סיפורי Abdl

ענבל ואני- פרק 3 (נכתב על ידי @bigrnn) אני בחזרה בקוביות, הטירה כמעט מוכנה. משום מקום השלפוחית מרגישה ממש מלאה. אני מתאפק. המשכתי להתרכז בקוביות. הייתי צריך לשלוח את ידיי גבוה כדי להניח את הקוביה האחרונה של הגג. ממש איך שהתחלתי להניח אותה, פרץ קטן של פיפי ברח לי לחיתול. הקוביה הייתה מונחת אבל לא יכולתי להתאפק יותר וזרם חזק של פיפי השתחרר לו לתוך החיתול. שיחררתי אנחת רווחה חרישית. קול ארוך של ״פסססס..״ נשמע היטב בחדר השקט. הקול הזה משך את תשומת ליבה של ענבל. ״היי, מתוקי תוכל להסתובב רגע?״ ביקשה ממני ענבל. הסתובבתי לאט כשעל פני פרצוף של אנחת רווחה מרגיעה. הפיפי עוד המשיך לזרום בקצב חלש מאיבר מיני. שאריות אחרונות מהשלפוחית שהייתה כה מלאה עד לפני כמה רגעים. הפס הצהוב שעל החיתול שינה צבעו לכחול כהה. ענבל ידעה בדיוק מה מתרחש והיא הניחה את המגזין וקמה מן הספה. היא התקרבה אלי והכניסה לי את המוצץ לפה. היא התכופפה מעט והניחה את ידה השמאלית על הגב שלי. במקביל, שלחה שתיים מאצבעות יד ימינה על איזור חלציי, לתוך החיתול. ״ידעתי ששמעתי משהו!״ אמרה בהתלהבות עם חיוך מתרחב על השפתיים. ״ עשית הרבה פיפי בחיתולי?״ שאלה. כיסיתי את פניי ממבוכה והנהנתי. ״זה בסדר מתוקי! אין צורך להתבייש. זאת בדיוק הסיבה שאני מחתלת אותך. תוכל לומר לי למה ניסית להתאפק?״ ידי נשלחה אל המוצץ כדי להוציא אותו מהפה, כדי שאוכל לדבר באופן ברור, כמובן. ענבל הבחינה והצליחה להקדים אותי עם האצבע המורה שהניחה על כפתור המוצץ. ״אה אה״ אמרה ענבל והנידה ראשה קלות מצד לצד. ״המוצץ נשאר בפנים. אם אתה רוצה להוציא אותו, אתה צריך לבקש רשות יפה מאמא. רק לשתייה, אכילה ולנשיקות לאמא אני מרשה לך להוציא את המוצץ בלי לבקש רשות. האם החוק ברור לך?״ הנהנתי בחיוב. בסתר ליבי ידעתי שענבל אוהבת לשמוע אותי מדבר עם המוצץ בפה. לא פשוט להודות, אבל גם אני אוהב לדבר עם המוצץ בפה. הקול שלי הופך לחלש ואני נשמע תינוקי וחמוד ככה. ״עכשיו מתוקי, תוכל לענות לאמא על השאלה?״. ״ניסיתי להיאפק כמו ילד גדול״ עניתי מבעד למוצץ בקול חלש ותינוקי. ״הבנתי. אין צורך חמודי! אני יודעת שאתה קטן וקשה לך להתאפק. אני רוצה שתרטיב ישר כשאתה מרגיש צורך. ככה גם החיתול יכול לספוג את הפיפי שלך״ ״בסדר אמא!״ עניתי ״אמא, את יודעת סאני אוהב אותך הכי בעולם?״ אמרתי, מסתכל לה לתוך העיניים. ענבל חיבקה אותי חיבוק גדול, חם ואוהב. חיבקתי אותה בחזרה ואז שלפתי את המוצץ מפי ונתתי לה נשיקה על הלחי, היא השיבה בנשיקה נעימה על השפתיים. ״גם אני אוהבת אותך, מתוקי שלי״ אמרה כשסיימנו להתנשק. החזרתי את המוצץ לפה וחייכתי קלות. השמיים האפירו וטיפות ראשונות של גשם החלו לרדת בחוץ. ״אתה רעב?״ שאלה אותי ענבל. הנהנתי בחיוב. ״אני בטוחה! כבר שמונה וחצי ועוד לא אכלת ארוחת בוקר. אני אכין לך דייסה טעימה. אם תאכל יפה אתן לך לקינוח קצת חלבי מהציצי של אמא״. עיניי ברקו בתדהמה מוחלטת. לא ידעתי שענבל עובדת על ייצור חלב בשבילי. עצם המחשבה על ייצור חלב בשבילי, מחמם לי מאוד את הלב. אז לעשות זאת בפועל, מחמם לי את הלב שבעתיים. ענבל הלכה אל המטבח להכין לי את הדייסה ואני הלכתי לחלון הגדול שמביט על הגינה ועל החורשה הסמוכה. הסתכלתי על טיפות הגשם נופלות ומתנפצות על רצפת המרפסת ועל הדשא. כאילו מדגדגות את הדשא הצמא. שקעתי במחשבות עמוקות. דעתי פתאום הוסחה לעובדה שקר לי. הלכתי למטבח ואמרתי ״אמא, קר לי״. ״בדיוק סיימתי להכין לך את הדייסה. נחליף לך לפיג׳מה ונשב לאכול.״ ענבל החזיקה בידי והובילה אותי לחדר השינה שבמעלה המדרגות. היא הושיבה אותי על המיטה. היא פתחה את כפתור חולצתי ופקדה ״ידיים למעלה״. לאחר מכן משכה את החולצה ונשארתי רק עם חיתול ונעליים. תוך כדי שהיא פורמת את קשר השרוכים, שאלה אותי ״אתה מעדיף חולצה ומכנסיים או אוברול?״. התלבטתי. לרוב אני אבחר בחולצה ומכנסיים אבל היום הרגשתי שאוברול זה מה שאני רוצה. ״אוברול״ אמרתי. זה נשמע די מצחיק כשאומרים את המילה הזאת עם מוצץ בפה. ״אוקיי קוקי״ אמרה והוסיפה חיוך. ביעילות מרשימה החליפה לי ענבל גרביים לכאלה בצבע תכלת עם נקודות סיליקון למניעת החלקה. לאחר מכן השחילה לי רגל רגל את האוברול, העמידה אותי, השחילה את הידיים לשרוולים וסגרה את הריצ׳רץ׳ מאחור. האוברול היה בצבע לבן עם פסי תכלת דקים. מבלי שהספקתי להבין מה קורה, חיברה ענבל שרוך למוצץ שבפי ואת הקצה השני הצמידה לאוברול באמצעות האטב (מעין קליפס מתכת שאוחז בבגד כמו מלתעות תנין). ״נרד לאכול?״ שאלה. ״אהא״ השבתי בפרצוף מרוצה והוספתי ״תודה אמא״. ״על לא דבר, מתוק שלי״ השיבה ואחזה בידי, הובילה אותי מטה במדרגות לכיוון פינת האוכל. ענבל הושיבה אותי על הכסא המוגבה ואיבטחה אותי לכסא באמצעות רצועת הבטיחות. לאחר מכן הביאה סינר את קערת הדייסה שהספיקה להתקרר לטמפרטורת אכילה.

חצי שעה כבר עברה והיא קוראת לי לשתות. מגישה לי את בקבוק המים שלי. למקרה שתהיתם, הוא עשוי מזכוכית, עם גרפיקה חמודה של פו הדוב וטיגר, ידיות בצבע כתוב ופטמה גדולה שמחוברת בפלסטיק כחול לבקבוק. היא משאירה יד מושטת ואני מניח עליה את המוצץ ומתחיל לשתות.אני שותה בצמא רב את התה הקריר (ברגמוט ומנטה). מגיש לה בחזרה את הבקבוק הריק. ״היית ממש צמא!״ היא מגיבה ואני עונה בחיוך ״אהא!״. מרוב מוטיבציה שכחתי בידה את המוצץ.

ענבל ואני פרק ב ענבל מרעיפה מחמאות, מטפלת מהלב. אני מתמסר, משתף פעולה ומתמוגג מאושר צרוף. אנשים קונים בית עם משכנתא ופרארי לחטוף איתה דוח מהירות. אני רק צריך אהבה אימהית בלי תנאי. להרגיש את המוצץ תופס את מקומו בפה, ממלא אותו בדיוק במידה. מגן המוצץ נח על השפתיים בזמן שהן מחבקות ברוך את הפטמה השקופה. קשר עין מקרב בינינו רגשית. אמפטיה סימפטית או יותר נכון, סימפתיה אמפטית מלווים את התהליך. המכנס יורד, החיתול הרטוב נחשף. אני על שידת ההחתלה הגדולה. נעליים לרגליי, חולצת פולו בצבע האהוב, ואותו חיתול רטוב. היא אומרת בקול אמהי ״הווו, החיתול שלך ממש ספוג! עוד כמה דקות והיית מתחיל לדלוף. אבל אני פה איתך. לטפל בך ולהנעים את זמנך כמו שאתה אוהב״. היא שולפת לאט את המוצץ מפי ונותנת לי נשיקה ארוכה ונעימה על השפתיים. שפתיה רכות כמו כריות. לחות ומתוקות. אני נושם את אוויר אפה . והיא את שלי. היא מסיימת ומחזירה את המוצץ למקומו. ״נחליף לך חיתולי?״ היא שואלת רטורית בשובבות. אני מאשר בחיוך שמכווץ את צידי עיניי. היא מתחילה במלאכה. מרימה קלות את חולצתי לכיוון החזה. מסירה מדבקה אחר מדבקה ולבסוף מושכת את קדמת החיתול הרטוב וחושפת את איברי הקטן והישנוני. מטלית לחה עוברת בתנועות ניגוב מדויקות, מסירות את הרטיבות המלוכלכת ואת שאריות המשחה מההחתלה הקודמת. אני מסתכל עלייה מבצעת את המלאכה. מודה לקדוש ברוך הוא על אותם רגעים בלתי נתפסים של אושר פשוט. קומתה גבוהה וידה השמאלית בקלות לופתת את קרסוליי. חיש מניפה אל על את רגליי. שולפת בידה השנייה את החיתול הרטוב, מקפלת אותו בזריזות ושולפת מגבון נוסף מן החבילה. התנוחה הזאת טובה לי. אני מרגיש בה חוסר אונים נפלא. חור הטוסיק החשוף שלי גורם לי להרגיש פגיע. היא מניחה חזרה את רגליי לשידה וישבני הנקי פוגש בריפוד השידה הרך. אותו פלסטיק מוכר כחלק מאותה שיגרה נעימה. היא שולפת מהמגירה אברי פורם M4 עם ציפוי ניילון. חיתול שאני תמיד שמח ללבוש. היא פותחת את החיתול המקופל ומקפלת לשניים לפי ההוראות. אותה תפיסה בקרסוליים והרמת הרגליים. החיתול נתחב תחת ישבני ולאחריו היא נוטלת משחת החתלה טבעית. מורחת יסודית על ישבני, תחילה על הלחיים ואז על פי הטבעת. היא מבחינה בעונג שעל פניי כשהיא נוגעת לי בפי הטבעת. האיזור הזה מאוד רגיש אצלי ואני מתרכז במגע אצבעותיה. היא שואלת בקריצה ״אתה אוהב שאני נוגעת שם?״ אני מהנהן קלות. היא מבלה עם אצבעותיה שם עוד שניות מספר, לאחריהם מוודאת שהכל מכוסה ומוגן. הרגליים יורדות והיא ממשיכה למרוח את איבר מיני וסביבו. ניחוח קמומיל, לבנדר, אורנים ועץ התה מתחיל למלא את החדר. ניחוח עדין ותינוקי. טבעי. היא מנקה את שאריות המשחה שעל אצבעה על פנים החיתול ומניחה את קדמתו על בטני התחתונה. בריכוז רב היא סוגרת את המדבקות על קדמת החיתול. מצמידה אותו לגופי החלק באופן מושלם. היא מוודאת שהחיתול יושב טוב באיזור חלציי ומבצעת תיקונים קלים. היא מחזירה מטה את חולצתי ושואלת ״תרצה חזרה את המכנסיים מעל?״. ״לא, אני אוצה להיסאר ככה״ אני עונה בקול חלש מבעד למוצץ. ״אתה כזה חמוד!״ עיניה ברקו ״אתה יכול להישאר ככה אם אתה רוצה״. היא תופסת אותי עם שתי ידיה מתחת לבתי השחי שלי, מעבירה אותי למצב ישיבה. שולפת שוב את המוצץ. מנשקת אותי בפה ומחבקת. אני מחבק אותה גם ואנחנו מתנשקים ארוכות. אני אוהב נשיקות. דרך אולי קצת מוזרה להביע אהבה (אם חושבים על זה אנתרופולוגית כמו חיות בנשיונל ג׳אוגרפיק) אבל אני פשוט מת על זה. חוקרים את הפה אחד של השני עם הלשון, כל אחד בתורו. אחרי שלוש דקות בערך אנחנו נרגעים מעט. היא מלקקת את פטמת המוצץ ומחליקה אותו חזרה לתוך פי. פעולותיה ונפשה האוהבת פורטים על מיתרי נפשי הדקים. יוצרים הרמוניה שלווה ואלוהית. היא מרימה אותי ומחזיקה אותי על הצד. אני יושב על זרועה האיתנה ומחבק את פלג גופה העליון, מקרב את ראשי לשדה השמאלי. היא יורדת איתי במדרגות ומורידה אותי בסלון. ״תרצה לבנות קצת בקוביות?״ היא מציעה. ״כן!״ אני עונה בשמחה. אני מתחיל לעבוד על הטירה שלי והיא במטבח. מכינה לעצמה קפה עם תמצית וניל מיוחדת. משגיחה עליי במבטה מעת לעת. אני עובד בשקדנות ובריכוז. מוצץ את המוצץ באופן לא מודע כדי להתרכז קצת יותר. היא מחייכת עם העיניים לכיווני. מרגישה אסירת תודה להיות חלק מאותה מערכת יחסים כה אוטנטית ואוהבת. פשוטה והדדית. היא מדפדפת בין עמודי המגזין, מתעניינת במוצרים אלגנטיים ובכתבות אינפורמטיביות. מן הספה היא מחמיאה ״אתה בונה כל כך יפה!״. כל חיזוק כזה מרחיב לי טיפונת את הלב. חיזוקים ומחמאות הם ללא ספק חלק משפת האהבה שלי.

סיפור חדש שנכתב על ידי אחד מחברי הקבוצה- @bigrnn ענבל ואני פרק א לענבל ולי יש מערכת יחסים מאוד מיוחדת. זה התחיל כשהיא הגיעה אליי בתור עוזרת רגשית וסמי רפואית אחרי תאונת דרכים שעברתי. בעיקר כדי לעזור לי במטלות הבית השונות וגם כדי להתלבש, להתקלח ושאר פעולות שלא יכולתי לבצע באותה תקופה. היא טיפלה בי בחום ואהבה. שוחחנו הרבה במהלך ביקוריה ואני הרגשתי שאלוקים שם אותה במקום הזה מסיבה מסוימת. ענבל הייתה בחורה גבוהה ודי שרירית. שרידים מהעבר שלה בתור מתעמלת חצי מקצועית. היא רצתה מאוד להפוך למקצועית אבל קומתה הגבוהה מנעה ממנה. שיערה חום כהה, חלק. פניה יפות. יש לה אף קצת משונה אבל לדעתי הוא הולם היטב את פניה. אנחנו הכרנו כאשר היא הייתה בת 27 ואני 30. הדהימה אותי העובדה שבגופה הגדול נמצאת נשמה גדולה אף יותר. בכל ערב אחרי המקלחת הייתה מלבישה לי תחתון סופג (פול-אפ) כדי שאם אצטרך להשתין בלילה ולא אצליח להגיע לשירותים, המיטה תישאר יבשה. הייתי מרטיב את התחתון לעיתים קרובות כי אהבתי את ההרגשה החמימה בין הרגליים. אהבתי גם את היחס שענבל הייתה נותנת לי בבוקר כשהייתה מגלה שהתחתון שלי ספוג. ״אני רואה שאנחנו קצת רטובים הבוקר״ קובעת בקריצה וחיוך בזווית הפה. ״הצלחת לישון טוב למרות זאת?״ תמיד הצלחתי. שיחותינו הרבות וגישתה הקלילה והמקבלת גרמו לי להרגיש בטוח מספיק כדי לשתף איתה את רגשותיי אליה ואת העובדה שאני אוהב ללבוש חיתולים ולהרגיש קטן. לכן כשסיפרתי לה, תגובתה הייתה מאוד חיובית. היא הודתה בפניי שבניגוד לרבים מלקוחותיה בעבר, היא מאוד אוהבת לטפל בי ומרגישה קרובה אלי. היא הוסיפה בהומור שיש לה ניסיון של כמה שנים בהחלפת חיתולים לילדים גדולים אז אם יגיע השלב, היא תדע להתמודד עם זה. הראיתי לה את חבילת החיתולים הפתוחה שאני מחביא אצלי בארון. ״אברי פורם ציפוי ניילון! יצא לי לחתל עם אלה כמה פעמים. הלקוחות בדרך כלל מרוצים מהם ואני חושבת שהם נראים לא רע יחסית לחיתולים רפואיים. מאיפה הצלחת להשיג אותם? שמעתי שכבר לא מייבאים אותם לארץ.״ ענבל אמרה. אני הייתי בשוק קל מתגובתה המפורטת אבל הצלחתי להשיב לה במהירות ״השגתי מחבר שקנה בזמנו די הרבה כי הוא ידע שהמלאי עומד להיגמר״. ״אני מבינה שאתה כבר די רציני בענייני החיתולים!״ הזחיחה ענבל את פניה בסרקזם שובבי. ״את יודעת…״ אמרתי בחיוך קל, מנסה לחפות על המבוכה. לאחר כשישה שבועות מחזרתי הביתה מבית החולים, החלמתי כמעט לגמרי. הביטוח קבע שאין לי צורך יותר בעוזרת סיעודית. ענבל אמרה לי שתשמח להמשיך להיפגש איתי לשיחות, טיפול ואולי גם מעבר. הסידור הזה התאים לי כמו כפפה ליד. כך התחילה לה תקופה בה התחלנו באמת להתקרב. היא הייתה מגיעה אליי במהלך השבוע, פעם או פעמיים ובסופי שבוע פעמיים או שלוש בחודש. לאט לאט התחלתי לצבור ״ציוד״. מוצצים, חיתולים, צעצועים וגולת הכותרת, שידת החתלה שמתאימה למידותיי, עשויה עץ מלא. קבענו לסשן ביום שישי. היא הגיעה בשבע וחצי בבוקר עם התרגשות מעקצצת בבטן. היא נכנסה לדמות המטפלת כשיצאה מהאוטו. התחלנו.

הרפתקאות אליס בארץ החיתולים- חלק 6 "תפסיק עם זה!" מחתה אליס. "בוא נצא לדרך." החתול החל לאסוף שקית חיתולים, טלק ומספר בגדים להחלפה, ולאחר מכן יצאו השניים לתוך היער. הם הלכו בדרך שהגברת הזקנה הובילה בה את אליס בעגלה כמה שעות קודם לכן. אחרי הרבה הליכה, החתול החליט שהוא צריך מנוחה. "אתה לא יכול לעצור עכשיו. יאללה, בוא נמשיך!" אליס דחקה. החתול שפשף את כפות רגליו ואמר, "תפסיקי להיות כל כך לחוצה! הכפות המסכנות שלי צריכות מנוחה." "אנחנו לא יכולים לנוח. אנחנו חייבים למצוא את הגברת. אני לא נשארת בבגדים האלה יותר ממה שאני חייבת." אליס תפסה את החתול בזרועו וניסתה למשוך אותו על רגליו. "אל תתעצל כל כך! אתה חייב לעזור למצוא אותה!" "תקשיבי ילדה, נמאס לי מהגישה שלך. אני לא צריך שתבלגני לי את הפרווה!" החתול החל לכעוס על התנהגותה של אליס. ״אז אני לא צריכה את עזרתך. אני אמצא אותה לבד!" אליס כעסה עכשיו, והיא נתנה לאישיות הידועה לשמצה שלה להפיק ממנה את המיטב. החתול, שכבר הפסיק לחייך ממזמן, הפנה מבט נוקשה אל אליס. בסדר. הוא אמר. "בסדר גמור!!" צעקה אליס. "אני הולכת."

הרפתקאות אליס בארץ החיתולים- חלק 5 "אוקיי, הגיע הזמן להכניס אותך לבגדי מסיבה יקירתי!" צעק החתול כשפנה לארון. הוא נעלם מאחור, ואליס נותרה לרגע לבד עם מחשבותיה. אני מקווה שאחזור הביתה בקרוב. למעשה, אני מקווה שזה באמת חלום ושאני אתעורר בקרוב. היא חשבה לעצמה. אוי לא! מה אם ארטיב את המכנסיים תוך כדי חלום?! אליס יכלה רק לדמיין את האימה של להתעורר באמצע הפארק עם כתם כהה באמצע המכנסיים שלה. אה, ואני מקווה שמה שהחתול בוחר לי ללבוש יכסה את החיתול הענק הזה! "מהר, נהיה לי קר!" אמרה אליס בחוסר סבלנות. החתול הגיח מהארון, אוחז בחליפת מלחים. אליס לא האמינה למראה עיניה. "אתה לא מצפה ממני ללבוש את זה, נכון?" "כמובן שכן. אמ... זה באמת ידגיש את צבע העיניים שלך, או משהו כזה..." החתול גמגם. הוא הלביש את החולצה הקצרה על אליס, שם לב כמה יפה היא מציגה את החזה השופע שלה. החולצה היתה כל כך קצרה שהיא לא הגיעה אפילו לטבור שלה. אחר כך הגיעו מכנסי הפלסטיק הלבנים, ולבסוף, החצאית הכחולה הכהה. החתול לקח צעד אחורה כדי להעריך את עבודתו. אליס עמדה מולו בחולצה לבנה ללא שרוולים, עם עיטור כחול. החצאית לא ממש כיסתה את החיתול של אליס, והפכה אותו לגלוי לעני כל. לבסוף, החתול הניח את הכומתה הכחולה על ראשה של אליס. "מושלם." הוא אמר. אליס רק הנהנה בצייתנות. "אנחנו יכולים לחפש משהו לאכול עכשיו? אני מורעבת." ייבבה אליס. הם הלכו למטבח והחתול אמר, "תשבי. אני אכין לך משהו." אליס מצאה שהמושב הנוח היחיד ליד השולחן הוא הכיסא הגבוה שאליס ראתה קודם לכן. אליס טיפסה בזהירות והתיישבה על הכיסא. הכיסא היה גבוה יותר מראשה, וכפות רגליה היו רחוקות בחצי מטר מהרצפה. אליס התחילה להתרגל לשבת בפישוק בגלל החיתולים העבים בין רגליה. לפני שאליס הבינה מה קורה, החתול החליק את מגש הכיסא ונעל אותו במקומו, מצמיד זרועותיה של אליס מתחת. היא הייתה חסרת אונים לחלוטין. החתול קשר סינר גדול סביב צווארה של אליס וחזר לחפש אוכל. "בואי נראה מה יש לנו כאן." החתול החל לחפור בארונות. הוא מצא צנצנת גדולה של גזר מרוסק וכפית גדולה. "הנה בא המטוס!" הוא ציחקק כשעשה את דרכו לעבר אליס. "לא, בחייך. אני יכולה להאכיל את עצמי!" אליס התחננה. "בבקשה!" לפני שהספיקה להוציא מילה נוספת פיה של אליס התמלא בגזר מרוסק. היא כמעט נחנקה פעמיים לפני שהצליחה לבלוע הכל. היא המשיכה לנסות להמנע מהכפיות שהחתול דחף לפיה, אבל זה היה קרב אבוד. לאחר שחלק נכבד מהגזר נמרח סביב שפתיה ולחייה היא נכנעה ואפשרה לחתול להאכיל אותה את שארית הצנצנת, כשהיא מרגישה מושפלת לחלוטין. "זה לא היה כל כך נורא, נכון?" אמר החתול בזמן שניקה את פניה של אליס. "עכשיו הגיע הזמן להביא בקבוק לתינוקת שלי." החתול הוציא בקבוק בגודל ליטר, מלא חלב. הוא תקע את הפטמה בפיה של אליס ולא הוציא אותה עד שסיימה. החלב זרם מהבקבוק כל כך מהר שכל מה שיכלה לעשות היה לבלוע. אחרי שסיימה, היא חשבה שהבטן שלה עומדת להתפוצץ. היא מעולם לא שתתה כל כך מהר. "אני עייפה. אני רוצה לנוח לפני שנלך לחפש את הגברת." אמרה אליס. החתול חייך. הכל התנהל בדיוק כפי שהוא קיווה. "תני לי לעזור לך מתוקה." החתול פתח את המגש והוביל את אליס לעריסה. היא שכבה על גבה, והחתול כיסה אותה בשמיכות עבות עד שלא יכלה להזיז את גופה. כנראה שאליס לא שמה לב מפני שתרופות השינה בבקבוק החלו להשפיע. בקרוב המשלשלים ישפיעו גם, ואז החתול יצטרך להחליף לתינוקת הקטנה והמלוכלכת שלו. "הו, אני לא יכול לחכות!" אמר החתול כשהוא דילג החוצה מהחדר. כשאליס התעוררה, היא גילתה שהיא לא יכולה להזיז את גופה מהצוואר ומטה. "חתול! חתול! בוא הנה ותעזור לי לקום! כיסית אותי יותר מדי." אליס צעקה. כעבור כמה רגעים החתול צץ כשהוא מחייך מאוזן לאוזן. "מה שלום אליס התינוקת היקרה שלי? נחת מספיק, אני מקווה." "אני לא תינוקת, בסדר? אני לבוש ככה בגלל נסיבות מוזרות" אליס אמרה כשהחתול משך לאחור את השמיכות. "בוא נתחיל לארוז. אנחנו חייבים למצוא את הגברת ואת הבגדים הרגילים שלי." למעשה , החתול מצא את הבגדים ה"רגילים" של אליס, אבל זרק אותם לשיחים בזמן שאליס ישנה. אליס התיישבה ומיד נאנחה. "איכס!" היא אמרה והוסיפה בהיסוס "החיתול שלי שוב מלא." אליס התחילה לדאוג. היא לא זכרה שהיתה צריכה לעשות. היא בטח עשתה קקי בזמן שישנה. אליס הרגישה שככל שהיא נשארה זמן רב יותר במקום המוזר הזה כך היא הפכה יותר לתינוקת. היא חייבת לברוח מפה מהר, לפני שתזדקק לחיתולים לנצח. החתול החליף לה והפעם בחר זוג מכנסי פלסטיק כחולים יפים שהתאימו לחליפת המלחים שלה. הוא צעד לאחור והתפעל מהעבודה שלו. "לא רע בכלל, ילדה קטנה."

הרפתקאות אליס בארץ החיתולים- חלק 4 לבסוף, החתול עצר. אליס הבינה שהם עשו את דרכם חזרה לביתה של הגברת. "פשוט נציץ פנימה ונחפש את המפתח, וגם כמה חיתולים נקיים" "אני צריכה את המפתח כדי לפתוח את המכנסיים האלה..." אליס הראתה לחתול את המנעול על המכנסיים הקצרים הוורודים. "אחרי זה נחפש את הבגדים האמיתיים שלי, ואז סוף-סוף אוכל לברוח מכאן!" החתול הוביל את אליס לחלון, ואליס ראתה שהם נמצאים ממש מחוץ לחדר עם העריסה שהייתה בה רק שעה קודם לכן. "עזור לי להגיע לשם כדי שאוכל להחליף." אמרה אליס. החתול עזר לה לעלות אל אדן החלון. היא פתחה את החלון ומשכה את עצמה החוצה. היא נחתה על ישבנה, מה שבדרך כלל היה כואב, אבל הריפוד בין רגליה מנע ממנה להרגיש יותר מקצת גועל כשהבלגן בין רגליה זז. כמה רגעים לאחר מכן החתול הצטרף אליה ויחד הם התחילו לחפש אחר המפתח. "אני לא רואה את זה בשום מקום." אמרה אליס בקול מדוכא. השניים בדקו כל סנטימטר בחדר ולא מצאו סימן למפתח. "מצאתי משהו." החתול הגיח מהארון כשהוא נושא ערמת חיתולי בד ואוברול ורוד. "מה אתה עושה עם זה? זה לא עוזר לנו." אליס השיבה לו בקול מתוסכל, מכיוון שקיוותה שהוא מצא את המפתח. "ובכן, בלי מפתח לא תוכלי להוריד את החיתולים האלה, אבל חשבתי שאולי תרצי כמה נקיים בכדי לדחוף שם למטה, את יודעת, כדי למנוע דליפות וכאלה. ואז, אולי תרצי לצאת מהשמלה הבוצית הזו וללבוש משהו רך וחמים. הוא צדק. אליס השתדלה לנקות את עצמה הכי טוב שיכלה, לקחה את החיתולים והאוברול מהחתול ואמרה, "בסדר, תן לי כמה דקות." החתול השאיר את אליס לבדה. היא החלה לתחוב חיתולים נוספים במורד המכנסיים הצמודים הנעולים שלה כדי לשמור על עצמה יבשה ככל האפשר. אחר כך היא פשטה את השמלה המלוכלכת ורכסה את האוברול הנקי. "הרבה יותר טוב" חשבה לעצמה אליס כשהרגישה כבר יותר חם ונעים. היא הצטרפה לחתול בחדר הראשי ואמרה "קדימה, בוא נמשיך לחפש. הבגדים שלי והמפתח חייבים להיות כאן איפשהו." השניים המשיכו לחפש בבית ללא הועיל. הם לא מצאו שום דבר שימושי. בזמן שהסתכלה סביבה, אליס מצאה בקבוקי תינוקות רבים, רעשנים, צעצועים, אפילו כיסא גבוה ולול. "הזקנה הזו חייבת לנהל מעון יום.." אליס חשבה לעצמה. היא חיפשה את החתול בכדי לשאול אותו במה מדובר, אך לפני שהספיקה שמעה קול קורא בהתרגשות: "מצאתי!!" אליס מיהרה לחדר הסמוך בו חיכה החתול, זנבו מתעוות בחוסר נוחות. בכפותיו היה מונח סט מפתחות. "הו, בבקשה תגרום לאחד מאלה לעבוד!" אליס התפללה בקול רם. בניסיון הראשון המפתח התאים והחתול הצליח לשחרר את המנעול שהחזיק את המכנסיים הורודים סביב מותניה של אליס. באנחת רווחה, אליס נתנה לחתול חיבוק חזק. "בעדינות, יקירתי!" החתול התנשף. "מצטערת... עכשיו, איפה הבגדים שלי?" שאלה אליס. "לא מצאתי את הבגדים שלך בשום מקום... אני מצטער.." החתול ענה. "יופי. פשוט נהדר. עכשיו מה אני אמורה לעשות?!" אליס רתחה מזעם. החתול חייך. "כפי שאני רואה את זה, יש לך שתי אפשרויות. הראשונה היא שתישארי בחיתולים המטונפים האלה, והשנייה היא שתרשי לי להחליף לך לחיתולים ובגדים נקיים. החלטה שלך". "חכה! מה עם החדר שלה? אולי הבגדים שם?" אליס רצה במסדרון אל הדלת המובילה לחדר השינה הראשי. כשהגיעה לשם הדלת היתה נעולה. "מוזר... הדלת היתה פתוחה לפני כמה דקות.." אליס אמרה. "סליחה, כנראה סגרתי אותה בטעות." אמר החתול. למען האמת, החתול סגר את הדלת מאוד בכוונה. הוא רק דאג לכך שיהיה לו הרבה כיף עם הילדה המסכנה לפני שהיא תחזור לביתה. "תביא את המפתחות לכאן, בוא נראה אם ​​אחד מהם מתאים." אליס ניסתה כל מפתח במחזיק המפתחות מספר פעמים, אבל אף אחד מהם לא התאים. זה חסר סיכוי. היא גנחה. "מצטער. לא ידעתי שהדלת ננעלת אוטומטית" אמר החתול בהבעה העצובה ביותר שהצליח וניסה לנחם את אליס. "קדימה, בואי ננקה אותך." הוא הוביל את אליס במסדרון אל חדר הילדים. כשהגיעו החתול עזר לאליס להתנקות ולהחליף לחיתול נקי. "כנראה שכדאי שננסה למצוא אותה. אני חושב שהיא היחידה שיודעת איפה הבגדים שלך." אמר לאליס. אליס הסכימה. "אתה יודע, אף פעם לא חשבתי שאדבר עם חתול. ובכנות, מעולם לא חשבתי שאלבש חיתולים שוב." היא אמרה והצמידה את החיתול היטב למקומו. "נו.. טוב... גם ככה אני בטח חולמת את כל זה." "כנראה אנחנו חולמים את זה ביחד" אמר החתול כשהביט באליס למעלה ולמטה. "החיתול הזה ענק." אמרה אליס כשהביטה בעצמה במראה הגדולה שהיתה תלויה מאחורי הדלת. החתול חייך כיוון שבחר את החיתול העבה ביותר שהצליח למצוא - הוא פשוט לא אמר את זה לאליס.

הרפתקאות אליס בארץ החיתולים- חלק 3 היא קמה על רגליה והחלה שוב לדשדש קדימה. היא הביטה לאחור מעבר לכתפה, ולא ראתה דבר. היא הסתובבה ושוב מעדה על שורש גדול. היא צנחה קדימה, התגלגלה ונחתה על ישבנה. היא החליקה במורד גבעה בוצית על גבה ונפלה לתוך שלולית בוץ. אליס ישבה בהלם לכמה שניות. היא השפילה את מבטה ונבהלה- השמלה שלה הייתה מלוכלכת, פניה וידיה היו מלאים בבוץ, והגרוע מכל, היא ישבה בחיתולים ספוגים ומלוכלכים. "אני רוצה ללכת הביתה!" אליס בכתה. לא היה לה אכפת אם היא מתנהגת כמו תינוקת. היא עשתה קקי בחיתולים, השתינה בהם והייתה מכוסה בבוץ. אליס לא ידעה מה קורה, אבל היא ידעה שהיא לא אוהבת את זה. אליס ישבה זמן מה, לא בטוחה מה לעשות. לבסוף היא קמה לאט על רגליה והחלה לדשדש קדימה. היא טיפסה בחזרה על הגבעה, נזהרת להימנע מהבוץ החלקלק. כשהגיעה לראש הגבעה, היא לא ראתה שום סימן לפרחים. היא הלכה לאט בצעדים קטנים מפני שהחיתולים שלה היו כל כך מלאים. אליס הלכה למרחק קצר בלבד, כשקול קרא: "שלום, ילדה קטנה!" אליס הביטה סביבה, אבל לא הצליחה לזהות מאיפה הגיע הקול. "שלום?" שאלה אליס, קצת מבולבלת ומפוחדת. "כאן למעלה, בין העצים." הקול אמר שוב. אליס הרימה את מבטה וראתה חתול גדול יושב בענף של עץ סמוך. הייתה לו פרווה סגולה וחיוך ענק. "איזו שמלה ורודה מקסימה יש לך, יקירתי." הוא אמר. ואז, כהרף עין, הוא נעלם מהעץ, והופיע שוב לצידה של אליס. "מי אתה?" שאלה אליס. "אני החתול. מי את?" "אני אליס. אני בדרך כלל לא מתלבשת ככה. למעשה, אף פעם לא התלבשתי ככה. אתה מבין, הזקנה המוזרה הזאת נתנה לי לשתות משהו שעשה אותי קטנה יותר, ואז היא שמה אותי בחיתולים. חזרתי לגודל הרגיל שלי עכשיו, אבל אני עדיין בחיתולים, והשמלה הזו יותר מדי חושפנית". אמרה אליס. החתול הסתכל עליה למעלה ולמטה, מרגליה הארוכות והרזות, שהובילו לחלק האחורי המרופד היטב, ועד לשמלת התינוק הצמודה שלה. "אני לא יודע, אני די אוהב את השמלה." אמר החתול וחייך את החיוך הענק שלו. "אתה יכול לעזור לי בבקשה? אני לא יודעת מה לעשות. אני חייבת למצוא את הזקנה ולצאת מהחיתולים האלה. הם... אממ.. משומשים, אם אתה יודע למה אני מתכוונת." אמרה אליס בביישנות. "יכולתי להריח את זה מראש העץ." אמר החתול. "אני מניח שאולי אוכל לעזור לך. היא אני ביחסים טובים". "אתה מכיר אותה?" אליס פלטה החוצה. "ילדות קטנות לא צריכות להפריע." אמר החתול. הוא תקע את המוצץ שהיה תלוי על צווארה של אליס לתוך פיה, ואמר, "עיקבי אחרי." כשאליס עקבה אחרי החתול, היא החלה באופן לא מודע למצוץ את המוצץ. היא הבינה מה היא עושה, ועצרה את עצמה, קצת מופתעת מהדחפים שלה. ואז היא החליטה שזה בעצם די מרגיע והחלה למצוץ אותו שוב. זמן קצר לאחר מכן, אליס הרגישה שהיא חייבת להשתין שוב. שלפוחית ​​השתן שלה השתחררה, ואליס הרטיבה שוב את החיתולים שלה. אליס ניסתה לא לחשוב על זה, והמשיכה לתוך היער.

הרפתקאות אליס בארץ החיתולים- חלק 2 הדלת נפתחה, והזקנה נכנסה פנימה כשהיא מחזיקה בידה בקבוק מלא חלב ומחייכת בערמומיות. "אוי, הילדה הקטנה שלי התעוררה סוף סוף?" הזקנה ניגבה דמעה מהלחי של אליס. "זה כל כך נחמד כשיש חברה, מישהו לטפל בו". הגברת הזקנה חייכה. היא חיה לבדה והייתה בודדה מאוד וציפתה בקוצר רוח לטפל באליס. "אני בטוחה שהתינוקת שלי רעבה. בואי נביא לך משהו לאכול." האישה הסירה את המוצץ ודחפה את פיית הבקבוק במהירות לתוך פיה של אליס. אליס ניסתה לדבר, אבל זרימת הנוזל מהבקבוק הייתה כל כך מהירה שכל מה שהיא הצליחה לעשות היה לשתות. אחרי שגמרה את הבקבוק, אליס הרגישה שהיא עומדת להתפוצץ. האישה עזרה לה לצאת מהעריסה ולעלות על שולחן סמוך. שם, אליס הולבשה במכנסיים ורודים רכים, גרבי קרסול ונעלי בובה. לבסוף, הגברת הזקנה הלבישה את אליס בשמלה ורודה וקצרה ועזרה לאליס לקום על רגליה. כשהיא השפילה את מבטה, אליס הבינה שהשמלה הקצרה אפילו לא קרובה ללהסתיר את ישבנה המחותל. לבסוף, לאליס הייתה הזדמנות לדבר. "מי את? מה קורה? למה אני לבושה ככה?" שאלה אליס כשדמעות בעניה. "אל תבכי, יקירתי. אני המטפלת שלך, ואת לבושה כך מפני כשמצאתי אותך הרטבת לגמרי את הג'ינס שלך. זה לא מקובל, אם את מתכוונת להתנהג כמו תינוקת אתייחס אליך כמו לאחת." "אבל אני לא תינוקת!" אליס אמרה. "בלי תירוצים. איך קוראים לך, ילדה קטנה?" "אליס". אליס השיבה. "ובכן אליס, אנחנו הולכות לראות את המלכה. הוזמנתי למסיבת התה שלה ונראה שאת תצטרפי אלי." היא אחזה בידה של אליס והחלה להוביל אותה לחדר הראשי. "לא ככה! אני לא יכולה לצאת ככה!" אליס ניסתה למשוך את ידה בחזרה אך לא הצליחה. האישה הושיבה את אליס בעגלה גדולה וחגרה אותה בחוזקה. "יוצאים לדרך!" אמרה האישה ודחפה את העגלה מחוץ לדלת הראשית לעבר השביל. לאחר זמן קצר אליס הבינה שהיא חייבת להשתין. היא אמרה לגברת, שרק חייכה ואמרה "בשביל זה יש חיתולים, ילדה קטנה". אליס ניסתה להתאפק בכוח. היא התפתלה בעגלה שלה ואחזה במפשעתה. לבסוף, זה היה יותר מדי. שלפוחית ​​השתן שלה נכנעה והיא התחילה להשתין עד שהחיתול שלה היה ספוג. הגברת ידעה מה קרה, אבל המשיכה לדחוף את אליס בעגלה. "אני לא רוצה לאחר. אני אחליף לך כשנגיע לארמון המלכה." כשהם נעו לאט במורד השביל, אליס הסתובבה בעגלה ללא הרף, מנסה להרגיש בנוח. היא החלה להתעסק עם החגורה של העגלה, עד שלבסוף הצליחה לשחרר אותה. אליס חיכתה עד שהגברת עצרה לקשור את הנעל שלה. אז היא ראתה את ההזדמנות שלה לברוח. היא קפצה מהעגלה והחלה לדשדש אל השיחים. "חיזרי!" הגברת צעקה והחלה לרוץ אחרי אליס. אליס לא הצליחה לרוץ מהר מספיק בגלל החיתול העבה בין רגליה, וכמעט נתפסה עד שהגברת מעדה על שרוכיה ואליס נמלטה עמוק לתוך היער. לאחר זמן רב אליס עצרה כדי להסדיר את נשימתה. היא לא ראתה שום סימן לגברת, חייכה חיוך קלוש וניסתה לחשוב מה לעשות הלאה. עד מהרה אליס היתה צריכה לעשות קקי, ולא היה שום סיכוי שהיא תעשה את זה בחיתול שלה. היא ניסתה להסיר את המכנסיים הוורודים ולהגיע לחיתולים, אבל גילתה שהם סגורים היטב בסיכות הביטחון. היא נאבקה עוד כמה דקות, לפני שהחליטה שזה חסר תועלת. היא החליטה להמשיך ללכת, בתקווה להסיח את דעתה מהעובדה שהיא עומדת לעשות צעד ענק אחורה לינקות. היא המשיכה ללכת עד שכאבי הבטן אילצו אותה להפסיק. היא הסתכלה סביבה בכדי לוודא שהיא לבד. לאחר שלא ראתה איש, אליס חשבה שזה מקום טוב להקל על עצמה. היא כרעה ברגליים מפושקות והניחה את ידיה על ברכיה, פלטה אנחה עמוקה והתכוננה לתת לטבע לעשות את שלו. בדיוק כשהיא התחילה לעשות אליס שמעה קול של ילד מאחוריה. "היי, מה את עושה?" אליס הסתובבה לאט, נאלצת להמשיך לפשק את רגליה. החיתולים שלה החלו לצנוח מכובד המשקל. היא לא ידעה מה לומר. היא הביטה למעלה על פרח קטן, אבל הוא לא דומה לאף פרח שאליס ראתה אי פעם. היו לו פנים, עם עיניים ופה. "אמא, בואי תראי מה מצאתי!" הפרח צעק לתוך העצים. לפתע הופיעו מסביב לאליס עשרות פרחים בכל הגדלים והצבעים השונים. היא עדיין עשתה קקי ולא הצליחה לעצור, והחיתולים שלה המשיכו להתנפח. "זו תינוקת, תינוקת גדולה, אבל כנראה עדיין תינוקת בכל זאת" אמרה אמו של הפרח הקטן. לבסוף, אליס גמרה. החיתולים שלה היו מלאים לגמרי, והיא סוף סוף הצליחה לדבר. "אני.. אני.. לא תינוקת." אליס ייבבה. היא ניסתה ללכת כרגיל, אבל החיתולים לא נתנו לה. "היא תינוקת! תינוקת גדולה!" הפרחים מסביבה התחילו לצחוק. "אני לא!" אליס נאבקה בדמעות. היא החלה לדשדש לתוך היער אך שמעה את צחוק הפרחים בעקבותיה. היא מעדה על שורש ונחתה על ארבע. היא התחילה לזחול, ממש כמו תינוקת כשהיא ממררת בבכי. היא הסתובבה לראות אם הפרחים עוקבים אחריה, אבל כל מה שהיא יכלה לראות היה החיתול הענק שלה.

הרפתקאות אליס בארץ החיתולים- חלק 1 אליס הייתה מסוג הבנות שכל הבנים רצו וכל שאר הבנות שנאו. היה לה שיער חום מקסים, עיניים חומות גדולות וגוף מושלם. כדי להחמיר את המצב, היא ידעה שהיא יפהפייה, והשתמשה בזה לטובתה בכל פעם שיכלה. היא הייתה רגילה לקבל כל מה שרצתה, וזה הפך אותה למפונקת למדי. באחר צהרים אביבי אליס נרגעה בפארק, בצל עץ אלון קטן. היא הסירה את נעליה וגרביה והעבירה את כפות רגליה היחפות דרך הדשא הקריר. היא עצמה את עיניה ונשמה נשימות עמוקות. לא היה אכפת לה שיש לה שיעורי בית, "זה לא לעכשיו" חשבה לעצמה. בדיוק אז אליס שמעה רשרושים מסביבה. היא פקחה את עיניה כשארנב לבן יצא מהשיחים, תפס את הנעל השמאלית שלה וברח בחזרה לתוך השיחים. "חזור לכאן!" צעקה אליס, קמה במהירות על רגליה ורצה בעקבותיו. אליס רצה הכי מהר שיכלה, מנסה לעקוב אחרי הארנב. לפתע, היכן שהיו פעם שיחים עבים, אליס ראתה קרחת יער גדולה עם בור פעור באמצע. היא ניסתה לעצור אבל היה מאוחר מידי והיא נפלה לתוך הבור. אליס צרחה ועצמה את עיניה בציפייה להגיע לתחתית בכל רגע. כשהיא הבינה שהיא הפסיקה לזוז, היא פקחה את עיניה. היא שכבה על גבה באמצע חדר גדול. לא היה שום סימן לחור שדרכו נפלה. היא קמה והסתכלה סביבה. היציאה היחידה הייתה דלת קטנה שאליס לא חשבה שתוכל לעבור דרכה. אליס הציצה מבעד לדלת וראתה בצידה השני עשב ירוק גבוה, ומאחורי העשב הגבוה ראתה יער עמוק וחשוך. מבולבלת לחלוטין, אליס ניסתה להרגיע את תחושת הבטן שלה. לא היה לה מושג איפה היא נמצאת או איך היא הולכת לחזור הביתה. דמעות מילאו את עניה והיא התאפקה לא לפרוץ בבכי. לבסוף היא לקחה נשימה עמוקה, ירדה על ארבע והחלה לפלס את דרכה לצידה השני של הדלת. כשהגיעה לאמצע הדרך היא נתקעה- ככל שניסתה, אליס לא הצליחה להמשיך להתקדם וגם לא הצליחה לזחול אחורה. זה היה הקש האחרון. אליס פרצה בבכי, היא לא בכתה הרבה זמן. אם היא הייתה בבית היא הייתה מתביישת שיראו אותה בוכה כך, הבעיה הייתה שהיא לא ידעה היכן היא נמצאת. בדיוק אז אליס שמעה צעדים. מתוך העשב הגבוה יצאה גברת זקנה, הביטה על אליס ואמרה: "אל תבכי יקירתי. את תקועה?" "כן." ענתה אליס וניגבה דמעה מעינה. האישה כרעה לצידה של אליס ואמרה, "אני יודעת בדיוק מה יעזור לך להיחלץ". היא הוציאה כף ובקבוק נוזל מהסינר שלבשה, וניסתה לתת לאליס כף מהנוזל. "לא, באמת, אני-!" אליס ניסתה להתנגד כשהאישה דחפה את הכף לתוך פיה של אליס. אחרי כמה כפות נוספות מהנוזל המסתורי, אליס הרגישה מאוד מבולבלת. כשהאישה הבחינה שאליס מטושטשת היא הניחה את הכף והחלה להשקות את אליס ישירות מהבקבוק. אליס לקחה לגימות גדולות והרגישה מסוחררת יותר ויותר. ואז אליס הבינה שהיא חייבת להשתין. מסוחררת ולא מודעת לגמרי למצבה, אליס השתינה במכנסיים. אחר כך היא לקחה עוד כמה לגימות מהבקבוק של הגברת הזקנה, והבינה שהיא הולכת וקטנה. עד מהרה היא יכלה לעבור בקלות דרך הדלת. כשהיא זחלה דרכה, אמרה הגברת הזקנה, "יקירתי, עשית פיפי במכנסיים!" אליס פשוט ישבה במכנסי הג'ינס הספוגים שלה וחייכה. "האם התינוקת שלי צריכה גם לעשות קקי?" הגברת שאלה. אליס הנהנה בחיוב, והאישה עזרה לה לעמוד על רגליה. אליס הייתה בגודל של ילדה בת עשר, אבל היא שמרה על צורתה החטובה של בת שמונה-עשרה. אליס נאנקה, והגברת הזקנה התבוננה בישבן של הג'ינס של אליס מתרחב. "נראה שהם תמיד עושים את זה כשהם טועמים לראשונה מהפורמולה המכווצת שלי". הגברת הזקנה אמרה לעצמה. "בואי תינוקת שלי, ניקח אותך הביתה ונלביש אותך בכמה חיתולים גדולים ויפים" אמרה לה. עדיין מטושטשת, אליס חייכה ואחזה בידה של האישה שהובילה אותה דרך שביל קטן באמצע היער אל בקתה ישנה. לאחר שנכנסה, הוסרו בגדיה המלוכלכים של אליס, היא נרחצה, נוקתה וחותלה. לאחר מכן הגברת הזקנה הניחה את אליס בעריסה גדולה, בחדר קטן ממש ליד החדר הראשי. אליס נרדמה ישר. "הנה את!" אמרה האישה עם ברק בעיניה. "אני יודע בדיוק איך לטפל בתינוקות כמוך." כשאליס התעוררה, היא לא זכרה היכן היא נמצאת. היא התיישבה והסתכלה סביבה, ואז הבחינה שהיא בעריסה גדולה. היא ניסתה לצרוח, אבל המוצץ הגדול שהיה בפיה מנע ממנה להשמיע קול. אליס משכה את הסדינים וכמעט התעלפה. היא לא הייתה לבושה באחד, אלא בשלושה חיתולי בד עבים, מהודקים בשתי סיכות ביטחון גדולות. החיתולים היו כל כך עבים שהיא אפילו לא יכלה להצמיד את ברכיה. אליס נאבקה לעמוד, אך העובי בין רגליה הפך את זה לבלתי אפשרי. היא בקושי הצליחה לרדת על הברכיים. היא החלה לבכות שוב.

מדיניות הניסיון- חלק 4 והיה עוד משהו. בתה הגיעה אליה וסיפרה לה משהו שברור שקשה מאוד לדבר עליו. זה כשלעצמו היה שווה איזשהו פרס לא? אולי כדאי שאמשיך לעשות את זה?’ מחשבותיה נקטעו על ידי ג'ולי. "אמא?" קולה של ג'ולי החזיר אותה למציאות. "כן?" "את מתכוונת לתת לי לנסות את זה? כלומר, האם לא לזה נועדה מדיניות הניסיון?" סאלי התחילה לחשוב על זה שוב, ולראשונה זכרה שחלק מהמדיניות היא ששני ההורים צריכים להיות מעורבים. היא אפילו לא חשבה על מה טד עשוי לומר על זה. סאלי החליטה שהיא תצטרך לדבר איתו על זה. "ובכן ג'ולי, אני מניחה שאני לא יודעת. אני אגיד שאני מסכימה איתך בכל זאת. אני כן חושבת שהמדיניות שלנו יכולה "לכסות" את זה. אבל את חייבת להבין שמעולם לא חשבתי שתרצי לנסות משהו כזה, ואת גם צריכה לזכור שמדיניות הניסיון פירושה שגם אני וגם אבא שלך נצטרך לדבר על זה". ג'ולי קצת קיוותה שאמה שכחה מהחלק שבו אביה צריך להיות מעורב. זה היה מספיק קשה לדבר על זה עם אמא, היא לא חשבה שהיא תוכל לעשות את זה גם עם אבא שלה. "אמא, זה היה מספיק קשה לדבר איתך על זה, אני לא יודעת אם אני יכולה לספר לאבא." אמרה ג'ולי באכזבה. "זה בסדר, אני אדבר איתו על זה." אמרה סאלי. "את חושבת שהוא יהיה בסדר עם זה?" סאלי חשבה על התגובה האפשרית של בעלה. היא נאלצה למנוע מעצמה לצחוק מהמחשבה על מה שהוא עלול לומר. "ג'ולי מותק, אבא שלך הוא אדם מאוד מבין, אני בטוח שהוא לא יחשוב שאת מוזרה." "את חושב שהוא ייתן לי לנסות את זה?" שאלה ג'ולי. סאלי העיפה מבט על בתה וראתה שם ילדה שנבהלה מהמחשבה שאביה ידחה אותה. סאלי חשבה שוב להחזיר את בתה בת ה-18 לחיתולים. היא חשבה לעצמה, 'טוב, אני מניחה שזה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. לעזאזל, חשבתי שזה קשור לסמים!’ היא החליטה. "אני אעשה כמיטב יכולתי לשכנע אותו." אמרה סאלי בקריצה. ג'ולי הרגישה טוב יותר מיד.

מדיניות הניסיון- חלק 3 "טוב, סוג של חלומות מוזרים. חלומות לא רעים כמו סיוטים. שום דבר כזה בכלל. אלו היו חלומות טובים". "מה קורה בחלומות האלה?" "טוב... זה סוג של החלק המצחיק. בכל החלומות האלה, את או אבא תמיד מחזירים אותי לחיתולים". "בסדר." אמרה סאלי בביטחון. "ובזמן האחרון יש לי את החלומות האלה הרבה. כל ערב כמעט. והדבר המוזר הוא שכשאני מתעוררת, זה כאילו יש בי חלק שבאמת רוצה שזה יקרה. הרבה זמן פשוט חשבתי שהחלומות האלה יפסיקו, אבל עכשיו יש לי אותם כל הזמן. אני כל הזמן תוהה איך זה יהיה ללבוש חיתולים שוב. התחלתי להיות ממש סקרנית ואפילו חשבתי ללכת לחנות כדי לנסות, רק כדי שאוכל סוף סוף לדעת איך זה ירגיש. אבל באמת דאגתי שאת ואבא תגלו אז אף פעם לא קניתי. אני פשוט מפחדת שתחשבו שאני מוזרה או משהו." לאורך כל הזמן הזה, סאלי עשתה כמיטב יכולתה פשוט להסתכל לבתה בעיניים ולהנהן באישור. הטון המטלטל והלא יציב של ג'ולי הבהיר שבתה מובכת. סאלי הרגישה עד כמה הרגע הזה היה חשוב לג'ולי. היא בחרה את מילותיה בקפידה. "ג'ולי, תקשיבי. קודם כל, אני רוצה שתדעי שאני ממש שמחה שאת מרגישה בנוח לדבר איתי על זה. אני רוצה שתדעי שאני אמא שלך ואני אוהב אותך לא משנה מה. בסדר?" ג'ולי הנהנה. "אז תני לי להבין את זה, יש לך חלומות שבהם את חוזרת לחיתולים?" "כן..." ענתה ג'ולי. "כשאת חולמת את החלומות האלה, את מרגישה שאת צריכה לעשות פיפי או משהו?" "לא זה לא ככה." ג'ולי השיבה "טוב, למה התכוונת כשאמרת שכשאת מתעוררת יש בך חלק שרוצה שזה באמת יקרה?" ג'ולי הסתכלה על הקרקע. "טוב, אני מתכוונת, אני מניחה שאני באמת רוצה לנסות חיתולים שוב. כלומר, על זה דיברתי כשהעליתי את כל מדיניות הניסיון שלך ושל אבא. כל כך הרבה זמן חשבתי איך זה יהיה, ותמיד רציתי לנסות את זה. אבל תמיד פחדתי להגיד משהו. תמיד חשבתי שזה ייעלם, אבל זה אף פעם לא קרה. אז אני חושב שאולי אני לא צריכה להילחם בזה. אולי כדאי שאנסה את זה, כדי שאוכל להפסיק לתהות" "אז תני לי לוודא שאני מבינה, הסיבה ששאלת אותי על מדיניות הניסיון היא כי תהית איך זה יהיה ללבוש חיתולים שוב?" שאלה סאלי בחביבות. "כן." אמרה ג'ולי כשהיא הרימה את מבטה מהרצפה אל אמה לאישור. "וקיווית שנחזיר אותך לחיתולים כדי שתוכל לגלות?" "טוב, כן בדיוק." "טוב מתוקה, תן לי להיות כנה איתך. אני סוג של הקלה. מאוד דאגתי שאתה רוצה לנסות משהו כמו עישון או שתייה, אבל בהחלט לא ציפיתי לזה. אני חייבת לומר שאני לא בטוחה מה להגיד. כלומר, אני בהחלט לא רואה שום דבר רע במה שאת מדברת עליו, אבל אף פעם לא שמעתי על דבר כזה. האם במקרה שמעת על זה מחבר או משהו?" "אמא, מעולם לא סיפרתי לאף אחד על הדברים האלה בכל חיי, ולא מעולם לא שמעתי על מישהו כמוני. זו אחת הסיבות שכל כך פחדתי לדבר על זה. אני מודאגת שיש בי משהו מוזר". "ג'ולי, תקשיבי לי היטב. כל אחד בעולם שונה בדרכו שלו. לאנשים יש כל מיני רצונות מוזרים. יש בחורים שאוהבים להתלבש בתחתוני נשים וחזיות. יש אנשים שנמשכים לבני אותו המין. יש אנשים שאוהבים להוריד את כל הבגדים ולהסתובב עירומים. הנקודה היא שכולנו שונים, ואין שום דבר רע בלהיות שונה כל עוד מה שאת עושה לא פוגע בך או במי שסביבך." "טוב, אני מניחה שאני מבינה למה את מתכוונת אמא. אז את לא חושבת שאני מוזרה?" סאלי הניחה את ידיה על לחייה של ג'ולי והסתכלה לה בעיניים, ואמרה בחיוך, "לא מתוקה, אני לא חושבת שאת מוזרה." ג'ולי חייכה אל אמה ונתנה לה חיבוק גדול. סאלי חיבקה את בתה חזק. היא הרגישה קצת גאווה על הידיעה שעשתה עבודה טובה בלהיות אמא. ג'ולי שחררה ואז קמה. היה ברור שהשיחה די הסתיימה, ועכשיו אף אחד לא באמת ידע מה לומר. הייתה הפסקה שקטה ארוכה שג'ולי שברה לבסוף. "אז מה עכשיו?" שאלה ג'ולי בטון מבולבל. אם סאלי הרגישה שהיא עשתה עבודה טובה בלהיות אמא לפני שנייה, היא הרגישה עכשיו כאילו היא חזרה ללוח השרטוטים. היא חשבה לעצמה, 'זו שאלה טובה, מה עכשיו?.. אני מניחה שאני לא מכירה את ג'ולי מספיק טוב...' "טוב, אני מתכוונת... את מתכוונת לעשות את זה?" שאלה ג'ולי. "לעשות מה?" "את מתכוונת לתת לי להשתמש במדיניות הניסיון?" למרות שהקשיבה לכל מה שבתה אמרה, סאלי לא ממש הקדישה מחשבה רצינית לרעיון עד עכשיו. היא הייתה כל כך בהקלה כל כך שכל הנושא הזה לא היה על שתייה או סמים שהיא לא באמת הקדישה מחשבה למה שג'ולי שאלה. בתה ביקשה שיחזירו אותה לחיתולים, זה היה ברור. ולמרות שהיא לא אמרה זאת, סאלי נאלצה להודות שזה רעיון מוזר. 'אישה בת 18 עם חיתולים?' חשבה סאלי לעצמה. איך לעזאזל זה יעבוד? "ובכן, ג'ולי די רזה, יהיו חייבים להיות חיתולים שיתאימו לה. בנוסף, זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.

מדיניות הניסיון- חלק 2 "אמא, אני יכולה לדבר איתך לרגע?" יותר מכל, נימת קולה של ג'ולי משכה את תשומת הלב של אמה. ג'ולי נשמעה יותר מסתם עצבנית. היה לקול שלה טון של שיחה בעלת חשיבות מסוימת. המחשבה הראשונה של סאלי הייתה שייתכן שג'ולי עשתה משהו לא בסדר והיא בצרות. 'טוב לפחות היא באה אליי ראשונה' חשבה סאלי לעצמה. "כמובן מותק, מה קרה?" "טוב, את יודעת איך את ואבא תמיד אמרתם לי שאם אי פעם ארצה לנסות משהו, אוכל לבוא אליכם ותתנו לי לנסות אותו תחת השגחתכם?" סאלי הרגישה עקצוץ קטן בבטן. היא ידעה בדיוק על מה ג'ולי מדברת. לה ולבעלה טד הייתה מדיניות ארוכת שנים עם ילדתם היחידה על דברים כמו עישון ושתייה. העסקה הייתה כזו: אם את רוצה לנסות משהו, בואי אלינו ונאפשר לך לנסות אותו בתנאים שלנו. טד וסאלי הסכימו שניהם שהדרך הטובה ביותר עבור ביתם להיחשף למשהו כמו שתייה או עישון היא לא באמצעות לחץ חברתי, או במסיבה שבה מי יודע מה יכול לקרות, אלא בבית שבו הם יכולים לפקח על הפעילות הזו וללמד אותה אחריות. טד וסאלי הבהירו את המדיניות הקטנה הזו: אם תנסי את זה איתנו, אנחנו ניתן לך לעשות את זה ולא תסתבכי, אבל אם נגלה שניסית את זה בלעדינו, זו הייתה בעיה גדולה. 'בסדר, תישאר רגועה' אמרה סאלי לעצמה. אחרי הכל, האם זה לא סימן טוב שהילדה הקטנה שלנו מנסה לעשות דברים כמו שצריך? סימן מעודד אפילו? "כן, אני בהחלט מסכימה ג'ולי." סאלי השיבה, "ובכן, אני מניחה שאני צריכה לומר שאני שמחה שבאת אלי. החברים שלך עושים דברים כמו עישון?" "או אמא! ממש לא על זה מדובר! לא, אף אחד מהחברים שלי לא מעשן". הקול של ג'ולי גרם לזה להישמע כאילו היא מעולם לא חשבה על הדברים האלה עדיין, ושהם הרתיעו אותה. סאלי פלטה אנחת רווחה חרישית. אבל אם זה לא היה על שתייה ועישון, על מה זה היה? "אה, אני מניח שפשוט הנחתי שמפני שהזכרת את מדיניות הניסיון, זה מה שאת מדברת עליו. אז זה לא קשור למדיניות שלנו?" "זה קשור, אני לא מעוניינת לשתות או לעשן." לשנייה קצרה סאלי חשבה על סמים. היא ממש התעצבנה ושאלה, "מתוקה, אם זה קשור לסמים..." "אמא, לא זה לא קשור לסמים. תשכחי מזה. אפילו לא הייתי צריכה להעלות את זה" אמרה ג'ולי בצורה עצובה, מובסת וכמעט מתחננת. ג'ולי יצאה מהמטבח והלכה לחדרה. סאלי נשארה לשבת לבדה במטבח ממש מבולבלת. "אוקיי, זה ממש מוזר" חשבה סאלי. 'נו מה אני צריכה לעשות? הילדה שלי הגיעה אלי עם משהו שנשמע כאילו הוא מלחיץ אותה. אני לא חושבת שאני צריכה לשחרר מזה. אם קראתי אותה נכון זה נשמע כמו קריאה נואשת לעזרה. כדאי שאלך לראות על מה מדובר'. ג'ולי ישבה על מיטתה כששמעה את אמא שלה דופקת בדלת שלה. "פתוח" אמרה ג'ולי שנשמעה מדוכאת. סאלי פתחה את הדלת ונכנסה לאט לחדר. בתה ישבה על מיטתה מחבקת את הכרית הגדולה שלה. סאלי התיישבה לידה וכרכה את זרועה סביב כתפה. "ג'ולי מתוקה, תקשיבי. אני מצטערת אם חשבתי שאת מדברת על משהו אחר, אבל אני לא יכולה לקרוא את המחשבות שלך. אני לא יודעת על מה רצית לדבר, אבל אני מרגישה שזה משהו חשוב לך. ואם זה חשוב לך, אז זה חשוב לי. את בטוחה שאתה לא רוצה לספר לי על זה?" "טוב אמא, אני כן, אבל אני ממש מפחדת שתחשבי שאני מוזרה או משהו כזה." "מתוקה, לעולם לא הייתי חושבת כך. למה שלא תנסה לספר לי קצת על מה מדובר? כלומר, למה הזכרת את המדיניות שלנו לגבי ניסיון אם את לא רוצה לנסות משהו?" "טוב, העניין הוא אמא, אני כן רוצה לנסות משהו, אבל זה לא קשור לשתייה או לסמים או משהו כזה." לפי איך שהמשפט האחרון נשמע, סאלי התחילה להיות ממש סקרנית. על מה הבת שלה דיברה? "בסדר, אולי אני יכול לנחש?" סאלי שאלה "האם זה על איזה סוג של סגנון שיער חדש, או של בגדים חדשים שאנשים לובשים?" "טוב, זה לא קשור לשיער, אבל כן... במובן מסוים זה קשור ללבישה של משהו אחר." מצליל המשפט האחרון ידעה סאלי שהיא מתקרבת הרבה יותר למטרה. "הממ, בסדר, אז את מעוניינת באיזה סוג חדש של בגדים? אה רגע, אני יודעת! את רוצה לנסות ללבוש חוטיני?" ג'ולי צחקקה. המתח בחדר ירד בצורה ניכרת. "טוב, לא זה גם לא זה, אבל את מתקרבת" אמרה ג'ולי בחיוך מבויש. "בסדר ג'ולי, נגמרו לי הרעיונות כאן, אולי תוכלי לתת לי רמז קטן?" שאלה סאלי בציפייה. "בסדר, מבטיחה לא לצחוק אמא?" סאלי סוף סוף הרגישה שהיא מתקדמת לאנשהו. היא יכלה להרגיש שבתה עומדת להיפתח אליה. "אני מבטיחה." ענתה סאלי. "בסדר," ענתה ג'ולי, ואז לקחה נשימה עמוקה. "טוב, זה ככה. מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי את החלומות המוזרים האלה בלילה". "איזה סוג של חלומות?" שאלה סאלי.

סיפור מתורגם: מדיניות הניסיון- הקדמה החנות לא הייתה דומה לשום דבר שג'ולי ראתה אי פעם. בערך בגודל של בוטיק קטן, המקום הזה לא הכיל בגדים, אלא מעברים על גבי מעברים של חיתולים. היה מעבר של חיתולים חד פעמיים, מעבר של חיתולי בד, מעבר של מכנסי פלסטיק, ואפילו מעבר של אבקת תינוקות ומשטחי החתלה. מוזיקה עדינה התנגנה ברקע ובחנות הסתובבו מספר לקוחות, כולם קנו חיתולים בגדלים שונים. ג'ולי הסתובבה ומולה היתה תצוגה עם בובות בגודל של מבוגרים, לא תינוקות, לובשות חיתולים בסגנונות שונים או מכנסי פלסטיק בצבעים והדפסים שונים. 'איפה אני לעזאזל? מה לעזאזל אני עושה כאן'? תהתה ג'ולי לעצמה. כאילו מתוך קסם, ולמרבה ההלם של ג'ולי, כאן גם אמא שלה הייתה שם, ממש לידה. היא בחנה חבילת חיתולים מאחד המעברים. היא פנתה לג'ולי ונראתה כאילו זה עתה מצאה משהו שחיפשה. "הנה אנחנו מותק." היא אמרה כשהיא אוחזת באריזת פלסטיק לבנה של חיתולים חד פעמיים. "אלה צריכים להתאים לך." ג'ולי לא ידעה על מה אמא ​​שלה מדברת. זה עתה מלאו לה 18 והיא לא לבשה חיתול מי-יודע-כמה שנים. בכלל מיצרים חיתולים במידה שלה? זו הסיבה שהיא נמצאת בחנות הזו? עוד לפני שג'ולי הספיקה לחשוב מה לומר, אחת המוכרות הופיעה משום מקום. האישה נראתה כבת 25, נמוכה ואתלטית כמו מתעמלת. המוכרת ניגשה אל אמה של ג'ולי ושאלה, "האם את צריכה עזרה?" אמה של ג'ולי חייכה אל האישה וענתה: "אני לא בטוחה, אבל מקווה שכן. הבת שלי הולכת להתחיל ללבוש חיתולים שוב, ואני רק רוצה לוודא שאקנה משהו שיתאים". האישה פנתה לג'ולי וחייכה חיוך רחב, "חזרה לחיתולים, הא? זה פשוט נהדר. בואי נראה... אתה עדיין די רזה, אני בספק אם מדיום יתאים." היא הביטה שוב בחבילה שאמה של ג'ולי אחזה בידה. "כן, אלה צריכים להיות טובים. אבל אם את באמת רוצה להיות בטוחה, כדאי שניקח אותה לאחד מתאי המדידה וננסה. האם תרצי שאעזור לך להחליף לה?" "זה יהיה נהדר." אמה של ג'ולי ענתה. כהרף עין, ג'ולי מצאה את עצמה בוהה בתקרה על שידת החתלה, שלמרבה הפלא היתה גדולה מספיק בשבילה. המוכרת פשוט הורידה לה את המכנסיים ותפסה חיתול לבן. היא התחילה לשים את החיתול מתחת לג'ולי כשלפתע התקרה של החנות חשכה. ג'ולי עדיין הייתה על הגב, אבל היא לא הייתה בשום חנות. היא הייתה במיטה שלה. מבט חטוף בשעון אמר לה שהשעה 2:30 לפנות בוקר. עוד חלום. זו היתה הפעם השלישית השבוע שחלמה על חיתולים. ג'ולי פלטה אנחה והתהפכה. החלומות האלה לא היו חדשים. למעשה, כמה מהחלומות הראשונים שהיא זכרה אי פעם היו שמחתלים אותה. לאחרונה החלומות התרחשו בתדירות גבוהה יותר- מה שהיה פעם בחודש בערך, הפך להתרחשות כמעט לילית. 'למה אני ממשיכה לחלום על זה?' שאלה את עצמה ג'ולי. 'כנראה כי את באמת רוצה לגלות איך זה ירגיש' חשבה לעצמה. הסקרנות שלה לגבי חיתולים תמיד הייתה קיימת, אך מעולם לא הייתה בטוחה האם היא רוצה לנסות שוב חיתולים בגלל החלומות האלה, או אם היא חולמת את החלומות האלה כי היא רוצה ללבוש חיתולים. לאחרונה היא באמת חשבה על כל העניין. הרעיון ללבוש שוב חיתול החל לתפוס חלק נכבד מזמנה. בכל פעם שלא היה לה על מה לחשוב, המחשבה על ללבוש חיתול פשוט צצה במוחה. ג'ולי למעשה החליטה פשוט לעשות את זה, לשים אחד ולהבין את זה כדי שהיא תוכל להפסיק לתהות, אבל היו יותר מדי סיבוכים. 'איפה לכל הרוחות אני אשיג אותם?' היא תהתה לעתים קרובות. 'מה אם אמא או אבא יגלו?' ג'ולי חשבה על כל רעיון אפשרי. הייתה תוכנית אחת שאולי תעבוד. היא חשבה על הרעיון הזה מספר פעמים, אבל להביא את עצמה לממש אותו היה כמעט בלתי אפשרי. אבל משום מה הלילה היה שונה. אולי בגלל שהחלום הרגיש כל כך מציאותי, או אולי זה היה משהו בכוכבים. הסיבה לא היתה חשובה, ג'ולי החליטה שדי. זה חייב להפסיק, התהייה הזו, החלומות האלה. היא ידעה שהיא מתחילה להיות אובססיבית, והיא ידעה שזה לא בריא. "זהו זה. אני הולכת לשאול."

סיפור ABDL מתורגם: ארוחה עם דאדי (חלק 2) "ילדה טובה! את בהחלט יודעת איך להשתמש בחיתולים שלך!" ההתלהבות והעידוד של דאדי שלה היו מדבקים ומאיה החזירה לו בחיוך זוהר מלווה בצחקוק שובב. עד כמה ששנאה את זמני הארוחה היא אהבה שבחים. אחרי הצנצנת השלישית הגיע הקינוח, פודינג אורז. זה היה האהוב המוחלט על מאיה מכל מאכלי התינוקות והיא אכלה בשמחה כל כפית ברגע שהגיעה לפיה הנלהב. הקינוח תמיד הרגיש כמו פרס בסוף ארוחה, ושום דבר אחר לא היה משמח יותר מפודינג אורז. אריק הניח בקבוק במיקרוגל עבור מאיה לפני שניגב בעדינות את פניה עם מטלית לחה, הסיר את הסינר המטונף שלה ואת המגש המלוכלך ועזר לה בעדינות לרדת מהכיסא. המיקרוגל צפצף ולאחר שהוציא ממנו את בקבוק החלב המחומם, אריק הושיט אותו בעליזות לפעוטה המגודלת שלו. "הנה לך אלופה, קחי את זה לחדר שלך בזמן שאני מנקה כאן." הוא נתן למאיה טפיחה קלה על גב החיתול הספוג. "אנחנו נחליף את החיתול הזה כשתסיימי עם החלב שלך" מאיה הלכה לכיוון העריסה שלה כדי לשתות את הבקבוק, כשהיא מדשדשת כדי להתמודד עם החיתול הנפוח התלוי בין רגליה. אריק חייך באהבה כשראה את הילדה שלו מתנודדת במסדרון, בקבוק בידה. שם לפניו, הייתה דוגמה מושלמת לתמימות הצעירה שבה התאהב. הוא מעולם לא הצטער על שאימץ את מאיה כתינוקת בוגרת לרגע אחד, אבל היו אלה זמנים כאלה שבאמת גרמו לו להודות על כך שעשה זאת.

סיפור ABDL מתורגם: ארוחה עם דאדי (חלק 1) מאיה התפתלה בקוצר רוח בכיסא התינוק שלה כשהדאדי שלה התחיל לחמם צנצנות של מזון לתינוקות. הצעירה היפה בת ה 22 ורודת הלחיים לבשה רק חיתול שהחלק הקדמי שלו היה מעוטר בציורים צבעוניים, וסינר צהוב שעליו נכתב "הסירחון הקטן של דאדי" ומתחת תמונה של דובון מצויר לובש חיתול. מושב הפלסטיק של הכיסא התפצפץ מתחתיה והחיתול שלה רשרש והתכווץ בזמן שהיא התפתלה במושב. מכל הרעש, דאדי היה מודע היטב לסיטואציה בלי צורך להימנע ממשימותיו החיוניות לפני ארוחת הערב. "תפסיקי להתפתל מאיה או שדאדי יתעצבן." בכיסא התינוק שלה, שהיה עשוי עץ לבן וורוד עם מגש פלסטיק גדול שכלא היטב את יושביו בתוכו, מאיה נשפה ושילבה את זרועותיה בדרמטיות. זו הייתה שגרה מקובלת שלה בזמן ארוחת הערב, ודאדי כבר עשה את דרכו לעבר הכיסא התינוק כדי להוריד את המוצץ הורוד הגדול משולחן המגש ולהניח אותו בתוך הפה של התינוקת הכועסת. מאיה מצצה את המוצץ בקול רם. מאז שנפגשו באינטרנט, אריק מילא תפקיד הורי במיוחד עבור מאיה. הם התעניינו במשחקי גיל ובחיתולים ולמרות ששניהם בדרך כלל מחליפים בין תפקיד המטפל לתפקיד הנשלט בקלות, אריק ידע מיד שהוא רוצה לטפל במאיה באופן בלעדי. אף שבדרך כלל לא היה אסרטיבי או דומיננטי אריק ראה באישה השופעת בעלת השיער הבלונדיני תמימות והתרגשות שהוא רצה להגן ולחתל לנצח. מאיה אהבה להיות תינוקת ומאז שעברה לגור עם אריק לפני שנתיים, זכתה לטיפול כל הזמן. אריק יצר הכל בצורה מושלמת עבור אישה בגודלה, חדר ילדים משלה עם עריסה, שידת החתלה ולול, העגלה שלה, מושב מכונית וארון בגדים מלא בחיתולים ובגדים ילדותיים. החיים שלה באמת היו של ילדה בת שנתיים. משהו שאריק תיאר לעצמו שלעולם לא יקרה, פנטזיה שהניח שלעולם לא תתגשם. עם זאת, זה היה גם מה שגרם למאיה לשנוא ארוחות. היא הרגישה מרוצה מאוד מהחיים שסיפק לה הדאדי שלה, אבל לעומת זאת נמנעו ממנה מטלות פשוטות ושגרתיות של מבוגרים. אלה הם עניינים שרוב האנשים היו לוקחים כמובן מאליו, בדרך כלל, אבל מאיה חשה פגוע מכך שנשללה ממנה הרשות והפריבילגיה לעשות את הדברים הפשוטים האלה. משימה אחת כזו הייתה להאכיל את עצמה ללא סיוע. מאז שעברו לגור יחדיו מאיה הוזנה בכפית בכל ארוחה ובבקבוק בשביל כל משקה. פעם, דאדי שלה נתן לה להאכיל את עצמה בספגטי עם האצבעות שלה, אבל היא עשתה כזה בלאגן עד שאריק חשב שעדיף לא לתת לה לנסות זאת שוב. מוכנה מותק?" אריק שר בשמחה כשהסתובב מהדלפק עם ארבע צנצנות גדולות של מזון תינוקות שחומם בקפידה וכפית פלסטיק צבעונית. מאיה גלגלה את עיניה בהגזמה, דאדי שלה היה מביך כל הזמן. "בואי נראה אם ​​את מצליחה לאכול יותר ממה שנמרח לך על הפנים היום!" זה עורר גלגול עיניים נוסף, מלווה כעת גם בגניחה נסערת. כשהניח את הצנצנות בזהירות על המגש שלפני מאיה, אריק סובב את המכסה של הצנצנת הראשונה ולקח ממנה כף קטנה ובדק פעמיים את הטמפרטורה מול שפתו. "מממ, מחית תרד ובשר בקר טעים בכדי להתחיל את היום" "לא סיימנו כבר עם הדבר הזה?" מאיה אמרה בקול עצבני. "מאיה, אם לא תפני אליי כמו שצריך, אני אוציא אותך מכיסא התינוק ואשים אותך על ברכי לעונש." מאיה שוב התפתלה בכיסא אך הודתה בחוסר רצון בתבוסה. מאיה ידעה היטב שאריק מסוגל להרים אותה ממושבה וידעה טוב מדי שאם זה יקרה היא תענש ותקבל ספאנקים בישבן עד שיהפוך לאדום. "סליחה דאדי." היא התפרעה בעצבנות כשאריק הושיט את ידו להסיר את המוצץ מפיה. אריק גרף במהירות כף כבדה מהצנצנת וכיוון אותה לעבר פיה של הילדה הקטנה והעצבנית שלו. הכפית התנגשה בפניה של מאיה לפני שהספיקה לפתוח את פיה. כשהצליחה לאכול את תכולת הכפית היא נשארה עם העיסה הדביקה מרוחה על סנטרה ואפה. ברגע שהצנצנת הראשונה התרוקנה הם עברו לשניה. הפעם זו היתה אפונה והודו. למרות ההבדל הקל בצבע הטעם התפל הזה היה דומה להפליא לצנצנת הראשונה ומאיה היתה בטוחה שאם התוויות לא היו שונות, היא אפילו לא היתה שמה לב שהטעם שונה. עד סוף הצנצנת השנייה גם לחייה וסינרה של מאיה היו מכוסים באוכל וכן המגש שלפניה. אריק דחף את המחית הרכה מהצנצנת לפיה של מאיה במהירות, וזה הביא לאינספור התלכלכויות. מאיה היתה בטוחה שהדבר נעשה ברובו בכוונה. למרות שהיא לא אהבה להיות מכוסה באוכל, אפילו היא העריכה כמה זה תינוקי וכמה חמוד זה חייב להיראות. באמצע הצנצנת השלישית, מחית כרובית שלפחות טעמה היה שונה במובהק מהשתיים הראשונות, מאיה הרגישה את החיתול שלה מתחמם. היא השפילה את מבטה וראתה נקודה רטובה גדלה ומתרחבת כשהשתן נספג בחיתול שלה. אריק התכופף להציץ גם מתחת למגש והתבונן בסקרנות כשהנקודה הרטובה גדלה ועטפה לחלוטין את חזית החיתול של מאיה. אריק חייך בחום כשחזר ממתחת למגש.