יוסף לברן - Yossef Levran

בין העם ומנהיגיו - ההבדל בין אסטרטגיה לתודעה לפני שצוללים אל הסיכום של תוצאות המלחמה עד כה, אני מרגיש צורך להבהיר הבחנה חשובה: לאורך כל המלחמה כאשר הצגתי איזו שהיא ביקורת אסטרטגית לגבי הכיוון הכללי שאליו הולכת המערכה הטיעון שתמיד חזר היה "מה אתה לא רואה את הדברים המדהימים שקרו בעם ?!". אני בהחלט מסכים שהשינויים החיוביים (וגם השליליים – ספוילר) שהתחוללו בעם צריכים להכלל במסגרת סיכום המלחמה והם לחלוטין מהווים חלק מהתמונה הכוללת. ויחד עם זאת חשוב לזכור שמי שקובע את הכיוון האסטרטגי של המערכה היא ההנהגה של העם ולא העם עצמו. ברור שקיימים יחסי השפעה דו-סיטריים בין העם ומנהיגיו, ו'רוח העם' עשוי להטות את ההחלטות של המנהיגים לכיוון מסוים, אבל באותה מידה יכול להיות גם שלא. ההנהגה אכן יכולה לפעול בניגוד מוחלט להלך הרוח של העם. אנחנו עוד נחזור לבחינה של כל נושא ההתיישבות, אבל כאשר כמה ימים אחרי הטבח - כשהרעיון של חידוש ההתיישבות בעזה נראה היה כצעד סביר בעיני רבים - נתניהו נשאל והוא ופסל קטגורית אז את כל העניין, ברור שהוא לא פעל בהלימה עם 'רוח העם' דאז. ולכן חשוב שלא לערבב בין הדברים. אפשר וצריך לערוך סיכום לגבי כל התמורות וזרמי העומק שצמחו בעם מאז תחילת המלחמה. אבל קריטי לנתק אותו מהניתוח האסטרטגי ומסיכום תוצאות המלחמה בהתאם לניהולה על ידי ההנהגה. וכאן הכל פתוח: ייתכן שברמה האסטרטגית לא ניצחנו אבל ברמה התודעתית-עממית מצבנו טוב בהרבה ביחס למצב שלפני המערכה. או להיפך. על כל פנים בפוסטים הבאים, אשתדל להדגיש את ההבחנה הזאת בין שני הצירים הללו, וזאת על מנת לנסות לספק לכם תמונה אמינה הן של המצב האסטרטגי הנוכחי של ישראל והן של המצב התודעתי העדכני של העם.