ToCode

# היום למדתי: const בתוך לולאת for ב JavaScript כשרק התחיל כל ה ES6 ולמדתי על לולאת for..of החדשה כתבתי הרבה פעמים קוד שנראה כך:

const data = [10, 20, 30];

for (const x of data) {
    console.log(x);
}

שימו לב לשימוש ב const בעת הגדרת משתנה הלולאה. באותה תקופה דפדפנים לא אהבו את זה. אני אפילו לא זוכר למה אבל תמיד היה איזה דפדפן שכעס עליי שמשתנה לולאה חייב להיות מוגדר באמצעות let. מפה לשם השנים עברו והיום במקרה ניסיתי מחדש לכתוב את הלולאה עם const וראיתי שהכל עובד בכל הדפדפנים וגם ב node. בדיקה קצרה ברשת הראתה שהקוד גם כתוב לפי התקן ולכן זה הולך להישאר. אז אם גם אתם מעדיפים תמיד const על פני let תשמחו לגלות עוד מקום בו const עובד.

/dailypost

# שאלת ראיונות עבודה: רקורסיה ב Node.JS נתונה הפונקציה:

export const generateId = async (domain_id: number = null) => {
  const address = generate(
    "abcdefghijklmnopqrstuvwxyzABCDEFGHIJKLMNOPQRSTUVWXYZ1234567890",
    env.LINK_LENGTH
  );
  const link = await query.link.find({ address, domain_id });
  if (!link) return address;
  return generateId(domain_id);
};

1. מה הפונקציה עושה? 2. האם יש בעיה בקוד? 3. האם הבעיה צפויה לגרום לנזק בעולם האמיתי? 4. מה הייתם עושים אחרת? ## תשובות נתחיל במבט רק על הפונקציה בלי להכיר את הקונטקסט מסביב: הפונקציה מקבלת מספר בפרמטר שנקרא domain_id ומפעילה פונקציית עזר בשם generate. מאחר ו generate מקבלת פרמטר ראשון שנראה כמו רשימת תווים אפשריים, ופרמטר שני בשם שכולל את המילה אורך, אני מתאר לעצמי שהפונקציה generate מגרילה מחרוזת אקראית מרשימת התווים האפשריים ובאורך שעבר בפרמטר השני. ממשיכים לחיפוש (אולי בבסיס נתונים?) אוביקט שמתאים למחרוזת שיצרנו, אם קיים אחד מחזירים אותו ואם לא קיים מנסים להגריל מחרוזת חדשה, עד שנמצא מחרוזת שלא קיימת במאגר. עד לפה תיאור הפונקציה בלי שום קונטקסט חיצוני, ואני חושב שיש פה מספיק מידע כדי לענות גם על שלושת השאלות הבאות. בעיה ראשונה בקוד היא הרקורסיה. מאחר ו Node.JS לא תומך באופטימיזציית זנב הרקורסיה אנחנו מסתכנים בלולאה שתיצור עוד ועוד פריימים על המחסנית עד שבסוף תיכשל בגלל Stack Overflow. הסבירות לנזק בעולם האמיתי נמוכה כי בסיטואציה בה אנחנו מגרילים מזהה ורוצים שיהיה ייחודי בדרך כלל אנחנו בוחרים מראש אורך שימזער את הסיכוי להתנגשויות, ולכן אפילו כניסה אחת לתוך הרקורסיה הזאת אמורה להיות נדירה. בעיה שניה בקוד קשורה לקונטקסט שקצת חסר לנו כאן אבל אפשר לדמיין. הפונקציה נקראת generateId ולכן היא כנראה אמורה להחזיר מזהה ייחודי של משהו. אנחנו רואים גם שהיא מתאמצת למצוא מזהה ייחודי לפני שמחזירה אותו. אבל מרגע שהיא "מצאה" מזהה היא פשוט מחזירה אותו וסומכת על זה שהמזהה יישאר ייחודי בקוד שצריך אותו. אבל אין שום דבר בקוד שמבטיח את זה. נדמיין מצב שהקוד רץ מתוך שרת ושני גולשים מבצעים פעולה בדיוק באותו זמן. במצב כזה שני קטעי הקוד שמריצים את generateId עשויים לקבל את אותו המזהה ואחד מהם ייכשל בכתיבה לבסיס הנתונים. גישה טובה יותר תהיה להזיז את הבדיקה פנימה כמה שיותר קרוב לכתיבה לבסיס הנתונים: מספיק היה להשתמש במחרוזת הראשונה שהוגרלה בתור המזהה ואותה להחזיר, ולוותר על הבדיקה שאולי זה כבר קיים. אם בכתיבה לבסיס הנתונים נקבל הפרה של אינדקס ייחודי על העמודה אז נתפוס את השגיאה וננסה להגריל מזהה חדש.

# המטוטלת את רוב הטכנולוגיות שלמדתי לא הייתי יכול ללמוד בלי פרויקט אמיתי בקצה, בין אם פרויקט ללקוח או פרויקט עצמאי שלי. הפרויקט לא חייב להיות חלק מתהליך הלימוד, אבל הנוכחות שלו יוצרת מחויבות: אני צריך לדעת את הדברים האלה כדי לבנות את הדבר הזה שאני רוצה לבנות. ומרגע שהכנסתי לתמונה פרויקט מעשי נוצרת מטוטלת: צד אחד שלה הוא העבודה על הפרויקט, חיפוש ממוקד של פיתרונות וריצה מהירה כדי להגיע למשהו עובד כמה שיותר מהר; צד שני שלה הוא קריאת ספר מקצועי, צפיה בקורס וידאו ולימוד מעמיק של הכלי והבעיות הרלוונטיות. שווה לשים לב לתנועת המטוטלת בתהליך הלימוד, ולהשקיע את הזמן בשני הצדדים. לימוד תיאורטי בלבד ישאיר אתכם תקועים כשתגיעו לכתוב את שורת הקוד הראשונה; לימוד מעשי בלבד יגרום לכם לעשות טעויות או לכתוב פיתרונות מסורבלים לבעיות שלא הבנתם עד הסוף.

# מתחילים בקונטקסט הרבה אנשים יסתכלו על המימוש הרקורסיבי לפונקציית פיבונאצ'י בבהלה:

def fib(n):
    if n <= 1:
        return 1
        
    return fib(n-1) + fib(n-2)

"אין בזה שום הגיון" הם יגידו. הרי המימוש האיטרטיבי משמעותית יותר יעיל:

def fib(n):
    x, y = 1, 1
    for i in range(n):
        x, y = y, x + y

    return x

אותה תוצאה, אותו אורך של קוד והרבה פחות חישובים. מתוך הסיפור הזה אפשר בטעות לחשוב שאין טעם לכתוב קוד רקורסיבי, שאין צורך ללמוד רקורסיה או שרקורסיה זה סתם שטיק של מדעי המחשב כדי לסבך לסטודנטים את החיים. בחיים האמיתיים אף אחד לא משתמש בזה. ולמה זו טעות? כי אי אפשר לפסול שיטת עבודה רק בגלל שהיא לא מתאימה למקרה מסוים. כשמדברים על רקורסיה, נסו לכתוב קוד שידפיס אוביקט JSON לכל עומקו עם כל תתי המפתחות ותגלו שהפיתרון הרקורסיבי הוא משמעותית יותר פשוט ויותר קריא. מאוד קל להבין רקורסיה כשמתחילים מבעיה שדורשת פיתרון כזה. ואותו כלל עובד גם במקרה הכללי: כשאנחנו מגיעים ללמוד טכניקה חדשה המקום הכי טוב להתחיל בו הוא הקונטקסט, כלומר "מתי משתמשים בזה?" תשובה טובה לשאלה זו היא הבסיס כדי להבין "איך זה עובד?".

# שפות הפיתוח הכי מבוקשות גיקטיים פירסמו רשימה של שפות הפיתוח הכי מבוקשות. לא מפתיע למצוא שם את JavaScript, פייתון, Java, Node.JS ואפילו C++. מחפשי עבודה שמסתכלים על רשימה כזאת עלולים לקבל את הרושם שהדרך הכי טובה להגדיל את הסיכוי למצוא עבודה היא ללמוד כמה שיותר טכנולוגיות. אם אדע גם JavaScript, גם פייתון וגם Java אז יזמינו אותי ליותר ראיונות וכך בטוח אמצא משהו. הרבה פעמים יש פה תהליך אבולוציוני: אם למדתי כבר ריאקט ועדיין לא עברתי ראיון, כנראה שאני צריך לדעת גם אנגולר, ואז גם נוד, ואז גם Java. יותר מדויק ומועיל לראות שיש אנשים ונשים שמתקבלים למשרת מתכנת React ואחרות שמתקבלות למשרת מתכנתת Angular, אבל יהיה קשה למצוא משרה שדורשת ידע בשתי הסביבות. אם לא התקבלת למשרת מתכנתת ריאקט, זה בגלל שאת (עדיין) לא מספיק טובה בריאקט. גם אם עשית קורס, גם אם כתבת פרויקט, ואפילו אם עבדת בזה בעבר. הפיתרון הוא להבין את הפער ולסגור אותו. מתוך 10 שפות התכנות המבוקשות ביותר בארץ, מספיק לדעת אחת ברמה מספיק טובה כדי למצוא עבודה.

# שתי משרות מתכנת יש בתעשיה היום שתי משרות מאוד שונות שנקראות בטעות באותו השם. יש מתכנתים בתעשיה שנדרשים לפתור בעיות חדשות בדרכים יצירתיות. לבנות רכיבים חדשים ולדאוג שהתשתית תהיה מספיק יציבה כדי שאפשר יהיה להמשיך להרחיב אותה ולבנות עליה בעתיד. ויש מתכנתים שהתפקיד המרכזי שלהם הוא "רק לא לשבור", שצריכים להשתמש בכלים שמישהו אחר בנה כדי לפתור בעיות בלי לעשות יותר מדי נזק, שמסתכלים בפחד על הקוד ולא יכולים לשנות אפילו קוד ישן וגרוע כי מי יודע מה עלול להישבר. עכשיו בואו נדבר על המעבר בין המשרות: 1. עוד זמן במשרת "רק לא לשבור" לא ייתן לכם את הניסיון הדרוש לעבוד במשרה יצירתית. אם כבר להיפך - תרבות עבודה היא דבר מדבק וככל שאתה תקוע יותר זמן בחברה עם תרבות של פחד כך יהיה לך יותר קשה להיפרד מזה. 2. לימוד פריימוורק חדש או טכנולוגיה חדשה לא יעזור לכם לעבור למשרה יצירתית. למרות שזה נראה מבחוץ כאילו כל האנשים במשרות המדליקות עובדים היום ב Svelte; הבעיה האמיתית שלכם היא לא הפריימוורק אלא תרבות העבודה. 3. אפשר לעשות את השינוי מבפנים, אבל זה די קשה - כשמופעל עליכם לחץ לבנות יותר פיצ'רים ממה שבכלל אפשרי להספיק ביום, כשהכלים פועלים נגדכם וכשכל דבר שאתם עושים נמדד, זה די קשה להתחיל להכניס פרקטיקות של בדיקות אוטומטיות, Code Reviews, Pair Programming, הרצאות העשרה, תרבות של Refactoring וכלי ניהול גירסאות טובים יותר. בטווח הרחוק כלים אלה ישפרו את הפרודוקטיביות ויחסכו לכם זמן זה נכון, אבל כרגע יש יותר מדי שריפות מכל הכיוונים. ובכל זאת המעבר החוצה ממשרת "רק לא לשבור" הוא הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות בשביל הקריירה שלכם. תרבות עבודה היא מדבקת ואנשים שעבדו עם הכלים הנכונים ובתהליכי עבודה בריאים לעולם לא ירצו לחזור אחורה לכיבוי שריפות. צעד ראשון טוב במעבר הוא לשים לב: לשים לב כמה מהזמן שלי במהלך היום מושקע בשיפור תהליכי עבודה, בשיפור הקוד ובבנית תשתיות וכמה מוקדש לניסיון לחבר במסקינטייפ חלקים שלא אמורים להתחבר יחד או להשתמש עקום בתשתיות רק בגלל שזה כבר מה שכתוב. לשים לב איך היה נראה היום שלי אם כן הייתי יכול לשנות קוד ישן ואיזה תהליכים תומכים אני צריך כדי להרגיש בטוח בשינוי הזה, ואז לאט לאט, לנסות למצוא את הדרכים להכניס תהליכים כאלה לארגון בו אני נמצא. אני מכיר הרבה מאוד אנשי QA שהתחילו לכתוב לבד בדיקות אוטומטיות בסתר כדי לחסוך לעצמם זמן, ובסוף כל הארגון השתמש בבדיקות אלה. אני מכיר מתכנתים שהכניסו git בסתר לפרויקט, קודם כל רק אצלם על המכונה ולאט לאט אנשים אחרים "נדבקו" בזה והרמה בכל הארגון עלתה. מפורסם במיוחד הוא קן ת'ומפסון, הממציא של מערכת ההפעלה Unix, שהמשיך לעבוד עליה בסתר אחרי שהמנהלים ביטלו את הפרויקט ובסוף מערכת ההפעלה שלו הפכה לסטנדרט בתוך הארגון ומחוצה לו. גם אם אתם תקועים במשרת "רק לא לשבור" יש עדיין מה לעשות - ואחרי שתצליחו לעשות את זה החיפוש אחר העבודה הבאה יהיה הרבה יותר קל.

# ללמוד מאנשים טובים אחת הקלישאות הישנות בהייטק אומרת שמספיק להסתכל ברשימת החברות בקורות החיים שלך כדי לדעת אם כדאי להעסיק אותך. ההיגיון הוא שיש חברות שיצא להן כבר שם ששם עובדים אנשים רציניים, ולכן אם הצלחת להיכנס לחברה כזאת ולהישאר שם מספיק זמן, אז האנרגיה הרצינית תידבק גם בך. גם אם אנחנו לא בטוחים כמה רשימת החברות בקורות החיים שלנו באמת משפיעה על הסיכוי שיזמינו אותנו לראיון, יש דבר אחד שקל לראות: התקשורת בראיון עבודה נראית אחרת לגמרי כשהמראיין והעובד הפוטנציאלי מדברים באותה שפה. ובשביל לדבר באותה שפה מאוד מומלץ לעבוד בתרבות דומה לזו שהמראיין שלך עובד בה. הנה רשימה חלקית של נושאים שמבדילים בין מתכנתים בלי קשר לשפת התכנות או הפריימוורק: 1. כמה הערות כותבים בקוד (וכמה מידע נשמר בהודעת קומיט בגיט) 2. באיזה חלק במערכת להוסיף או לעדכן את הקוד עבור שינוי מסוים? 3. בכמה מקרי קצה צריך לטפל? ובאיזה? 4. לאיזה שינויים עתידיים צריך להיערך? ולאיזה לא? 5. מה הדרישה מבחינת ביצועים של הפיצ'ר שאני עכשיו כותב? 6. איך אני מצפה שיראה האיפיון שאני מקבל לפני שאני יכול להתחיל לעבוד? 7. מה היחס שלי לפידבק? באיזו מידה אני מסוגל לנהל דיון רציני על הקוד שכתבתי? רמת המיומנות שלנו בסעיפים אלה ודומים להם תשפיע בצורה מורגשת על אופי השיחה בראיון עבודה ועל התפקוד שלנו בעבודה מרגע שנתקבל. הבעיה כמובן שבהייטק מעסיקים לא אוהבים לקחת סיכונים ולכן אם יש ספק לגבי משהו ההנחה היא שאתם לא טובים בו. ועכשיו אנחנו מתקרבים לנקודה הלימודית ולהשפעה של הסביבה על התפקוד שלנו. בשביל לשפר כל אחת מהמיומנויות ברשימה שלי צריך לעבוד בשיתוף פעולה עם אנשים שרואים משהו שאני לא רואה. אלה דברים שצריך לדבר עליהם, לשמוע עוד דעות, להחליט משהו ואז לראות כעבור כמה חודשים אם ההחלטה היתה טובה. אם אתם כבר היום עובדים בחברה בה הנושאים האלה עולים לדיון ואתם מרגישים שאתם משתפרים בהם ביום יום זה מעולה. אם לא יש לכם שתי אפשרויות: 1. אפשר לחפש בנוסף לעבודה סביבות לימוד אלטרנטיביות בהן כן תוכלו לעבוד על מיומנויות אלה. קוד פתוח הוא הדוגמה הראשונה שקופצת לראש, אבל יש גם פרויקטים התנדבותיים טובים והאקתונים בהם אפשר לפגוש ולעבוד עם אנשים שיעזרו לנו להפוך למתכנתים טובים יותר. 2. או שאפשר לנסות לשלב תהליכי פיתוח מיומנות במקום העבודה הנוכחי שלכם. לדוגמה לארגן פעם בשבוע מפגש (זום) בו מישהו מסביר על טכנולוגיה חדשה, לעודד תרבות של Code Reviews, לזהות תהליכי עבודה שאפשר לשפר ולהציע לשפר אותם. ככל שתצליחו ליצור תרבות של שיפור בתוך הצוות כך רמת המיומנות של כולם תעלה.

# מה באמת הופך אותנו למתכנתים טובים יותר? בהנחה (המאוד סבירה) שאנחנו לא נולדים עם "יכולת תכנות" אלא שזה משהו שאנחנו יכולים להתאמן עליו ולשפר אותו, מעניין לשים לב איזה דברים הופכים אותנו למתכנתים טובים יותר - למתכנתים שיותר קל להם לתקשר עם מתכנתים טובים אחרים, שמצליחים למצוא עבודה בקלות רבה יותר, למתכנתים שכותבים קוד שאחרים רוצים לקרוא ושמצליחים ברגע להציע פיתרונות יצירתיים וטובים לבעיות. הנה הרשימה שלי (החל מהמשמעותי ביותר ובסדר חשיבות יורד): 1. לעבוד עם אנשים טובים וללמוד מהם. 2. לעבוד בסביבה עם תהליכי פיתוח טובים. 3. להשקיע זמן בביצוע Refactoring לקוד שלי (כי ב Refactoring אני חושב מחדש על הבעיות ומשפר את הפיתרונות הישנים שלי). 4. להציג פיתרונות שכתבתי לקהל חכם ועוין. 5. לפתור אתגרים מעניינים. 6. ללמוד שפת תכנות חדשה או פריימוורק חדש (כי אולי דרכם אני אקבל רעיונות לשיטות חשיבה חדשות). 7. להקשיב להרצאות מקצועיות או לקרוא ספרות מקצועית. מתכנתים טובים יותר בממוצע מרוויחים יותר, מוצאים עבודה יותר בקלות ויותר קל להם למצוא עבודה בסביבת עבודה בריאה. בהינתן האפשרות, שווה להתאמץ ולמצוא את הדרכים להתאמן על כל אחד מהסעיפים.

# ארבעה שלבים בתהליך לימוד והקשיים במעבר ביניהם בכל פעם שאנחנו מתחילים ללמוד מיומנות חדשה אנחנו הולכים לעבור בארבע התחנות הבאות: 1. לא יודע שאני לא יודע - התחנה הראשונה היא נקודת ההתחלה. אני רוצה ללמוד Vue אבל אין לי מושג מה זה בכלל ומה צריך ללמוד. אני רק יודע שיש את הדבר הזה שאני צריך לדעת ואני עדיין לא יודע אותו. אני אוהב את השלב הזה כי פה יש הכי הרבה מוטיבציה, הכל נראה מעניין ויש אינסוף מקורות מידע רלוונטים. המכשול המרכזי בשלב הזה הוא התחושה שהכל קל מדי, שאני מבין את זה ושאפשר להמשיך הלאה. 2. יודע שאני לא יודע - תחנה שניה (מכונה גם "איזה דיכאון אין מצב שאצליח את זה") אליה אתה מגיע כשאתה מבין שהדבר הזה שתכננת ללמוד הולך להיות הרבה יותר מסובך ממה שחשבת בהתחלה. זה המקום שבו אתה מתחיל לראות את ההיקף של כל הדברים שאתה לא יודע, ומבין למה יש כל כך הרבה ספרים של מאות עמודים על טכנולוגיה זו. המכשול המרכזי בשלב הזה הוא התחושה שזה גדול עליך, שצריך יותר מדי השקעה בשביל להיות טוב בזה ושבעצם זה לא כזה חשוב. אם תצליחו להתגבר על התחושות האלה, לעשות תוכנית ולהמשיך ללמוד בסוף תגיעו לתחנה השלישית. 3. יודע שאני יודע - התחנה השלישית היא המקום שתגיעו אליו בסוף קורס טוב או אחרי קריאת כמה ספרים וביצוע פרויקטים קטנים. זה המקום שאתה כבר מצליח לבנות תוכנית בטכנולוגיה החדשה אבל במאמץ. עדיין עוצר להסתכל בתיעוד כל כמה דקות, עדיין מחפש להיזכר בשם הפונקציה, עדיין מעתיק קטעים מ Stack Overflow, עדיין דברים לא עובדים מכל מיני סיבות ואתה לא מבין למה. לכאורה הכל עובד כמו שצריך אבל בלב אתה מרגיש שלכל האחרים זה הולך יותר בקלות. המכשול המרכזי בתחנה זו הוא התחושה ש"זה לא בשבילי", ושבשביל להתקדם צריך איזה כישרון גדול שפשוט לא נולדתי איתו. 4. לא יודע שאני יודע - תחנה רביעית ואחרונה בלימוד אליה אנחנו מגיעים אחרי התמדה והמשך תרגול ובניית עוד ועוד פרויקטים היא הרגע שדברים פשוט מסתדרים. אתה כבר לא עוצר להסתכל בתיעוד, אתה כבר לא צריך את ההשלמה האוטומטית ואתה רואה את הדרכים הנכונות לגשת לבעיות בצורה אינטואיטיבית. המכשול המרכזי בתחנה זו הוא התחושה שזה תמיד היה ככה, שבעצם זה לא כזה מסובך ושכולם יכולים לעשות את זה, ולשכוח את כל הדרך הארוכה שעברת. שימו לב לתחנות, באיזו תחנה אתם כרגע ולתחושות שגורמות לכם לרצות לברוח. ככל שאנחנו יותר מודעים לתהליך כך קל יותר להתמיד בו ולהגיע לסוף. נ.ב. קרדיט לקלותילד על ההשראה לפוסט זה ולחיים בכלל.

# טיפ ריאקט וטייפסקריפט: תמיד בידקו קודם ש TS יודע מה הטיפוס אתמול רבתי עם טייפסקריפט. ישבנו על הדשא לבד. הוא אמר שהקוד הזה שגוי:

export default function App() {
  const [data, setData] = React.useState();

  function handleClick() {
    setData({ value: _.random(10) });
  }

  return (
    <div className="App">
      {data && <p>Value is: {data.value}</p>}
      <button onClick={handleClick}>Randomize</button>
    </div>
  );
}

ואני חשבתי קוד נחמד. תראה טייפסקריפט, אמרתי לו, אפילו אתה מסכים להריץ את הקוד אם במקום אוביקט אני כותב שם מספר:

export default function App() {
  const [data, setData] = React.useState();

  function handleClick() {
    setData(_.random(10));
  }

  return (
    <div className="App">
      {data && <p>Value is: {data}</p>}
      <button onClick={handleClick}>Randomize</button>
    </div>
  );
}

אבל טייפסקריפט רק חייך את החיוך הממזרי שלו ואמר: אתה לא תגיד לי מה תקין ומה לא תקין. תזכור מי עובד בשביל מי בפרויקט הזה. שעתיים מאוחר יותר הבנתי שטייפסקריפט צודק. שלא יעזור להתווכח, ושלפעמים פשוט צריך לעשות מה שצריך לעשות. כשמדובר בטייפסקריפט זה אומר תמיד לוודא שטייפסקריפט יודע מה הטיפוסים של משתני הסטייט שלנו. הנה הקוד ששימח את טייפסקריפט בסוף:

export default function App() {
  const [data, setData] = React.useState<Record<string, any> | undefined>();

  function handleClick() {
    setData({ value: _.random(10) });
  }

  return (
    <div className="App">
      {data && <p>Value is: {data.value}</p>}
      <button onClick={handleClick}>Randomize</button>
    </div>
  );
}