צביקה מור

‏כדאי לצפות בפרק הזה (ובכל הפרקים של "שומר סף" שכולם מצוינים כמו גדי טאוב עצמו. קישור בתגובה הראשונה.) שמלמד היטב על מה הבחירות הקרובות. יש לציין לטובה את נכונותה של פרופ' יולי תמיר להגיע לדיון נוקב בשומר סף. במהלך הפרק דנים השניים במתח שהתקיים בין הרמטכ"ל הנוכחי לבין רה"מ סביב ספטמבר 2025 בשאלת סיום המלחמה, כשהראשון ביקש/דרש את סיומה ורה"מ התנגד כידוע. ב7/9/25 כתבה תמיר בעיתון הארץ: "עלינו לצאת לרחובות ולקרוא לצבא ללכת אחר ההיגיון המדיני והצבאי של הרמטכ"ל וקציניו, לעצור את המלחמה גם אם הממשלה מורה לו לפעול אחרת." כלומר, תמיר קוראת להפיכה צבאית. אי אפשר לפרש זאת אחרת. בהמשך הפודקסט מצדיקה את דבריה בכך שדגל שחור מתנוסס מעל ההוראה המדינית להמשך הלחימה. בואו נדבר על זה רגע. זכותו של כל חייל לסרב לכל פקודה, להישפט ולשלם על סירובו. כל חייל יכול להגדיר לעצמו, סובייקטיבית, את הקווים האדומים שלו. לעומת זאת, "פקודה שמתנוסס מעליה דגל שחור" היא פקודה בלתי חוקית בעליל כלומר, אובייקטיבית. כל חייל צריך וחייב לסרב לה כי כי היא לא רעה עבורו, היא רעה עבור האדם, כל אדם, באשר הוא אדם. ראש ממשלה מגובה בהחלטת ממשלה שנבחרה ע"י רוב של 68 חברי כנסת נבחרי ציבור, טוען שיש להמשיך בלחימה. רמטכ"ל (פקיד גבוה ממונה) טוען שאסור להמשיך בלחימה שאיננה מוסרית בעיניה. מה עושים כשיש מתח בין ממנה לממונה, בין נבחר ציבור לפקיד ממונה? יש לבכר את "ההיגיון הצבאי והמדיני של הרמטכ"ל וקציניו". הפקיד הממונה צודק. יוצא אם כן, שיולי תמיר הלכה צעד אחד קדימה מדינה זילבר. האחרונה טענה ש"הפקיד כמנהיג" כי הפקיד שנמצא עשרות שנים במערכת מכיר את הצרכים והאינטרס הציבורי ומחזיק בזיכרון הארגוני של המשרד. השר הממונה עליו - זה מקרוב בא. תמיר טוענת שאף הרמטכ"ל שזה עתה הגיע (5/3/25) - אף הוא יודע מה האינטרס הציבורי טוב יותר מרה"מ שנבחר על ידי הציבור. ולו זו בלבד, תמיר מבטלת למעשה את רעיון "הפקודה הבלתי חוקית בעליל" כי לדעתה כל אחד יכול להרים דגל שחור מעל כל פקודה שניתנת לו ולקבוע שאיננה מוסרית אובייקטיבית. מיותר לציין שהרעיונות האנטי-דמוקרטיים וההרסניים הללו קיימים אך ורק כאשר הימין בשלטון, וכמו שכתב אהרן ברק ב1992 על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - "כאשר ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינם ניתנים ליישוב עם ערכיה כמדינה דמוקרטית, אין מנוס מהכרעה. הכרעה זו צריכה להיעשות לדעתי לפי תפיסותיו של הציבור הנאור בישראל".

‏סיכום שיחת טלפון עם עסקן חסידי בולט ומשפיע באחת החסידויות הגדולות: ב8 באוקטובר 2023 התחילה לצמוח הזדמנות של פעם ב75 שנות מדינה לגיוס חרדים לצה"ל. אצל חלקים נרחבים בציבור החרדי החלו לנבוט רגשות לאומיים שפירושם, לא רק חסד פה חסד שם למשפחה שכולה או מפונה, אלא התגייסות והשתתפות בלחימה. הרגשות הלאומיים שנבטו עכשיו, נזרעו אצל האלפים שאינם לומדים כבר שנים לאחור. אלו בעיקר עובדים ויש להם סמרטפונים. אל תטעו. לא שבבניקים בטלנים. מתוך מפגשים וחיכוך עם הציבור הישראלי וצפייה בערוץ היחיד שמשדר כבוד למסורת ואהבת לעם ולארץ, הם הרגישו צורך עמוק לקחת חלק. לא כמו אחיהם מהישיבה והכולל שיוצאים ל"קירוב" ולחסד אלא להשתתף בלחימה כלוחמים מן המניין. אך הצבא לא היה ערוך לקליטת מאות ואלפי חיילים מבתים חרדיים שהולכים שחור לבן סטייליסטי, תספורת אופנתית ואייפון, אך חוזרים לבית החרדי שלהם מידי ערב ולובשים בשבת חליפה וכובע. החשמונאים תוקם רשמית רק בינואר 2025. לחלון הזמנים הזה נכנס קמפיין הגיוס בינואר 2024. חודשיים וכמה לאחר הטבח. מטרת הקמפיין: להתחיל לסדוק את הקשר בין החוליה של הציונות הדתית לזו של החרדים בשרשרת של ממשלת הימין. על הכוונת: הציבור הדתי לאומי המתון, שממילא לא זורם עם החרדים, וכבר נמצא בסבב מילואים ראשון ולקראת שני, הסוף לא נראה באופק ובבית קשה מאד לאישה ולילדים. כמו כל קמפיין, גם כאן ישנה נקודת אמת. אין דבר כזה לא לקחת חלק. אין דבר כזה פטור ממלחמת מצווה! כל האמת הזו נותבה לקמפיין במיליונים שניבט תחילה משלטי החוצות ומשם לעלוני השבת והעיתונות הדתית-לאומית במשך כמה שבועות רצופים. זה היה מספיק בשביל לעשות את העבודה. אחרי שנתיים וחצי של קמפיין, קיבלנו זעם אדיר כלפי הציבור החרדי שלא מוביל לפתרון ולא מגייס ללחימה. קיבלנו כאוס ברחובות בתדלוק היועמשית שגזרה רק עליהם נרדפות ברחובות בגין עריקות (ראיתם מרדף אחרי עריקים חילונים במקום אחר בארץ?), עלייה במעמדם של אנשי הפלג והכי גרוע - התרחבות של משנתם ותפיסתם גם לתוך החוגים החרדיים המתונים שבאמת רצו לקחת חלק והכלים לבצע זאת לא היו בנמצא. לצבא לא היו כלים: כדי לגייס 3000 חרדים בשנה יש צורך ב: 250 מפקדים כיתות, 100 מפקדי מחלקות, 30 מפקדי פלוגות, 30 סגני מפקדי פלוגות ועוד ועוד - כולם חרדים שהוכשרו בחטיבת החשמונאים שטרם קמה. לציבור החרדי לא היו כלים: אצלנו, מי שמתגייס מחובק עד עולם. כל הרחוב והקהילה מצדיעים לו. הוריו גאים בו. אימו מתרגשת להכין לו עוגיות לדרך ולכבס את מדיו המאובקים. כל זה לא קיים בציבור החרדי. אין עורף חם, אוהב ומפנק ללוחם החרדי. לא כי הם רעים. הם לא יודעים איך לאכול את זה. גם אם היו הכלים לצבא, היו נוצרים לכל הפחות מאות חיילים בודדים והרס גדול בחברה החרדית. הציבור החרדי הוא ציבור של חסד והתנדבות שהקים ומחזיק את ארגוני החסד האזרחיים הגדולים ביותר בארץ. כנראה גם בעולם. ארגונים כמו יד שרה, עזרה למרפא (של הרב פירר, שמעבר לייעוץ חינם משאיל גם ציוד רפואי כמו יד שרה), זיכרון מנחם, איחוד הצלה, זק"א, מרכז שלווה ועוד - חוסכים למדינה מליארדי שקלים בשנה (!!!) וכמעט הכל מכספי תרומות. ולא דיברנו על ידידים, חסדי נעמי ועוד ועוד. תן להם מסגרות משלהם והם יהיו שם. הם רוצים את זה. כך אומר לי העסקן החסידי. הוא המשיך: "אבל עכשיו אחרי כל הרעל והרדיפה ברחובות שלנו, גם לבחורים עם האייפון בלתי אפשרי להתגייס כשהאחים שלהם עריקים נרדפים." "אז מה כן?" - אני שואל. והוא עונה: "בלי חוק. לא צריך חוק. לפטור את כל אזרחי ישראל משירות צבאי ומי שרוצה יגיע. כמו שקיים אצלכם בציבור הדתי לאומי. מתגייסים לא בגלל החוק. הרי לא מגייסים אף אחד בכפייה היום. יגיעו אלפי חרדים. אתה תראה. רק שיסדרו להם מקומות מתאימים. ומי שלא יגיע יוכל לצאת לעבוד בלי להתחבא בישיבה ויתרום לכלכלת המדינה." מה דעתכם?

‏התמונה בה רואים את ד"ר ולדיסלב גופמן עומד מאחורי בנו רומן בגאווה בטקס היא תמונת השבוע שלי. כל עולה מרוסיה הרגיש כבוד וגאווה קטנה בלב עם כניסתו של רומן לתפקיד. כי מה לעשות, דומה נמשך לדומה ואנחנו מזדהים אינטואיטיבית עם הדומה לנו. אנו גם נפגעים אינטואיטיבית כשהדומה לנו נפגע. רק אנשים בסדר גודל של הרב קוק יכולים לשבת בירושלים ולהתעלף למשמע נוראות הטבח בחברון בתרפ"ט (1929), אך אצל האדם הרגיל, האהבה והקרבה מסודרות מעגלים מעגלים של השתייכות. הגאווה שהורגשה עם מינויו של גופמן לא באה רק בעקבות מוצאו, אלא בעיקר בגלל הבשורה שרומן מביא איתו. העולים מברית המועצות בשנות ה90 לא הבינו כיצד ישראל נכנעת לטרוריסטים. שם בחינוך הסובייטי רק ניצחון בא בחשבון ורומן מביא איתו בשורה כזו בדיוק: יוזמה, התקפיות וניצחון. את רומן גילה עם ישראל ב2018 בנאומו בפני הקצינים הבכירים ביותר, רומן ביקש שיתנו לו להילחם ואלו לעגו לו. כאן הובטח כנראה, שרומן לא יקודם כי לשאוף להילחם זה בניגוד לרוח צה"ל. מלחמה זה רק כשממש ממש טובחים ואונסים אותך. לא שניה אחת קודם. כל מי שצפה בסרטון הרגיש צביטה בלב. לא רק בגלל הלעג לאמת שצבא קיים בשביל לנצח, ולא רק בשל הזלזול בקצין קרבי שמקדיש את חייו לבטחון ישראל. גם בגלל שמגיע לעליה הרוסית להעמיד קצין קרבי גבוה לשם ולמופת. יש בזה נתינת כוח לכל העולים ובמיוחד לחיילים דוברי השפה הרוסית שיודעים מעתה שיש לאן לשאוף ולהתקדם ושזה עובד. הם לגמרי חלק מהצברים. יש להניח שהיחס המבזה לרומן הקרין על העולים מרוסיה ופגע בהם. כי כמו שאמרנו דומה נמשך לדומה. הסרטון מ2018 נגנז אי שם ועלה שוב לכותרות לאחר ה7 באוקטובר כשהצוחקים בבוז בסרטון הם אלה שהופקדו לשמור על הגבול הדרומי שלנו ולא שמרו עליו. הלעג לרומן ורדיפתו נמשכו עד לשבוע זה בידי היועמשית המודחת, שלקחה על עצמה לא לאפשר למוסד "ליפול" לאחר שהשב"כ "נפל". ד"ר ולדיסלב גופמן, שחווה על בשרו את ברית המועצות הסובייטית על כל נוראותיה, השלים השבוע את הקליטה שלו ושל בנו רומן בארץ בהצלחה יתירה. המזל טוב מגיע למשפחת גופמן ולמדינת ישראל כולה.