ToCode

# כולם יראו את מה שאני כותב? לא פאדיחה? מחשבה שגויה אחת הורגת חלומות של יותר מדי אנשים והגיע הזמן שנדבר עליה. ניסחה את זה הכי טוב אחת הילדות מהשכונה כששאלו אותה על חוג כדורסל: ״חוג כדורסל? כן רעיון טוב. אצטרף אחרי שאצליח לקלוע לסל״ ואפשר לראות את ההגיון, כי מי ירצה להצטרף לחוג ושכל האנשים מסביב יראו שאתה מפשל? מה כולם יחשבו? אבל האמת היא שאנשים לא חושבים. אף אחד לא יושב בבית וחושב "משה הזה, איזה קוד גרוע הוא כותב אלוהים ישמור. אין מצב שימצא עבודה אי פעם". בסביבה של חוג אנשים שמים לב להצלחות ושוכחים מהר מאוד את הטעויות. הבחירה להתאמן עם כולם פותחת את הדלת לתקשורת ולשיתוף פעולה, וכן גם מאפשרת לאנשים לשים לב לדברים הטובים שאת עושה, אפילו אם הקוד עדיין לא 100%. ״וואו דנה הזאת ממש מקשיבה כשאני מציעה לה הצעות לשיפורים ומצליחה ליישם את העצות בצורה מרשימה״ זו מחשבה שסביר לפגוש בסביבה של חוג בה כל אחד מחפש לעזור ולקדם את האחרים. זה לא פשוט. זה דורש אומץ. זה דורש לשים בצד כל מיני מחשבות ודאגות. אבל זו הדרך הכי טובה שאני מכיר ללמוד.

# למה לא כדאי להמשיך לעבוד על בראנצ' ישן (ומה לעשות במקום) אחת הטעויות שחוזרות על עצמן כשמתכנתים חדשים מגיעים ל Git היא הבלבול בין קומיטים ל Branch-ים. מסיבות היסטוריות רבים מרגישים ש Branch הוא משהו חשוב שיש לו אפילו סוג של הילה. ה Branch מייצג משהו בשיטת העבודה שלי. לכן כשמתכנתים שחדשים ל Git לומדים על הרעיון של Git Flow ושל פיתוח Feature Branch, אחת השאלות הראשונות שעולות היא מה לעשות כשצריך לתקן Branch ישן אחרי שכבר מיזגנו אותו. תציצו רגע במאגר הבא:

% git log --oneline --graph
*   5dc5b62 (HEAD -> master) merged
|\
| * 9630f65 (funnytext) add answer
| * 862a455 add some funny text
* | c99a456 made some changes
|/
* 7042a02 initial commit

הענף funnytext כולל שני קומיטים שנוצרו מתוך 7042a02, וענף master כולל גם הוא שני קומיטים שיצאו מתוך 7042a02, הראשון קומיט רגיל והשני הוא Merge Commit. הקומיט השני הוא זה שמעניין אותנו. במצב כזה של מיזוג כל קומיט חדש שנוסיף לענף funnytext יחייב אותנו לפתור את הקונפליקטים של המיזוג פעם שניה. במילים אחרות תוספת של קומיט ל funnytext ו merge יראו כך:

*   f64231d (HEAD -> master) fixed conflicts
|\
| * ad878a8 (funnytext) FIXED joke
* |   5dc5b62 merged
|\ \
| |/
| * 9630f65 add answer
| * 862a455 add some funny text
* | c99a456 made some changes
|/
* 7042a02 initial commit

ככל שנמשיך להתאמץ לשמור על funnytext ולמזג אותו כל פעם מחדש כך רק נסבול יותר ונצטרך להמשיך ולפתור שוב ושוב קונפליקטים ישנים. אבל האמת היא שהמשחק עם גיט הוא הרבה יותר קל כשאנחנו זוכרים שמה שחשוב ב git זה הקומיטים ולא הענפים. אני מזכיר שהלוג הראשון שלנו נראה כך:

% git log --oneline --graph
*   5dc5b62 (HEAD -> master) merged
|\
| * 9630f65 (funnytext) add answer
| * 862a455 add some funny text
* | c99a456 made some changes
|/
* 7042a02 initial commit

במצב כזה אחרי ה merge אם אנחנו רוצים להמשיך לשמור את funnytext בחיים הדבר הנכון לעשות הוא להזיז אותו כך שיהיה מסונכרן עם master. הרי ממילא הקונפליקטים נפתרו בקומיט 5dc5b62, ואין שום סיבה שקומיט זה (שכולל את פיתרון הקונפליקטים) לא ייכנס גם לענף funnytext. הפקודה reset יכולה לעזור להזיז ענף ולכן נפעיל:

% git switch funnytext
% git reset --hard master

וקיבלנו לוג הרבה יותר פשוט:

*   5dc5b62 (HEAD -> master, funnytext) merged
|\
| * 9630f65 add answer
| * 862a455 add some funny text
* | c99a456 made some changes
|/
* 7042a02 initial commit

עכשיו אם נוסיף עוד קומיטים ל funnytext נקודת ההתחלה שלהם תהיה קומיט 5dc5b62 ולכן הם יכללו כבר את הפרויקט אחרי המיזוג ולא נצטרך לפתור את אותם קונפליקטים שוב ושוב.

# יש טעויות ויש טעויות אחרי שנתיים של לימוד אפשר כבר לספר שהצרפתית שלי לא רעה בכלל. אני מבין כשאנשים מדברים איתי (בחיים או בסרט), אני קורא בלי מילון ומצליח להתבטא כך שצרפתים אמיתיים מבינים אותי (בכתב ובעל פה). בגדול זה מכסה את כל מה שחלמתי עליו מלימוד שפה זרה. אבל. אבל עדיין אני עושה טעויות. והאמת שדי הרבה מהן, בכתיבה וגם בדיבור. וככל שאני מדבר וכותב יותר צרפתית (ולכן עושה יותר טעויות), אני מבין שחלק גדול מתהליך הלימוד מטעויות קשור לאופן שבו הטעות נעשתה ויותר מדויק - לבן אדם שאתה מדבר איתו. כלל אצבע טוב שמצאתי היה שככל שהשיחה יותר חשובה לי, ככל שאני מדבר בפורום יותר רשמי, או אם אנשים שאני מכיר יותר זמן או שדעתם חשובה לי, כך אני יותר לוקח ללב את הטעות וכתוצאה מכך זוכר יותר טוב את הלקח. כך כשאני כותב לחבר-עט וירטואלי ממרוקו משפט והוא מתקן אותי אני יכול שעה אחרי זה לעשות את אותה טעות שוב במקום אחר, אבל אם אני כותב מייל רשמי לאיזה מלון לקראת טיול והם מתקנים אותי, שם הפאדיחה עושה את שלה ואת הטעות הזאת אני אזכור לתקופה ארוכה. החדשות הטובות כאן למי שרוצה ללמוד נושא חדש הן שאנחנו יכולים להפוך את העסק הזה למשחק ולרמות את עצמנו כדי לשפר את הזיכרון. אז הנה לדוגמא אם את צריכה להעביר הרצאה בעבודה על תכנות אסינכרוני ב Python, והתכוננת ממש המון זמן ואת מגיעה להרצאה ואז הבוס מגלה טעות קריטית באחת הדוגמאות שלך - כנראה שאת הולכת לזכור את הפספוס הזה להרבה זמן (אני יודע שאני הייתי). עכשיו המשחק הוא שאם תעבירי את אותה הרצאה מול קבוצת חברים שיודעים טוב פייתון אבל אין להם השפעה על העתיד התעסוקתי שלך, יש סיכוי (לא בטוח, אבל לפעמים) שכשהם ימצאו אצלך טעות במצגת זה יהיה מספיק מביך כדי לזכור את הלקח ולא לחזור על הטעות הזאת פעם שניה. מצד שני אם תעבירי את אותה הרצאה מול המראה, ופתאום תקלטי טעות באחד השקפים, פה כמו עם החבר המרוקאי שלי, רוב הסיכויים שתשכחי מזה עשר דקות אחר. וכן גם הרעיון הזה הולך להיכנס בתור אחד העקרונות במסלול בוטקמפ בפיג'מה החדש שלנו: במקום להגיש את התרגילים ולקבל עליהם פידבק בסוד, יוכלו מי שירצו (ואתם תרצו) להציג את העבודות מול הקבוצה ולקבל הערות בפורום הכללי. מלחיץ? ברור. מפחיד? כמובן. אבל גם מלמד ומכין בצורה הטובה ביותר לראיונות עבודה ולשמירה על קור רוח במצבי לחץ אמיתיים. ההרשמה כבר פתוחה ואתם יכולים למצוא פרטים נוספים בדפי הקורסים: מסלול בוטקמפ בפיג'מה קורס ריאקט. ומסלול בוטקמפ בפיג׳מה קורס פייתון.

# שני המרכיבים של התמדה כמו שיודעים רוב מי שנרשמו לחדר כושר - יש הבדל גדול בין המוטיבציה הראשונית להיכנס לכושר לבין הבן אדם שמצליח ללכת שלוש פעמים בשבוע לאימון. ההבדל הזה נקרא התמדה. יש שני גורמים שמשפיעים על היכולת של אנשים להתמיד בפעילות אפילו כשעייפים, כשאין מצב רוח או כשיש מיליון דברים אחרים לעשות. הראשון הוא עד כמה הבעיה נוכחת בחיים שלנו. עולה חדש שמגיע לארץ וצריך ללמוד עברית מרגיש כל יום את הפער ואת חוסר היכולת לתקשר וחי את הבעיה כל יום. אם כואבות לך השיניים והרופאה אמרה שזו רק דלקת וצריך לצחצח 3 פעמים ביום ולשטוף במי פה, יש סיכוי טוב שכאב השיניים יזכיר לך לבצע את הוראות הרופאה לפחות עד שהדלקת תעבור. הגורם השני הוא האמון שלנו בפיתרון. אותו עולה חדש מהסיפור הקודם ישמח להתמיד אם הלימוד הוא באולפן או אם הוא רואה חברים ומשפחה שקלטו את השפה. או בדוגמא הפוכה עם כאב השיניים אם במקום רופאה מי שאמר לך שזו רק דלקת זה יועץ בתוכנית רדיו יש סיכוי טוב שלא ממש תסמוך על העצה ואחרי שבועיים שהכאב לא עבר תלך לראות רופאה. כשלא מצליחים להתמיד שתי השאלות הראשונות שכדאי לשאול הן "האם אני רואה את הבעיה?" ו"האם אני מאמין בפיתרון?" 1. מעשן שמפסיק ולא מצליח להתמיד בגמילה הרבה פעמים חוזר לעשן כי הוא לא רואה את הבעיה. החיים עם הסיגריה היו די טובים עבורו. הוא יתחיל לראות את הבעיה רק בעתיד הרחוק. 2. סטודנט שלא משקיע בלימודים אולי לא מעלה בדעתו שהוא יכול להגיע לציונים מספיק טובים כדי למצוא עבודה, ולכן מוותר לעצמו מראש. 3. פרילאנסרית שמתעקשת לא להקים אתר ולהמשיך לקבל עבודות דרך X-Place רואה את הבעיה (השכר הנמוך והלקוחות הבלתי נסבלים) אבל אולי לא מאמינה ביכולת שלה לבנות משהו שאנשים יחפשו ויגיעו אליו לבד. אין פיתרונות קסם וזה הרבה פעמים לוקח המון זמן להתחיל להסתכל טוב יותר על העולם והבעיות האמיתיות שלנו בתוכו, או לשפר את הביטחון בשיטות שלנו ולמצוא שיטות שאנחנו מאמינים בהן. אבל לפחות אני מקווה שלשים מול העיניים את שתי הבעיות יעזור לקחת את הצעד הראשון.

# היום למדתי: הפניות ונתיבים ב Apache אם גלשתם באתר אתמול באזור אחר הצהריים אולי שמתם לב שבמשך מספר דקות האתר לא היה זמין והציג שגיאה לגבי תעודות SSL. הסיבה לבעיה היתה ניסיונות שלי לריב עם ה Apache ולשכנע אותו לשלוח הפניה אוטומטית מהנתיבים בלי ה www לאלה עם. הדבר הראשון שלמדתי בתהליך היה שלפני שמשחקים עם הגדרות של Apache כדי לגבות את קובץ הקונפיגורציה לצד, רק למקרה שתשברו משהו (אני שברתי. בגלל זה האתר היה למטה למשך כמה דקות מלחיצות). אבל מה שיותר מעניין זה הפיסקה הבאה מתוך ההגדרות שהפתיעה לטובה:

<VirtualHost *:443>
    ServerName tocode.co.il
    Redirect permanent / http://www.tocode.co.il/
</VirtualHost>

ולמה היא מפתיעה? כי ביום רגיל היית מצפה (טוב אני הייתי מצפה) שהיא תייצר הפניה רק מהנתיב הראשי בלי ה www לנתיב הראשי עם ה www, בלי להשפיע על שאר הנתיבים באתר. שמחתי לגלות ש Apache באופן אוטומטי לא נוגע בחלק שאחרי ה / בפקודת הפניה וכך קיבלתי הפניה אוטומטית מכל כתובת באתר לכתובת המתאימה לה עם www. אגב רק בשביל השוואה ב nginx אנחנו כן צריכים להיות יותר מפורשים ולספר שאנחנו רוצים את ההפניה מכל הנתיבים - כך בשביל לקבל את אותה התנהגות ב nginx היינו כותבים:

server {
    server_name tocode.co.il;
    return 301 $scheme://www.tocode.co.il$request_uri;
}

ורק בינינו - הגישה של nginx נראית לי הרבה יותר ברורה (ולא בפעם הראשונה).

# שני מסלולי בוטקמפ חדשים לא משנה כמה אנחנו אוהבים את האונליין, יש כיף בללמוד יחד עם עוד אנשים: כשיש לך את מי לשתף בפיתרון המדליק שכתבת, כשיש את מי לשאול כשנתקעים, כשיש פידבק ממרצה וגם מחברים על העבודה שלך - פידבק שעוזר להשתפר. מי שעוקב פה יודע שאני הרבה זמן מחפש את הנוסחא שתאפשר ללמוד יחד בכיף גם מחוץ לכיתה, ועכשיו עם הקורונה מסביב החיפוש הזה הפך הרבה יותר חשוב. בשביל זה פתחתי היום רישום לשני מסלולי לימוד חדשים שאני חושב שיכולים לעניין גם אתכם. המסלולים מיועדים לאנשים שרוצים ללמוד עם עוד חברים, רוצים תוכנית לימודים מסודרת, שמחים להשקיע שעות בכתיבת קוד ובשיחה עליו אבל בינתיים לא מצאו את המסגרת המתאימה. אנשים שיודעים שההשקעה היא חשובה ושהתמדה היא המפתח להצלחה, אבל כל פעם שמתיישבים ללמוד או לתרגל נתקעים מהר ומתקשים למצוא את הכוחות להמשיך לריב עם התרגיל עד שיעבוד. המסלול הראשון מיועד ללימוד React עבור מתכנתי ווב שיודעים כבר JavaScript. הוא יימשך שלושה שבועות במהלכם אנחנו נעבוד יחד כל יום לפי תוכנית עבודה מסודרת. פעמיים בשבוע נקיים מפגשי אונליין בהם תציגו את העבודות שלכם ותוכלו להעלות שאלות, ובשאר השבוע נתקשר דרך קבוצת צ'ט. המסלול מבוסס על תכני הוידאו והתרגילים של קורס React כאן באתר, והוא מתאים גם אם ראיתם כבר את הסרטים אבל לא פתרתם עדיין את כל התרגילים והפרויקטים. המסלול השני מיועד ללימוד Python והוא יעבוד במתכונת דומה. גם הוא יימשך שלושה שבועות ויכלול עבודה יומית לפי תוכנית מסודרת, לימוד דרך סרטי הוידאו המוקלטים באתר, קבוצת צ'ט לתרגול ושאלות כל השבוע ומפגשי אונליין לשיתוף ידע והצגת העבודות שלכם כדי שתוכלו לקבל פידבק מחברים וממני. שני המסלולים לא מיועדים למי שרוצה "ללמוד ריאקט תוך כדי שינה", אלא למי שרוצה לשבת ללמוד דרך התמודדות עם בעיות ובליווי מנחה וקבוצת חברים. אני חושב ששניהם יהיו מהנים מאוד. עכשיו לפרטים הטכניים: מסלול בוטקמפ ללימוד ריאקט ייפתח בתאריך 14.06.2020 למשך שלושה שבועות. מפגשי העבודה יתקיימו בימי ראשון ורביעי בין השעות 9:00 ל-11:00 בבוקר בתאריכים: 14/06, 17/06, 21/06, 24/06, 28/06, 01/07. מחיר הקורס 970 ש"ח וזה כולל חודש מנוי לתקופה של הקורס (אם אתם כבר מנויים החודש הזה יתווסף לכם אוטומטית לתקופת המנוי). הצטרפות לבוטקמפ בקישור: https://www.tocode.co.il/quickjoin2?term=15. מסלול בוטקמפ ללימוד פייתון יפתח בתאריך 14.06.2020 למשך שלושה שבועות. מפגשי העבודה יתקיימו בימי ראשון ורביעי בין השעות 13:00 ל-15:00 בצהריים בתאריכים: 14/06, 17/06, 21/06, 24/06, 28/06, 01/07. מחיר הקורס 970 ש"ח וזה כולל חודש מנוי לתקופה של הקורס (אם אתם כבר מנויים החודש מתווסף אוטומטית לתקופת המנוי). הצטרפות לבוטקמפ פייתון בקישור: https://www.tocode.co.il/quickjoin2?term=16. מוזמנים לשלוח מייל או להשאיר הודעה באתר לכל שאלה.

# דרושה: התמדה הבחור הזה מהשורה השניה שצועק למרצה "יש שם טעות במינוסים!" כשכולם יושבים בהלם? זאת כבר הפעם השלישית שהוא בקורס הזה. והבחורה מהאמצע שתמיד שואלת בדיוק את השאלה הכי טובה של השיעור? בואו רק נגיד שזאת לא הפעם הראשונה שהיא שואלת את השאלה הזאת בקורס הזה. נכון, היו איתי אנשים חכמים ממש באוניברסיטה שהצטיינו בקורס בפעם הראשונה שהם ראו את החומר. אבל הרבה מאוד מהתלמידים הטובים שפגשתי היו כאלה פשוט כי הם ניסו יותר מכל האחרים: הם לקחו את הפסיכומטרי שוב ושוב עד שהגיעו לציון שרצו, ואז לקחו את הקורסים שוב ושוב עד שהגיעו לממוצע הציונים שהם רצו, וכן - גם בקבלה לעבודה הם המשיכו ללכת לראיונות עד שהגיעו לתפקיד הטוב ביותר שיכלו למצוא. והאינטרנט היום הוא כמו מגרש משחקים אינסופי למתמידים: יש יותר חומרי לימוד ממה שבן אדם יכול ללמוד בחיים שלמים, יש יותר שאלות להתכונן לראיונות עבודה ממה שאתם יכולים לפתור וכמובן עם העבודה מרחוק יש הרבה יותר מקומות שאתם יכולים להתראיין אליהם ולעבוד בהם ממה שאפשר לדמיין. תמיד יש משחק חדש לנסות, ותמיד אפשר להשתפר. בעולם המוזר הזה לא חייבים להיות הכי חכמים בשביל להצליח. מספיק לקחת את הקורס שוב ושוב, להמשיך להתכונן, להמשיך ללמוד ולהמשיך ליצור. התמדה היא עדיין הדרך הטובה ביותר למצוא עבודה בתכנות.

# יצירת פונקציות אוטומטית ב JavaScript למרות הדימיון השטחי, המנגנון של פיתוח מונחה עצמים ב JavaScript עובד בצורה די שונה מזה של Java או כל שפה אחרת שמשתמשת במילה class כדי להגדיר מחלקה. ודווקא כשאנחנו זוכרים את הכאוס שמסתתר מתחת לפני השטח ב JavaScript נפתחות הזדמנויות לפיתוח קוד גנרי ומעניין. קחו לדוגמא את הריבוע הזה שמחליף צבעים:

class ColorChanger {
  constructor(root) {
    this.el = document.createElement('div');
    root.appendChild(this.el);
    this.el.style.width = '100px';
    this.el.style.height = '100px';
    this.el.style.border = '2px solid';
  }

  red() {
    this.el.style.backgroundColor = 'red';
  }

  blue() {
    this.el.style.backgroundColor = 'blue';
  }

  yellow() {
    this.el.style.backgroundColor = 'yellow';
  }
}

const c = new ColorChanger(document.body);

אם תוסיפו אותו לקוד שלכם תוכלו להשתמש במשתנה c כדי להחליף את הצבע של הריבוע באמצעות הפעלת הפונקציות המתאימות. הפקודה:

c.red();

תצבע את הריבוע באדום, קריאה ל c.blue() תצבע אותו בכחול ו c.yellow() בצהוב. אבל ברור שזה לא הקוד שהכי נעים להסתכל עליו או לתחזק אותו. כל פעם שנרצה להוסיף צבע נצטרך להוסיף עוד פונקציה שלמה ולשכפל את השורה שצובעת את תוכן הריבוע. אבל יש דרך קלה לקצר קוד כזה, והיא השימוש ב Prototype. במקום להגדיר כל פונקציה בנפרד, נוכל להגדיר את כל פונקציות הצבעים בלולאה מחוץ לקוד המחלקה. זה נראה כך:

class ColorChanger {
  constructor(root) {
    this.el = document.createElement('div');
    root.appendChild(this.el);
    this.el.style.width = '100px';
    this.el.style.height = '100px';
    this.el.style.border = '2px solid';
  }
}

for (let clr of ['red', 'blue', 'yellow']) {
  ColorChanger.prototype[clr] = function() {
    this.el.style.backgroundColor = clr;
  };
}

בצורה כזאת אנחנו יכולים להוסיף כל צבע שנרצה ובאופן אוטומטי הלולאה תייצר את הפונקציה המתאימה.

# אבטחת מידע באינטרנט אני לעולם לא אשכח את המייל שקיבלתי ב 26.2.2013, שנה וקצת אחרי שהקמתי את אתר הוורדפרס הראשון שלי. הוא התחיל בכותרת המופלאה "ינון, חשד לפריצה לאתר". ומשם זה רק נהיה יותר גרוע. הנה תוכן המייל בשבילכם: > ינון שלום, > כחלק ממערך האבטחה של רייד נסרקים מידי יום תכנים ומידע על פריצות אבטחה באפליקציות כגון, Wordpress, Joomla ועוד, > אתרך כנראה נפרץ על ידי גורמים עויינים ואנטישמים - נתגלתה באתרף פירצה מסוג Defacement, > כתובת הפריצה שנסרקה: qtcollege.co.il האתר אולי נפרץ על ידי גורמים עוינים ואנטישמים, אבל הסיבה האמיתית להשחתה היתה קטע הקוד הזה שהופיע ב Theme שקניתי והיה פתוח לכל האינטרנט:

if ($_POST['url']) {
        $uploaddir = $_POST['url'];
}
 
$first_filename = $_FILES['uploadfile']['name'];
$filename = md5($first_filename);
$ext = substr($first_filename, 1 + strrpos($first_filename, '.'));
$file = $uploaddir . basename($filename . '.' . $ext);
 
if (move_uploaded_file($_FILES['uploadfile']['tmp_name'], $file)) {
        echo basename($filename . '.' . $ext);
} else {
        echo 'error';
}

התוקפים פשוט העלו קובץ shell.php ובגלל שהקוד הפגיע לא מוודא סיומת, הקובץ נשמר עם הסיומת php כך שהשרת שלי שמח להריץ את הקוד שבו ולתת לתוקפים גישת Shell מלאה. אני לא יודע מה היתה הטעות בקוד באתר של upress. אני מחזק את ידיהם ומקווה שהם ימצאו אותה מהר ויתקנו. לצערי מירוץ העכברים הזה של אבטחה באינטרנט לא קרוב לסיום ובניגוד לקורונה, לא צפוי חיסון נגד קוד גרוע בעתיד הנראה לעין.

# מכונת הזמן המוח האנושי ממש גרוע בלזהות שינויים לאורך זמן. אם אני רואה קורס בישול ולומד שם טכניקה חדשנית איך לקלף בצל בלי לבכות, אז החיים שלי השתנו מקצה לקצה תוך חמש דקות והכל טוב, המוח שמח. אבל, אם אני לוקח קורס ריאקט? כאן המצב הרבה יותר מסובך. בצפיה ראשונה בקורס אני לומד איך ריאקט עובד ואולי מבין איך לכתוב קומפוננטות פשוטות. אחרי זה אני מנסה לתרגל ולא מצליח כלום, אז שואל כמה שאלות וצופה שוב, ואז מבין קצת יותר ומצליח לפתור את התרגילים של הקורס. ואז אני מנסה לכתוב פרויקט בעצמי ושוב ולא מצליח כלום, אז חוזר לצפות בשיעורים פעם שלישית (או רביעית), עובר מחדש על התרגילים, מתקדם קצת עם הפרויקט וחוזר לצפות בקורס, ואחרי חצי שנה של לימוד אני מצליח להרים את הפרויקט עליו חלמתי. בתוך החצי שנה הזאת של הלימוד למדתי כל כך הרבה טכניקות וטריקים קטנים, אבל כל יום וכל שעה השיפור היה כל כך קטן שקשה לראות אותו, ובגלל שקשה לראות את השינוי קשה מאוד לשמור על אותה רמת מוטיבציה ובאמת לשרוד את החצי שנה של לימוד. זאת אני חושב הסיבה המרכזית שקשה יותר להתמיד בקורסי אונליין בהשוואה לקורסים בכיתות. טריק קטן שעוזר לי לפעמים הוא לבנות מכונת זמן. לא כזאת מתוחכמת שיודעת לקחת אותך לעתיד, אלא מכונת זמן פשוטה שבסך הכל מצליחה לקחת אותך שבוע אחד אחורה בחיים. וזה קל: אחרי שבוע של לימוד לוקחים תרגיל ששברנו עליו את הראש רק לפני שבוע, ומנסים לפתור אותו שוב. כמעט תמיד נגלה שהדבר ההוא שהיה ממש קשה הפך למשהו שאנחנו כבר יודעים להסתדר איתו, ואולי אפילו קצת משעמם. וזה סוג השיעמום שאני הכי אוהב - כשדברים שהיו קשים הופכים למובנים מאליהם.