ToCode

בדיקות null ב JavaScript בפוסט היום נראה שלושה אופרטורים לבדיקת Null Values והתמודדות עם ערכים ריקים. למה להתמודד עם ערכים ריקים תוכניות JavaScript משתמשות בערכים ריקים כדי לייצג שגיאה או מידע חסר. בכל תוכנית שאנחנו כותבים נרצה להתמודד עם שגיאות או מידע חסר בתוך חישובים מורכבים. השאלה היא מה עושים עם המידע החסר או השגיאה מחישובים קודמים בכתיבת חישוב מורכב. האפשרויות הן: 1. לזהות שיש מידע חסר ולעצור את החישוב המורכב. 2. להמשיך את החישוב עם "המידע החסר", ומי שצריך את התוצאה של החישוב כבר יתמודד עם הבעיה. נדמיין פונקציה שמקבלת מערך ומספר ומחזירה את מספר המספרים מהמערך הגדולים מהמספר שקיבלה:

function largerThan(items, start) {
    return items.filter(x => x > start).length;
}

מה קורה אם מנסים להפעיל אותה אבל מעבירים רק את items בלי start? מה אנחנו רוצים שיקרה? הגישה הראשונה היא לזהות בתוך הפונקציה שחסר מידע ולעצור את החישוב באמצעות זריקת קוד שגיאה. גישה זו עובדת כשאנחנו יודעים שהקוד החיצוני הפעיל את largerThan בתוך בלוק try/catch ומוכן להתמודד גם עם מסלול ההצלחה וגם עם מסלול הטעות. גישה שניה אומרת שננסה להתמודד באמצעות הכנסת הערך החסר לתוך החישוב, כלומר נחזיר למי שקרא לנו את הערך 0 או אפילו את הערך null, מתוך הבנה שמי שקרא לפונקציה יוכל לטפל בחישוב עם הערך החסר. התמודדות כזאת עם ערכים ריקים יכולה לאפשר כתיבת קוד ממוקד יותר שיש לו רק מסלול פעולה אחד. בקוד הדוגמה אגב אם אנחנו מעבירים רק פרמטר אחד לפונקציה היא תחזיר 0 וכך גם אם נעביר טקסט או undefined בתור הפרמטר השני, אבל אם נעביר null היא תהפוך את ה null ל 0 ותחזיר את מספר האיברים במערך שגדולים מאפס, וזו התנהגות קצת מבלבלת. גירסת ES2020 הוסיפה שתי פעולות לעבודה עם ערכי null ב JavaScript מבוססות על סימן השאלה. אופרטור Nullish coalescing אופרטור ?? נקרא Nullish Coalescing ותפקידו לבחור את הערך שאינו null מבין שני ערכים. נוכל להשתמש בו באופן הבא:

function printTimes(text, aTimes) {
    const times = aTimes ?? 5;
    for (let i=0; i < times; i++) {
        console.count(text);
    }
}

הפונקציה תדפיס את הטקסט שהיא קיבלה times פעמים, או אם times אינו מוגדר או null היא תשתמשת בברירת המחדל 5. נשים לב שאם מעבירים ערך 0 או false ל aTimes אז הערך של times יהיה 0 והטקסט לא יודפס. השמה ובדיקת null אפשר לשלב את ?? עם אופרטור השמה וזה נראה כך:

function printTimes(text, times) {
    times ??= 5;
    for (let i=0; i < times; i++) {
        console.count(text);
    }
}

התוצאה זהה - אם times היה null או לא מוגדר נשמור בו את הערך 5, בכל מצב אחר הוא ישמור על ערכו. שרשור אופציונאלי Optional Chaining פעולה אחרונה שקשורה לעבודה עם ערכים ריקים בחישוב ולכן הכנסתי אותה לרשימה זו (למרות שהיא לא לגמרי קשורה לפעולות על null) נקראת Optional Chaining. הרעיון שלה הוא לאפשר לנו להמשיך חישוב גם כשחסר שדה באוביקט, מתוך הנחה שבהמשך התוכנית מישהו כבר ידע להתמודד עם הערך הריק. נתבונן בדוגמה הבאה:

const data = {
    x: { times: 7 },
    y: { times: 2 },
};

const f = (what) => printTimes(what, data[what].times);

אפשר להשתמש בפונקציה כדי להדפיס את x או y באופן הבא:

f('x');
f('y');

אבל אם ננסה להשתמש בה כדי להדפיס משהו שלא נמצא באוביקט למשל את המחרוזת z נקבל שגיאה - הערך של data[what] הוא undefined ולכן אי אפשר לגשת לשדה times שלו. פעולת Optional Chaining מאפשרת לדלג על השגיאה הזאת ובמצב בו מנסים לגשת לשדה של undefined היא מחזירה undefined במקום לזרוק שגיאה. הפעולה מסומנת עם ?. ובדוגמה שלנו תיראה כך:

const f = (what) => printTimes(what, data[what]?.times);

f('z');

הפעם ההדפסה האחרונה לא זורקת שגיאה ומדפיסה את הטקסט 5 פעמים - הפונקציה printTimes נקראת עם ערך undefined במשתנה השני ותשתמש בברירת המחדל שלה 5 כדי להדפיס.

היום נתתי ל Aider לכתוב פיצ'ר חדש לאתר הבוקר נתתי ל Aider לכתוב פיצ'ר חדש לאתר - עכשיו כשמסתכלים על תוכן העניינים של קורס מתוך מסך של שיעור, השיעור הנוכחי מופיע בצבע קצת אחר וככה אפשר לדעת איפה אנחנו נמצאים. זה פיצ'ר שרציתי הרבה זמן אבל איכשהו לא הגעתי לשבת לכתוב אותו. ואז Aider נתן לי הזדמנות. אגב גם תיעדתי את המשחק איתו בוידאו כאן: https://www.youtube.com/watch?v=thSABbP1rF4&feature=youtu.be עכשיו הסיכום: 1. אני לא חושב ש AI ייקח לנו את העבודה בזמן הקרוב. 2. הבעיה הכי גדולה עם AI זה הביטחון העצמי המופרז שלו. אנחנו רגילים להאמין לדברים שכתובים באינטרנט, אבל AI משנה את זה. בכל עבודה עם AI אנחנו צריכים להתחיל מרף חשדנות מאוד גבוה. 3. קונטקסט הוא מלך. ככל שנמקד את ה AI במשימה ספציפית סיכויי ההצלחה משתפרים. 4. לפעמים צריך לחזור אחורה קומיט אחד ולתת לו לנסות שוב. אין ספק שהייתי כותב את הפיצ'ר הזה מהר יותר לבד, אבל בסך הכל נהניתי מהמשחק ואולי הוא יתגלה מועיל בפיצ'רים יותר מסובכים.

בדוגמאות של ריאקט באותו עמוד הם מראים איך להשתמש ב useDeferredValue גם לעבודה עם בקשות רשת, אבל פה צריך להדגיש שמנגנון זה לא מווסת את כמות הקריאות לשרת אלא רק את עדכוני ממשק המשתמש ולכן לא מספיק לבדו כדי לווסת קוד תקשורת.

הפקודות debounce ו deferred בריאקט בואו נדבר על שני מנגנונים פופולריים ביישומי ריאקט עם סינון רשימות ונבין מה ההבדל ביניהם ומתי נשתמש בכל אחד (או בשניהם יחד). עדכון עם Debounce בריאקט כשיש לי רשימה גדולה של פריטים ואני רוצה לסנן אותה הסינון עצמו עלול להיות פעולה כבדה. יותר מזה, אם הסינון עצמו כולל גישה לשרת הפעלת יותר מדי פעולות סינון יכולה ליצור עומס על השרת. לכן אנחנו משתמשים במנגנון debounce כדי לייצב את הקריאות, כלומר נרצה לשלוח את בקשת הסינון לשרת רק אחרי שהמשתמש סיים רצף הקלדות. בדרך כלל debounce ממומש על ידי המתנה של חצי שניה או שניה מרגע השינוי האחרון ועד לרגע שבאמת שולחים את הודעת החיפוש לשרת. אם במהלך הזמן הזה המשתמש מקליד משהו נוסף אז נתחיל את הספירה מחדש. הפונקציה useDebounce מתוך האוסף useHooks ממומשת כך:

export function useDebounce(value, delay) {
  const [debouncedValue, setDebouncedValue] = React.useState(value);

  React.useEffect(() => {
    const handler = setTimeout(() => {
      setDebouncedValue(value);
    }, delay);

    return () => {
      clearTimeout(handler);
    };
  }, [value, delay]);

  return debouncedValue;
}

היא לוקחת ערך שהוא לרוב משתנה סטייט כלשהו ומספר מילי שניות להמתנה. היא מגדירה משתנה סטייט פנימי נוסף שיתעדכן רק אחרי שהערך המקורי לא השתנה במשך delay מילי-שניות. בעזרת אפקט הפונקציה מגדירה timeout ומאפסת את השעון כל פעם ש value משתנה. אני משתמש בפונקציה באופן הבא:

function TextWithDebounce() {
  const [text, setText] = useState('');
  const debouncedText = useDebounce(text, 1000);

  return (
    <>
      <input type="text" value={text} onChange={e => setText(e.target.value)} />
      <p>Character Count: {debouncedText.length}</p>
    </>
  )
}

הקומפוננטה תציג תיבת טקסט ורק אחרי שמשתמש מפסיק לעדכן את הטקסט בתיבה היא תציג את מספר התווים שהוקלדו. עדכון עם useDeferredValue בריאקט הפונקציה useDeferredValue היא כבר חלק מובנה בריאקט ומטרתה לייצב את ממשק המשתמש באמצעות הרצת קוד ריאקט ברקע. אני אסביר: 1. כשריאקט מזהה שינוי במשתנה סטייט הוא מיד מריץ את פונקציית הקומפוננטה בה נמצא אותו משתנה סטייט, ובעקבותיה ממשיך לחשב את כל הקומפוננטות שבתוכה, כדי לבנות את ה Virtual DOM החדש שמושפע מהשינוי. 2. הרצת תהליך החישוב עשויה להיות איטית, ובזמן הזה ממשק המשתמש לא מעודכן. יותר מזה, במהלך תהליך החישוב יכולים לקרות אירועי UI נוספים שיטופלו באיחור כי הדפדפן עסוק בחישוב ה Virtual DOM של השינוי הקודם. פונקציית useDeferredValue מציעה פתח מילוט מבעיה זו - היא מאפשרת לנו להמשיך להציג את הערך הישן ולחשב את ה Virtual DOM החדש ברקע. אם יהיו אירועי UI נוספים שישנו את הסטייט ריאקט יוכל לעצור את החישוב ברקע ולהתחיל חישוב מחדש עם הערך החדש, כל זאת בלי לפגוע במידע שמוצג על המסך. רק אחרי שהחישוב ברקע יסתיים ריאקט יחליף את התוכן שעל המסך "במכה אחת" בלי לפגוע בחווית המשתמש. נתבונן בדוגמת הקוד הבאה מדף התיעוד של הפונקציה:

import { useState, useDeferredValue } from 'react';
import SlowList from './SlowList.js';

export default function App() {
  const [text, setText] = useState('');
  const deferredText = useDeferredValue(text);
  return (
    <>
      <input value={text} onChange={e => setText(e.target.value)} />
      <SlowList text={deferredText} />
    </>
  );
}

בהנחה שלוקח הרבה זמן לבנות את SlowList עבור טקסט מסוים, השימוש ב deferredValue מאפשר לריאקט להגיב לשינויים ב text מיד כשהם קורים ולהריץ את החישוב של SlowList ברקע. אם החישוב מסתיים ו text לא השתנה אז במכה אחת הערך של deferredText יוחלף לערך החדש של text וריאקט ישתמש ב Virtual DOM שהוא כבר חישב. אם text משתנה באמצע החישוב אז ריאקט פשוט יעצור את החישוב הקודם ויתחיל לחשב מחדש את SlowList עם הטקסט החדש. נ.ב. בשביל שדוגמה זו תעבוד SlowList חייב להיות מוגדר עם memo כי כש text משתנה ריאקט מנסה לחשב מחדש את App ובלי memo גם אם deferredText לא משתנה עדיין ריאקט יצטרך לחשב מחדש את SlowList.

הצעה לפרומפט - איך לשבור את הקוד אחד הקשיים של מתכנתים, במיוחד בעולם של אבטחת מידע אבל גם מחוץ, הוא לראות באג בקוד שלא גורם לבעיה בהתנהגות המערכת. באג שמסתתר ומחכה לפיצ'ר חדש שנרצה להוסיף ואז פתאום יופיע וכולנו נשאל "אבל איך זה עבד עד עכשיו?". אז הנה הצעה לפעם הבאה שאתם מקשקשים עם קלוד או חבר אחר, זה הולך ככה: > Let's play a game - the code below has a hidden bug, but it will be triggered if we add a specific feature. What new feature will break this code? אני נתתי לו בשביל הדוגמה את הקוד ריאקט הזה והוא קלע בול לפיצ'ר שהיה צריך בשביל לראות את הבאג:

function ColorPalette({ start }: {
  start: ColorInput,
}) {
  const [deletedBoxes, setDeletedBoxes] = useState(new Set());

  const removeBox = useCallback((e: React.MouseEvent) => {
    console.log(\deleted boxes = ${deletedBoxes.size}\);
    
    const id = (e.target as HTMLDivElement).dataset.id;
    deletedBoxes.add(Number(id));
    setDeletedBoxes(new Set(deletedBoxes));
  }, [deletedBoxes, setDeletedBoxes]);

  const colors = [];
  for (let i=-360; i < 360; i++) {
    if (deletedBoxes.has(i)) continue;

    colors.push(
      <ColorBox
        key={i}
        start={start}
        spin={i}
        onClick={removeBox}
        id={i}
      />
    );
  }
  return colors;
}

(וכן כנראה שאפשר להוריד את התחילית Let's play a game, אבל אני מוצא שהתשובות של AI יותר נחמדות כשהוא חושב שהוא במשחק).

ואם המידלוור לא ירוץ? באג מעניין במנגנון המידלוורים של next.js איפשר לתוקפים לדלג על המידלוור באמצעות הזרקת כותרת מיוחדת לבקשה. לא ניכנס לפרטים הטכניים אבל כן שווה לשים לב לסיפור מנקודת מבט של אבטחת מידע. ביישומים רבים מנגנון ניהול המשתמשים וחסימת גישה לנתיבים מסוימים מתבצע במידלוור, לפני שהבקשה מגיעה לקוד שאחראי על הטיפול בה. יש פה ראייה ארכיטקטונית של הפרדה בין הקוד "שמנהל גישה" לקוד "שמבצע את הפעולה". לדוגמה במדריך של auth0-next מצאתי את הבלוק הבא:

import { withMiddlewareAuthRequired } from "@auth0/nextjs-auth0/edge";

export default withMiddlewareAuthRequired();

export const config = {
  matcher: ["/protected", "/admin"],
};

הקוד מגדיר שגישה לנתיבי protected ו admin מותרת רק למשתמשים מאומתים. אתם רואים את הבעיה נכון? אם המידלוור לא רץ הגישה פתוחה לכולם. נשווה את זה לעיקרון "בודקים צמוד לפעולה המסוכנת" של פיתוח קוד מאובטח. בעבודה נכונה אנחנו רוצים לבדוק הרשאות בתוך דף ה admin, ואפילו בתוך הפונקציה שמושכת מידע של מנהל מבסיס הנתונים. שימו לב למימוש הדוגמה הבא מתוך אותו מדריך:

export const getUserProfileData = async (): Promise<Claims> => {
  const session = await getSession();

  if (!session) {
    throw new Error(\Requires authentication\);
  }

  const { user } = session;

  return user;
};

פונקציה כזאת לא תאפשר למשוך נתונים רגישים, אפילו אם כל הקוד שלפניה בוטל. היא בעצמה לוקחת את נתוני המשתמש ומוודאת שהמשתמש מחובר. במערכת עם מנגנון הרשאות פונקציה זו תוכל גם לוודא שלמשתמש שמחובר יש הרשאות לבצע את הפעולה שהיא רוצה לבצע, ורק אז תריץ את הקוד המסוכן. קוד מאובטח לא מניח שמישהו לפניו בדק הרשאות - הוא בודק הרשאות צמוד ובדיוק לפני הפעולה המסוכנת, כדי שאי אפשר יהיה "לדלג" על בדיקת ההרשאות ולהגיע רק לקוד הרגיש.

טיפ JavaScript - שימוש ב matchMedia במקום resize פקודת matchMedia היא טריק חמוד שמאפשר לנו לקבל אירוע כל פעם ש"התאמת המסך ל Media Query" מסוים משתנה. זה מנגנון הרבה יותר יעיל מאירועי resize כי רוב הזמן מה שמעניין אותנו זה לא שמשתמש שינה את גודל החלון אלא שגודל החלון נהיה מספיק קטן כדי להתיחס אליו כמו לטלפון, או מספיק גדול כדי להציג עליו יותר מידע. זאת בעצם גירסת ה JavaScript של Media Queries ב CSS. הנה דוגמה קצרה ל Hook ריאקטי שבודק אם אנחנו על מכשיר מובייל:

const MOBILE_BREAKPOINT = 768

export function useIsMobile() {
  const [isMobile, setIsMobile] = React.useState<boolean | undefined>(undefined)

  React.useEffect(() => {
    const mql = window.matchMedia(\(max-width: ${MOBILE_BREAKPOINT - 1}px)\)
    const onChange = () => {
      setIsMobile(window.innerWidth < MOBILE_BREAKPOINT)
    }
    mql.addEventListener("change", onChange)
    setIsMobile(window.innerWidth < MOBILE_BREAKPOINT)
    return () => mql.removeEventListener("change", onChange)
  }, [])

  return !!isMobile
}

כלים שקופים אם העתיד שלנו הוא עוזרי AI לכתיבת קוד אז כדאי שנחשוב שוב על שפות הפיתוח והספריות בהם אנחנו משתמשים. הנה כמה דברים שלמדתי במשחקים עם AI בשבוע האחרון: 1. מאוד קל לו לכתוב משחק סנייק, מאוד קשה להשתמש נכון בספריות מ npm. זה קורה כי משחק סנייק משתמש רק ביכולות של הדפדפן כלומר מידע שהוא התאמן עליו, ואילו ספריות ב npm משנות את הממשק כל שלושה חודשים ולכן יש יותר מדי קונטקסט. 2. מאוד קל לו לכתוב שאילתת SQL, הרבה יותר קשה לכתוב קוד ORM. 3. מאוד קל לו לכתוב תבנית SAM לארכיטקטורת Serverless על AWS, הרבה יותר קשה לו לתקן סקריפט התקנה לשרת VPC. 4. מאוד קל לו לכתוב עמוד חדש לאתר, הרבה יותר קשה כשהעמוד צריך להשתמש בקומפוננטות קיימות מהמערכת שאולי לא מתועדות מספיק טוב. 5. מאוד קל לו לכתוב בדיקת End To End לפי רשימת תרחישים שאני מתאר, הרבה יותר קשה להקים תשתית לבדיקות יחידה ולהחליט איזה Mock-ים לעשות ואיך צריך לארגן אחרת את הקוד הספציפי שלי כדי שיהיה קל לכתוב אותו. מה שמשותף לכל המקרים כאן, ולעבודה עם AI באופן כללי הוא הקו שבין הספציפי לכללי - ככל שמדובר בלקחת "קוד מספר לימוד" ולהדביק אותו לפרויקט תוך ביצוע התאמות נדרשות דברים יעבדו ויפתיעו לטובה. ברגע שאנחנו מגיעים ל Refactoring או לקבלת החלטות העסק מסתבך. זה אומר שאם אנחנו רוצים להרוויח מ AI כדאי לחפש את המקומות בהם חלון הקונטקסט קטן (צריך פחות טוקנים בקלט כדי לפתור את הבעיה) והמשמעות של הטוקנים יציבה. אז SQL זה מצוין כי כמו שכתבתי את השאילתה ככה היא הולכת ל DB, ו ORM זה מסובך כי הגדרות הקשרים בין המודלים ממוקמות בקובץ נפרד או כמה קבצים או שילוב בין קבצים ל DB. רוצים להרוויח מ AI? נסו להזיז את הפרויקט שלכם לכיוון כלים שקופים וסטנדרטיים. אבסטרקציות מתוחכמות וספציפיות למערכת שלנו יוצרות עכשיו עלות חדשה ואולי לא שווות את המאמץ.

תבנית לפיתוח Chat Bot ב Next.JS לא משנה כמה חשבתם שלכם קשה עם כל הספריות שמשתנות כל הזמן בעולם ה Full Stack, ל AI זה הרבה יותר קשה. אולי בגלל זה הם מצליחים לבנות משחק סנייק בפחות מדקה, אבל רק ננסה משהו שצריך ספריות מ npm והוא הולך לאיבוד בגירסאות. וזה חבל כי עדיין יש המון דברים ב npm שיכולים לחסוך לנו זמן פיתוח ובאגים. הדוגמה שלנו היום היא ספריות ה ai של Vercel. מה יש בזה ורסל פיתחו אוסף ספריות שמחברות בין AI Bots לממשק משתמש, כך שמצד אחד תוכלו לכתוב את הממשק בכל דרך שתרצו אבל מצד שני תקבלו גישה לכל הפינוקים הסטנדרטיים של ממשקי AI. בדוגמה של צ'ט בוט זה אומר שנקבל: 1. ממשק אחיד לשליחת הודעה ל AI Chat Bot. 2. הודעה שתישלח בממשק האחיד תוכל לחזור בתור זרם של תווים, וכך תוצג מהר יותר למשתמשים. 3. שימוש בכלים וממשק סטנדרטי להודעות שנוצרו על ידי כלים. 4. התאמת הודעות לסכימה כדי לוודא שמקבלים את המידע שרצינו ובפורמט שרצינו. בואו נראה את התבנית לפיתוח Chat Bot בסיסי ובסוף קישור לתיעוד כדי שתוכלו להמשיך משם. צ'ט בוט בסיסי ב Next.JS בשביל לבנות Chat Bot בסיסי ב Next.JS עם החבילה של ורסל תחילה נתקין את החבילה עם:

$ npm add ai ai-sdk/react

ולאחר מכן נוסיף ספק AI שזה מודול לעבודה עם צ'ט בוט מסוים, הנה כמה ספקים לדוגמה (מספיק לבחור אחד):

$ npm add @ai-sdk/xai @ai-sdk/openai @ai-sdk/anthropic @ai-sdk/google

מבחינת הקוד יש לפרויקט בסך הכל שני קבצים. קוד צד לקוח שמציג חלון שיחה:

// file: page.tsx

'use client';

import { useChat } from '@ai-sdk/react';

export default function Page() {
  const { messages, input, handleInputChange, handleSubmit } = useChat({});

  return (
    <>
      {messages.map(message => (
        <div key={message.id}>
          {message.role === 'user' ? 'User: ' : 'AI: '}
          {message.content}
        </div>
      ))}

      <form onSubmit={handleSubmit}>
        <input name="prompt" value={input} onChange={handleInputChange} />
        <button type="submit">Submit</button>
      </form>
    </>
  );
}

וקוד צד שרת שמטפל בפניות מהלקוח, מעביר את ההודעה לבוט השיחה ומחזיר את השיחה בזרם תווים:

// src/app/api/chat/route.ts

import { deepseek } from '@ai-sdk/deepseek';
import { streamText } from 'ai';

// Allow streaming responses up to 30 seconds
export const maxDuration = 30;

export async function POST(req: Request) {
  const { messages } = await req.json();

  const result = streamText({
    model: deepseek('deepseek-chat'),
    system: 'You are a helpful assistant.',
    messages,
  });

  return result.toDataStreamResponse();
}

קוד? בטח הנה זה כאן: https://github.com/ynonp/nextjs-chatbot

מחזיק אצבעות החוויה הכי משמעותית שלי בעבודה עם כלי AI. מחזיק אצבעות. אני כותב פרומפט, ואז מחזיק אצבעות שהתשובה תהיה כמו שרציתי. ההמתנה לתשובה היא חלק מהקסם, אתה יודע שה AI יבוא עם תשובה, ושזה יהיה קצת יותר מהר ממה שאתה תמצא את התשובה לבד. אז אולי שווה לחכות. ואם הוא צודק זאת ממש חגיגה. אבל כשהוא טועה? כשהוא טועה צריך לבחור, האם לשאול שאלת המשך, להתחיל מההתחלה או לרדת מזה ולחשוב לבד. שאלת המשך יכולה להצליח, להתחיל מחדש עם פרומפט חדש גם יכול לעבוד, ולחשוב לבד? עד שהגענו עד לפה. ואז אני נכנס ללופ - פרומפט, תשובה לא אפויה, תיקון. פרומפט, המון קוד גרוע שלא עובד, פרומפט המשך עם הודעת השגיאה. ושוב. ושוב. יש לי חבר שכל פעם שאני מציע לו ספריית קוד פתוח שבדיוק תפתור לו איזה בעיה ספציפית הוא מסתכל עליי מלמעלה ומסנן "עזוב אותך, עד שאני אבין איך זה עובד אני כבר אכתוב לבד משהו יותר טוב". ובאמת לקח לנו המון זמן לפתח תיעוד מספיק טוב לספריות קוד פתוח ואינטואיציה מספיק טובה לגבי מתי כדאי להשתמש בהן (ואנחנו עדיין מתקשים עם זה). אולי גם ל AI צריך לתת זמן. כרגע הרושם הוא שיש דברים שעובדים וחוסכים המון זמן, ויש דברים שלא עובדים ששואבים אותך לשעות, וברור שאם היה אפשר היינו משתמשים ב AI רק לאותם דברים שעובדים. והכי מעניין כרגע - האם בעתיד ה AI יאכל את המתכנתים (כמו ש C החליף את אסמבלי, כמו שטכנולוגיות ווב החליפו אפליקציות דסקטופ) ויישארו רק ארכיטקטים, מנהלי מוצר ופרומפטים? קשה לדעת. בינתיים אני מחזיק אצבעות.