اکنون در دسترس! پژوهش تلگرام ۲۰۲۵ — مهمترین بینشهای سال 
ערוץ מדברים לאומי
رفتن به کانال در Telegram
2 120
مشترکین
اطلاعاتی وجود ندارد24 ساعت
-57 روز
-1430 روز
آرشیو پست ها
2 120
בשקט בשקט, ממש מתחת לאף של הוועד, יוצאת לדרך תוכנית חדשה בהובלת חנן.
על פניו עוד מאותו הדבר התייעלות.
בפועל מדובר בבחינה מדוקדקת של תפקידים שלא באמת מייצרים ערך, כולל אלה של חברי הוועד והמועצה עצמם, במיוחד כשמדובר בפעילות שלא מוגדרת רשמית כחלק מהתפקיד.
המטרה לא ממש מוסתרת והיא לצמצם, לחדד, ובמקרים מסוימים פשוט לייתר תפקידים גם אם מדובר במי שעד היום היו אמורים להיות מוגנים.
וכך באופן כמעט אירוני, מתחילים לראות את חברי הוועד מתרוצצים ומחפשים לעצמם עוגנים ותפקידים “אמיתיים”, לפני שהקרקע נשמטת גם מתחתיהם.
עוד מהלך שנרשם כהישג להנהלה.
והפעם, לפחות על פניו, מריח גם כניצחון עבור העובדים
2 120
הכל קמפיין, הכל מתורגם בסוף להכנסות
לא משנה כמה צבוע זה נראה , ההייפ שהיה על זה עשה את שלו
2 120
תעבבוא נעביר לתקשורת ולצינור לילה. מישהו חייב לחשוף את החרא שלו. חתיכת כלב אפס.
2 120
נו, ומה חשבתם? שחמן באמת מעוניין לעזור מטוב ליבו? הכל עניין של מה זה תורם לבנק ואיך על כל חצי שקל שהוא נותן הוא מקבל בחזרה 20 שקלים. חרא של בנאדם היה וחרא של בנאדם נשאר.
2 120
בארגונים גדולים, בנק לאומי כאן כדוגמא מצויינת, הפער המסוכן ביותר הוא לא בין הנהלה לעובדים.
הוא בין מה שמכריזים לבין מה שמתעדים
אחת התובנות הכי חדות שעלו לי מתוך עיון ממושך בחומרי הליך מול גוף יציג היא זו
הסיכון הגדול ביותר לעובד לא מתחיל ברגע של עימות.
הוא מתחיל הרבה קודם, ברגע שבו ארגון מדבר בשפה של שוויון, ייצוג וסולידריות
אבל פועל דרך מנגנונים עמומים, פרשנויות משתנות, והחלטות שלא תמיד מוסברות עד הסוף.
על הנייר, הכול נשמע נכון
שקיפות, ייצוג, הליך תקין, "אחריות" כלפי הציבור שמאחוריך.
בפועל, מה שמכריע הוא דברים הרבה פחות יפים
מי זומן ומי לא.
מה נכתב בזמן אמת ומה הוסבר רק בדיעבד.
האם “שינוי ארגוני” הוא באמת צורך ענייני או שם מכובס לתוצאה שכבר הוחלט עליה מראש.
בכל מקום שבו יש כוח ייצוגי בלי משמעת תיעוד אמיתית, נוצר פער מסוכן בין ערכים מוצהרים לבין כוח מופעל
ארגון לא נמדד רק ביכולת שלו לדבר בשם עובדים.
הוא נמדד ביכולת שלו להסביר, לתעד, ולפעול באופן עקבי גם כשהתוצאה לא נוחה לו.
כשהערכים נשארים בסיסמה והפרוטוקול מספר סיפור אחר האמון נשחק הרבה לפני שהסכסוך מתחיל.
מה עם הוועד שלנו?
2 120
11 מיליארד שקל רווח, ובפסגה קרב תרנגולים.
במקום הנהלה שמנהלת חנן וידין עסוקים במלחמות אגו.
ומי סופג? העובדים. כרגיל.
והוועד?
דממה.
כנראה שכשהעובדים נשחקים, הוועד מעדיף לשחק מת.
הרבה כיסאות, מעט עמוד שדרה.
כנראה שיותר נוח באזור הנוחות מאשר להזיע בשטח.
כשלמעלה רבים על כבוד,
ובצד מי שאמור להגן על העובדים פשוט לא מתפקד.
11 מיליארד רווח
אפס מנהיגות
אפס בושה
2 120
10 מיליארד שקל רווח נקי – ומה מטפטף אליכם?
שנת שיא לבנק! 10.3 מיליארד שקלים של רווח נקי. בואו נראה איך הנס הזה קרה, ומי באמת שילם את המחיר בדרך אל האושר של ההנהלה:
משוואת ה-60 מיליון:
הנה נתון מדהים: 60 מיליון שקל, זה הסכום הכולל שהוקצה להסכם השכר של כלל אלפי העובדים בבנק. ומה עוד עולה 60 מיליון שקל? ניחשתם נכון – עלות השכר של 20 המנהלים הבכירים בלבד. שוויון בנטל, גרסת הקומה העליונה.
יותר בפחות – המודל הצפון קוריאני:
יחס היעילות התפעולית צלל מתחת ל-30%. ההנהלה חוגגת, אבל המוטו של "לעשות יותר עם פחות" מרגיש כבר פחות כמו בנקאות מודרנית ויותר כמו קו ייצור בפוקסקון בסין או מחנה עבודה של צפון קוריאה. הלימון נסחט עד הטיפה האחרונה, העיקר שהאקסל נראה טוב.
אופציות בשיא – מלכודת דבש?
מזמינים אתכם בנדיבות להמיר את המענק שלכם באופציות. נשמע פנטסטי, עד שנזכרים שהבנק נמצא בביצועי שיא שיהיה קשה מאוד לשחזר ולצמוח מהם הלאה, במיוחד כשאנחנו נכנסים לסביבת ירידת ריבית (בטווח הקצר והארוך). במילים אחרות: קחו נייר במקום מזומן, ההנהלה כבר תעשה את האקזיט שלה.
תודה רבה (אבל לא באמת):
ברווחי שיא פסיכיים של 10 מיליארד שקל, אפשר היה לחשוב שהבנק יידע להוקיר תודה אמיתית לעובדים שלו. במקום זה? הוצאות השכר רק קטנו. איך? הקיצוץ בא כמובן על חשבון העובדים, בעוד ששכר ההנהלה לא נפגע אפילו בשקל.
ניהול זוטר או פשוט דריכה?
ובינתיים בשטח, עובדים מקבלים יחס משפיל ממנהלים זוטרים. לפעמים אלו הנחיות מגבוה, ולפעמים זה פשוט כי אותם מנהלים לא מספיק חכמים, והדרך היחידה שלהם להתמודד עם עובדים מוכשרים היא לדרוך עליהם חזק – רק כדי שלא יביעו דעה חלילה ויערערו על הבינוניות.
הדלי מחורר והוועד שותק:
בסוף, הפגיעה היא תמיד רק בעובדים הפשוטים. הדלי שלנו מלא חורים, ואין ועד שיקום ויסתום אפילו חור אחד. בעצם, מאז שחנן הפקיע כל זכות התערבות במה שהבנק יוזם לטובת הקהילה, נראה שהוועד לא יודע לייצר שום דבר. שקט תעשייתי, תרתי משמע.
2 120
חברים, אפשר לנשום לרווחה. בזמן שהזכויות שלנו נראות כמו תחפושת יד שנייה מעלי-אקספרס, הוועד המופלא שלנו מוכיח שוב שסדרי העדיפויות שלו מכויילים בדיוק לרמת הגן.
הסכם קיבוצי? כרגע זה יותר "סיפור מגילה" – הרבה דמויות, אפס קשר למציאות
אבל אל תגידו שהם לא עובדים!
התקיים דיון חירום (של ארבע שעות) בשאלה הקריטית: "האם למלא את המשלוח בבמבה נוגט או בעוגיות עבדי?". כי כידוע, פחמימה ריקה היא התרופה הכי טובה לשחיקה בשכר
השי למתקדמים:
קיבלנו מארז חגיגי שכולל:
רעשן – כדי שיהיה לנו מה לעשות בזמן שההנהלה מרעישה עם קיצוצים.
מסכה – כדי שנוכל להסתכל במראה בלי להרגיש פראיירים.
יין זול – כדי שנשכח שהוועד הזה לא קיים ב-364 הימים האחרים בשנה.
שורה תחתונה
0% הישגים, 100% קרטון ממוחזר.
2 120
לדעתי זו דרישה של בנק ישראל. שהבנקים יחזירו 3 מיליארד לציבור. זה היה אמור להיות חלף הטלת מס נוסף על הבנקים.
2 120
מסתבר שיש מודל עסקי חדש:
עדיף להחזיר כסף ללקוחות – העיקר שהרווח בדו״ח ייראה פחות מאיים – מאשר להשקיע בעובדים שמייצרים את הערך מלכתחילה. כי הרי עובד מתוגמל עלול בטעות להיות מחויב, מקצועי, ואפילו… מרוצה. חס וחלילה.
וכך נוצר הפלא הארגוני:
כל שירות שאין בו מגע יד אדם – עובד מושלם. מדויק. מהיר. יעיל.
אבל ברגע שבנקאי נכנס לתמונה – פתאום משהו מתעוות. לא כי הבנקאי לא מוכשר, אלא כי הוא כבר הבין היטב את המסר: מצוינות היא לא יעד, היא סיכון.
והוועד?
הוועד עסוק, כמובן. עסוק בלשמור על השקט.
לא השקט התעשייתי שמגן על העובדים – אלא השקט הנוח, זה שלא מפריע לאף אחד למעלה.
שומר הסף שהפך לשומר הסף… של עצמו.
התוצאה צפויה:
ארגון שמתגמל בינוניות, מעניש מצוינות, ומתפלא למה הלקוחות מרגישים את זה – גם כשהם לא יודעים להסביר בדיוק איך
2 120
ההשקעה החדשה של לאומי פרטנרס https://iglob.es/?1001535020
החשיפה של לאומי לשוק הנדלן מתחילה להיות קיצונית
זעזוע קטן ואין בונוסים 5 שנים קדימה
אבל אז חנן בטוח יפרוש ליעד אחר
2 120
למי שעדיין לא חיבר את הנקודות. יש מציאות חדשה, לצד היעדים העסקיים המרשימים, נוספו גם בהסתר יעדי התייעלות.
בפועל – עריפת ראשים.
וכל זה בשנים שבהן הבנק מציג רווחים של כ-10 מיליארד ש״ח.
רווחיות שיא, אפקטיביות שיא, וכנראה שגם סבלנות שיא מצד הוועד העלוב.
אפילו דמויות בכירות ומוערכות מצאו את עצמן בחוץ (ע״ע אייל בן חיים).
כשמכנים את זה “טרנספורמציה” ו“התאמה לעידן הדיגיטלי”, הכול נשמע אסטרטגי.
בפועל, מי שמלקק טוב – נשאר. מי שמדבר – מתייתר.
הבינה המלאכותית היא כותרת נוחה.
השאלה היא מי מנהל את השינוי, מי מובל אליו ומי משחק את המשחק לידי ההנהלה כי הוא חייב לה (ע״ע מזכיר הוועד הגנב והיו״ר המושחת).
ובינתיים, הסכם השכר עדיין לא נחתם.
חודשים ארוכים של אי־ודאות, הרבה אמירות כלליות על “מו״מ שמתנהל”, פחות תוצאה.
במקום לייצר ודאות בתקופה של שינוי עמוק, משאירים את השטח באוויר.
במקום להגדיר קווים אדומים ברורים, מסתפקים בעוד טיול או מסיבה (הוועד התפל אפילו לגוון באמנים כבר לא יודע).
הבעיה איננה רק כלכלית. היא אסטרטגית.
בעולם שבו תפקידים משתנים במהירות, נדרש וועד שמקדם מהלכים ולא כזה שמגיב אליהם בדיעבד במקרה הטוב….
למי שחושב שזה לא יגיע אליו …
כשאין הסכם חתום ואין חזון ברור לעתיד התעסוקתי, אף אחד לא באמת חסין
2 120
גם השנה מתקיים אותו משחק מוכר, משחק הכיסאות.
מאות מנהלים במערכת, וכל שנה מישהו צריך להישאר בלי כיסא.
זה לא נאמר בקול רם, אבל המסר ברור, השנה הבונוס ייפגע, שנה הבאה זה כבר יכול להיות 0.
ואז אם לא תעזוב לבד, ידאגו שהיציאה תיראה כמו בחירה שלך.
תוך כדי… יגרמו לך להאמין שאתה הבעיה.
לא בגלל טעות אמיתית (שלא נדע) אלא כי כך השיטה בנויה….פחות מקום לדעה עצמאית משלך ופשוט יותר צייתנות. זה לא אישי, זו התרבות הארגונית בהובלת מש״א ובגיבוי אנשי הוועד - כולם.
המלצה לקראת שיחות המשוב, כדאי להגיע עם עיניים פקוחות לתעד את השיחה, לשמור חומרים, ולהיות מוכנים.
ותזכרו שיש לכל אחד מכם בממוצע 300 ימי מחלה לנצל.
2 120
מי אתם, מנהלי לאומי (למען ההגינות יש יוצאים מן הכלל)?
פעם עוד היה אפשר למכור לעובדים מצגות חלולות וסיסמאות מנהלים בתוך מצגת.
אבל בעידן AI כשהידע נגיש, ההשוואה מיידית, והערך נמדד בזמן אמת, נשארתם בלי תחפושת.
בלי ערך מוסף.
בלי יוזמה.
בלי מעוף.
לא חזון, לא הובלה רק התמחות מרשימה בתחום אחד ויחיד, ליקוק כלפי מעלה.
מנהלת שמקיפה את עצמה באנשים שיודעים ללטף אגו, לא לאתגר מחשבה.
מעגל סגור של הנהון, חנופה ותחושת חשיבות עצמית, שמייצר הרבה רעש אבל אפס תנועה קדימה.
ובשורה התחתונה…
בעולם שבו אפילו אלגוריתם יודע לשאול למה, אתם לא יותר טובים מהעובד הכי חלש שלכם רק עם משכורת גבוהה יותר ותואר ארוך יותר בחתימה
