תורת לחימה - למען צה''ל

תנו את יו"ש להגמ"ר- הצעה לתפיסה בטחונית חדשה גם בשגרה וגם בלחימה הרבה מתשומת הלב של צה"ל מוקדשת לשיטור והגנה ביו"ש, מה שעלול להפוך את ההתיישבות לנטל בטחוני. הגיע הזמן לשחרר את החטיבות הלוחמות להילחם, להתאמן ולתפוס כוננות, ולהשאיר את ההגנה והביטחון השוטף למחלקות ההגנה, בדיוק כמו שהתכוון יגאל אלון. למאמר המלא באתר הקול היהודי: https://bit.ly/4olPJhr

בשעה טובה ומוצלחת, ובמסגרת הקמפיין האינסופי של דובר צה"ל לטובת גיוס בנות דתיות לצה"ל וחילונן, צה"ל הודיע על הלוחמת הראשונה שסיימה מסלול מותאם בסיירת מטכ"ל, ונכנסה כלוחמת מותאמת ליחידה, במטרה להשתתף במבצעים מותאמים נגד אויב מותאם. מכיוון שגם אני שמעתי על המבצעים הגדולים של היחידה ורציתי בעבר להצטרף אליה, אבל חששתי מעניין הכושר הקרבי, אני שמח להודיע שגם אני עברתי מסלול מותאם עבורי והתקבלתי לסיירת מטכ"ל מותאמת. סיפורי הגבורה המותאמים שלי עוד ישמעו בקרב מעריצי (המותאמים). עמיחי שילה

אחרי שנים רבות של הפקרות, בריכת הורדוס בפצאל חזרה לידיים יהודיות ומלאה במים. פלאי פלאות שאנחנו זוכים לראות בעיניים. החבר'ה האלופים שניקו וסידרו והחזירו את המקום לעם ישראל - ישלם לכם ה' שכרכם הטוב.

למה הבלון של בנט ולפיד התפוצץ השבוע? השבוע זה כבר הפך לרשמי בסקרים: החיבור המחודש בין נפתלי בנט ליאיר לפיד - מי שהיו פעם ה"אחים" והיום שוב שותפים לדרך - לא רק שלא מניב גדילה, אלא מתברר כמתכון בטוח לצלילה משותפת. איך זה קרה? פשוט מאוד. על פי ההערכות, היועץ של בנט, ליאור חורב, דחף אותו לאמץ את אותו קו ישן, מוכר ועכור של לפיד: קמפיין של שנאת חרדים ותורה, שנאת לוחמים דתיים ומסורתיים ושיסוי מגזרים, שמתנהל כאן לצערו של הציבור בעיצומה של מלחמה קיומית. יש מי שטוענים שידו של בנט בדבר עמוקה אף יותר, וכי הוא זה שעמד מאחורי הקמת ארגוני קש ופרוקסי של "דתיים" ו"נשות מילואים", התארגנויות מוסוות, שמטרתם האמיתית היא אחת - ללבות שנאה, לפלג, ולהפיל את הממשלה בזמן מלחמה. זאת בשעה שהרוב השפוי במדינה עסוק בדבר אחד בלבד: חיזוק רוח הלוחמים בשטח ודחיפת ההנהגה המדינית והצבאית להשגת ניצחון מוחלט וללא נסיגות או כניעה כפי שדורש השמאל הפרוגרסיבי שהניף מזמן דגל לבן מול אויבי ישראל. השבוע התברר כי החיבור בין שני החלולים - האחד עם כיפה והשני עם ג'ל - יצר בעיקר חור גדול באוויר חם. בנט חלם על קאמבק מפואר וציפה שהציבור ישכח את הנוכלות הפוליטית שהניחה את היסודות לכאוס, לקריסה המערכתית ולמינויים שהובילו לתפיסות המעוותות בצמרת המשפטית והביטחונית (איסמן, בהרב-מיארה, הלוי ובר). אבל הציבור הישראלי הוכיח שוב שהוא חכם בהרבה ממה שהם חושבים. במקום קאמבק מפואר, בנט בחר בקאמבק מכוער, והחליט לעלות על הספינה הטובעת של לפיד. כעת הוא טובע יחד איתו - לא רק בגלל המנגנון המפלגתי השוקע, אלא בגלל ריקנות אידאולוגית מוחלטת שהציבור פשוט מאס בה. העם שלנו דורש מהות, לא קמפיינים תזזיתיים של לפיד והיפוכו, ולא את ההפכפכנות המוכרת של בנט. מול הפוליטיקה הקטנה והאינטרסנטית, זרמי העומק של החברה הישראלית מובילים לכיוון אחר לגמרי. המחנה האמוני מוביל כיום לשיבה ליהדות, לזהות, לרוח ולתיקון עמוק של מערכות המדינה המסואבות. המערכות הללו, שקולקלו במשך עשרות שנים על ידי תפיסות פרוגרסיביות ושליטת פקידים וגנרלים, קרסו ברגע האמת כשהפקירו את השלטון לידי האחים המוסלמים והפגינו חולשה מול החמאס. במלחמה הזו, עם ישראל משאיר מאחור את "סטארטאפ הנוכלות" נוסח בנט. בדיוק כמו הלוחמים הגיבורים שלנו בחזית, הציבור שואב את עוצמתו הלאומית מהשורשים האמיתיים, מהאמונה ומהחיבור העמוק לנצח ישראל. תורת לחימה

‏פיילוט מספר 38473638 בטוח יצליח, מקסימום יורידו את הרף עוד יותר וימרחו עוד שכבה של מייק אפ תוצרת דו"צ.

חשיפה תורת לחימה: מחדל ביטחוני חמור ברצועה - רחפני הברחה עם סמים וציוד נוחתים בשטח חמולה בצפון הרצועה, הפועלת בתיאום עם השב"כ. לכתבה המלאה > https://www.okn.co.il/security/42466/

הפרצוף של השמאל הדתילוני

פצצה מתקתקת בלב הארץ: מה ילדי ח'אן אל־אחמר לומדים בבית הספר? מאחז בלתי חוקי סמוך לירושלים, המנוהל בידי הרשות הפלסטינית, והפך למוקד של הסתה ממוסדת בקרב ילדי האויב. במשך שנים מוצג ח'אן אל־אחמר בתקשורת ובבתי המשפט כסוגיה הומניטרית של "פזורה בדואית תמימה". אלא שהאמת הנחשפת כעת מנפצת לחלוטין את מצג השווא הזה: תחקיר מעמיק של רות לוי, תחקירנית ארגון 'תורת לחימה', מדגיש כי המאחז הבלתי חוקי, החונק את כביש 1 בדרך לירושלים, אינו אלא מוצב אויב. המקום מנוהל ביד רמה בידי הרשות הפלסטינית ותנועת פת"ח, כחלק מתוכנית סדורה להשתלטות שיטתית על שטחי C. במקום שבו צמרת מערכת הביטחון גוררת רגליים ונכנעת ללחצים בינלאומיים, צומחת מובלעת עוינת המהווה איום אסטרטגי ישיר על ריבונות ישראל. ח'אן אל־אחמר: דור המחונך בידי הרשות הפלסטינית לג'יהאד תיעוד חדש מתוך המאחז הבלתי חוקי מעורר סערה. בארגון 'תורת לחימה' מגדירים זאת "התשתית להשמדת ישראל". מהחומרים עולה תמונה קשה של דור שלם הגדֵל על ברכי הג'יהאד. בית הספר מציין באופן ממוסד תאריכים לאומיים, ובהם יום הזיכרון ליאסר ערפאת, יום ייסוד הפת"ח ויום הנכבה. פולחן אישיות לרבי־מרצחים בחסות הרשות הפלסטינית התיעוד מהשטח חושף כיצד רבי־מרצחים מוצגים כמודל לחיקוי. ב"יום הנכבה", למשל, נחשפו הילדים לדמותו של ח'ליל אל־וזיר (אבו ג'יהאד), מי שעמד מאחורי כמה מהפיגועים הקשים בתולדות ישראל, שבהם נרצחו למעלה מ־150 בני אדם. פוסט שפורסם בדף הפייסבוק הרשמי של בית הספר הציג את תמונתו של אל־וזיר, לצד מסר חד־משמעי: "פלסטין קיימת... והכיבוש סופו להיעלם". ביום הזיכרון ליאסר ערפאת, ילדי המאחז מדקלמים שירי שטנה המהללים את הג'יהאד ואת דרך המאבק המזוין: "יאסר, הוי מצית אש המהפכה... בניך בפת"ח הם הבסיס לג'יהאד... לפקודתך לעבר ירושלים ואל־אקצא". בתמונות מהמקום נראים ילדי גן ובית ספר יסודי אוחזים בדגלי פת"ח, הנושאים את סמלי הזרוע הצבאית של הארגון ("אל־עסיפה"), המעוטרים ברובי קלצ'ניקוב ורימוני יד. מאחוריהם תלויות תמונות רבות של רב־המרצחים יאסר ערפאת, לצד ציור של מפת ארץ ישראל כולה בצבעי דגל אש"ף. המאבק על התודעה: חינוך האויב לעוצמה מול מערכת חינוך ישראלית מרוקנת זהות בעוד האויב מחנך ללכידות, לחיבור לשורשים ולמאבק חסר פשרות ביהודים, בצד היהודי נשמעים מסרים המנתקים את הדור הצעיר מן המציאות ומרוקנים אותו מן הזהות היהודית הנחוצה לו כדי להתמודד עמה. הדהוד אשליות שווא ושירים, כדוגמת "שיר לשלום", המטיפים "אל תביטו לאחור" ו"אל תלחשו תפילה", מחלישים את הרוח היהודית וגובים, בסופו של דבר, מחיר דמים כבד. נדרש שידוד מערכות עמוק: חינוך לדור שמחובר לשורשיו האמוניים ויונק מן המוסר היהודי. מלחמה, כיבוש והתיישבות אינם מושגים שיש להתנצל עליהם, אלא ביטוי למוסר יהודי ולצדקת הדרך, ויסוד לשלום אמת — שיכול להיכון רק מתוך אמונה בה', הליכה בדרכיו ובביטחון מלא בצדקת הדרך שהוא יתברך מורה לנו. ח'אן אל־אחמר: היעדר אכיפה נוכח מעבר להיבט החינוכי, חשיפה זו מעלה מחדש לסדר היום את הסוגיה המדינית והמשפטית של ח'אן אל־אחמר. אין כל מניעה משפטית לפנות את המאחז, וההימנעות מכך היא מחדל אסטרטגי. בארגון 'תורת לחימה' מבהירים כי שורש הבעיה נעוץ בצמרת המדינית הביטחונית והמשפטית, אשר עודנה שבויה בתפיסות של הכלה, פסיביות וניסיון לקנות "שקט תעשייתי" על חשבון הביטחון הלאומי. גרירת הרגליים מול לחץ זר אינה אילוץ מדיני, אלא כניעה מוחלטת. הנתונים מהשטח מוכיחים סופית: ח'אן אל־אחמר אינו סתם עוד מקבץ פחונים, אלא חממה אידאולוגית המגדלת את אויבי המחר ומחנכת להשמדת ישראל. לפיכך, הדרישה מנבחרי הציבור ומהדרג המדיני היא אחת: להשתחרר לאלתר מכבלי הקונספציה, לחדול מן ההססנות ולעבור מדיבורים למעשים. מבחינה משפטית הדרך סלולה, והמשך גרירת הרגליים הוא מחדל לאומי המאפשר לתרבות הטרור להכות שורש — שאת מחיר הדמים שלה כולנו נשלם. המערכה על הארץ: חובת ההכרעה והחלת ריבונות מלאה המערכה על הארץ מחייבת הכרעה ברורה: אכיפת חוק ללא פשרות, פינוי מיידי של מאחז הטרור והחלת ריבונות ישראלית מלאה ביהודה ושומרון. שלום וביטחון אמיתיים יושגו אך ורק מתוך חיבור לזהות היהודית ולאמונה, שהן מקור העוצמה הלאומית והבסיס להכרעת האויב.

שמות שני חיילים שנפצעו הבוקר ממטען שהניחו מחבלים בג'נין, תפילות לרפואתם: יצהר מנחם בן צורית אלישי ישראל בן אורה אנא להפסיק לסכן את כוחותינו. יש לשטח את ג'נין. תודה.

חסר כוח אדם אומרים לכם.

‏הרמטכ״ל זמיר פוגע בצה״ל ובתורה.

*דווקא בשעות סוערות שכאלה אסור לשתוק, אבל ממש לא מהסיבות של הרב סתיו.* האלימות, חסימות הכבישים, הפגיעה בשוטרים וההטרדות האישיות כלפי שופטים, נבחרי ציבור ואזרחים — הן תופעות פסולות. איש אינו רשאי לקחת את שם התורה, את עולם הישיבות או את כאב המחלוקת הציבורית, ולהפוך אותם להצדקה למעשים המביאים לחילול השם ופוגעים בציבור כולו. דווקא משום כך תמוהה מאוד בחירתו החוזרת של הרב דוד סתיו להפנות שוב ושוב את חצי הביקורת דווקא כלפי הציבור החרדי והנהגתו בצורה משתלחת ולשתוק או לכל הפחות לגנות גינוי רפה וחלש כשמדובר בציבור אחר. אין חולק שיש צורך באמירה רבנית ברורה נגד אלימות. אבל השאלה היא מדוע, פעם אחר פעם, כאשר מתרחשים אירועים חמורים בשולי המחנה החרדי, הרב סתיו ממהר להפוך אותם לכתב אישום רחב נגד רבנים חרדים ונגד ציבור שלם. *האם יש בדרך זו מעשה נכון, צודק וראוי? האם כך ראוי לנהוג מי שמתיימר לקדם שלום במחוזותינו?* אפשר וצריך למתוח ביקורת מדויקת וסלקטיבית על גורמים קיצוניים בפלג הירושלמי ועל מי שבוחרים בדרך של התרסה, חסימות כבישים ועימותים עם שוטרים. הם גורמים נזק לעולם התורה, פוגעים בשמו של הציבור החרדי ומרחיקים כל אפשרות לשיח רציני על סוגיית הגיוס *משום שהאדם הפשוט אינו מבין שהחברה החרדית אינה חדגונית. אבל שכך יעשה רב בישראל?? תמהני.* באותה מידה יש לומר ביושר: הפלג הירושלמי הוא חלק קטן מן הציבור החרדי. הוא אינו מייצג את כלל לומדי התורה, את כלל הרבנים החרדים ואת מאות אלפי החרדים שחיים את חייהם בשקט ובאחריות. לאדם בוגר ונבון הנקודה הזו ברורה. כשם ש”אחים לנשק” אינם מייצגים את כלל הציבור הכללי בישראל, וכשם שקבוצות קיצון משמאל או מימין אינן מייצגות ציבור שלם, כך גם קבוצות קיצוניות בציבור החרדי אינן יכולות לשמש כלי נוח להכתמת ציבור שלם. מי שמבקש אחריות ציבורית אמיתית נדרש להבחין בין ביקורת מוצדקת וספציפית על מעשים פסולים לבין הכללה מסוכנת שמעמיקה שנאה. כאן בדיוק המקום לומר לרב סתיו באופן ברור ומלב מדמם וכואב: קשוט עצמך תחילה! לפני שמטיפים שוב ושוב לרבנים החרדים כיצד עליהם לדבר אל הציבור שלהם, ראוי שגם מנהיגים בציונות הדתית ובמחנה הכללי ישאלו את עצמם האם דבריהם מקרבים או מרחיקים. האם הם מרגיעים את הרוחות או מוסיפים דלק למדורה. האם הם מבקשים תיקון, או שמא מצטרפים למקהלת ההאשמות הקבועה נגד החרדים. *ובעיקר, מדוע הגינוי הינו כה מכליל וזועם כלפי ציבור אחד, וכלפי אחרים רפה וחסר כל משמעות ציבורית.* החברה הישראלית נמצאת כיום על סף קרע היסטורי סביב שאלת הגיוס, הזהות היהודית, השוויון בנטל ומקומו של עולם התורה במדינה. אלו שאלות כבדות, כואבות וטעונות. דווקא בשעה כזו נדרשת מנהיגות זהירה, אחראית ומאחדת. קל מאוד להצביע על החרדים כבעיה הלאומית המרכזית. קל מאוד לזכות במחיאות כפיים מצד מי שממילא רואים בציבור החרדי נטל או אויב. ולא משנה עד כמה יוכיחו שהם בסדר. קשה הרבה יותר להושיט יד, לדבר בכבוד, להכיר בכאב של הצד השני ולחפש נתיב של הידברות ופשרה. בשנים האחרונות נוצרה בישראל אווירה שבה מי שמעז לקרוא להבנה, לפשרה ולכבוד כלפי הציבור החרדי מסתכן בביקורת חריפה ואף בפגיעה במעמדו הציבורי. דווקא משום כך נדרשת היום גבורה ציבורית. גבורה לומר שגם כאשר יש מחלוקת עמוקה, אסור להפוך ציבור שלם לאויב. גבורה לגנות אלימות באופן נכון ומדויק בלי להסית נגד מחנה שלם. גבורה להבחין בין שוליים קיצוניים לבין ציבור רחב, מורכב ואחראי. ההיסטוריה היהודית מלמדת אותנו שהחורבנות הגדולים לא באו רק מבחוץ. הם צמחו גם מבפנים, משנאת אחים, מהכללות, מחוסר היכולת לראות את האדם שמולנו גם כשהוא חולק עלינו. מי שבאמת חרד לעתידה של מדינת ישראל צריך לגנות כל גילוי של אלימות וקיצוניות בצורה שווה וללא משוא פנים. ובאותה נשימה עליו להפסיק את מסע ההאשמה הקולקטיבי נגד הציבור החרדי. זו אינה מנהיגות. זו אינה אחריות. וזו בוודאי אינה הדרך לקרב את עם ישראל זה לזה. *הרב יהושע שני, אביו של סרן אורי מרדכי שני הי"ד*

‏את האנרכיסטית שקמה ברסלר ארגון רבני הפרוגרס צהר דווקא בחרו לארח בערוץ "משב" לראיון מלטף. הם לא גינו אותה בחריפות כמו את החרדים. למה הם לא מארחים את הפלג הירושלמי בערוצי התקשורת שלהם לשיח משותף כמו עם קפלן? כי צהר וקפלן זה אותו מחנה פוליטי.

גדלות נפש אדירה

בשבעה: אבא של סמל אהד יערי ז״ל מחזיק את ידי אבי הלוחם שירה בשוגג בבנו בלבנון. אביו של אהד ז״ל ביקש למסור: ״יש לשחרר את החייל לאלתר ולהחזירו ללחימה. הצבא יודע להפיק לקחים גם ללא הליך פלילי. מחזקים את ידיו של הלוחם יחד עם כל החברים הלוחמים, מחזקים את צה"ל עד הניצחון״

הרמטכ״ל הפרוגרסיבי אייל זמיר מדבר על שילוב "כל האוכלוסיות" כאילו יש סימטריה בין הלוחמים הדתיים בשיריון, באיכות ובכמות, לבין מספר הלוחמות שארגוני הפמיניזם יביאו. רק מעיד כמה הבעיה בראש היא עמוקה. אנחנו הזהרנו.