ברוך ידיד | Baruch Yedid | باروخ يديد

תימן חוזרת למלחמה בסעודיה ובשירות איראן, הקרב האמיתי הוא על באב אל מנדב ברוך ידיד @i24news אחרי כארבע שנים שבהן החזיתות בתימן היו ברובן קפואות, המלחמה בין החות'ים לבין הממשלה התימנית בגיבוי סעודי, חוזרת בעוצמה. אלא שהפעם לא מדובר רק בעוד סבב מקומי במלחמת האזרחים, כי המערכה בתימן מתחברת ישירות למאבק האזורי בין איראן, סעודיה וארצות הברית וגם ובעיקר למערכה על נתיבי השיט בים האדום. בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר החל במערב תימן אחד מסבבי הלחימה החריפים ביותר מאז הפסקת האש של 2022. המוקד היה באזור תעז, כאשר החות'ים ניסו להתקדם מערבה, לעבר החוף, אל הציר המוביל למוח'א, שנתונה לשליטת הממשלה הלגיטימית בתימן, ולבאב אל מנדב. וזה איננו ציר מקרי: מוח'א היא נקודת המפתח. העיר שוכנת על חוף ים סוף, מדרום לחודיידה ומצפון לבאב אל מנדב. הכוחות המזוהים עם הממשלה מחזיקים באזור, והחות'ים מנסים לפרוץ מהמרחב שבשליטתם לעבר החוף וליצור איום ישיר על הציר הזה. החות'ים אינם חייבים לכבוש מחר בבוקר את באב אל מנדב כדי להשיג הישג אסטרטגי, די אם יתקרבו ויבססו עמדות בטווח אש ולהפוך את נתיב השיט באזור ליעד מאוים. וזה בדיוק מה שהופך את מוח'א לקריטית: כי אם יצליחו החות'ים ליצור רצף שליטה או השפעה מצנעא וחודיידה דרך תעז ועד החוף, הם יוכלו להפעיל לחץ הרבה יותר משמעותי על אחד ממעברי הים החשובים בעולם. אבל החות'ים ניסו לפרוץ והממשלה פתחה חזיתות חדשות. בימים האחרונים התרחבה הלחימה לאל ביידא, אל ג'וף, מאריב, דאלע ואזורים נוספים ושם התרחש שינוי מעניין: הממשלה התימנית, בגיבוי סעודי, הצליחה לבלום חלק מהלחץ החות'י ואף עברה למתקפת נגד. לפי הדיווחים, כוחות הממשלה הצליחו להחזיר לעצמם עמדות באזור תעז ובחזיתות נוספות, ובאל ג'וף אף השתלטו על בסיס חות'י אסטרטגי. הממשלה אינה מנסה רק להגן על מוח'א, היא מנסה לפתוח לחות'ים כמה שיותר חזיתות במקביל, כדי למנוע מהם לרכז את עיקר כוחם במערב וזה מסביר מדוע אל ג'וף ואל ביידא הפכו לפתע לחשובות כל כך: אל ג'וף נמצאת בצפון, סמוך לגבול הסעודי, ומהווה שער לכיוון סעדה, מעוזם ההיסטורי של החות'ים. ואל ביידא נמצאת במרכז תימן ומחברת בין אזורים בצפון ובדרום, כלומר, הממשלה מנסה לבצע מהלך של מתיחת החזית החות'ית ובמקום לתת להם להתרכז בציר תעז מוח'א, היא מאלצת אותם להתמודד עם מתקפות גם מצפון וממרכז תימן. ואז הגיע השלב המסוכן באמת: סעודיה, כי הלילה חצה העימות, שוב, את הגבול כאשר החות'ים שיגרו גל של טילים וכטב"מים לעבר דרום סעודיה. בסעודיה הותקפו ונפגעו מתקני אנרגיה ותשתיות באבהא, ח'מיס מושייט, ג'יזאן ונג'ראן, ובהם מתקנים הקשורים לחברת ארמקו וכן בסיס חיל האוויר בח'מיס מושייט. החות'ים מצדם אישרו כי ביצעו מתקפה רחבת היקף וטענו כי השתמשו בעשרות טילים בליסטיים וכטב"מים. הם טוענים כי מדובר בתגובה ל121 תקיפות סעודיות בשלושת הימים האחרונים במחוזות שונים בתימן, אבל גם בלי לקבל את המספרים מהחות'ים, ברור דבר אחד: החזית חזרה להיות חזית סעודית חות'ית חמה, אחרי 4 שנות הפסקת אש, אבל למה דווקא עכשיו? כאן נמצא הסיפור הגדול יותר: החות'ים אינם רק צד במלחמת האזרחים התימנית, הם הפכו בשנים האחרונות לזרוע האיראנית החשובה ביותר בזירה הימית איראן אינה חייבת לשלוט בעצמה בים האדום, די לה להפעיל את החות'ים כדי לשלוט בבאב אל מנדב, אחד משני המעברים הימיים האסטרטגיים, משני מוקדי הלחץ על הסחר העולמי, ואחת משתי נקודות שבהן ניתן להשפיע על מחירי האנרגיה ועל ארצות הברית ובעלות בריתה. החות'ים עצמם אומרים שההסלמה הנוכחית היא חלק ממאבק נגד ניסיון "לכבוש את תימן בשירות ארצות הברית וישראל", אבל מבחינת איראן, אם החות'ים יצליחו לשבש את תנועת הספנות בים האדום בזמן שהמערכה האזורית מול ארצות הברית נמשכת – מדובר בקלף אסטרטגי משמעותי. ומנגד, הממשלה מדברת כבר על שחרור צנעא – הלוואי, נמתין. ברוך ידיד @i24news https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

https://x.com/Eyaaaad/status/2096893283595170112/video/1 https://x.com/umtikrit/status/2096937830668714363 מאות איראנים פרצו למעונות סטודנטים עיראקים בסמנאן ושדדו את כספם. העיראקי בסרטון טוען, "זה בגלל קריסת המטבע..."

הסדקים בתוך ה"סביבה השיעית" בלבנון הולכים ונחשפים, חיזבאללה כבר מרגישה אותם. ברוך ידיד - @i24news דיווחים מדרום לבנון מספרים על עימותים בין "אמל" לחיזבאללה, התאומה השיעית, בעקבות ניסיונה של חיזבאללה להכניס את אנשיה לבתים בערב סלים ולחלק להם נשק. אנשי "אמל", כך נטען, מנעו זאת מחשש שהפיכת הכפר למרחב חמוש של חיזבאללה תחשוף אותו ותביא לפעולה ישראלית. וזה לא נעצר בדרום: משפחות שיעיות עוזבות את אזור תופח, מצפון לעלי טאהר, ובכפרים הסמוכים נשמעת התנגדות לנוכחות חיזבאללה. במקביל, מגיעים דיווחים גם מבקעת הלבנון על משפחות שיעיות המתנגדות לנוכחות חיזבאללה ולניסיון שלה להחזיר את התשתיות והחימוש למרחבים אזרחיים ובעיקר, להתנגד ללבנון ולתמוך בכנופיות הסמים. אם הדיווחים הללו נכונים, מדובר בהתפתחות משמעותית: השחיקה אינה מתרחשת רק מול ישראל, אלא בתוך החברה השיעית עצמה, בדרום וגם בבקאע, וכאשר פורומים שיעים קטנים תומכים בריבונות לבנונית על הנשק. ייתכן, חיזבאללה מתמודד עם לחץ צבאי מבחוץ, אבל גם עם גבולות שהולכים ונבנים מבית, דווקא במרחב שהיה במשך שנים בסיס הכוח והלגיטימציה שלו. וזה אולי ההסבר הטוב ביותר למשפט החריג שאמר בכיר חיזבאללה בסוף השבוע: : "אנחנו חווים משבר, מצבנו לא יהיה כפי שהיה ב-2023." במילים אחרות, הבעיה של חיזבאללה כבר אינה רק כמה נשק נשאר לה, אלא כמה מהחברה שמסביבה עדיין מוכנה לשלם את המחיר עבורה. ברוך ידיד - @i24news https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

איראן וחיזבאללה איבדו שני נכסים מאז קרס מזכר ההבנות – והוויכוח על רכס עלי טאהר רק מתחיל ברוך ידיד | i24NEWS איראן וחיזבאללה איבדו בתקופה האחרונה שני נכסים אסטרטגיים משמעותיים: האחד הוא השליטה המוחלטת במרחב הורמוז, נכס שהיה במשך חודשי המלחמה לאחד הקלפים המרכזיים של טהרן מול ארה"ב והמערב, השני הוא רכס עלי טאהר בדרום לבנון, רכס אסטרטגי ששירת במשך שנים את תפיסת המלחמה של חיזבאללה, את יכולות התצפית שלו ואת ההיערכות הצבאית במרחב. אבל דווקא סביב רכס עלי טאהר מתפתח עכשיו ויכוח מעניין לא פחות מהאירוע הצבאי עצמו: מי באמת היה שם? מדוע חיזבאללה התעקש שלא למסור את הרכס לצבא לבנון? והאם הפינוי היה תוצאה של תבוסה, או מהלך מתואם שנועד לאפשר לאיראן ולחיזבאללה לשמור על הנכסים שלהם? עפ"י התקשורת הערבית, היועצים האיראנים היו על הרכס: בימים האחרונים חוזרות בתקשורת הערבית, ובכלל זה בתקשורת הלבנונית, טענות, לפיהן קצינים ויועצים של משמרות המהפכה האיראניים שהו באזור הרכס. חלק מהדיווחים אף מייחסים את המידע למקורות איראניים. לפי הגרסה הזאת, הנוכחות האיראנית ברכס הייתה חלק מהקשר הישיר בין איראן לבין המערך הצבאי של חיזבאללה בדרום לבנון. ומה עשה חיזבאללה? כאן התמונה מעניינת עוד יותר: לפי טענות הנשמעות בתקשורת הערבית, חיזבאללה העדיף בסופו של דבר לוותר על הרכס ולא למסור אותו לידי צבא לבנון, אבל במקביל הצליח לשמור על מה שבאמת חשוב לו, הנשק, הלוחמים והיכולת להמשיך לפעול מצפון לרכס ואף נמנע ממתן הישג לממשלת לבנון שהרכס היה תקוע בינה לבין ישראל. כלומר, מבחינת חיזבאללה, הרכס עצמו עשוי היה להפוך לנכס שאי אפשר להחזיק בו במחיר סביר, אבל זה לא בהכרח אומר שחיזבאללה מוכן לוותר על התשתית הצבאית שמאחוריו. ואז מגיעה הגרסה האחרת: לצד הגרסה הזאת נשמעת טענה נוספת, לפיה, מאחורי הקלעים פעלו מתווכים כדי לאפשר את יציאתם של היועצים האיראנים, אם אכן היו כאלה באזור, ולהעניק לכל המהלך צביון של הסדר ולא של תבוסה. לפי התפיסה הזאת, הפינוי לא הוצג כנסיגה תחת אש, אלא כמהלך מוסדר, ויש מי שמרחיקים לכת עוד יותר וטוענים כי הפינוי נעשה בהיתר איראני. אם זו אכן הייתה התמונה, הרי שהמשמעות שונה לחלוטין: לא מדובר בהכרח בחיזבאללה שנכנע בנקודה מסוימת, אלא באיראן שמחליטה שהגיע הזמן לפנות נכס שהפך ליקר מדי להגנה, וזה הבדל גדול. ומדוע הנרטיב הזה חשוב לאיראן? משום שאיראן נמצאת כאן בדילמה. מצד אחד, היא איימה להגיב אם ישראל תפעל נגד רכס עלי טאהר, מצד שני, כאשר הרכס נפל, נשאלת השאלה, האם איראן באמת מתכוונת לצאת למערכה רחבה בגלל נכס שאבד לחיזבאללה? והנה הפרסומים על "הסדר", על "פינוי מתואם" או על "היתר איראני" מאפשרים לטהרן לצאת מהמלכודת הזאת. איראן יכולה לומר: לא הייתה כאן תבוסה, לא הייתה כאן כניעה, חיזבאללה לא איבד את כוחו והנשק עדיין בידיו והלוחמים עדיין נמצאים מצפון לרכס, הם לא "ברחו", הם פונו במסגרת מהלך מוסכם. במילים אחרות: אפשר להפוך הפסד צבאי להסדר מדיני. אבל לפי הגרסה הישראלית – המציאות פשוטה הרבה יותר והגרסה שמגיעה מגורם ישראלי בכיר מאוד שונה לחלוטין. לפי הגרסה הזאת, לא היו יועצים איראנים על ההר, חיזבאללה, כך נטען, התחנן במשך זמן רב לאיום האיראני, בניסיון לייצר הרתעה שתמנע מישראל לפעול, האיום האיראני הגיע, לפי הגרסה הישראלית, רק לאחר שהרכס כבר נפל. וזה פרט דרמטי: משמעותו היא שאיראן לא נכנסה למשבר בגלל אובדן הרכס, היא רק הגיבה אליו, כלומר, רק לאחר שהבינה שהרכס כבר אבד, שהמערכה עליו הסתיימה ושאין עוד נכס שאפשר להגן עליו – השתנה גם החישוב האיראני. לפי הגורם הישראלי הבכיר, רכס עלי טאהר אינו חלק מהסכם לבנון, והוא גם אינו חלק מההבנות בין איראן לארצות הברית. כלומר, אין כאן בהכרח "עסקה" שבה איראן קיבלה משהו בתמורה לויתור על הרכס, ולכן, אם אכן הרכס לא היה חלק מההבנות, קשה יותר לטעון שהפינוי שלו היה תוצאה של הסדר מדיני. וזה מחזיר אותנו לתמונה הגדולה: מאז קריסת מזכר ההבנות, איראן נדרשת להתמודד עם אובדן של שני נכסים: בהורמוז, זו היכולת להחזיק את המרחב כקלף אסטרטגי מול העולם ובדרום לבנון, זו היכולת של חיזבאללה להחזיק ברכסים ובמרחבים אסטרטגיים ששימשו אותו במשך שנים כחלק מתפיסת ההגנה וההתקפה שלו. ברוך ידיד | i24NEWS https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

ניסיון נוסף של חטיפת פעיל חמאס בעזה, באזור ח'אן יונס, נכשל, לאחר שחמושים מקומיים נכנסו לעימות עם פעילי הג'יהאד האיסלאמי. ברצועה מדווחים על מספר ניסיונות חטיפה בידי מיליציות בשבועות האחרונים. מקורות בעזה טוענים שכוח של מיליצייה מקומית בגיבוי רחפנים של צה''ל, ניסה לחטוף את אחד מפעילי חמאס, בקרב שהתפתח נהרג מחבל מהג'יהאד האיסלאמי. @i24NEWS_HE https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

מנגנון השלטון האזרחי של חמאס ברצועת עזה נכנס למצב של ''בחירות'' והוא צפוי להגיש סיוע בכל התחומים כדי לאפשר לחמאס להתארגן לבחירות תוך ניצול המשאבים האזרחיים ברצועה. חמאס הורתה לתושבים להירשם בפנקס הבחירות והיא בוחנת חיבורים ואיחודים שונים. @i24NEWS_HE https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

לאחר שהפעילות הישראלית בעלי טאהר הסתיימה בשליטה מבצעית על מתחם התת''ק, עולים כבר היעדים הבאים האפשריים ברכס אקלים תפאח וג'בל ריחאן. אם תעבור ישראל מעלי טאהר לריחאן, הרי זה משום שהיא אינה מסתפקת בהסרת איום נקודתי אלא מנסה להגיע אל עומק המערך ההררי של חיזבאללה באזור. אגב, ''אוגדות'' נאצר, עזיז ובאדר הם מרכז הכוח הלוחם של חיזבאללה. בעומק בבקאע נמצאת ''אוגדת'' ח'ידר, היא כבר הרבה פחות התקפית. בלבנות דיווחו שהמשפחות הגדולות השיעיות בבקאע יוצאות נגד חיזבאללה. אבל, חיזבאללה לקחה מראש ועם תחילת המלחמה, את האפשרות שפניו של צה''ל הם לבקאע. ברוך ידיד @i24news https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

قطر تتوغل عميقًا في جنوب لبنان – وتبني نفوذًا هناك باروخ يديد – I24NEWS في الوقت الذي تحاول فيه إسرائيل والولايات المتحدة الدفع نحو نظام جديد في جنوب لبنان، ومن بين أهداف ذلك استبدال حزب الله بالجيش اللبناني، أصبحت قطر موجودة بالفعل وبعمق في الجنوب اللبناني، وكذلك داخل الجيش، وفي السياسة والاقتصاد، وحتى في مجال الوساطة داخل لبنان وبين لبنان ومختلف أطراف الساحة الإقليمية في الشرق الأوسط. قطر تكثّف بشكل كبير نشاطها في جنوب لبنان، وتبني تدريجيًا منظومة نفوذ واسعة وعميقة، بالتوازي مع خلق حالة من اعتماد لبنان على قدراتها. وهي تتحول إلى جهة وسيطة بين مراكز القوى داخل لبنان، وبين هذه المراكز والجهات الفاعلة في الساحة الإقليمية. وبذلك، فهي تضع أيضًا الأساس لانخراط سياسي مستقبلي لتركيا، كما تعلمنا بالفعل من تجارب الماضي. لكن هناك نقطة أخرى لا تقل أهمية: قطر، عمليًا، تعفي حزب الله من جزء من عبء إعادة إعمار القرى في الجنوب ومن مهمة دعم قاعدته الشيعية، فهي ببساطة تقوم بذلك بدلًا منه. في الجيش اللبناني، قطر منخرطة حتى العنق؛ ويبرز الانخراط القطري في إعادة بناء وتعزيز الجيش اللبناني بشكل خاص خلال الفترة الأخيرة. قطر جدّدت منحة بقيمة 60 مليون دولار لدفع رواتب عناصر الجيش اللبناني، وتعهدت بمواصلة دعم رواتب الجنود لمدة أربع سنوات إضافية. كما تساعد في تمويل الوقود لمركبات الجيش. فقد حوّلت مؤسسة قطرية مؤخرًا نحو 15 مليون دولار لتمويل الوقود لمدة ثلاثة أشهر. وقطر لا تكتفي بالمال؛ فهي أيضًا تشتري مركبات للجيش اللبناني. وقد تسلّم الجيش مؤخرًا 40 مركبة من أصل 162 مركبة تعهدت قطر بتوفيرها. وهنا يطرح السؤال الاستراتيجي نفسه: لمن سيكون الجيش اللبناني ملتزمًا يوم الامتحان؟ للدولة اللبنانية وحدها، أم أيضًا لمن يموله ويجهزه ويمتلك جزءًا من قدراته؟ جنوب لبنان يستفيد هو الآخر من الخدمات القطرية؛ فقطر منخرطة بعمق أيضًا في الحياة اليومية في الجنوب. وهي تقدم مساعدات شهرية لأكثر من 40 ألف عائلة شيعية، كما وافقت مؤخرًا على منحة تبلغ نحو 480 مليون دولار للحكومة اللبنانية لدعم القرى في الجنوب. وهذا ليس سابقة؛ فقد قامت قطر بخطوات مماثلة بعد حرب لبنان الثانية عام 2006، وكذلك بعد حرب لبنان الأولى عام 2000. والنتيجة المحتملة هي أن حزب الله يستطيع توجيه جزء أكبر من الموارد التي لا تزال بحوزته إلى مهام أخرى، بما في ذلك بناء قوته في منطقة علي طاهر رقم 2. لكن الأمر لا يقتصر على جنوب لبنان؛ فالتأثير القطري لا ينتهي هناك. قطر منخرطة أيضًا في إعادة تأهيل وتطوير مطار بيروت، بما في ذلك أنظمة الاتصالات والملاحة. وهي منخرطة في قطاع الطاقة، وتضخ مئات ملايين الدولارات في دولة تعاني من أزمة كهرباء مستمرة. كما تساعد اللاجئين السوريين الموجودين في لبنان على العودة إلى سوريا، وتدفع باتجاه إنشاء شبكة من خطوط الحافلات الجديدة في البلاد، وتقدم منحًا دراسية للطلاب. كل مشروع على حدة يبدو كأنه مساعدة إنسانية أو اقتصادية. لكن عندما نجمعها كلها معًا، نحصل على صورة مختلفة: قطر تنسج شبكة من الاعتماد: الجيش، الوقود، المركبات، المطار، الطاقة، النقل، إعادة الإعمار، العائلات، اللاجئون والطلاب، جميعهم سيصبحون معتمدين عليها، ولن يكونوا بالضرورة عائقًا أمامها، مثلًا، في مهمة الوساطة السياسية. وهنا تكمن المشكلة الحقيقية؛ إسرائيل والولايات المتحدة تريدان بناء واقع جديد في جنوب لبنان، بحيث تحل الدولة اللبنانية والجيش اللبناني تدريجيًا محل حزب الله. لكن في الوقت نفسه، تبني قطر لنفسها مكانة عميقة داخل الدولة نفسها، وخصوصًا داخل الجيش وفي الجنوب. فهي، على سبيل المثال، لا تحل بالضرورة محل حزب الله؛ بل يمكنها أن تساعده على التحرر من جزء من أعبائه. والتجربة الإقليمية تعلمنا أن الأماكن التي تلتقي فيها مبادرة سياسية تركية مع محفظة قطرية عميقة، لا تنشأ فيها دائمًا أمور تخدم المصلحة الإسرائيلية. باروخ يديد – I24NEWS https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

קטר נכנסת עמוק לדרום לבנון – ובונה שם כוח ברוך ידיד - I24NEWS בזמן שישראל וארצות הברית מנסות להביא לסדר חדש בדרום לבנון, ובין השאר להחליף את חיזבאללה בצבא לבנון, קטר כבר נמצאת עמוק עמוק בדרום הלבנוני וגם בצבא, בפוליטיקה, בכלכלה – ואפילו במלאכת התיווך בתוך לבנון פנימה ובין לבנון לבין הזירה המזרח תיכונית. קטר מגבירה מאוד את פעילותה בדרום לבנון ובונה בהדרגה מערך השפעה, בהיקף ובעומק ותוך יצירת תלות של לבנון ביכולותיה. היא הופכת לגורם מתווך בין מוקדי הכוח בלבנון ובינם לבין גורמים בזירה האזורית. בכך היא גם מניחה תשתית למעורבות מדינית עתידית של טורקיה, כפי שכבר למדנו מניסיון העבר. אבל יש כאן נקודה נוספת, משמעותית לא פחות: קטר למעשה משחררת את חיזבאללה מחלק מנטל השיקום של הכפרים בדרום וממלאכת התמיכה בבייס השיעי, היא פשוט עושה את זה במקומו. בצבא הלבנוני קטר מעורבת עד צוואר; המעורבות הקטרית בשיקום ובחיזוק הצבא הלבנוני בולטת במיוחד בתקופה האחרונה. קטר חידשה מענק של 60 מיליון דולר לתשלום משכורות לחיילים בצבא לבנון, והתחייבה להמשיך את התמיכה בשכר החיילים במשך ארבע שנים נוספות. היא מסייעת גם במימון הדלק לכלי הרכב של הצבא. קרן קטרית העבירה לאחרונה כ-15 מיליון דולר למימון דלק לתקופה של שלושה חודשים. וקטר לא מסתפקת בכסף: היא גם רוכשת כלי רכב עבור הצבא הלבנוני. לאחרונה קיבל הצבא 40 כלי רכב מתוך 162 כלי רכב שקטר התחייבה לספק. וכאן עולה שאלה אסטרטגית: למי יהיה הצבא הלבנוני מחויב ביום פקודה? האם למדינה הלבנונית בלבד, או גם למי שמממן, מצייד ומחזיק חלק מיכולותיו? הדרום הלבנוני נהנה גם הוא מהשירותים של קטר; קטר מעורבת עמוקות גם בחיי היום יום בדרום. היא מעניקה סיוע חודשי ליותר מ-40 אלף משפחות שיעיות, ולאחרונה אישרה מענק של כ-480 מיליון דולר לממשלת לבנון לתמיכה בכפרים בדרום. וזה לא תקדים, קטר עשתה דברים דומים לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006, וגם לאחר מלחמת לבנון הראשונה ב-2000. התוצאה האפשרית היא שחיזבאללה יכול להפנות חלק גדול יותר מהמשאבים שנותרו בידיו למשימות אחרות ובכלל זה לבניית כוחו ברכס עלי טאהר מס' 2. וזה לא רק דרום לבנון, ההשפעה הקטרית אינה מסתיימת שם; קטר מעורבת גם בשיקום ובשדרוג של נמל התעופה בביירות, כולל מערכות תקשורת וניווט. היא מעורבת בתחום האנרגיה ומזרימה מאות מיליוני דולרים למדינה שסובלת ממשבר חשמל מתמשך. היא מסייעת גם לפליטים הסורים השוהים בלבנון לחזור לסוריה, מקדמת מערך של קווי אוטובוסים חדשים במדינה ומעניקה מלגות לסטודנטים. כל פרויקט בפני עצמו נראה כמו סיוע הומניטרי או כלכלי. אבל כשמחברים את כולם יחד מתקבלת תמונה אחרת: קטר טווה רשת של תלות: צבא, דלק, כלי רכב, שדה תעופה, אנרגיה, תחבורה, שיקום, משפחות, פליטים, סטודנטים, יהיו תלויים בה ולא יפריעו לה למשל במלאכת התיווך המדיני. וכאן נמצאת הבעייה האמיתית; ישראל וארצות הברית מבקשות לבנות בדרום לבנון מציאות חדשה, שבה המדינה הלבנונית והצבא הלבנוני יחליפו בהדרגה את חיזבאללה. אבל במקביל, קטר בונה לעצמה מעמד עמוק בתוך אותה מדינה, ובמיוחד בתוך הצבא ובדרום. היא, למשל, אינה בהכרח מחליפה את חיזבאללה, היא יכולה לסייע לו להשתחרר מחלק מהנטל. והניסיון האזורי מלמד: במקומות שבהם יוזמה מדינית טורקית פוגשת ארנק קטרי עמוק, לא תמיד צומחים דברים טובים מבחינת האינטרס הישראלי. ברוך ידיד I24NEWS https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

שני מהלכים נכשלו בלבנון והסיכוי לפעולה ישראלית משמעותית ברכס עלי טאהר גובר. ברוך ידיד I24NEWS שני מהלכים שנועדו להביא לפתרון המשבר בדרום לבנון נכשלו בימים האחרונים, וגורמים בלבנון מעריכים כי בעקבות זאת גוברים הסיכויים לפעולה ישראלית משמעותית נגד תשתיות חיזבאללה ברכס עלי טאהר. המהלך הראשון היה ניסיון אמריקאי לפתוח ערוץ דיאלוג ישיר עם חיזבאללה, בסיוע מאמצי תיווך של טורקיה וקטר. לפי גורמים המעורים בנושא, המהלך לא הבשיל, ככל הנראה בעקבות הנחיה איראנית. בארגון עצמו התנהל ויכוח סביב האפשרות לפתוח ערוץ כזה, אך בסופו של דבר הוחלט שלא להתקדם למהלך, שהיה עשוי לכלול גם ניסיון להרחיק את חיזבאללה מהציר האיראני. המהלך השני היה ניסיון של נשיא לבנון, בגיבוי יו"ר הפרלמנט נביה ברי, לשכנע את חיזבאללה להעביר לידי צבא לבנון את השליטה ברכס עלי טאהר. גם ניסיון זה נכשל. גורמים ביטחוניים ישראליים מאשרים כי ישראל התנגדה למהלך, בין היתר בשל החשש שהעברת השליטה הפורמלית לצבא לבנון לא תביא בהכרח לפירוק התשתית הצבאית של חיזבאללה במקום. על רקע כישלון שני המהלכים, גוברת ההערכה בלבנון כי ישראל עשויה לבצע פעולה משמעותית ברכס עלי טאהר. ברכס נמצאים כיום בין 10 ל 15 פעילי חיזבאללה, כולם לבנונים. בלבנון דווח כי צה"ל חולש על כ־12 פתחים של מנהרות באזור, לאחר שהפעיל אמצעי חישה ורחפנים לצורך איתור, צילום וזיהוי של תשתיות ופעילים. למרות כל אלו, עד כה חיזבאללה אינו מתערב באופן ישיר לטובת הפעילים הנמצאים ברכס. הדבר עשוי להעיד על מגבלות היכולת או הרצון של הארגון להיכנס לעימות ישיר נוסף עם ישראל סביב הסוגיה. במקביל, חיזבאללה מתקשה לעצור את ערוץ המשא ומתן הישיר, גם אם הוא מקרטע, בין ישראל ללבנון. התמונה המצטיירת היא של לחץ גובר על חיזבאללה: מצד אחד, כישלון המאמצים לפתוח ערוץ הידברות ישיר עמו; מצד שני, כישלון הניסיון להעביר את רכס עלי טאהר לידי צבא לבנון. אם לא יחול שינוי בימים הקרובים, גוברת האפשרות שישראל תבחר לעבור מהפעלת לחץ מדיני וביטחוני לפעולה ישירה בשטח. https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

איראן מבטיחה הפתעות, אבל ייתכן שנגמרו לה הקלפים? שעת המבחן לאיומים – מתקרבת! ברוך ידיד @i24news איראן מבטיחה "הפתעות". בכירים בטהרן מאיימים שהמערכה רחוקה מסיום, והקולות הקיצוניים במשטר כבר מדברים על הצורך להקדים ולתקוף לפני שהלחץ יהפוך לחניקה. אבל ייתכן, שמתחת לרטוריקה הלוחמנית הולכת ונחשפת בעיה הרבה יותר עמוקה: איראן עדיין יכולה להכאיב – אבל האם היא עדיין יכולה לנצח? לטהרן יש טילים, יש כטב"מים, יש יכולות סייבר, יש שלוחים, יש יכולת לפגוע בבסיסים אמריקניים ובעיקר יש לה את הורמוז, אבל הורמוז, הקלף החזק ביותר שלה, מתחיל להפוך גם לבעיה הגדולה ביותר שלה. המלכודת האיראנית: איראן זקוקה להורמוז סגור כדי להפעיל לחץ על העולם, אבל היא זקוקה להורמוז פתוח כדי לשרוד: נכון, ככל שהיא משבשת את התנועה במצר, היא פוגעת באספקת האנרגיה העולמית ומעלה את המחיר לאמריקאים ולמדינות המפרץ., אבל באותה נשימה היא פוגעת ביכולת שלה עצמה לייצא נפט, להכניס מטבע זר ולממן את המערכה זו מלכודת. איראן יכולה להשתמש בהורמוז כנשק, אבל אינה יכולה להרשות לעצמה להשתמש בו כנשק ללא הגבלה וזה בדיוק מה שהופך את ההתפתחויות האחרונות לחשובות כל כך. מכאן, ארצות הברית שמצליחה בהדרגה לשחוק את יכולתה של איראן למנוע תנועה במצר: נתיבי שיט נפתחים, מוקשים מסולקים, וחלק מהספנות חוזר. ואיראן?, היא מאיימת, מזהירה, קובעת תנאים, אבל גם מנהלת מגעים על פתיחת המצר, אבל היא כבר אינה השחקן היחיד שמחליט כיצד להשתמש בו. ומה קורה לכלכלה האיראנית? כאן נמצאת אולי נקודת התורפה האמיתית של טהרן: מלחמה אפשר לנהל ימים ושבועות אבל כלכלה אי אפשר להחזיק לאורך זמן באמצעות סיסמאות. כי כאשר יצוא הנפט נפגע, כאשר נתיבי הסחר משובשים, כאשר המטבע נמצא תחת לחץ וכאשר הגישה למערכת הפיננסית הבינלאומית מוגבלת, השאלה הופכת להיות לא כמה טילים יש לאיראן אלא כמה זמן היא יכולה להמשיך לירות אותם? וזהו משחק שבו הזמן אינו בהכרח פועל לטובתה ולכן מגיעה "שעת המבחן" וכאן צריך להקשיב היטב לקולות הקיצוניים מתוך איראן: הקריאה למכת מנע אינה רק איום צבאי, היא משקפת פחד עמוק יותר, הפחד שהמתנה תהפוך את איראן לחלשה יותר. אם טהרן מעריכה שהמצור יתהדק, שהכלכלה תמשיך להישחק ושיכולותיה הצבאיות ימשיכו להיפגע, יכולה להיווצר בתוך המשטר מחשבה מסוכנת: "אם אנחנו חייבים להילחם ועדיף עכשיו", זה ההיגיון שמאחורי מכת מנע. איראן יכולה לנסות להציף את המערכה: טילים, כטב"מים, פגיעה בתשתיות אנרגיה, בסיסים אמריקניים, פעילות ימית, סייבר והפעלת זירות משנה, כלומר לא מתקפה אחת – אלא הרבה משברים בבת אחת והמטרה תהיה לא בהכרח לנצח בקרב אחד, אלא לגרום לאמריקאים לשאול את עצמם אם המחיר של המשך המערכה גבוה מדי. אבל יש כאן בעיה: איראן כבר ניסתה חלק מהדברים האלה: טילים? כן, כטב"מים? כן, פרוקסי'ז? כן, לחץ על הורמוז? כן, פגיעה בבסיסים אמריקניים? כן, אבל עדיין, עד עכשיו לא נוצר אותו מהלך שאפשר לכנות באמת "שובר שוויון". איראן לא איבדה את היכולת לאיים על הורמוז, אבל היא מתחילה לאבד את היכולת לשלוט בו. במשך שנים היה המצר קלף אסטרטגי כמעט מוחלט בידי טהרן: איום בסגירתו היה מספיק כדי לטלטל את שוקי האנרגיה ולגרום למעצמות לחשב מחדש את צעדיהן. אלא שכעת התמונה משתנה: ארצות הברית מצליחה לפעול בתוך המצר, לנקות מוקשים מנתיבי השיט ולחדש בהדרגה את התנועה, בעוד איראן נאלצת לא רק לאיים אלא גם לנהל משא ומתן על התנאים שבהם הספנות תחזור. במילים אחרות, טהרן עדיין מסוגלת להפוך את הורמוז למסוכן, אבל כבר מתקשה להפוך אותו לבלתי עביר. וזה הבדל אסטרטגי דרמטי: כי מי שמסוגל לשבש תנועה מחזיק ביכולת צבאית; מי שמסוגל לקבוע מי עובר ומי לא – מחזיק בשליטה ואיראן עדיין מחזיקה בראשון, אבל מאבדת בהדרגה את השני. ולכן איראן עדיין מסוגלת להעלות את המחיר: היא עדיין יכולה לגרום לנזק, היא עדיין יכולה גם להפתיע, אבל היא טרם הוכיחה שיש בידה מהלך שמסוגל לגרום ליריב לשנות את מטרות המערכה. אולי יש קלף שאנחנו עדיין לא רואים, אבל היא פשוט הולכת ומתקרבת למצב שבו כל אפשרות שנותרה לה יקרה יותר מהקודמת. להמשיך לסגור את הורמוז, פוגע גם בה., לפתוח את הורמוז, משחרר את הלחץ מהעולם. להמשיך במלחמת ההתשה, משחק לטובת הצד בעל המשאבים הגדולים יותר ולצאת למכת מנע, עלול לספק ליריב את ההצדקה להרחיב את המערכה. בקיצור, איראן מתקרבת לשעת המבחן. לא מפני שנגמר לה הכוח, אלא מפני שהולכות ואוזלות לה האפשרויות להפוך את הכוח שנותר לה להכרעה. שעת המבחן לאיומים – מתקרבת! ברוך ידיד @i24news https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

איראן רוצה לחזור למזכר ההבנות ''המפנק'', שקרס בינתיים. סעיף מספר אחד במזכר עוסק בלבנון. ראש המל''ל האיראני אומר; ''ביירות ופרבריה הדרומיים הם הקו האדום שלנו, לאיש אין זכות להתקדם לעברם, אנו עוקבים מקרוב אחר המצב ברצינות עליונה..'' מה זה אומר על רכס עלי טאהר ועל דרום לבנון? https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

إيران تعد بـ«مفاجآت» وتهدد بأن المعركة لا تزال بعيدة عن نهايتها. لكن تحت الخطاب التصعيدي، بدأت تتكشف تدريجياً معضلة استراتيجية صعبة: لا تزال طهران قادرة على إيلام خصومها، وتعطيل قدراتهم، وتصعيد المواجهة، لكنها تواجه صعوبة متزايدة في بلورة خطوة يمكن أن تغيّر نتيجة المعركة. الورقة الرئيسية التي لا تزال في يد إيران هي مضيق هرمز. إلا أن هذه الورقة تحديداً تتحول تدريجياً من أصل استراتيجي إلى فخ. تحتاج إيران إلى إبقاء مضيق هرمز مغلقاً من أجل ممارسة الضغط على الولايات المتحدة والعالم. يمكنها تهديد ناقلات النفط، وزرع الألغام، واستخدام الصواريخ والطائرات المسيّرة، وخلق شعور بأن عبور المضيق ينطوي على مخاطر. لكن في الوقت نفسه، تحتاج إيران إلى إبقاء مضيق هرمز مفتوحاً من أجل تصدير النفط، وإدخال العملات الأجنبية، ومنع اقتصادها من الاختناق. وهذه هي المعضلة الإيرانية بكل أبعادها: كلما أغلقت إيران مضيق هرمز، ألحقت ضرراً أكبر بخصمها، لكنها تلحق الضرر بنفسها أيضاً. وكلما أبقته مفتوحاً، خففت الضغط عن العالم، لكنها تتنازل في المقابل عن إحدى أهم أدوات الضغط التي تمتلكها. https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

איראן מבטיחה "הפתעות" ומאיימת כי המערכה עדיין רחוקה מסיום. אבל מתחת לרטוריקה הלוחמנית הולכת ונחשפת דילמה אסטרטגית קשה: טהרן עדיין מסוגלת להכאיב, לשבש ולהסלים, אך הולכת ומתקשה לייצר מהלך שיכול לשנות את תוצאת המערכה. הקלף המרכזי שנותר בידי איראן הוא מצר הורמוז. אלא שדווקא הקלף הזה הופך בהדרגה מנכס אסטרטגי למלכודת. איראן זקוקה להורמוז סגור כדי להפעיל לחץ על ארצות הברית ועל העולם. היא יכולה לאיים על מכליות, להניח מוקשים, להפעיל טילים וכטב"מים וליצור תחושה שכל מעבר במצר כרוך בסיכון. אבל באותה נשימה, איראן זקוקה להורמוז פתוח כדי לייצא נפט, להכניס מטבע זר ולמנוע מהכלכלה שלה להיחנק. זוהי הדילמה האיראנית במלואה: ככל שאיראן סוגרת את הורמוז, היא פוגעת יותר ביריב, אבל גם בעצמה. ככל שהיא פותחת אותו, היא משחררת את הלחץ על העולם, אך מוותרת על אחד המנופים המרכזיים שלה. https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

סוריה החדשה: א-שרע סוגר מעגל: הכורדים מתפרקים, האמריקאים לוחצים והדרוזים מסתכלים מהצד. ברוך ידיד - I24NEWS ישראל וטורקיה מתגוששות על אדמת סוריה, אבל בעוד תשומת הלב מופנית למאבק על גבולות ההשפעה, אחמד א-שרע רושם ביממה האחרונה הישג אסטרטגי נוסף: הכוחות הדמוקרטיים הסוריים חדלים להתקיים ככוח צבאי עצמאי ומשתלבים במדינה הסורית. מפקד הכוחות, מזלום עבדי, הודיע מדמשק על "סיום המשימה של כוחות סוריה הדמוקרטיים ככוח צבאי". במקביל הוכרז על שילוב הכוחות במוסדות הצבאיים והאזרחיים של סוריה ועל שילוב מנגנוני הממשל האוטונומי במוסדות המדינה. זהו למעשה מימוש של המסגרת שנקבעה כבר בהסכם ינואר. אז סוכם על הפסקת אש, נסיגת הכוחות הכורדיים והרחבת נוכחות המדינה הסורית בערים חסכה וקמישלי. ההסכם כלל גם הקמת מסגרת צבאית שתשלב את לוחמי הכוחות הדמוקרטיים בתוך הצבא הסורי, וכן שילוב של מוסדות הממשל העצמי במוסדות המדינה והסדרת מעמדם של עובדי המדינה וזכויותיהם של הכורדים. אלא שהיישום לא היה פשוט. במשך חודשים נותרו פערים עמוקים בין דמשק לבין הכוחות הדמוקרטיים, ובינואר אף פתח הצבא הסורי במתקפה שהביאה להשתלטות על שטחים נרחבים שהיו בשליטת הכוחות. בסופו של דבר, הלחץ הצבאי, המגעים המדיניים והמעורבות האמריקאית הביאו את הצדדים חזרה למסלול ההסדרה. ארצות הברית, שתמכה במשך שנים בכוחות הדמוקרטיים במלחמה נגד דאעש, לא ביקשה בשלב הזה לשמר את הכוח הכורדי כצבא עצמאי. להפך: האמריקאים הפעילו לחץ על הצדדים להגיע למיזוג ולסיים את מצב הביניים שבו קיימת בתוך סוריה ישות צבאית שאינה כפופה לדמשק. השליח האמריקאי המיוחד לסוריה, תום בארק, הגדיר את ההתפתחות כ"היסטורית". בכך מספקת וושינגטון למעשה חותמת למהלך: הכורדים אינם ננטשים, אבל המסגרת שבה יובטח עתידם אינה עוד צבא עצמאי, אלא השתלבות בתוך המדינה הסורית. עבור א-שרע זהו הישג גדול. במשך שנים הייתה בצפון-מזרח סוריה מערכת שלטונית וצבאית כמעט נפרדת, כעת היא נכנסת תחת דמשק. עבדי עצמו הדגיש כי הזכות לחינוך בשפה הכורדית היא זכות חשובה, כלומר העסקה היא לא מחיקה של הזהות הכורדית אלא ניסיון להעביר אותה ממסגרת של אוטונומיה צבאית ופוליטית למסגרת של זכויות בתוך המדינה. וההישג אינו רק של א-שרע. הוא משרת במידה רבה גם את טורקיה. אנקרה רואה בכוחות הכורדיים הסמוכים לגבולה שלוחה של האיום הכורדי שעליו היא נלחמת במשך שנים. סיום קיומו של כוח צבאי כורדי עצמאי, והעברת השליטה הביטחונית לידי דמשק, מסירים מבחינת טורקיה את אחד האיומים המרכזיים לאורך הגבול. אבל כאן נכנס גם מבחן חדש: הדרוזים, כי המודל שנוצר מול הכורדים עשוי להפוך לתקדים עבור קבוצות מיעוט אחרות בסוריה. המסר של דמשק ברור: זכויות תרבותיות, אזרחיות ואפילו מידה של ניהול מקומי יכולות להישמר, אבל המדינה אינה מוכנה להשלים לאורך זמן עם צבא עצמאי או עם ישות ביטחונית שאינה כפופה למרכז. עבור הדרוזים, במיוחד בדרום סוריה ובסווידא', זו שאלה רגישה במיוחד. הדרוזים דרשו לאורך התקופה האחרונה ביטחונות, הגנה מקומית ומידה של עצמאות בניהול ענייניהם, בעוד דמשק מבקשת להחזיר את סמכותה לכל שטחי המדינה. לכן ההסדר עם הכורדים עשוי להיות הרבה יותר מהסכם מקומי. הוא יכול להפוך למודל של א-שרע לטיפול במיעוטים ובכוחות חמושים מקומיים: זכויות וזהות, כן; צבא נפרד ואוטונומיה ביטחונית, לא. מבחינת ישראל, זו התפתחות חשובה במיוחד. ישראל מתבוננת בדרום סוריה ובדרוזים לא רק דרך שאלת המיעוט, אלא גם דרך השאלה מי יחזיק בכוח הצבאי באזור הסמוך לגבול. אם דמשק תנסה ליישם בדרום את אותו מודל שהופעל בצפון-מזרח, היא עשויה לדרוש גם מהכוחות הדרוזיים לעבור ממסגרת עצמאית למסגרת מדינתית. וכאן עלול להיווצר העימות הבא, אבל, בינתיים, בתוך פחות משנתיים מאז נפילת בשאר אסד, מצטייר מאזן חדש: א-שרע מחזק את דמשק, טורקיה נהנית מהיחלשות הכוח הצבאי הכורדי, וארצות הברית דוחפת את הצדדים לעבר מדינה סורית מאוחדת יותר. הכורדים מקבלים הכרה בזכויותיהם, אך מוותרים על הצבא העצמאי. עבור א-שרע זהו עוד שלב בבניית המדינה מחדש: פחות מיליציות, פחות אזורי שליטה נפרדים ויותר כוח מרוכז בדמשק, השאלה הגדולה היא אם המודל הזה יעבוד גם בדרום. הכורדים היו המבחן הראשון. הדרוזים עלולים להיות המבחן הבא. ברוך ידיד - I24NEWS https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

וכעת גם ב X https://x.com/BaruchYedid/status/2092623844553207831

פרשנים איראנים על סרטון המעקב אחרי בנו של טראמפ; ''הנקמה היא חובה ולא רשות, היא ציווי הלכתי שחובה לממש ולא לוחמה פסיכולוגית, זהו חלק מהרתעה אסטרטגית שאם לא תבוא, תחשוף אותנו לחיסולים נוספים...'' החשבון הפתוח כולל את חיסול ח'מנאי וסולימאני... https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR

איראן מתחזקת את הפרוקסי: ארבעה בכירים איראנים ביקרו בבגדד בימים האחרונים כדי לנסות ולמנוע את פירוק המיליצות מנשק, מהלך שהעיראקים החלו בו בלחץ אמריקאי. קאאני נועד עם בכירי המיליציות, טרם ביקור קליבאף. בצל אובדנה של סוריה והסדקים בתמיכת השיעים בחיזבאללה בלבנון. @i24NEWS_HE https://chat.whatsapp.com/F7yfDyk0krDF3IrbLiMbqR