ישראל, ארה''ב, ומה שביניהן - מושיק קוברסקי

אנו עדים בימים האחרונים לסימני מצוקה אמיתיים מצידו של החמאס. הכניסה לרפיח וניתוק החמצן של החמאס בציר פילדלפי מתחילות לתת את אותותיהן. גם הפריצה המפתיעה של צה"ל לשכונות המזרחיות של העיר עזה (שוג'עייה, דרג' תופאח, ואחרות), והפינוי המאסיבי והיעיל של האוכלוסייה אל מעבר לציר נצרים, גורמות לחמאס לנסות בכל כוחו להשיג הפסקת אש. קשה שלא להיזכר בפרשנות המנותקת מהמציאות של הפרשן הבכיר של ערוץ 12, האלוף (מיל) ישראל זיו שאמר ב-30.4, ערב כניסת צה"ל לרפיח כי לצעד כזה "אין שום משמעות, אין לזה שום יתרון אסטרטגי". הוא גם איים עלינו שהסכם השלום עם מצרים עלול להתמוטט וכי אנו מקריבים את הנורמליזציה (הלא קיימת) עם סעודיה. גם האלוף (מיל) עמוס ידלין, חברו של זיו לז'אנר התבוסתנות, הצדיק את האמריקאים שמחפשים חלופה לכיבוש הצבאי של רפיח. היום אותם הפרשנים ששים אלי עיסקה שגם הסיכוי הקלוש שלה חב את קיומו לאותו צעד צבאי שהם כה שללו. אנו מרוצים מהפעולות האחרונות של צה"ל ברצועת עזה. הן בדרומה והן בעיר עזה. עדיין אנו מצרים על כך שיש עיר מקלט למחבלים בדיר אל בלח ומחנות המרכז ומי יודע כמה חטופים מוחזקים שם. ישראל הגדירה את האזור ההומניטרי במוואסי שבדרום מערב הרצועה, ולשם היא צריכה להפנות את הפליטים בזמן שהיא ממשיכה באופן שיטתי לחסל את תשתיות החמאס ואת הטרוריסטים. מטרת הפעולה של צה"ל לא צריכה להיות הבאת עיסקה בכל מחיר אלא כפי שהוגדר במטרות המלחמה: חיסול היכולות השלטוניות והצבאיות של החמאס. כל עיסקה עם ארגון הטרור הנאצי נותנת לו לגיטימציה ובכך מעקרת מטרות אלו. שחרור החטופים חייב להגיע רק דרך הכנעה מוחלטת של החמאס עד שיתחנן להחזיר את חטופינו בתמורה לפתרון של הגליה מהרצועה וכניעה ללא תנאי. על רקע זה, דבריו של דובר צה"ל בראיון לרשת ABC, על פיהם חמאס ימשיך להתקיים כארגון טרור בעזה, היו צורמים במיוחד. אין זה מתפקידו של דובר צה"ל להצהיר הצהרות כאלו, לא לתקשורת הישראלית ובוודאי שלא לזרה. זה מצטרף לתחושה בציבור רחב, שצמרת הצבא, בניגוד למפקדים בשטח, התעייפה וחותרה להפסקת האש בכל מחיר, גם אם החמאס ימשיך לשלוט בשטח. ההדלפות הבלתי פוסקות על פי הן מערכת הבטחון נדהמת מכך שראש הממשלה מציג תנאים לחמאס שמכשילות את העיסקה הן מופקרות ומראות שמישהו התבלבל ולא מבין את מקומו במסגרת דמוקרטית. הצבא צריך להשיג את המטרות שהציבה הממשלה ואם יש לו השגות – מקומן בחדרים הסגורים. כמות הנשק והתשתיות מעל ובעיקר מתחת לקרקע, אשר מתגלה כל יום, היא מדהימה. איך יכול אזרח ישראלי להסכים לעיסקה שבמסגרתה נניח למחבלי החמאס הנאצים להחזיר לעצמם את השליטה בתשתיות אלו, עם חסינות מלאה של הפסקת אש, עם רוב מוחלט של החטופים עדיין בידם, וכל זה במרחק של מאות מטרים מנחל עוז ובארי? האם כל אלו שצועקים "עיסקה עכשיו – בכל מחיר" אכן מבינים את המחיר הנורא שעיסקה כזו תביא עלינו? או שמא כל מה שהם רוצים, למרבה החלחלה, הוא להביא לתבוסה ישראלית כדי שיהיה להם את מי להאשים בכך (ולא צריך ללכת רחוק – עד היום הם מאשימים אותו בעיסקת שליט כאשר בסופו של דבר הוא נכנע ללחץ מסיבי מהשמאל והתקשורת ואישר את העיסקה הארורה ההיא שהחזירה את השטן סינוואר לעזה). אנו במלחמת קיום מול 7 חזיתות שונות. המזרח התיכון והעולם כולו עוקב בדריכות אחרי עמידתה של ישראל באתגר. למרבה הצער, חלק הציבור, לא הרוב אבל מיעוט קולני מאד, אלים מילולית ולעיתים אף פיזית, הנהנה מאהדת התקשורת, מחליש אותנו מבפנים. אם ניכנע לרוחות הרעות הללו ולא ננצח ניצחון מוחץ את גורמי הרשע – הלך עלינו. אנו מחזקים את ההנהגה הנבחרת להמשיך ולהילחם עד הניצחון.

העיסקה היחידה – הכנעת החמאס דן נחמן / מושיק קוברסקי

גם היום, לצערנו, לא נוכל לשדר את "משמר הסף". הודעה מסודרת תצא בהמשך לגבי עתיד התכנית. אתכם הסליחה.

כותרת המאמר הושארה בטעות משבוע שעבר אבל התוכן חדש ורלבנטי. מימשל כושל, נשיא בדמדומי שקיעה דן נחמן / מושיק קוברסקי העימות הנשיאותי השבוע ביו ג'ו ביידן ודונלד טראמפ חשף לעיני כל העולם את האמת שסביבתו הקרובה והתקשורת הממסדית הסתירו בכוונת מכוון בשנים האחרונות: הנשיא ביידן אינו כשיר לתפקיד המפקד העליון של ארה"ב והעולם החופשי. הגמגומים והמלמולים, חוסר הריכוז והטעויות המביכות, הבהייה המזכירה צבי הנתפס בפנסי המכונית, כל אלו מעוררים פחד רב כי בשעה קשה זו לסדר העולמי אין בעל בית שיכול לעמוד ולהילחם בכוחות הרשע. וזאת טרם נדרשנו לבחירות המתקרבות ולהשלכת העימות על תוצאותיהן. ייאמר בצורה ברורה: גם בלי קשר למצב התיפקודי של ביידן, פיזית ומנטלית, כל נשיאותו מהרגע הראשון התאפיינה בהחלטות גרועות שיצרו את הכאוס בו נמצא העולם, כולל האזור שלנו, כמו גם את הבעיות הפנימיות הקשות איתן מתמודדת ארצות הברית. מייד בימים הראשונים כשנכנס לחדר הסגלגל חתם ביידן, בעצת יועציו הפרוגרסיביים, על הקשחה משמעותית במדיניות הפקת נפט וגז טבעי. הדבר גרם לזינוק מטאורי במחירי האנרגיה וזאת, חשוב להדגיש, עוד טרם המלחמה באוקראינה. עלייה זו, של כמעט 150% בשנה הראשונה לכהונת המימשל הנוכחי, הייתה הזרז העיקרי לאינפלציה העולמית, ובנוסף מילאה את קופתה של רוסיה, שרוב הכלכלה שלה בנויה על אנרגיה, בכספים רבים. להוסיף חטא על פשע, ביידן גם ביטל או החליש מאד את משטר הסנקציות על איראן, מה שאיפשר לה לייצא נפט שאת תמורתו היא ניצלה להאצת העשרת הגרעין וכן לאספקת נשק רב וסיוע צבאי לארגוני הפרוקסי שלה (חזבאללה, חמאס, החות'ים, והמיליציות בעיראק ובסוריה). נדגיש כי בסוף תקופת הנשיא טראמפ עמדה איראן בפני קריסה כלכלית עם לא יותר מ-4 מיליארד דולר בקופתה המדולדלת, ואילו כיום היא יושבת על הר מזומנים שעבר מזמן את ה-100 מיליארד דולר. כל זאת הודות למדיניות החוץ הכושלת של מימשל ביידן. ביסוד התפיסה הביידנית והבלינקנית למזה"ת, מורשתו של אובמה שעדיין מושך בחוטים, עומדת התפיסה המעוותת שאפשר להגיע לפשרה עם כל אויב. הם באמת ובתמים מאמינים שניתן לארגן את המזרח התיכון מחדש כאשר איראן תהווה בו כוח מרכזי ונתנו לזה גם שם מפוצץ: אינטגרציה אזורית. במסגרת זו הם מתעלמים לחלוטין מנושא זכויות האדם באיראן, אבל לעומת זאת הטילו סנקציות משפילות על ההנהגה הסעודית (עד שהמציאות טפחה על פניהם), וכך גם על מתיישבים בישע ואפילו שקלו לעשות זאת לגדוד צה"לי(!). זהו הקו המאפיין ממשלים דמוקרטים בארה"ב: ידידים צריך לחנך עד כדי השפלה (ראו הסירוב או ההימנעות מפגישה עם נתניהו) ואילו בפני אויבים יש להתרפס ולהתקפל. אל הקוקטייל הדוחה הזה הצטרפה התצוגה הכושלת של הפינוי מאפגניסטן. שנים רבות עוד נזכור את תמונת האפגאנים, סייעני האמריקאים, נתלים על גלגלי המטוסים הממריאים מבסיס באגראם. נזכור את הנשק, בעשרות מיליארדי דולרים, אשר ננטש בבהילות ונפל לידי הטרוריסטים מהטאליבן. זה כל מה שהרוסים והסינים היו צריכים לראות כדי להבין שארה"ב היא נמר של נייר, לפחות תחת המימשל החלש הנוכחי. את התוצאה ההרסנית קיבלנו חצי שנה אחר כך כאשר פוטין התעלם מאזהרות האמריקאים ופלש לאוקראינה. הסינים, הזהירים יותר, חומדים את האי טאיוואן והים המקיף אותו, ואין להוציא מכלל אפשרות שאם ייבחר ביידן שוב הם יממשו את זממם ויביאו את כלכלת העולם למשבר קטסטרופלי. וכעת לאזורנו. חייבים לציין שבימים הראשונים למלחמת חרבות ברזל עמדה ארה"ב לימין ישראל בצורה איתנה ומשמעותית. שליחת נושאות המטוסים לאזור, הביקור הנשיאותי, ואספקת הנשק היו קריטיים באותם ימים גורליים. אך כעבור חודשים ספורים התחלפה המדיניות וחזרה לדרוש מישראל לרסן את עצמה. אין ספק שהעיכוב בהשגת מטרות הלחימה נעוץ בלחץ האמריקאי למתן סיוע הומניטרי מוגדל, בדרישה לא להיכנס לאזורים מסוימים ובעיקר במניעת כל הטחת אשמה ואי הפעלת לחץ על ראש הנחש האיראני. הדבר מתבטא במדיניות הסלחנית של ארה"ב מול החות'ים ובהתנצלויות החוזרות ונישנות של פיקוד המרכז האמריקאי על כך שהוא פועל רק מתוך "הגנה עצמית". הרי לו רק רצו, יכלו האמריקאים לחסל את המשטר החות'י תוך כמה ימים. נותרו 4 חודשים עד הבחירות וטרם דיברנו על ענייני הפנים היגעים בארה"ב עצמה, הפשע המשתולל, ההגירה הבלתי מרוסנת, יוקר המחייה, הפרעות האנטישמיות בקמפוסים. כל אלו מעוררים מחשבות נוגות אך גם תקווה שבנובמבר ישים הציבור קץ לפיאסקו הזה וגם מי שלא אוהב את טראמפ אישית יבחר להציל את ארה"ב והעולם ולהפוך את ארה"ב שוב למנהיגת העולם החופשי ברוח הצדק, המוסר והכבוד.

הכותרת נשארה בטעות מהחודש שעבר אבל התוכן חדש.

על תרבות הוויכוח דן נחמן / מושיק קוברסקי המאמר שכתבנו בשבוע שעבר על התמורה החשובה שחולל ערוץ 14 בשוק התקשורת ובשיח הציבורי עורר הד רב. כמו כל מאמרינו גם מאמר זה התפרסם ברשתות החברתיות שם יש לנו עשרות אלפי עוקבים. המאמר כמובן הביא תגובות נרגשות של אנשי המחנה שמנגד, אשר רואים בערוץ הזה את נציגו של השטן עלי אדמות. אלא שמעבר לנושא עצמו, אפשר היה ללמוד רבות מתרבות האי-ויכוח שמולה אנו נאלצים להתמודד. קוראי מדור זה יודעים שאנו משתדלים להציף בעיות אמיתיות בתחומי ביטחון, מדיניות, כלכלה, חברה ומשפט. גישתנו בדרך כלל מתייחסת יותר לגופם של נושאים ופחות לגופם של אנשים. גם אם תמצאו במאמרינו ביקורת אישית על אישים מסוימים, היא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל ולעולם לא נרד לרמה של ביזוי אישי או פגיעה בבני משפחה של המבוקר. אלא שמולנו עומדים אנשים שכנראה כל כך מתרגשים מהעובדה ששני נס ציונים ותיקים מעזים להביע את הדעה הימנית ללא מורא וללא התנצלות, עד שהם נגררים לרמה נמוכה של השמצות אישיות והשתלחויות שרק מבזות את כותביהם. נתחיל דווקא בנקודה מצחיקה. מאשימים אותנו שאנחנו מדקלמים את דף המסרים של יאיר נתניהו. מבלי לפגוע בנער הזה, שמגיל 6 נרדף בגסות ובאלימות על ידי מחנה שלם, נצהיר כאן שמעולם לא הכתיב לנו יאיר מה לכתוב, וכך גם אביו שכידוע לכם עסוק יומם ולילה בביטחון המדינה ואולי תתפלאו לדעת שאין לו ממש זמן לעדכן אותנו. אלא שהביקורת לא מסתיימת כאן. מגיבים רבים, שמעולם לא כתבו מאמר לעיתון, באים אלינו בטענות מדוע אנו כותבים על נושא אחד, ולא על נושא שני, שדווקא עליו הם היו רוצים לדבר. עצתנו לכם היא למצוא מקום שיפרסם את דבריכם המלומדים, ואם לא מצאתם, כנראה שיש לכם מה ללמוד על דרך כתיבה. אנחנו כותבים על ערוץ 14, ואילו המגיב הנסער דורש שנטיל אחריות על ראש הממשלה. עכשיו! אם לא, אז אתם "נושאי הכלים של שמש העמים". הכל בסוג של ציניות רעילה והתנשאות חסרת כיסוי. ואם כבר מדברים על התנשאות. אנו מכירים בכך שלא כל אזרחי ישראל חושבים כמונו. דעתנו נחשבת כדעתם, וזכויותיהם כזכויותינו. הם אולי טועים, אבל הם לא אויב. אלא שבמחנה השני נוטפת מכל מילה תחושת העליונות כאילו הם ורק הם הקימו את המדינה, וכל הציבורים שתומכים בנתניהו, ע"ע ה"ביביסטים המטונפים", הם אזרחים סוג ב' שצריכים כל יום להגיד תודה ל"אחים לנשק" שהצילו את המדינה. אנשי המחאה הם היפים, הם הנורמליים, הם הם הישראלים. לעומתם, תושבי יהודה ושומרון (שרבים מהם מחרפים את נפשם ברגעים אלו להגנת המדינה), הם לדעתם, משיחיים ומסוכנים יותר מהחמאס. לעולם לא תשמעו מהם תגובה עניינית לטענותינו לגבי הסכנה ממדינה פלסטינית, סכנה שהוכחה מעל לכל ספק ב-7.10. גם לא תשמעו נימוק מסודר ועובדתי על נושא הגז, שעסקנו בו לפרטי פרטים. המציאות הרי הוכיחה לחלוטין עד כמה נתניהו ושטייניץ צדקו, וזאת בניגוד לכל אלו שאז מחו ורצו להשאיר את הגז באדמה, והיום הם מוחים ורוצים להשאיר את החמאס בעזה. לא תשמעו תגובה עניינית למאמר המפורט שכתבנו על הצוללות וכלי השייט שבמלחמה הנוכחית שומרות על חיינו. גם בענייני ארה"ב והנזקים שגורם המימשל הדמוקרטי בעולם ובאזורנו לא תשמעו מהם דבר. במקום זאת, כל מילה שנייה שלהם היא קללה נמוכה וגידוף מופקר לנתניהו ולמשפחתו. ההפגנה בשבת האחרונה בקיסריה חצתה את כל הקווים האדומים. " על חורבות הטירה שלו בקיסריה. אנחנו נקים מדשאה. את הבריכה שלו נסתום בבטון, את השם נתניהו נהפוך לקללה. מחו נמחה את זכר נתניהו!”", "קלפטומנית. בן נעוות המרדות. אחיהם התאום של עודאי וקוסאי". ובמקביל, לקול מצהלות הקהל, אלוף לשעבר בצה"ל, גיא צור, קורא לראש ממשלה בישראל בהפגנה בירושלים "בוגד ונבל"– איזה בושה שאנשים כאלו מייצגים מחנה שלם שמתמכר לשנאה רעילה, חסרת כל הגיון ורסן, המעוותת את המחשבה ופוגעת בשיקול הדעת. עצוב שגורמי האכיפה לא מוצאים לנכון להתערב ולעצור את הדברים שיכולים להביא לרצח ראש ממשלה, דבר שאין לנו ספק שמסניפי השנאה אף ישמחו עליו. אנו לא נפסיק לספק עובדות לציבור הקוראים, לא מורא, וללא משוא פנים. התגובות המסיתות והמשתלחות לא ירתיעו אותנו.

כבו את המסיתים והתבוסתנים עם השלט, ובואו לשמוע דיון של מזלזל באינטליגנציה שלכם. משמר הסף מבית אתר 'מידה'. אנחנו כמובן נתרכז הערב בעימות הנשיאותי ובהשלכותיו. 📌האם ביידן יוחלף ברגע האחרון? 📌ואם כן, מי יחליף אותו? 📌גאווין נוסום, מושל קליפרוניה? מישל אובמה? קמאלה האריס? ג'וש שפירו, מושל פנסילבניה? מישהו אחר? קרולין גליק תסביר את החסרונות והיתרונות של כל אחד. 📌כצפוי ישראל היתה רק בשולי העימות, מה בכל זאת נרמז כאן? 📌מתח באירופה בעקבות הכישלון של ביידן. אלדד בק יסביר מפריז. 📌ולא נשכח, כמובן, גם את חזית הצפון. איך אפשר לצפות בנו? YouTube: https://youtube.com/@shomersaf https://youtube.com/@mida_mag Facebook live: https://facebook.com/gadi.taub https://facebook.com/MidaMag X: @GadiTaub1 https://twitter.com/MidaWebsite

המאמר השבועי של דן נחמן ושלי.

תמיר מורג: הבעיה הכי גדולה בוועדת הצוללת איננה מכתבי האזהרה לנתניהו או לבוגי יעלון (אגב, מה בוגי עושה עכשיו, מפגין מול הבית של עצמו?); הבעיה היא שבין חברי הגוף הזה, ששמו הרשמי הוא "ועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי השיט", אין אפילו מומחה אחד לרפואה לעניין כלי שיט. עכשיו תגידו - "אבל הם מומחים למשפט, לתהליכי קבלת החלטות, למנהל תקין, יש ביניהם אפילו שניים עם עבר ביטחוני". ואני אומר: אוקיי, אבל האם זה באמת נראה לכם רציני שספק אם מישהו מהם היה מסוגל להבחין בין סער 6 לגדעון סער לפני שלקח על עצמו לחרוץ דין בנושא כזה? האם נראה לכם תקין שאין בין חברי הוועדה אפילו אחד בעל רקע מינימלי בענייני צי ולוחמת ים? האם זה לא נראה לכם יהיר בטירוף שאיש אפילו לא חשב שיש כאן משהו דפוק? שאולי שופט ונגידת בנק לא ניחנים ביתרון יחסי כלשהו באשר לקבלת החלטות בקשר לספינות טילים, צוללות וגיאו-אסטרטגיה? קצת היגיון פשוט, טיפה יושרה - והתשובה ברורה. הגיע הזמן להקים ועדת חקירה לנושא ועדות החקירה במדינת ישראל. בראש הוועדה הזו באמת יהיה נכון להציב שופט בדימוס, כי בתחום הזה אין מתחרים לניסיון שלהם: בכל ועדות החקירה, בכל התחומים שבעולם, איכשהו הפוסקים שלא ניתן לערער על חוכמתם תמיד היו שופטים.

אם החמצתם את הדיון הכי מעניין בחדשות של השבוע, עם ד"ר מור אלטשולר, פרופ' אבי בראלי, מושיק קוברסקי והעיתונאי אמנון לורד - עדיין תוכלו לצפות בהקלטה. https://youtube.com/watch?v=vrRgxWgkBqw Translate post