בן כספית Ben Caspit - הערוץ הרשמי

>>>>>> נתניהו לא טרח להתייעץ עם מערכת הביטחון לפני שהחליט להוציא (דרך לחץ על טראמפ) את אמריקה מההסכם. כשזה נודע למערכת הביטחון, הוא קיבל אזהרות. המזהיר הראשי היה ראש חטיבת המחקר באמ"ן דאז, תא"ל דרור שלום. נוספו לו רבים אחרים. תא"ל שלום הסביר את המובן מאליו: "אני לא מבין בענייני ארה"ב כמוך וכמו דרמר", אמר לנתניהו, "אבל אני מבין בכדורגל. ולטראמפ אין רגל מסיימת. אי אפשר לסמוך עליו שיסיים את המלאכה". לדברי שלום, אליהם הצטרפו רוב בכירי מערכת הביטחון, בהיעדר חלופה מבצעית ראויה, אסור לצאת מההסכם. המוסד וארגוני הביון האמריקאים היו מאוחדים בדעתם שאיראן ממלאת את כל פרטי ההסכם. היו בהסכם לא מעט חסרונות, אבל הוא נתן לישראל שקט עד שנת 2030, בזמן הזה אפשר לעשות הרבה דברים שיאיצו את הפלת המשטר, אפשר לבנות אופציות צבאיות, אפשר להשקיע את האנרגיה והכסף במטרות רלוונטיות. נתניהו ציפצף על האזהרות. כרגיל, הוא יודע הכי טוב. אף אחד לא ילמד אותו על אמריקה. הוא הפעיל על טראמפ מכבש לחצים ולמרבה האסון, זה הצליח. טראמפ יצא מההסכם. ברגע שארה"ב יצאה והחזירה את הסנקציות, לא היה ניתן לדרוש מאיראן להמשיך להיצמד להסכם. האיראנים ראו ביציאה האמריקאית רישיון לפרוץ קדימה. והם פרצו. ועוד איך פרצו. כשהיה בתוך ההסכם, לא היה להם אורניום מועשר לדרגה של 60%, גם לא לדרגה פחותה של 20%. הם נתקעו על 3.75%. לא היו להם צנטריפוגות משוכללות. הם הורשו להחזיק מספר זעום של צנטריפוגות מהדור הישן והיה עליהם פיקוח חודרני 24/7, עם מצלמות ופקחים. עכשיו, הכל קרס. מה היתה התכנית של נתניהו? הוא העריך שהמשטר האיראני יקרוס תחת מדיניות ה"לחץ מכסימלי" של טראמפ, ואם לא המשטר יזחל חזרה להסכם טוב יותר וארוך יותר, ואם לא טראמפ יתקוף את האיראנים. שום דבר מכל זה לא יצא לפועל. המשטר החזיק מעמד, לא זחל וטראמפ לא תקף. הוא הפסיד את הבחירות לביידן. איראן הגיעה, בינתיים, למרחק נגיעה מהפצצה. היא הגיע לשם בטרמפ מיוחד שסידר לה בנימין נתניהו, בלימוזינה של הכסיל השימושי התורן שלו, דונלד טראמפ. עוד קודם, חטא נתניהו חטא קדמון נוסף כשהגיע לנאום בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי בשנת 2015. הוא עשה את זה מאחורי גבו של נשיא דמוקרט מכהן, ברק אובמה, באקט שנתפס כחסר תקדים ביחסי שתי המדינות. נתניהו ידע שהנאום לא ישנה דבר ולא ימנע את החתימה על ההסכם. הוא טען שבא לנאום "למען ההיסטוריה". הוא שיקר. הוא בא לנאום שבועיים לפני הבחירות בישראל, כי ידע שזה ישפר את סיכוייו לנצח את יצחק הרצוג. כך היה. הוא ניצח את הרצוג, זכה בעוד קדנציה, אבל הפסיד במערכה האמיתית שהוא מכנה "קרב חייו". ההסכם עם איראן נחתם והיחסים עם המפלגה הדמוקרטית כבר לעולם לא יחזרו לקדמותם. רוב ראשי יהדות ארה"ב וכמעט כל ראשי המפלגה הדמוקרטית, ביניהם תומכי ישראל מובהקים (ננסי פלוסי, צ'אק שומר), הזהירו את נתניהו שהנזק שהוא גורם לתמיכה הדו-מפלגתית של ארה"ב בישראל יהיה בלתי הפיך. ניחשתם נכון: הוא ציפצף. הוא רצה לנצח את הרצוג. אז עכשיו הרצוג הוא נשיא המדינה, דונלד טראמפ הוא נשיא ארה"ב וישראל נותרה במערכה כמעט לבדה. ההסכם הופך את איראן למעצמת על אזורית, מעניק לה את כל הבונוסים הנדרשים כדי להשתקם במהירות ולחזור לתמונת הגרעין, בעוד ישראל נותרה בבדידות מזהרת. הדמוקרטים כבר לא איתנו, גם הרפובליקנים כבר לא איתנו. אפילו הסנטור לינדזי גרהם התיישר השבוע והתייצב לצידו של טראמפ. החבר האחרון שלנו, אותו טראמפ, משליך אותנו עכשיו אל מתחת לגלגלי הרכבת. בזכות ביבי, הצלחנו לאבד גם את הבייס של טראמפ. נשארנו לבד עם ביבי, ועם הבייס של ביבי. --------------------------------------------