1 636
Підписники
Немає даних24 години
+117 днів
+7730 днів
Архів дописів
1 636
12 באפריל 1945: בעיצומה של מלחמה עקובה מדם באירופה, באפריקה ובאוקיינוס השקט, אמריקה מוכה בתדהמה בעקבות מותו הפתאומי של הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט. בן רגע חייב סגן הנשיא, הארי טרומן – שלא ידע דבר על תוכניות המלחמה ועל פרויקט מנהטן הסודי לפיתוח פצצת האטום הראשונה בעולם – ליטול את הפיקוד לידיו ולהתמודד עם אחת ההחלטות הגורליות ביותר בהיסטוריה. הספירה לאחור 1945 מתאר את החודשים, השבועות והימים הסוערים שהובילו לרגע הטלת הפצצה האטומית על הירושימה, ב־6 באוגוסט 1945.
כריס ואלאס, העיתונאי ושדרן החדשות הוותיק (פוקס ניוז, CNN), מכניס את הקוראים לתוך ראשן של הדמויות הבלתי נשכחות שהיו שותפות למסע אל הרכבת הפצצה, כל אחת בדרכה ומסיבותיה: אלברט איינשטיין, שבדיעבד טען כי המלצתו הראשונית לבנות פצצות אטום היתה "הטעות הגדולה של חיי"; המדען הראשי של פרויקט מנהטן, רוברט אופנהיימר, והמרגלים הסובייטים שהסתננו לצוותו; קבוצת הטייסים התחרותית שנבחרה להטיל את הפצצה; ועוד רבים אחרים.
זהו סיפורו של נשיא חדש וחסר ניסיון, המתמודד עם החלטה שתשנה את העולם לעד. מסעו של טרומן ב־116 הימים האלה הוא סיפור דרמטי מרתק: החל בהלם שחש בעקבות התוודעותו לקיומה של פצצה אטומית, דרך העצות הסותרות שקיבל מגנרלים כמו דווייט אייזנהאואר וג'ורג' מרשל, וכלה במתן ההוראה הגורלית להשתמש לראשונה בהיסטוריה בנשק להשמדה המונית, שהובילה לקטל הנורא.
הספר מגולל גם את סיפור חייהם המרתק של אזרחים אמריקאים ויפנים פשוטים משני עברי המתרס, ביניהם עובדת במתקן הגרעיני בטנסי שאהובה נמצא בחזית; ילדה בת עשר מהירושימה ששרדה את הפיצוץ אך איבדה את אמה ולימים היגרה לארצות הברית; וחיילים אמריקאים שנשלחו להילחם באוקיינוס השקט והמתינו בחרדה לפקודה שתורֶה להם לפלוש ליפן.
הספירה לאחור 1945, המסופר בעוצמה, בתבונה ובאנושיות, הוא תיאור מקיף של אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה המודרנית.
"נקרא כמו מותחן עוצר נשימה."
– The Washington Post
06 серп 2025, 03:57
1 636
מורה להיסטוריה בבית-ספר תיכון, בן 38, שואל סרט וידיאו, שהמליץ עליו חבר-לעבודה: לא איזו יצירת-מופת קולנועית, אלא רק בידור של שעה-וחצי, שיוכל להסיח את דעתו מן הדכדוך שלו (הוא גרוש, ואינו רוצה להיזכר למה התגרש; ואת הקשר עם החברה הנוכחית שלו הוא רוצה לנתק ואינו מצליח).
לאימתו הוא מגלה ששחקן-משנה בסרט, המופיע בתפקיד צדדי של פקיד-קבלה בבית-מלון, הוא בן-דמותו, דומה לו כמו תאום-זהה בכל פרט, כולל נקודות-חן, כאילו הוא שכפול שלו, דופליקט. אפילו אשתו של השחקן לא תדע להבחין בין שניהם. אומנם ההוא בעל שפם, אבל גם לו-עצמו היה שפם לפני חמש שנים, בדיוק כשצולם הסרט, כלומר השניים אפילו משתנים בו-זמנית...
בלי לגלות את הדבר לאיש, הוא מצליח, לאחר שורת תחבולות והרפתקאות, לגלות את שמו ואת כתובתו של השחקן האלמוני, והוא צץ בחייו במפתיע. אבל מי כאן המקור ומי העותק? מי האדם 'הנכון' ומי הטעות? ומדוע - כששניים מגלים שהם דומים זה לזה כמו שתי יריקות - הם הופכים אט-אט לאויבים מרים?
זוהי יצירת-מופת קומית ואפלה, אשר תוהה על טבען של הזהות האישית ושל האינדיבידואליות האנושית. דווקא האיום על הייחוד האישי מזריק בגיבור הספר אנרגיה משונה, מדרבן אותו לפעילות נמרצת המכוננת בו תודעה-עצמית חדשה, כאילו הוא פוגש לראשונה את זהותו 'האמיתית'.
#פרוזה_תרגום
#שנה_2005
31 лип 2025, 16:02
