פצצה מתקתקת בלב הארץ: מה ילדי ח'אן אל־אחמר לומדים בבית הספר?
מאחז בלתי חוקי סמוך לירושלים, המנוהל בידי הרשות הפלסטינית, והפך למוקד של הסתה ממוסדת בקרב ילדי האויב.
במשך שנים מוצג ח'אן אל־אחמר בתקשורת ובבתי המשפט כסוגיה הומניטרית של "פזורה בדואית תמימה". אלא שהאמת הנחשפת כעת מנפצת לחלוטין את מצג השווא הזה: תחקיר מעמיק של רות לוי, תחקירנית ארגון 'תורת לחימה', מדגיש כי המאחז הבלתי חוקי, החונק את כביש 1 בדרך לירושלים, אינו אלא מוצב אויב. המקום מנוהל ביד רמה בידי הרשות הפלסטינית ותנועת פת"ח, כחלק מתוכנית סדורה להשתלטות שיטתית על שטחי C. במקום שבו צמרת מערכת הביטחון גוררת רגליים ונכנעת ללחצים בינלאומיים, צומחת מובלעת עוינת המהווה איום אסטרטגי ישיר על ריבונות ישראל.
ח'אן אל־אחמר: דור המחונך בידי הרשות הפלסטינית לג'יהאד
תיעוד חדש מתוך המאחז הבלתי חוקי מעורר סערה. בארגון 'תורת לחימה' מגדירים זאת "התשתית להשמדת ישראל". מהחומרים עולה תמונה קשה של דור שלם הגדֵל על ברכי הג'יהאד. בית הספר מציין באופן ממוסד תאריכים לאומיים, ובהם יום הזיכרון ליאסר ערפאת, יום ייסוד הפת"ח ויום הנכבה.
פולחן אישיות לרבי־מרצחים בחסות הרשות הפלסטינית
התיעוד מהשטח חושף כיצד רבי־מרצחים מוצגים כמודל לחיקוי. ב"יום הנכבה", למשל, נחשפו הילדים לדמותו של ח'ליל אל־וזיר (אבו ג'יהאד), מי שעמד מאחורי כמה מהפיגועים הקשים בתולדות ישראל, שבהם נרצחו למעלה מ־150 בני אדם. פוסט שפורסם בדף הפייסבוק הרשמי של בית הספר הציג את תמונתו של אל־וזיר, לצד מסר חד־משמעי: "פלסטין קיימת... והכיבוש סופו להיעלם".
ביום הזיכרון ליאסר ערפאת, ילדי המאחז מדקלמים שירי שטנה המהללים את הג'יהאד ואת דרך המאבק המזוין: "יאסר, הוי מצית אש המהפכה... בניך בפת"ח הם הבסיס לג'יהאד... לפקודתך לעבר ירושלים ואל־אקצא". בתמונות מהמקום נראים ילדי גן ובית ספר יסודי אוחזים בדגלי פת"ח, הנושאים את סמלי הזרוע הצבאית של הארגון ("אל־עסיפה"), המעוטרים ברובי קלצ'ניקוב ורימוני יד. מאחוריהם תלויות תמונות רבות של רב־המרצחים יאסר ערפאת, לצד ציור של מפת ארץ ישראל כולה בצבעי דגל אש"ף.
המאבק על התודעה: חינוך האויב לעוצמה מול מערכת חינוך ישראלית מרוקנת זהות
בעוד האויב מחנך ללכידות, לחיבור לשורשים ולמאבק חסר פשרות ביהודים, בצד היהודי נשמעים מסרים המנתקים את הדור הצעיר מן המציאות ומרוקנים אותו מן הזהות היהודית הנחוצה לו כדי להתמודד עמה. הדהוד אשליות שווא ושירים, כדוגמת "שיר לשלום", המטיפים "אל תביטו לאחור" ו"אל תלחשו תפילה", מחלישים את הרוח היהודית וגובים, בסופו של דבר, מחיר דמים כבד.
נדרש שידוד מערכות עמוק: חינוך לדור שמחובר לשורשיו האמוניים ויונק מן המוסר היהודי. מלחמה, כיבוש והתיישבות אינם מושגים שיש להתנצל עליהם, אלא ביטוי למוסר יהודי ולצדקת הדרך, ויסוד לשלום אמת — שיכול להיכון רק מתוך אמונה בה', הליכה בדרכיו ובביטחון מלא בצדקת הדרך שהוא יתברך מורה לנו.
ח'אן אל־אחמר: היעדר אכיפה נוכח
מעבר להיבט החינוכי, חשיפה זו מעלה מחדש לסדר היום את הסוגיה המדינית והמשפטית של ח'אן אל־אחמר. אין כל מניעה משפטית לפנות את המאחז, וההימנעות מכך היא מחדל אסטרטגי. בארגון 'תורת לחימה' מבהירים כי שורש הבעיה נעוץ בצמרת המדינית הביטחונית והמשפטית, אשר עודנה שבויה בתפיסות של הכלה, פסיביות וניסיון לקנות "שקט תעשייתי" על חשבון הביטחון הלאומי. גרירת הרגליים מול לחץ זר אינה אילוץ מדיני, אלא כניעה מוחלטת.
הנתונים מהשטח מוכיחים סופית: ח'אן אל־אחמר אינו סתם עוד מקבץ פחונים, אלא חממה אידאולוגית המגדלת את אויבי המחר ומחנכת להשמדת ישראל.
לפיכך, הדרישה מנבחרי הציבור ומהדרג המדיני היא אחת: להשתחרר לאלתר מכבלי הקונספציה, לחדול מן ההססנות ולעבור מדיבורים למעשים. מבחינה משפטית הדרך סלולה, והמשך גרירת הרגליים הוא מחדל לאומי המאפשר לתרבות הטרור להכות שורש — שאת מחיר הדמים שלה כולנו נשלם.
המערכה על הארץ: חובת ההכרעה והחלת ריבונות מלאה
המערכה על הארץ מחייבת הכרעה ברורה: אכיפת חוק ללא פשרות, פינוי מיידי של מאחז הטרור והחלת ריבונות ישראלית מלאה ביהודה ושומרון. שלום וביטחון אמיתיים יושגו אך ורק מתוך חיבור לזהות היהודית ולאמונה, שהן מקור העוצמה הלאומית והבסיס להכרעת האויב.