אינטרנט ישראל

שני פוסטים באתר. על בינה מלאכותית והדרך הנכונה לפתח איתה - ההמשך של הסדרה של הדברים הבסיסיים שכביכול כולם צריכים לדעת אבל לא בטוח שכולם יודעים. הפוסט הראשון, שפרסמתי בשבוע שעבר והתעצלתי לעשות לו קידום, הוא על הוקים. דרך מעולה לקשור פעולות דטרמניסטיות לפיתוח עם LLM. רגע, מה? כן. למשל בדיקות אבטחה, סאב אייג׳נטים שמריצים בדיקות נוספות וכל מה שבא לכם לעשות. זה קיים בכל עורכי הקוד מבוססי ה-LLM ומומלץ בחום להכיר את הפיצ׳ר הזה. קל, נעים ונחמד. https://internet-israel.com?p=12056 הפוסט השני הוא על ״מצב תוכנית״ של אייג׳נט. במיוחד בפיצ׳רים גדולים, כדאי לתת ל-LLM לבנות תוכנית של שינויים לפני שאנחנו נותנים לו לרוץ. אני מאמין שרוב המתכנתים מכירים את המצב הזה אז הסברתי איך אני עובד עם זה כדי למזער כמה שיותר בעיות ותקלות בקוד ולהגביר את היכולת שלי לבצע בקרה על הקוד במיוחד במערכות רגישות ובקוד שעלול להיות בעייתי. https://internet-israel.com?p=12060 -- בימים אלו אני מסיים קורס מעניין בסוציולוגיה של תרבות ומגדר, למדתי בלא מעט קורסים אקדמיים כאלו בשנים האחרונות וזה בהחלט פותח את המחשבה לקונטקסט היותר רחב של טכנולוגיה והאקינג. המקרה הבא שסיקרתי בדה מרקר מדגים את זה. זה אולי נראה קטנוני אבל זה כן מעניין במיוחד כשיש סוף טוב ואף אחד לא נפגע. העניין הוא... ממשקים. הרבה פעמים לממשקים יש כוח עצום על החיים שלנו. ממשקים לא רק משקפים מציאות אלא גם מייצרים אותה. למשל, מערכת ממוחשבת שכל אזרח צריך לעבור בה לתרומת איברים שבה כדי לא לתרום צריך לסמן. כלומר התרומה היא ברירת המחדל. גם לפעמים מה שלא מופיע בממשק קובע. דוגמה נ-ה-ד-ר-ת לזה ראיתי במקרה שהגיע אלי: בית החולים ליולדות באיכילוב שבו יש מערכת לרישום ילודים, כמו בכל בית חולים. הורים שהגיעו לרשום את הילד שלהם ורצו ששם האבא יהיו שני נענו בתשובה מפתיעה: ״אי אפשר״. למה? ״כי המחשב!״. כשההורים התעצבנו, אמרו להם שזה מגיע ממרשם האוכלוסין. ״זה המחשב שלהם״. בדיוק בסדרת מערכונים ישנה בשם בריטניה הקטנה, בטח רובכם לא מכירים אבל אני אוהב רפרנסים של זקנים. בכל מקרה, יש שם מערכון קבוע של איזו פקידה שבאים אליה ולא משנה מה קורה היא אומרת ״המחשב אומר לא״. עכשיו, לחלקכם זה בטח יראה קטנוני ״מה הבעיה ששם המשפחה של האבא יהיה ראשון״, או ״מה הבעיה ללכת למשרד הפנים שבועיים אחר כך ולשנות?״. יש מצב, אבל זה באמת מעצבן ומציק וגם דברים כאלו יכולים לשנות החלטות על שם, מה יותר התערבות בהחלטה הכי אינטימית של הורים? החלק המעניין הוא באמת המחשבה מתי דברים כאלו פוגשים אותנו. במקרה של איכילוב, אחרי שוידאתי, פניתי לרשות האוכלוסין, הדוברת שלהם מעולה והבטיחה לי שזה אילוץ שלא מגיע מהם. בדקתי גם עם בתי חולים אחרים. כנראה שהמתכנת של הממשק באיכילוב לא חשב עד הסוף שיש הורים שירצו ששם המשפחה של האב יהיה שני.פניתי לדוברת של איכילוב ולשמחתי לא רק שקיבלתי תגובה עניינית. היא הבטיחה שיתוקן ואכן אחרי שבוע תוקן והיא הודיעה לי. מה שכן, באייטם כן ניסיתי להכנס לפן הסוציולוגי של ממשקים ואפילו ראיינתי את הסוציולוג ד״ר דן קוטליאר על מקרים נוספים שבהם ממשקים משפיעים על החלטות. מבטיח באייטם הבא לחזור לביזיונות, אבל לפעמים מעניין להסתכל על ההקשר הרחב של הדברים וגם מותר לכתוב על דברים מציקים שנפתרו. האייטם זכה להתעניינות רבה וזה שימח אותי: https://www.themarker.com/captain-internet/infosecurity/2026-05-28/ty-article-magazine/.premium/0000019e-68b7-d3a6-addf-eff7cde80000