🚨 הפרקליטות הסכימה והתחרטה: האם יהלומים בשווי יותר ממיליון דולר יוחזרו למבריח?
ש' הורשע כבלדר הברחת יהלומים, והפרקליטות לא ביקשה חילוט. כש-ש' השתחרר ממאסרו הוא ביקש את השבת התפוסים, הפרקליטות הסכימה ובימ"ש אישר. אחר כך הפרקליטות חזרה בה, ולאחר כמה תהפוכות המחוזי קבע: "טעות של המדינה אינה עילה לעיון חוזר"
ביולי 2014 נעצר בנמל התעופה בן גוריון ש', אזרח ישראלי יוצא חיל האוויר ששימש כטייס בחברת התעופה הלאומית של דרום אפריקה וגר שם שנים רבות. בכניסתו לישראל, בודקי המכס תפסו יהלומי גלם שהבריח ש' בשווי עתק של יותר מ- 1.2 מיליון דולר ועוד 50 אלף דולר במזומן.
בהמשך חקירתו בלהב 433, הטייס הודה כי ביצע עשרות הברחות בנמלי תעופה כבלדר עבור יהלומנים בינלאומיים.
ארבע שנים לאחר מכן, נגד ש' הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, ובספטמבר 2020 הוא הורשע במסגרת הסדר טיעון בהברחת היהלומים, מניעת דיווח ועבירות מס, ונשפט לשנה מאסר בפועל. פרקליטות מיסוי וכלכלה לא ביקשה בכתב האישום ובמסגרת הרשעתו לחלט את היהלומים שנתפסו.
רק כמות מזערית של יהלומים מלוטשים בשווי 46 אלף דולר חולטו בהליך פלילי אחר של יהלומן שהודה כי ש' ביצע מקצת מההברחה עבורו. יהלומן אחר שנחשד כי היה היעד של רוב ה"משלוח" לא הועמד לדין, וכך לא נקבע למעשה מי היה אמור לקבל את רוב היהלומים.
שנה לאחר סיום המשפט, ולאחר שחרורו מבית הסוהר, ש' הגיש באמצעות סנגוריו – עו"ד ניר ישראל ועו"ד שחר שוורץ – בקשה להשבת התפוסים, או במילים אחרות: להחזיר לו את היהלומים בשווי 1.2 מיליון דולר, שנתפסו עליו בשנת 2014.
בבקשה שהגיש לבית משפט השלום בראשון לציון ב-2021, ש' טען כי על-פי חוק הוא זכאי לקבל את היהלומים – שכן הפרקליטות לא ביקשה את חילוטם מידיו כחלק מהרשעתו (כפי שנעשה בדרך כלל).
עו"ד ישראל הביא אסמכתא לכך שצווי התפיסה הפליליים של היהלומים פקעו זה מכבר בשנת 2016, מאחר שהפרקליטות לא ביקשה את חידושם. הם גם לא הוגשו כראיה במשפט שהסתיים בהסדר טיעון, ועל פי הוראת החוק – חפץ שלא הוגש כראיה יש להחזירו לידי האדם שממנו הוא נתפס.
באורח לא שגרתי – הפרקליטות שניהלה את התיק נגד הנאשם הסכימה שהניתוח המשפטי הזה מאת ההגנה נכון (!), ונתנה הסכמתה לשחרור היהלומים בשנת 2021, מאחר שהמשפט נגמר והתפוסים לא חולטו.
השופט ארז מלמד מבית משפט השלום בראשון לציון נתן תוקף פסק דין להסכמת הפרקליטות ואישר שחרור היהלומים והחזרתם ל-ש'.
אבל משטרת ישראל לא קיימה את ההחלטה וסירבה לשחרר את היהלומים שהוחזקו מאז תפיסתם אי-שם באחד ממחסני המוצגים הפליליים.
עו"ד ישראל הגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט – לאכוף את ההחלטה.
למרבה הפלא, הפרקליטות שוב חזרה על עמדתה והגישה הודעה בהסכמה עם ההגנה, כי היהלומים שלא חולטו בתיק הפלילי – יושבו ל-ש'. בית המשפט נתן פעם נוספת תוקף להחלטה.
אולם אז, כעבור חודש, מישהו בפרקליטות התעורר בבהלה, והוגשה בקשה לעיון חוזר. עכשיו פרקליטות מיסוי וכלכלה שינתה את עמדתה וטענה כי ההסכמה שנתנה בפעמיים הקודמות להחזרת היהלומים לידי הנאשם המורשע – מקורה בטעות שלה (!).
בבקשה לעיון חוזר ביקשה הפרקליטות לבטל שלוש החלטות קודמות של בית משפט להחזרת התפוסים, שניתנו על בסיס הסכמתה.
הפרקליטות טענה כי היהלומים הוחרמו כבר על ידי המכס באופן חלוט וסופי בשנת 2014 לאחר תפיסתם, בהליך מנהלי שבסמכות המכס.
פרקליטות המדינה לא יכלה לטעון שלא ידעה על התפיסה במכס – אז היא טענה שלא הבינה את משמעות ההליך במכס – שהוא הליך מנהלי ואזרחי מקביל להליכים הפליליים.
לפי הסבר הפרקליטות לבית המשפט, מאחר ולא הבינה את משמעות צווי המכס – היא אישרה בשגגה את החזרת היהלומים, אולם מסתבר כי יחידת המכס ברשות המסים מחרימה תפוסים לאוצר המדינה תוך 30 יום, אם לא הוגשה השגה על התפיסה בהליך המנהלי, והדבר קרה מזמן בשנת 2014.
עו"ד ישראל הוכיח מנגד, כי בניגוד לדברי הפרקליטות, שבוע אחרי תפיסת היהלומים במכס נתב"ג נחתם צו שופט שהורה להעביר את היהלומים מהמכס לחזקת המשטרה, כיוון שנפתחה חקירה פלילית נגד המבריח ש', והתפיסה עברה למסלול הפלילי, שבו כזכור הפרקליטות לא הגישה בקשת חילוט.
הפעם האחרונה שבה בית המשפט האריך התפיסה הפלילית היתה בשנת 2016. זאת ועוד: מתברר כי היהלומים מוחזקים גם כיום בידי המשטרה.
הפרקליטות התעקשה כי ההליך הפלילי שנפתח נגד ש' לא ביטל את ההליך המנהלי, וכי הבקשה לשחרור הרכוש "לא תופסת" כי הוגשה בקשר לתיק הפלילי – והרכוש הוחרם כבר במסלול אחר.
אחרי הגשת טענות הצדדים חלו מספר תהפוכות:
תחילה, השופטת דורית סבן נוי קיבלה את בקשת המדינה לעיון חוזר וביטלה את ההחלטות הקודמות של בית המשפט, שהורו כמה פעמים על שחרור היהלומים לנאשם.
השופטת סבן נוי קיבלה כי "הפרקליטות נפלה לכלל טעות בכל הסכמותיה", ואין בסמכותה או בסמכות בית משפט להורות על ביטול התפיסה המנהלית.