פוליטי קל

כל עוד ההצעה החמאסית כוללת הפסקת אש קבועה - אין עסקה. כל עוד מדובר בהפוגה זמנית - המשחק נפתח מחדש.

צריך הוכחה יותר ברורה, יותר מוחצת, יותר מובהקת, שרק לחץ צבאי מקפל את הטרוריסטים האלה? מי שמופתע כנראה מבין לעומק את המזרח התיכון.

ביום שישי עלתה בי ההשערה, ועכשיו היא הולכת ומתחזקת נוכח האירועים. אסביר: דרישת היסוד של ארגון הטרור חמאס לעסקה אפשרית היא סיום המלחמה. בלי זה, אין על מה לדבר. כל הסיוע הומניטרי שבעולם + שחרור עשרות אלפי ארכי טרוריסטים מהכלא לא יקפלו אותם מהדרישה הכל-כך בסיסית הזאת. מדוע? כי חמאס רוצה דבר אחד: להשיב את הדברים על כנם, לשלוט ברצועה כמו שעשה ב-18 שנים האחרונות ובכך בעצם להמשיך כרגיל מבלי *להפסיד באמת*. נכון, עד עכשיו הוא חטף פגיעה אדירה, איבד אלפים מלוחמיו, התרוקן מחלקים גדולים מהתחמושת שלו, ירד במניית דעת הקהל העזתית וראה את הלבן בעיניים של חיילנו המסורים. ועדיין, כל עוד התשתית הארגונית שלו קיימת באיזושהי צורה, וכל עוד הוא לא נמחק לגמרי כגוף שלטוני ברצועה, הוא את שלו השיג, ובענק. צה״ל ייצא מעזה, אט אט ישתקמו ההריסות, קטאר ושאר תומכי טרור יזרימו כסף, המקום יחזור לחיים תקינים ועולם כמנהגו ינהג כשבספרי ההיסטוריה ייכתב אודות הניצחון הענק ושרידות הארגון על אף הטבח. בנקודה הזו, 180 מעלות הפוך, נמצא נתניהו (כמו רבים מאזרחי ישראל). הכרזה על סיום הלחימה איננה אופציה. בשום צורה ואופן. מדוע? קודם כל כי נתניהו, לענ״ד, אידיאולוג שמבין שבלתי אפשרי להשאיר אחרי ה-7 באוקטובר את הארגון הטרור המתועב הזה מעבר לגדר. הוא מאוד זהיר ויהיו שיאמרו איטי להחריד, אבל על היעד של השמדת החמאס כגוף שלטוני בעזה הוא שומר. לפחות לבינתיים. שנית כל, פוליטית. לנתניהו לא יהיה פרצוף מול הציבור כשהמלחמה תיגמר רשמית וחמאס עדיין ישלוט ברצועה באיזושהי וריאציה. זה פשוט לא עובד. במשמרת שלו קרה הטבח הנורא ועל אחריותו לגדוע את האויב שעשה את זה. עכשיו יש כמה אתגרים. בראש ובראשונה הממשל האמריקאי, או ליתר דיוק: הבחירות בנובמבר הקרוב. ביידן ואנשיו מעוניינים בסיום האירוע. כאן ועכשיו. הם רוצים שקט. בכל מחיר. מלחמה, ודאי כזו עם פוטנציאל לריבוי זירות במזרח התיכון, מביאה איתה סיכונים מדיניים, כאבי ראש מהאקדמיה, שיח תקשורתי ממוקד והרבה ביקורת מבית. לא על זה כמובן האמריקאים יוצאים להצביע, אבל בתפיסה של הממשל האמריקאי הנוכחי זה עלול ללחך את שוליים של מתלבטים ולעצב הצבעות באיזורים מוסלמים. נתניהו כמו נתניהו אבי מלאכת התמרון. מנסה ללכת בין הטיפות. לא לשרוף את הקצוות בצד אחד ולא לגדוע את הקשרים בצד השני. מצד אחד מנסה לרצות את האמריקאים, להטות אוזן קשבת, לשלם מחירים כדי לא לאבד אותם, למנוע החלטה בעייתית במועצת האו״ם, לדאוג שהסיוע האמריקני ינוע כרגיל, אך מהצד שני דבק בשמירה על האינטרסים כפי שהוא תופס אותם ומתאבד על המסר שחמאס אשם בטרפוד העסקה. וכאן מגיעה הנקודה: בשל הלחץ העצום מביידן ובלינקן ללכת לעסקה גם אם זו כרוכה בשביתת נשק, נתניהו מניע מאחורי הקלעים יצירת לחץ מימין. המחשבה הראשונה בזמן הצפייה בסרטונים שהוציאו סמוטריץ ובן גביר שבהם הם דרשו מנתניהו פעולה ברפיח, היא שהם מנסים לאגף אותו מימין ולאיים עליו בפירוק הממשלה. אבל לענ״ד, ההחצנה התקשורתית של הדברים משל היינו בקמפיין בחירות - מעלה את החשד שיש כאן תיאום הדוק. החשד הזה קיבל חיזוק משמעותי מהתמונות של ההפגנה שנערכה היום מול משרד רה״מ. מיקי זוהר, עמיחי שקלי, וכמובן סמוטריץ בן גביר, יצאו החוצה והרימו קול יחד עם משפחות שכולות בעד כניסה לרפיח. חברי ממשלה מפגינים נגד הממשלה שבה הם חברים משל היו אופוזיציה מיליטנטית. זה לא מקרי ולא נולד בחלל ריק. נתניהו צריך לספק תשובות לממשל האמריקאי. להראות להם שכביכול הדברים לא תלויים רק בו. ככה הוא גם מורח את הזמן וגם מנטרל את העסקה בתנאיה הנוכחיים בה הוא לא מעוניין. יש לו תפיסה שמול לחץ בינלאומי גדול דרושה תנועה נגדית של לחץ פנימי כבד ובכך לסייע לו בהדיפה וחתירה למטרה. הוא היה שמח לראות הרבה יותר קולות בימין שקוראים להמשך המלחמה ולסירוב לדרישות האמריקאיות. לדעתי אם היתה על השולחן עסקה של הפוגה לא מבוטלת, אפילו משהו כמו ארבעה חודשים, הוא היה חותם עליה ומשיב את החטופים הביתה. כך היה מצליח לכרוך בין שתי מטרות העל של המלחמה: השבת החטופים והשמדת חמאס. כרגע, דרישת חמאס לסיום המלחמה ותמיכתה בידי הממשל האמריקאי מאלצות אותו לשחק עם הזמן, לחשק את עצמו מימין ולתמרן בכמה מגרשים במקביל. אפשר לחלוק עליו, אבל כך לפחות הראש *שלו* עובד. מבחינתו, המקסימום שישראל מוכנה לתת לא נוגע במינימום שחמאס דורש. לכן להערכתי ישראל תיכנס לרפיח. לא רק כי נתניהו חפץ בכך, אלא גם כי חלק גדול מראשי הצבא חפץ בכך.

למישהו כאן יש כוח לטקסט קצת ארוך?

לא מן הנמנע שהאיראנים העלו הילוך ושלחו טילים ממדינתם - לראשונה - בין היתר כדי לעכב/ לשבש/ למסמס כניסה צה״לית לרפיח.

לא יודע אם ישראל היתה מגיבה בעוצמה במקרה שבו האמריקאים כן היו נותנים יד חופשית, אבל ודאי שבעיתוי הנוכחי ממשל ביידן מאוד מאוד רוצה שקט וחותר לסיום האירוע.

אם כי מוכרחים להודות, שבצל כל הסיסמאות, הדברים מאוד מאוד תלויים באמריקאים. *פוליטית*, זה הדבר האחרון שהם צריכים עכשיו. הסלמה במזרח התיכון והתפלשות במלחמה נוספת עלולים לסבך עוד יותר הגעה אידיאלית לבחירות בנובמבר (פלוס כמובן חוסר החשק וכאב הראש שזה מייצר להם באופן כללי). בטחונית, ייתכן שזה הדבר הרצוי והנכון. פגיעה אנושה בתמנון עצמו - מחולל הטרור מספר 1 באיזור.

באיזשהו מקום, זוהי שעתו הגדולה של נתניהו. שנים על גבי שנים הוא נאם, צעק, זעק והתריע מפני האיראנים. את הקלף הזה הוא שלף. על הטיקט הזה הוא רץ. לאיום הזה הוא התמסר. עכשיו זה רגע האמת. המבחן. המאני טיים.

מה קורה בירושלים?