מערכות

"לאחר צניחת החטיבה, שעליה פיקד קולונל הווארד ג'ונסון, היה ליוטננט־קולונל הארי קינארד [...] מבקש להניח לו לנוע מערבה [...] ולתקוף את כוחות האויב המתכנסים ממש בקצה טווח כלי־נשקו. המח"ט סירב. קינארד התעקש. הוא אמר כי [...] לגישה התקפית נרחבת סיכוי טוב יותר לשמור את הכביש פתוח, מאשר הגנה סבילה במוצבים. לבסוף הסכים ג'ונסון. תחילה פקד קינארד על פלוגה ג' לנוע לעמדת חסימה בעורפם של הכוחות הגרמניים. לאחר מכן הניע את פלוגות א' ו־ב' מערבה לעבר עמדות הצבא הגרמני. בשעות הראשונות הייתה ההתקדמות קשה ואטית, כולה רצופה הסתערויות כיתתיות או מחלקתיות, תחת אש צולבת של מקלעים ומרגמות. הגרמנים נעו אחורנית בסדר טוב עד עיצומן של שעות אחר הצהריים, עת נתקלו באש פלוגה ג', שהייתה פזורה בקו דק לרוחב צירי הנסיגה שבין כביש פאכאל והתעלה. התוכנית של קינארד פעלה".

82 שנים למבצע גן השוק (מרקט גארדן) – חזרה לסקירה שכתב סרן (מיל') גל פרל פינקל על ספרו של ליוטננט־קולונל ג'ון גאלבין היורדים לקרב. עוד על יוזמה, התקפיות ורמה נוספת של ניידות במלחמה - בפנים: https://www.maarachot.idf.il/18371

פעילים ומפקדים בחזבאללה נפלו שדודים, איבדו את מאור עיניהם, את ידיהם (או אצבעותיהם) ואיברים נוספים. פעילים ומפקדים ששהו בסוריה באותה העת נפגעו אף הם מהפיצוץ המסתורי, ועימם חיילים ממשמרות המהפכה. ההלם שלט ברחובות". שנתיים למבצע הביפרים שנחשב לאות הפתיחה של מבצע "חיצי הצפון" (החל יומיים לאחר מכן) ששיאו היה סיכולו של מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה. עוד על ״הזימון״ שחזבאללה לא חשב שיקבל – בספר אגדות לא מתות: https://www.maarachot.idf.il/31661 צילום: ניצן כהן

"ביום שלישי, צוהרי 17 בספטמבר 2024, נפתחו מהדורות החדשות בישראל עם הודעה דרמטית: שב"כ חשף כי סיכל פיגוע של חזבאללה נגד אישיות ביטחונית בכירה לשעבר, באמצעות מטען חבלה תקני מדגם כלימגור, שיועד לצאת לפועל בימים הקרובים. בהודעה הדרמטית נחשף גם כי הפיצוץ בפארק הירקון בספטמבר 2023 בערב ראש השנה, היה אף הוא ניסיון פיגוע במתווה דומה. 1039 יממה לאחר מכן גם נחשף היעד: הרמטכ״ל ושר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון. לימים התברר כי פרסום הידיעה הדרמטית נועד להכשיר את הקרקע למה שעתיד היה לקרות שעתיים לאחר מכן. ב־15:30 לערך החלו אלפי זימוניות (ביפרים) שהיו בכיסיהם של פעילי חזבאללה לצפצף ברחבי לבנון. צפצוף - ואז פיצוץ. כאוס מוחלט, בתי חולים מלאים בפצועים ופניקה ברחובות. 1040 זו לא הייתה תקלה, אלא מהלך מתוזמן, מתוחכם, נועז וחצוף. מתקפה שכוונה ללב מערכת הפיקוד של חזבאללה, לאור יום. המכשירים שנועדו לספק תחושת ביטחון וחסינות הפכן בן רגע לאיום; האמצעי הפך למטרה. 2/1

אנו שמחים לבשר על החלטות ועדת השיפוט של הפרס לספרות צבאית ע"ש יצחק שדה לשנת תשפ"ו–2026. הוועדה החליטה להעניק את הפרס לשנה זו למחברי הספרים הבאים, שלושתם בהוצאת "מערכות": צבא ההיי טק וצבא הפרשים – כיצד ויתרה ישראל על צבא היבשה מאת תא"ל (מיל') גיא חזות עוד על הספר – כאן: https://www.maarachot.idf.il/29562 חדשנות מול קיבעון – בהפעלת הכוח הצבאי ובבניינו, מאת תא"ל (מיל') מוני חורב. עוד על הספר – כאן: https://www.maarachot.idf.il/32240 כמו כן, ועדת השיפוט החליטה לציין בציון לשבח את סא"ל (מיל') ד"ר דותן דרוק על ספרו משהו ממני נשאר שם עוד על הספר – כאן: https://www.maarachot.idf.il/29351 גאים בזוכים!

"בציבוריות הישראלית, 'קונספציה' קיבלה משמעות שלילית לאחר מלחמת יום הכיפורים: ב־1974 קבעה ועדת החקירה בראשות השופט שמעון אגרנט לחקר נסיבות פריצתה של המלחמה, שאחד הגורמים לכשל המודיעיני היה מה שהוועדה הגדירה 'הקונספציה של אמ"ן' - האמונה העיקשת שהתקבע הערב המלחמה בממסד הביטחוני הישראלי, ולפיה מצרים וסוריה אינן מעוניינות בעימות נגד ישראל. הקונספציה נותרה על כנה - למרות עדויות מהשטח שסתרו אותה".

הספר בעיניים עצומות: מידע גלוי ומלחמת ״חרבות ברזל״ הוא לקט מאמרים מאת חוקרי מרכז משה דיין העוסק בהפתעות אסטרטגיות מזרח תיכוניות הקשורות למלחמה. בפרק זה מדגים ד"ר יהונתן פרנקו את הדמיון הרב בין הקונספציות של 1973 ו־2023. בשני המקרים חוותה ישראל הצלחות גיאופוליטיות וצבאיות שעוררו בה ביטחון עצמי מופרז - מה שהוליד הנחת יסוד שגויה שהאויב "מורתע". לקריאת הפרק המלא לחצו כאן: https://www.maarachot.idf.il/32413 בתמונה: סיכום מסמך ההערכה שהוציא אמ"ן/מחקר ב־5 באוקטובר 1973, יום לפני פרוץ המלחמה

"ועדת אגרנט קבעה כי הקונספציה 'ניזונה מההבחנה, אותה אימץ לעצמו ראש אמ"ן, בין היכולת צבאית (capability) של היריב לבצע התקפה רבתי לבין כוונתו (intention) לעשות כן'. בצה"ל ובציבור הישראלי יש תמיכה כמעט גורפת במסקנה העולה מקביעה זו: הכשל המודיעיני היה בניסיון לחזות את כוונותיו של האויב במקום להתמקד רק ביכולותיו. אמירה זו מקובלת מאוד, אולם בפועל – ולא רק בטרם הכישלון המוחץ ב־7 באוקטובר, ישראל נערכת תדיר גם בהתאם לכוונות האויב. כשל המודיעין ב־1973 היה ההסתמכות על ניתוח כוונות ולא על יכולות ומעשים, אולם המסקנה כי הפתרון לכשל זה הוא ניתוח רק של יכולות מצמצמת מדי. ניתוח יכולות איננו ההפך מניתוח כוונות, אלא עוד אחד מהכלים החיוניים שיש למודיעין. הוא איננו מוציא מכלל אפשרות את הצורך בניתוח כוונות, אם מדובר בניתוח כוונות האויב ולא בניתוח של הערכתנו "כיצד לאויב כדאי לחשוב".

מתוך מאמרו של ד"ר יגיל הנקין שהתפרסם בגיליון האחרון של "מערכות" ועסק בכוונות, יכולות ונסיבות, או בשאלה למה ועדת אגרנט טעתה ומה צריך לעשות בעניין: https://www.maarachot.idf.il/33344

"ההבטחה הגלומה בעוצמה דיגיטלית היא שיותר נתונים יביאו לראייה טובה יותר של המציאות ויאפשרו תגובה מהירה יותר. אולם עליונות דיגיטלית נושאת עימה גם פגיעויות עמוקות. ככל שמדינות ממשיכות להשקיע בארכיטקטורות דיגיטליות, לשלב בינה מלאכותית בתהליכי עבודה מודיעיניים ולהרחיב יכולות סייבר, הן ייתקלו לא רק בהזדמנויות חדשות אלא גם בסכנות חדשות. המשימה המרכזית עבור חוקרים ואנשי מקצוע היא להבין ולמתן את הפגיעויות הנובעות לא מנחיתות טכנולוגית, אלא מעליונות דיגיטלית עצמה".

כתב העת מודיעין הלכה ומעשה מהווה במה לשיח מודיעיני מתודולוגי ותפיסתי עבור קהילת המודיעין ושוחרי המודיעין באשר הם, ויוצא לאור במסגרת "מכון הרכבי לחקר מודיעין" במל"מ (המרכז למורשת המודיעין). הגיליון שלפניכם הוא פרי שיתוף פעולה עם "מערכות", ועוסק במודיעין וביטחון לאומי בעידן הדיגיטל. המאמר הראשון, מאת ד"ר אהוד ערן, נוגע בפגיעוּּת טכנו־דיגיטלית וכישלונות מודיעיניים. לקריאת המאמר המלא לחצו כאן: www.maarachot.idf.il/33877

"בנאומו בפני סגל הפיקוד הכללי של צה"ל עם פרישתו מתפקיד שר הביטחון ב־2 ביולי 1963 , סרטט דוד בן־גוריון קווים לדמות המפקד בצה"ל. האמירה בסוף דבריו הייתה לציטוט אייקוני בצה"ל, ובהקשרים של פיקוד בפרט: לא די שיידע המפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו". מאמר זה בוחן את קווי הדמיון בין פיקוד והורות, ובהתאם לכך מציע לשלב נקודת מבט הורית בתפיסת הפיקוד. כשם שהורה יכול להיות דמות מיטיבה משמעותית עבור הילד [...] כך המפקד יכול להיות דמות מיטיבה [...] אשר מאפשרת את התפתחות הפקוד ומגבירה את המוטיווציה שלו לבצע את משימותיו הצבאיות בנפש חפצה".

מתוך מאמרו של ד"ר ירון אליאס שהתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת חברה, צבא וביטחון לאומי ונגע בשילוב נקודת מבט הורית בתפיסת הפיקוד. עוד על תאוריית ההתקשרות, התאוריה הוויניקוטיאנית, התקשרות בטוחה ומפקד טוב דיו – בפנים: https://www.maarachot.idf.il/33606   בתמונה: אל"ם רועי לוי ז"ל בשיחה עם חייליו לפני תרגיל, 2017 . נפל ב־7 באוקטובר 2023 בקרבות הגנה בעוטף עזה. התמונה היא חלק מכריכת הספר אבי היחידה שיצא ב"מערכות"

"המרחב הימי הופך לזירה גאואסטרטגית מתוחה ורבת חשיבות: נתיבי סחר חיוניים עוברים דרכו, עתודות אנרגיה משמעותיות מצויות בו, והוא משמש זירת עימות ואיתות בין מעצמות וכוחות אזוריים. לישראל, מדינה קטנה בעלת קו חוף ארוך, ובפועל מעין 'מדינת אי', תלות עמוקה במרחב הימי, הן מבחינת אנרגיה וסחורות הן מבחינת חופש פעולה מבצעי ומדיני [...] בעידן זה, שיתוף פעולה בין־לאומי ודיפלומטיה צבאית אינם מותרות, אלא רכיבים הכרחיים באסטרטגיה הביטחונית הכוללת".

לרגל יום חיל הים שחל היום – חזרה למאמרו של סא"ל י' על הדיפלומטיה הימית כרכיב באסטרטגיית צה"ל וזרוע הים: https://www.maarachot.idf.il/31701

יצא לאור: מערכות עומק - תשע השנים הטובות, תשע השנים הרעות מאת ד"ר צחי כהן מחקר זה בסדרת "מערכות עומק" בוחן את ההיסטוריה הצבאית של ישראל מ־1948 עד 2023 ומזהה בה תבניות מחזוריות קבועות. הניתוח מצביע על העובדה שעימותים רבים פרצו במרווח זמנים קבוע של שש עד תשע שנים; תופעה זו נובעת משילוב בין כמה גורמים: מחזורי שלטון וחילופי דורות, תהליכי הצטיידות והתאוששות צבאית, דינמיקות פסיכולוגיות־חברתיות ושחיקה מתמדת של ההרתעה. לקריאת המחקר המלא לחצו כאן: www.maarachot.idf.il/33811

"אובדן של מפקד יחידה במהלך לחימה הוא אחד האתגרים המורכבים ביותר העומדים בפני הצבא ויחידות לוחמות. הוא הדמות המרכזית אשר מנהלת את הקרב, מובילה את החיילים ומספקת להם כיוון ברור בנסיבות של לחץ מבצעי. אם המפקד נהרג, או נפצע באורח שאינו מאפשר לו להמשיך לפקד, נוצר פרדוקס פיקודי: האדם שאמור להוביל את היחידה בהתמודדות עם המשבר הוא ליבת המשבר עצמו [...] במהלך מלחמת התקומה (חרבות ברזל) תופעה זו הייתה נפוצה מאוד".

במסגרת מאמר שהתפרסם בגיליון האחרון חקר סא"ל אלמוג בן עמי מקרי בוחן שאירעו במלחמה כמו סיירת נח"ל וגדוד 52, ובדק כיצד באמצעות מודל ארבעת הרצפים יכולה יחידה להמשיך במשימותיה ואיך אפשר לשמרם כדי למנוע משבר לאחר אובדן המפקד: https://www.maarachot.idf.il/33335

"מאז ומתמיד היה המזרח התיכון צומת מעבר ומוקד עניין עבור אימפריות וכוחות כיבוש שעברו בו בדרכם ליעדים אחרים, או רצו להשתמש במשאבים המצויים בו. לא אחת הכובשים ניסו להכתיר שליטים שיהיו נוחים עבורם. החלפתו של המנהיג ב'מדינת יעד' והכתרה של כזה המתאים לאינטרסים של מעצמה זרה יכולות 'להוזיל' את מחיר ההשקעה של השלטון הכובש במדינת היעד. אולם במקרים רבים אי אפשר לחזות מראש מהלכים פוליטיים במדינת היעד בשל ריבוי השחקנים והאינטרסים".

חזרה למאמר מאת סא"ל (מיל') ד"ר מורן לבנוני שבחן אירועים היסטוריים מהשריף של מכה והסכם סייקס פיקו ועד בשיר ג'מאייל ואחמד אלשרע, וניסה לענות האם בעבר הצליחו כוחות חיצוניים להכתיר במזרח התיכון שליטים מקומיים נוחים להם באמצעות מהלכים צבאיים, אילו תנאים נדרשים כדי להצליח בהכתרת שליט מקומי נוח והאם בכלל אפשר לבצע מהלך כזה?: https://www.maarachot.idf.il/33127

"מרבית הצבאות בעולם נשענים על מודל היברידי המשלב בין כוח סדיר מצומצם ומערך מילואים גדול אשר מהווה עתודה אסטרטגית של כוח אדם לשעת חירום. מודל זה מאפשר שמירה על צבא קבוע יעיל בעת שגרה והגדלה מהירה של הכוח הלוחם בשעת הצורך. במשך שנים רבות נשענה תפיסת הביטחון בישראל על הנחת היסוד כי המלחמות יהיו קצרות וממוקדות. הנחה זו אפשרה לגייס את אנשי המילואים לפרקי זמן מוגבלים, והודות לכך הובטחה חזרתם המהירה לשגרה של אזרחים המשרתים במילואים בלי להביא לשחיקתם. אולם מלחמת התקומה [...] ערערה את הנחת היסוד הזו [...] מלחמה כה ארוכה מספקת הזדמנות לבחון את המודל הרווח בצבאות רבים בעולם, ובעיקר לנסות להבין את השפעת המעבר החד והמתמשך מהעולם האזרחי לעולם הצבאי על רוח הלחימה והמוטיווציה של החיילים".

מתוך מאמרם של ידידיה פינגרהוט, ד"ר שני אלמוג ופרופ' עוזי בן שלום שהתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת חברה, צבא וביטחון לאומי ועסק מנהיגות אותנטית, שחיקה ומוטיווציה במילואים בצל קיטוב פוליטי ומלחמה מתמשכת: https://www.maarachot.idf.il/33604

"הטענה המרכזית של מתנגדי הקונספציה הייתה שלא ניתן 'לביית' את תנועת חמאס באמצעים כלכליים, משום שהיא הייתה ונותרה תנועה קנאית מבחינה אידאולוגית. טיעוני המתנגדים נשענו על התקשורת הגלויה, שפעמים רבות שיקפה את הלוחמניות של חמאס והיערכותו ל'מערכת יום הדין'. קולם של מבקרי הקונספציה לא נשמע בדרג המדיני ובגופי הביטחון השונים בזמן אמת, משום שהאווירה הכללית בקרב גורמי הביטחון הייתה דוגמטית, מונוליטית ונעדרת פלורליזם וחשיבה קבוצתית. ההיגיון הפנימי של הקונספציה לא התפוגג אחרי 7 באוקטובר 2023, ולמעשה חלק מהמהלכים הישראלים במהלך מלחמת "חרבות ברזל" נבעו מתוכו".

הספר בעיניים עצומות: מידע גלוי ומלחמת ״חרבות ברזל״ הוא לקט מאמרים מאת חוקרי מרכז משה דיין העוסק בהפתעות אסטרטגיות מזרח תיכוניות הקשורות למלחמה. בפרק זה מנתח ד"ר מיכאל מילשטיין את הקולות האחרים שנשמעו בישראל לפני 7 באוקטובר ועל הקונספציה ושברה. לקריאת הפרק המלא לחצו כאן: https://www.maarachot.idf.il/32417

"בחינה של מהלכי הקרב על־פי עקרונות ההתקפה של צה"ל מעלה שלושה פערים מרכזיים בתוכנית המונגולים: הבחירה באגף שמאל כיעד ההתקפה המרכזי התבררה כשגויה, שכן קריסתו לא הביאה להתמוטטות המערך הממלוכי, וכך כשלו המונגולים ביישומו הנכון של העיקרון "בחירת יעדים וצירים". העיקרון "ריכוז המאמץ תוך תכנון ושימור יכולת הפעולה בכמה מאמצים" מורה על הכנת חלופות למקרה שהמאמץ העיקרי לא יביא להכרעה, אך נראה כי המונגולים למעשה התנו את ההצלחה בקרב כולו בהצלחת ההתקפה על האגף השמאלי, בלי לתכנן מאמצי תמרון נוספים. לבסוף, ההתקפה על האגף השמאלי הממלוכי אמנם לא הביאה להכרעה, אך הביאה לקריסתו של האגף כליל. אם המונגולים היו מנצלים את ההצלחה ומיישמים את עיקרון "שימור התנופה – רציפות והמשכיות" בלי לנתק מגע, גם בזכות כמות הסוסים הרעננים שהחזיקו, ייתכן שתוצאות הקרב היו שונות".

חזרה לקרב עין ג'אלות (3 בספטמבר 1260) שבו האנדרדוג - הממלוכִּים, עבדים-חיילים ששלטונם העצמי היה בחיתוליו - הביסו את המונגולים, האימפריה הגדולה באותם הימים. עוד על הקרב - בפנים: https://www.maarachot.idf.il/23313

"כיצד עלינו לפעול כדי להציל את מיליוני נתינינו, או כדי לכפר על עצמנו בפני הרוחות המקודשות של האבות הקיסריים שלנו? [...] על פי תכתיבי הזמן והגורל החלטנו לסלול את הדרך לשלום מלא לכל הדורות הבאים על ידי כך שנישא במה שאי אפשר לשאת ונסבול את מה שאי אפשר לסבול".

ב־15 באוגוסט 1945, לאחר ארבע שנות לחימה ושתי פצצות אטום, נשא הירוהיטו קיסר יפן נאום לאומה וסיים את מלחמת העולם השנייה בחזית האוקיינוס השקט. ההודעה על הפסקת הלחימה וקבלת התנאים של בעלות הברית ("הצהרת פוטסדם") נחשבה לבושה, אך הקיסר נימק זאת ברצונו לשמור על שלמותה של יפן ועל תרבותה. שבועות לאחר מכן (היום לפני 81 שנים) נחתמה רשמית כניעתה של האימפריה היפנית. זמן לחזור למאמר די חדש מאת סא"ל (מיל') ד"ר אלדד שמש וסרן א' שניתח את דרכה של איראן בלחימה ובשולחן המשא ומתן באמצעות מקרי בוחן, שכניעת יפן היא אחד מהם. עוד על בושיעה־דו כדרך חיים ופשרה אסטרטגית לטובת הכלל, תוך שימוש ברטוריקה של הקרבה אישית - בפנים: https://www.maarachot.idf.il/32816 בתמונה: נציגים יפנים עומדים על סיפונה של האונייה מיזורי בהמתנה לחתימה על הסכם הכניעה, 2 בספטמבר 1945