🏀 נקודות בצבע - ברק חקלאי (כדורסל)

כדי להבין איך מייק בראון הגיע לאמן את הניקס צריך קודם כל להבין את שבריריות המקצוע שבחר לעצמו לחיים. מאמנים הם תמיד הראשונים לספוג את האשמה והאחרונים לקבל את הקרדיט. מי זוכר שלפני שחתם בניקס, בראון פוטר בבושת פנים מסקרמנטו קינגס. למה בבושת פנים? כי בעונה הראשונה שלו הוא ניצח 48 משחקים, היה הראשון אי פעם שנבחר פה אחד למאמן העונה, והוביל את סקרמנטו לפלייאוף לראשונה מזה 17 שנים. בעונתו השנייה ניצחה 46 משחקים. זו הייתה הפעם הראשונה שסקרמנטו ניצחה לפחות 40 משחקים בשתי עונות רצופות מאז תחילת המילניום. באמצע עונתו השלישית, אחרי פתיחה לא טובה, אף אחד לא זכר לו את השנתיים הקודמות והוא נשלח הביתה. אגב, הקינגס לא חזרו למאזן חיובי מאז שפוטר. גם בניקס עשו מהלך יחסית דומה. תחת טום תיבודו הם עלו מתחתית המזרח עד לגמר המזרח, לראשונה מזה 25 שנים, אבל אחרי הפסד בשישה משחקים לאינדיאנה, הם פיטרו את תיבודו. בעיקר כי הוא לא הסכים לשתף פעולה עם ההנהלה. בחזרה לבראון. אחרי הפיטורים מסקרמנטו הוא בכלל לא ידע אם ישוב פעם נוספת לעמדת המאמן הראשי. "כשפוטרתי, לא חשבתי על כלום", סיפר. "אשתי ואני עשינו טיול מסביב לעולם. רציתי פשוט ליהנות. אמרתי לעצמי שאם תגיע הזדמנות אז מצוין, אבל אם לא, הכל בסדר. הייתה לי ריצה יפה". בראון ממש לא היה השם הראשון אליו פנו הניקס. הם ניסו לשכנע את בילי דונובן לעזוב את שיקגו, דיברו גם עם אימה יודוקה ואפילו עם ג'ייסון קיד. כולם סירבו. הם לא רצו ש"קללת הניקס" תידבק אליהם. באופן אירוני, בראון היום הוא אלוף NBA, דונובן וקיד מובטלים (לא שצריך לדאוג להם כלכלית). לבראון, נטול האגו, לא היה אכפת שהוא לא היה הבחירה הראשונה של ניו יורק. הוא ראה מרחוק קבוצה עם סיכוי לזכות באליפות, קבוצה של וטרנים אותה מובילים ג'יילן בראון וקארל-אנתוני טאונס. כזאת שכבר הגיעה לגמר האיזורי. חמישה משחקים לקח לו להרגיש שהוא המאמן ולא הילד החדש בשכונה. הניקס, עם ציפיות בשמיים, התחילו את העונה בצורה בינונית, ההתקפה שרצה להטמיע לא עבדה. גם ההגנה לא. הוא נאלץ להסתכל במראה. מה שעזר לו לצלוח את הקשיים היה צוות האימון שלו. הם קבעו יחד את ההחלטות. בראון אמנם היה אומר את המילה האחרונה, אבל אם רוב הצוות חשב שצריך לשנות, הוא הקשיב. "הוא לא רוצה להיות האיש החכם ביותר בחדר", אמרו במועדון. וזה היה שינוי משמעותי מהמשטר של תיבודו. בראון ניסה הרכבים שונים לאורך כל העונה. הוא נתן אפילו לבחירת הסיבוב השני בדראפט, מו דיווארה, עמדת מפתח בקבוצה בשלב מסוים. מנגד, שחקן מוכח כמו ג'ורדן קלארקסון יצא מהרוטציה בעקבות יכולת רעה. ואז, אחרי שהניקס נקלעו לפיגור של 18 הפרש מול יוטה במהלך חודש מרץ, בראון לפתע נתן לו צ'אנס מחודש. קלארקסון ענה לו עם 27 נקודות ב-26 דקות. והניקס ניצחו ב-17. את המהלך הזה, כמו מהלכים אחרים, הציע בכלל עוזר המאמן מוריס צ'יקס. ובראון הקשיב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אחרי שהניקס נקלעו לפיגור 2:1 מול אטלנטה, בראון חזר לשורשים והטמיע מחדש את ההתקפה התנועתית מתחילת העונה. בפועל זה הוריד את הנטל מברנסון ונתן לשחקנים אחרים לפרוח. מאז הניקס ניצחו 13 משחקים ברצף, או 15 מתוך 16 האחרונים שלהם את תרצו, כל הדרך לזכייה באליפות. "זה מראה את הביטחון והאמון של מייק בנו", אמר ברנסון. "הוא לא מפחד להיכשל. שיהיה לך מנטליות כזו, זה דבר גדול. אנחנו לא מפחדים מכישלון." בראון, שלפני 19 שנים, כבר כמעט ונגע בטבעת אליפות עם קליבלנד (בעונתו השנייה בלבד כמאמן ראשי) אבל הודח בגמר ה-NBA, השלים את המעגל הבוקר עם אליפות לניו יורק אחרי 53 שנים. שמו יהיה חקוק לנצח בהיסטוריה הספורטיבית הענפה של העיר.