חינוך ביתי בפועל

👋 חברים יקרים, כאן בקבוצה אנחנו דנים רבות ביתרונות של חינוך הילדים בבית על פני שליחתם למערכת החינוך הממוסדת. אנו מדברים על השאלה המוסרית ועל ההשפעות המזיקות של המסגרת על בריאותו הפיזית, המנטלית, הנפשית והרגשית של הילד, כמו גם על ההשלכות העתידיות עליו – כולל האינדוקטרינציה והכפייה השיטתית שהוא חווה שם. הפעם, אני מבקשת להדגים לכם את השפעות הפרידה מאמא על ילדים קטנים, כדי להמחיש עד כמה שליחתם לגנים בגיל צעיר עלולה להיות הרסנית לבריאותם הנפשית ומהווה עבורם גורם סטרס משמעותי. ילד עד גיל 7 מזדהה טוטלית עם אמו וכל פרידה ממנה פוגעת בהתפתחותו. אמנם הדוגמה שאציג היא קיצונית, אך היא מעבירה את המסר בצורה חדה. מדובר בילד בן 17 חודשים שנאלץ להיפרד מהוריו למשך 9 ימים: אמו הלכה ללדת את אחיו החדש, ואביו – בשל נסיבות שלא פורטו לא יכל לשמור עליו ובעצת רופא ילדים הכניס אותו למעון יום קהילתי שבו אין גננות קבועות. נכון שבגן ילדים רגיל יש גננת קבועה, ונכון שבסוף כל יום ההורים אוספים את הילד, אך הדוגמה הזו ממחישה באופן עמוק כיצד עצם הפרידה מאמא משפיעה באופן הרסני על ילדים קטנים. 🎬 את הדוגמה הזו אני לוקחת מסרט הדוקו האנגלי "ג'ון" (John) משנת 1969 – אחד התיעודים המטלטלים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של פסיכולוגיית הילדים, הבוחן את השפעתה של פרידה קצרת מועד של פעוט מאמו. בעקבות סרט זה, וסרטים נוספים בסדרה, השתנה לחלוטין כל תחום הטיפול בגיל הרך. ג'ון נמסר כאמור לטיפול במעון יום קהילתי, ואביו ביקר אותו מדי יום. ג'ון הגיע ממשפחה טובה ומבוססת ששרר בה יחס חם ואוהב. המעון היה נקי ומסודר ושפע צעצועים, אך שום דבר מוחשי – יפה ככל שיהיה – לא יכול היה להחליף עבור ג'ון את המענה הרגשי שאיבד. הוא לא הצליח להתרגל לדמויות המתחלפות של המטפלות, ופיתח בהדרגה תסמינים של דיכאון. שלב אחר שלב, החוסן הפסיכולוגי של ג'ון נשבר: שלב המחאה: בשלב זה הוא חיפש נואשות את אמו או תחליף קבוע עבורה (חיבוק וחום מהמטפלות), אך אלו התחלפו ללא הרף והיו עסוקות במטלות נוספות. שלב הייאוש: לאחר שהבין שלא יקבל מענה, הוא שקע בשתיקה ובאדישות. הוא סירב לאכול, הקיא בלילה מבלי שפיתח תסמיני מחלה פיזית, בכה בכי מרורים לסירוגין והתנתק מסביבתו. בנוסף, מדי יום כשאביו בא לבקרו, הוא הראה שאינו סומך עליו עוד. שלב ההתנתקות: כשאמו הופיעה כעבור 9 ימים, קרה הדבר המזעזע ף – הוא סירב להסתכל עליה, דחף אותה והתעלם מנוכחותה. כשאמו ניסתה לחבק אותו, הוא פרץ בבכי והפגין כלפיה עוינות. חיפוש חומר על מה שעלה בגורלו של ג'ון לאחר שחזר הביתה גילה כי נדרשו חודשים ארוכים של טיפול והתמסרות בבית כדי להשיב לו ולו חלקי את האמון בהוריו. נכון שבאותה תקופה רווחה התפיסה שפעוטות אינם מבינים או זוכרים פרידות, והיום הגישה המדעית שונה. ונכון שבגנים ובבתי הספר ישנן דמויות קבועות של גננות ומורות, והילד שב לביתו בסוף היום. ועם זאת, הסרט הוכיח חד משמעית שפרידה, ולו קצרת מועד, שוברת את הילד פסיכולוגית ומשמיטה מתחת לרגליו את תחושת הביטחון והיציבות. מכאן ניתן להבין בבירור שכל יום שבו ילד קטן נפרד מהוריו, הוא חווה טראומה רגשית המצטברת יום אחר יום. את כל השלבים שג'ון חווה ב-9 ימים – מחאה, ייאוש והתנתקות – חווים גם התלמידים לאורך שנות הגן ובית הספר. הרי, כשהם מסיימים את חוק לימודיהם, נפער בינם לבין הוריהם פער כה עצום, עד שהוא הופך בלתי ניתן לגישור. וזה בלי לקחת בחשבון את כל התופעות השליליות שהם סופגים כולל הגגלי אכילה, עישון, אלכוהול, סמים,כעסים ועוד כהנה וכהנה. אני ממליצה לכולכם בחום לצפות בסרט "ג'ון", המתעד בצורה כה מוחשית את השבר שחווה הפעוט. לא מצאתי את הסרט בגישה חופשית לצפייה, אך הנה קישור למידע עליו ב-IMDb:https://www.imdb.com/title/tt1941730/ . כן צפיתי את הסרט בגישה חופשית בשפה הרוסית וכמובן אפשר לבקש כתוביות אוטומטיות:https://youtu.be/whvdghXw9IY?si=VuEBi8_VQRE6XrYz הנוכחות שלנו בחיי הילדים העוגן הנפשי החשוב ביותר עבורם. https://t.me/HomeSchoolingInPractice