הדוסים

תודה עפרה

אחרי שמונה חודשי ותק בחיים החדשים שלי, כתבתי טור שאני מקווה שיסייע גם למשפחות השכולות וגם לציבור שסביבן. https://www.inn.co.il/news/639938

מה אתם יודעים על ממצאי ועדת החקירה לאסון מירון? למשל, האם שמעתם שחצי שעה לפני האסון הבחין במצב המסוכן השוטר שהוצב בכניסה העליונה למעבר דב, האזור שבו נוצר העומס בקהל, וביקש תגבורת במכשיר הקשר - אבל מכיוון שלא תודרך כשורה שידר ברשת הלא נכונה? האם ידעתם שבמקביל, כוח השוטרים שהוצב בכניסה התחתונה למעבר כלל לא צויד במכשיר קשר, כך שלא היה יכול לשמוע את קריאות המצוקה מחלקו העליון של המעבר, גם לו היו משודרות ברשת הנכונה? כן, שני הכוחות שהיו אמורים לשלוט ביחד בוויסות התנועה לא היו מתואמים. זה גם לא הסוף. האם שמעתם ששני הכוחות הללו שויכו לשתי גזרות שונות, ושקצת יותר משעה לפני האסון שחרר קצין משטרה האחראי על הכניסה התחתונה את השוטרים להפסקה מכיוון שבגזרתו, באזור למטה, לא היו צפויים אירועים בשעות הללו? כתוצאה מכך לא היה מי שיעצור את הקהל שניסה לעלות במעבר לאזור ההדלקה בתולדות אהרון, דווקא ברגעים המכריעים שבהם ההמון למעלה ניסה לרדת עקב הדוחק. התנועה במעבר הפכה בלתי אפשרית בעקבות הלחץ משני הצדדים. דקה וחצי אחרי האסון חזרו השוטרים לעמדה בתחתית המעבר בעקבות הצעקות. פעילותם מנעה אסון גדול עוד יותר, אולם בשביל עשרות זה כבר היה מאוחר מדי. לסיום, האם הייתם מודעים לכך שכל אותו הזמן מפקדי המשטרה הבכירים בהר מירון היו בכלל מרוכזים בהדלקה של תולדות אהרון, שנמשכה כרגיל? אם אתם אנשים שעוקבים קצת אחרי אקטואליה ובכל זאת לא ידעתם את הפרטים הללו, נדמה לי שהסיבה לכך פשוטה - מרגע שוועדת החקירה פרסמה את ההדו"ח שלה, כל השיח התרכז לנקודה אחת: אחריות הפוליטיקאים לאסון. עזבו אותנו מהפרטים והתהליך, ובואו נקפוץ ישר לשאלה מי אחראי. משם קצרה הדרך לדיון פוליטי עקר. זהו הכשל של ועדת החקירה לאסון מירון, וזהו הלקח שחייבים להסיק לקראת ועדת החקירה לטבח שמחת תורה - פרסום מסקנות מסיט את הדיון ופוגע בסופו של דבר במטרותיה של ועדת החקירה (הטור המלא זמין לקריאה באתר) https://www.makorrishon.co.il/opinion/764376/

אחרי שני סבבים, מצטרפת בחום להמלצה על שיעורי הרב פרנקו שמדהים בכל פעם מחדש עם רמת השליטה שלו בכל ספרי הנ״ך, תוך תיבול מה חז״ל אמרו על דמות זו או אחרת, וחידושים גם בסיפורים שלכאורה כולנו מכירים היטב. תענוג.

וברמה הטכנית: האמת היא שהייתי צריך לפרסם את ההמלצה לפני החג, כדי שתספיקו להשיג סימניה (נסו אצל נדב רט בפייסבוק), ואולי גם תנצלו את החג כדי לייצר לעצמכם מקדמה של כמה פרקים. אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. את הסימניה של הפרקים להדפסה תוכלו למצוא כאן: https://shifti.vp4.me/shifti והטיפ שלי - כנסו לפודקאסט התנ"ך היומי של הרב מוטי פרנקו מישיבת הגולן. קורא, מסביר, מסכם ונותן ערך מוסף, וכל זה במקסימום 10 דקות לפרק (ולגמרי מתאים למהירות 1.5)

אלו לא היו בדיוק הימים הכי טובים ללמוד בהם את פרקי הסיום של דברי הימים, שסגרו את סבב הנ"ך השנתי - משבועות לשבועות. לשמוע על ימיה האחרונים של ממלכת יהודה; על החטאים; על כל האופציות לתיקון שנוסו, אולי אפילו כמעט הצליחו, ושוב נכשלו; על החורבן והגלות. והאמת, שאפילו הסיום בשיבת ציון הראשונה, שכולנו יודעים איך הוא התסיים, גם לא ממש מעודד. ובכל זאת, ממליץ להצטרף לסבב, ללמוד שני פרקי תנ"ך ביום ולסיים את הספר עד שבועות הבא. אולי נצליח לאמץ מבט תנ"כי יותר על המציאות, על גורלו של עם ישראל, ועל מסובב הסיבות וההיסטוריה, שמלווה את העם שלנו אלפי שנים. דווקא לפתוח עם יהושע וקצת פרקי כיבוש הארץ, אולי יכול להתאים...

אלו, כאמור, דבריו. ואני אוסיף - אם הוא כותב שלצבא חסרה אגרסיביות, מה נגיד אנחנו...

ר' אברהם סתיו: היתרון בלכתוב הישר מתוך השטח מתקזז כמעט לחלוטין עם האיסור לחשוף מידע בטחוני מסווג. גם שמועות ודיווחים שרובכם כבר קראתם פה ושם, לי אסור לכתוב דווקא משום שאני יודע שהם אמיתיים. לכן אין לי אפשרות לכתוב שום פרט מן ההתרחשויות שהייתי עד להן הבוקר, או לגלות אפילו אצבע מאירועי הלילה או אתמול. במקום זה אני יכול להתייחס לדיון המגזרי בין הרב משה ליכטנשטיין לעמיחי אליהו על המקום של אלימות ושל ׳עוצמה׳ ביהדות זמננו. ומה שאני רוצה לומר זה שיש לנו הרבה מאד מן העדינות והרכות של אהרן ומן הרוח והאצילות של משה. אבל איכשהו עדיין חסר לנו קצת, כצבא, מן האגרסיביות של יפתח ובר כוכבא. בימי שלום אני שמח באיזון הזה. הוא יקר לי מאד מאד. כמעט שאני מזדהה עם התיאור של הרב קוק איך עזבנו את הפוליטיקה העולמית וגלינו מארצנו כי לא רצינו להתקיים כיישות מדינית כל זמן שהדבר כרוך באלימות. אבל רצה הגורל, ורצה הקדוש ברוך הוא, שנשוב לארצנו קודם בוא העת המאושרה שבה לא יישא גוי אל גוי חרב. ובמציאות כזו אין לנו הרבה ברירה מלבד להניף את החרב ראשונים. בהחלטיות ונחרצות ואומץ. מתוך תשוקה יוקדת לשלום להיות נכונים למלחמה על כל מחיריה שבגוף ושבנפש. במקביל לעבודה חינוכית ורוחנית שתשמור אותנו כדוד המלך, עדינים ורודפי צדק, אדמונים ויפי עיניים.

ביום חמישי התלבטתי אם אני רוצה להתייחס לשיחה של הרב משה ליכטנשטיין ליום ירושלים בישיבת הגוש, שיחה שמשפט אחד מתוכה היה בעיני פשוט בושה. החלטתי לוותר, אבל הנה דברים עדינים יותר שכתב על העניין ר' אברהם סתיו: https://www.facebook.com/share/FUTEUStiDa3Gxqid/?mibextid=oFDknk

זה אמור היה להיות מוצאי שבת די מבאס. בני גנץ תכנן צעד של חוסר אחריות לאומי - הודעה על פרישה מהממשלה, דבר שבלשון המעטה, לא היה תורם במאום למצבה של החברה בישראל מכל בחינה שהיא. במקום זה סידרו מלמעלה את האירועים כך שנצא לבשורות כל כך טובות ומשמחות, לברכת שבוע טוב שיכולה להיאמר מכל הלב (וגם גנץ השעה את ההכרזה שלו). עם ישראל זקוק לעוד הרבה ישועות. עשרות אחינו שעוד בצרה ובשביה, אויבינו שצרים עלינו לכלותנו. המוצ"ש הזה היה היפוך קטן, ונתפלל כולנו שיהיה אות וסימן לבאות, שלמעלה מחצי שנה אחרי האסון בשמחת תורה, נזכה לנחמות וגאולות לקראת חג מתן תורה