אריאל פייגלין

כמאמר תמיר בר, באמריקה זה הוויילד וויילד ווסט, אצלהו זה הווה ווה ווה

גמדוני גינה, גרסת הוויילד ווסט

כמו שאמרתי, אנחנו לקחנו קצת הפסקה וטסנו לארצות הברית לכמה שבועות אז הפרק על האזרחות האמריקאית שהקלטנו ספיישל יעלה בהמשך השבוע אבל בינתיים יש ביקוש לכמה תובנות/מחשבות על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות?

(יכול להיות שכולם כבר קלטו את זה חוץ ממני, אבל לי זה התחדש הערב)

ראיתי עכשיו איזה סרטון של וינטר ויוסף חדאד ופתאום זה היכה בי. "תגידי", אמרתי לרננה, "זה לא קצת מוזר שלמפלגה שמספר 2 בה הוא ערבי קוראים עמך ישראל?" "זה בדיוק הפסוק, לא?" היא ענתה לי, "עמך ישראל וגוי "אחד...

אוקי, אז בראשון קרה לי משהו מוזר. תשע וחצי בבוקר, אני יושב בדסק (הגעתי מוקדם כי הייתה לי פגישה על הבוקר ופודקאסט בצהריים) ופתאום אלישב מתקשר ואומר "אני למטה". אמרתי לו שהוא כמובן מוזמן לעלות ושאני אוהב שאנשים מקדימים, אבל שלוש שעות לפני זה קצת מוגזם אפילו בשבילי. מתברר שהוא התבלבל בשעה. שוין, קורה. עשרה לאחת, שנינו מתארגנים באולפן, ופתאום המרואיין שולח וואטספ ושואל מה הקוד לבוש. מוזר בהתחשב בזה שעוד כמה דקות מתחילים להקליט, אבל לימדתי עליו זכות שיש לו כמה מלתחות באוטו. מצד שני, הוא לא ביקש קודם שאפתח את השער של החנייה, ככה שאיפה בדיוק הוא מחליף בגדים? גם הוא התבלבל בשעה מסתבר. קארמה איז א חוף. מהרגע להרגע נידבתי את אלישב לעבור לכסא ממול של המרואיין, והקלטנו לכם שני פרקי ספיישל אקטואליים במיוחד. הראשון, שעלה היום לכבוד חג האחד בספטמבר למניינם, על קרנות השתלמות של המורים. נשמע נישתי, אני יודע, אבל קחו בחשבון שיש רבע מיליון עובדי הוראה בישראל... השני, שאותו אני מתעתד לשדר לכם שבוע הבא מאמריקה הרחוקה, על השאלה שחוזרת על עצמה כמעט בכל פורום פיננסי שראיתי - אזרחות אמריקאית לילדים, משתלם כלכלית או כאב ראש בלתי נגמר (התשובה היא כמובן - וואי נוט בות׳...)

אם אתם רוצים משהו לשמוע בבישולים, הפרק החדש שלנו עלה לאתר מעריב (ספוטיפיי ויוטיוב יהיה בתחילת שבוע)

וכדי לסיים בנימה "אופטימית", תנו לי להרגיע אתכם שמדובר בנחש שאוכל את הזנב של עצמו ככה שיש אור בקצה המנהרה. כשנגיע בלי עין הרע לשנתה העשירית של המלחמה הנוכחית ונהיה כבר ממש ממש ממש פסיעונת מניצחון מוחלט, השכר של מילואימניקים כבר ייפגע כל כך ואף אחד כבר לא ירצה להעסיק אותם, שהעלות המשקית של להוציא אותם לעוד חודש מילואים תהיה משמעותית פחות גבוהה. עוד נחמה כזו ואבדנו.

לא יודע למה, אבל פתאום נזכרתי בסיפור מהתלמוד. הגמרא במסכת גיטין מספרת שהמפגש בין רבן יוחנן בן זכאי לבין אספסיאנוס – אז עוד לא קיסר רומא אלא רק מצביא שנשלח להטיל מצור על ירושלים – נפתח בזה שריב"ז פונה לגנרל הרומי ואומר לו "שלום עליך מלכי". אספסיאנוס המופתע עונה לו שהוא חייב מיתה פעמיים: פעם אחת כי הוא קרא לו מלך למרות שהוא לא, לכן הוא מורד במלך האמיתי. ופעם שנייה כי אם הוא באמת מלך, אז למה ריב"ז נזכר רק עכשיו לבוא לפגוש אותו? או, בניסוח הארמי, "עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי"? במשך כמה מאות מילים (שלי) ו-16 עמודים (של הכלכלן הראשי) ניסינו להדגים כמה הפגיעה במשק חמורה, אבל האמת היא שהשאלה של אספסיאנוס קיסר תקפה גם לפה – אם זה לא חשוב אז למה אנחנו מבזבזים על זה כך הרבה דיו ופיקסלים, ואם זה כן חשוב – ולדעתי זה כן חשוב – אז למה נזכרתם רק עכשיו? הרי אין פה באמת נתונים חדשים. המחקר החדש אמנם מראה שמשרתי המילואים שנעדרו מהעבודה מרוויחים בממוצע כ-18.8 אלף שקל בחודש, לעומת כ-13.3 אלף שקל בקרב מי שלא נעדרו, ולכן מחשב מחדש את העלות המשקית של חודש מילואים, אבל בואו, זה לא שלא ידעתם את זה קודם. כבר לפני כמעט שנה, בדיונים בוועדת הכספים בכנסת על נקודות הזיכוי למשרתי מילואים, כשחלק מחברי הכנסת טענו שמדובר בהטבה שלא רלוונטית להרבה מילואימניקים, עמד נציג האוצר והצהיר שלפי נתוני הכלכלן הראשי השכר הממוצע של משרתי מילואים הוא כ-19,000 ₪. זה בפרוטוקול. אתם ידעתם את זה. אז למה לא עדכנתם אותנו כבר אז בעלות למשק? אז נכון, מחקר רציני דורש נתונים, חיבור בין סקר כוח אדם לנתוני הכנסות וכולי וכולי, אבל עדיין, קשה שלא לתהות למה לקח שנה להכניס את התובנה הבסיסית הזו שמילואימניקים באזרחות מרוויחים יותר מהעובד הממוצע לתוך האומדן הרשמי של העלות למשק. בהמשך, כשהנתונים הגיעו, היה אפשר לדייק את המספר באלף שקל לפה או לשם, אבל לפחות בינתיים היינו מקבלים סדר גודל. חבל סתם להתחייב מיתה. ועוד פעמיים.

סדר גודל מדובר. סקירה חדשה של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שפורסמה השבוע בדקה בדיוק את זה - בדקה מי הם המועסקים שנעדרו מעבודתם בשל שירות מילואים במלחמת חרבות ברזל, כמה הם היו, ומה העלות הכלכלית של ההיעדרות הזו למשק. לפי אומדני סקר כוח אדם של הלמ"ס, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל מספר המועסקים שנעדרו ממקום עבודתם בגלל מילואים הגיע לשיא של כ-154 אלף בנובמבר 2023. בהמשך, כשגיוסי המילואים הצטמצמו, המספר ירד לכ-65 אלף בפברואר 2024 ולכ-28 אלף באוגוסט אותה שנה. ההסלמה בצפון בספטמבר 2024 הקפיצה את המספרים לכ-70 אלף נעדרים, וירידה לכ-21 אלף ערב "עם כלביא". מספר המילואימניקים המועט ביותר נרשם בדצמבר עם "רק 16 אלף, אבל אז זינוק נוסף לכ-71 אלף במרץ 2026, עם פרוץ "שאגת הארי". כל המספרים האלה לא כוללים מובטלים, צעירים שהשתחררו מהסדיר ועדיין לא הספיקו להיכנס לשוק העבודה, או מי שהמשיכו כמעט ברצף מהסדיר לעוד ועוד חודשי מילואים בלי שהייתה להם עבודה אזרחית להיעדר ממנה. עכשיו, בשלב הבא, צריך לקחת את כל אותם מילואימניקים ולהכפיל לא רק בכמה כסף המדינה שילמה לאותו מילואימניק, אלא בעלות האלטרנטיבית של המילואים. כלומר, במה היה קורה אם אותו אדם לא היה מגויס: העבודה שהיה עושה, התפוקה שהיה מייצר, הוותק המקצועי שהיה צובר, ובמקרים רבים גם שעות העבודה של בן או בת הזוג שנשארו בבית עם הילדים – ולרובם יש ילדים. לפי הכלכלן הראשי, כ-70% מהמועסקים שנעדרו בגלל מילואים מגיעים ממשקי בית עם ילדים, לעומת כ-56% בקרב מי שלא נעדרו, וכ-63% מהם מגיעים ממשקי בית עם ילדים קטנים עד גיל 9, לעומת כ-51% בלבד בקרב שאר המועסקים. העלות הזו מתרגמת ישירות לפחות צמיחה, פחות הכנסות ממסים, וכתוצאה מזה גם צורך בעתיד להעלות מיסים או להוציא גם פחות כסף על שירותים שהאזרח הקטן מקבל מהמדינה. כשבאוצר חישבו את העלות הזו בתחילת המלחמה לא היה להם עדיין הרבה מידע, אז הם חישבו אותה לפי העובד הממוצע (בקבוצת הגיל הרלוונטית) ויצא להם שהעלות למשק של חודש מילואים עומדת על כ-33 אלף שקל למשרתים בני 22-30, וכ-54 אלף שקל למשרתים בני 31-39. לא מעט כסף. אבל מאז חלפו שנתיים והתברר שמשרתי המילואים שנעדרו מהעבודה אינם "העובד הממוצע" במשק. בסקירה מהשבוע תיקנו בכלכלן הראשי את החישוב לפי נתוני ההכנסה החודשית בפועל של משרתי המילואים, כ-18.8 אלף שקל לעומת כ-13.3 אלף שקל בחישוב הקודם, והופ, העלות המעודכנת למשק של כל מילואימניק קפצה לכ-39 אלף שקל בחודש למשרתים בני 22-30, ולכ-68 אלף שקל בחודש למשרתים בני 31-39. וזה, אגב, למרות ששיעור הסטודנטים בקרב משרתי המילואים גבוה יחסית, 13% לעומת 7% בשאר קבוצת הגיל, מה שאומר שהשכר הממוצע של מילואימניק שאינו סטודנט כנראה גבוה אפילו יותר. אצל נשים, אגב, התמונה הייתה הפוכה -התברר שהשכר הממוצע של משרתות המילואים נמוך יחסית לקבוצת הייחוס שלהן. את ההפרש הזה, שנע בין 6,000 ל-14,000 שקל לכל חודש מילואים, תכפילו במספר המילואימניקים ממקודם (בחלוקה לאחוזים לפי קבוצות גיל), ותקבלו שבחודש השיא, נובמבר 2023, שבו נעדרו מהעבודה כ-154 אלף מועסקים בגלל מילואים, הפגיעה הכלכלית במשק עלתה בכ-1.06 מיליארד שקל לעומת האומדן הישן. אפילו בחודש השפל, דצמבר 2025, עם כ-16 אלף נעדרים “בלבד”, אותו חישוב מגדיל את הפגיעה בכ-110 מיליון שקל. וזה אפילו לא הסכום הגדול, כן? זו לא העלות של המילואים למשק. זה רק הפער בין מה שחשבנו שהם עולים לנו, לבין מה שהתברר השבוע שהם עולים באמת. אאוץ'.

לפני מספר שבועות כתבתי פה על הפגיעה הכלכלית של שירות המילואים בשכרם של המילואימניקים בעתיד, שעל פי חוקרי מכון טאוב מוערכת ב-4.7%-6.4%, נושא שהוא בהחלט כאוב אבל, איך לומר זאת בעדינות, נוגע בעיקר למילואימניקים. ורוב אזרחי ישראל, כמו שאתם בוודאי יודעים, אינם מילואימניקים. למעשה, גם אם שמים רגע בצד ילדים, זקנים וכל מי שלא משתתף בשוק העבודה, עדיין רוב כוח העבודה הישראלי ורוב משלמי המסים לא עושים מילואים. אבל הם כן משלמים מיסים, והם כן מושפעים מהמצב בכלל המשק. אז נכון, הנטל של המילואים נופל בעיקר על קבוצה אחת ספציפית, אבל החשבון, כמו תמיד, מגיע בסוף לכולם.

פחוס, בונוס לחדי העין מביניכם, סיפור ממסכת גיטין (מינוס המשפט בארמית שירד בעריכה), כי לסוס זקן יש גם כמה טריקים ישנים או משהו כזה