💍האמת והשלום הכשרה נשים

💡 שימו לב אהובים לתוכנית ה׳צפנת פענח׳- כל שבוע הוא פרק אחד בצפנת פענח, השבוע למשל יהיה מרוכז רק בפרק השלישי, ובכל יום באותו השבוע ארחיב ואבהיר את אותו הפרק- למשל הפרק הזה השלישי, כשמו כן הוא (ראו לעיל), ולמעשה במהלך אותו שבוע אני מכין buildup לפואנטה שתגיע בסוף השבוע, הפואנטה של השבוע הוא ההכרה של התודעה האלוקית וההבנה אותה והשימוש בה, אמנם לא ניתן לדחוס נושא כזה עמוק לפרק אחד ולכן כל הצפנת פענח בעצם בנוי על זה- הסברת מבנה התודעה וההכרה האלוקית והשימוש בה, זו בעצם גאולת הדעת !! כעת אנו מתנהלים בשינה עמוקה ואיננו מבינים מה קורה לנו וחיינו עוברים בבלבול ותסכול, המטרה של הצפנת פענח אינו העמסה של מידע קבלי אלא אדרבא- סיכום כל שנות הלימוד והכוונה לתכלית חכמת הקבלה שהיא- ׳השוואת הצורה בין תודעת היהודי וההכרה האלוקית באמצעות פיענוח התורה׳ יש לציין שאנו הדור האחרון זהו הדור המאסף, ונצטרך להתעסק קצת בכל דבר, כי מטרתנו כעת היא לאסוף את כל האורות מכל השנים לריאליזציה אחת שהיא הבנת הבורא. אני יודע שזה נשמע גבוה, אבל כל דבר שקשור לטבע הרוחני שלנו אינו גבוה כי הוא הטבע הרוחני שלנו, פשוט מעולם לא דיברו איתנו על זה ולא הכינו אותנו לכך- וכעת הגיע הזמן. אבקש מאד מאד את סבלנותכם, אנחנו חייבים לעבור בדרך הזו, כבר אמרתי שהדרך ישנה חדשה ויש דברים ששמעתם ודברים שעדיין לא שמעתם- אבל חייבים לגהץ הכל כדי להגיע לפואנטה, הגיהוץ מקדש מאד את הנפש, אבקש מאד לא רק סתם לקרוא את הפוסט היומי כדי לצאת ידי חובה, אלא ממש להתבונן בנאמר כי אלו דברים רציניים מאד ועמוקים מאד, אני יודע שזו לא הפלאטפורמה האידאלית אבל אף שדה קרב אינו פלאטפורמה אידאלית, אנו במאבק האחרון לפני שתרבות אדום ועמלק מוחקת את הזהות היהודית, אנחנו תחת גזרות שאפילו המן והיטלר לא חלמו, המאבק הוא מבית ועלינו להיות חכמים כיצד להתנהל עם הקיים, אנו למודים שהכל הוא מאת השם ומטרתו כעת היא להוציא מאיתנו חשק ותשומת לב ומודעות עמוקה, אם נמשיך לישון פשוט נמות ונפספס את הגלגול שלנו, בקלות ניתן להגאל, בקלות ניתן לסיים את הסיפור בפאר גדול, חבל על כל רגע !! אנא תעשו הכל כדי לרכז לעצמכם את המידע בצורה כתובה או מוקלטת כזו שתגרום לכם להתבונן בהם, הכל נורא קרוב ומחכה לתנועה הנכונה האחרונה בתודעה וזה נמצא פה אצלנו בתורה הזו !! עד כאן להיום, מחר אמשיך להרחיב, אנא קבעו לעצמכם זמן של התכנסות עמוקה על הלימוד הזה בבקשה, זה לא צחוק ולא טורח, זה הדבר האמיתי, זה כבר יטה את המציאות למקומה הראוי!!

תודעת היהודי היא מיוחדת, וכל הדיבורים המגיעים מתורות זרות הנראות נאורות ואלו המדברות על חוויות רוחניות או מדיטטיביות, רחוקות מאד מן האמת מכיוון שאפילו לתודעה ולהכרה יש מבנה- ומזה מתעלם כל העולם כולו, איננו סתם בהכרה, איננו סתם במודעות, ההכרה היהודית אינה סתם כמתואר במוות קליני או יציאות חוץ גופיות, ובטח לא כמתואר במדיטציה, ההכרה היהודית היא מבניות כשם שהבורא ביטא את עצמו במבניות מאד מיוחדת, ואנו היהודים צריכים לעלות על, ולהתחקות אחר מבניות זו, ההתחקות אחר מבניות זו בעצם מקיימת את העולמות כולם ומפעילה אותם, בדומה מאד לתלמיד רפואה הלומד אנטומיה של גוף האדם אולם אין זה מספיק ללמוד תיאור תאורטי של גופו עצמו אלא עליו לנסות להזיז את איבריו ולהפעילם כדי שירגיש כל איבר ואיבר, ולא ניתן ללמוד תיאורטית בלבד !! כך אנחנו שהעם הנבחר, עוברים איבר איבר במבנהו של הבורא כביכול, מפעילים כל מציאות, חווים ומרגישים כל אות בתורה, ובעזרת השם בקרוב ממש נצליח לאחד להכרה אחת את סך כל ההתנסות שלנו מזה ששת אלפי שנה.

בטהובן לקח לעיתים יצירות ספציפיות של מוצרט והשתמש במבנה, בהרכב הכלים ובתפקידים שלהן כבסיס מדויק ליצירותיו בטהובן לא היסס להחמיא למוצרט לאורך כל חייו. הוא החשיב את "חליל הקסם" ליצירה הגדולה ביותר של מוצרט חליל הקסם הוא לחן מאד שנוי במחלוקת, ויש לגביו מיתוסים מטורפים והזויים המשלבים בין אסקפיזם לילדות עשוקה, לבין חובות כלכליים שהיה שרוי בהם מוצרט לפני מותו, לבין השתייכות לבונים החופשיים ותורות מטאפיסיות כדי להשפיע באמצעות המוסיקה- ואפילו הקבלה מעורבת כאן, לכן למדתי את הנושא בעצמי, (אין כאן המקום להרחיב, אבל בהחלט ישנן השפעות מטאפיסיות שנכנסו דרך כוחות של הסטרא אחרא דרך הלחנים והמנגינות שלהם, אולם אין כאן המקום להרחיב ולדבר על כך, המקובלים ׳שומעים׳) הסיפור האנושי כאן הוא העיקר שבטהובן עלה על המצוקה של מוצרט רק על ידי השמיעה של הלחנים שלו שוב ושוב וכמו שאמרנו אפילו השתמש בקטעים זהים ודומים ללחנים שלו, הפואנטה שרציתי להעביר כאן הוא לא שיעור במוסיקה אלא להבין שאפשר בלי התפלספות יתרה להתחקות אחר ׳הבעת סתרים׳ של אדם אחר, אם מקשיבים מבלי לשפוט ומבלי להביע דעה ולהתפלס ניתן להתחקות אחר המקור, כך היא התורה הכתובה בלשון הקודש- כותב התורה הוא הקב׳ה בכבודו ובעצמו, היא לא סיפור ולא תיאור היסטורי ובטח שלא כתיבה עיתונאית סלקטיבית של אף אדם, במדרש חז"ל (בראשית רבה א', א'), המבוסס על הפסוק בספר משלי (ח', ל'): "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים". חז"ל קוראים "אָמוֹן" מלשון אומן, והתורה מעידה על עצמה: "אני הייתי כלי אומנותו של הקדוש ברוך הוא". המשמעות היא שהקב"ה "הסתכל בתורה וברא את העולם". התורה אינה רק ספר חוקים או ציווי, אלא התוכנית האדריכלית (הבלו-פרינט) הרוחנית שעל פיה ודרכה נברא היקום. בדיוק כפי שאומן או בנאי נעזר בתרשימים ותוכניות כדי לבנות פלטירין (ארמון), כך הבורא השתמש בחוכמה ובערכים של התורה ככלי המרכזי ליצירת העולם. התורה היא הקוד הגנטי של הבריאה כולה, וכל קיומו של העולם תלוי בהתמדה ובלימוד שלה. ולא ניתן להזיז ממנה אות כפי שאתם יודעים, שאפילו אות אחת פסולה בתורה פוסלת את ספר התורה כולו, בדומה לרצף גנטי שלא ניתן לשנות ממנו אף גן, אחרת הוא יצור בריאה אחרת לגמרי, רק האופן שבו כתובה התורה שלנו יכול להדביק את מחשבת הנברא למחשבת הבורא על ידי קריאה חוזרת ונשנית, התורה היא מדיה, הנקרא ספר וסיפור, אולם המטרה היא להגיע לסופר, התודעה היהודית בנויה ככה שיווצר מתאם מושלם בין התודעה של היהודי ובין ההכרה האלוקית, לכן אסור ללמד גוי תורה שמא ימות. התכלית שלו והקוד הגנטי הרוחני שלו אינם תואמים את שלמות ההכרה האלוקית, ואילו היהודי מותאם בכל רמח איבריו ושסה גידיו הגשמיים והרוחניים להשוואת הצורה עם הבורא דרך התורה, כי התורה עצמה היא בעלת מבנה של רמח ושסה, ולכן כתוב- זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם (במדבר יט׳ יד׳) התורה אינה תיאור רק של הבורא בבחינת- הביטוי "אֲנָא נַפְשִׁי כְּתַבִית יְהַבִית" (בארמית: "אני את נפשי כתבתי ונתתי") הוא דרשה תלמודית מפורסמת ממסכת שבת. המונח מתאר את המילה "אָנֹכִי" הפותחת את עשרת הדיברות כנוטריקון (ראשי תיבות) ומסמל כי במתן התורה, הקב"ה כביכול "כתב ונתן" את עצמותו, מהותו ורצונו הפנימי בתוך התורה. אלא גם תיאור של הבריאה כולה וגם של איש ישראל היהודי- ציטוט מהמהרל מפראג ״אם יקבלו ישראל התורה, מוטב. ואם לאו, יחזור העולם לתוהו ובוהו. ואם כן דברי תורה מחזקים ותומכים הכל, עד שיש לעולם קיום. וכל זה מפני כי התורה היא סדר האדם באיזה מעשה יהיה נוהג, ואיך יהיה מסודר* במעשיו, וזהו ענין התורה. וכמו שהתורה היא סדר האדם, כך התורה היא סדר של העולם, עד שהתורה היא סדר הכל. רק כי סדר האדם הוא נגלה ומפורש בתורה, כי אי אפשר זולת זה, כי על האדם מוטל לשמור את הסדר הראוי לו, ולכך הדבר הזה נגלה במפורש לאדם. אבל סדר כל העולם כולו גם כן הוא בתורה, שאין התורה רק סדר מציאות העולם בכללו. וזה שאמרו במדרש (ב"ר א, א) שהיה מביט בתורה וברא את עולמו. רוצה לומר שהתורה בעצמה היא סדר הכל, ולכך כאשר רצה השם יתברך לברוא את עולמו ולסדר אותו, היה מביט בתורה, שהיא סדר הכל, וברא את עולמו. ומפני שהתורה היא סדר כל העולם, כל דבר שהוא מסודר הוא דבר אחד מקושר, כמו שהיא התורה היא סדר אחד, כי התורה אחת היא.״ (נתיבות עולם, נתיב התורה א׳ המהרל מפראג) אם כן כיצד תהיה ההתחברות- בורא, בריאה, נברא?! האם למשל רובוט או מחשב המשתמשים ב AI ויקליטו בבקיאות רבה את התורה שבכתב יזכו להשוואת הצורה או להשראת השכינה ורוח הקודש?! בוודאי שלא!! (עוד נכתוב פרק המבדיל בין תודעת היהודי לכל מיני התודעות הנמצאות בעולם כולם ואפילו מלאכים),

🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹 ב׳ה כא׳ תמוז התשפ׳ו ׳צפנת-פענח׳- חלק שלישי- ׳התחברות התודעה של הנברא למעשה הבריאה, והתעלות להכרה האלוקית המשותפת׳ (שימו-לב, לפני שאמשיך- ה׳צפנת פענח׳ שאכתוב בעצמי על גבי ספר יהיה ארוך ומפורט יותר ויהיה מותאם לרמות שונות ממתחילים ועד ממש מתקדמים, אולם פה בשל הכתיבה בטלגרם, אני מאד מסתמך על כל הידע הקודם שנתתי לכם כדי לא להלאות אתכם בקריאה ארוכה מדי, לכן אני כבר נוגע בתמצית ה׳צפנת-פענח׳ וביישומה, ובעזרת השם כשאחזור ללמד בקרוב ממש, ארחיב בעצמי בשיעורים ) לאחר שביססנו שהמציאות עצמה מתחילה מאור ״המוקרן״ מעצמות הבורא, עלינו להבין מהיכן באה ונולדה ההכרה והתודעה, רק נזכיר שכל המילים שאנו משתמשים בהם בחכמת הקבלה הם רק סמלים לשינויי האור, ההכרה האלוקית והתודעה האלוקית- הם חס וחלילה לא עומדים בפני עצמם, אין למעשה שום גשמיות, אין גוף ולא דמות הגוף, ואסור לדמיין או לתת חזיון כלשהו לאף מילה בקבלה, אלא המילים הם מושגים בדומה למילים ׳צדק׳, ׳אהבה׳, ׳חסד׳ וכו׳ אשר לא ניתן לדמות אותם לכלום ולא להעניק להם חזיון או דמיון, אלא רק הבנות של המונחים עצמם, גם מילים שמייצגות גופים כביכול כמו חפצים דוממים, צמחים, חיות וכו׳ הם בעצם ייצוגים של רעיונות, ואורות רוחניים שתפקידם לתת לנו הבנה תפיסה ואחיזה באור האלוקי, הם כולם רק תמרורים וציונים המצביעים לעבר התכלית, אולם אין להם ממשות בפני עצמם, ויתרה מזו- גם השימוש בהם כדי ליצור פילוסופיה או מחשבות ואידאולוגיות שאינן מענייני התורה יצרו בלבול עצום בהגיון האנושי- ולכן הזהירו אותנו חזל שלא להשתמש בלשון הקודש לחכמות חיצוניות או פילוסופיות חיצוניות, שפת הקודש שנולדה היא אינה שפה הסכמית כדי לייצר תקשורת בין אנושית, היא שפת התכנות של הבריאה, שימוש במילה מפעילה אותה ממש, בדומה לתווי מוזיקה הנלמדים על גבי כלי מוסיקלי, התווים כבר מנגנים ויוצרים השפעה פנימית עמוקה על המנגן, אפשר ממש להשתגע משימוש בשפה בצורה לא נכונה, ואפשר להגיע לרוח הקודש בשימוש בשפת הקודש על פי צירופיה, לכן רבותינו היו משננים המון את ספרי הקודש ככתבם וכלשונם לפני שהיו נותנים לדברים פרשנות משל עצמם, התורה שבכתב היא קודש הקודשים ולא נוגעים בה, היא מסמלת את מידת הדין כטבע רוחני לא משתנה, ואילו התורה שבעל פה מיועדת להבנת התורה שבכתב, ואתן לכך דוגמא- כאשר מלחין מוסיקלי כותב יצירה בה את מתאר את חייו, את המשברים בחייו וכן עליותיו, את אהבותיו ופחדיו וכו, הלוא הוא בעצמו מבין מה ביצירה המוסיקלית מבטא כל שלב בחייו- לכן היצירות המוסיקליות הראשון היו ארוכות מאד ונמשכו כמה שנמשכו, בניגוד להיום שמצמצמים שיר ל 3-4 דק׳, היצירות המוסיקליות של המלחינים שקיבלו את המנגינה לתוך נפשם הלבישו את המנגינה לתווים, והתאמתם לכלי נגינה, ולבסוף לסאגה מוסיקלית אחת גדולה שנמשכה זמן רב, עבור מאזין פשוט מתגלה כאן קושי עצום- מעבר להנאה מוסיקלית מהרמוניה, ושמיעת כלי הנגינה כל אחד בפני עצמו, אין הוא יודע מה עבר על המלחין, ומדוע המלחין בחר בתווי הנגינה הללו, הוא מייצר לעצמו עולם הנאתי אישי בזמן שהמנגינה והלחן מספרים את חייו של מישהו אחר לגמרי, אבל כדי שיהיה מתאם והמאזין כן יבין את המלחין עליו להיות מנותק מעצמו ושקט ומתכנס לשמוע את המנגינה מתוך מטרה להבין את המלחין ואת חייו המשוכתבים במנגינה זו, ולשם כך צריך שמיעה מחודשת כמה וכמה פעמים עד שהתודעה של המאזין תשווה צורה עם התודעה של המלחין והוא יקבל הארה ותובנה את משמעות המנגינה והלחן כולו, סליחה שאני מביא דוגמא מעולם שאינו שלנו, אבל זה יעזור להבהיר את דבריי- כשמוצרט מת בשנת 1791, בטהובן היה רק בן 21 ועדיין לא הלחין את היצירות המהפכניות והמוכרות שלו (כמו הסימפוניות, הסונטות הגדולות לפסנתר או הקונצ'רטי). באותן שנים, בטהובן נחשב בעיקר לפסנתרן וירטואוז ופחות כמלחין מוביל. באביב 1787, בטהובן בן ה-16 הגיע לווינה במטרה ללמוד אצל מוצרט. קיימת אנקדוטה מפורסמת (שחוקרים רבים מטילים בה ספק) לפיה בטהובן אלתר בפני מוצרט, ומוצרט אמר לנוכחים: "שימו לב לצעיר הזה, הוא עוד יגרום לעולם לדבר עליו". בטהובן למד את יצירותיו של מוצרט לעומק, הושפע מהן רבות ביצירותיו המוקדמות, ואף כתב וריאציות על נושאים מתוך אופרות של מוצרט (כמו "דון ג'ובאני" ו"חליל הקסם"). ניכר שמתוך שמיעת לחניו של מוצרט, חקירה ועיון בהם בטהובן הצליח להבין את חייו של מוצרט, בטהובן הושפע עמוקות ממוצרט, והשפעה זו באה לידי ביטוי בהעתקת מבנים מוזיקליים, שימוש בנושאים שלו ואימוץ הסגנון הדרמטי שלו. בטהובן ראה במוצרט מודל לחיקוי ולמד את יצירותיו בקפדנות כדי לפתח את קולו העצמאי.

‼️חברים אם קופצים פה פרסומות הן אינן שלנו, אנחנו בודקים מה קרה פה, נחזור לעדכן אין לזה שום קשר לערוץ שלנו‼️

הקובץ עבר עימוד סידור וניקוי, סודרו פיסקאות, פיסוק וניקוד, וניקוי שגיאות מקלדת. מוכן להדפסה וקריאה נוחה. זהו קובץ pdf מיג׳ בתמוז, מתחילת הכתיבה לצפנת פענח באדיבות אחד התלמידים

בנימה אישית, אני ממש מבקש את מחילתכם, כאמור ההליך שעברתי היה חמור ומורכב ומצריך אותי להשאר בהשגחה וצמוד לחמצן, עוד קשה לי להראות בציבור וכן להעביר שיעור, אני עוד זקוק להמון כוחות, יחד עם זאת אני מתחנן בפניכם- אנא שימו לב לכל הדברים שרשמתי, אני מכוון לדברי טעם מאד חשובים ומכוונים למה שאנו צריכים, אני יודע שזה קשה ומסורבל ואנסה לתקן זאת בהמשך, אבל אנא התחברו בכל דרך במסירות נפש ממש לנאמר, אנחנו נצטרך זאת ממש, עשו לעצמכם חוברת אליה אתם מדפיסים את כל הנאמר, לימדו זאת בחברותא או בבתי האומה, אבל אנא תנו לבכם לנאמר- כי זה כל האדם !! שבת שלום אהובים, הכל נמצא בתוכנו, עשינו הכל, כעת הקב׳ה רוצה את ליבו ואמיתיותו של האדם, את האותנטיות שלנו- רחמנא ליבא באי !! ועל זאת ארחיב הרבה וכן אלמד את סוד ההגות היהודית העמוקה, אפשר משם לגאול הכל… שבת שלום ואלפי תודות על התפילות- אני עוד זקוק לכך מאד

אני שוב מבהיר- אין הכוונה לשקט של שממה, אין הכוונה לחידלון סתמי, אלא אדרבא- ההתחברות לשקט הקדוש , היא ההתחברות לקודש הקודשים שהתגלה מבין הכרובים, סוד הדבקות נמצא בשקט הגדול הזה שעליי לבארו יומם ולילה, אין הכוונה למדיטציה חס ושלום, ואין הכוונה לפאסיביות, אלא שם בשקט הגדול מתגלה דרך עץ החיים למעמד הנסתר מול שיר הפוטנציאל, מול האין סוף, מול הריאליזציה לקיימות מלאה שכאשר מחוברים אליה האדם מתעלה לדרגה של מלאך שליח ולא עבד נרצע. לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ (דברים ל׳ יב׳) ופרש ר' יוסף בכור שור: לא בשמים היא - שאין הקדוש ברוך הוא מצוה לכם דבר שאין אדם יכול לעשותו אלא אם כן עולה לשמים; וזהו דבר 'נפלא'(ראה לעיל , יא). וזהו פרשת פנחס- פנחס היה אדם פשוט כביכול ולא בעל תפקיד רוחני, אדם שחשדוהו בבורות אפילו, אבל בשל שהיה אותנטי ונאמן לעצמו זכה לגדולה עצומה- ׳פנחס הוא אליהו׳, יש מי שקונה עולמו בשעה אחת של כנות ואותנטיות.

והוא יתעלה , לפי המציאו הכל , נקרא 'חסיד'(ראה תה' קמה , יז); ולפי רחמיו על העניים , רוצה לומר: הנהגתו בעלי חיים בכוחותיהם , נקרא 'צדיק' (ראה שם); ולפי מה שיתחדש בעולם מן הטובות והרעות ,כפי שחייב אותם הדין הנמשך אחר החכמה , נקרא 'שופט' (ראה בר' יח ,כה). והוסיף עוד ואמר בארץ - להודיע כי השגחתו גם כן בארץ כפי מה שהוא משגיח בשמים , כפי מה שהם. פירוש נפלא שכל חכם לב עליו לזכור זאת, ואוסיף עוד במילותינו עוד כמה עניינים בעניין ההתחברות העצמית וארחיב על כך מאד כי הכל תלוי ועומד על זה- א. שלעולם אדם יצא מן ההסתר וידע שכל מעשיו גלויים וידועים, ואין מחשבה דיבור ומעשה נעלמים או נשכחים, ומרבית היסורים הבאים על האדם הן על ההסתרות הנלוזות שהוא עושה בינו ובינו, כנות היא מידתו של הכהן, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אסור בתכלית האיסור להתנהל בסתר ולחשוב שעבירה שעברה לא משפיעה ולא נחשבת- כי הכל בא בחשבון, ואין הרהור אפילו נעלם מלפניו ועל הכל באים חשבון, ואין מעשה חשבון בין מעשים טובים למעשים רעים- כי כל דבר מקבל התייחסות עניינית, ואין קיזוז הרע מפני הטוב. לכן הדרך החשובה ביותר אותה יבור לו האדם היא להמנע בכל מכל כל מן ההסתרות ומן התחמנות ומן הרמאות- מידה זו כל כך מגונה כי האדם יכול להגיע להאמין לשקר של עצמו, וביום הדין האיום והנורא יפתח הכל, והכל ידעו על הכל, ומעשים שלא קיבלו תשובה וחשבון נפש יביישו את האדם על כלות, אוי לנו מיום הדין שעיקר חרבו היא הבושה העצמית ממעשינו בסתר, כי אין דבר נאלח ושנוא מאשר חיי הסתר ורמאות עצמית ורמאות לבריות- אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס (דברים פרק כז פסוק כד) ופרש רש"י: מכה רעהו בסתר - על לשון הרע הוא אומר. ופרש הרלב׳ג- ולמדנו בזה כי עבודה זרה (ראה לעיל , טו) היא היותר קשה שבכל העבירות; ואחריה גלוי עריות, כי היא עם רוב גנותה תמשיך האדם מאד לזה הפועל המגונה , מצד ההנאה שישיג בה. והנה סמך גם כן גילוי עריות לעבודה זרה , כי כבר תמצא רוב נימוסי עבודה זרה מתיישרים לדבר גלוי הערוה. וזה נמצא בעניין עבודת פעור , כי פעירתם עצמם לפעור (ראה סנה' ס , ב) אנשים ונשים , מביאים אותם לידי תאוה , ומתוך כך ישתתפו בזימה. וזה מבואר מהיות עובדיה רבי המספר במעט המקום להם. והנה גילוי הערוה יתיישר מאד להביא לשפיכות דמים , כאשר יֵרָאה מזה בעניין גילוי ערות אשת איש וזולתה מהעריות; כי אם מצא ימצאנו בעל האשה או קרובה לנואף , עם היותו מקנא בו , ימהר יחיש המעשהו (ע"פ יש' ה , יט) להמיתו ולא יחמול עליו ולא יוכל לסבול עליו להתנקם ממנו על יד בית דין , וזה ממה שאינו צריך אל הביאור. ומכאן נבין כמה חמורה ההסתרה שמחזיק בה האדם- גברים ונשים וכל מי שבליבו להציק ולחרחר ריב ומדון, והכל בשם חופש הפרט ואידאולוגיות שונות ומשונות. ב. הכלל השני להתחברות עצמית היא ׳האמונה׳, להאמין בנתינה בצדקה ובחסד- נַ֤עַר׀ הָיִ֗יתִי גַּם־זָ֫קַ֥נְתִּי וְֽלֹא־רָ֭אִיתִי צַדִּ֣יק נֶעֱזָ֑ב וְ֝זַרְע֗וֹ מְבַקֶּשׁ־לָֽחֶם: (תהלים פרק לז פסוק כה) ופרש הרד"ק: נער הייתי... - כלומר: לא בנעורי ולא בזקוני , לא ראיתי צדיק נעזב לגמרי ,ולא זרעו שיבקש לחם על הפתחים. וזרעו- הבנים הקטנים שהניח אחריו - לא יעזבם האל , בזכותו; אע"פ שיבא לו חסרון , לא יבא לו חסרון רע כמו שיבא לרשע. ונעזב - הוא שיחסר לחם ושמלה; וכן בקש יעקב אבינו: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בר' כח , כ) , כלומר: כדי חיותו לבד , ואמר לו האל: "כי לא אעזבך"(שם , טו). נראה , כי מי שחסר אלה נקרא נעזב. ואין המדובר על כסף בלבד כי אם עם כל פעולה נכונה ונאמנה שעושה האדם, אל יחשוב שמפסיד הוא או מפספס- אלא נאמן הוא הבורא לשלם לאדם כמעשיו, והשכר הגדול ביותר הוא ׳לנאמן׳. ג. (סעיף אחרון להיום)- אף על פי שעליי להבהיר זאת בהרחבה- אין לי דרך לכתוב זאת פרט לצורה הבאה- ׳השקט הוא קדוש׳!! שקט אינו סתם דממה, שקט אינו שעמום, שקט אינו מעיד על אנטיפטיות, השקט הוא האור הראשוני- כל הרהור דיבור ומעשה הוא רעש בעל משמעות גדולה מאד לטובה או להיפך, אולם מעלת השתיקה וההתחברות לשתיקה היא קודש קודשים ממש, באגרת הרמב׳ן כתוב - חשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך, דבר זה מלמד על חיי שתיקה ושקט פנימיים קדושים וטהורים- ׳קול דממה דקה׳, ודבר זה עליי ללמדו אתכם יומם ולילה, ההגות הקבלית העמוקה המחברת את האדם לבוראו, מעמד ההקהל הפנימי בתוכנו בו מתקיים ׳לאשתאבא בגופא דמלכא- להשאב לגוף המלך, כל התשובה, ההתחברות העצמית, הנאמנות, הלב הטהור שדיבר עליו וביקש אותו דוד המלך תלוי בשקט הקדוש הזה,

ומפרש ר' מנחם בן שמעון: כי. השכל וידוע - כאשר ישכיל במעשה רגע אחרי רגע , עד שידע אותי בעניין האלהות. כי אני יי' - שהייתי עושה חסד משפט וצדקה בארץ , אשר בהם אני מעמיד העולם. ואי אפשר לוותר על פירושו הנפלא של הרד"ק: כה אמר יי' - אם יש בהם חכמים , אל יתהללו בחכמתם כי לא תועילם; כיון שלא ידעו את יי' ולא הלכו בדרכיו , חכמת מה להם (ע"פ יר' ח , ט); וכמו שאמר "חכמים המה להרע" (יר' ד , כב). וכן אם יש בכם גבורים - אל יתהללו בגבורתם , כי לא תועילם גבורתם להצילם מן המות או מן השבי; וכן אם יש בכם עשיר - אל יתהלל בעשרו , כי לא יפדנו מן החרב , והוא ועשרו יאבדו. וזכר אילו התכונות שלוש , כי החכם ינצל פעמים בתחבולותיו ובערמתו, וכן הגבור ינצל בגבורתו ובכחו , וכןהעשיר יפדה נפשו מיד האויב בעשרו - כןמנהג העולם ברוב. ואמר להם הנביא , כי לא ינצלו באלה השלוש שדרך העולם להנצל בהם; אלא במה ינצלו? בהשכל וידוע אותי; פירושו: בהשכל אותי , בידוע אותי. ו'השכל האל' הוא , שישכיל כי הוא אחד קדמון , ואינו גוף , והוא בורא הכל ומשגיח על הכל ומנהיג כל העולם בחכמתו , עליונים ותחתונים. ו'ידיעת האל' היא ללכת בדרכיו לעשות חסד ומשפט (בנוסחנו: משפט) וצדקה , כי כן עושה אותם הוא בארץ , כלומר: עם בני האדם; וההולך בדרכיו הוא 'יודע אותו' , כמו שאמר "אביך הלא (בנוסחנו: הלוא)אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טובלו. דן דין עני ואביון אז טוב לו (בנוסחנו ללא 'לו') הלא היא הדעת אותי נאם יי'"(יר' כב , טו - טז) - הנה כי מעשה המשפט והצדקה הוא ידיעת האל. ובזה ניצלו דניאל וחביריו , שגלו בחרבן הארץ עם גלות יהודה , וניצלו מן הקלון ומן הבזיון שהיה מגיע לשאר השבויים , והיו נכבדים וגדולים בארץ גלותם , לפי שהיו צדיקים וחסידים; ולא היה להם דרך להנצל מן הגלות , כי איך ישארו בארץ שלשה או ארבעה או אפילו עשרה?! כי אם בזאת - שתהיה לו תכונה נפשית להשכיל ולדעת אותי. ומה שאמר כי אני... - טעם למה שאמר וידוע אותי , כי בכלל וידוע אותי - עשות חסד ומשפט וצדקה , כמו שפירשנו. לפיכך פירש ואמר: כי אני יי' עושה חסד - אלה הם דרכי ומדותי שאני מתנהג בהם בעולמי , ובאלה חפצתי שיעשה אותם האדם וחי בהם (ע"פ וי' יח , ה). ומה שאמר בארץ ,וחסדו וצדקתו גם כן בשמים , כמו שאמר"יי' בהשמים חסדך" (תה' לו , ו) - אמר בארץ לפי שחסדו וצדקתו בארץ גלויה לבני אדם כולם , ומה שבשמים אינו גלוי כי אם לחכמים. הנה פירשתי לך שני הפסוקים האלה לפי עניין הפרשה , דבקים בעניינה באר היטב. והחכמים אשר ראינו ספריהם פרשו אלה שני הפסוקים עניין נאות , אבל לא הדביקום לעניין הפרשה: החכם רבי אברהם בירבי חייא ,המכונה 'צאחיב אל שורטה' , פירש (ראה יסודי התבונה ע' ח) שלושת אלה התכונות בחכמה: ויקנה האדם החכמה ויקָרא 'חכם'; וכשיהיה מוסיף על קניינו ומתגבר בו , נקרא 'גיבור'; והמעדיף על זה נקרא 'עשיר'; ואשר מגיע אל עומק החכמה יהיה'משכיל'; והכתר על ראש החכמות והמגדל הבנוי עליהם הוא 'דעת אלהים' , שאין האדם רשאי להתהלל כי אם בה: כי אם בזאת יתהלל המתהלל. וידיעת האל ותלמוד תורתו , אשר היא חסד ומשפט ,בה ראוי שיתהלל המתהלל. והחכם הגדול הרב רבינו משה ברבי מימון ז"ל(מו"נ ג , נד) פירש כן ואמר תחילה , כי שם ה'חכמה' נופל בלשון עברי על ארבעה עניינים: נופל על השגת האמתיות , אשר תכלית כוונתם - השגתו יתעלה שמו; אמרוֹ "והחכמה מאין תמצא" (איוב כח ,יב). ונופלת על ידיעות המלאכות , אי זו מלאכה שתהיה: "וכל חכם לב בכם" (שמ'לה , י); "וכל אשה חכמת לב" (שם , כה). ונופל על קנות מעלות המדות , כמו שאמר"וזקניו יחכם" (תה' קה , כב); "בישישים חכמה" (איוב יב , יב). ונופל על הַעֲרָמה והתחכמות: "הבה נתחכמה לו" (שמ' א ,י); ולפי זה העניין אמר "ויקח משם אשה חכמה" (ש"ב יד , ב); ומזה העניין "חכמים המה להרע" (יר' ד , כב). ואפשר שיהיה עניין החכמה מורה על העָרְמה , ושימוש המחשבה פעמים יהיה הערמה ההיא וההתחכמות לקנות מעלות שכליות או ֶלקנות מעלות מדות. אמר , שאין שלמות הקניין ולא שלמות בריאות הגוף ולא שלמות המדות הטובות - אין כל זה שלמות שראוי להתהלל ולהתפאר בו; והשלמות שראוי להתפאר ולהתהלל בו הוא ידיעת השם יתעלה , שהיא החכמה האמיתית. ופירש גם כן שלשה השמות חסד ומשפט וצדקה: חסד הוא ההפלגה בגמילות הטובה , וכולל שני עניינים: האחד - לגמול טוב למי שאין לו חק עליך כלל , והשני - להטיב למי שראוי לך להיטיב יותר ממה שהוא ראוי; וצדקה הוא היֹשר , לתת לכל כפי הראוי לו; ומשפט -לדון במה שראוי על הנדון , יהיה נקמה או יהיה טוב. ואמר שאין לאדם להתהלל לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר , כי אם בהשכל וידוע האל , שהוא החכמה הגמורה; ולא בזה לבד , אלא בידיעת דרכיו ותאריו , והם: לעשות חסד ומשפטוצדקה כמו שאני עושה אותם.

🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹 ב׳ה חי׳ בתמוז התשפ׳ו ׳התעוררות עצמית למציאות האמיתית׳- כל תחושת הבלבול ואיבוד הדרך נגרמים מסיבה אחת בלבד- ׳חוסר חיבור עצמי׳- ׳אבדן האותנטיות׳, לעולם לא תראו צדיק אבוד, גם בשעותיו הקשות ביותר ובאבדן המוחין וכאשר יש סבל אצלו ובסביבותיו הוא אינו מרגיש אבוד או בבלבול, והסיבה היא אך ורק שהצדיק מחובר לעצמו, ההתחברות לעצמנו והחזרה לאותנטיות תמיד שומרת על האדם, היא תמיד מחברת אותו אל בוראו, בתורה זה כתוב בצורה מאד מזעזעת במשפט אחד- בְּכׇל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ (במדבר יב׳ ז׳) ומפרש הרשב׳ם- נאמן הוא - קבוע ומיוסד כל שעה ביום; וכמוהו "ותקעתיו יתד במקום נאמן" (יש'כב , כג): יתד התקוע במקום חזק אינו ממהר ליפול. וכן הרמב׳ן מפרש- נאמן הוא; ויודע מעצמו כל המדות הכוונה ביודע היינו מחובר- מחובר למידותיו ואינו מתכחש אליהן, היום יש אבדן דרך מכוונת של אנשים שהחליטו שאינם יודעים בין רע לטוב ואומרים על הרע טוב ועל הטוב רע, מתחכמים בפילוסופיות ואידאולוגיות משונות כדי להכשיר שרץ ולקדם את עצמם, היום ממש ניתן לראות בגלות את הבורות העצמית המכוונת מאומות העולם בדעותיהם כלפי ישראל, תשקורת קלוקלת ומסיתה וכן פוליטיקה משובשת לחלוטין שמכשירה את האויב כאוהב וכן משבשת כל ערך טרוויאלי וכל מובן מאליו, הכל היום מקבל שאילתות וקושיות עקב בגידה עצמית במהותנו, ולכן הדבר הראשון שצריך לעשות על מנת להתחבר בחזרה על עצמנו היא להתחבר לערכים ולמידות הטבעיות שאין עליהן עוררין- לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר וכו… ישנם דברים שברורים לאדם בינו ובינו היטב היטב שכך לא עושים, ולראיה אדם צריך לשאול את עצמו תמיד- האם אני עושה מעשה בסתר או בגלוי?! האם כשכולם ידעו על מעשיי תהיה לי בושה או אדרבא אעמוד מאחורי מעשיי?! והדברים מגיעים אפילו לדבר הקטנים ביותר כמו חרחור ריב בשלום בית- הלוא אחד משלוש עשרה עיקרי האמונה היא שהקב׳ה יודע מחשבות בני אדם, האם גבר או אשה יהיו מוכנים לחשיפת מחשבותיהם וכוונותיהם?! הנאמנות העצמית מתחילה מבפנים והיא אינה מסובכת כלל ואתן לה דרך פשוטה כעת- לָ֤מָּה תֹאמַר֙ יַעֲקֹ֔ב וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל נִסְתְּרָ֤ה דַרְכִּי֙ מֵיְהֹוָ֔ה וּמֵאֱלֹהַ֖י מִשְׁפָּטִ֥י יַעֲבֽוֹר׃ (ישעיהו מ׳ כז׳) ופירש הראב׳ע- למה נסתרה דרכי - אין השם רואה מה אני עושה , וככה משפטי יעבור; והטעם:יעבור ממני משפטי , ולא ישפטני על דרכי. הלא ידעת - בשקול הדעת , כי בראיות גמורות ידע המשכיל את בוראו. אם לא שמעת - שיהיה מאמין בדברי המשכילים. אלהי עולם - אלהי נצח; והטעם: כאשר היה , כן הוא , ולא ישנה. דרך ההתחברות העצמית כאמור הינה נורא פשוטה- האדם אינו צריך להתפלסף ולהמציא הליכות ונימוסים שלא היו ולא נבראו, הוא צריך לחוש את לבו ורגשותיו כלפי התנהגותו, כאשר האדם ינהג בנאמנות לעצמו, אפילו כנגד כל העולם כולו הוא יחוש טוב עם עצמו- כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֘ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה: ס (ירמיהו פרק ט פסוק כג) ומפרש ר' יוסף קרא: אלא אם בא להתהלל , בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי - מי שלמד השכל והחכמה על מנת לידע אותי; כי בדבר זה יש קיבול שכר , כשם שמפרש והולך: כי אני יי' עושה חסד לשומרי מצוותיי (ע"פ שמ' כ , ה). כי באלה חפצתי - בבני אדם שמלמדין את החכמה על מנת ללמוד ולשמור ולעשות (ע"פ דב'כח , יג) , ולא כבני אדם הכתובים למעלה, המתהללים לומר: "חכמים אנחנו ותורתיי' אתנו" (יר' ח , ח) ו"בדבר יי' מאסו"(שם , ט).

התעוררות לתוכן המחשבה האלוקית- על מה היא מבוססת ומה תכליתה, והשנית היא הטכניקה- כיצד מתחברים בפועל למחשבת הבריאה כאשר אנו חשים מרוחקים מאד?!, לגבי מחשבת הבריאה- בניגוד למה שחושבים מחשבת הבריאה בסופו של דבר עוסקת בכותרות נורא פשוטות- אחדות, חסד, צדק, אמת ושלום !! והכל מסתכם בהוראה הפשוטה ׳ואהבת לרעך כמוך׳- אם זו מחשבת הבריאה יש להבין שההשגחה עוסקת אך ורק בכך וממילא עסוקה בלהביא לשם את כל האנושות- ההשגחה הפרטית היא המחשבה והפעולה היוזמת, הדומיננטית והעיקרית- המציאות זורמת לשם בין אם נרצה או לא, ואפילו אם כל האנושות תתכנס על מנת לשנות או לעצור זאת כדוגמת בני מגדל בבל לא יוכלו לעשות כן, ספינת המציאות זורמת לשם על כורחנו , ולפיכך אדם חכם חייב להבין כל זאת ולמצוא אושר ושמחה בכך שהמציאות מתקדמת ונעה רק לאהבה אחוה שלום ורעות, אף על פי שהכל נראה ההיפך !! הבנה זו והתעוררות דעתנו לתוכנית אלוקית זו היא 90 אחוז מגאולת הדעת, ורק בהבנה זו אפשר להגיע לאושר ולשמחה- ארחיב בהמשך…!! אדגים זאת במשל לילדים והוריהם- להורה שפוי ונורמלי בוודאי יש מחשבה טובה עבור ילדיו- ההורים עובדים וחיים למען ביתם ומשפחתם ומתכננים את עתידם של ילדיהם, הבעיה היחידה היא שהילדים לא מודעים למחשבת הוריהם ועסוקים בעצמם וכלל לא מודעים לדינמיקת הבית, מחשבתם הטובה של הוריהם להיטיב איתם, ולמילוי הבית בכל טוב, הילדים תובעניים ועסוקים בעולמם שלהם וכל בקשה פשוטה מהם לעזרה בבית נתקלת בהתנגדות ועצלות נוראית- ולמעשה אין ההורים מבקשים מילדיהם דבר פרט להתעוררות למחשבת ההורים ולהבנת מבנה התנהלות הבית, כאשר ילד יתעורר ויזכה להארה בוגרת, ויבין, על דרך המשל, כבר מגיל 5 את הוריו והוראותיהם, הרי שיחיה עמם בשלום ויסכים וישתף פעולה אם הוראותיהם ולא יצטרך לתסכול הצעקות והאכזבות ותיקון דרכיו על ידי מכות, הוא אמנם לא ישנה דבר וחצי דבר ממהלכו של הבית אולם ההסתנכרנות ללו׳ז הבית, להורים, לסדורו של הבית יביאו אושר ונחת רוח גדולה למשפחה… כיצד מתעוררים ומסתנכרנים למחשבת הבריאה אכתוב על כך מחר אהובים, אני משתדל לעשות את הדברים כפי כוחי, אני עדיין תלוי בחמצן ונזקק למנוחות רבות, מחילה אהובים אמשיך מחר לחלק השני שהוא מאד חשוב, המטרה היא לתת לנו את העבודה הנכונה, החשובה והיעילה לימים שבין המיצרים, עבודה נכונה בשלושת השבועות הללו תקרין לכל יתרת השנה הנוכחית והשנה הבאה במילואה, הרבה תלוי בתקופה הזו ואנו נעשה כל מאמץ לנצל אותה לפתיחת המיצרים !! יש לי הרבה מה לספר לכם, הרבה ממש ודברים חשובים, יקרו הרבה דברים בשלושת השבועות הללו- תהיו חזקים ובשוויון נפש, לא להבהל מן הארועים, למרות פורענות אנחנו נעים למציאות טובה

🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹 ב׳ה יז׳ תמוז התשפ׳ו היום אכתוב פרק ששייך לצפנת פענח בשלב מאוחר יותר ואין כאן הוא מקומו בפרקים הראשונים של הצפנת פענח, אולם בשל חשיבותו ובשל הזמן שאנו נמצאים בו הנקראים ימים ׳בין המצרים׳ אני מקדים את הפרק לפה כפרק בפני עצמו, אולם אל דאגה, כשאגיע לפרק לפי סדרו שוב אכתוב אותו בצורה מסודרת לפי סדר הפרקים, כעת נראה זאת כפרק חשוב מאד ל׳ימים בין המצרים׳- ׳על חשיבות המחשבה והתודעה׳- רובנו חושבים שכאשר אנו משוטטים במחשבתנו לכאן ולכאן שום דבר לא באמת קורה, אנו מניחים שאלו סתם הרהורי לב סרק שאינם פועלים דבר ומתייחסים אליהם כהבל האדם, אולם אין זה כך רבותיי ועלינו לתקן עוולה זו אחת ולתמיד- אם הפלאפורמה של הכל היא אור, ואור זה מתורגם למחשבה של האדם וכן שם נולדה תודעת האדם, וכל המציאות בעצם מוקרנת מן האדם ואין עולם בלא אדם הרי שכל מחשבה ומחשבה בורא כאן מציאות ומקרינה אותה, הטעות המרכזית המקטינה את האדם אולם היא היא זו המביאה עליו חורבן, היא חוסר ההבנה שכל עוד הוא חי וחושב ומודע מוקרנת מתוכו מציאות, ולמציאות זו יש ברירת מחדל- אם האדם ער ושולט ומכוון את דעתו הרי שהמציאות שלו, אף על פי שתהא קשה כמה שתהא קשה, בסופו של דבר תקרין את המציאות עליה הוא מכוון, אולם אם האדם יזרום וירדם במחשבתו ויקטין אותה כהרהורי סרק ריקניים הרי שהמציאות תזרום לריקנות ואדם אכן יחוש שכל המציאות ריקה, שימו לב להבדלים שיש בקבלה בין ספירות כתר, חכמה בינה ודעת ששם האלוקות שורה והמלאות והשלמות היא המציאות לעומת ספירת המלכות שרגליה יורדות מוות ולית לה מגרמא כלום והיא מקור הריקנות, צריך להבין שאין זה סתם, והמציאות לא נבראה כך כדי להעניש את האדם- אלא זה הטבע הרוחני, צמצום נגרם על ישי צמצום האור, סילוק האור, ואילו הארה נגרמת כתוצאה משאיפה להארה ורצון אל האור, אם נזניח את המחשבות שלנו לתהות להן האם תמיד יובילו לריקנות ואין אדם בעולם הזה שלא חווה ריקנות עקב אי השתלטות על מחשבותיו ורצונותיו, הדבר ראשון ממנו עלינו להתחיל הוא להבין שהאדם פועל 24/7, מחשבותינו פועלות כל הזמן, כוונותינו, רצונותינו מייצרים מציאות ומקרינים אותה 24/7, אין כזה דבר שהמציאות לוקחת פסק זמן עד שנתארגן על עצמנו, כמו שאמר הגר׳א- האדם משול לציפור- אם אינו מנפנף בכנפיו מעלה מעלה בעל כרחו הוא יורד מטה מטה, ולכן ההדרכה החשובה ביותר לאדם היא להשתלט על מחשבותיו ורגשותיו כי הן הן אלו המובילות אותו אל תכלית לא טובה, אנו הדור האחרון, ואני מודע לכך שאנו חשים תחושה של עייפות ותחושת אבדן, וזה כאמור מוקרן משנים של ׳דורמיטא׳- תרדמה מחשבתית שהיתה בגלות , אולם החכמה מלמדת אותנו דבר נפלא- שבסך הכל מעל שליטת האדם ותחושת בחירתו עומדת השגחה פרטית נפלאה, וכאשר אדם מתעורר בבוקר ואומר מודה אני, הוא משול לאדם שנרדם על ההגה ולפתע מתעורר אחרי דקות רבות על הכביש במהירות גבוהה וער לעובדה שלא התהפך לתהום או שלא עשה תאונה, ועל כן הוא מודה על ההשגחה שהחזיקה בהגה בלעדיו- ׳שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך- ׳אמונתך זו השגחתך׳, האדם מודה להשגחתו של הקב׳ה על התעוררותו מן התרדמה ששקע בה שהחזיר נשמתו להכרה כדי שיוכל להמשיך מצידו לנהוג בשליטה עצמית כביכול, ׳סוד השינה וההתעוררות׳- מטרת השינה שהיא לפחות שליש מחיינו היא בדיוק לתת ענוה לאדם ולספר לו על ההשגחה, גם שההשגחה פועלת בלעדיו ומעבר לשליטתו, אולם שגם יזכה להתעוררות להשגחה מדי יום וירצה להצטרף אליה, זה עניין קצת ארוך מרתק ומורכב ואין כאן מקומו לפתוח אותו כאן, אולם כל כוונות ברכות השחר הן בסוד החזרה להשגחה הפרטית וההתעוררות אליה, כאמור, זה עמוק ורחב מכדי להסביר זאת כאן, אבל אנא שימו לב שברכות השחר הן ברכות על ההשגחה הפרטית ועל סידורו של העולם, נמשיך בסוד ההתעוררות… סוד ההתעוררות הוא סוד פקיחת העיניים כשם שאדם מתעורר משינה, הוא מפעיל מודעות עצמית, מודעות סביבתית, הכרה לזהותו השורשית, לתפקידו וכו׳ ולכאורה חוזר לרוטינה של תפילה יומיומית וסדר יום מחזורי, אין התעוררותו משנה דבר בסדרי העולם, גם מקובל אדיר שזכה להארה בלילה, וייתכן אף לגילוי אליהו ולרוח הקודש מיד עם עלות השחר יאמר מודה אני וכן את שאר ברכות השחר ושחרית וכו׳, סדר יומו לא ישתנה, ההשגות רק נותנות בהירות להשגחה ולמהלכם של הארועים, ולמעשה זו פסגת האושר- ׳הבנת הבורא ומהלכיו׳ כפי שהסביר בעל הסולם בהקדמה לתלמוד עשר הספירות פסקה מב׳ המפורסמת, וזהו למעשה התענוג הגדול ביותר משום ששם השוואת הצורה בין הנברא לבורא, הצער הגדול ביותר לאנושות היא שינוי הצורה עד הופכיות הצורה בין הבורא לנברא, כאשר אין סנכרון והרמוניה העולם כולו נמצא בדיסונסס ואף אחד לא משיג את רצונו, והתסכול מוליד תחושת אכזבה, כשלון וריקנות, ההתעוררות למחשבת הבריאה מחולקת לשני חלקים בלבד-

‼️ יום קשה היום תסלחו לי לא אוכל לכתוב היום

בדומה לאדם שלא בחר ולא רצה לעלות על רכבת הרים והטיול הוא סיוט עבורו, אולם ברגע שיבין את מטרת המשחק ותכליתו הוא עשוי מאד להנות ולהבין את המתרחש, אם כן מה הסוד הגדול של הסנכרון למציאות?! למה שמציאות השם תעניין אותנו?! איך מוצאים עניין משותף בין האדם לבוראו כך שיסכים לחיות חיי שמחה וחירות?! כל זאת ועוד בפרק ג׳ בעזרת השם עד כאן אהובים להיום יהי רצון שזכות אור החיים הקדוש תגן על כולנו ונזכה להגאל כבר עכשיו גאולת הדעת ונזכה בכל הברכות כולן

🌹🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹🗝️ ב׳ה טו׳ תמוז התשפ׳ו הילולת אור החיים הקדוש פרק ב׳ בצפנת פענח- ׳משמעות המציאות׳, אם בפרק הראשון למדנו שמציאות המציאות היתה ההבנה הראשונה והחשובה ביותר ליהודי היא שהמציאות היא ׳אור ההכרה׳, ושבמצב זה ישנו חופש פעולה מלא ומוחלט להתנהגות מול המציאות, במקום יאוש ותחושת חדלון בשל ארועים שתוקעים אותנו אנו יכולים להסתכל על המציאות באור אחר ובכך לשנות את ההרגשה והבנת המציאות, בדומה לאדם שמסתכל מבעד למשקפיים וירטואליים ועיניו רואות מלחמה או אימה וכו, ותגובתו הראשונית תהיה היסטריה ותסכול, באם הוא יבין שמוקרנת אליו מציאות וירטואלית שיש בה ללמד אותו או להעביר אותו תהליך, החיים יראו אחרת לחלוטין, וביד ההכרה שלו לפענח את המציאות הנגלית ולחיות חיי חירות נפשית, הבנה, שיתוף פעולה, סקרנות, חיי חקר וצפיה ואפילו שמחה, ׳הקניית המשמעות הנכונה למציאות׳- מכיוון שהבורא רצה להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו הרי שמחוייב שכל המציאות הכתובה בתורה תבוא לידי פועל ומעשה בכל רבדיה ומימדיה בבחינת- ׳אסתכל באורייתא וברא עלמה׳- שתרגומו הסתכל בתורה וברא את העולם, ואין זה כמעשה חד פעמי אלא כמציאות מתמשכת, כל פסוק כל פרשה כל חומש הינו פרק בחיינו, התורה כתובה בעולם האצילות אולם חייבת לרדת עד לעולם העשיה, ולכן המציאות הפרוסה שלפנינו, בכל דור ודור יש קין והבל, ויוסף ואחיו, והשעבוד העם היהודי לחומר וגאולה קולקטיבית של חלק מהציבור, הסיפור מספר את עצמו בכל המימדים, ואני יודע שמיד קופצת השאלה ׳למה?׳, ולמה ככה??, ומה התכלית בכל זה, והתשובה הגורפת היא שהתורה היא הלבוש של הקב׳ה, והוא נצחי בלי ראשית ובלי תכלית, וניתן לראות זאת כסופר אורגניזם רוחני אחד ענק שפושט צורה ולובש צורה כמו אדם המתבגר מהיותו תינוק להיותו בוגר, וכמו קליידוסקופ שכאשר מסובבים אותו רק חלקיו מסתובבים אולם שום דבר לא נכנס למערכת ושום דבר לא יוצא מן המערכת, אלא שינויי הצורה בלבד, ואם נשאל מדוע ומה יוצא לו מזה, התשובה תהיה שכאור עליון פשוט שמילא כל המציאות, רק הכרה עצמותית חסרה בדרגת חופש של שלמות הנקראת הכרה עצמית או ידיעה עצמית, ולכך צריך דואליזם- שפוטנציאל האור יבוא לידי ביטוי ותהיה הכרת הפוטנציאל, כך בדומה האדם טומן בחובו פוטנציאל אינסופי אבל אלמלא יבטא את עצמו לא ידע את עצמו, ואדרבא יתפוס את עצמו בצורה לא נכונה ולא טובה, צריך להבין שאין כאן עניין של כורח או שהקב׳ה צריך להראות למישהו משהו- אלא עלינו להבין את טבע האור ומציאותו ולהבין שכך הוא מתנהג, נבראו הנבראים ׳בגין דישתמודעון ליה׳- כדי שיתוודעו אליו, ולפיכך זה תפקידנו בדיוק, הוא האור והפוטנציאל, ואנו הוצאת המציאות והכרתה, בתוך כך עלינו לזכור שאנחנו נצחיים ולעולם לא נמות ואין ברוחני פספוס או אבדן או כשלון, המציאות היא בשיוויון נפש לכל המתרחש בה- לא אדישות, לא אפאתיות אלא שוויון נפש משום מגיד מראשית אחרית, השם צפה הכל וברר הכל, ואין אצלו עניין תהליכי, אלא רק מבניות, המבניות שלו, ומבניות הבורא אינה סרט מתפתח אלא קומות קומות של אורות המסובבים על דרך סיבה ומסובב הבונים ומתארים את הבורא על כל חלקיו- בדומה לגוף האדם, ולפיכך על ארועי החיים וקורותיהם ישנה השגחה המוציאה על דרך הסיבה ומסובב את פעולותיו שמותיו וכינויו כאמור, אולם על לפרשנות של האדם ניתנה כביכול בחירה, "הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה" התורה כבר ניתנה ונבררה- הקב׳ה השתשעשע עם התורה תתקעד׳ דורות לפני שניתנה אולם נתנה כעבור 26 דורות מאז האדם הראשון, תפקיד האדם באשר הוא הוא להלביש את מציאות התורה (לכך אנו כפויים), אולם לפרשן אותה ולהבין אותה כבר יש ביכולתנו כביכול, קריטריונים לפרשנות וקריאת המציאות- א. להבין את כל מה שנרשם לעיל- אנחנו נצחיים, אין אבדן ברוחני, אין פספוס או כשלון ברוחני, המציאות כפויה על דרך הסיבה ומסובב להתגלות כדי לגלות את פוטנציאל מציאות הבורא, אופן הגילוי מוכרח להיות בשלבים כדי לתת מקום לכל פעולה שם או כינוי, כל גילוי מוכרח באור חוזר שיכיר ויתוודע למציאות שהתגלתה, למשל האם הקב׳ה כעת מרחם, פועל בדין וכו׳ כל מילה בתורה חייבת לקבל חויה רוחנית ופיסית- לא ניתן לומר למשל שאת הפסוק ׳לא תרצח׳ אפשר להבין מבלי שירדה למציאות על כל גווניה ורבדיה, וחייבים להיות על כן קרבן ומקרבן, הידיעה שאנו נצחיים, והמציאות היא רק עניין של קיום המציאות והוצאתו לפועל, בידיה לתת לאדם חירות נפשית כאדם המתבונן בסרט או חווה חויה וירטואלית או חולם, יחד עם זאת כדי שלא נחוש משועבדים עלינו לדעת שמצד אחד אמנם אנו כפויים למציאויות הפוקדות אותנו אולם מצד שני עלינו לדעת כיצד ׳לרקוד׳ ולהסתנכרן עם המתרחש, כל התסכול הקיומי הוא בדיסוננס שבין המציאות הנגלית לעינינו לבין ההבנה שלנו את המציאות הזו,

הערב - אור לט״ו בתמוז - ומחר עד השקיעה, אנו מציינים את הילולת רבי חיים בן עטר - אור החיים הקדוש הנכם מוזמנים להאזין כעת לשיחתו של הרב מרדכי שיינברגר שליט״א - בשידור חי מביתו, לכבוד ההילולה: 🔗 בקישור הזה: https://www.youtube.com/live/WZ2wJFj21_o?si=nRFVf57lwVNCdjpR 📞 בטלפון: 02-3024582

🌹בעזרת השם בלי נדר אנסה להעביר שידור ביום חמישי הקרוב יז׳ בתמוז, עד אז אנא עקבו מדי יום אחר הפוסטים שאני כותב 🌹

וכאמור, כל מי שחווה זאת חווה חוויה דומה ואין איש סותר את חברו- הידיעה הרוחנית החוץ גופית בדבר אחדות המציאות, האהבה, מדמעות הקיום נעשית ברורה לכל…!! ואת הידיעה הזו אנו שואפים לקנות ולהקנות… המציאות העולמית הרגילה החושית היא רק אוסף של תבניות מחשבתיות שכולאות את ההכרה העליונה, כמו חלום, כמו סרט, והאדם המזוהה והמהופנט מן הסרט המוצג בפניו יהיה כלוא בחלום זוועה בלא יכולת שליטה ודרגות חופש וחירות לחייו, ורק בני האדם שהצליחו להבין שמה שמוקרן לעיניהם הן תבניות מחשבה שבונות להן פלאטפורמה של מציאות מתחילים לחפש את הדרך להמלט מן החלום, וזה תפקידו של הצפנת פענח כיצד מתעוררים מו החלום כיצד מחזירים את השליטה ואת דרגות החופש כיצד חיים עד כאן להיום…🌹😘