכמה מאבני היסוד ושורשי המחשבה הסינית ובדרך שבה רעיונות בני אלפי שנים ממשיכים לעצב את החברה, הפוליטיקה ועולם העסקים בסין כיום. ההרצאה בזום, ובפורמט של ״הרצאת כובע״ - כולם מוזמנים, מי שרוצים ויכולים מוזמנים לשלם כראות עיניהם. לרישום להרצאה: https://us02web.zoom.us/meeting/register/208maeh2SWmqhPon4M1xpw#/registration
08 نوامبر, 06:34

בעוד אנחנו כאן בישראל עסוקים, בצדק רב כמובן, בגל הכחול והמסרים האנטי-ישראליים שבמרכז השיח, חשוב שלא לפספס נושא נוסף שהיה משמעותי ביותר בבחירות האלו ויכול להיות קריטי במאבק הבין מעצמתי - וגם להוות הזדמנות אדירה לישראל. בבחירות האלו הסתמנה התנגדות גורפת של הבוחרים באמריקה לבניית תשתיות ה-AI ההכרחיות לביצור היתרון האמריקאי במרוץ הטכנולוגי האסטרטגי ביותר שלה מול סין. . מתוך 41 הצבעות על הקמת חוות שרתים במדינות שונות רק אחת לא הסתיימה בהתנגדות. מפתה למסגר את זה כ-NIMBY - כלומר התנגדות מקומית להקמה של חוות שרתים דווקא באזור המחיה של הבוחרים, שכן מבינים את החשיבות של התשתית, פשוט לא רוצים אותה לידם. אבל זה יותר מורכב מזה. בדומה לאמירה על ישראל, גם כאן מדובר בנושא שאני בספק אם הרוב הגדול מבין המצביעים בכלל בחן לעומק או מכיר את הפרטים והמורכבויות - אלא בעיקר ניזון מהייפ, ובהסתברות גבוהה - קורבן למבצע השפעה זר מוצלח בצורה יוצאת דופן. האשמות לא מבוססות ולפעמים פשוט שקריות על חוות השרתים עצמן ועל AI רוכבות על חששות לגיטימיים בהחלט - ומעצימות אותן לצדדים מפלצתיים שלא מאפשרים שיח אחראי ושקול. במקביל מוסתר מהשיח הצד השני של התמונה - היתרונות הרבים וההשפעה החיובית הרחבה על כל הכלכלה האמריקאית האמריקאית, וגם ספציפית לכלכלה המקומית שתיבנה סביב חוות השרתים. מיותר לציין שבסין - בונים את כל חוות השרתים שאפשר ומניחים את התשתיות למחשוב ולאנרגיה שיידרשו לעידן הבינה המלאכותית. השיקולים הם ענייניים ככל שניתן, עם מעט מאד השפעה של קבוצות לחץ. אם המגמה הנוכחית תימשך ותעצור את בניית התשתית בצד האמריקאי - כל היתרונות האמריקאים בייצור השבבים המתקדמים ביותר יישחקו ולא יספיקו כדי לשמר את ההובלה האמריקאית במרוץ. אבל יש כאן, כאמור, גם הזדמנות גדולה לישראל - דרך הצורך של ארה״ב בהקמת חוות השרתים שפשוט אי אפשר יהיה בלעדיהן - במזה״ת, ובישראל בפרט. לצורך זה צריך שני דברים: אמרגיה יציבה, ויכולת הגנה - פיזית ודיגיטלית על התשתיות הקריטיות האלו. זו הזדמנות לישראל לקדם אנרגיה גרעינית בשטחה, שלצד האנרגיה הסולרית תהווה חלק מרכזי בתמהיל האנרגיה העתידי של ישראל בעידן ה-AI - ותידרש תמיכה אמריקאית לכך מסיבות גיאופוליטיות. זו הזדמנות לישראל גם להשתמש במנוך הכוח היחודי שלה שהוכח היטב במלחמה האחרונה באיראן - ישראל היא המדינה היחידה באזור שמצליחה להגן על התשתיות הקריטיות באמצעות הגנה אווירית, וכמובן עומדת גם בחזית הסייבר בתחום. מודל ישראלי מאוחד וברור הכולל את רכיבי הטכנולוגיה הישראליים יכול להיות הסטנדרט ההכרחי כדי לאפשר את התגשמות החזון של המזה״ת כמוקד מרכזי לתשתיות מהפכת ה-AI. דרך העבודה ב-MIND Israel אני מכיר מקרוב מאד את התכניות הקיימות ואת הנכונות הישראלית למנף את ההזדמנויות האלו. יש לזה חשיבות אסטרטגית שחייבים להוציא לפועל. זה חלק מהחזון האמריקאי, ויכול וצריך להיות גם חלק מהתרומה הישראלית לחזון חיובי - מבוסס שגשוג, השקעות וצמיחה באזור שלנו. וזו גם הדרך להתחיל לשנות את הטרנד השני שעלה מתוצאות בחירות האמצע - ולהבהיר שישראל היא לא הגורם לבעיה, אלא תהיה החלק הקריטי בפתרון.
05 نوامبر, 11:29

על פי סדרת דיווחים והצהרות רשמיות שיצאו מבייג'ינג, סין מעמיקה את מעורבותה בניסיון לייצר מנגנון תיווך בין ארצות הברית לאיראן במטרה למנוע גלישה למלחמה אזורית כוללת. לפי הדיווחים במרכז ביקורו הממלכתי של סולטאן עומאן היית'ם בן טארק בסין ופגישתו עם שי ג'ינפינג עמדה יוזמה עומאנית מחודשת לחידוש המגעים בין וושינגטון לטהראן, הפעם בגיבוי ערבויות כלכליות וביטחוניות סיניות. במקביל לפגישת המנהיגים, נחתה בבייג'ינג משלחת איראנית בכירה בראשות עלי באגרי כני, סגן מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן. מיד לאחר הפסגה הרשמית, התקיימה פגישה משולשת סגורה בין שר החוץ הסיני ואנג יי, מקבילו העומאני בדר אל-בוסעידי, והמשלחת האיראנית, שעסקה במתווה התיווך ובערבויות שבייג'ינג תוכל להעמיד. בהצהרה המשותפת שפרסמו סין ועומאן נכללה קריאה מפורשת לארה"ב ולאיראן "לבחור בשלום", לנצור את האש, לחזור להבנות קודמות ולהגיע להסכם כולל, כולל בסוגיית הגרעין, לצד הבטחת חופש השיט במצר הורמוז. התמונה מתרחבת כשמסתכלים על שאר המהלכים הסיניים בימים אלה: הגעתו של היועץ לביטחון לאומי הסעודי, מוסעאד אל-עיבאן, לבייג'ינג עם איגרת אישית ממוחמד בן סלמאן לשי ג'ינפינג, ושיחותיו עם ואנג יי על הצורך ב"ארכיטקטורה ביטחונית אזורית חדשה"; לצד הכרזה רשמית של משרד החוץ הסיני על שיגור רכבת אווירית של שליחים מיוחדים לטהראן, מוסקט, ריאד, קהיר וקרן אפריקה במסגרת דיפלומטיית דילוגים נרחבת. כך שאין ספק שיש כאן נסיון משמעותי כלשהו למעורבות סינית גוברת קידום פתרון דיפלומטי. אבל למה כל זה קורה עכשיו, ואיך לקרוא את המהלך הסיני? ראשית, המצב הנוכחי מייצר עבור בייג'ינג הזדמנות אסטרטגית שהיא לא תרצה לפספס. סין תשמח מאוד למצב את עצמה כמעצמה מתווכת מהדרג הראשון, בטח כזו שמסוגלת להביא לפריצת דרך בסכסוך עמוק ומתמשך. המזרח התיכון היה מאז ומתמיד מרחב שבו ההשפעה הדיפלומטית והביטחונית של ארה"ב הייתה דומיננטית וכמעט בלעדית. כעת, כשארה"ב נגררת לעימות ישיר ומזוין עם איראן שמערער את היציבות האזורית ולא מצליח להגיע להכרעה אמריקאית, ומנגד ניכר שאף מדינה במפרץ אינה מעוניינת בהסלמה אלא בהסדרה, סין מזהה ואקום. סין, שמחזיקה במערכת יחסים כלכלית ומסחרית הדוקה ורוחבית עם כלל שחקני האזור, נכנסת בדיוק לחלל הזה. הצלחה דיפלומטית כאן תעניק לה נקודות זכות עצומות ותסייע לקבע את הנרטיב הגלובלי שהיא עומלת עליו במרץ: ארה"ב היא אולי הכוח הצבאי החזק באזור (לפחות כל עוד היא מחזיקה בו נוכחות כבדה שאת דילולה האיראנים דורשים כחלק מההסכם, ונראה שיש לא מעט קולות במחנה הבדלני האמריקאי שיתמכו בכך) אך היא נתפסת ככוח מחרחר מלחמה ומערער יציבות. לעומתה, סין היא לא רק קטר של פיתוח כלכלי, השקעות וסחר, אלא העוגן המייצב הראשי של המזרח התיכון. לבייג'ינג יש המון מה להרוויח במעמדה האזורי והגלובלי מרישום קרדיט על תיווך מוצלח בין וושינגטון לטהראן. הדבר נכון שבעתיים אם בסין מעריכים שארה"ב, שיוצאת חבולה תדמיתית ומתוחה עד הקצה מניהול המשבר, עלולה לבצע צעדים דרסטיים שישנו את פני האזור באופן שיפגע באינטרסים האנרגטיים והכלכליים הקריטיים של סין עצמה. עם זאת שבייג'ינג נזהרת מאד מלקשור את שמה ואת יוקרתה ליוזמות מקרטעות, ובטח שלא להיכשל פומבית. היא מעדיפה בעקביות לעבוד בזהירות, לתת לאחרים לשאת בסיכונים המוקדמים, ולהגיע לגזירת הסרט רק כשהתוצאה כבר מובטחת והקרדיט מוכן לחלוקה. לכן, סביר שנמשיך לראות התנהלות דיפלומטית סינית טיפוסית גם כאן: טפטוף מדוד של סימני מעורבות, שיחות פתוחות עם כולם ושימור תדמית של גורם אחראי שרוצה שלום. מאחורי הקלעים בהחלט ייתכן שהיא תנסה להניח על השולחן מנופי פתרון ממשיים, למשל נכונות לקלוט לשטחה אורניום מועשר מאיראן כחלק מפשרת גרעין עתידית, או מתן ערבויות סחר והשקעות. אבל עד שכל הפרטים לא יהיו תפורים, סגורים ומוסכמים על כל הצדדים, ההתנהלות הפומבית של סין תישאר מדודה, זהירה ומאופקת. מעניין לנסות להבין איך האמריקאים תופסים את המעורבות הסינית בתיווך - והאם מדובר בחלק מהסכמות רחבות עוד יותר.
03 نوامبر, 03:42

אז איך הבחירות בישראל סוקרו בסין? למרות שלא היו הפתעות מרעישות מבחינת הטון או המסרים, היו כמה נקודות מעניינות שעלו בסיקור - במיוחד בתגובות של הרשתות החברתיות שיצאו מעט מהטון היבש שאפיין את הדיווחים באתרי החדשות. המסגור הפופולרי היה של ״דדלוק״ פוליטי שלא מאפשר לאף צד להכריז על ניצחון ברור או להקים את הממשלה שאליה שאף. נקודה נוספת שחזרה על עצמה היתה שממשלתו של נתניהו איבדה כמעט רבע מכוחה לעומת הכנסת הנוכחית, כשהמסגור הפופולרי היה של אי אמון בממשלה מצד רוב העם. עם זאת, הפרשנות הרווחת היתה שללא קשר לתוצאות הבחירות או לממשלה שתקום - הסיכוי לראות שינוי משמעותי של מדינת ישראל בנוגע לסוגיה הפלסטינית או האיראנית - קלוש. אבל הנקודה שהיתה הכי מעניינת, וללא ספק אחת המרכזיות ביותר היתה נושא שיעור ההצבעה הגבוה וההצלחה האלקטורלית הגדולה של המפלגות הערביות. כמות הבלבול ברשתות החברתיות בסין סביב הנושא שיקפה מצד אחד את חוסר ההבנה שלהם בנושא שלחלקם יש דעה כל כך מוצקה עליו (זה כמובן נכון למרבית המדינות ולא רק לסין). תגובות מסוימות בסין שאלו איך יכול להיות שטוענים שישראל מדכאת את הפלסטינים אבל הם כן מצביעים בבחירות בשיעורים גבוהים ונבחרים לפרלמנט שלה. היו מי ששאלו בתמימות איך יכול להיות שהערבים שכיבכול סובלים מנתניהו לא נספרים כחלק מהאופוזיציה שתחליף אותו… למה הם מסומנים כגוש נפרד? והיה גם מי ששאל בטון קונספירטיבי איך יכול להיות שכל כך הרבה פלסטינים הצביעו בעזה עם כל ההרס שבה… צריך לזכור שמדובר במי שלא זכור לקחת חלק בבחירות דמוקרטיות מימיהם, ומסתכלים על השיטה מבחוץ. כל המסגור והתפיסה היא שונה. איפה שאנחנו רואים (ראינו..?) פלורליזם של דעות הם רואים חוסר אחדות וחוסר יכולת למשול ביציבות. את האבחנה שאנחנו עושים (לפחות ברמה מסוימת…) בין ערביי ישראל לאוכלוסיה הפלסטינית - הם מתקשים לעשות, ובטח שלהבחין בדקויות של זה שמצד אחד יש ערבים שהאם אזרחי ישראל וצביעים בבחירות, ומצד שני - הם לא באמת נספרים בחישובים אפשריים להקמת קואליציה. מצד שני - לכו תאשים אותם. אם אנחנו לא ממש מבינים מה עושים עם המצב הזה ואיך מתקדמים מפה, מה יגיע הגולש הסיני שחי בתום חומת הסייבר הגדולה ולא הצביע מימיו?
02 نوامبر, 11:40

בעודי משוטט ברשתות הסיניות לראות עד כמה הם מתעניינים בבחירות בישראל (הם לא… עוד בשבוע הבא) - גיליתי שסין בטירוף דווקא סביב קיליאן אמבפה. כשהעמקתי בסיבות שחצי מההאשטאגים הטרנדים ביותר בסין היו באופן מאד לא אופייני על כדורגלן צרפתי - גיליתי תקרית די משעשעת שהתחילה מבדיחת רשת והפכה תוך שעות למשבר שמשתקף בו בדיוק האופן שבו סין מנצלת את כוח השוק העצום שלה כדי לכפות צנזורה עצמית על גופים מסחריים במערב. נתחיל בפרטים היבשים: ברשת רצים ממים שמדביק את הפנים של אמבפה על דמויות של רודנים, כבדיחה על הכוחניות שלו בחדר ההלבשה. בראיון בצרפת סביב טקס כדור הזהב (שבו הוא שוב לא זכה, שבוע לא קל לכוכב הצרפתי…) אמבפה נשאל איזה מם שלו הכי מצחיק אותו, וענה בשיא הקלילות שזה סרטון שבו שמו את הפנים שלו על "איזה בחור, אני חושב שזה דיקטטור סיני", כשברקע קפצה תמונתו של מאו דזה-דונג עם תווי פנים של אמבפה. בסין ממש לא צחקו. מכונת הענישה הסינית נכנסה לפעולה מיידית: הטלוויזיה הממלכתית (CCTV) הקפיאה את שידורי הליגה הספרדית וכל משחק או פרסומת עם אמבפה. חברות ענק סיניות כמו Mengniu ו-Dongpeng ביטלו איתו חוזי חסות בשווי מיליונים, החשבונות שלו ברשתות החברתיות בסין נחסמו, והוא אפילו הוסר ממשחקי וידאו של כדורגל בגרסתם הסינית. משרד החוץ וההתאחדות הסינית מיהרו לגנות את "הפגיעה ברגשות העם הסיני" - ונראה היה שחברות מסחריות וסתם גולשים ברשת מתחרים במי ירכב יותר על הגל הזה. באופן לא מפתיע - הלחץ הכלכלי עבד מהר מאד. תוך פחות מ-24 שעות, אמבפה פרסם התנצלות מתורגמת לסינית, ומיד אחריו התנצלו גם הנהלת "לה ליגה" שהסכם החסות שלה בסין הוא נכס יקר מפז עבורה, וריאל מדריד. בסין קיבלו זאת בקרירות - במיוחד את ההתנצלות של ריאל מדריד שלא היתה מספיק כנה לטעמם והעזה לטעון שאמבפה לא התכוון לפגוע ברגשות העם הסיני (מה שדי בבירור נכון). ברשתות עדיין קוראים להחרים אותו, וב-CCTV הגיבו בפתגם "נקשיב לדבריו, אך נבחן את מעשיו" (听其言更观其行), וקראו לכל המתנצלים "לתקן את דרכיהם מן היסוד". במילים אחרות, מדובר באיום שמשמעותו: אתם על תנאי. וזה הסיפור האמיתי כאן. בדיוק כמו שעשתה ל-NBA ב-2019 אחרי ציוץ בודד של מנהל יוסטון רוקטס בתמיכה במחאות בהונג קונג, או להוליווד שמצנזרת תסריטים מראש - סין משתמשת בשוק הענק והיוקרתי שלה כנשק דיפלומטי-כלכלי. המטרה היא לייצר אפקט מצנן שיכפיף כוכבים וחברות מערביות לצנזורה עצמית מתמדת מחשש לפגיעה בלאומיות הסינית שתוביל לפגיעה בכיס. האירוניה כאן היא ספק רב אם אמבפה בכלל מכיר את מאו בפרטים, ובטח לא ניסה להעליב, אלא פשוט קרא לו אינטואיטיבית "דיקטטור" כי בזה עסקו הממים עליו. קשה להתווכח כמובן עם זה שמאו היה דיקטטור. בעבר, הסינים עצמם כלל לא התביישו במונח הזה. ב-1949 מאו עצמו טבע את המונח "הדיקטטורה הדמוקרטית העממית" (人民民主专政), שמגדיר רשמית בחוקה את צורת השלטון של סין עד היום. אלא שבמונח הלניניסטי הזה, הכוונה היא לשלטון אבסולוטי של המפלגה בשם העם נגד אויביו, ולא למונח המערבי השלילי מאד של עריץ בודד. האינסטינקט הראשוני הוא לראות בתגובה הסינית הגזמה פרועה - מה שנכון, שתפגע בהם בגלל שזה באמת נראה כל כך מופרך ואגרסיבי. בטווח הקצר - אני בטוח שהקהל המערבי, בטח בצרפת ובמדריד - רואה זאת ככה. אבל בטווח הארוך, אם ריאל מדריד והלה-ליגה ינהגו כמו ה-NBA או הוליווד ויתקפלו - הכוכב הבא כבר יידע להיזהר מאד כשהוא מדבר על סין ורק לדקלם דף מסרים ״בטוח״ כמו כמה סין יפה, כמה הסינים נחמדים או כמה האוכל בה טעים. לא לדבר על העבר שלה, ובטח שלא על הפוליטיקה שלה בהווה. אמבפה כנראה לא קרא את כתבי מאו לפני הראיון, אבל הוא וריאל מדריד קיבלו השבוע שיעור מזורז ויקר מאוד - שנועד לשמש גם כתמרור אזהרה בוהק - בנכונות של סין להשתמש באגרסיביות בשוק שלה ככלי לאכיפת צנזורה עצמית גם בקרב המותגים המובילים והגאים ביותר במערב.
30 اکتبر, 08:33

המשך הטיהורים וביצור השלטון המוחלט של שי הם המסרים המרכזיים מהכינוס (הפלנום) החמישי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית שהסתיים היום. בניגוד לכינוסים קודמים שהתמקדו ברפורמות כלכליות או ביעדי פיתוח, הפעם עמדה במרכז הבמה "המשמעת המפלגתית", מונח המשמש בפועל להעמקת הטיהורים הפוליטיים וביסוס נאמנות מוחלטת לשי ג'ינפינג - כשהשנה הנושא מקבל משמעות חשובה במיוחד לקראת קונגרס המפלגה ה-21 הצפוי בשנה הבאה - בו מסורתית נערכים חילופי גברי המשמעותיים ביותר בצמרת הממשל הקומוניסטי. מספר המושבים הריקים באולם שיקף את עוצמת הטלטלה - 33 חברים סולקו מהוועד המרכזי בבת אחת, שיא חסר תקדים שהוריד את מספר המשתתפים ל-279 בלבד. זו הפעם הראשונה ב-14 שנות שלטונו של שי שנוכחות הוועד יורדת מתחת לרף ה-300. בסך הכול, במהלך כהונתו השלישית הודחו כבר 51 חברים, לעומת 35 בכהונה הראשונה וחמישה בלבד בשנייה. לצד המסגור המתבקש של ביצור הכוח של שי, חשוב לשים לב לכך שמוקד הטיהור הנוכחי, שהתעצם בשנתיים האחרונות, הוא בצמרת הביטחונית: 16 מתוך 33 המודחים הנ״ל מגיעים משורות הצבא (PLA). הדחתם של בכירים כמו הגנרלים ג'אנג יו-שיה (Zhang Youxia), לשעבר סגן יו"ר הוועדה הצבאית המרכזית וחבר הפוליטביורו שנחשב מקורב של שי, וליו ג'נלי (Liu Zhenli), מעלה שוב את סימני השאלה הכבדים שהזכרנו בעבר לגבי יציבות הפיקוד והמוכנות המבצעית של הצבא. הוועדה הצבאית המרכזית, שמנתה בעבר שבעה חברים, צומצמה בפועל לשניים בלבד: שי עצמו כיו"ר, וסגנו ג'אנג שנגמין. האחרון צורף באופן יוצא דופן לפוליטביורו - לראשונה מזה שלושה עשורים שמינוי כזה נעשה שלא במהלך קונגרס המפלגה. זוהי עדות נוספת לכוחו המוחלט של שי, גם על חשבון הנהלים המקובלים. במישור הרטורי והאידאולוגי, התעמולה הרשמית בביטאוני המפלגה (כדוגמת ה-People's Daily ו-Xinhua) ממתגת את הטיהורים כ"טיהור עצמי מתמשך" וכחלק בלתי נפרד מ"מחשבת שי ג'ינפינג". המאמרים קושרים את המהלכים למסורת המהפכנית של בסיסי המפלגה בשאאנשי וגואנסו. קל להתייחס לכך רק כמהלך כוחני לביצור שליטה אבסולוטית, אבל צריך לזכור שהשחיתות אכן היתה גורם הסיכון מספר אחת לשלטון המפלגה לפני שי, ושהנשיא הסיני ככל הנראה אכן מאמין שהשלטת המשמעת לאורך כל דרגי המפלגה היא הכרח לשלטון אפקטיבי ויעיל ככל הניתן. בשורה התחתונה, נראה שהמהלך בכינוס החמישי נועד לסלול את הדרך לקונגרס המפלגתי ה-21 בשנה הבאה. שי מכשיר את הקרקע לא רק להבטחת כהונה רביעית חסרת תקדים אלא גם להמשך ניקוי השורות מגורמים בלתי צפויים, וקידום דור חדש של טכנוקרטים התלויים בו לחלוטין וחבים לו את קידומם בשני העשורים האחרונים. עם זאת, הריכוזיות הקיצונית הזו יוצרת גם סיכון משמעותי עבור סין: ככל שמעמדו של שי נראה בלתי מעורער בטווח הקצר, כך גובר החשש מריק שלטוני ומחוסר יציבות מבנית ביום שבו ייאלץ לפנות את מקומו - במיוחד אם לא יסמן יורשים ברורים ליום שאחריו. את התשובות לכך נראה בקונגרס המפלגה ה-21 בשנה הבאה.
29 اکتبر, 13:17

אירופה וסין במסלול התנגשות שנראה ששתיהן עדיין מנסות להימנע ממנו, אבל בפועל בעיקר מצליחות לקנות עוד זמן. והבסיס למחלוקת בין סין לשוק הייצוא הענק והחשוב כל כך עבורה הוא מה שקרוי ״הלם סין השני״. אם הלם סין הראשון התייחס למעבר של תעשיות ייצור זולות לסין לאחר כניסתה לארגון הסחר בעולמי בתחילת המאה ה-21 - באופן שהלם את חזון הגלובליזציה שמשל אז בכיפה, אז הלם סין השני כבר עוסק בליבת התעשיה המתקדמת על המערב. פתאום סין הופכת לשחקן מאיים ולעתים גם בעל יכולות עדיפות על תעשיית הרכב, האלקטרוניקה או הציוד ההנדסי שהיו הגאווה, והמנוע, של הכלכלות האירופיות הגדולות. כשזה קורה במקביל לאובדן נתח שוק של חברות הענק האירופיות בשוק הסיני שהיה מנוע הצמיחה שלהן בעשורים הקודמים והיום כבר לא, לאחר יותר מארבע שנות מלחמה עצימה במזרח אירופה ובשילוב מהומות וחוסר שקט אזרחי בכלכלות הגדולות של האיחוד - אפשר להבין למה נראה שאירופה החליטה, אחרי שנים של גרירת רגליים וחוסר החלטיות פוליטי, להסיר את הכפפות והלתחיל להתמודד עם האתגר של התעשיה הסינית באופן רציני. ֿ בפרק הטרי שעלה הבוקר, ארוד בליסה Arod Balissa חזר לפוד כדי להרחיב על ההשפעות של הלם סין השני על התעשיה האירופית, הצעדים שהיא מתכננת לנקוט כדי להתמודד איתם, הנסיונות להגיע לפשרות במו״מ - וגם מבט קדימה להבין איך כל אלו עשוייפם להשפיע על היחסים בין סין והאיחוד האירופי. לצפיה: https://youtu.be/tQViLP6EwaM?si=SAv1XpKSATwhbg-3 להאזנה בכל הפלטפורמות: https://share.transistor.fm/s/3a0c31b1
29 اکتبر, 05:29

לרגל היום החשוב הזה, אזהרת פוסט פוליטי - מי שלא מתאים לו מוזמן לדלג הלאה. מנדט השמיים הוא עיקרון פוליטי סיני יסודי שלפיו זכותו של שליט לשלטון אבסולוטי מותנית במבחן התוצאה – אספקת ביטחון רווחה ותנאי מחיה מיטיבים לעם – כאשר כישלון במילוי חובות אלו שולל את הלגיטימציה האלוהית שלו ומביא להפלתו. בישראל, כבמדינות דמוקרטיות, יש לנו דרך אחרת לקבוע האם שליט ראוי למנדט. אלא שבעידן של מדיה מקטבת שמייצרת נאמנות פוליטית עיוורת, המנגנון הדמוקרטי של לקיחת אחריות ובחינת השלטון על פי מבחן התוצאה השתבש. שלוש שנים לאחר מחדל השבעה באוקטובר, מציאות שבעבר נתפסה כבלתי נתפסת הפכה למנורמלת: הממשלה שהובילה לאסון עודנה בשלטון, חמאס טרם הוכרע, ומעמדה הבינלאומי של ישראל מידרדר לשפל חסר תקדים – כאשר המציאות והעובדות מוכפפות לנרטיבים מגזריים במקום לדרישת דין וחשבון אמיתית. במישור המעשי, לצד הישגים צבאיים, נרשם כישלון מחפיר במינוף שלהם לניצחון אסטרטגי: האיום האיראני עדיין כאן כמו שאומר רה״מ בעצמו וסותר את דברים מלפני חצי שנה, הבידוד המדיני והכלכלי מחריף לתהומות שלא ידענו, ובעיות הליבה האזרחיות – מיוקר המחיה ועד משבר הגיוס – נותרות ללא מענה. בהיעדר יכולות ניהול וביצוע, השלטון נשען על קמפיינים של פחד, שיסוי ופילוג שנועדו לשמר את מעמדו הפוליטי, במקום לפעול לטובת הציבור הרחב. ועדיין - המשבר הנוכחי אינו גזירת גורל. כפי שהחברה האזרחית הוכיחה ערבות הדדית ותעצומות נפש שאין כמותן בעולם מיד לאחר האסון, תחת הנהגה מאחדת היא יכולה להירתם ולהוביל לשינוי. במערכת הבחירות החשובה ביותר שהיתה כאן, נדרשת הנהגה שתחליף את הפילוג וההתנערות מאחריות בעבודה מעשית, עניינית, תיקון ואיחוד השורות כדי לשקם את המדינה ולהביאה לשגשוג. לנו אין מנדט שמיים שיקבע מי ראוי לשלוט. זה עלינו. צאו להצביע.
27 اکتبر, 01:22

בין 1966 ל-1976, סין שקעה לעשור של כאוס וטירוף מוחלט שזכה לשם המכובס "מהפכת התרבות". מאו דזה דונג, מתוך חרדה למעמדו כמנהיג העליון הבלתי מעורער, החליט למעשה לשים את טובתו האישית והפוליטית לפני טובת המדינה, לרסק את מוסדות המדינה ולהחליף אותם באספסוף פנאטי של סטודנטים ובני נוער. תלמידים הכו את מוריהם למוות, ילדים הלשינו על הוריהם, שרידי התרבות העתיקה והמפוארת של סין נופצו לרסיסים, וכל בדל של נאמנות למדינה, לניהול תקין ומקצועי או למשפחה ולערכי הליבה של התרבות הסינית הוחלף בתחרות מעוותת ורעילה של נאמנות עיוורת למנהיג העליון. כל מנהיג בעל שיעור קומה או יכולת הנהגה וניהול בירוקרטי או טכנוקרטי מקצועי נזרק הצידה לטובת אוסף חדלי אישים, בראשות אשתו המטורפת של מאו, ג׳יאנג צ׳ינג וכנופיית הארבעה שהובילה - שדרדרו את המדינה לתהומות היסטוריים בכל היבט, ואל סף של מלחמת אזרחים מלאה. אבל כמו אלכוהוליסט שצריך להגיע לתחתית כדי להיגמל ולהשתקם, מהפכת התרבות היתה גם הקטליזטור שאפשר למנהיג מסוג אחר לגמרי, דנג שיאופינג, להוביל רפורמות פרגמטיות וענייניות חסרות תקדים ששינו את סין מהיסוד, קידמו אותה בכל היבט ואפשרו לה להפוך למעצמה שהיא היום. כמו כן, אי אפשר להבין את סין של ימינו, את חומת המעקב הדיגיטלית, את האובססיה למילים כמו "יציבות חברתית" ואת משטרו של שי ג'ינפינג, שמשפחתו סבלה באכזריות חסרת רחמים באותן שנים, מבלי להבין את הצלקת העמוקה שהותיר העשור האבוד ההוא. אז חלק מהלקחים שהוביל דנג - כמו המגבלות על כהונה וביזור מוקדי הכוח במדינה - אמנם בנסיגה משמעותית, אבל ההנהגה בבייג'ינג עושה גם היום הכל, לשיטתה, כדי שהאנרכיה ההרסנית של מהפכת התרבות לא תחזור. בפרק החדש שעלה הבוקר, צללנו ללב הפועם של הכאוס, אל האנטומיה של הטירוף, לסיפורים ולטרגדיות של משפחות צמרת ההנהגה שהמפלצת שבנו קמה עליהן, ולסיפור של התקופה החשוכה שצילקה, וגם עיצבה, את סין המודרנית. בימים אלו, כשצרפת בוערת והמרכז הפוליטי הפרגמטי מאבד מכוחו לטובת התנועות הקיצוניות יותר ברחבי העולם - נראה שלעולם כולו יש מה ללמוד מאחד מתמרורי האזהרה הבוהקים ביותר לדרך שבה כוח פוליטי ריכוזי עלול להוביל את המפוארות שבאומות - לכאוס מוחלט והרסני. לצפיה: https://youtu.be/TfgcXOhbqLI?si=CK2IhwXjrExOGn3N להאזנה בכל הפלטפורמות: https://share.transistor.fm/s/a1b7d8d9
21 اکتبر, 01:30

נראה שסין החליטה להשתמש בעוצמה התעשייתית ושליטתה בשרשראות האספקה באופן פומבי, נרחב ומוצהר ככלי מרכזי במשחק הגאופוליטי והגאו-כלכלי. בשבועיים האחרונים סין מציגה רצף יוצא דופן של הגבלות יצוא חדשות, שמשתרע מחזית הטכנולוגיה העילית ועד לתעשיות הכבדות המסורתיות. זה התחיל בסוף השבוע שעבר בטיוטת הגבלות יצוא שאפתנית על מודלים מתקדמים של בינה מלאכותית, סוכני AI לתשתיות קריטיות, ביוטכנולוגיה, סולארי ותוכנות לתכנון שבבים. הצעד הזה לא רק שיקף את ההכרה הסינית בחשיבות הידע הטכנולוגי והיכולות המחקריות - אלא גם את הנכונות לנקוט צעדים משמעותיים כדי למנוע זליגת ידע סיני החוצה, כולל חסימת "פרצות" כמו עסקאות רכישה זרות (כשעסקת Manus ו-Meta שנבלמה היא הרפרנס הבולט). זה הצטרף כנדבך נוסף להכרה בחשיבות התחרות על המוחות המובילים שהתבטאה בפיקוח על יציאתם של חוקרים, מדענים ובכירים במגזר הטכנולוגיה מהמדינה. אבל זה לא נעצר שם. ביומיים האחרונים משרד המסחר הסיני הרחיב ועדכן את הפיקוח על מוצרים דו-שימושיים: רחפנים, ציוד חפירה וקידוח ימי, וגם ציוד הנדסי כבד לבנייה, כמו מכונות כריית מנהרות ענקיות ומערכות התזת בטון המתאימות לשימוש בגבהים מעל 3000 מטרים. האחרונות הן מאד ספציפיות וכנראה שלא במקרה. במסמכים הסיניים הוגדר במפורש כי ייאסר יצוא של ציוד כזה ל"מדינות ואזורים רגישים המקיימים סכסוך עם סין". הודו, כמובן, לא מוזכרת בשמה, אבל כשמחברים את המכונות לכריית מנהרות ואת הציוד הייעודי לפעילות בטון בגובה רב מעל 3,000 מטר, קשה לפספס את הרמז העבה לעבר פרויקטי התשתית והביצורים הצבאיים שהודו מקימה באזור הגבול המתוח בהרי ההימלאיה. מדובר בציוד שסין היא אחת היצרניות והיצואניות הדומיננטיות ביותר שלו בעולם. אבל אם מסתכלים על המהלכים האלו באופן אסטרטגי - מדובר בהרבה יותר מתגובה טקטית או חילופי מהלומות נקודתיים. הם משקפים שינוי פרדיגמה עמוק בנכונות של בייג'ינג להפעיל את הכלים שהיא כבר שנים רואה כמנופי העוצמה הלאומית שלה. במשך עשורים שלמים סין נתפסה במערב כ"סדנת הייצור של העולם", מקום זול ויעיל להרכבת מוצרים. במסגרת ההסדר הזה, חברות מערביות העבירו ידע, טכנולוגיה ומתודולוגיות ייצור לסין בתמורה לרווחיות ולגישה לשוק הענק. אבל בייג'ינג לא הסתפקה בלהיות רק קבלן ביצוע. בנחישות, עקביות וראייה אסטרטגית ארוכת טווח, היא בנתה אקוסיסטם תעשייתי שאין לו תחליף, השתלטה על שלבי מפתח בשרשראות האספקה העולמיות, והפכה למעצמה שיודעת לפתח ולייצר בעצמה את הטכנולוגיות הקריטיות ביותר. עכשיו, בעידן של תחרות בין מעצמתית גלויה וקשוחה, סין מבהירה שהיא לא מתכוונת להעניק את המתנה הזו לאף מדינה אחרת - בטח לא מי שתתויג על ידה כיריבה. כל הפנטזיות והתקוות שנשמעו בשנים האחרונות בוושינגטון או בבירות אירופה, לפיהן חברות סיניות יקימו מפעלים מתקדמים במערב וילמדו את המקומיים "על הדרך" איך לייצר סוללות מתקדמות, פאנלים סולאריים או חומרים קריטיים ברמה הגבוהה ביותר, נראות די מופרכות אל מול הצעדים הברורים האלו של בייג׳ינג. סין אולי תקים מפעלים מסוימים מעבר לים משיקולי גישה לשווקים, בדיוק כפי שעשו חברות מערביות בעבר בסין, אך היא תוודא היטב שהטכנולוגיה, הידע המעמיק והיתרון התחרותי המבני יישארו סגורים בתוך גבולותיה. הפער - שפעם היא נאבקה להשלים והיום מדינות המערב מנסות לצמצם מולה בתחומים לא מעטים - לא ייסגר בחסותה. יותר מזה, המהלך האחרון מוכיח שבייג'ינג תופסת את העוצמה התעשייתית והשליטה בשרשראות האספקה שלה כנשק גאופוליטי לכל דבר. כמו שראינו עם המינרלים הקריטיים - במה שבאופן ברור גרם גם לשאר העולם להבין את עומק הבור ועצמת אחיזת החנק של סין עליהם בתחום - סין בונה סט של כלים שנועד "ליישר" שחקנים בינלאומיים ולהעניש באופן כירורגי כל מי שיאתגרו את האינטרסים של סין או יאיימו להפוך לאלטרנטיבה אסטרטגית עבורה, כפי שמסתמן כעת מול הודו. עכשיו כשהמתיחות הגלובלית היא כבר עובדה קיימת וכל (או לפחות רוב…) הקלפים על השולחן - סין כבר מוכנה להבהיר באופן ברור ורשמי - יכולת תעשייתית, שליטה בשרשראות אספקה ועצמאות טכנולוגית אינן רק עניין של רווחיות כלכלית, אלא ליבת העוצמה הלאומית שלה בזירה הגלובלית. סין מפגינה עכשיו על הבמה המרכזית את השרירים שנבנו במשך עשורים, ומבהירה שהיא מוכנה להשתמש במנופי הלחץ האלה ככל שתידרש.
20 اکتبر, 16:37