פודקאסט על המשמעות | תמיר דורטל

מה אני עושה היום מחוץ לכנסת?

אל תתבלבלו מהתמונות המחויכות ומההצהרות על "השיחה הטובה ביותר". הפגישה בין נתניהו לטראמפ בבית הלבן היא שיעור על הפער שבין יחסי ציבור למציאות הגיאופוליטית. מערכות יחסים בין מנהיגים לא נשענות על "חברות היסטורית" או על כימיה אישית, כולנו זוכרים מה טראמפ אמר על ביבי אחרי שהפסיד בבחירות לנשיאות. כימיה היא בסך הכל אריזה לתקשורת. בחדר הסגור, מה שמכתיב את הקצב הם אך ורק אינטרסים, ויחסי אנוש נמצאים אי שם בתחתית רשימת השיקולים. מספיק להסתכל על העובדות בשטח כדי להבין את עומק חוסר האמון: פגישה של שני מנהיגי-על שמסתיימת ללא נוכחות עיתונאים וללא שום הצהרה פומבית לתקשורת. במונחים של וושינגטון, כשצריך לסגור פגישה כזו לתקשורת – זה כבר אומר הכל. במקביל, קולות פנימיים ומשמעותיים בממשל טראמפ, כמו סטיב באנון, מאשימים את נתניהו בגרירת ארצות הברית ל"סכסוך נורא מלא שקרים". מתחת לפני השטח רוחש פער אסטרטגי עמוק שלא נעלם בצילומי ידיים. ארצות הברית של טראמפ רוצה לאפשר למסלול המשא ומתן עם איראן למצות את עצמו כדי להגיע לעסקה, מה שמנהל את טראמפ זה מחירי הנפט ובחירות האמצע; ישראל, לעומת זאת, חייבת תוצאה צבאית חותכת כדי להסיר את האיום הקיומי מעליה. גיאופוליטיקה היא לא פוסט בפייסבוק. זה שראש הממשלה הרגיש מצוין בחדר זה נחמד, אבל כשגורמים אמריקניים בכירים מדליפים שהנשיא מתוסכל ולא באמת רוצה לדבר איתו, מדובר באזהרה אסטרטגית חמורה. קואליציות ובריתות שורדות רק כל עוד יש איום משותף ברור ואינטרסים חופפים. ברגע שהאיום נראה מנוהל מבחינתם, סדקי האינטרסים הפרטיים צפים מיד לפני השטח, ושום תצוגת תכלית של "חברות אמיצה" לא תכסה עליהם.

הבינה המלאכותית החליפה פוליטיקאים — טוב, כמעט. פוליטיקאי קנדי הקריא בטעות במהלך נאום תשובה של צ׳אטבוט שנשארה בתוך הטקסט: ״הנה גרסה טבעית וזורמת יותר של הקטע הזה, שנשמעת כמו נאום פרלמנטרי…״ אחרי זה הוא המשיך בנאום כאילו כלום לא קרה. בקצב הזה גם אנחנו יכולים להיות פוליטיקאים 😍 #AI #בינה_מלאכותית @technewsheb

היומ"שית דורשת מבג"ץ לעצור את החוק של משה סעדה ויריב לוין להוציא את מח"ש מהפרקליטות, ולמקהלה הזו הצטרפו עתירות של ניצבים ומפכ"לים לשעבר כמו רוני אלשיך ומשה קראדי. כולם מזהירים אותנו מפני "יחידת תביעות פוליטית". אבל בואו נשאל את השאלה הכי בסיסית: מי מרוויח מהמצב הקיים? מי נהנה מזה שהגוף שאמור לחקור פרקליטים ושוטרים יושב בתוך הפרקליטות עצמה וכפוף לאותם מנהלים? התשובה היא הפרקליטות, שפשוט שומרת על אנשיה מכל משמר ומנעה עד היום כל חקירה רצינית נגד קולגות ומקורבים. רק אחוז אחד מהתלונות שמוגשות כנגד שוטרים מסתיימות בהעמדה לדין, נתון עגום שמשקף את השינוי שחייב לקרות בגוף הזה בכל מדינה מערבית נורמלית, גוף החקירה נהנה מעצמאות ולא כפוף לאותו הגוף שהוא חוקר. אפילו הוועדה שפרסמה את מסקנותיה לפני כמעט שנתיים הציעה בדיוק את המודל הזה של סעדה ולוין – להפוך את מח"ש לגוף עצמאי שאינו כפוף לפרקליטות. כל עוד מח"ש תישאר כפופה למי שהיא אמורה לפקח עליו, לא תהיה פה אכיפת חוק שוויונית. בג"ץ חייב להבין שמבנה ארגוני של הרשות המבצעת הוא עניין לכנסת, לא לאולמות המשפט.

אז כמו שאתם כבר יודעים, על המשמעות זה כבר מזמן הרבה יותר מרק פודקאסט. בחודשים האחרונים אנחנו עובדים עבורכם בוועדות הכנסת בשביל לעצור את הפופוליזם הכלכלי, לפתוח את המשק לתחרות, לקדם את הורדת אחוז החסימה ולדרוש מההנהגה שלנו צבא שחותר להכרעה וניצחון. בדיוק בשביל הדברים האלה הקמנו את מערך האקטיביזם שלנו כח התערבות. בשני לספטמבר, כ’ באלול, אנחנו מתכנסים ביקב שילה לאירוע ההשקה הרשמי של המערך. נתחיל בסיור ביקב על כוס יין ומפגש של הקהילה, ונמשיך לפאנלים עם פוליטיקאים ואנשי ציבור שיבואו לדבר על איך אנחנו יכולים להשפיע על פוליטקאים לקראת הבחירות. ההרשמה למנויים שלנו, פרטים נוספים בהמשך

הטענות להיום

אורי מלמד, תמיר דורטל והמשאית

ישראל בחרה לעשות אאוטסורסינג לביטחון הלאומי שלה. ההחלטה להכניס כוחות בינלאומיים ולמסור את הניהול בעזה לידיים זרות היא הודאה פשוטה: המדינה נסוגה מאחריות, ומעדיפה שאחרים יתמודדו עם השטח במקומה. מי שנותן לקבלני משנה מחו"ל לנהל עבורו את העבודה השחורה, יגלה מהר מאוד שהוא נשאר בלי חופש פעולה ובלי ביטחון. כשמסתכלים על המציאות בשטח, התמונה ברורה. כוחות בינלאומיים ופקידים זרים שמגובים על ידי האו"ם ווושינגטון לא סופרים את האזרח הישראלי, והביטחון של תושבי העוטף ממש לא מעניין אותם. ברגע שמסרים את ניהול השטח לגורם חיצוני, מדינת ישראל מאבדת את חופש הפעולה הצבאי שלה. כל ניסיון לסכל טרור או לפעול נגד אויב שיתעצם שם מחדש, יהפוך מיד להסתבכות בינלאומית ולהתנגשות ישירה מול המעצמות. הכלכלן תומס סואל לימד אותנו לבחון מדיניות רק לפי התוצאות ומבנה התמריצים שלה, ולהתעלם מנאומים וכוונות יפות. התמריץ כאן ברור: ההנהגה הישראלית לא מוכנה לשאת בעלות הכלכלית, המדינית והציבורית של שליטה ישירה בשטח וגביית מחיר מלא מהאויב. הפתרון שהיא בחרה הוא אאוטסורסינג — ניסיון לתת לאורחים מחו"ל לנהל את הרצועה עבורנו. במזרח התיכון אין ארוחות חינם, ואין דבר כזה ריבונות בהפרטה. מדינה שמעדיפה שאחרים יעשו עבורה את העבודה השחורה ויחזיקו בשטח שממנו יצא הטבח הגדול בתולדותיה, תגלה שביום פקודה היא נשארה ללא יכולת הכרעה וללא ביטחון.

ישראל כ"ץ, תפעל לפני שיהיה מאוחר מידי

הפרק עם פרופ' יובל אלבשן היה מרתק! זמין עכשיו למנויים לתמיכה והצטרפות

עוד סרטון מעניין שמראה את רוח הבלבול שאחזה בצה"ל עוד לפני 30 שנים בתקופת הזוהר של זהו זה

הסרטון המדובר על ג'נין

למה דובר צה"ל רוצה שנעשה שופינג בג'נין?

ירושלמיים? ספונטניים? רוצים לאתגר אותי ואת אורי מלמד בכל נושא? ביום שלישי הקרוב בשעה 11:00 נגיע לכיכר ציון בירושלים להקליט פרק מיוחד בלייב עם הרב, איש התקשורת והמסעדן אורי מלמד. אחרי זה נעבור לדיבייט רחוב בסגנון צ'ארלי קירק כדי לדבר איתכם על כל מה שחם היום. מוזמנים להגיע, מי שרוצה עוד פרטים על האירוע או להיכנס לקבוצה שקטה בה אנחנו מעדכנים על אירועי צ'ארלי קירק שישלח הודעה 0553009179

*"מהפודקאסט אל מסדרונות הכנסת": כך בונה תמיר דורטל מערך אקטיביסטים פוליטי* בשבועות האחרונים מתרחשת בכנסת ישראל תופעה חדשה יחסית: קבוצה מאורגנת של פעילים, שצמחה מתוך פודקאסט תקשורתי ולא ממפלגה פוליטית, פועלת באופן שוטף בתוך ועדות הכנסת. מדובר במערך שהקים תמיר דורטל, יוצר הפודקאסט "על המשמעות", אשר לטענתו פועל כבר כחודשיים ומונה עשרות פעילים המחולקים לצוותי עבודה. *איך זה עובד בפועל* הפעילים משתתפים באופן קבוע בדיוני ועדות בנושאים כלכליים, חברתיים וביטחוניים. לפני כל דיון, צוות מקצועי הכולל עורכי דין ואנשי מקצוע מכין ניירות עמדה מפורטים, כך שהפעילים המגיעים לוועדות מצוידים בטיעונים ובנתונים, ומבקשים לקבל זכות דיבור כדי להשפיע על הניסוח הסופי של החקיקה. *האירוע שהצית את הרעיון* דורטל מתאר נקודת מפנה אישית בתקופה שלאחר ה-7 באוקטובר: הוא הגיע לדיון בכנסת בנושא תעודת לוחם, ושם בדק לעומק את נוסח ההצעה. הוא הבחין שההצעה מנוסחת כ"הוראת שעה" זמנית, ולא כתיקון קבוע. באמצעות חשיפה תקשורתית פומבית של הפרט הזה, לטענתו, הופעל לחץ ציבורי מיידי שהוביל לשינוי בנוסח תוך רבע שעה בלבד. חוויה זו, הוא אומר, שכנעה אותו שהשפעה אמיתית לא חייבת לעבור דרך חברות בפרלמנט. *למה לא מפלגה?* דורטל מסביר את הבחירה שלא להצטרף למפלגה פוליטית קיימת או להקים חדשה: לדבריו, הפלטפורמות התקשורתיות שבנה - הפודקאסט וערוצי הרשת החברתית הנלווים אליו - מעניקות לו כבר עכשיו טווח השפעה והישג קהל, שקשה להשיג דרך מסלול פוליטי מסורתי וממושך יותר. נקודה שדורטל מדגיש היא מבנה המימון של המערך: לדבריו, כל הפעילות ממומנת אך ורק מתרומות של מאזיני הפודקאסט, ולא ממקור מרוכז יחיד או מגורם ארגוני-כלכלי. הוא טוען שמודל זה מקנה למערך עצמאות ויציבות, ומבדל אותו מקבוצות לחץ אחרות הפועלות בזירה הציבורית - הוא מזכיר בהקשר זה גופים כמו "לובי 99" ופורום קהלת, כדוגמאות לגורמים הנהנים, לטענתו, ממימון ממוקד יותר.

מדם ליבי על הפיגוע היום

https://youtu.be/xt04c5qldMo?si=ensmbLPmnc2yz8dE למי שרוצה סרט לצפות בו מחר בצום אחר הצהריים, אמליץ שוב על סרט הדוקו "בשם האל ראם" (1992, הינדי עם כתוביות אנגלית). הסרט מתאר את הקמפיין לבניית המקדש באיודיה ומתראיינים בו רבים מהדמויות הכי חשובות בתנועה למען המקדש. חודשים ספורים לאחר צאת הסרט לאקרנים הרסו פעילי הימין את מסגד באברי. באירוניה היסטורית, הסרט נעשה בידי הבמאי Anand Patwardhan, איש שמאל מובהק, אך הפך לסרט קאלט של הימין ההודי.