אינטרקונטיננטליה
Kanalga Telegram’da o‘tish
406
Obunachilar
Ma'lumot yo'q24 soatlar
Ma'lumot yo'q7 kun
-230 kun
Postlar arxiv
התרבות המודרנית היא תרבות שבמרכזה השלם, היפה והנכון, המצליח. אבל יום הכיפורים זה יום שבו כולם שבורים. לא בהכרח שבר זועק וקרוע. להפך. זו השפיפות של הצום. הרפיון שבבקשת הסליחה. ההכרה בכך שאני אינני שלם והיומרה לשלמות - איננה. שבירת השיניים מול הסידור והארמית. שטיפת הפרצוף של הילד מהבמבה. הכיפה המקןמטת על הראש. כל אלה שבר יפה מאוד. עמידה מתוקה מאוד מול מי שרק מחכה להשלים את החסר ולתקן את השבור. לבנה פגומה שהוא מביא עליה כפרה.
הדת טבעית יותר לאגפים החלשים בחברה. הזקנים והחלכאים והחולים - מה יש להם חוץ מלקרוא תהילים. לא רק כדי להעביר את הזמן. אלא כי כשאתה מרגיש כמה אתה חסר ערך וסופי, רק מגע באינסוף הופך משמעותי (ולכן כמובן אין אתאיסטים בשוחות וכו').
ב. הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים מקביל לכניסה לפנים משורת הדין. אני מנסה לחשוב האם שורן הדין היא האמה טרקסין או הפרוכת/שתיים בכניסה לקה"ק
א"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר (ישעיהו נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי מכאן שהקב"ה מתפלל. מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו וקמ"ל שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך:
וא"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו דכתיב (שמות לג, יד) פני ילכו והנחותי לך אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך
(ברכות ז.)
מקופיא לא מובנת הקושיה של עמית סגל.
אחים לנשק הטילו ספק בהנהגה של ישראל ערב 7.10 שאכן מטרותיה תהיינה טהורות, התגייסו כמובן כשהיו חייבים אותם, ואחרי שהצטברו הרבה סימנים לאחר 7.10 שאכן יש בממשלה אנשים עם כוונות לג'נוסייד כמו שאמרו מפורש בן גביר, עמיחי אליהו, סון הר מלך ועוד - אז הם באמת נבוכים שתחזיתם והספק שלהם רק העמיקו. איפה הקושיה?
הדגם של ארבעים הימים מעניין מאוד. זה הרי זמן עליית משה למרום, והוא הושאל משם גם לקווארנטה הנוצרית - מאבק ישו בשטן עד שהצליח להתנער ממנו ומפיתוייו. יש אצל הסופים קונספט דומה של 40 יום של התבודדות שבו עושים ד'כר כדי להצליח לטהר את הנפש.
מה שאני מכיר בחקר הדתות זה שיש לפרק הזמן תפקיד של מעבר והשתנות של הנפש - רואים את זה בטומאת היולדת שהיתה 40 יום גם במקרא וגם ביוון העתיקה, בלי תיאום, פרקי הזמן של אבל שהם 40 יום גם במקרא לכמה מתים מפורסמים וגם במקומות רבים אחרים בעולם. וגם בהתעלות רוחנית כמו של משה, ולהבדיל של ישו, או של היחיד הסופי. היו שקשרו את זה לפרקי זמן ביולוגיים - 40 יום שלוקחים לוולד להיווצר למשל. אבל כנראה שזאת באמת התקופה שנדרשת כדי להצליח להרגיש תהליך משמעותי ולהצליח לפחות לחלק מהשנה לשנות הרגלים ולהרכיש אחרת
אצל יונה יש:
א. ארבעים יום כדי לעשות תשובה
ב. כיפורים של החטאים
ג. עושה סוכה
מישהו כתב על זה?
https://youtu.be/EqdxiwO3KXU?si=bGZaFRan_h5rLMSm
זה פודקאסט ממש לא מהבייס וזה אחד הפרקים הכי נצפים בו. תגובות מפתיעות לחיוב ואנשים שכותבים - פשוט לא הכרתי את האיש, רק מהסטיגמות בתקשורת
בדיוק. אבל אפילו הים הכאוטי-מיתולוגי כמעט לא נוכח בפועל (ובמקומו הכאוטי השגרתי והמוכר הוא המדבר)
יש עכשיו קטע בעולם לרדת על גל גדות שהיא שחקנית גרועה, כמובן בגלל שהיא ישראלית, וצריך לפרגן לה שהיא עומדת בלחץ. מילה אחת שלה נגד ישראל והקריירה שלה נוסקת
אני לא בטוח שזה מהדהד ישירות את סיפור יונה, אלה פשוט שני סיפורים שקורים בים (בניגוד לכל שאר המקרא!) אז הם כפופים לחוקי הסיפורת על הים.
באופן מעניין כאומה יבשתית לעילא (כמו שמעיר יוספוס על יהודה שהיא "ארץ רחוקה מהים") - אין לנו הרבה סיפורי ים
הסיבה שניקנור התפרסם בירושלים היא דלתותיו, והללו לא הוחלפו - כדבר שבעובדה - גם כשהורדוס עשה שיפוץ והחליף את כל שער הדלתות לזהב. אנחנו יודעים ומקבלים זאת כעובדה מוגמרת - ועכשיו צריך להסביר למה לא הוחלפו.
מהיכרות מעטה עם הז'אנר האומנותי של דלתות מקדשים/בתי פולחן שזוכות למעמד מיוחד אפשר לחשוב על אחת משתי סיבות - או סיבה שתלויה בדלתות עצמן (יצירת אמנות יוצאת דופן, כמו דלתות הבפטיסטריום בפירנצה) או סיבה שאינה תלויה בדלתות עצמן אלא קשורה בהקדשתן בצורה מיוחדת (ובדרך כלל במקדשים יש מעשה נסי שמסביר מדוע הפריט הספציפי נבחר/נמצא במקום שהוא נמצא/ נשמר כל כך הרבה דורות)
