האדם צריך לעורר את הגוף תחילה, כדי שיאיר בו כוח הנשמה, ולכן, בתחילת התפילה כדאי לאדם להתנועע, והדבר יעזור לו להצליח להגיע להתעוררות גדולה.
כאשר האדם ינענע את עצמו, יחשוב: 'למה אני מנענע את עצמי? כי מסתמא שהשכינה בוודאי עומדת לנגדי, ומכוח זה האדם מסוגל להגיע להתלהבות גדולה בתפילה.
לשמוע את המילים שקורא: "וצריך לשמוע בכל תיבה מה שאומר, שהשכינה היא עולם הדיבור", ולכן, צריך להוציא את המילים בבהירות, וזה עושה לקב"ה נחת רוח גדולה (הזוהר הקדוש פר' פינחס).
להשקיע בתפילה כוחות הגשמיים: לשים את הכוח הגשמי בדיבורי התפילה, וכך ללכת מאות לאות עד שהאדם שוכח מהגשמיות, ויחשוב האדם, שהאותיות מצטרפות ומתחברות זה עם זה. וזהו תענוג גדול, וכמה שהאדם מרגיש תענוג מדברים גשמיות, מכל שכן, כמה גדול ועצום - התענוג שאדם מקבל ברוחניות.
בכל דבר שעושה - לא להרבות בדקדוקים, כי הדבר מביא לאדם עצבות, ולא עושה לקב"ה נחת רוח, מכיון שהדבר גורם לאדם להפסיד את הדרגות שיכל להשיג, לולא הדקדוקים.
לא להכנס לעצבות, אפילו שלא הצליח לכוון בתפילה - כפי רצונו, העצבות היא עצת היצר הרע, העצבות היא לא עבירה, אך בכוחה – לבטל מהאדם לעשות הרבה מצוות, אם כן, היא גרועה יותר מהרבה עבירות.
התפילה בכוח ושמחה גדולה, ממעטת מהאדם את המחשבות הזרות.
האדם שמגיע לתפילה עם רצון, הקב"ה בוחן כליות ולב ומעריך ומתחשב ברצון ובכוונתו הטובה, חייב לזכור, שהקב"ה רוצה את הרצון של האדם! ורחמנא ליבא בעיי, ולכן, ההשתדלות שלנו – ההצלחה בידיו של בורא עולם, והכלל הזה נכון גם ברוחניות ובכל עבודת ה'.
אם האדם מצליח להתפלל רק בכוונה מועטה, יתחזק להמשיך את התפילה, אפילו במצב הזה, כי גם זה – רצון ה', ואפילו כזאת תפילה יכולה להביא את האדם, שיוכל להגיע לדבקות גדולה.
לפעמים הקב"ה רוצה להעלות את האדם בדרגה, ובשביל שיוכל לעשות זאת, הוא צריך קודם להפיל אותו ממדרגתו הקודמת, ורק כך, האדם יכול לבוא למדרגה גבוה יותר.
האדם צריך לא לחשוב, ולא להכליל או להחליט, שבגלל שהיום לא הצליח להתפלל בכוונה, ככה יראו התפילות הבאות שלו בעתיד, אלא, הוא צריך לזכור שמדובר רק ב'ירידה' זמנית.
אל לאדם לומר, כרגע, אני לא יכול להתפלל מתוך בכוונה, אז, לא אתפלל בכלל, אלא, יתחיל את התפילה, וההתלהבות תגיע לאט לאט.
אדם שיש לו עיכובים בתפילה, שידע, שהתפילה שלו חשובה מאוד בשמים, ולכן, השטן מנסה לעכב אותה!
האדם צריך לזכור, שלפעמים ניתן לשטן רשות לעשות לאדם צער גדול, כדאי לנסות אותו, ולכן, צריך לדעת, המצב הזה גם הוא - משמים, וכך, לא יפול לעצבות יאוש, או לכל רגש שלילי אחר.
אחד המאפיינים של תפילה בדבקות היא, שהאדם מאריך בתיבות מסויימות שמעוררות אותו לקב"ה, ומחמת הדבקות, הוא לא רוצה להיפרד מאותם התיבות. ואם קורה לאדם כך, שידע, שהתפילה בדבקות גדולה, מכניסה אותו לעולמות עליונים, ותקובל תפילתו לרצון בפני שוכן מרומים.
כלל שחשוב לזכור: כאשר האדם מתפלל תפילה אחת בכוונה הראויה, התפילה הזאת מעלה את כל התפילות שהאדם התפלל בלי כוונה. התפילות בלי כוונה לא הולכות לאיבוד, אלא, הם ממתינות לתפילה אחת טובה, שיתפלל האדם, והתפילה הזאת תעלה את שאר התפילות לפני כיסא הכבוד, והם יפעלו את פעולתם.
ליקטנו כאן חלק מהעצות שנותן הבעל שם טוב הקדוש בצוואתו, עצות אלו יכולות לעזור לאדם להתפלל עם יותר ריכוז וכוונה, והדברים נכתבו בצורה פשוטה, בלי חלק ההסברים גבוהים (ותן לחכם ויחכם... ).
הבעל שם טוב הקדוש, בסיום דבריו אלו במילים: "כל מה שכתבתי, הם כללים גדולים, ונחמדים מפז רב, כל דבר ודבר הוא - כלל גדול".
הכללים הללו נכונים, הן לתפילה, והן ללמוד תורה, וכל אחד יקח מהכללים, מה שמתאים לאופיו אישיותו ומצבו העכשווי.
יהי רצון שנזכה להתפלל מתוך אהבת ה' ודבקות באורו יתברך, ויעלו כל תפילותינו לרצון לפני שוכן מרומים, אמן.