Elizabeth Rimini אליזבט רימיני

היועץ הצבאי הבכיר של ביידן נוזף בישראל על איבוד הקרקע לחמאס גנרל צ'ארלס ק. בראון מיעט לדבר באופן שלילי על כוחות ישראליים. [צ'ארלס ק. בראון הוא גנרל 4 כוכבים, המכהן כיושב ראש המטות המשולבים, כלומר – הרמטכ"ל האמריקאי. א.ר.] מאת פול מקלירי ולארה זליגמן 20/05/2024 [תרגום: אליזבט רימיני] [כותרת התצלום:] יו"ר המטות המשולבים צ.ק. בראון, שלעתים רחוקות גוער בכוחות ישראליים, אמר שהטקטיקה הישראלית של דחיקת לוחמי חמאס מאזור אחד ואז עזיבה מקשה על השגת יציבות מתמשכת. | פרנסיס צ'ונג/פוליטיקו הגנרל הבכיר של הפנטגון הביע ביקורת נדירה על אסטרטגיית המלחמה של ישראל ביום שני, והזהיר כי כישלון הכוחות הישראליים להחזיק שטח שהם נטלו מחמאס בצפון עזה עשויה להיות בעלת השפעות ארוכות טווח. "לא רק שאתה צריך ממש להיכנס ולסלק את היריב מולו אתה עומד, אתה צריך להיכנס, להחזיק את השטח ואז אתה צריך לייצב אותו", אמר גנרל סי.ק. בראון, יו"ר המטות המשולבים, בהתבסס על שנות [ניסיונו] במזרח התיכון. בראון, שממעט לגעור בכוחות ישראליים, הדגיש כי הטקטיקה הישראלית של דחיקת לוחמי חמאס מאזור אחד ואז עזיבה מקשה על השגת יציבות מתמשכת. במקום זאת, הוא רמז, הם מוותרים על הקרקע לחמאס שיחזור ויערער את המאמצים ההומניטאריים לסייע לאוכלוסייה בעזה. בשבועות שלאחר מתקפה של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, פתח הצבא הישראלי בפלישה קרקעית לצפון עזה כדי לשרש את לוחמי חמאס. לאחר שבועות של לחימה קשה, ישראל אמרה שהיא ניצחה בקרב בצפון המובלעת והוציאה את כולם מלבד קומץ חיילים. לוחמי חמאס חזרו מאז לאזורים בצפון עזה, ואילצו את ישראל לנסות ולהשתלט מחדש על קרקע שכבר שלטה בו. העימותים המחודשים העמידו בספק כמה זמן תימשך הלחימה בעזה, והאם המטרה של ממשלת ישראל למיגור חמאס בת השגה. דיווחים במהלך השבוע האחרון פירטו קרבות עזים ברחובות ג'בליה העמוסים בצפיפות ותקיפות אוויריות מחודשות של ישראל על מטרות בעיר עם התגברות הלחימה. בראון, בהסתמך על לקחים של ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן, אמר ביום שני כי לאחר שישראל "הודיעה שהם לא החזיקו [בשטח], מה שמאפשר ליריב שלך לאכלס מחדש אזורים אם אתה לא שם". הצורך לחזור לאותם אזורים מספר פעמים "עושה את זה יותר מאתגר [עבור ישראל] בכל הנוגע ליכולת לעמוד ביעדים שלהם להרוס ולהביס את חמאס צבאית". ממשלת ישראל אמרה שבכוונתה לפרק את חמאס, להרוג או ללכוד את מנהיגותו, ולהציל את כ-130 בני הערובה הישראלים שעדיין מוחזקים בידי הקבוצה. שמונה חודשים לתוך המלחמה, ישראל לא השיגה אף אחד מהיעדים הללו. המתיחות בממשלת ישראל גוברת, עם קריאות לראש הממשלה בנימין נתניהו לפרסם בפומבי תוכנית למלחמה ותוצאותיה. שר הביטחון הישראלי יואב גלנט, שספג ביום שני צו מעצר מבית הדין הפלילי הבינלאומי, חלק בשבוע שעבר על ממשלת הימין של נתניהו בכך שדחה את הרעיון של כיבוש ישראלי ארוך טווח של עזה לאחר המלחמה. עזה יציבה שלאחר חמאס "תושג רק כאשר ישויות פלסטיניות ישתלטו על עזה, בליווי גורמים בינלאומיים", אמר גלנט. "לא אסכים להקמת שלטון צבאי ישראלי בעזה". בראון, בהערותיו ביום שני, התייחס לאתגרים המרובדים של הבסת חמאס. "חמאס הוא לא רק ארגון, זו אידיאולוגיה", אמר ורמז לאופן שבו שולט חמאס בשטח מאז 2005. "אז אתה צריך לחשוב על כלל המכלול כדי לספק ביטחון לא רק לישראל, אלא לאזור.”

אפילו הרמטכ"ל האמריקאי יודע, חייבים לשלוט בשטח של רצועת עזה כדי להביס את חמאס. תרגום המאמר המלא בפוסט הבא. כדאי שבישראל יעשו מה שאנשי המקצוע הצבאיים האמריקאים אומרים, ולא מה שהפוליטיקאים הנכלוליים שלהם אומרים.

ברוך ה' התחקיר שלנו על אימוני הרש"פ בפקיסטן מזעזע רבים, כולל בתוך המערכות הביטחוניות והמדיניות ובעזרת ה' נקווה שישנה את צורת החשיבה וההסתכלות באופן שיציל חיים. העבודה עליו ארכה ימים ארוכים וכמו כל תחקיר שלנו מצריכה המון משאבים. אין לנו טייקונים מאחורינו, לא את האיחוד האירופי ואפילו לא את הקרן החדשה אלא רק את הציבור הרחב. מוזמנים לתמוך בפעילות של הקול היהודי ולהיות שותפים לתחקירים שמשנים פה את המציאות

תחקיר של הקול היהודי: מחבלים מיהודה ושומרון מתאמנים בפקיסטן, ובמערכת הביטחון שלנו כלל לא שמעו על זה ולא נערכים.

ראו הסבר בפוסט קודם

שאלתם את עצמכם למה השמאל רוצה כל-כך בחירות דווקא כאשר ידוע שבעקבות טבח 7 באוקטובר העמדות של הציבור דווקא זזו ימינה? למה הם לא חוששים מתבוסה בבחירות? שאלתם את עצמכם למה חשוב להם כל-כך לסלק מהצבא מפקדים בכירים בעלי עמדות ימין, ולא מסתפקים בהשארתם בצבא בתפקידים משניים ובדרגה שאינה עולה על תת-אלוף? למה הם כל-כך נחרדים מכך שאנשי הציונות הדתית מאיישים יחידות לוחמות שבעצם מגנות על חייהם? את התשובות אפשר למצוא בהיסטוריה, בתהליכים שמהווים השראה למה שגורמים מסוימים בשמאל מן הסתם זוממים. ההשראה שלהם מגיעה מהבולשביקים (https://he.wikipedia.org/wiki/בולשביזם) שהם בתורם שאבו השראה מהיעקובינים שחוללו את הטרור של המהפכה הצרפתית (https://he.wikipedia.org/wiki/שלטון_הטרור) . לאחר מהפכת אוקטובר (https://he.wikipedia.org/wiki/מהפכת_אוקטובר) שהייתה השלב השני במהפכה הרוסית, הבולשביקים עדיין לא שלטו ברוסיה, והייתה להם עדיין התנגדות. למעשה, כפי שתראו מיד, הם היו מיעוט. אבל הם הצליחו על-ידי מסיתים להמריד את הצבא. חיילים שמאסו בלחימה במלחמת העולם הראשונה מרדו במפקדים הבכרים שלהם ואף רצחו לא מעט מהם, וגם בזזו אנסו והשתכרו כמו שחיילים רוסיים יודעים. כוחות צבא כאלה נאמנים לבולשביקים פעלו בפטרוגרד שבה התנהלו העניינים. לנין הכריז על בחירות לאספה המכוננת (https://he.wikipedia.org/wiki/האספה_המכוננת_הרוסית), ואף הבטיח לכבד את החלטותיה. לנין ידע מראש שהוא לא צפוי לנצח בבחירות הללו, אבל זה לא הטריד אותו, כפי שתכף תבינו למה. ואכן, בבחירות שהתקיימו זמן קצר לאחר ההפיכה, נחלו הבולשביקים תבוסה. הם זכו רק ב-175 מושבים מתוך 715 באספה המכוננת, וזאת למרות שהרשימה הבולשביקית כללה גם עריקים ממפלגה אחרת. כשהאספה המכוננת התכנסה, הבולשביקים דאגו שהיא תתנהל תוך מהומות. את הפגנות התמיכה באספה הם פיזרו בכוח, תוך שימוש בנשק חם. לפנות בוקר האספה פוזרה, ולא ניתן לה להתכנס שנית. מתנגדי הבולשביקים לא גילו התנגדות אפקטיבית לצעדים הדיקטטוריים הללו. הם האמינו בתמימותם שהממשלה הבולשביקית, שנתמכת על-ידי מיעוט בעם, לא תחזיק מעמד ושניתן להסתפק בהתנגדות לא אלימה כדי להפילה. אבל בניגוד להם, הבולשביקים האמינו (כמו היעקובינים) שהמטרה מקדשת את האמצעים ולא בחלו באף אמצעי. עם הזמן הממשלה הזמנית של לנין וטרוצקי הסירה משמה את הסיומת "זמנית", והמפלגה הבולשביקית שינתה את שמה למפלגה הקומוניסטית, והיא הייתה למפלגה החוקית היחידה במדינה. בהערת אגב נזכיר כי הגרמנים שניהלו באותה עת מלחמה עם רוסיה, הם אלה שהעבירו את לנין ברכבת משוריינת לרוסיה בזמן הנכון, והם מימנו את הוצאות המהפכה שהוא חולל. והוא מצידו מיד לאחר תפיסת השלטון חתם עם גרמניה על הסכם כניעה משפיל שנודע בשם חוזה ברסט-ליטובסק (https://he.wikipedia.org/wiki/חוזה_ברסט-ליטובסק). ולאחר מכן הוא וממשיכיו סייעו לגרמנים לעקוף את המגבלות לגבי נשק שהוטלו עליהם במסגרת חוזה וורסאי (https://he.wikipedia.org/wiki/חוזה_ורסאי). אתם בטח אומרים לעצמכם, אצלנו דבר כזה לא יכול לקרות. אז רציתי להזכיר לכם את אמירתו של יאיר לפיד כשהצדיק מדוע אינו מביא את ההסכם עם חיזבאללה לאישור הכנסת: "אופוזיציה מופקרת", את דבריו של המנהיג העליון אהוד ברק שדיבר על "גופות בירקון", ואת מקורות המימון הבלתי-נדלים של "המחאה". ולכול החסידים התמימים שקנו את המרכולת של השמאל על "ההפיכה המשטרית" ועל "הדאגה לחטופים" ומשתפים איתם פעולה, רציתי גם להזכיר את הפתגם שהיה נפוץ בקיבוצי הארץ עד שנות החמישים לפחות: "כשחוטבים עצים עפים שבבים". אל תהיו השבבים! בתמונה המצורפת: מהפכנות ישראלית סטייל 2011.

ב-24 במאי, רק 10 ימים לאחר הכרזת המדינה, בעוד צבאות ערב פולשים לתוך ישראל שזה עתה הוקמה, הנחה דוד בן גוריון את המטה הכללי שהמטרה האסטרטגית היא שהגבול של ישראל עם לבנון יעבור על הליטני. הגיע הזמן שהמטכ"ל ימלא אחר ההנחיה.

בכול תולדות מלחמות ישראל יש רק ניצחון אחד שהצליח לנו – מלחמת העצמאות. והסיבה שזה הצליח לנו זה משום שעשינו מה שהיינו צריכים לעשות ולא דיברנו על "היום שאחרי". כבשנו שטחים שלא ניתנו לנו בתוכנית החלוקה, הנחנו לערבים שהיו בהם לברוח, סיפחנו אותם, והקמנו עליהם יישובים יהודיים. אם היו שואלים את בן גוריון מראש מה התוכנית שלו ליום שאחרי, והוא היה מספר את זה, זה לא היה קורה. כי כל העולם ואשתו היו מתגייסים למנוע מאיתנו את זה. אבל זה קרה. אז אם מישהו שואל אתכם מה התוכנית שלכם ליום שאחרי, תענו לו כמו ויקטור חלפון: "מה שעשינו ב-48". יום עצמאות שמח עם ישראל.