בלעדי לטלגרם ולערוץ הוואטצאפ – קטע מטורשישי
הטור המלא מחר במעריב סופהשבוע
קרני הדילמה
זו אחת הדילמות הפוליטיות המייסרות והגורליות ביותר בפניה ניצב מנהיג ישראלי בעידן המודרני. האם להקים ממשלה עם הערבים, או עם החרדים, או עם ערבים וחרדים, או בלעדיהם אבל בתמיכת המפלגות הערביות מבחוץ? האם להקים ממשלת מיעוט שתתקיים על הידיעה, הבנה והסכמה ש-19 המנדטים הערביים לא יתנו יד להפלתה בשום אופן ובשום נסיבות? שלא יהיו 61 ידיים שיצביעו בעד אי אמון קונסטרוקטיבי?
או לחתור לממשלת אחדות, שצריכה להקרא ממשלת שיתוף, בין המפלגות הציוניות המרכזיות, ללא השוליים הקיצוניים, החרדים והערבים? ותאמינו או לא, יש עוד כמה אופציות בין לבין. חלקן מפתיעות מאוד.
ואם ממשלת אחדות, האם להסכים שנתניהו יהיה ראשון ברוטציה? האם להסכים לרוטציה? איך אפשר להבטיח שהעקרב, שלא מצליח לשלוט ברפלקס העקיצה שלו לאורך כל הקאריירה הפוליטית, לא יוכל לעקוץ (גם) הפעם? האם נתניהו מסוגל לחלץ את מה שנותר מאישיותו מהריסות הכאוס והטירוף ולחזור להיות אדם אחראי שרק טובת המדינה לנגד עיניו?
בחירות האמצע בארה״ב באו בזמן, כדי להמחיש לנו עד כמה הפך בנימין נתניהו למותג רעיל, רדיואקטיבי, בכל הקשור לתדמיתה של ישראל בעולם ובאמריקה. על הדרך בה איבדנו את הנכס הגדול ביותר שלנו, הברית עם אמריקה, צריך יהיה להקים ועדת חקירה נפרדת. הבעיה היא שבינתיים המצב רק הולך ומתדרדר וביום בהיר אפשר כבר לראות סנקציות. לא רק של אירופה. גם של אמריקה.
באפריל 2025 אמר רון דרמר, אדריכל הקטסטרופה, את הדברים הבאים: ״עוד 12 חודשים מהיום — המלחמה של 7 באוקטובר תסתיים, ויהיו עוד הסכמי שלום. יהיו עוד הרבה מדינות שירצו שלום עם ישראל. אבל המפתח לכך הוא ניצחון. כשמנצחים במזרח התיכון, זה עושה את האפקט״.
דרמר כבר לא איתנו. לך תדע איפה הוא. בטח ברח יחד עם הנצחון למיאמי. המלחמה לא הסתיימה. כל החזיתות פתוחות. במאבק מול איראן הושגה רק משימה אחת: החלפת השלטון. אלא שזה לא קרה בטהרן, זה קרה בוושינגטון. הנשיא דונלד טראמפ הפך לברווז צולע. במקרה שלו, זה מסוכן. הוא נמצא עכשיו בשלב ההתפכחות. את הציוץ של סגנו, ג׳יי די ואנס, שמאשים את ישראל בכל צרותיה של אמריקה, בנו של טראמפ, דונלד ג׳וניור, רטווט מחדש את הציוץ והוסיף: ״כל מילה 100% נכונה״. אחריו רטווטה אותו משפיענית העל הרפובליקנית מייגן קלי. טראמפ עצמו אמר שחלק מדבריו של ואנס נכונים.
בארבע שנים הצליח בנימין נתניהו להחריב, כמעט עד היסוד, את המותג ישראל. אנחנו מצורעים. הוא מבוקש ברוב העולם ורעיל כמעט בכולו. יהודי ארה״ב, פעם העוגן והמשענת העצומים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, סולדים מאיתנו. גורם אמריקאי בכיר שישב לאחרונה עם גורם ישראלי פוליטי, ושניהם צפו יחד בנאום הנצחון של הסנטור המוסלמי הטרי עבדול אל סייד במישיגן, אמר: ״תסתכל עליו טוב. יש סיכוי לא רע שהוא סגן הנשיא הבא״.
איש אחד, עשיר מאוד, מוכר מאוד, סיפר לי בשבוע שעבר סיפור מדהים: לפני כמה שנים הרמתי טלפון לאחד האנשים הכי קרובים ונאמנים על ביבי נתניהו, אמר לי, והנחתי בפניו הצעה. ביקשתי ממנו שיגיד לביבי שאני מוכן לסגור 125 מיליון דולר על שמו בקרן סגורה, הוא יקבל כל שנה 12 וחצי מיליון דולר במזומן, לאורך עשור שלם. התנאי היחיד שלי היה, שיפרוש מפוליטיקה ישראלית לחלוטין.
נו, איך זה נגמר, שאלתי. המקורב של ביבי, סיפר לי בן שיחי, אמר לי משפט מדהים: אתה באמת חושב שכסף מעניין אותו? צחקתי בקול רם לפחות רבע שעה, סיפר לי בן שיחי, שמכיר את נתניהו. קיבלת תשובה מנתניהו?, שאלתי. לא, המקורב בכלל לא העביר את ההצעה, ענה. עשית שגיאה, אמרתי לו, היית צריך להעביר את ההצעה לשרה. בשבועות האחרונים היא, או מי מטעמה, מנהלים קרב מאסף עיקש עם משרד רה״מ, אגף הכספים והייעוץ המשפטי על החזר של 12 שקלים, עלות מנה פלאפל שביבי אכל בקרית שמונה. זה סיפור אמיתי. כשהקרב יוכרע, אדווח.
אם הוא היה מסכים לשחרר, אפשר היה לגייס עבור נתניהו, רעייתו ובנם היום סכום גדול בהרבה. אפילו בהרבה מאוד. יש כאלה שמוסיפים גם את ״כנף ציון״, שיעבור בטאבו על שמה, כולל דלקן במימון המדינה ושלושה טייסים. העיקר שישחררו את ישראל לדרכה. לכל הדעות, דיל ישיר מהסוג הזה עם המשפחה, יהיה זול משמעותית מהישארותה בשלטון.
--------------------------------------------