סקירות ספרים - tamar.gur.books

תלתן #1 - הפיל היודע / אשכר ארבליך-בריפמן על מה הספר? תלתן בת ה10 חיה עם אמה הוטרינרית. יום אחד לקראת החופש הגדול, אמא של תלתן מקבלת הצעת עבודה להגיע לאפריקה לשבועיים ולבצע שם ניתוח עיניים לפילים, יחד עם מספר מנתחים נוספים. בשבועיים האלה תלתן מתוודעת מקרוב לחיי הפילים, הסכנות שהם עומדים בפניהם, וגם תעלומה מסוכנת. מה חשבתי עליו? כל מי שקרא את הספרים של אשכר, או לפחות מכיר אותה קצת, יודע עד כמה עזה האהבה שלה לטבע ולחיות. האהבה הזאת מתבטאת היטב בספר, בכל עמוד ועמוד. לפני כמה שנים אשכר טסה עם משפחתה לדרום אפריקה וביקרה במקלטי פילים, וכשחזרה לארץ זה היה רק טבעי שמתישהו יצא מזה ספר. הספר משלב גם תעלומה על שתי פילות שנעלמות ממקלט הפילים. בזמן שהמבוגרים סביב תלתן ואקאני, חברה החדש באפריקה, מנסים  לחפש את הפילות – תלתן חושדת שלא מדובר בבריחה רגילה, ובסופו של דבר הם אכן מצליחים יחד לגלות את הפתרון. בראש כל פרק – וגם בפרקים עצמם – יש איורים מקסימים של אביאל בסיל, שמוסיפים מאד לספר. הספר מקסים ומצליח לשלב גם מתח וגם הרפתקה, והוא ראשון מתוך סדרה עתידית שהגיבורה שלו היא תלתן. “תלתן” מתאים לנוער צעיר בגיל יסודי שקוראים ללא ניקוד – פחות או יותר 9-12, תלוי ברמת הקריאה של הילד. הספר בניקוד חלקי – רוב הספר לא מנוקד אבל מדי פעם יש מילים מנוקדות או מנוקדות חלקית. אגב, בתחילת הספר יש הקדשה לאלדד – הלוא הוא אלדד אילני (“הסיפור המושלם”, “הרפתקאות יובל“) שספרו “הרפתקאות יובל 2 – הסוד של סבא גדליה” יצא ממש במקביל ל”תלתן”, גם הוא בהוצאת אגם. טריגרים ותכנים רגישים בספר יש כמה קטעים שמדברים על פגיעה בחיות – כולל הרג ופציעה, במיוחד סביב רצון של ציידים להשיג את חטי הפילים עבור מכירת השנהב. בנוסף – יש כמה עמודים שמתארים די בפירוט את הניתוח שאמא של תלתן עושה לפיל. זה מתחיל עם תיאור הכנת הסביבה כמו מחט גדולה מאד, וממשיך בתיאור די מפורט שאני באופן אישי דילגתי עליו כי לא הייתי מסוגלת לקרוא את זה. אני גם לא רואה סדרות בית חולים. אז אם יש לכם ילד רגיש שקשה לו לקרוא תיאורים כאלה – אולי כדאי לסמן לו מראש על איזה עמודים לדלג (בפרק 13 – עמ’ 101 עד 106). אם זה נחשב תוכן רגיש – אז יש מעט דיבור על משפחה חד הורית (תלתן הגיעה מהפריה מלאכותית ואמא שלה היא אם יחידנית, ולאקאני אין אבא כי ההורים שלו פרודים). הוצאת אגם | 197 עמ’ | איורים: אביאל בסיל | מאי 2024 | כריכה קשה הפוסט תלתן #1 – הפיל היודע [אהבתי] הופיע לראשונה ב-מה חשבתי על....

הרפתקאות יובל #2 – הסוד של סבא גדליה / אלדד אילני על מה הספר? את יובל בטח הכרתם בספר הקודם – התינוקת מסלובניה – אבל גם אם לא, לא נורא, הספר החדש עצמאי לגמרי. יובל שוב מקבל מהמורה עבודה מעצבנת לחופש – והפעם לכתוב על גיבור שהם מכירים באופן אישי. מאיפה הוא יביא עכשיו גיבור? למזלו ההורים שלו נזכרים בסיפור גבורה שסבא-רבא גדליה עשה כשהיה נער. בכל מקרה הם עמדו לנסוע אליו בחופשה כדי לסייע בבציר הענבים, אז שתי ציפורים במכה אחת! רק שלא ממש הכל הולך כמו שתוכנן – מתברר שהסיפור של סבא גדליה קצת שונה ממה שהיה באמת, ובנוסף הם צריכים להתמודד עם גנבים שמעלימים להם חלק מהענבים שהם בוצרים… מה חשבתי עליו? אלדד אילני כבר הוכיח את כשרון הכתיבה שלו בסדרה “הסיפור המושלם”, אבל גם לגיל גדול יותר הוא מצליח בענק. הספר משלב בין מתח ותעלומה נהדרת לבין ידע על ההיסטוריה של הארץ ותקופת הפלמ”ח, והשילוב הזה עובד מעולה. הסיפור מותח, מקורי, משעשע וכיפי, וסיפור מעניין זו הדרך הכי טובה לצבור ידע וללמוד על נושאים שלפעמים משעממים ילדים. הסדרה נכתבת מנקודת המבט של אבא של יובל – כך שנוצרות סיטואציות מעניינות ומשעשעות סביב זה. אחד הדברים היפים פה זה שזו לא סדרה שצריך להרוג את ההורים כדי שהילד יוכל לצאת למסע, או לחילופין להשאיר אותם בבית חרדים מדאגה, אלא ההורים שותפים פחות או יותר לכל מה שקורה, גם אם חלק מזה בלית ברירה. אני חושבת שאחד הקטעים שהכי הצחיקו אותי כאמא זה הקטע שאמא של יובל צועקת על יובל ולימור (השכנה) שיותר ממה שהם צריכים לפחד מהגנבים – הם צריכים לפחד ממנה על מה היא תעשה להם אם הם יסתכנו ככה שוב. זה כתוב כל כך מצחיק ונפלא. את הספר מלווים האיורים המעולים של יניב שמעוני, שאייר גם את ספריו הקודמים של אילני. אפשר לקרוא את הספר גם בלי הספר הראשון – אבל אני ממליצה על שניהם. הספרים הם עם ניקוד חלקי – כלומר רוב המילים לא מנוקדות אבל יש מילים פה ושם (מילים פחות מוכרות או מבלבלות) שיש להן ניקוד מלא או חלקי. הספרים מתאימים בערך לגיל 8-12. טריגרים ותכנים רגישים בריונות ואיומים (עם סוף טוב כמובן). בנוסף, הזיכרון של סבא גדליה כבר לא כל כך טוב ויש לו הרבה רגעי בלבול וניתוק. הוצאת אגם | 220 עמ’ | איורים: יניב שמעוני | מאי 2024 הפוסט הרפתקאות יובל #2 – הסוד של סבא גדליה [אהבתי] הופיע לראשונה ב-מה חשבתי על....

טיילור סוויפט / קירסטין אנדרסון האמת היא שאף פעם לא הגדרתי את עצמי כסוויפטית (= מעריצת טיילור סוויפט). כן, טיילור היא אחת הזמרות האהובות עלי, יש לי בפלייליסט לא מעט שירים שלה (בעיקר מהאלבומים המוקדמים) וגם הילדים שלי כבר מכירים אותם. אני עוקבת אחריה באינסטגרם וביוטיוב, קראתי כתבות עליה ואני חושבת שהיא מודל לחיקוי בהרבה מאד דברים כמו היכולת שלה להתמודד עם קשיים ולהתקדם הלאה, החלטות עסקיות מדהימות שהיא ביצעה, הפילנתרופיה שלה ועוד. מצד שני – אף פעם לא הייתי בהופעה שלה, אני לא יודעת איזה שיר שייך לכל אלבום, אני לא עוקבת אחרי חיי האהבה שלה ואף פעם לא ניסיתי למצוא מסרים סודיים בשירים שלה. אפילו עוד לא הספקתי לשמוע את האלבום האחרון והטרי שהיא הוציאה לפני כמה שבועות. בכל זאת שמחתי כשמודן שלחו לי את הספר החדש “טיילור סוויפט”, כי הוא סקרן אותי. ולמרות שאני לא חובבת ביוגרפיות – מדובר בספר קצרצר, קליל ומאוייר שהייתי בטוחה שיהיה לי כיף לקרוא. ובכלל תמיד כיף לקרוא על מישהי כל כך מוכשרת בכל כך הרבה תחומים (היא כותבת שירים, מלחינה, מנגנת, זמרת וגם יש לה מעט ניסיון במשחק). הספר “טיילור סוויפט” מביא בפני הקורא(ת) את הביוגרפיה המקוצרת של טיילור – מילדותה והמשיכה שלה לכתיבת שירים בגיל צעיר, ועד היום. הספר מיועד לגיל צעיר יחסית, כי הוא כתוב בצורה מאד עדינה גם כשמדובר בנושאים קשים כמו הטרדה מינית או פרידה ממערכת יחסים רעילה. חלק גדול מהמידע כבר ידעתי, אבל חלק ידעתי רק במעומעם או בכלל לא, והספר עשה לי הרבה סדר בראש. ואם אהבתי אותה מאד לפני הספר – אין ספק שעכשיו אני מעריכה אותה הרבה יותר. הספר מיועד לצעירות (וצעירים) וזה מעולה, כי טיילור היא מודל לחיקוי די טוב – אין לה בעיות של התמכרויות לסמים או אלכוהול, אין לה עבר של פשיעה, והיא היתה תלמידה מצטיינת ששומרת על הכללים. היא דואגת באופן עקבי לשמור על קשר ישיר עם המעריצים, ותורמת הרבה מאד כסף. הספר מחזק מסרים של העצמה אישית, היכולת להתמודד עם טעויות, והאפשרות  שלנו להשפיע על העולם. מה שפחות אהבתי – יש בספר לא מעט פירוט על עם מי טיילור יצאה, מתי וכמה זמן, וזה קצת עייף אותי. אני מניחה שזה מידע מאד מעניין למעריצות צעירות – אבל אני הייתי מעדיפה שיכתבו יותר על נושאים אחרים או יתעמקו יותר באחרים במקום רק לסמן וי קטן ולעבור הלאה. גם לא מזכירים בכלל שיתופי פעולה עם זמרים אחרים כמו אד שירן בשיר Everything Has Changed או ברנדון יורי בשיר ME! (רק סיפרו שהיא אימצה את החתול שהופיע בקליפ). הייתי שמחה גם לשמוע יותר על מאחורי הקלעים של הקליפים וההופעות, אולי סיפורים מעניינים שהיו שם, ופחות רשימות טכניות כמו על מי/מה נכתב כל שיר. את הספר מלווים איורים בשחור לבן של טיילור בתקופות שונות בהתאם לטקסט, כולל אנשים שונים שמוזכרים בספר. בחו”ל הספר יצא כחלק מסדרת ביוגרפיות לנוער על אישים שונים. הכריכות בחו”ל די מזעזעות בעיני, ומזל שבארץ החליטו לעשות עטיפה מהממת וסוויפטית מאד (היא מנצנצת, כמובן!) – עם איור של יניב שמעוני המוכשר. אם יש בסביבתכם סוויפטית צעירה – תקנו לה מהר מהר את הספר הזה (רק תבדקו שהיא לא הספיקה לרוץ לקנות אותו כבר בעצמה!). טריגרים ותכנים רגישים הספר נכתב לנוער צעיר (8-12, לפי ההגדרות בחו”ל) כך שאין בו ממש תכנים בעייתיים. מסופר שטיילור הצטלמה עם נשים נוספות למגזין טיים שהעניק תואר ל”שוברות השתיקה” – “נשים שהעזו להשמיע את קולן וסיפרו שהותקפו מינית.” מסופר על כך שטיילור התמודדה עם הפרעת אכילה – אך בהמשך היא הפסיקה לתת חשיבות למשקל שלה וחזרה לאורח חיים בריא. יש הסבר קצרצר מה זה קוויר.ית. הוצאת מודן | תרגום: רונה קמחי | 120 עמ’ | יוני 2024 הפוסט טיילור סוויפט [אהבתי] הופיע לראשונה ב-מה חשבתי על....

לכבוד השקת האתר החדש שלנו, אתם מוזמנים להשתתף במבצע חבר מביא חבר ואולי לזכות בפרס! https://realbooks.co.il

בהמשך / סטיבן קינג על מה הספר? “בקיצור, כן, אני רואה אנשים מתים. מאז שאני זוכר בכלל,תמיד ראיתי אותם. אבל לא כמו בסרט ההוא עם ברוס ויליס.” ג’יימי רואה אנשים מתים. רק אמא שלו יודעת את זה, וגם אותה לקח זמן לשכנע שהוא לא משוגע ולא ממציא. כשהסוד שלו מתגלה לשוטרת במשטרת ניו-יורק, ג’יימי מוצא את עצמו בצרות רציניות. זה בערך כל מה שאני יכולה להגיד לכם בלי ספוילרים רציניים יותר (והתקציר בגב הכריכה גם ככה מספר יותר ממה שהוא צריך). מה חשבתי עליו? תקשיבו, וואו. זה הספר הרביעי של סטיבן קינג שיוצא לי לקרוא (אחרי בילי סאמרס, סיפור אגדה והמכון), ובכל פעם מחדש אני נדהמת מהיכולת של קינג לא רק להמציא סיפור יפהפה אלא גם לספר אותו בצורה כל כך מעולה וסוחפת. הספר הוא על-טבעי ואימה-לייט. יש בו חלקים של אימה קריפית – אבל הם מעטים, והעובדה שג’יימי מספר את הסיפור בגוף ראשון בלשון עבר – כיום הוא בן 22 אבל האירועים התרחשו מהילדות עד גיל ההתבגרות – עוזרת לנו להרגע ולדעת שהוא עדיין חי. ולמרות שיש בו חלקים של מתח וסכנה – אני לא בטוחה שהייתי מגדירה אותו לגמרי כספר מתח. אולי הוא קצת כמו “המכון” – שילוב של פרוזה, מתח, על-טבעי ואימה-לייט – עם עלילה מרתקת ודמויות אנושיות. בגלל שהספר כתוב מנקודת המבט של ג’יימי לאורך כמה שנים, ממש רואים את ההתפתחות של הדמות שלו ומבינים איך זה קורה, מה משפיע עליו, מה המחשבות והרגשות שלו. זה מקסים בצורה שאי אפשר לתאר. אגב, בניגוד לספרים אחרים של קינג – מדובר כאן בספר של פחות מ300 עמודים, אין פה אקספוזיציה ארוכה נורא כמו ב”המכון” או “סיפור אגדה”, ואין היסחפות בסיפורי צד משניים. העלילה מאד ממוקדת, ובגלל הכתיבה הקולחת אפשר לסיים את הספר ממש מהר (רק ממליצה לא בלילה לפני השינה). ואם כבר כתיבה – חייבת לתת פה ציון לשבח על התרגום שהצליח לשמור גם על השפה הזורמת, הקולחת והאוטנטית של בחור אמריקאי צעיר בן 22, וגם להתמודד עם כמה ביטויים ומשחקי מילים שעברו יפה בתרגום. עוד ציון לשבח על הכריכה – ראיתי בגוגל שיש בחו”ל כמה כריכות שונות, שתיים מהן נראות גם מיושנות מאד, וגם מטעות ממש בעיני. ההוצאה בישראל בחרה בכריכה שבאמת גם הכי יפה וגם הכי מתאימה לספר. טריגרים ותכנים רגישים קללות, שימוש בסמים, אלכוהול (לא ע”י הדמות הראשית). רצח ותיאורי גופות – תיאורים די מפורטים. יש לפחות שתי סצנות של התייחסות לאנשים שעברו עינויים. יש קצת התייחסות ליחסי מין, בעיקר דברים שג’יימי שומע / חושב על אמא שלו לחברה שלה, וסצנות שנכתבות בספרים שאמא שלו קוראת ועורכת. גם יש מעט רמזים על הומופוביה במשטרה. יש עוד חלקים שאני לא רוצה לספיילר אבל אם אתם מאלה שמפחדים מרוחות רפאים אז אולי הספר הזה פחות בשבילכם (מצד שני ג’יימי גם לומד לאט לאט להתמודד עם הפחד, אז אולי זה דווקא מה שיעזור לכם להתגבר!) בעיני הספר מתאים למבוגרים, ואולי לגיל תיכון למי שכבר ממילא רגיל לקרוא תכנים קשים ותיאורים גרפיים. הוצאת מודן | 272 עמ’ | תרגום: אינגה מיכאלי | מאי 2024 הפוסט בהמשך [אהבתי] הופיע לראשונה ב-מה חשבתי על....

מחמישה יוצא אחד / אגתה כריסטי “רצח הוא דרמה. למין האנושי יש תשוקה עזה מאד לדרמה.” (עמ’ 137) על מה הספר? לפני שש עשרה שנה, קרוליין קרייל נכנסה לכלא באשמת רצח בעלה. הם הותירו אחריהם את קרלה – ילדה בת 6. כשקרלה מגיעה לגיל 21 היא מקבלת מכתב שאמה השאירה לה לפני מותה, בו היא טוענת שהיא חפה מפשע. קרלה מעוניינת להוציא את האמת לאור ופונה לבלש הטוב ביותר שקיים: הרקול פוארו. בזירת הפשע, מלבד הנרצח והרוצחת, היו רק עוד חמישה אנשים. איך אפשר לגלות את האמת כשעבר כל כך הרבה זמן, אין זירת פשע או ממצאים חדשים? מה חשבתי עליו? לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, דיברתי עם הבן שלי על התעלומה המפורטת בתקציר. אם יש רק חמישה חשודים אפשריים – איך אפשר לגרום לקוראים להיות מופתעים? הרי עוד לפני שהתחלנו את הסיפור, יש לנו כבר 20% סיכוי לנחש אקראית מי הרוצח. אלא אם כן הפתרון הוא מחוץ לקופסה – אבל כל פתרון אפשרי ששנינו חשבנו עליו כבר בוצע באחד הספרים האחרים של אגתה כריסטי. ואז הבן שלי אמר משהו חכם ונכון: יכול להיות שהפתרון יהיה באמת אחד מהחשודים או פתרון שכבר היה בספר אחר – אבל זה לא החלק החשוב. הספר עדיין יצליח להיות מותח ומפתיע אם כריסטי תצליח לגרום לנו לחשוד בכל פעם באדם אחר, ותכניס הפתעות בכל פינה. ובכלל, העניין הוא לא רק מי הרוצח – אלא גם הלמה, מתי ואיך. והוא לגמרי צדק.

“אספר לך שהצלחתי התבססה על הפסיכולוגיה – על ה’למה?’ הנצחי של ההתנהגות האנושית. וזה, מסיה בלייק, זהו מה שמעניין כיום את הציבור בעולם הפשע. פעם התעניינו בצד הרומנטי. על פשעים מפורסמים היה נהוג לספר רק מבחינה אחת – סיפור האהבה הקשור בהם. בימינו המצב שונה מאד. […] הם קוראים על איזו רוצחת מפורסמת שהרגה, כי אבא שלה התעלם ממנה כשהיא היתה בת שלוש. כפי שאמרתי, הלמה שבפשע הוא מה שמעניין אנשים כיום.” (עמ’ 83)

למרות שהרקול פוארו אוהב להתפאר ב”תאי המוח האפורים שלו”, הוא לא לגמרי בלש כורסא – הוא בהחלט בודק את זירות הפשע בדרך כלל ומוצא פרטים חשודים. לעומת זאת, בספר הזה אין זירת פשע מלבד תיקי המשטרה הישנים. כל מה שנותר לו זה לדבר עם המעורבים בפרשה – ולהיות בלש כורסא אמיתי. הוא מתחיל באנשים שהיו במשפט עצמו כמו פרקליט ההגנה ועורכי הדין, וממשיך משם לחמשת החשודים שלמזלו כולם עדיין בחיים. בניגוד לספרים אחרים בהם החקירה מתבצעת בזמן אמת ונוצרת עלילה סביב זה – לפעמים אפילו רציחות נוספות – כאן כל העלילה התרחשה בעבר, ואנחנו לומדים עליה רק ממה שמספרים לנו. יש משהו טיפה מייגע בספר הזה שבעצם כמעט כולו מורכב מדיאלוגים ומונולוגים, אבל הוא עדיין נהדר. העובדה שאין כאן ממצאים חדשים כמו טביעות אצבע או בדל סיגריה הופכים את הספר לצורתו הטהורה ביותר של בלשות מחשבתית.

“מה תעשה?” “אבקר את כל החמישה – ואשמע מכל אחד ואחת את סיפורו או את סיפורה.” רב-פקד הייל נאנח בתוגה עמוקה. הוא אמר: “בן אדם, אתה משוגע! לא תמצא התאמה בין כולם! אתה לא תופס את העובדה הבסיסית הזאת? ממילא אין שני אנשים שיזכרו את השתלשלות האירועים בצורה זהה. ואחרי כל כך הרבה שנים! אתה פשוט תשמע חמישה תיאורים של חמישה מקרי רצח שונים!” “לזה בדיוק,” אמר פוארו, “אני מצפה. זה יהיה מאלף ביותר.”

לאורך הספר אנחנו מגלים איך אותם אירועים ואותן דמויות נראות שונה לחלוטין בעיניים של אנשים אחרים. אף אחד לא אובייקטיבי. לכולם יש דעות, פרשנות אישית, מטען רגשי וגם אג’נדה. בין הסיפורים יש הבדלים – מה מתוכם נובע מזכרון מעורפל וישן? מה מתוכם נובע מפרשנות? ומה נובע משקר של אחד הצדדים? הקורא צריך לעקוב לא רק אחרי הסיפורים השונים אלא גם להבין לעומק את הלך נפשם של החשודים ואת הפסיכולוגיה שמניעה אותם. ולמרות שהיו כמה דברים ששמתי לב אליהם בעצמי ואפילו כיוון אחד שצדקתי בו – עדיין כריסטי הצליחה להפתיע אותי לחלוטין. כמו תמיד. טריגרים ותכנים רגישים רצח, כמובן. בנוסף, הנרצח הוא אדם שידוע כרודף שמלות ובכל פעם יש לו רומן עם אישה אחרת. אחת החשודות מתוארת כ”נפקנית” ו”זולה” (ושלל מילים מעודנות אחרות שאפשר לכנות בבריטית מיושנת ומכובדת נערה בת 20 שמתחברת עם גבר נשוי שגדול ממנה פי 2). הוצאת עם עובד | 312 עמ’ | תרגום: מיכל אלפון | מאי 2024

כעבור עשרים שנה / צ’רלי דונלי על מה הספר? אייברי מייסון היא אשת טלוויזיה צעירה ומצליחה, שמתחילה לתכנן את כתבת התחקיר הבאה שלה. היא נתקלת בידיעה חדשותית מעניינת – טכנולוגיה חדשנית הצליחה לזהות קורבן מאסון התאומים: ויקטוריה פורד. כשאייברי ממשיכה להעמיק ולאסוף חומרים לכתבה, היא מגלה שלפני עשרים שנה, בזמן האסון, עמדו להגיש כתב אישום נגד ויקטוריה על רצח המאהב שלה. רגע לפני שמתה, ויקטוריה מספיקה לשלוח לאחותה מסר אחרון: שאחותה תנסה להוכיח את חפותה ותנקה את שמה. אייברי נפגשת עם החוקר שעמד בראש החקירה לפני עשרים שנה ועם אנשים נוספים שהכירו את ויקטוריה, בניסיון להבין מה באמת קרה שם, ואיך יתכן שויקטוריה חפה מפשע למרות כל הראיות החותכות שהיו בזירה. מה חשבתי עליו? אני אתחיל מהשורה התחתונה: הספר היה מאד מעניין ומותח והוא היה מאד מאד מפתיע. עכשיו אחזור קצת אחורה: בתחילת הספר היה לי קצת קשה עם הקצב. ידעתי מהתקציר שהספר אמור להתמקד ברצח שהיה לפני עשרים שנה, ורציתי לדעת מי באמת הרוצח ומי הפליל את ויקטוריה ואיך, אבל הספר העמיק מאד בעבר של אייברי, בעבר של וולט (החוקר), ובאנשים נוספים. כל החלק הראשון – 100 עמודים – הרגישו לי כמו אקספוזיציה לשלב המעניין באמת של החקירה. רק בחלק האחרון של הספר הבנתי למה זה בנוי ככה, ושהאמת היא שחקירת הרצח היא לא הלב האמיתי של הספר הזה, אלא המעטפת להרבה (מאד) דברים אחרים שקורים במקביל (לא פחות מותחים!). הספר אמנם פותח ברצח שקרה לפני עשרים שנה – אבל העלילה מקבלת הרבה מאד תפניות בהמשך. בקיצור – למרות ההתחלה שהרגישה לי מתישה, זה מקבל הסבר בהמשך ואחרי זה נהיה מעניין הרבה יותר. ולא סתם מבטיחים בכריכה אחורית “הפתעות אורבות בכל פינה”. מה פחות אהבתי? למרות שבספר יש כמה דמויות של סופרים וגם עורכת ספרותית אחת, אני תוהה אם הספר הזה עבר עריכה ספרותית. יש בו כל כך הרבה משפטים והסברים שחוזרים על עצמם, שבאיזשהו שלב ניסיתי להיזכר בפרט מסויים ואמרתי לעצמי “לא נורא, בטח תכף יסבירו עליו שוב”. למשל, ב100 עמודים הראשונים אנחנו מקבלים סקירה על התפתחות הקריירה של אייברי 3 (!) פעמים, אמנם בכל פעם יש התמקדות על חלק אחר וגילויים חדשים – אבל אין צורך לחזור כל פעם מחדש על כל הפרטים שכבר ידענו. לפעמים החזרה היא אפילו באותו פרק, עמוד – והשיא היה חזרה באותה פסקה: “מתי גילית מה קרה לוויקטוריה?” “זה לקח הרבה זמן. המשרד שלי נהרס – כל לקוח, כל תיקייה, כל מחשב. אני זוכר שעברו הרבה שבועות עד ששמעתי שוויקטוריה פורד מתה. לקח הרבה זמן להציל את המשרד והיא היתה לקוחה חדשה. עדיין לא התחלתי להגן עליה. היא לא שילמה לי שכר טרחה. כשהכול נרגע אחרי הפיגועים הייתי צריך לטפל בלקוחות דחופים יותר ולהתכונן לדיוני םבבית המשפט. עבר די הרבה זמן עד ששמעתי שוויקטוריה מתה.” אבל עדיין שווה לקרוא. טריגרים ותכנים רכישים התאבדות/רצח, תיאור מפורט של גופה, תיאורי BDSM, אובדן, הפלה, פציעה ושיקום, בגידה. יש הסברים איך זיהו את קורבנות ה11 בספטמבר (סינון עצמות מהפסולת וכדו’) וחלק מהתיאורים מזכירים את תיאורי הארכיאולוגים אחרי ה7.10. הוצאת מטר | 424 עמ’ | תרגום: יסמין קלין | יוני 2024 הפוסט כעבור עשרים שנה [אהבתי] הופיע לראשונה ב-מה חשבתי על....

רוב מי שכאן יודע שאני מנהלת את קבוצת 'המלצות אמיתיות על ספרים' בפייסבוק. בשעה טובה השקנו השבוע את האתר של הקבוצה, אבל זה לא הכל! אנחנו מזמינים את כולם להשתתף בתחרות חבר מביא חבר, עם הזדמנות לזכות בפרס - 150 ש"ח בגיפטקארד לדני ספרים! באתר תוכלו למצוא הטבות ייחודיות לשבוע הספר כמו ספרים בחינם (נמשיך להעלות עוד הטבות בימים הקרובים), אפשרות להשוות מחירי ספרים אונליין, ועוד. פרטי התחרות: https://realbooks.co.il/Friendbringsfriend.php כמו כן, בשביל להפיץ את האתר תוכלו להיעזר בתמונה המצורפת.

השקר הראשון מנצח / אשלי אלסטון על מה הספר? האמת שקצת קשה לתמצת את הספר הזה כי יש בו כמה תפניות שלוקחות אותו לכיוונים שונים ואי אפשר לספר על אף אחת בלי ספוילרים. אז אני אנסה לספר ממש מעט: הגיבורה שלנו עובדת כמתחזה. כן, זו ממש העבודה שלה. יש לה בוס ששולח אותה לכל מיני משימות התחזות – בדרך כלל כדי לקבל מידע, אבל לפעמים גם למטרות אחרות. בכל פעם היא מקבלת שם וזהות אחרת, והיא ממש טובה במה שהיא עושה. במשימה הנוכחית היא נקראת אווי פורטר, והיא צריכה להתחבר עם בחור בשם ראיין. אנחנו פוגשים אותה בשלב שהם כבר עוברים לגור יחד, ואווי עדיין מחכה להוראות הבאות מהבוס. אבל מאותו רגע – החיים שלה מקבלים תפנית לא צפויה, ואז עוד אחת, ועוד אחת. מה חשבתי עליו? השקר הראשון מנצח הוא ספר מתח נוסף שמצליח לצאת מהשבלונה הרגילה של פשע > חקירה > פיצוח, ולייצר ספר מתח עם עלילה מקורית לגמרי שמקבלת לא מעט טוויסטים במהלך הספר. הספר מסופר בגוף ראשון ונע הלוך ושוב בין ציר הזמן הנוכחי, לבין החיים הקודמים שהיו לגיבורה והמשימות השונות שהיא קיבלה. גם אם לפעמים זה קצת מעיק לעצור את קו העלילה ולקפוץ לציר זמן אחר, ככל שהספר מתקדם אנחנו מבינים למה זה חשוב להבנת העלילה. בנוסף, ההיכרות לעומק עם אווי גורמת לנו להרגיש הזדהות וחיבה כלפיה, למרות שבתכלס מדובר בדמות אפורה מבחינה מוסרית – היא מתחזה על מנת לרמות אנשים בצורות שונות. הטוויסטים היו מגניבים, וגם אם היו כמה שהצלחתי לחשוד בהם – היו מספיק כאלה שלא. לצערי גם בספר הזה יכולתי לזהות את המתרגם רק לפי הטעויות בתרגום של הספר. אמנם רוב הספר יחסית סביר (לפעמים יש משפטים מסורבלים אבל זה עוד היה נסבל), אבל יש קטע שבו מישהו קורא למישהי בשם ל’ (האות הראשונה בשם שלה), כדי שאנשים מסביב לא ידעו מה השם האמיתי שלה. ואז אנחנו שומעים את המחשבות שלה – שככה זה נשמע לאחרים כאילו השם שלה הוא אֶל. במקור, כמובן, בשני המקרים היה מדובר באות L – אבל בתרגום לעברית יש חוסר עקביות מעצבן ורשלני (נכון שבספר הזה היה רק מקרה אחד שצעק לי אבל זה קורה לי כמעט בכל ספר עם המתרגם הזה וזה מעצבן). טריגרים ותכנים רגישים רצח, הונאה, אובדן הורה. הוצאת כנרת | תרגום: שאול לוין | מאי 2024 הפוסט השקר הראשון מנצח [אהבתי] הופיע לראשונה ב-מה חשבתי על....