חיזוק יומי באמונה

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת, יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל חיזוק יומי - כח' אלול כוחה של קבלה טובה בעיירה קטנה במזרח אירופה, סוחר יערות יהודי נקלע לחובות כבדים בעקבות שריפה שכילתה את כל סחורתו. נושים קשוחים דפקו על דלתו, והוא עמד בפני סכנת מאסר וחרפת רעב. ככל שהתקרב ראש השנה, ראשו היה שקוע בדאגות במקום בתפילה. בערב החג, שבור לב, נסע אל הרבי שלו כדי לבקש שיברך אותו בעושר וישועה. הביט בו הרבי במבט מלא חמלה ואמר: "ראש השנה הוא לא הזמן לבקש חבילות של כסף. זהו יום שבו אנו מראים לקב"ה שאנו רוצים להתקרב אליו. אל תקבל על עצמך דברים גדולים מדי. קבל על עצמך קבלה טובה אחת, קטנה, כזו שתקפיד עליה בכל מחיר." הסוחר חשב על כך שבעקבות הדאגות הוא תמיד ממהר בתפילתו. הוא אמר: "רבי, אני מקבל על עצמי מהיום להתפלל תפילת מנחה מתוך הסידור, מילה במילה ובנחת, לא משנה כמה אהיה עסוק." חודשיים חלפו, והסוחר שמר על קבלתו בקנאות. יום אחד, נקבעה לו פגישת גורלית ביער מבודד עם קונה עשיר וקשוח, שהסכים לקנות את חלקת העצים האחרונה שנותרה לו ובכך להצילו מחובותיו. הסוחר הגיע, אך הקונה איחר מאוד. כשהשמש החלה לשקוע, הביט הסוחר בשעונו ונחרד, זמן תפילת מנחה עומד להסתיים. הוא ידע שאם יתחיל להתפלל בנחת, הוא עלול לפספס את הקונה שיגיע בכל רגע ויעזוב בכעס. היצר הרע לחש לו לוותר הפעם, אך הסוחר נזכר בראש השנה ואמר לעצמו: "הקבלה שלי היא הקשר שלי עם המלך". הוא פתח את הסידור, נעמד מול העצים והתפלל בכוונה עצומה, מנותק מהעולם. תוך כדי התפילה, הגיע הקונה העשיר. הוא ראה את הסוחר עומד, מרוכז כולו ואינו מבחין בו כלל, ונעמד בצד בהשתאות. הוא מעולם לא ראה אדם שמגלה נאמנות כזו לאלוקיו, תוך התעלמות מרצון כספי ברור. כשהסוחר סיים, הוא נבהל לראות את הקונה ומיהר להתנצל על העיכוב. הקונה עצר אותו ואמר: "אין לך על מה להתנצל. אדם שנאמן כך למילה שלו ולבוראו, הוא אדם שאני יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות. אני לא רק קונה את העצים שלך, אני מציע לך שותפות בעסקים שלי באזור". העסקה הזו הפכה את הסוחר לאיש אמיד ומצליח. כולנו עובדים קשה כדי להבטיח לנו שנה טובה יותר, לפעמים אנו חושבים שכדי לזכות בשנה טובה עלינו לעשות מהפכות, ולשנות את חיינו בבת אחת, דבר שלרוב נכשל. כאשר אדם לוקח על עצמו קבלה קטנה ופשוטה לקראת ראש השנה, אך מחזיק בה בעקביות ובנאמנות, במיוחד ברגעים קשים, הוא יוצר "צינור" יציב של קשר עם בורא עולם. הנאמנות לקבלה הקטנה הזו היא זו שמסוגלת לפתוח עבורנו שערי שמים, להפוך את מידת הדין למידת הרחמים, ולהביא ישועה גדולה בשנה החדשה. קבלה קטנה היום תביא לך בע.ה שנה עם שינוי לטובה. תצעד צעד אחד לכוון לקודש, אל בורא עולם והוא יצעד אליך בצעד ענק ויתן לך שפע של ישועות... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת, יצחק בן יפה כבוד 🫱🏽‍🫲🏼 הדדי כולנו אוהבים ❣️ אנשים רבים, משפחה, חברים. אולם האם אנו מכבדים אותם❓ לאהוב אינו פרוש לכבד, לכבד הוא לגשר 🫱🏽‍🫲🏼 בין נפשות שונות. כשאתה מכבד את האחר אתה בונה גשר ⛩️ בינך לבינו, אתה מתחבר אליו גם כשהוא שונה ממך. לא צריך לאהוב ❣️ כדי לכבד את האחר, אולם כשתעשה זאת תחבר 🔗 את נפשך אל נפשו, תהיה חלק ממנו, יהיה לך אכפת, תרגיש את מצוקתו, יהיה לך קל יותר לתת לו ולאהוב אותו. אם תכבד את האדם באשר הוא, תכבד את בן או בת הזוג גם כשאתה לא מסכים איתו בתחומים רבים, תכבד ❣️ את העובדים ולא תרמוס אותם, תתחשב בצעיר ותעריך את המבוגר, תקנה שם טוב 😇, תרכוש רכוּת וחמלה, תוכל להיות אדם טוב יותר, מיוחד יותר ובעיקר שליו יותר 😌 תכבד את בניו של מלך העולם 🌏, תגשר, תתאחד, ותזכה לכבוד ממלך הכבוד. כשאתה מכבד את בניו של המלך אין סוף לכבוד שהוא ייתן לך... משתלם לך להתחיל ולנסות, כבוד הדדי 🫱🏽‍🫲🏼- המעלה הגדולה של האדם... (רונן קרתא) יום טוב ובשורות טובות

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יצחק בן יפה, יפה בת אשרת להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל חיזוק יומי - כז' אלול מדוע אוכלים דווקא תפוח 🍎🍯 בדבש בערב ראש השנה❓ בעיירה קטנה חי טוביה החקלאי. טוביה עבד קשה כל חייו, אך השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד. בצורת פקדה את האזור, והיבול שלו כמעט ונחרב לגמרי. נותרו לו מספר עצי תפוח ששרדו בקושי. התפוחים שגדלו עליהם היו חמוצים וקשים בגלל פגעי מזג האוויר. לקראת ראש השנה, הגיעה שמועה לעיירה - המלך עומד לעבור בדרכים הראשיות כדי לפגוש את נתיניו, לשמוע את בקשותיהם ולברך אותם לשנה החדשה. טוביה רצה מאד להביא מתנה למלך, אך כשהביט בתפוחים החמוצים והחבולים שלו, ליבו נשבר. "איך אביא פירות כאלה למלך?" חשב בייאוש. בעודו פוסע בשדה, פגש בכוורן של העיירה. הכוורן ראה את פניו הנפולות של טוביה ושאל למעשיו. טוביה הראה לו את התפוחים החמוצים. הכוורן חייך ואמר: "אל תדאג, ידידי, קח את צנצנת הדבש הטהור הזו, הדבש הזה מתוק מאין כמוהו. קח את התפוחים החמוצים שלך, חתוך אותם, וטבול אותם בתוך הדבש לפני שתגיש אותם למלך." טוביה עשה כדבריו, וכשהגיע תורו לעמוד מול המלך, הוא הגיש ביראת כבוד קערה ובה פרוסות תפוח ספוגות בדבש. המלך טעם מהתפוח הטבול, ופניו אורו. "זהו המאכל הטעים ביותר שטעמתי מזה זמן רב!" אמר המלך. "יש כאן שילוב מושלם - המתיקות של הדבש לא רק מכסה על החמיצות של התפוח, היא הופכת את החמיצות עצמה לטעם מיוחד שאי אפשר למצוא בפירות מתוקים רגילים." המלך בירך את טוביה בשנה של שפע וברכה, והחקלאי חזר לביתו בלב מלא שמחה. מדוע טובלים תפוח בדבש ולא פרי אחר❓ עץ התפוח הוא ייחודי, הפרי גדל ומתפתח עוד לפני שהעלים מגנים עליו מפני השמש והרוחות כפי שנאמר "כתפוח בעצי היער". התפוח מייצג את המעשים שלנו, את השגרה ואת האתגרים שעברנו, לפעמים הם מרגישים לנו חמוצים, חבולים וקשים בגלל תלאות השנה החולפת. את אותו התפוח טובלים בדבש, הדבש הוא היכולת שלנו לקחת את אותם רגעים קשים וחמוצים, "לטבול" אותם באמונה, בראייה חיובית ובדבקות בבורא עולם, ועל ידי כך לשנות את המהות שלהם. כשאנו נברך בערב החג "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה", אנו לא נבקש רק "שנה טובה" ושהכל יזרום בנחת, אלא שנה מתוקה כזו, שגם אם ניתקל בה באתגרים חמוצים יהיה לנו את כוח האמונה להפוך את הקושי ליתרון, לצמיחה והצלחה... טיבול חייך באמונה יהפוך כל דבר מר למתוק מדבש. יהי רצון שטעם הדבש והתפוח לא יישאר רק על השפתיים בערב החג, אלא ימלא את הלב שלנו לאורך כל השנה... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת,יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל חיזוק יומי - כו' אלול אל תפספס את הרכבת 🚂 סוחר עשיר היה צריך להגיע ליריד המסחר הגדול ביותר של השנה. היריד הזה היה מקור הפרנסה העיקרי שלו, וכל עתידו הכלכלי היה תלוי בסחורה שיביא אליו. ביום הנסיעה, בשל עיכובים בלתי צפויים בדרכים, הסוחר איחר. כשהגיע לתחנת הרכבת מתנשף ונסער, הוא ראה את הקרון האחרון של רכבת הנוסעים המהירה נעלם באופק. הוא החמיץ אותה. הסוחר נתקף ייאוש עמוק. הוא התיישב על ספסל הרציף, טמן את ראשו בידיו ובכה. בלי היריד הזה, הוא יעמוד בפני שוקת שבורה. ניגש אליו מנהל התחנה ואמר לו: "למה אתה בוכה, אדוני? נכון, רכבת הנוסעים המפוארת כבר יצאה, אבל בעוד כמה דקות עוברת כאן רכבת משא אחרונה שנוסעת בדיוק לאותו היעד. היא אמנם פשוטה, איטית יותר, ואין בה קרונות מפוארים, אבל אם תרצה, אני יכול להעלות אותך ואת הסחורה שלך עליה". הסוחר קפץ ממקומו בשמחה, ניגב את הדמעות ואמר: "מה זה משנה לי פאר הקרונות? כל מה שאני צריך זה להגיע ליעד!" הוא העמיס את סחורתו על קרון המשא, נסע ליריד, והציל את עסקיו ‏("החפץ חיים‏) כולנו נוסעים ברכבת המפוארת של החיים, כל קרון הוא יום בשנה שעבר עלינו. לפעמים, כשאנחנו מגיעים לערב ראש השנה, אנחנו מביטים לאחור בחרטה וחושבים: "פספסתי את הרכבת, יכולתי להיות אדם טוב יותר השנה, יכולתי להשקיע יותר במשפחה, בלימוד ופיתוח העצמי שלי. עכשיו כבר מאוחר מדי והשנה נגמרה". ראש השנה הוא לא הזמן להתייאש מהרכבות שפספסנו, אלא לעלות על "רכבת המשא" של הרגע האחרון, על הימים שנותרו ולהגיע איתם אל היעד. גם אם ההכנה שלנו לא הייתה מושלמת, וגם אם אנחנו מרגישים שלא עשינו מספיק, מה שקובע הוא הרצון שלנו להגיע ליעד ולהשתנות. דקה אחת של כוונה אמיתית בימים הללו, ואפילו דקה בראש השנה עצמו, יכולה לשנות את כל המסלול של השנה הבאה... אל תפספס את הרכבת, תעלה עליה לפני שהיא יוצאת לשנה חדשה, עכשיו אפשר לשנות ולהשתנות, הרבה תלוי בך, וברצון שלך. פעולה אחת טובה, קבלה אחת, התחזקות קטנה, ואתה בדרך ליעד שלך, בדרך לשנה אחרת וטובה... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!

בס"ד דרך לתשובה שלמה - מידת האמת השבוע הוא שבוע ההכנה המשמעותי לפני ראש השנה, שבוע בו כל אחד חייב לשבת עם עצמו ולעשות חשבון נפש - היכן טעיתי השנה❓ במה התקדמתי❓ואת מה אני צריך לשפר. כשאדם עבר עברה ושנה בה מספר פעמים היא נעשית לו קלה יותר והתשובה ממנה קשה יותר. כולנו מחפשים 🧐 דרך לתשובה, דרך בה נוכל להתקרב יותר אל מקור האמת. רבי שמעון בן שטח מלמד אותנו דרך מעולה בה נוכל בנקל להיות אנשים טובים יותר וקרובים יותר - הדרך היא פשוט לומר את האמת.❗ כשאדם מוציא מפיו אמת, לא מרמה את האחר, לא משקר את מכריו, בלי לשים לב הוא הופך לאדם שקול יותר, טוב ונעים יותר 😇 אדם האומר רק אמת לא יפול ברשת היצר, הרי לא יוכל לשקר על פעולותיו, לא יוכל להתחמק מתשובות על מעשיו... תרגיל את עצמך לומר תמיד אמת, עם האמת תגיע למקומות יפים 🏞️ לאמונת האחרים בך, לקדושת גופך ונפשך, להתקרבות וטהרה. את הימים האחרונים בשנה אתה הופך לאמיתי יותר, קדוש יותר, מרומם יותר. הימים הללו יכולים להביא איתם שפע רב 👈🏼 הרבה תלוי בך. תעשה חשבון נפש, אך אל תשאיר את הדברים על הדף 🗒️, קח אותם ומנף אותם למעלה, עשה טוב לנשמה שלך, עשה טוב לך, עשה טוב לבוראך... השנה שלך כבר ניראת אחרת... (רונן קרתא) יום טוב ובשורות טובות

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת, יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל חיזוק יומי - כה' אלול יום בריאת העולם 🌎 - אתה העוזר האישי של בורא עולם לפני שנים רבות, חי מלך נערץ שהחליט להקים את הממלכה היפה ביותר ביקום. הוא לא חסך במאמצים, הוא בנה הרים נישאים, נטע יערות עד, יצר נהרות שמימיהם צלולים כקריסטל, ומילא את האוויר בניחוחות מתוקים ובשירת ציפורים. כשהסתיימה המלאכה, הזמין המלך את כל נתיניו לארמון כדי לחשוף בפניהם את גולת הכותרת - ציור פסיפס ענק ומרהיב המורכב ממיליוני אבנים יקרות, המתאר את יופייה השלם של הממלכה. האנשים עמדו נפעמים, עצרו את נשימתם מול היופי, אך פתאום הבחין אחד הילדים במשהו מוזר. הוא התקרב אל הקיר, הצביע על מרכז הפסיפס וקרא: "אדוני המלך, חסרה כאן אבן! יש כאן חור קטן ושחור בלב הציור". הקהל החל ללחוש במבוכה, "איך ייתכן שהמלך הגדול השאיר את היצירה שלו פגומה?" המלך חייך, הניח יד על כתפו של הילד, והוציא מכיסו קופסת עץ קטנה. הוא פתח אותה והראה לילד אבן פסיפס קטנה ומוזהבת, שהתאימה בדיוק לגודל של החור בקיר. "מדוע לא שמת אותה במקומה?" שאל הילד בסקרנות. ענה המלך: "אם הייתי מניח את האבן בעצמי, הציור אמנם היה מושלם, אבל הוא היה רק הציור שלי. את הממלכה הזו לא בניתי עבורי, אלא עבורכם. השארתי את המקום הזה ריק כדי שכל אחד מכם ידע שהעולם הזה, על כל יופיו, אינו שלם בלעדיכם. החלק שלכם ביצירה הוא לא רק להביט בה, אלא לקחת את גרגיר הזהב שלכם - את המעשים הטובים, החמלה והכישרון שלכם ולמלא את החסר". המלך הושיט את האבן המוזהבת לילד ואמר: "השלמת העולם נמצאת כעת בידיים שלך". היום הוא יום בריאת העולם, ביום הזה אנו מזכירים לעצמנו את מה שמלמדים חז"ל: בורא עולם ברא את העולם במצב של "לַעֲשׂוֹת", כלומר, הוא השאיר לנו, מקום להמשיך, ליצור ולתקן. בדיוק כמו בפסיפס של המלך, העולם נברא ענק ומפואר, אך הבורא בכוונה השאיר בו "חורים", מקומות שיש בהם חושך וחוסר. התפקיד שניתן לאדם הוא להיות שותף למעשה בראשית. בכל פעם שאנחנו עוזרים למישהו, מחייכים, יוצרים או מתקנים משהו, אנו מניחים את גרגיר הזהב הייחודי שלנו ומקרבים את העולם אל השלמות שלו. לעיתים אנחנו מתייחסים לעולם כאל "מוצר צריכה", אנחנו מתלוננים על מה שמקולקל, על הבעיות בחברה, על מזג האוויר או על חוסר הצדק. החסרונות שאתה רואה סביבך אינם טעות במערכת, הם הקריאה שלך לפעולה. אם ראית מקום שבו חסר אור, סימן שאתה הוא זה שצריך להדליק שם פנס.. התפקיד שלך בעולם הוא לא להיות העתק של מישהו אחר, אלא להביא את הגוון המיוחד שלך. המעשה הטוב שאתה יכול לעשות, המילה המעודדת שרק אתה יודע לומר בסגנון שלך, אף אחד אחר בעולם לא יכול לבצע במקומך. אל תזלזל בעצמך, את תוריד לך את התקווה, שהרי בלעדיך העולם לא יהיה אותו הדבר... זה הזמן לפעול ולעשות כדי לקיים את העולם ואת הנשמה שפועמת בך... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!

בס"ד הצדקה 🪙 שתסדר לך שנה אחרת אם רוצים אנו להפוך את מידת הדין לרחמים יש לנו לתת מתנות 🎁 לעניים, לתת משלנו לאחר, לוותר מעצמנו לטובת השני, כך נוכל להפוך את הרוגז לרחמים. על זה מעיר בעל ספר "אש קודש": "גדול כוח מתנות 🎁 עניים - אם אתה בעצמך עני, אם לך חסר, אם אתה חלילה במצוקה ומשבר ואתה נותן לאחר, מאיר 😃 את פניך לאחר, אתה יכול להפוך את מידת הרוגז לרחמים..." לא תמיד יש לנו לתת, לא תמיד יש באפשרותינו לעזור, אולם אם ניתן חיוך 😃, נאיר את פנינו לאחר כשקשה ואין לנו, נהפוך את מידת הדין לרחמים. ראש השנה בפתח, ראש השנה הוא תמצית של כל השנה, איך שנתנהג ביומיים הללו כך תיראה השנה שלנו. בראש השנה הזה לא נכעס, לא נחמיץ פנים 😏, לא נלך שולל אחרי מצבי הרוח אלא נתגבר על כל קושי, נאיר פנים 😃, נחייך, נשמח, נקבל קבלה טובה ונזכה שהשנה שלנו תהיה מוארת, שמחה ומתוקה כל כך... 🍯 (רונן קרתא) יום טוב ובשורות טובות

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת, יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל חיזוק יומי - כד' אלול "*בגדי מלכות לשנה החדשה** מלך גדול החליט לערוך בארמונו משתה מפואר לכל תושבי הממלכה. המלך שלח כרוז שהודיע: "בעוד מספר שבועות ייערך המשתה הגדול. כל אזרח מוזמן להגיע, אך תנאי אחד יש למלך, על כולם להופיע בבגדי מלכות נקיים, לבנים ומכובדים. מי שיגיע בבגדים מלוכלכים, לא יורשה להיכנס". ההתרגשות בממלכה הייתה עצומה. החכמים הבינו מיד שאינם יודעים את היום המדויק שבו ייפתח שער הארמון, הם מיהרו לרכוש בגדים לבנים, כיבסו אותם, גיהצו אותם ולבשו אותם מיד. הם ישבו בבתיהם ונזהרו שלא להתלכלך, והמתינו לקריאת המלך. היו שקנו בגדים לבנים ויפים, אך אמרו לעצמם: "יש עוד זמן עד המשתה. נלבש את הבגדים, נלך לעבודה, ואם הם יתלכלכו נכבס אותם לפני האירוע". היו בממלכה גם טפשים שזלזלו בדברי הכרוז. הם המשיכו לעבוד בשדות ובמפעלים המפויחים עם בגדי העבודה המוכתמים שלהם, כשהם חושבים: "בשביל מה לטרוח מעכשיו? בשעה האחרונה לפני המשתה, נקפוץ לנהר, נשטוף את הבגדים בחצי דקה ונרוץ לארמון". באחד הימים נשמעו קולות החצוצרה ללא התראה מוקדמת, שערי הארמון נפתחו! המלך קורא לכולם לבוא מיד. החכמים קמו מיד מכיסאותיהם, בגדיהם צחורים כשלג, ונכנסו בראש מורם אל אולם המלכות. הקבוצה השניה נלחצה מעט, בגדיהם היו מעט מוכתמים מהיומיום. הם ניסו לשפשף את הכתמים בחיפזון, אך לא היה להם זמן לכבס כראוי. הם נכנסו לארמון כשהם מרגישים מבוכה ובושה על הופעתם המרושלת. הטיפשים נתפסו בעיצומה של העבודה המלוכלכת. לא היה להם אפילו רגע אחד להחליף בגדים. הם רצו אל הארמון כפי שהם מכוסים בבוץ, שמן ופיח. כשראה אותם המלך, כעס מאוד ואמר: "אלו שהכינו את עצמם ולבשו בגדים נקיים יישבו, יאכלו וישמחו במסיבה שלי. ואלו שלא טרחו וכבסו את בגדיהם יעמדו בצד, יראו בשמחתם של אחרים ויישאו בבושתם" ‏(רבי אלעזר אזכרי בעל ה"חרדים") המלך הוא הקב"ה, והמשתה הוא יום ראש השנה, יום שבו אנחנו ניצבים מול המלך. הבגדים הלבנים הם הנשמה והמעשים שלנו. במהלך השנה, ה"בגדים" שלנו מוכתמים בכעס, לשון הרע, קנאה, זלזול באחרים ועוד... חודש אלול הוא הזמן שניתן לנו לכבס את הבגדים באמצעות תשובה, סליחה, חרטה, ותיקון המעשים. לעיתים חושב האדם שאפשר להגיע לראש השנה כפי שהוא, לתקן הכל ברגע אחד של תפילה ביום החג, דומה לאותם אנשים שמנסים לנקות בגד מוכתם בשמן בשנייה האחרונה. ההכנה האמיתית לראש השנה אינה מתחילה בחג עצמו, אלא בצעדים הקטנים שאנו עושים בשבועות שלפניו: בבקשת סליחה מחבר, בהוספת מעשה חסד, ובניקוי הלב והמחשבות כדי להגיע אל המלך נקיים ומוכנים. ימים אחרונים לפני היום בו תקבע לך כל השנה כולם, תנצל אותם, תחשוב על עצמך והעתיד שלך. לפעמים מעשה אחד שלך לפני ישפיע על כל השנה שלך, אל תתעצל לכבס את הנשמה שלך, אתה בעצם "מכבס" את כל השנה הגשמית שלך... קנית לגופך חולצה לבנה וחדשה לחג? עכשיו תיצור לך בגד חדש ונקי לנשמתך... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!

בס"ד 🔸 *סיפור חסידי למוצ"ש*🔸 🍷🕯🌿 *שתפו* 🌿🕯🍷 נהוג לספר בכל מוצאי שבת בסעודת מלווה מלכה סיפור חסידי על הבעל שם טוב. סגולה לפרנסה טובה , לילדים ולנחת מהילדים, לחיים טובים וארוכים ולבריאות רבי לוי יצחק מברדיטשוב המכונה סנגורן של ישראל היה תלמיד תלמידו של הבעל שם טוב ורב העיר ברדיטשוב. אורחים רבים נהגו לבוא לחצרו בעיר ברדיצ'וב לימים הנוראים, כדי לשאוב מהאוירה המיוחדת שאפפה את העיר בה חי הצדיק המפורסם רבי לוי יצחק מברדיצ'וב , שנהג להמליץ טוב על ישראל בכל עת מצוא. בהגיע יום תחילת אמירת הסליחות , לאחר טבילה במקוה טהרה, ניגשו אל ביתו של הצדיק, כדי לקבל "שלום" ממנו וללוותו לבית הכנסת לאמירת הסליחות "זכור ברית". בהכנסם אל בית הצדיק, לא מצאו אותו מיד והדבר היה לפלא. להפתעתם יצא הצדיק מהמטבח כשבידו סל ובו בקבוק משקה, מיני מלוחים ודברי מאפה. להשתוממותם של החסידים ממש לא היה גבול. בערב ראש השנה לפנות בוקר, כשעומדים ללכת לסליחות, מחזיק הצדיק מברדיצ'וב בידו סל מלא "ממתקים"... היתכן? אולם הצדיק לא נתן לסובבים אותו להתפלא הרבה. "הבה ונלך, יהודים" קרא, והחבורה יצאה אל הלילה. בחוץ היה עדיין חושך ורק פה ושם נראה אור קלוש מבעד התריסים המוגפים. בית הכנסת הגדול היה מואר בשלל אורות. ציבור גדול של יהודים כבר ישב בפנים, אמר תהילים וחיכה לצדיק. אולם הרבי מברדיצ'וב לא נכנס לבית הכנסת. הוא הלך הלאה, הלאה, בצעדים מהירים וחסידיו המשתוממים הולכים אחריו. לבסוף הגיעה החבורה לקצה העיר, שם נכנסו לבית, וריח בלתי נעים של טבק, יין-שרף וגופות מיוזעים עמד בו. על רצפת האדמה ישנו, זה בצד זה כמו דגים מלוחים, יהודים וגויים . רבי לוי יצחק ניגש אל אחת הדמויות הישנות, יהודי רזה ומצומק, שעל יהדותו העידו הטלית-קטן שלו והכיפה הגדולה שהיתה על ראשו. הוא העירו ביד עדינה, באמרו לו כי הוא נוחר חזק, והציע לו "להרטיב" את גרונו בטיפת משקה ולהיטיב את לבו במליח ובדבר מאפה. היהודי הסתכל על הצדיק, אך בגלל האפלה לא ראה עם מי הוא מדבר. על כן הוא נתן עליו בקולו הנרגז ואמר לו : "חביבי, מה עלה בדעתך? בלי נטילת ידים לקחת משקה? מה אתה שח? איך אפשר לטעום משהו לפני נטילת ידיים, תפילה וברכה? מה אני בעיניך, גוי"? רבי לוי יצחק חזר על מעשהו זה עם עוד כמה יהודים וכולם ענו לו בסגנון דומה. לאחר מכן העיר גוי, באומרו לו: "קום איוון ותשתה כוסית יי"ש"! הגוי, רק הריח את ריח המשקה, קם כהרף עין חטף מידי הצדיק את הכוסית והריקה בלגימה אחת. אחר "גמר" את המליח והמאפה באותה צורה, וכששוכנע שלא מצפה לו יותר, הסתובב על צידו השני והמשיך לנחור. כן היה גם עם סטיפן וגריגור וכן עם עוד כמה גויים, עד שסלו של הצדיק התרוקן לגמרי. אז הרים רבי לוי יצחק את עיניו השמימה, ואמר: "רבונו של עולם, הבט משמים וראה! יעקב כשקם מהשינה, אינו חושב על צרכי גופו אלא על צרכי נשמתו, הוא אינו אוכל ושותה, עד שאינו נוטל ידיו, מתפלל ומברך. ואילו עשיו חוטף ואוכל, חוטף ושותה, בלי נטילת ידיים, בלי ברכה". בפנים קורנות פנה הצדיק אל חסידיו ואמר להם: "עתה, יהודים, נלך ל"זכור ברית". ❣️שבוע טוב ומבורך❣️ 🍯 כתיבה וחתימה טובה 🍯 💎💎 *לעילוי נשמת* 💎💎 *יוסף יצחק בן אברהם ושטרנה שרה*

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת, יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל חיזוק יומי - כב' אלול פרשת - "ניצבים - וילך" - לחזור לאחור 👉 לא אומר שלא התקדמת 👈 כשהיה רבי יהונתן אייבשיץ ילד צעיר, הוא התפרסם בכל האזור כעילוי יוצא דופן ובעל שכל חריף. יום אחד, בשלהי ימי הקיץ ותחילת ימי הגשמים, טייל יהונתן הצעיר בפאתי העיירה. הדרכים היו מלאות בבוץ עמוק וטובעני. לפתע, הוא הבחין בעגלוני העיירה שעמדו חסרי אונים סביב עגלת משא כבדה ששקעה עמוק בתוך הבוץ. הסוסים משכו בכל כוחם, העגלונים הצליפו בהם וצעקו, ואפילו מספר עוברי אורח חסונים ניסו לדחוף את הגלגלים מאחור, אך שום דבר לא עזר. הגלגלים רק שקעו עמוק יותר ויותר בתוך הבוץ הטובעני. העגלונים התיישבו בצד הדרך מיואשים, מרימי ידיים. יהונתן הקטן ניגש אל בעל העגלה המיואש ואמר לו בחיוך: "אדוני העגלון, אני יודע איך לחלץ את העגלה מהבוץ בקלות". הביט בו העגלון במבט מזלזל ואמר: "ילד קטן, אנשים מבוגרים וחזקים מנסים כבר שעה לדחוף ולא מצליחים, ואתה, עם הידיים הקטנות שלך, תצליח?". ענה לו יהונתן: "הטעות שלכם היא שאתם מנסים לדחוף את העגלה קדימה, אל תוך הבוץ העמוק שכבר נוצר שם. כדי לצאת מהבוץ, צריך קודם כל לבקש מהסוסים ללכת צעד אחד אחורה, אל המקום היבש שבו העגלה עמדה לפני שהיא שקעה. ברגע שהגלגלים יעמדו שוב על קרקע מוצקה, יהיה לכם קל לצבור תנופה ולעקוף את השלולית". העגלון החליט לנסות את עצתו של הילד. הוא משך במושכות והחזיר את הסוסים צעד אחד לאחור. העגלה אכן עלתה בקלות על הקרקע היבשה שממנה הגיעה, ומשם בנסיעה חכמה מהצד המשיכה בדרכה לשלום. "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל" ‏(דברים לא, א‏) "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה" - לאן הלך משה? התורה לא מפרטת, אך מוסרת לנו מסר חשוב - משה רבינו שהיה ביום האחרון של חייו עדיין המשיך לצעוד, לא עצר, התקדם, ואפילו צעד אחד קטן... לעיתים במהלך השנה עשינו טעויות, הסתבכנו בהרגלים רעים והרגשנו ש"שקענו בבוץ". כשאנו מרגישים שקועים, היצר הרע אומר לנו: "אין מה לעשות, כבר הגעת לפה, תמשיך לזרום קדימה עם החיים ויהיה מה שיהיה". הניסיון לפתור את הבעיות מבלי לעצור, רק גורם לנו לשקוע עמוק יותר. הדרך היחידה לצאת מהבוץ היא לא להמשיך לרוץ קדימה באותו מסלול, אלא לעצור ולעשות "תשובה", מלשון לשוב אחורה. כדי להשתנות, האדם צריך לחזור בדעתו צעד אחד אחורה, אל נקודת המוצא שלו, אל המקום "היבש" שבו הוא היה לפני שחטא. החרטה והחזרה לעבר הן לא סימן לחולשה, אלא הכוח שמעניק לנו קרקע מוצקה ותנופה מחודשת לצעוד קדימה בדרך הנכונה בשנה הבאה... תמשיך לצעוד, אל תעצור בדרך, גם אם נפלת, גם אם אתה נמצא במקומות חשוכים, בצעד אחד, בקבלה אחת, תוכל לצאת לדרך חדשה וסלולה יותר... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, שבת שלום, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן! זמני כניסת ויציאת השבת: ירושלים - 19.36-18.24 תל אביב - 19.38-18.39 חיפה - 19.38-18.31 באר שבע - 19.37-18.30 צפת - 19.37-18.29 אילת - 19.35-18.28

בס"ד לרפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת, יצחק בן יפה בדרך שאתה רוצה ללכת 🚶🏼 יוליכו אותך אנו נמצאים בימים כה משמעותיים בשנה, ימים של חשבון נפש והתעלות. כל אחד מאיתנו רוצה לשפר ולהשתפר 😇 לקבל קבלות ולהחתם ✍🏼 בעזרת ה' לחיים טובים ולשלום. אמרו חז"ל: "בדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכים אותו" (מכות י':) לפעמים אתה מצדיק את עצמך על מעשיך: "הכל בידי שמים, כך החליטו בשמים..." אמנם הכל בידי שמים, אך עוד כלל חבוי - בדרך שאתה רוצה ללכת 🚶🏼 בה מוליכים אותך! על זה אמר רבינו יונה: "על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון' - כל חטא שאדם חטא באונס הוא פטור עליו, אם כך מדוע צריך להתוודות עליו❓ כי יש אונס המגיע לאדם מרצון פנימי שלו לחטוא, ובדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו..." כדי לצאת לדרך חדשה חשוב לקבל קבלות טובות, אך חשוב לא פחות לעלות על המסלול 🛣️ הנכון, ללכת בדרך הנכונה. גם אם נפלת, גם אם מכשולים רבים הכשילו אותך, העיקר שאתה בדרך, כך תזכה לסיוע מהשמים, כך יוליכו אותך בדרך שאתה רוצה ללכת. תנתב את עצמך בדרך הנכונה, משם תגיע אל היעד הנכסף, שם תראה את השלט: "זכית לעוד שנה טובה ומתוקה" (רונן קרתא)

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת, יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל ובכללם טל בת רותי חיזוק יומי - כא' אלול חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ באחת השנים, בשבועות שקדמו לראש השנה, הטיל השליט המקומי של העיר מגנצא מס כבד ופתאומי על הקהילה היהודית. לפי החוק של אותם ימים, אם הקהילה לא הייתה משלמת את הסכום במלואו עד ראש השנה, סכנת גירוש או מאסר ריחפה על כלל היהודים. פרנסי הקהילה והעשירים התכנסו בדחיפות כדי להחליט כיצד לחלק את נטל המס. מתוך לחץ ופחד, הציעו מספר עשירים להטיל חלק נכבד מהמס גם על משפחות עניות, על אלמנות ועל בעלי מלאכה זעירים, בטענה ש"כולם נמצאים באותה סירה וצריכים לשאת בנטל כדי להציל את העיר". כששמע על כך המהרי"ל - רבי יעקב בן משה הלוי סג"ל מולין, הוא הזדעזע. הוא הבין שהטלת מס כזה על עניי הקהילה רגע לפני החגים תשאיר אותם ללא פת לחם ובלי יכולת לקנות בגד חג או אוכל מינימלי לראש השנה. המהרי"ל עלה אל הבמה בבית הכנסת בשבת שלפני ראש השנה, ובמקום לדבר על ענייני הלכה וכוונות התפילה, הוא נשא דרשה חריפה נגד עשירי העיר. "כיצד נוכל לעמוד בראש השנה לפני כיסא הכבוד, לבקש 'כתבנו בספר חיים ומזונות' ולבקש שהקב"ה ירחם עלינו, כאשר אנחנו בעצמנו אטומים לסבלם של העניים שבינינו? מי שנועל את לבו בפני זעקת העני ערב יום הדין, נועל בעצמו את שערי השמים בפני תפילותיו!" העשירים ניסו לטעון שאין ברירה ושהקופה הציבורית ריקה, אך המהרי"ל לא ויתר. הוא הודיע בצורה חד-משמעית כי הוא מטיל חרם הלכתי על כספי המיסים שיגרעו מן העניים. הוא קבע שאת כל הסכום החסר צריכים העשירים לשלם מכיסם הפרטי, כחלק בלתי נפרד מחובת ה"צדקה" המכפרת על העוונות לקראת יום הדין. דבריו הנוקבים והסמכות הרוחנית שלו עשו את שלהם. העשירים פתחו את ארנקיהם, ושילמו את המס של העניים. הקהילה ניצלה, והעניים יכלו לשבת לשולחן החג בראש מורם ובשמחה. המהרי"ל הזכיר לקהילתו את המילים בתפילת ונתנה תוקף: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". אי אפשר להסתפק בתשובה ובתפילה, תוך התעלמות מהצדקה והחסד. כדי שהקב"ה יתנהג איתנו במידת הרחמים ביום הדין, עלינו להתנהג ברחמים ובחמלה כלפי הסובבים אותנו... בהחלט שכולנו "באותה סירה", וכל אחד צריך לתת לאחרים מכספו, מחוכמתו, ובעצם ממה שיש לו, וכמו שנוהגים לומר "להיכנס תחת האלונקה". אולם יש כאלו שיכולים להיות רבי החובל של "הסירה", שיש באמצעותם להושיט ידיים, להוביל, ולתת "מים קרים לנפש עייפה". אמר הנביא ישעיה: "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ" - חזקו ידים הרפות - תבשרו הגאולה למי שידיו רפות, ומתייאש מן הגאולה ‏(מצודת דוד‏) כשאתה מחזק אחרים, נותן להם תקווה, נותן מממונך, מעצתך, מרים אדם עם מילים מחזקות, אתה תופר לו ולך שנה טובה הרבה יותר. כשאתה מרחם על הבריות, בורא עולם ירחם עליך, כשאתה עושה לאדם אחר את ראש השנה טוב ונעים יותר, בורא עולם יעשה לך את השנה טובה הרבה יותר... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת ,יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל חיזוק יומי - כ' אלול את המנגינה 🎼 הזו אי אפשר להפסיק יצחק פרלמן כנר דגול. פרלמן חלה בפוליו בילדותו, והוא נאלץ ללכת בעזרת קביים ומכשירים על רגליו. כל עלייה שלו לבמה היא מבצע מורכב, הוא צועד לאט, מתיישב בכובד ראש, מניח את קביו, ורק אז מרים את הכינור. באחד הקונצרטים הגדולים בניו יורק, אירע דבר בלתי צפוי. פרלמן עלה לבמה, התיישב, והחל לנגן ביחד עם התזמורת הסימפונית. דקות ספורות לתוך היצירה, נשמע צליל פקיעה חד, אחד ממיתרי הכינור שלו נקרע. באולם השתררה דממה. כולם היו בטוחים שפרלמן יעצור את הקונצרט, יקום לאט, יחליף כינור ויחזור. זה מה שכל נגן נורמלי היה עושה. אך פרלמן עצם את עיניו, המתין מספר שניות, ואז סימן למנצח להמשיך. הוא בחר להמשיך לנגן. מי שמבין במוזיקה יודע שאי אפשר לנגן יצירה סימפונית מורכבת עם שלושה מיתרים בלבד. חסרים צלילים, חסר טווח שלם של טונים. אבל פרלמן סירב לוותר. הוא החל לאלתר, שינה, העביר תפקידים ממיתר למיתר, והפיק מהכינור הפגום צלילים שלא נשמעו מעולם. הוא ניגב את הזיעה ממצחו והמשיך בלהט עצום. כשהסתיים הקונצרט, הקהל באולם כולו נעמד על רגליו והריע במחיאות כפיים סוערות במשך דקות ארוכות. פרלמן הרים את קשתו, סימן לקהל להשתתק ואמר משפט שנחקק מאז בלבבות רבים: "אתם יודעים, לפעמים המשימה של האומן היא לגלות כמה מוזיקה הוא עדיין יכול להפיק עם מה שנשאר לו." במהלך החיים, ובמהלך השנה החולפת, לפעמים "נקרעים לנו מיתרים". מיתר של בריאות, מיתר של פרנסה, מיתר של זוגיות, או מיתר של ביטחון עצמי ושלוות נפש. לפעמים אנו מרגישים פגועים, חסרים, ולא מושלמים. היצר הרע בא אלינו ואומר: "תעצור את המנגינה, הכל הרוס! חכה עד שהתנאים יהיו מושלמים כדי להתחיל מחדש". בורא עולם אומר לנו: אני לא מחפש כינורות מושלמים. אני מחפש נגנים שלא מפסיקים לנגן. זמן אלול בואכה ראש השנה, קורא לנו לאסוף את "מה שנשאר", את הכוחות הקיימים בנו, את הנקודות הטובות שנותרו, ודווקא מתוכן, להפיק מנגינה חדשה ומרגשת. התשובה וההתחלה החדשה אינן דורשות מאיתנו להיות מלאכים; הן דורשות מאיתנו לקחת את השברים ולעשות מהם יצירה חדשה... את המנגינה הזו שלך לעולם אל תפסיק... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת ,יצחק בן יפה תנקה מעט את משקפיך 👓 המאובקים מה גורם לאדם לכבד את האחר ❓ האם בזכות עצמו, או בזכות מעמדו, השכלתו או רכושו❓ כולנו בני איש אחד 👳🏻‍♂️ כל אדם הוא יצירת כפיו של הבורא יתברך. אם נפנים זאת, נוכל בנקל לכבד ולהעריך כל אדם באשר הוא, ללא קשר למוצאו ומעמדו. לבורא עולם לא חסר דבר, כי לו הכסף והזהב 🪙, וכל מה שהאדם עושה למענו, אין לבורא צורך בזה. ובכל זאת מבקש מאיתנו הבורא: "בניי אהוביי, כלום חסרתי איזה דבר שאבקש מכם אותו❓" אלא, מה אני מבקש מכם - "שתהיו אוהבים 🫂 זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה, ותהיו יראים זה מזה, ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער" ('אליהו רבא') איך זוכים לקיים את בקשתו של הבורא לאהוב אחד את השני ולכבדו❓ אם נשנה את הראייה שלנו כלפיו, נסתכל בעין חיובית 👁️ עליו, ולא על מה שיש לו - כסף, מעמד, השכלה ועוד. אדם הזוכה לראות את האדם העומד מולו כבן מלך, כשווה בין שווים, יזכה בעתיד להיות שווה בין שווים, בין גדולי עולם, בשולחן גדול בו יושבים אבותינו ורבותינו... רק תנקה מעט את המשקפיים 👓 המאובקים ותראה את האחרים נוצצים ✨ באור זרקורים... (רונן קרתא) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת,יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל חיזוק יומי - יט' אלול תהפוך דף בספר 📖 החיים שלך באחד מימי חודש אלול, הגיע אל חכם עבדאללה סומך אדם שבור לב. האיש התיישב לפני הרב, החל למרר בבכי וסיפר בפרטי פרטים על חטאיו הקשים ועל המעשים הרעים שעשה במהלך חייו. הוא הרגיש שאין לו תקווה וביקש מהרב עצה כיצד יוכל לתקן את נשמתו. חכם עבדאללה הקשיב לו בקשב רב ובסבלנות. מדי פעם עצר את האיש, שאל שאלת הבהרה קטנה, וביקש ממנו להמשיך בתיאור מעשיו. כאשר סיים האיש לפרט את כל חטאיו, הוא השתתק, הרכין את ראשו ואמר: "זהו, כבוד הרב. זה כל הסיפור שלי". הביט בו חכם עבדאללה בעיניו החמות והחכמות ואמר לו: "לא, זה רק חצי מהסיפור שלך. עכשיו הגיע הזמן שתספר לי את החצי השני". האיש התפלא ושאל: "איזה חצי שני? הרי סיפרתי לרב את כל הרע שעשיתי!" השיב לו הרב: "החלק שסיפרת לי הוא החלק של החטא והנפילה. אבל הסיפור של יהודי לעולם אינו מסתיים שם. החצי השני של הסיפור הוא מה אתה הולך לעשות מעכשיו, אילו מעשים טובים תעשה? כיצד תתקן את דרכיך? ואיזה אדם חדש תבחר להיות? רק כשנכתוב יחד את החלק הזה, הסיפור שלך יהיה שלם." כולנו כותבים את ספר חיינו, כל אחד כבר כתב את העבר שלו. יש לרובנו דפים בספר שהיינו מעדיפים למחוק ואף לתלוש. כשכבר ניגשים לכתוב דף חדש, זה לא רק למחוק את העבר, אלא זהו התיקון האמיתי שלנו. פשוט לוקחים את העט וממלאים את הדף הריק במעשים טובים, בעזרה לזולת, בלימוד ועוד... הדפים הקודמים בסיפור החיים שלך אולי מלאי טעויות, ייאוש, וכשלונות, אך הם אינם קובעים את העתיד שלך. העבר שלך נועד ללמד אותך שיעור, ולא לכלוא אותנו ברגשות אשם. כתיבת דף חדש היא החלטה שמתחדשת בכל בוקר. בכל רגע נתון ניתנת לך הרשות והיכולת לשנות את כיוון העלילה של חייך, ללא קשר למקום שבו היית אתמול. אל לך לשקוע בעצב על "החצי הראשון" של הספר שלך, תהפוך דף, ותתחיל לכתוב דפים מלאים בתקווה, בהתחדשות, בשנה אחרת, טובה יותר, רגועה יותר ושמחה הרבה יותר... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!

בס"ד לרפואת יפה בת אשרת, יצחק בן יפה אם היית מלך 👑 ליום אחד...❓ אם היו נותנים לנו להיות בתפקיד בכיר יום אחד, האם היינו משנים דברים, פועלים להפוך דברים ולשפר דברים שמפריעים לנו❓ ייתכן מאד שכן, אך דברים שרואים מכאן, לא תמיד רואים משם, כשמגיעים לכיסא 🪑 הנכסף. בורא עולם נותן לנו בכל יום עשרים וארבע שעות בהן אנו יכולים לשפר את העולם, לעשות אותו טוב יותר, לבנות אותו, האם אנו מנצלים את הזמן שניתן לנו או מעבירים אותו בשינה 😴, אוכל טוב 🍰, רביצה על הספה ועוד...❓ צריך לנוח, לאכול וגם לרבוץ על הספה, אך לא להפוך זאת לתכלית של היום. בכוחות שלנו לשנות את העולם 🌍 באמצעות מילים מעודדות וחמות לאחרים, לעבוד על מידת הכעס והוותרנות, לקיים עוד חסד, עוד מצווה. ברגע שאדם עושה זאת הוא מתקן ומשפר את עצמו 😇 וממילא גם העולם משתפר... אומרת המשנה (אבות ג, טו) "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן; וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה". העולם נידון על פי רוב המעשה ולא על פי גודל המעשה. לפי שאדם שעושה פעולה מספר פעמים היא משתרשת 🌱 לו בנפש, וממילא הוא משפר את מידותיו.ולא על פי גודל המעשה. כמו שכתב הרמב"ם: אם יש לאדם אלף שקלים, לא ייתן לאיש אחד, אלא יתן לאלף אנשים שקל 🪙 אחד ובזה הוא מעצים בו את מידת הנדיבות. יש לך יום שלם בו אפשר להגיע למעלות והישגים גדולים - אתה לא מלך 👑 אולם אתה בן של מלך, בהסתכלות נכונה על כל יום תוכל להשיג דברים גדולים ונצחיים, דברים שישפיעו עליך כאן ועכשיו, ולנצח נצחים... (רונן קרתא) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת, יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל חיזוק יומי - יח' אלול כל מסע מתחיל בצעד 🚶🏼‍♂️אחד באחד הימים הגיע אל הבעל שם טוב הקדוש יהודי שבור לב. "רבי", בכה האיש, "נפלתי עמוק. חטאתי כל כך הרבה, הלב שלי אטום ומכוסה בבוץ. איך אוכל בכלל להתקרב מחדש לה'?" הבעל שם טוב לקח אותו אל חלון החדר והצביע על מטבע זהב ישן שהיה מוטל בחצר, מכוסה כולו ברגבי עפר ובבוץ מהגשם. "הבט במטבע", אמר לו הרבי בעדינות, "האם הבוץ והלכלוך שינו את העובדה שמדובר בזהב טהור? ברור שלא. מספיק שתשטוף אותו מעט במים, והוא יבריק שוב כאילו נוצר היום" פנה הרבי אל החסיד ואמר: "הנשמה שלך היא זהב טהור, חלק אלוקה ממעל. הבוץ והנפילות הם רק כיסוי חיצוני. הם מעולם לא פגעו בערך האמיתי שלך. הקב"ה לא מחכה שתהיה מלאך מושלם, הוא רוצה אותך עכשיו, כמו שאתה, עם המאבקים שלך. כל מה שצריך זה רק להתחיל מחדש, בצעד אחד קטן ואמיתי". היום ח"י אלול, יום של חיות חדשה, יום זה הוא יום הולדתם של שני המאורות הגדולים - הבעל שם טוב הקדוש ואדמו"ר הזקן בעל התניא. שניהם באו לעולם כדי להזכיר לנו שלושה דברים עיקריים: הנשמה שבתוכך היא אור נצחי שאף פעם לא כבה. אתה יכול להתחיל תמיד מחדש, לא משנה כמה התרחקת או נפלת, הדלת תמיד פתוחה. ובורא עולם רוצה אותך כפי שאתה, הוא לא מחכה שתהיה מושלם, אלא שתביא אליו גם את החולשות והמאבקים שלך. אל תחכה להתעוררות גדולה שלך, לשינוי גדול, תתחיל בצעד קטן ואמיתי תוסיף מספר דקות של לימוד תורה, עוד תפילה אחת מעומק הלב, עוד יהודי אחד שמאירים לו פנים, עוד מילה טובה במקום מילה פוגעת. בח"י אלול הזה, אל תבקש רק שהשנה הבאה תהיה טובה יותר, תבקש שהלב שלך יהיה חי יותר! ובכך תזכה להגיע לראש השנה עם לב פתוח, שמח ומלא אמונה. כל מסע ארוך מתחיל בצעד אחד, כל שנה מתחילה באותו התאריך, השאלה איך אתה נכנס אליו... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת, יצחק בן יפה כלי מחזיק ברכה 🙌🏼 אין אדם שלא זקוק לברכה במעשה ידיו, כולנו מחפשים 🧐 ברכות בכל דבר בחיינו. אומרת המשנה: ״לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום״ (עוקצין ג', יב') אם חפץ אתה שהברכות ישתמרו בקרבך, שכל ברכה תפעל את פעולתה, חייב אתה כלי שלם, כלי ללא חורים שיחזיק עבורך בתוכו את הברכה, הכלי הזה הוא השלום... 🇮🇱 כשאדם נמצא בשלום עם כולם, למעלה בשמים אין רשות למקטרגים לקטרג עליו, כי המקטרג הוא גורם לתגר וריב, והסניגור שונא תגר. וכשהאדם מחפש תמיד את השלום 🫱🏽‍🫲🏼 אין למקטרג רשות לקטרג ולעשות תגר וריב, וכיוון שאין על האדם קטגורים למעלה ממילא כל הברכות מתקיימות, ונמצא שהשלום הוא הכלי שמחזיק את הברכה לקיימה... (החיד"א) במקום לחפש 🧐 להיות צודק, להפעיל את כוחותיך כדי לגבור על חברך, להיות עקשן ולפתוח לך פתחים של מריבה, עשה בדיוק את ההיפך - תהיה ותרן, חפש את דרך השלום 🫱🏽‍🫲🏼 והשקט, כך תזכה ליצור לך כלי גדול שיכיל עבורך ברכות רבות, כלי שלם ללא חורים וסדקים, כלי מלא שלום, כלי המכיל סנגורים רבים שיניחו ברכה על ראשך... תחזק בך את מידת השלום 🫱🏽‍🫲🏼, כשאתה בשלום אתה שלם... (רונן קרתא) יום טוב ובשורות טובות

בס"ד להצלחת ורפואת עם ישראל ובכללם יפה בת אשרת, יצחק בן יפה להצלחת כל חיילי ושומרי עם ישראל להבדיל לעילוי נשמת נפטרי עם ישראל חיזוק יומי - יז' אלול תתחיל לדאוג היום לעתיד שלך שלושה סוחרים הפליגו על ספינה גדולה בלב ים. רב חובל הספינה הודיע לנוסעים כי בעוד מספר ימים הספינה תעגון למשך מספר שעות באי בודד, שם נמצאים חפצים יקרי ערך ופירות נדירים. הוא הזהיר: "מי שלא יאסוף סחורה על האי, לא יקבל דבר עם ההגעה ליעד". כאשר הגיעה הספינה אל האי, התפצלו שלושת הסוחרים. הסוחר הראשון התעצל, נשאר לישון בספינה ואמר: "האי רחוק, מזג האוויר חם, אין לי כוח להתאמץ כעת". הסוחר השני ירד אל האי, ראה את הפירות והאבנים הטובות, אך החליט קודם כל לטייל, ליהנות מהנוף ולשחק עם חבריו. הוא דחה את איסוף הסחורה לרגע האחרון. הסוחר השלישי, מיד עם העגינה רץ אל האי בכל כוחו. הוא לא נח לרגע, אסף אבנים טובות, מילא שקים בפירות יקרים והעמיס הכל על הספינה. לפתע נשמעה תרועת החצוצרה של הספינה, המודיעה על עזיבה מיידית. הסוחר הראשון התעורר בבהלה וגילה שלא אסף דבר. הסוחר השני רץ בחיפזון, אך הצליח לאסוף רק חופן קטן של פירות רקובים מהרצפה. הסוחר השלישי עלה לספינה רגוע ושמח, כשהוא עשיר לכל חייו. נמצאים אנו בחלון הזדמנויות קצר ומוגבל בזמן. זמן שניתן לנו במהלך הימים הללו. מה שניתן להשיג היום בקלות, יהיה קשה להשיג לאחר הימים הללו... את המצוות, התשובה, המעשים הטובים והסליחה ניתן להשיג בקלות רבה היום. אולם כשנשמע את קול השופר בראש השנה, קול המכריז כי זמן ההכנה הסתיים ויום הדין הגיע, הדברים יהיו מעט יותר מסובכים... אדם שמתעצל באלול, שדוחה את התשובה לרגע האחרון של ערב ראש השנה, יכול להגיע ליום הדין בידיים ריקות. היום יש לך זמן לפעול, לשנות ולהשתנות. פעולה אחת קטנה, הרהור של תשובה, של קבלת מעשה טוב, של שינוי קטן בך לקראת השנה החדשה, יכול לשנות לך את השנה כולה, ולעיתים את כל חייך... תתחיל לדאוג היום לעצמך, לעתיד שלך, אף אחד לא יעשה זאת בשבילך... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!

בס"ד 🔸 *סיפור חסידי למוצ"ש*🔸 🍷🕯🌿 *שתפו* 🌿🕯🍷 נהוג לספר בכל מוצאי שבת בסעודת מלווה מלכה סיפור חסידי על הבעל שם טוב. סגולה לפרנסה טובה , לילדים ולנחת מהילדים, לחיים טובים וארוכים ולבריאות מחלפות ראשו של הילד הקטן גלשו אל כתפיו. שתי עיניו הבורקות והערניות הסגירו מיד את תבונתו הרבה. בידו האחת אחזה אמו ובשנייה דודתו. קודם שירדו מהעגלה שהביאתם למז'יבוז', הציצו השתיים החוצה וסקרו את סביבתן. הן הביטו כה וכה, כחוששות מפני עיניים מיותרות המגלות את דבר בואם. כשירדו מהעגלה החלו פוסעות בזריזות, דוחקות בילד להאיץ את פסיעותיו הקטנות. כעבור רגע נבלעו בתוך הבית. בפנים כבר המתין להן הצדיק, שהכול הרבו לספר בנפלאותיו. "הנה רבי, עשיתי כפי שהבטחתי והבאתי לכאן את בני", אמרה האם בקול רוטט. הצדיק הביט באם בפנים קורנות והעביר יד רכה ומלטפת על ראש הילד. "מקווה אני כי את ובעלך הקפדתם היטב למלא את כל הוראותיי", אמר ונטל זוג מספריים שהיה מונח על השולחן. "בהחלט, רבי", השיבה האם בחרדת קודש. "השגחנו היטב על בננו לבל יתראה בחוצות ולבל תשזוף עין אדם את בואו לכאן". הצדיק אחז בעדינות בשערות הראש הארוכות והחל לספרן אט-אט. משני צידי הראש הניח פאות, כמנהג ישראל. "אל תתעכבו כאן עוד", פנה בגמר התספורת אל האם והדודה. "מהרו לשלום לבתיכן והוסיפו לנהוג כפי שהוריתי במפורט לר' ברוך". הן הנהנו בהכנעה ופנו ללכת. "ועוד דבר", פנה אליהן כשכבר עמדו על מפתן הבית. הוא קירב אצבע זקורה לשפתיו בעוד מבטו מופנה לעבר הילד. הכוונה הייתה ברורה לגמרי. הצדיק ביקש להסתיר את פשר המאורע גם מהילד עצמו. בדרך חזרה היה הילד עטוף בשתיקה רוב הזמן. הוא כבר ידע מזמן על המנהג לספר ילד יהודי בהגיעו לגיל שלוש, כדי לחנכו במצוות. הוא ידע שהיום מלאו לו שלוש שנים. אבל זהותו של הצדיק שגזז את שערותיו הייתה בעיניו חידה מסקרנת. "מיהו האיש שסיפר את שערותיי?" שאל את אמו. לרגע נבוכה האם, אך מיד התעשתה. "זהו סבא", ענתה ולא פירטה. למזלה, הסתפק הילד בתשובה זו. ר' ברוך, שהוזכר בפי הצדיק, היה אביו של הילד ובעלה של האם רבקה. הוא נמנה עם הצדיקים הנסתרים, שהונהגו על-ידי הבעש"ט. אף היא, רבקה, לא הייתה אישה פשוטה. בינה לבין עצמה ניהלה סדר קבוע של שיעורים בתורה והייתה למדנית לכל דבר. העניין החל לאחר שחלפה תקופה מאז נישואיהם ור' ברוך ורעייתו טרם נפקדו בפרי-בטן. הם פנו אל רבם בתחינה להעתיר עליהם רחמים וישועה. פעם אחת, בעת שפנו אליו בעניין, אורו עיניו. "בעזרת ה', בשנה הבאה תיוושעו", אמר להם. לאושרם לא היה קץ. עברה שנה והגיע יום ח"י באלול תק"ה. באותו בוקר היה הבעש"ט שרוי במצב-רוח מרומם. כששב מטבילתו במקווה, ניגש אל עמוד התפילה ופתח בתפילה בנעימה חגיגית. הוא אף לא אמר 'תחנון' באותו יום. תלמידיו הבחינו בכך והתפלאו. ספק אם היו בהם מי שידעו כי זה יום הולדתו, אך גם כך הייתה שמחת הבעש"ט יוצאת-דופן. לאחר התפילה התכנסו התלמידים סביב רבם והוא אמר להם: "ביום זה, יום רביעי, בשבוע שבו אנו קוראים את הפטרת 'קומי אורי', ירדה לעולם נשמה חדשה שתאיר את העולם בתורת הנגלה ובתורת החסידות. בעל הנשמה בורך במסירות-נפש למען החסידות ודרכו תצליח עד ביאת המשיח". התלמידים הניחו אפוא כי זוהי הסיבה לשמחתו המיוחדת של רבם, אך יותר מזה לא ידעו וגם לא העזו לשאול. כעבור זמן הגיע ר' ברוך למז'יבוז' כדי לבשר לרבו על הולדת בנו בי"ח באלול. הבעש"ט שמח שמחה גדולה והורה לר' ברוך סדר שלם של הנהגות בכל הקשור לרך הנולד. עיקרם של הדברים - להסתיר את הילד מעין רואים מחשש עינא בישא, ולא לספר לו דבר על הבעש"ט. "דע, כי נשמת בנך אינה שייכת אליי אלא לתלמידי רבי בער" (לימים 'המגיד ממזריטש'), אמר הבעש"ט לאב. כעבור זמן הגיעו שני ההורים יחדיו אל הבעש"ט כדי להודות לו על ברכתו שנתקיימה. באותה הזדמנות ביקשה האם רשות להביא את בנה למז'יבוז', כשימלאו לו שלוש שנים, כדי שהבעש"ט יחנכו בפאות. הבעש"ט חשב רגע והסכים. זאת, בתנאי שהעניין כולו יוסווה מעיני הבריות ושזהותו תוסתר מן הבן הקט. וכך אמנם היה. כחמש-עשרה שנה חי הבעש"ט לאחר לידת הילד, אולם במשך כל השנים הללו הקפיד הבעש"ט להסתיר את זהותו מן הילד, שבברכתו נולד, ושאת נשמתו כה הילל ושהוא עצמו, במו-ידיו, הניח לו את פאות ראשו. לא חלף זמן רב עד שגם שמו של הילד נודע בעולם כולו כמייסד חסידות חב"ד, הלוא הוא רבי שניאור-זלמן מליאדי. כל ימיו הוסיף לכנות את הבעש"ט 'סבא'. "הבעש"ט הוא סבי הרוחני", היה אומר.(שיחת השבוע) בשבוע הקרוב ביום שני י״ח אלול חל יום הולדתם של שני המאורות הגדולים,רבי ישראל בעל שם טוב מייסד תנועת החסידות ורבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב״ד זכותם תגן עלינו אמן. 💎💎 *לעילוי נשמת* 💎💎 *יוסף יצחק בן אברהם ושטרנה שרה*