סקירות ספרים - tamar.gur.books

רוזאנה וי [אהבתי] / מעין רוגל על מה הספר? ורד בלאס היא אישה די רגילה. גרושה, שתי בנות, עובדת משרד החינוך. אף אחד לא יודע שהיא בעצם זו שעומדת מאחורי שם העט רוזאנה וי – סופרת שהוציאה טרילוגיית ספרים רומנטיים רבת מכר. טוב, כמעט אף אחד לא יודע – בכל זאת יש לה גם עורכת ויח”צ שיודעים מי היא. לקראת הוצאת הספר החדש שלה, הם שולחים אותו לחמש קוראות בטא שנבחרו בקפידה. אחת מהן, אבישג, שמעריצה את הספרים, מתחילה לנסות ליצור קשר יותר אישי עם רוזאנה-ורד, וורד מוצאת את עצמה במערבולת. הגבולות מתחילים להיטשטש: בין ורד לרוזאנה, בין הספר שכתבה לסיפור האישי שלה, בין אבישג ובינה. ואם זה לא מספיק, ורד מתחילה לחשוד שיש סופרת מסתורית שמתחילה לכתוב ספר עליה – ורד עצמה. מצד שני, האם לא כולנו מרגישים לפעמים שספר שאנחנו קוראים נכתב עלינו? מה חשבתי עליו? קודם כל – וואו. למרות ששמעתי על מעין רוגל המון, וגם ראיינתי אותה לקבוצה, לא ידעתי כמה טוב היא כותבת. היא ממש יודעת להעביר סיפור מעולה. היו לי הנחות לאן העלילה תלך אבל מעין הצליחה להפתיע אותי כמה וכמה פעמים. מי שעוקב קבוע אחרי הסקירות שלי יודע שאני לא מאד אוהבת לקרוא ספרות ישראלית כי בהרבה מקרים היא מכילה אלמנטים קבועים (אני קוראת לזה “הצ’קליסט”) – כמו גיבור מיוסר, סצנות מיניות שלא תורמות לעלילה, נושאים פוליטיים, קללות, לפעמים יש גם שנאה כלפי דתיים, ועוד. ספרים כאלו נוטים לדבוק מאד בישראליות בעיקר בצד האפל והמכוער שלה. לא בשביל זה אני קוראת ספרים – אני רוצה אסקפיזם. מעין מצליחה לכתוב ספר ישראלי – אבל להתרחק לחלוטין מכל הנושאים האלו. גם כשיש נושאים שהם יותר רגישים (כמו התייחסות לחרדיות שכותבות בשם עט) – הכל כתוב בצורה מאד מכבדת ויפה. הספר מתמקד בחוויית הספרות: גם מצד הסופרת שצריכה לעמוד בדדליינים, למלא תשובות לראיונות או להתמודד עם רשתות חברתיות – וגם בחוויה של הקוראות, בדגש על הספרות הרומנטית: הפוסטים בפייסבוק, הכנסים הרומנטים, וכל האווירה שמסביב. יש בו משהו שאני חושבת שרוב הקוראות (והקוראים) של הספר יקראו אותו ויגידו “היי אני גם השתתפתי בשירשור כזה בפייסבוק!” או “יוו זה ממש מה שקורה בכנסים הרומנטיים שהייתי בהם!”. כמו שכתבתי למעלה – האם לא כולנו מרגישים לפעמים שאנחנו קוראים ספר שנכתב עלינו?

אני שותה עוד קפה וממשיכה לעבוד. למרות שאני לא סובלת את מה שאני עושה. [….] ים-יבשה הוא סיפור טוב, ואני מרגישה שאני מחריבה אותו בשבילן. זה חלק מהעבודה. וזה מה שימכור עותקים. וזה מה יש.

הסיפור מרתק, קולח. כתוב מעולה. זה סיפור בתוך סיפור. כי בתוכו משולבים קטעים מתוך הספרים שרוזאנה כותבת, וגם מתוך הספר שהסופרת המסתורית כותבת, ודרכם העלילה מתפתחת. הספר נותן גם הצצה לעולם של הוצאות הספרים (בדגש על הוצאה עצמית, כשאין לך גב של הוצאה גדולה מאחוריך), ומעלה הרבה מחשבות של “מעניין עד כמה מעין ביססה חלק מהסצנות או הדמויות על אנשים שהיא מכירה באמת, כמו שרוזאנה עושה…”. בעיני זה ממש ממש מרתק. הספר הוא לא לגמרי מתח קלאסי ולא לגמרי רומנטי במובן הרגיל. הוא פרוזה שמכילה אלמנטים של מתח ורומנטיקה. יש בו מעין תעלומה סביב הסופרת המסתורית אבל היא לא המרכז האמיתי של הסיפור וגם הרומנטיקה היא לא המרכז של הסיפור – אם כי יש הרבה דיבור על ספרים רומנטים ואיך נכון לכתוב אותם. הוא בהחלט מותח במובן של עלילה מרתקת וסוחפת שקשה להניח מהיד, והוא עשה לי חשק גדול לנסות לקרוא עוד ספרים של מעין. טריגרים ותכנים רגישים גירושין וההתמודדות שאחרי, כת (זכרונות מהעבר), סטוקריות. מבחינת מיניות – אין סצנות מיטה ממש, אבל יש התייחסויות לספרים רומנטים ואירוטים כולל ציטוטים מהם כך שיש מעט פירוט. אבל ממש בקטנה. הוצאת מרווחים | 265 עמ’ | יוני 2024 הפוסט רוזאנה וי [אהבתי] הופיע לראשונה ב-מה חשבתי על....

ואז מגיע הספר השני ואומר לקוראים “תזרקו לפח את כל המסרים שלי על אהבה אמיתית, אנחנו חוזרים לקלישאות מטופשות!”. כשגרים מספר לאייסלה שהיא היתה מבקרת בממלכה שלו והוא מחק לה את הזכרונות – דמיינתי מפגשים רומנטים כמו אצל לזוג צעיר שמתגנב אחד לשני. ממש לא דמיינתי את הסיפור שהיא נזכרת בו בספר 2, שהוא לחלוטין “משונאים לאוהבים” קלישאתי ולא אמין בכלל. שמישהו יסביר לי – למה גרים התאהב בה מלכתחילה? נכון שהם עוברים ביחד חוויות של סכנת חיים והכל, אבל עדיין רוב החיבור ביניהם נובע מתשוקה מינית (“אני שונאת אותך אבל אני עדיין רוצה שתיגע בי!”), סתם הידלקות והתאהבות נעורים (מצד אייסלה, שהיא צעירה בודדה), לא מאהבה אמיתית של חיבור עמוק ונכון או התאמה כלשהי ביניהם. אז למה פתאום הסופרת הפכה את הקשר ביניהם לאהבה מהסוג האמיתי בניגוד לכל מה שהיא בנתה בספר הראשון??? סוף הספר אני לא יכולה לספיילר את הסיבות – אבל לא אהבתי בכלל את הסוף של הספר. התאכזבתי וכעסתי. חברה נתנה לי תקווה שאולי הספר הבא יפצה על זה אז אני אתן צ’אנס לשלישי כשהוא יצא. חורים בעלילה ותהיות איך אייסלה הגיעה בפעם הראשונה לממלכת האופליים אם ההגעה בעזרת השרביט מתבססת על דמיון חזותי? למה אייסלה מצמיחה את כל האי אבל לא את פרחי המרפא? שורה תחתונה בגלל העלילה הקצבית והמעניינת, כן נהניתי לקרוא את הספר למרות כל החסרונות והבעיות שלו (שאני מניחה שלא יפריעו לרוב הנוער הבוגר שיקרא אותו), ואני כן ארצה להמשיך לשלישי. האם אמליץ בסוף על הטרילוגיה כולה? הכל תלוי בספר 3 ואיך הוא יגמר והאם הסופרת תחפה על הבחירות המצערות שהיא עשתה בספר הזה, או לא. טריגרים ותכנים רגישים אלימות ברמה גבוהה כולל איברים כרותים, נעיצות פגיון באיברים שונים, טבח ועוד. מיניות ברמה יחסית גבוהה – לא לגמרי אירוטי, אבל יותר ממה שמקובל בדרך כלל בספרים לנוער בוגר. יש יותר פירוט גרפי מההתמזמזויות וההתגפפויות של הספר הראשון. הוצאת מודן | 384 עמ’ | תרגום: סיוון מדר | יולי 2024

לייטלארק 2 – ארס-אופל / אלכס אסטר אזהרה: מכיל ספוילרים לספר הראשון על מה הספר? הספר ממשיך מאותה נקודה בדיוק בה עצרנו בספר הראשון: אייסלה מנסה לפתוח את הכספת. במהלך הספר היא נזכרת בהדרגה בזכרונות שגרים מחק ממנה, לומדת להתמודד עם הכוחות החדשים שלה, ונכנסת בהדרגה לנעלי השלטון. אם לא קראתם את הספר הראשון, זה הרגע לעזוב את הקריאה פה וללכת לקרוא אותו. מה חשבתי עליו? טוב, זה מורכב. השורה התחתונה בסוף. אבל לפני שאפרט, טיפ קטן: בספר הראשון התלוננתי על זה שהכניסה לעולם בספר היתה מאד קשה ומבלבלת. בספר הנוכחי הרגשתי אותו דבר מכיוון אחר – חשבתי שאני זוכרת מספיק מהספר הקודם בשביל לקרוא את השני ושמה שאני לא זוכרת לעומק בטח יזכירו לקוראים, אבל הסופרת בנתה כנראה על זה שכולם זוכרים כל פרט מהספר הראשון, והתזכורות שהיא נתנה היו מאד מינימליות. בעמ’ 15 עצרתי את הספר, הלכתי לקרוא מחדש את כל הפרקים האחרונים של לייטלארק 1, ואז חזרתי ל2. העלילה העלילה מרתקת, באמת. הקצב מאד מאד גבוה, לפעמים יותר מדי. הרגשתי לפעמים שחסרים לי קטעי קישור. כל הזמן אייסלה מסתבכת בדברים, פרק אחד קורה משהו והיא ניצלת, ופרק אחרי זה שוב קורה משהו. היו דברים שהיו כל כך קיצוניים שהייתי בטוחה שעוד רגע יגידו שאייסלה התעוררה וזה היה חלום. היו גם כל מיני דברים קטנים שהרגישו לי כמו אקדחים שיירו בהמשך אבל לא קרה איתם כלום. הפרקים עוברים כמעט לסירוגין בין ההווה לבין העבר – הזכרונות של אייסלה מהתקופה שהיא ביקרה את גרים. בהתחלה התקשיתי קצת לעקוב וזה הצריך ממני לשים לב באופן פעיל לשמות הפרקים (אם זה הווה או עבר). באופן לא ברור, למרות שיש טריגרים שגורמים לאייסלה להיזכר בזכרונות מסויימים – איכשהו הזכרונות מגיעים אליה בדיוק לפי סדר התרחשותם. מאד נוח לסיפור, לא ממש אמין עלילתית. הדמויות בגלל שהקצב של העלילה כל כך מהיר הרגשתי שבקושי מתעמקים בדמויות. לא הרגשתי שאני מצליחה להתעמק ולהתחבר לדמויות החדשות, בטח שלא הישנות. הכל עבר נורא מהר. גם דמויות שהוזכרו בשביל להיות חשובות בהמשך – פתאום די נעלמו ברקע. גם הדמות של אייסלה קצת עצבנה אותי עם כל ה”הו אני שבורה ומיוסרת, למה אתה אוהב אותי בכלל”, ובעוד ממש רציתי לראות אותה הופכת לשליטה חזקה לצד אורו – זה מאד נזנח. פה ושם יש סצנות שהיא מתפקדת בתור מישהי ששולטת על שתי ממלכות, אבל חצי ספר מתמקד בזכרונות מהעבר, והשאר מתפזר בין כמה קווי עלילה כולל הקשר בין אורו ואייסלה אז נשאר יחסית מעט סביב השלטון עצמו. אייסלה עדיין מתייחסת לעצמה בתור נערה חסרת אונים שכל החיים הרחיקו אותה מהעם, הממלכה והשלטון, אין לה מושג איך לשלוט, והיא מסכנה נורא. היא נעה בין שני מצבי קיצון – לפעמים היא מאד נתלית באחרים ומה יגידו ומה יחליטו, ולפעמים היא פשוט לוקחת בעצמה את ההחלטות ואז עושה בחירות מאד מאד מטופשות (ואפילו בלי לקחת איתה גיבוי). רומנטיקה אם בספר הראשון נשארנו ברמת ההתמזמזויות ואולי חצי עמוד קצת מעבר – כאן אנחנו עולים שלב, לגמרי. יש לא מעט סצנות מיטה או כמעט-סצנות-מיטה, שמפורטות באופן חלקי. יש התייחסויות לעירום, גיפופים, שדיים, גניחות ועוד. מעבר לזה, יש ביטויים יותר מעודנים כמו “הוא החליק את ידיו בין ירכיה לעבר הנקודה ש…” או “היא הסתכלה למטה לעבר ההוכחה שהוא חושק בה”, במקום מילים יותר מפורשות לאיברי הגוף בפלג הגוף התחתון. (אל תתפסו אותי במילה בציטוטים, זה בכלליות, לא ציטוט מדוייק). לא אהבתי את הרומנטיקה בספר מכל מיני סיבות. קודם כל, לקחו את שאלת ההסכמה לקיצון השני. אם בספרים של פעם הבחור היה פשוט מנשק את הבחורה בלי לשאול, בספרים המודרנים הבחור לא מנשק את הבחורה גם כשהיא מתחננת, כי מתברר שהוא יודע יותר טוב ממנה ש”זה עוד לא הזמן” כי היא עייפה מדי או משהו. דבר שני – כמה אפשר לחכות כבר שיקרה משהו? הוצאתם לנו את המיץץץץ. לפחות תתנשקו, אתם כבר חודשים שלמים ביחד בידיעה שאתם אוהבים אחד את השני! דבר שלישי – עד שקורה משהו, אז למה בספרים תמיד הפעם הראשונה היא מ-ד-ה-י-מ-ה והם גם עושים את זה כמה פעמים בלילה הראשון (!!!), כאילו נכון שזה עולם פנטזיה אבל לא נראה לי שהמיניות שם שונה משלנו. ומישהו בכלל מדבר על זה שגרים ואורו בני מאות שנים ואייסלה היא בחורה צעירה ולא מנוסה? אז מה אם הם נראים צעירים. בפועל הם במקום אחר לגמרי בחיים. עוד על הרומנטיקה – אזהרה: כולל ספוילרים לספר הנוכחי הספר הראשון התמקד מאד במה זו אהבה אמיתית, ועל זה התבסס הסוף של הספר. החיבור בין אורו לאייסלה היה אמיתי – הוא הגיע בלי אינטרסים, מתוך היכרות שנוצרה באופן טבעי מהמשימות שלהם יחד. החיבור בין גרים לאייסלה התבסס על תשוקה מינית – הוא חתיך ואפל והיא נערה צעירה. אהבתי מאד את סוף הספר הראשון שנתן לאייסלה להבין שמה שהיא מרגישה באמת זה אהבה כלפי אורו, ולא כלפי גרים.

קוד קופון לרכישת קורא ספרים אלקטרוני בוקס של חברת אוניקס. (onyx boox) 5% הנחה ברכישה מהיבואן: https://onyxboox.co.il/

קוד קופון סטימצקי 10% הנחה על כל האתר. https://www.steimatzky.co.il

היפה מכולן / סרינה ולנטינו כשהייתי בגיל הגן, יצא הסרט שלגיה לקולנוע בישראל. אני זוכרת שלא רציתי ללכת לסרט כי פחדתי מאד מהמכשפה, אבל חברה של אחותי הרגיעה אותי והבטיחה לי שתחזיק לי את היד. אני חושבת שזה הסרט הראשון שראיתי בקולנוע ועד היום יש לי פינה חמה בלב אליו. כמובן שראיתי אותו מאז עוד עשרות פעמים בוידאו… כשידיעות הכריזו שהם מוציאים את סדרת הנבלים מאד התרגשתי, אני מתה על סרטי דיסני ואגדות ואני מוכנה לקרוא בערך כל דבר שקשור אליהם. על מה הספר? כולנו יודעים איך נגמר הסיפור של שלגיה. אבל איך הוא התחיל? איך המלכה הרעה הפכה להיות כזאת? סדרת הנבלים באה לספר לנו את הסיפור מזווית קצת אחרת. הספר הראשון בסדרה – היפה מכולן – מתמקד במלכה הרעה, האם החורגת של שלגיה. מה חשבתי עליו? תראו, זה ספר נחמד. חביב. הוא לא עמוק, הוא מאד לנוער. מין סיפור אגדה שכתוב בצורת אגדה שהוסיפו לה נפח כדי לעבות אותו לספר / נובלה. זה לא רע, אבל זה לא מדהים. בשנים האחרונות (טוב, כבר די הרבה שנים) יש טרנד מאד גדול להציג את הצד של הנבלים: מליפיסנט, קרואלה, וכנראה שיש עוד סרטים בתכנון עתידי. הרבה פעמים המסרים ביצירות האלו הם “אין נבל רע, יש נבל שרע לו”. המסרים האלו נותנים לגיטימציה לרוע ולטרור, כי “הם מסכנים וזה לא אשמתם שהם גדלו ככה”. למרות שלפעמים הסיפור עצמו מעניין או הסרט טוב – אני לא אוהבת את המסרים האלו ואת ההצדקה הזו לרוע (וכרגע במלחמה אנחנו רואים את המסרים האלה מחלחלים מאד בחו”ל). חששתי מאד שזה מה שיקרה בספר הזה. לשמחתי, זה לא ממש מה שהיה שם. כן, אנחנו רואים את מה שקרה למלכה הרעה ואיך היא הפכה מטובה למרושעת, אבל מודגש לאורך הספר שהיא לא לגמרי קורבן אלא בחרה את הבחירות שלה. נכון, היתה לה ילדות קשה, ובבגרותה היא חוותה אובדן (כשהמלך מת) שבעקבותיו דיכאון, וכל הדברים האלו גרמו לה לבחור ברע. ובכל זאת, הספר מדגיש שאלו היו בחירות שלה והיא צריכה להתמודד עם ההשלכות של המעשים האלה. ואני חושבת שזה מסר חשוב.

המלכה היתה אישה צעירה ומבטיחה – היה לי כל כך הרבה כוח כדי לשנות את העולם לטובה. במקום זאת הניחה לאופל להנחות אותה ולעוור את עיניה.

לאורך כל הספר הייתי צריכה להזכיר לעצמי שאנחנו יודעים מה סוף האגדה, אז אני צריכה להפסיק לצפות שהמלכה תתעשת ותבין שיופי זה לא הכל בחיים. אבל זה היה ממש קשה… מאחר ומדובר בספר דיסני, העלילה נצמדת מאד לסרט בחלקים מסויימים. למשל, המלכה רואה מהחלון את שלגיה והנסיך סביב באר המשאלות. וכשהמלכה מתחפשת לזקנה והולכת לשלגיה – כל הקטע מתואר בדיוק כמו בסרט. זו קריצה מאד כיפית למי שגדל, כמוני, על הסרט של דיסני. מה פחות אהבתי הדמויות הרגישו לי קצת שטוחות מדי, אפילו המלכה שאמורה להיות הדמות הכי עגולה בספר. אנחנו לא יודעים מה השם שלה – וגם כשהיא מתואר כנערה צעירה עדיין המספרת מתייחסת אליה כ”המלכה” וזה נורא מבלבל כי בשלב הזה היא עוד לא מלכה. דבר נוסף – למרות שהעיצוב של הספר מאד יפה מבחינת הפונטים בראשי הפרקים, העיצוב ממש ממש לא ברור. כל ראש פרק נפתח במספר הפרק, מתחתיו תמונה קטנטנה בגודל של בערך 2 על 2.5 ס”מ בצבעי אפור-שחור-לבן שאי אפשר לראות בה כמעט כלום, ואז את שם הפרק עצמו. בדרך כלל בספרים שמים בראשי הפרקים תמונה הרבה יותר גדולה וברורה, וממש לא ברור לי איך דיסני הוציאה עיצוב כזה (ראיתי שככה זה גם בחו”ל, זו לא בחירה של ההוצאה הישראלית). טריגרים ותכנים רגישים (והתאמת גיל) הספר כתוב מאד לנוער, ולדעתי מתאים בערך לגיל 11-15, פלוס מינוס. (באתר אחד בחו”ל ראיתי 10-14, באמאזון מוגדר 12-18, באתר של דיסני כתוב 9-12 ובגודרידס מוגדר גם 8-12 וגם 12-18) יש סצנה שבה המלכה נועצת פגיון בלב של הצייד והורגת אותו וזו סצנה קצת לא נעימה אבל זה לא נורא. הוצאת ידיעות ספרים | 192 עמ’ | תרגום: גליה וורגן | פברואר 2024 הפוסט היפה מכולן [נחמד] הופיע לראשונה ב-מה חשבתי על....

פינלי דונובן מהממת אותם / אל קוזימנו על מה הספר? אנחנו מתחילים את הספר פחות או יותר איפה שעצרנו בספר הקודם, ואם לא קראתם את הספר הקודם אז רוצו לקרוא אותו לפני שאתם ממשיכים את הסקירה. פינלי יודעת שמישהו רוצה לרצוח את בעלה לשעבר, והיא אולי לא ממש מסמפטת אותו – אבל היא לא תכננה שהוא ימות, ובוודאי לא לסכן את הילדים שלה כשהם איתו. מצד שני, היא גם לא יכולה לספר לאף אחד איך הגיע אליה המידע הזה, אז היא צריכה להתמודד עם זה לבד. כלומר כמעט לבד. רק היא וורו (ורוניקה) – הבייביסיטר שהפכה לחברת נפש. מה חשבתי עליו? כבר הספקתי לשכוח כמה נהניתי מהספר הראשון, אבל הספר הזה גרם לי להיזכר. פינלי דונובן הוא קומדיית מתח פרועה שלא לוקחת את עצמה ברצינות, וזה פשוט כיף. פינלי היא הגיבורה הכי לא שגרתית – אם גרושה שצריכה להתמודד עם שני ילדים על הראש במקביל לכל הצרות האחרות, ולא הבלש הרווק השיכור והמסכן (או האלמן עם ילד בוגר שכבר לא צריך אותו) שמככב בהרבה ספרי מתח אחרים האחרים, ואין אף ילד שמזדנב אחריו לזירות פשע. הספר הנוכחי גם מעמיק בדמויות מהספר הראשון, ואפילו כבר פחות שנאתי את סטיבן. מאחר ופינלי היא סופרת של ספרי מתח, ובלית ברירה היא שאבה בספר האחרון שלה לא מעט רעיונות מהמציאות המטורפת שנכפתה עליה, אל קוזימנו מכניסה לא מעט בדיחות מטא שקורצות לקורא.

“יום קשה?” שאל ניק והרכין את ראשו כדי להביט בעיניי. “אפשר לומר.” “הספר החדש לא מתקדם כמו שצריך?” “לא ממש,” אמרתי כשהמלצר שלנו הניח מולי מגש עם כוסיות מבהיקות. “יש לי הרגשה שהעלילה ירדה מהפסים.”

פינלי היא גיבורה אישה בכל המובנים – אבל היא אישה חזקה שלומדת להסתדר לבד ובצורה עצמאית יחסית (עם עזרה מורו וההורים), גם ללא גבר בחייה בשלב הזה. הספר מצליח לשלב מאד יפה את הרצון בזוגיות מול הרצון בעצמאות. פמיניזם אבל ללא שנאת גברים.

“למה כולם באובססיה למצוא לי בעל?” ספק לחשתי ספק צעקתי. “אני לא צריכה אף אחד שיחליק לחיי ויציל אותי!” “אני יודעת!” היא אמרה והטיחה את פקק השעם בשיש. “אני  יודעת את זה מהיום שסטיבן עזב אותך ואת הילדים! מאז את מחזיקה את שלושתכם מעל המים. אבל זה שאת יכולה לשרוד לבד לא אומר שאת חייבת.” היא תפסה אותי בכתפיים וניערה בעדינות. “אני אוהבת אותך, סתומה אחת. אף אחד לא אומר שאת צריכה בעל. אבל לפעמים זה נחמד שיש לך שותף טוב.”

בקיצור, אם אהבתם את הראשון כנראה שתאהבו גם את השני, ואם עוד לא קראתם את הראשון ואתם אוהבים קומדיות מתח וספרים קלילים – זה בול בשבילכם. אני מאד נהניתי. טריגרים ותכנים רגישים גופה מבותרת, קרב יריות. הוצאת כנרת זמורה דביר | 334 עמ’ | תרגום: אביגיל בורשטיין | מאי 2024 הפוסט פינלי דונובן מהממת אותם [אהבתי] הופיע לראשונה ב-מה חשבתי על....

המאפיה המדהימה של פרדי #2 – תעלומת החתולה עוגיונת / האריט ויטהורן על מה הספר? פרדי הוא הקונדיטור האהוב בעיירה והולך לו ממש מצויין. אז מי גונב לו עוגות? ולא רק זה: גם החתולה עוגיונת – חתולה מפורסמת שמתארחת בעיירה לכמה ימים – נעלמת! האם מישהו גנב גם אותה? ומה פלאפג’ק, הכלב של פרדי, מנסה לרמוז לו כל הזמן? מה חשבתי עליו? המאפיה המדהימה של פרדי היא סדרה חדשה לראשית קריאה, ועכשיו יצא הספר השני שלה. היא מתמקדת בפרדי הקונדיטור הנחמד וטוב הלב, שצריך להתמודד עם ברנדר – המתחרה המרושע וחסר הטעם, ובעיות נוספות בעיירה. בשני הספרים שיצאו עד כה יש מסרים מאד יפים על עזרה לזולת ומידות טובות. הוא מלווה באיורים חמודים ממש בשחור-אפור-לבן. בספר הנוכחי יש אפילו תעלומה בלשית נחמדה, מתאימה לילדים, המון אהבה לחיות, וכמובן – המון עוגות ועוגיות שיעשו אתכם (ואת הילדים) ממש רעבים. הספר מגיע בפורמט די קטן וחמוד, ומתאים מאד לילדים בתחילת היסודי שעוד קוראים עם ניקוד ואיורים. ממליצה מאד! שימו לב שקוד הקופון realbooks נותן 10% הנחה באתר של מטר. הוצאת מטר | יוני 2024 | תרגום: גליה אלוני-דגן | איורים: אלכס ג’ גרפיתס | 117 עמ’ הפוסט המאפיה המדהימה של פרדי #2 – תעלומת החתולה עוגיונת [אהבתי] הופיע לראשונה ב-מה חשבתי על....

שומרת הערים האבודות 9 – סטלארלון / שאנון מסנג’ר מכיל ספוילרים לספרים הקודמים לפני שמתחילים: האם צריך לקרוא את ספר 8.5 לפני 9? כן, לחלוטין. אחרי הציורים המהממים והבונוסים, יש נובלה באורך של חצי ספר ממוצע, אבל הנובלה הזו ממשיכה את הספר הקודם ומתרחשת לפני הספר הבא, והיא לחלוטין חלק מהעלילה. לדלג עליה זה ממש כמו לדלג על חצי ספר בספרים הקודמים – אתם אולי תבינו בגדול מה קרה כי מתייחסים לזה ומזכירים קצת למי ששכח, אבל אתם לא תדעו ממש לעומק את הפרטים. על מה הספר? הספר מתרחש מיידית אחרי ספר 8.5. אחרי שקיף נעלם בסוף הספר, סופי צריכה לבחור בין לנסות למצוא אותו לבין להמשיך לגלות מה התוכנית של הנסתרים. בנוסף, השריפה שסופי הציתה מאיימת על שלומם וסופי צריכה להתמודד עם ביקורת על ההחלטות שלה, חוסר אמון מצד חבריה, וקריאת תיגר על המנהיגות שלה. מה חשבתי עליו? ווואוו איזה ספר!!! אחרי שספר 7 היה קצת נפילה נמרחת וספר 8 ו8.5 היו התאוששות, ספר 9 חוזר בכל הכוח. אני מודה: ההתחלה היתה קצת מתישה. הם מתבוננים בזכרונות שבמטמון וזה מרגיש כמו ספר סיפורים קצרים במקום התקדמות בעלילה. ואחרי זה יש אינסוף דיבורים וויכוחים על הדרך הטובה ביותר לפעול, והרבה עמידה במקום. אבל אחרי שעוברים את השלב הזה, סופסוף העלילה מתחילה להתקדם ומלא דברים קורים. סופי צריכה להתמודד עם המון דברים ביחד: הדבר הראשון הוא מה שעלה גם בספרים קודמים – היא נאלצת להבין שאלימות – מה שתמיד חינכו אותה נגדו – היא דבר הכרחי במלחמה כאן. וזה משהו שכנראה רבים פה בישראל יזדהו איתו לאור המלחמה הנוכחית שכפתה עלינו אלימות הכרחית כדי לשרוד.

“הוא רק אמר לי שאני צריכה לזכור דבר אחד. את המילים שאמר אני משננת במוח בכל קרב.” היא רכנה שוב ולחשה “זה הם או אני.” […] “תגידי את זה לעצמך בכל הזדמנות,” אמרה לה רו, “כי בזמן קרב, זאת האמת היחידה. אם לא תהרגי אותם הם יהרגו אותך. את יודעת שזה נכון, כן?”

סופי צריכה גם לקבל החלטות קשות – כמו בספר 8.5 – ולקבל עליה את עול המנהיגות, שוב בלית ברירה. זה מוצג בצורה ממש יפה בעיני, ואת כל המורכבות שנלווית לזה. ולא נשכח שסופי היא בסוף גם נערה מתבגרת, ולצד כל הקרבות והצרות – היא מתמודדת עם צרות של נערה רגילה כמו לימודים (כן, חוזרים קצת לפוקספייר), קבלה חברתית, וכמובן – משולש האהבה, שבספר הזה מקבל ניתוח לב פתוח לעומק ולרוחב כשסופי צריכה סופסוף להניח את הקלפים על השולחן ולהתבונן ברגשות האמיתיים שלה. לבחור בין הבחור המושלם על הנייר אבל אולי לא מי שנכון לה, לבין הנער הכי-לא-מושלם, שהיא מעולם לא חשבה עליו כאופציה בכלל, אבל אולי זו בכלל האופציה הכי נכונה ומתאימה עבורה. הספר הזכיר לי מאד את הארי פוטר 5 – שהוא האהוב עלי בסדרה אם לא כוללים את הראשון והאחרון. גם בכמות הדברים שהגיבורים צריכים להתמודד איתם (כולל סיבוכי אהבה), וגם בעוצמת הרגשות שיש לאורך הספר. אנשים אוהבים להתלונן שהארי מאד עצבני לאורך ספר 5 – אבל הוא באמת צריך להתמודד עם המון דברים, גם מאנשים שקרובים אליו שחושבים שהוא שקרן. סופי מתמודדת עם דברים דומים מצד אנשים שקרובים אליה, והעובדה שיש בספר טלפתים ואמפתים הופכת את הכל לעוצמתי פי כמה. למי שסלד בספר הראשון מהעולם הנוצץ המושלם של האלפים – גם הספר הזה ממשיך את הקו של “לא כל הנוצץ זהב”, ומתחת לכל הנצנצים יש הרבה מאד בעיות קשות שצריך לעקור מהשורש: השידוכים, המטמונים, עוולות עבר ועוד. אני מקווה שהספרים הבאים יתמקדו יותר בהשפעה של סופי על עולם האלפים ותיקון הבעיות האלה, כי כמות הבעיות בינתיים רק ממשיכה להיערם.

“כן, זאת בדיוק הבעיה עם האלפים,” התערבה רו. אתם מוטרדים מהחזות החיצונית יותר מאשר מהמציאות. גם אם כל העולם שלכם יהיה על סף התמוטטות, אתם תתנהגו כאילו זה בסדר, כי הוא נוצץ!”

הספר מעולה, מרתק, וכרגיל – נגמר בקליף האנגר משוגע. לצערי הרב, ספר 9.5 (כן כן) יצא רק בנובמבר 2024 בחו”ל – ולא רק זה, אלא שלפי התקציר מדובר בספר מנקודת המבט של קיף בזמן שהוא שהה בארצות בני האדם. אני מניחה שעדיין נגלה שם דברים חשובים, אבל זה אומר שזה לא ממשיך את הקליף האנגר אלא חוזר אחורה, אלא אם יהיו הפתעות והתקציר לא מספר לנו הכל. בקיצור – התעללות בקוראים, אבל שווה כל רגע. הוצאת כנפיים | 544 עמ’ | יוני 2024 | תרגום: שרה קרן