👑האמת והשלום הכשרה גברים

לנוחיותכם בקובץ pdf👆🏻

ברוכים תהיו ויום רביעי מתוק ומאיר והיה אור הלבנה כאור החמה

אולם ההכרה העצמית הגבוה במשל לאגן המים טרם שפיכתו למפל מאבד לרגע את עצמיותו ומרגיש מחובר אל הים הגדול, ומכאן ההבנה היא שרק הים הגדול הוא הדוחף, הוא המניע, הוא השורש, וכל השאר הם רק ענפים, מתגלה התמונה הגדולה הכוללת את כל השלבים !! אולם בהגות עצמה כאשר מגיעים להכרה עצמית קיומית ולאחר שהשתקנו את כל המחשבות היצירה וההתבטאות, מתגלה בפנים געגוע ומעין הכרה להכרה המשתייך למקור עליון, גדול ממנו לאין ערוך, שם מתקבל מידע לא מידע, חכמה לא חכמה, ידיעה לא ידיעה, רק גשר המוחזק מטי ולא מטי המחבר להכרה אחדותית כוללת ומקיפה, שלמה ומלאה שניתן במצב הזה רק לכנות אותה בשם ׳אור׳, וגם שם זה, ׳אור׳, הוא משל ואינו שום ׳אור׳- אלא רק ביטוי לפקיחת עיניים והכרה במקור… שם האני עצמי הוא טיפה החוזרת לים, לא שמתבטל ונעלם- אלא אדרבא- הטיפה היא כמו הים כולו, התאחדותה עם הים הגדול אינה מבטלת ומשכחת אותה, אלא אדרבא, מרחיבה אותה להיות הים כולו, וכך עם כל טיפת הכרה עצמית, אמנם כמודל בתוך מודל כהפרשת חלה שעליה אנו אומרים ׳הרי זו חלה׳ ואנו מתכוונים בעצם לתוכן של חלק הפרשת החלה שאנו מפרישים, שהיא חלה כמו החלה הגדולה, ששתיהן בעלות אותו הרכב, ובכל זאת זה רק חלק אלוק ממעל, שזה חלק וזה כל, במילים אחרות אין הבדל מבחינת הרכב המים שיש באגן הים לבין הים הגדול, האגן הוא ממש ים קטן, אלא שההבדל הוא רק בין ׳סוף׳ לבין ׳אין סוף׳, 🌹🌹 וכאן הגילוי הגדול- ההבדל בין הכרה עצמית אליה אנו מגיעים בהגות לבין ההכרה האלוקית היא כמו ההבדל בין ׳סוף׳ ל׳אין-סוף׳, מה שעושה הכרה עצמית סופית, מה שיוצר טיפה טיפה או אגן אגן וכו היא רק תחושה של ׳אני׳, של ׳אינדיבידואליזם׳, ה׳אני׳ ו׳האינבידואליזם׳ נקראים רק במשל בקבלה ׳נקודה אמצעית׳, נקודה אשר סופה במרכזה, כמו חור שחור, ואילו האור וההכרה האלוקית מאופיינים כ׳אין סוף׳ כבעלי העדר ׳עצמיות נפרדת׳, וכאן רבותיי אנו מגיעים לפואנטה חשובה של הפרק הזה, בזמן הגות עמוקה כל אדם יכול להגיע להכרה עצמית של עירות וחיות ספונטנית, תחושת הכרה עצמית נצחית ועמוקה, אלא שהיא עדיין סגורה בתוך עצמה, אמנם טוב לה ונעים לה בשקט אולם היא עצמית ואינה מתחדשת בידע ובמידע, והיא אינה חשה את הזולת- וכל זאת רק מדחף פנימי עמוק השוכן בתוכה כגידול ממאיר ושקט- ׳אני׳, תחושה עצומה של ׳אני׳- I am, זו מעלה אמנם יפה אבל היא רק מגיעה לשורש ה׳עצמיות של האני׳, ובסופו של דבר היא לא מתחדשת בכלום, אולם שם יכול להתחולל המהפך המיוחל- שם בגעגוע אל מקור ההכרה העצמית ה׳אני׳ מתחלף ב׳אנחנו׳ , מתחלף ב׳הוא׳, במצב הזה מתעורר בהכרה רצון פנימי להרגש חוצני, להרגש הזולת, ורק כאשר מגיעים לעומק השהיה בהגות על ההכרה העצמית, פתאום נובט ומתפתח רצון עז לתחושה חיצונית, להרגש חיצוני, להרגש הזולת, שם החושים מתהפכים ל׳לשמוע׳ מה יש בחוץ, ל׳חוש׳, ׳להרגיש׳, ׳להריח׳ ׳לטעום׳ עד שהסוף נפתחת ׳הראיה׳ ואז הראיה נהפכת ל׳ריאליזציה׳ , לפקיחת עיניים, להתפקחות מן האשליה הקרויה מציאות והכרה עצמית, ישנה הבנה פנימית עמוקה של אין עוד מלבדו, מתקבל מידע של חכמת הייחוד שאינו מידע, רק הכרה שחיכתה שם מאז ומתמיד שנגיע אליה, וכל מה שהיינו צריכים הוא רק לעסוק בהרגש הזולת במקום בהרגש עצמי והתעסקות עצמית, כל התעסקות עצמית נראית לנו חשובה להשרדות שלנו, היא גוזלת מאיתנו זמן הלוחש לסוסים ׳אין לי זמן׳, ׳לא עכשיו׳, ׳אחר כך׳ ובכך הוא נשאר בכלא עצמי עד יום מותו וכלות הדלק הרוחני שניתן לו להכיר את מקורו, אולם אם היה עוסק כל חייו בהרגש הזולת, בלא חשבונות למי מגיע ומה מגיע ולמה שאהיה פראייר ולמה אני, אלא כמתודה, כמגמה נפשית לתור את כל מה שנמצא מחוץ להכרה העצמית שלי שכל הזמן צועקת בתוכי- ׳אני׳ ׳אני׳ ׳שלי׳ ׳שלי׳, ובמקום זה עסוקה בלחפש, ולתור ולכסוף ולהתגעגע עד כלות הנפש, פתאום זוכה ההכרה העצמית בהכרה האלוקית- שכל ההבדל בינה ובין האלוקות היא כמו ההבדל בין הסוף לאין סוף, כמו ההבדל בין כלא לחירות, כמו בית עבדים וארץ השמים… כל ההגות היהודית עוסקת בזה- תחילה ההגות הקבלית מוצאת את מקור ׳האני׳ על ידי חשיפת ההכרה העצמית השקטה עוד טרם ביטויה, ולאחר מכן ההכרה משתוקקת ומתגעגעת למקורה ואז נותנים לה להרגיש ולהשיג את ההכרה האין סופית ששם שום דבר לא מוגבל והכל מלא וממלא, שלם ומושלם זהו להיום, זכות הרמ׳ק וזכות כל הצדיקים הגדולים שנפטרו בתמוז תגן עלינו ועל כל ישראל, ותפתח את לבבנו הערל מלב אבן (הסוף) ללב בשר (אין סוף), ונזכה להרגש הזולת ולהשראת השכינה וההכרה האלוקית עלינו ויתקיים בנו הכתוב- וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה׃ (ישעיהו יא׳ ב׳) כל מה שכתבתי פה היום הוא בעצם הפירוש לפסוק הזה👆🏻 בישעיהו

🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹🗝️ ב׳ה כג׳ תמוז התשפ׳ו יום הילולת הרמ׳ק ׳צפנת-פענח׳ חלק שלישי (המשך)… ׳הולדת ההכרה והתודעה׳- תדמיינו סיטואציה בה במהלך הגות עמוקה עמוקה משתתקות כל המחשבות לחלוטין, הרגש של רוגע ושקט נפשי עמוק ומוחלט, הגוף בעונג השתיקה, ישנה רק הכרה ערה כשלעצמה, ללא מחשבה על משהו וללא מודעות למשהו, הכרה עצמיית חיה וערה ללא תוספת נוספת, יחידנות מוחלטת, אין שניים יותר, הכל אחד פשוט, הכרה אחת שפשוט ערה! לא ערה אל…, לא במודעות אל…, רק הכרה חיה כי היא ערה וחיה כשלעצמה, אפשר לומר אפילו הכרה אוטומטית, אינסטינקטיבית, פשוטה, קיימת, נצחית, שעצם קיומה הוא פשוט כזה, ואין להוסיף לכך דבר, הכרה עצומה שאינה אפילו הכרה אישית המיוחסת לאיש, זו פשוט הכרה כמו החלל האינסופי האסטרונומי, אין לו גבולות, אין לו ראשית ואין לו תכלית, רק קיימות נצחית, היא פשוט שם, זה כמו לשאול מה הגיל של החלל החיצון, החושך והוואקום ששם (ללא הכוכבים), החלל העצום והאינסופי עצמו, הוא אינו חלל, הוא הכרה אחת ללא גבול, שום דבר לא חוצה או מקלקל או מצמצם את התווך האינסופי הזה, הוא פשוט שם, שום דבר לא יוצר אותו ושום דבר לא נע בו- אסור לדמיין, אסור להגשים, זה רק משל, אבל תחשבו שההכרה כשלעצמה היא כמו במשל לחלל החיצון החשוך הוואקום האינסופי כשהוא עומד בפני עצמו, לא ניתן בחלל החיצון (ללא הכוכבים) לשאול מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור, לא שייך לשאול גם איפה החלל והאם הוא נברא, כך היא ההכרה שלנו- טרם שנאצלים הנאצלים ונבראים הנבראים, יש רק הכרה המכונה אור פשוט (הכוונה ללא תבניות), והכרה זו אין לה מעלה ומטה וצדדים ולא שייך לשאול היכן היא וגם לא מהיכן או ממתי נבראה, זהו המצב הנצחי, כך היא, והיא זו המייצרת מתוך עצמה ברצונה נאצלים ונבראים כפי שתיכף אסביר איך, אבל במצב ההגות הראשוני הקרוי אור אין סוף אין דבר פרט להכרה חיה אחת פשוטה, שעומדת בפני עצמה, היא אינה צריכה כלום, היא אינה משועממת, היא מלאה, אמא הורידו את דוגמת החלל והחושך זה היה רק משל, בבקשה לא להגשים, להבין שזה רק רעיון שצריך להשיג אותו בנפשנו כמו את המילים ׳צדק׳ ו׳שלום׳ ו׳אמת׳ וכיוב׳ כך היא ההכרה הראשונית, אין שם ציור ולא הדמיה ולא שום גשמיות כלל, זה עצם היותנו, בהגות פנימית עמוקה ההכרה עסוקה בלבטל כל ציור ומחשבה ורגשות והרגשות, וההכרה נסוגה להרגש עצמה, וככל שהיא עסוקה בשקט הפנימי שהיא, ובחדלון יצירה ובריאה, ההכרה חוזרת באופן אוטומטי ומבלי להתאמץ אל מצבה הראשוני, כשם שאומרים לפועל תפסיק לפעול ולפתע באופן אוטומטי עצמי הוא ישב וידום, כך ההכרה- ברגע שאומרים לה לא לייצר תנועה, רגשות ומחשבות ורק יושבים בשקט בעל מנת שלא לייצר דבר, באופן אוטומטי עם הזמן והעומק היא מתכנסת לתוך עצמה, ואז חווים שם רק עירנות, הכרה ערה, לא הכרה למשהו, לא עירנות למשהו, רק הכרה ערה- כי זה מה שהיא במצבה הראשוני, וכאן מתחיל העומק למעשה- כי הכרה זו בנקל להגיע אליה וכל אדם יכול לתרגל זאת, ממש כל אדם, גם שאינו יהודי, אולם מכאן ואילך מתרחשת פעולה פנימית עמוקה מתוך געגוע ורצון פנימי עמוק לצאת מהגדרה עצמית כהכרה עצמית אישית ׳שלי׳, מתעורר געגוע ותשוקה למקור ההכרה שהיא ההכרה העליונה, במקום גבוה ורגיש ועדין זה צריך להזהר עם מילים והגדרות, כי שם יש רק הרגשים, ולצורך כך אשתמש במשל הבא- לפני מורד מפל גדול ישנו אגן מים שאליו מתכנסים כל המים ואז יורדים אל המפל, המפל ענק ורועש שוטף וגועש, הנשפך לנחלים ונהרות שוצפים וקוצפים, הנחלים והנהרות דומים במשל לתנועות ולרגשות, המפל הוא במשל לרצון ליצור או להתבטא, ואילו האגן העליון השקט הוא המשל להכרה העצמית, אולם אגן זה עוד מחובר לים הגדול האינסופי, מים מן הים הגדול דוחפים לאגן מים הדוחף למפל הדוחפים ומניעים לנחלים ונהרות, כך במשל האור העליון ׳דוחף׳ להכרה עצמית, שדוחף לרצון ליצור ולבטא, הדוחף לחשוב לדבר ולעשות,

והאות י׳ היא בעצמה מבטאה צמצום של האור, כשם שגל בים אינו מבטא את הים כולו אלא זה רק ביטוי של הים, והאות י׳ עלתה במחשבה וברצון העליון והפנימי העמוק, ועמוק משם רצון הרצונות הוא להיטיב, ועמוק משם הרצון להיטיב הוא האור הגדול בסוד ׳הוא ושמו אחד׳- ׳הוא׳ זה האור, ׳ושמו׳ זה הרצון, ושם ב׳טרום-בריאה׳ הכל אחד, ואף על פי שקשה לנו לתפוס שני דברים כאחד, כך הוא וודאי שם, שהאור והרצון להעניק את האור הוא אחד, כי גם ׳רצון׳ הוא ׳אור׳, הכל ׳אור׳, הכל הם גילויי העצמות, ואור זה גילוי !! אז הנה לנו מציאות שלמה מבלי קשקושי אטומים ומולקולות הנתפסות רק בחושים החיצוניים שלנו, ולכן המדע לא יגיע לתאוריה המסבירה הכל, מאחר וחסר להם הידע האמיתי והנשמתי של המתרחש, גם האחזות רק בנראה הפיזיקלי משאירה לנו מציאות קבועה, דטרמיניסטית לחוקי פיסיקה, שלאדם הקטן אין כל כך מה לעשות איתה או להשפיע עליה, ואילו היהדות מדברת על כך שאנו טבולים באור פוטנציאלי והכל ניתן לשינוי (אסביר את מהות השינוי שאנו מסוגלים לו- כי זו כל הפואנטה), ולמעשה האדם הוא אוסף תבניות מחשבתיות ורצוניות, וברצונו של האדם לבטל מחשבות ורצונות אלו ולמצוא את עצמו ׳נעוץ׳ בלב ׳ים האור הגדול׳, כפי שמתואר בתורה נב׳ בליקוטי מוהרן, ואדרבא, האדם גם יכול להוסיף מציאות למציאות על ידי מחשבותיו, דיבוריו ופעולותיו, בין אם בדמיונות ובין אם בפועל, כך שהמציאות הנגלית לעינינו היא איננה המציאות החושית הפיסיקלית כי אם המציאות המודעת ההכרתית, יש שלב בהכרה שלנו שהוא מעל כל טעם ודעת והוא ממש האור עצמו, ויש שלב בתוכנו שאנו נעשים מודעים למחשבות שלנו ולרגשות שלנו ולפעולות שלנו, והן הן המציאות כולה המקיפה אותנו והמסבבת אותנו, ואם לא נדע להשתלט על כל המחשבות והרגשות והדמיונות הללו הן יהוו עבורנו כלא מחשבתי של ממש!! הדרך לצאת ולהשתחרר מהכלא המחשבתי הוא להבין את המציאות, כיצד היא בנויה ומורכבת, וכמובן טכניקה שניתנה לנו כיצד לבטל כל תבנית ותבנית עד שמתאחדים עם ים האור הגדול, ולכך התכנסנו וזה תכליתו של ה׳צפנת-פענח׳, זהו להיום…! אני מזכיר לכם שכל פרק ב׳צפנת פענח׳ נחלק על פני שבוע שלם, גם כדי לתת זמן של עיכול וגם כדי להרחיב ולפרט כדי שהרעיונות יהיו ברורים לעיכול, שימו-לב, אני משתדל מאד מאד לא להוסיף מידע, אלא לטחון את הקיים, אני מסביר את הדברים מכמה וכמה כיוונים, אולם אני תמיד מכוון למהות אחת, אני יודע שהקריאה ארוכה אולם אני משתדל ממש לצמצם כמה שאני יכול, כל משפט הוא עולם ומלואו, אבל שתדעו שדיברנו על הכל בעבר אינספור פעמים, בינתיים אלו רק חזרות ולא באמת הוספתי מידע ממה שניתן לכם ב 5 שנים האחרונות, יחד עם זאת יד ההשגחה עשתה זאת כי חשוב שנקרא, חשוב שנתנתק קצת מהמטריקס שכולא אותנו בחוץ, תמיד אין זמן, אף פעם לא יהיה זמן, זו הפואנטה של הסטרא אחרא- לכלוא אותנו במצרים ולא לשמוע מקוצר רוח ועבודה קשה, אבל חשוב כל כך ליצור ׳זמן קדושה׳ במהלך היום ולקרוא את הדברים- זה נחשב לעסק התורה לכל היום ולכל השבוע ולכל החיים כולם, המידע הזה הוא יישומי, הוא מכניס אותנו להרהורים ומחשבות, הוא עוטף אותנו בקדושה, הוא מחזיק אותנו קרוב לעצמנו ולקב׳ה, המידע הזה מקדש אותנו מאד מאד- וההתעסקות בו משנה את משמעות המציאות, כך עשתה ורצה ההשגחה שככה נתקשר בינינו- בעזרת השם אהיה היום בבית החולים בבדיקות במטרה אולי להוריד את החמצן והבידוד ואוכל לחזור ללמד, כעת איני מסוגל לדבר זמן רב עקב הזדקקות לחמצן, לצערי אני מתעייף מאד מכל מאמץ ואסור לי להתרגש ולהחשף לדברים שיכולים לרגש או לצער אותי, בעזרת השם אתחיל שיקום ואתחזק ואחזור במהרה בקרוב, התוכנית שלי היא לתת את השיעור הראשון בראש חודש אב בעוד כשבוע בעזרת השם, ואז גם אוכל לסכם במילים את כל מה שכתבתי עד כה, אבל בינינו- חשוב שנלמד לקרוא, חשוב שנרד מדי יום מגלגל החיים הבלתי פוסק הכולא אותנו כאוגרים הרצים עליו ללא כיוון ותכלית, חשוב שננצל את הזמן לגאולתנו ולא לתת לעולם הזה לכלות את כוחותינו וזמננו, מחוץ לגוף התחושה היא של פספוס גדול, של החמצה של גלגול שלם שהיינו יכולים לבטא רוחניות מעניינת ומרתקת, ובמקום זה בזבזנו את חיינו בחוויות מרוקנות בתסכול ובמרמור מחזורי על כל הסיבות שבעולם, זהו זמן של התעוררות גדולה, ואנחנו נעשה הכל להתעורר, נעשה הכל לקום בתחיית המתים הזאת, שיהיה לכולנו יום נפלא, מלא באור, מלא בהתבוננות בבורא הנפלא והקדוש שלנו, יום קדוש וטהור, ומי ייתן ותשרה עלינו השכינה היום עכשיו ממש

🌹🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹🗝️ כב׳ תמוז התשפ׳ו המשך פרק שלישי ב׳צפנת-פענח׳… כיצד נולדה הכרה ומודעות (ולצורך העניין בינה ודעת), אם קודם לכן הכל היה אור עליון פשוט…? אכן נכתב בעץ-חיים להארי׳ הקדוש- ׳דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות…׳ והאור כאמור הוא בחינת ׳הביטוי׳ הראשון של עצם האחדות היינו עצמות הבורא, בדומה במשל לגוף השמש ולאור הבוקע ממנו:- שימו-לב זה רק משל, אסור להגשים, רק להחזיק את זה במחשבה, והכוונה בזה שכשם שגוף השמש מבצע פעולה אחרת כמו ׳היתוך גרעיני׳ או שגוף הגפרור למשל ׳עסוק׳ בלשרוף עץ ואילו התוצאה של זה היא אור וחום, כך גם במשל שלנו- ׳עצמות-הבורא׳ מעיד על קיימות נצחית של הבורא ואין איש יודע ומשיג מה נעשה שם, ומה זה אומר, אלא הכוונה במילים הללו מרמזת רק על נוכחות נצחית ראשונית שאינה אנרגיה או וואקום או כלום כלשהו אחר, אלא נוכחות וקיימות של עצם האחדות, ועצמות זו חיה ובמילים שלנו הכרתית תבונית ורצונית ואינה דוממת או פיסיקלית, ושוב, אלו רק מילים בבחינת ממעשיך הכרנוך ולא המילים המתארות מה זה ׳עצמות הבורא׳, כי שם אין תיאור והשגה כלל, רק נוכחות חיה ראשונית שממנה מתחיל הכל, וחשוב מאד לא לדמיין אף על פי שיש יצר וחשק גדול לעשות כן- רק להתבונן בקונספט ולחוש עמוק בתוכנו את הנוכחות הנצחית, יחד עם זאת חשוב שנבין ש׳עצמות-הבורא׳ אינה נמצאת באיזה קרן זווית ביקום, או הרחק מכאן בריחוק אסטרונומי, אלא הוא לב ליבו של המציאות הנראית, ורק צריך לדעת זאת בתבונתנו, שכאשר ׳מקלפים׳ כביכול את המציאות החומרית הנראית, בכל מקום ביקום, בכל מקום במציאות, מגיעים תמיד למקור של הכל, אמרתי זאת בעבר המון פעמים ואומר זאת גם עכשיו- ואבקש ממש שתקראו ללא שום פחד פסיכולוגי או הרתעה מכלום, אני הולך לתת את המשל מהמדע ואחר כך מן המציאות כפי שהיהדות מתארת אותה, אבל אנא לא להרתע ממילים שנשמעות מפוצצות, וכן לא משמות של חפצים- לפי מדע הפיזיקה- ושוב אני מציין, שזה לפי מדע הפיסיקה ודמיונותיהם והמצאותיהם, ולא לפי היהדות כפי שאתאר זאת תיכף, המציאות שלנו בנויה מאטומים ומולקולות וכו, אלו רק שמות לתצפיות שעשו בחושיהם, כשם שמסתכלים בטלסקופ לחלל ונותנים שמות לכל מה שנראה שרואים, כך עשו גם לחומר, היקום שלנו לשיטתם מורכב מאוסף של אטומים כפי שמסודר בטבלה המחזורית המפורסמת, לכל אטום גרעין ואלקטרון שמסבב אותו, בדומה לכדור הארץ והירח, כל גרעין כזה הוא פרוטון (וניטרון אולם לא חשוב כרגע הפירוט), כמו שלפרי יש זרע בתוכו כמו משמש למשל, כל פרוטון מורכב משלושה קווארקים (לא להבהל מהשמות, אצרף סרטון שימחיש זאת, אבל אין בזה כלום ואינכם צריכים לשום ידע מקדים, אלו רק שמות לתופעות), כל קווארק הוא בעצם רטט כלשהו ואינו חלקיק כמו גרגר חול, והרטט הזה הוא כמו ׳גל׳ בים גדול, זאת אומר שלשיטתם, (תיכף אומר את שיטת היהדות והקבלה), ישנו ים גדול ושקט בבסיס כל המציאות כולה, בכל מקום, שהוא הפואנציאל להיווצרות של הכל, בדומה לים גדול ושקט שהוא פוטנציאל להוצאת ׳גלים׳, ׳אדוות׳, ׳מערבולות׳, זרמים וכו אבל בסוף כל התופעות שאנו רואים בים בסך הכל נובעים מתזוזה של הים הגדול, כך להבדיל אלף אלפי הבדלות, המציאות שלנו היא רק גילויים של הים הגדול, וכאשר עוברים לצלול בתוך הים הגדול ישנו רק שקט ופוטנציאל וקיימות של מים לאינסוף, וזה בכל מקום ומכל מקום, ביהדות איננו נאחזים בתופעות, אלא אצלנו הכל הוא משל למתרחש במחשבה, ׳אין-סוף׳ הוא העדר תבנית מחשבתית- השקט המוחלט שבו רק ריאליזציה והכרה בנוכחות פוטנציאלית חיה ורצונית, האדוות של פעילות רצונית פנימית עמוקה מורגשים, אפשר לומר אפילו שלפני שמתגלה רצון מתגלה קדם-רצון, מעין רצון לרצות, מתגלה מחשבה תכלית פנימית עמוקה פוטנציאלית לעשות דבר מה, (תיכף אתן דוגמא מוחשית), ולאחר מכן עולה ׳מחשבה׳, ו׳מחשבה׳ זו זקוקה למילים להבעת המחשבה, והמילים דומות במשל למולקולות שהן רק אוסף של אטומים, ולא המילים זקוקות לאותיות, והאותיות עצמן מורכבות מאותיות בסיס המרכיבות את כלל האותיות- כמו שהאות א׳ מורכבת מ י׳ עליונה, ו י׳ תחתונה והאות ו׳ מונחת באלכסון ביניהם, (אלמד בהמשך את סוד אותיות על פי ספר יצירה וספרים אחרים המדברים בסוד האותיות, כי הן אבני הבניה של המציאות כולה), ולמעשה, על פי הקבלה, האות הראשונה שנתגלתה היא האות י׳, כנקודה אמצעית באור, (לא פיסית, נא לא לדמיין, כי אין שם מעלה ומטה ואמצע ומרכז, רק ביטוי של ריכוז המחשבה- שבסופו של דבר כללות המציאות תיוצג לנו במחשבה רק כהאות י׳, אולם זה עוד מאד מוקדם לדבר על זה כאן), והאות י׳ היא כמו בתווי מוסיקה משולה לתו ׳דו׳ שהיא תדר שמכיל את כל התדרים שיבואו בהמשך, ובדומה לצבע הלבן שבתוכו כל הצבעים כולם,

💡 שימו לב אהובים לתוכנית ה׳צפנת פענח׳- כל שבוע הוא פרק אחד בצפנת פענח, השבוע למשל יהיה מרוכז רק בפרק השלישי, ובכל יום באותו השבוע ארחיב ואבהיר את אותו הפרק- למשל הפרק הזה השלישי, כשמו כן הוא (ראו לעיל), ולמעשה במהלך אותו שבוע אני מכין buildup לפואנטה שתגיע בסוף השבוע, הפואנטה של השבוע הוא ההכרה של התודעה האלוקית וההבנה אותה והשימוש בה, אמנם לא ניתן לדחוס נושא כזה עמוק לפרק אחד ולכן כל הצפנת פענח בעצם בנוי על זה- הסברת מבנה התודעה וההכרה האלוקית והשימוש בה, זו בעצם גאולת הדעת !! כעת אנו מתנהלים בשינה עמוקה ואיננו מבינים מה קורה לנו וחיינו עוברים בבלבול ותסכול, המטרה של הצפנת פענח אינו העמסה של מידע קבלי אלא אדרבא- סיכום כל שנות הלימוד והכוונה לתכלית חכמת הקבלה שהיא- ׳השוואת הצורה בין תודעת היהודי וההכרה האלוקית באמצעות פיענוח התורה׳ יש לציין שאנו הדור האחרון זהו הדור המאסף, ונצטרך להתעסק קצת בכל דבר, כי מטרתנו כעת היא לאסוף את כל האורות מכל השנים לריאליזציה אחת שהיא הבנת הבורא. אני יודע שזה נשמע גבוה, אבל כל דבר שקשור לטבע הרוחני שלנו אינו גבוה כי הוא הטבע הרוחני שלנו, פשוט מעולם לא דיברו איתנו על זה ולא הכינו אותנו לכך- וכעת הגיע הזמן. אבקש מאד מאד את סבלנותכם, אנחנו חייבים לעבור בדרך הזו, כבר אמרתי שהדרך ישנה חדשה ויש דברים ששמעתם ודברים שעדיין לא שמעתם- אבל חייבים לגהץ הכל כדי להגיע לפואנטה, הגיהוץ מקדש מאד את הנפש, אבקש מאד לא רק סתם לקרוא את הפוסט היומי כדי לצאת ידי חובה, אלא ממש להתבונן בנאמר כי אלו דברים רציניים מאד ועמוקים מאד, אני יודע שזו לא הפלאטפורמה האידאלית אבל אף שדה קרב אינו פלאטפורמה אידאלית, אנו במאבק האחרון לפני שתרבות אדום ועמלק מוחקת את הזהות היהודית, אנחנו תחת גזרות שאפילו המן והיטלר לא חלמו, המאבק הוא מבית ועלינו להיות חכמים כיצד להתנהל עם הקיים, אנו למודים שהכל הוא מאת השם ומטרתו כעת היא להוציא מאיתנו חשק ותשומת לב ומודעות עמוקה, אם נמשיך לישון פשוט נמות ונפספס את הגלגול שלנו, בקלות ניתן להגאל, בקלות ניתן לסיים את הסיפור בפאר גדול, חבל על כל רגע !! אנא תעשו הכל כדי לרכז לעצמכם את המידע בצורה כתובה או מוקלטת כזו שתגרום לכם להתבונן בהם, הכל נורא קרוב ומחכה לתנועה הנכונה האחרונה בתודעה וזה נמצא פה אצלנו בתורה הזו !! עד כאן להיום, מחר אמשיך להרחיב, אנא קבעו לעצמכם זמן של התכנסות עמוקה על הלימוד הזה בבקשה, זה לא צחוק ולא טורח, זה הדבר האמיתי, זה כבר יטה את המציאות למקומה הראוי!!

תודעת היהודי היא מיוחדת, וכל הדיבורים המגיעים מתורות זרות הנראות נאורות ואלו המדברות על חוויות רוחניות או מדיטטיביות, רחוקות מאד מן האמת מכיוון שאפילו לתודעה ולהכרה יש מבנה- ומזה מתעלם כל העולם כולו, איננו סתם בהכרה, איננו סתם במודעות, ההכרה היהודית אינה סתם כמתואר במוות קליני או יציאות חוץ גופיות, ובטח לא כמתואר במדיטציה, ההכרה היהודית היא מבניות כשם שהבורא ביטא את עצמו במבניות מאד מיוחדת, ואנו היהודים צריכים לעלות על, ולהתחקות אחר מבניות זו, ההתחקות אחר מבניות זו בעצם מקיימת את העולמות כולם ומפעילה אותם, בדומה מאד לתלמיד רפואה הלומד אנטומיה של גוף האדם אולם אין זה מספיק ללמוד תיאור תאורטי של גופו עצמו אלא עליו לנסות להזיז את איבריו ולהפעילם כדי שירגיש כל איבר ואיבר, ולא ניתן ללמוד תיאורטית בלבד !! כך אנחנו שהעם הנבחר, עוברים איבר איבר במבנהו של הבורא כביכול, מפעילים כל מציאות, חווים ומרגישים כל אות בתורה, ובעזרת השם בקרוב ממש נצליח לאחד להכרה אחת את סך כל ההתנסות שלנו מזה ששת אלפי שנה.

בטהובן לקח לעיתים יצירות ספציפיות של מוצרט והשתמש במבנה, בהרכב הכלים ובתפקידים שלהן כבסיס מדויק ליצירותיו בטהובן לא היסס להחמיא למוצרט לאורך כל חייו. הוא החשיב את "חליל הקסם" ליצירה הגדולה ביותר של מוצרט חליל הקסם הוא לחן מאד שנוי במחלוקת, ויש לגביו מיתוסים מטורפים והזויים המשלבים בין אסקפיזם לילדות עשוקה, לבין חובות כלכליים שהיה שרוי בהם מוצרט לפני מותו, לבין השתייכות לבונים החופשיים ותורות מטאפיסיות כדי להשפיע באמצעות המוסיקה- ואפילו הקבלה מעורבת כאן, לכן למדתי את הנושא בעצמי, (אין כאן המקום להרחיב, אבל בהחלט ישנן השפעות מטאפיסיות שנכנסו דרך כוחות של הסטרא אחרא דרך הלחנים והמנגינות שלהם, אולם אין כאן המקום להרחיב ולדבר על כך, המקובלים ׳שומעים׳) הסיפור האנושי כאן הוא העיקר שבטהובן עלה על המצוקה של מוצרט רק על ידי השמיעה של הלחנים שלו שוב ושוב וכמו שאמרנו אפילו השתמש בקטעים זהים ודומים ללחנים שלו, הפואנטה שרציתי להעביר כאן הוא לא שיעור במוסיקה אלא להבין שאפשר בלי התפלספות יתרה להתחקות אחר ׳הבעת סתרים׳ של אדם אחר, אם מקשיבים מבלי לשפוט ומבלי להביע דעה ולהתפלס ניתן להתחקות אחר המקור, כך היא התורה הכתובה בלשון הקודש- כותב התורה הוא הקב׳ה בכבודו ובעצמו, היא לא סיפור ולא תיאור היסטורי ובטח שלא כתיבה עיתונאית סלקטיבית של אף אדם, במדרש חז"ל (בראשית רבה א', א'), המבוסס על הפסוק בספר משלי (ח', ל'): "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים". חז"ל קוראים "אָמוֹן" מלשון אומן, והתורה מעידה על עצמה: "אני הייתי כלי אומנותו של הקדוש ברוך הוא". המשמעות היא שהקב"ה "הסתכל בתורה וברא את העולם". התורה אינה רק ספר חוקים או ציווי, אלא התוכנית האדריכלית (הבלו-פרינט) הרוחנית שעל פיה ודרכה נברא היקום. בדיוק כפי שאומן או בנאי נעזר בתרשימים ותוכניות כדי לבנות פלטירין (ארמון), כך הבורא השתמש בחוכמה ובערכים של התורה ככלי המרכזי ליצירת העולם. התורה היא הקוד הגנטי של הבריאה כולה, וכל קיומו של העולם תלוי בהתמדה ובלימוד שלה. ולא ניתן להזיז ממנה אות כפי שאתם יודעים, שאפילו אות אחת פסולה בתורה פוסלת את ספר התורה כולו, בדומה לרצף גנטי שלא ניתן לשנות ממנו אף גן, אחרת הוא יצור בריאה אחרת לגמרי, רק האופן שבו כתובה התורה שלנו יכול להדביק את מחשבת הנברא למחשבת הבורא על ידי קריאה חוזרת ונשנית, התורה היא מדיה, הנקרא ספר וסיפור, אולם המטרה היא להגיע לסופר, התודעה היהודית בנויה ככה שיווצר מתאם מושלם בין התודעה של היהודי ובין ההכרה האלוקית, לכן אסור ללמד גוי תורה שמא ימות. התכלית שלו והקוד הגנטי הרוחני שלו אינם תואמים את שלמות ההכרה האלוקית, ואילו היהודי מותאם בכל רמח איבריו ושסה גידיו הגשמיים והרוחניים להשוואת הצורה עם הבורא דרך התורה, כי התורה עצמה היא בעלת מבנה של רמח ושסה, ולכן כתוב- זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם (במדבר יט׳ יד׳) התורה אינה תיאור רק של הבורא בבחינת- הביטוי "אֲנָא נַפְשִׁי כְּתַבִית יְהַבִית" (בארמית: "אני את נפשי כתבתי ונתתי") הוא דרשה תלמודית מפורסמת ממסכת שבת. המונח מתאר את המילה "אָנֹכִי" הפותחת את עשרת הדיברות כנוטריקון (ראשי תיבות) ומסמל כי במתן התורה, הקב"ה כביכול "כתב ונתן" את עצמותו, מהותו ורצונו הפנימי בתוך התורה. אלא גם תיאור של הבריאה כולה וגם של איש ישראל היהודי- ציטוט מהמהרל מפראג ״אם יקבלו ישראל התורה, מוטב. ואם לאו, יחזור העולם לתוהו ובוהו. ואם כן דברי תורה מחזקים ותומכים הכל, עד שיש לעולם קיום. וכל זה מפני כי התורה היא סדר האדם באיזה מעשה יהיה נוהג, ואיך יהיה מסודר* במעשיו, וזהו ענין התורה. וכמו שהתורה היא סדר האדם, כך התורה היא סדר של העולם, עד שהתורה היא סדר הכל. רק כי סדר האדם הוא נגלה ומפורש בתורה, כי אי אפשר זולת זה, כי על האדם מוטל לשמור את הסדר הראוי לו, ולכך הדבר הזה נגלה במפורש לאדם. אבל סדר כל העולם כולו גם כן הוא בתורה, שאין התורה רק סדר מציאות העולם בכללו. וזה שאמרו במדרש (ב"ר א, א) שהיה מביט בתורה וברא את עולמו. רוצה לומר שהתורה בעצמה היא סדר הכל, ולכך כאשר רצה השם יתברך לברוא את עולמו ולסדר אותו, היה מביט בתורה, שהיא סדר הכל, וברא את עולמו. ומפני שהתורה היא סדר כל העולם, כל דבר שהוא מסודר הוא דבר אחד מקושר, כמו שהיא התורה היא סדר אחד, כי התורה אחת היא.״ (נתיבות עולם, נתיב התורה א׳ המהרל מפראג) אם כן כיצד תהיה ההתחברות- בורא, בריאה, נברא?! האם למשל רובוט או מחשב המשתמשים ב AI ויקליטו בבקיאות רבה את התורה שבכתב יזכו להשוואת הצורה או להשראת השכינה ורוח הקודש?! בוודאי שלא!! (עוד נכתוב פרק המבדיל בין תודעת היהודי לכל מיני התודעות הנמצאות בעולם כולם ואפילו מלאכים),

🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹🗝️🌹 ב׳ה כא׳ תמוז התשפ׳ו ׳צפנת-פענח׳- חלק שלישי- ׳התחברות התודעה של הנברא למעשה הבריאה, והתעלות להכרה האלוקית המשותפת׳ (שימו-לב, לפני שאמשיך- ה׳צפנת פענח׳ שאכתוב בעצמי על גבי ספר יהיה ארוך ומפורט יותר ויהיה מותאם לרמות שונות ממתחילים ועד ממש מתקדמים, אולם פה בשל הכתיבה בטלגרם, אני מאד מסתמך על כל הידע הקודם שנתתי לכם כדי לא להלאות אתכם בקריאה ארוכה מדי, לכן אני כבר נוגע בתמצית ה׳צפנת-פענח׳ וביישומה, ובעזרת השם כשאחזור ללמד בקרוב ממש, ארחיב בעצמי בשיעורים ) לאחר שביססנו שהמציאות עצמה מתחילה מאור ״המוקרן״ מעצמות הבורא, עלינו להבין מהיכן באה ונולדה ההכרה והתודעה, רק נזכיר שכל המילים שאנו משתמשים בהם בחכמת הקבלה הם רק סמלים לשינויי האור, ההכרה האלוקית והתודעה האלוקית- הם חס וחלילה לא עומדים בפני עצמם, אין למעשה שום גשמיות, אין גוף ולא דמות הגוף, ואסור לדמיין או לתת חזיון כלשהו לאף מילה בקבלה, אלא המילים הם מושגים בדומה למילים ׳צדק׳, ׳אהבה׳, ׳חסד׳ וכו׳ אשר לא ניתן לדמות אותם לכלום ולא להעניק להם חזיון או דמיון, אלא רק הבנות של המונחים עצמם, גם מילים שמייצגות גופים כביכול כמו חפצים דוממים, צמחים, חיות וכו׳ הם בעצם ייצוגים של רעיונות, ואורות רוחניים שתפקידם לתת לנו הבנה תפיסה ואחיזה באור האלוקי, הם כולם רק תמרורים וציונים המצביעים לעבר התכלית, אולם אין להם ממשות בפני עצמם, ויתרה מזו- גם השימוש בהם כדי ליצור פילוסופיה או מחשבות ואידאולוגיות שאינן מענייני התורה יצרו בלבול עצום בהגיון האנושי- ולכן הזהירו אותנו חזל שלא להשתמש בלשון הקודש לחכמות חיצוניות או פילוסופיות חיצוניות, שפת הקודש שנולדה היא אינה שפה הסכמית כדי לייצר תקשורת בין אנושית, היא שפת התכנות של הבריאה, שימוש במילה מפעילה אותה ממש, בדומה לתווי מוזיקה הנלמדים על גבי כלי מוסיקלי, התווים כבר מנגנים ויוצרים השפעה פנימית עמוקה על המנגן, אפשר ממש להשתגע משימוש בשפה בצורה לא נכונה, ואפשר להגיע לרוח הקודש בשימוש בשפת הקודש על פי צירופיה, לכן רבותינו היו משננים המון את ספרי הקודש ככתבם וכלשונם לפני שהיו נותנים לדברים פרשנות משל עצמם, התורה שבכתב היא קודש הקודשים ולא נוגעים בה, היא מסמלת את מידת הדין כטבע רוחני לא משתנה, ואילו התורה שבעל פה מיועדת להבנת התורה שבכתב, ואתן לכך דוגמא- כאשר מלחין מוסיקלי כותב יצירה בה את מתאר את חייו, את המשברים בחייו וכן עליותיו, את אהבותיו ופחדיו וכו, הלוא הוא בעצמו מבין מה ביצירה המוסיקלית מבטא כל שלב בחייו- לכן היצירות המוסיקליות הראשון היו ארוכות מאד ונמשכו כמה שנמשכו, בניגוד להיום שמצמצמים שיר ל 3-4 דק׳, היצירות המוסיקליות של המלחינים שקיבלו את המנגינה לתוך נפשם הלבישו את המנגינה לתווים, והתאמתם לכלי נגינה, ולבסוף לסאגה מוסיקלית אחת גדולה שנמשכה זמן רב, עבור מאזין פשוט מתגלה כאן קושי עצום- מעבר להנאה מוסיקלית מהרמוניה, ושמיעת כלי הנגינה כל אחד בפני עצמו, אין הוא יודע מה עבר על המלחין, ומדוע המלחין בחר בתווי הנגינה הללו, הוא מייצר לעצמו עולם הנאתי אישי בזמן שהמנגינה והלחן מספרים את חייו של מישהו אחר לגמרי, אבל כדי שיהיה מתאם והמאזין כן יבין את המלחין עליו להיות מנותק מעצמו ושקט ומתכנס לשמוע את המנגינה מתוך מטרה להבין את המלחין ואת חייו המשוכתבים במנגינה זו, ולשם כך צריך שמיעה מחודשת כמה וכמה פעמים עד שהתודעה של המאזין תשווה צורה עם התודעה של המלחין והוא יקבל הארה ותובנה את משמעות המנגינה והלחן כולו, סליחה שאני מביא דוגמא מעולם שאינו שלנו, אבל זה יעזור להבהיר את דבריי- כשמוצרט מת בשנת 1791, בטהובן היה רק בן 21 ועדיין לא הלחין את היצירות המהפכניות והמוכרות שלו (כמו הסימפוניות, הסונטות הגדולות לפסנתר או הקונצ'רטי). באותן שנים, בטהובן נחשב בעיקר לפסנתרן וירטואוז ופחות כמלחין מוביל. באביב 1787, בטהובן בן ה-16 הגיע לווינה במטרה ללמוד אצל מוצרט. קיימת אנקדוטה מפורסמת (שחוקרים רבים מטילים בה ספק) לפיה בטהובן אלתר בפני מוצרט, ומוצרט אמר לנוכחים: "שימו לב לצעיר הזה, הוא עוד יגרום לעולם לדבר עליו". בטהובן למד את יצירותיו של מוצרט לעומק, הושפע מהן רבות ביצירותיו המוקדמות, ואף כתב וריאציות על נושאים מתוך אופרות של מוצרט (כמו "דון ג'ובאני" ו"חליל הקסם"). ניכר שמתוך שמיעת לחניו של מוצרט, חקירה ועיון בהם בטהובן הצליח להבין את חייו של מוצרט, בטהובן הושפע עמוקות ממוצרט, והשפעה זו באה לידי ביטוי בהעתקת מבנים מוזיקליים, שימוש בנושאים שלו ואימוץ הסגנון הדרמטי שלו. בטהובן ראה במוצרט מודל לחיקוי ולמד את יצירותיו בקפדנות כדי לפתח את קולו העצמאי.

‼️חברים אם קופצים פה פרסומות הן אינן שלנו, אנחנו בודקים מה קרה פה, נחזור לעדכן אין לזה שום קשר לערוץ שלנו‼️

הקובץ עבר עימוד סידור וניקוי, סודרו פיסקאות, פיסוק וניקוד, וניקוי שגיאות מקלדת. מוכן להדפסה וקריאה נוחה. זהו קובץ pdf מיג׳ בתמוז, מתחילת הכתיבה לצפנת פענח באדיבות אחד התלמידים

בנימה אישית, אני ממש מבקש את מחילתכם, כאמור ההליך שעברתי היה חמור ומורכב ומצריך אותי להשאר בהשגחה וצמוד לחמצן, עוד קשה לי להראות בציבור וכן להעביר שיעור, אני עוד זקוק להמון כוחות, יחד עם זאת אני מתחנן בפניכם- אנא שימו לב לכל הדברים שרשמתי, אני מכוון לדברי טעם מאד חשובים ומכוונים למה שאנו צריכים, אני יודע שזה קשה ומסורבל ואנסה לתקן זאת בהמשך, אבל אנא התחברו בכל דרך במסירות נפש ממש לנאמר, אנחנו נצטרך זאת ממש, עשו לעצמכם חוברת אליה אתם מדפיסים את כל הנאמר, לימדו זאת בחברותא או בבתי האומה, אבל אנא תנו לבכם לנאמר- כי זה כל האדם !! שבת שלום אהובים, הכל נמצא בתוכנו, עשינו הכל, כעת הקב׳ה רוצה את ליבו ואמיתיותו של האדם, את האותנטיות שלנו- רחמנא ליבא באי !! ועל זאת ארחיב הרבה וכן אלמד את סוד ההגות היהודית העמוקה, אפשר משם לגאול הכל… שבת שלום ואלפי תודות על התפילות- אני עוד זקוק לכך מאד

אני שוב מבהיר- אין הכוונה לשקט של שממה, אין הכוונה לחידלון סתמי, אלא אדרבא- ההתחברות לשקט הקדוש , היא ההתחברות לקודש הקודשים שהתגלה מבין הכרובים, סוד הדבקות נמצא בשקט הגדול הזה שעליי לבארו יומם ולילה, אין הכוונה למדיטציה חס ושלום, ואין הכוונה לפאסיביות, אלא שם בשקט הגדול מתגלה דרך עץ החיים למעמד הנסתר מול שיר הפוטנציאל, מול האין סוף, מול הריאליזציה לקיימות מלאה שכאשר מחוברים אליה האדם מתעלה לדרגה של מלאך שליח ולא עבד נרצע. לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ (דברים ל׳ יב׳) ופרש ר' יוסף בכור שור: לא בשמים היא - שאין הקדוש ברוך הוא מצוה לכם דבר שאין אדם יכול לעשותו אלא אם כן עולה לשמים; וזהו דבר 'נפלא'(ראה לעיל , יא). וזהו פרשת פנחס- פנחס היה אדם פשוט כביכול ולא בעל תפקיד רוחני, אדם שחשדוהו בבורות אפילו, אבל בשל שהיה אותנטי ונאמן לעצמו זכה לגדולה עצומה- ׳פנחס הוא אליהו׳, יש מי שקונה עולמו בשעה אחת של כנות ואותנטיות.

והוא יתעלה , לפי המציאו הכל , נקרא 'חסיד'(ראה תה' קמה , יז); ולפי רחמיו על העניים , רוצה לומר: הנהגתו בעלי חיים בכוחותיהם , נקרא 'צדיק' (ראה שם); ולפי מה שיתחדש בעולם מן הטובות והרעות ,כפי שחייב אותם הדין הנמשך אחר החכמה , נקרא 'שופט' (ראה בר' יח ,כה). והוסיף עוד ואמר בארץ - להודיע כי השגחתו גם כן בארץ כפי מה שהוא משגיח בשמים , כפי מה שהם. פירוש נפלא שכל חכם לב עליו לזכור זאת, ואוסיף עוד במילותינו עוד כמה עניינים בעניין ההתחברות העצמית וארחיב על כך מאד כי הכל תלוי ועומד על זה- א. שלעולם אדם יצא מן ההסתר וידע שכל מעשיו גלויים וידועים, ואין מחשבה דיבור ומעשה נעלמים או נשכחים, ומרבית היסורים הבאים על האדם הן על ההסתרות הנלוזות שהוא עושה בינו ובינו, כנות היא מידתו של הכהן, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אסור בתכלית האיסור להתנהל בסתר ולחשוב שעבירה שעברה לא משפיעה ולא נחשבת- כי הכל בא בחשבון, ואין הרהור אפילו נעלם מלפניו ועל הכל באים חשבון, ואין מעשה חשבון בין מעשים טובים למעשים רעים- כי כל דבר מקבל התייחסות עניינית, ואין קיזוז הרע מפני הטוב. לכן הדרך החשובה ביותר אותה יבור לו האדם היא להמנע בכל מכל כל מן ההסתרות ומן התחמנות ומן הרמאות- מידה זו כל כך מגונה כי האדם יכול להגיע להאמין לשקר של עצמו, וביום הדין האיום והנורא יפתח הכל, והכל ידעו על הכל, ומעשים שלא קיבלו תשובה וחשבון נפש יביישו את האדם על כלות, אוי לנו מיום הדין שעיקר חרבו היא הבושה העצמית ממעשינו בסתר, כי אין דבר נאלח ושנוא מאשר חיי הסתר ורמאות עצמית ורמאות לבריות- אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס (דברים פרק כז פסוק כד) ופרש רש"י: מכה רעהו בסתר - על לשון הרע הוא אומר. ופרש הרלב׳ג- ולמדנו בזה כי עבודה זרה (ראה לעיל , טו) היא היותר קשה שבכל העבירות; ואחריה גלוי עריות, כי היא עם רוב גנותה תמשיך האדם מאד לזה הפועל המגונה , מצד ההנאה שישיג בה. והנה סמך גם כן גילוי עריות לעבודה זרה , כי כבר תמצא רוב נימוסי עבודה זרה מתיישרים לדבר גלוי הערוה. וזה נמצא בעניין עבודת פעור , כי פעירתם עצמם לפעור (ראה סנה' ס , ב) אנשים ונשים , מביאים אותם לידי תאוה , ומתוך כך ישתתפו בזימה. וזה מבואר מהיות עובדיה רבי המספר במעט המקום להם. והנה גילוי הערוה יתיישר מאד להביא לשפיכות דמים , כאשר יֵרָאה מזה בעניין גילוי ערות אשת איש וזולתה מהעריות; כי אם מצא ימצאנו בעל האשה או קרובה לנואף , עם היותו מקנא בו , ימהר יחיש המעשהו (ע"פ יש' ה , יט) להמיתו ולא יחמול עליו ולא יוכל לסבול עליו להתנקם ממנו על יד בית דין , וזה ממה שאינו צריך אל הביאור. ומכאן נבין כמה חמורה ההסתרה שמחזיק בה האדם- גברים ונשים וכל מי שבליבו להציק ולחרחר ריב ומדון, והכל בשם חופש הפרט ואידאולוגיות שונות ומשונות. ב. הכלל השני להתחברות עצמית היא ׳האמונה׳, להאמין בנתינה בצדקה ובחסד- נַ֤עַר׀ הָיִ֗יתִי גַּם־זָ֫קַ֥נְתִּי וְֽלֹא־רָ֭אִיתִי צַדִּ֣יק נֶעֱזָ֑ב וְ֝זַרְע֗וֹ מְבַקֶּשׁ־לָֽחֶם: (תהלים פרק לז פסוק כה) ופרש הרד"ק: נער הייתי... - כלומר: לא בנעורי ולא בזקוני , לא ראיתי צדיק נעזב לגמרי ,ולא זרעו שיבקש לחם על הפתחים. וזרעו- הבנים הקטנים שהניח אחריו - לא יעזבם האל , בזכותו; אע"פ שיבא לו חסרון , לא יבא לו חסרון רע כמו שיבא לרשע. ונעזב - הוא שיחסר לחם ושמלה; וכן בקש יעקב אבינו: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בר' כח , כ) , כלומר: כדי חיותו לבד , ואמר לו האל: "כי לא אעזבך"(שם , טו). נראה , כי מי שחסר אלה נקרא נעזב. ואין המדובר על כסף בלבד כי אם עם כל פעולה נכונה ונאמנה שעושה האדם, אל יחשוב שמפסיד הוא או מפספס- אלא נאמן הוא הבורא לשלם לאדם כמעשיו, והשכר הגדול ביותר הוא ׳לנאמן׳. ג. (סעיף אחרון להיום)- אף על פי שעליי להבהיר זאת בהרחבה- אין לי דרך לכתוב זאת פרט לצורה הבאה- ׳השקט הוא קדוש׳!! שקט אינו סתם דממה, שקט אינו שעמום, שקט אינו מעיד על אנטיפטיות, השקט הוא האור הראשוני- כל הרהור דיבור ומעשה הוא רעש בעל משמעות גדולה מאד לטובה או להיפך, אולם מעלת השתיקה וההתחברות לשתיקה היא קודש קודשים ממש, באגרת הרמב׳ן כתוב - חשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך, דבר זה מלמד על חיי שתיקה ושקט פנימיים קדושים וטהורים- ׳קול דממה דקה׳, ודבר זה עליי ללמדו אתכם יומם ולילה, ההגות הקבלית העמוקה המחברת את האדם לבוראו, מעמד ההקהל הפנימי בתוכנו בו מתקיים ׳לאשתאבא בגופא דמלכא- להשאב לגוף המלך, כל התשובה, ההתחברות העצמית, הנאמנות, הלב הטהור שדיבר עליו וביקש אותו דוד המלך תלוי בשקט הקדוש הזה,

ומפרש ר' מנחם בן שמעון: כי. השכל וידוע - כאשר ישכיל במעשה רגע אחרי רגע , עד שידע אותי בעניין האלהות. כי אני יי' - שהייתי עושה חסד משפט וצדקה בארץ , אשר בהם אני מעמיד העולם. ואי אפשר לוותר על פירושו הנפלא של הרד"ק: כה אמר יי' - אם יש בהם חכמים , אל יתהללו בחכמתם כי לא תועילם; כיון שלא ידעו את יי' ולא הלכו בדרכיו , חכמת מה להם (ע"פ יר' ח , ט); וכמו שאמר "חכמים המה להרע" (יר' ד , כב). וכן אם יש בכם גבורים - אל יתהללו בגבורתם , כי לא תועילם גבורתם להצילם מן המות או מן השבי; וכן אם יש בכם עשיר - אל יתהלל בעשרו , כי לא יפדנו מן החרב , והוא ועשרו יאבדו. וזכר אילו התכונות שלוש , כי החכם ינצל פעמים בתחבולותיו ובערמתו, וכן הגבור ינצל בגבורתו ובכחו , וכןהעשיר יפדה נפשו מיד האויב בעשרו - כןמנהג העולם ברוב. ואמר להם הנביא , כי לא ינצלו באלה השלוש שדרך העולם להנצל בהם; אלא במה ינצלו? בהשכל וידוע אותי; פירושו: בהשכל אותי , בידוע אותי. ו'השכל האל' הוא , שישכיל כי הוא אחד קדמון , ואינו גוף , והוא בורא הכל ומשגיח על הכל ומנהיג כל העולם בחכמתו , עליונים ותחתונים. ו'ידיעת האל' היא ללכת בדרכיו לעשות חסד ומשפט (בנוסחנו: משפט) וצדקה , כי כן עושה אותם הוא בארץ , כלומר: עם בני האדם; וההולך בדרכיו הוא 'יודע אותו' , כמו שאמר "אביך הלא (בנוסחנו: הלוא)אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טובלו. דן דין עני ואביון אז טוב לו (בנוסחנו ללא 'לו') הלא היא הדעת אותי נאם יי'"(יר' כב , טו - טז) - הנה כי מעשה המשפט והצדקה הוא ידיעת האל. ובזה ניצלו דניאל וחביריו , שגלו בחרבן הארץ עם גלות יהודה , וניצלו מן הקלון ומן הבזיון שהיה מגיע לשאר השבויים , והיו נכבדים וגדולים בארץ גלותם , לפי שהיו צדיקים וחסידים; ולא היה להם דרך להנצל מן הגלות , כי איך ישארו בארץ שלשה או ארבעה או אפילו עשרה?! כי אם בזאת - שתהיה לו תכונה נפשית להשכיל ולדעת אותי. ומה שאמר כי אני... - טעם למה שאמר וידוע אותי , כי בכלל וידוע אותי - עשות חסד ומשפט וצדקה , כמו שפירשנו. לפיכך פירש ואמר: כי אני יי' עושה חסד - אלה הם דרכי ומדותי שאני מתנהג בהם בעולמי , ובאלה חפצתי שיעשה אותם האדם וחי בהם (ע"פ וי' יח , ה). ומה שאמר בארץ ,וחסדו וצדקתו גם כן בשמים , כמו שאמר"יי' בהשמים חסדך" (תה' לו , ו) - אמר בארץ לפי שחסדו וצדקתו בארץ גלויה לבני אדם כולם , ומה שבשמים אינו גלוי כי אם לחכמים. הנה פירשתי לך שני הפסוקים האלה לפי עניין הפרשה , דבקים בעניינה באר היטב. והחכמים אשר ראינו ספריהם פרשו אלה שני הפסוקים עניין נאות , אבל לא הדביקום לעניין הפרשה: החכם רבי אברהם בירבי חייא ,המכונה 'צאחיב אל שורטה' , פירש (ראה יסודי התבונה ע' ח) שלושת אלה התכונות בחכמה: ויקנה האדם החכמה ויקָרא 'חכם'; וכשיהיה מוסיף על קניינו ומתגבר בו , נקרא 'גיבור'; והמעדיף על זה נקרא 'עשיר'; ואשר מגיע אל עומק החכמה יהיה'משכיל'; והכתר על ראש החכמות והמגדל הבנוי עליהם הוא 'דעת אלהים' , שאין האדם רשאי להתהלל כי אם בה: כי אם בזאת יתהלל המתהלל. וידיעת האל ותלמוד תורתו , אשר היא חסד ומשפט ,בה ראוי שיתהלל המתהלל. והחכם הגדול הרב רבינו משה ברבי מימון ז"ל(מו"נ ג , נד) פירש כן ואמר תחילה , כי שם ה'חכמה' נופל בלשון עברי על ארבעה עניינים: נופל על השגת האמתיות , אשר תכלית כוונתם - השגתו יתעלה שמו; אמרוֹ "והחכמה מאין תמצא" (איוב כח ,יב). ונופלת על ידיעות המלאכות , אי זו מלאכה שתהיה: "וכל חכם לב בכם" (שמ'לה , י); "וכל אשה חכמת לב" (שם , כה). ונופל על קנות מעלות המדות , כמו שאמר"וזקניו יחכם" (תה' קה , כב); "בישישים חכמה" (איוב יב , יב). ונופל על הַעֲרָמה והתחכמות: "הבה נתחכמה לו" (שמ' א ,י); ולפי זה העניין אמר "ויקח משם אשה חכמה" (ש"ב יד , ב); ומזה העניין "חכמים המה להרע" (יר' ד , כב). ואפשר שיהיה עניין החכמה מורה על העָרְמה , ושימוש המחשבה פעמים יהיה הערמה ההיא וההתחכמות לקנות מעלות שכליות או ֶלקנות מעלות מדות. אמר , שאין שלמות הקניין ולא שלמות בריאות הגוף ולא שלמות המדות הטובות - אין כל זה שלמות שראוי להתהלל ולהתפאר בו; והשלמות שראוי להתפאר ולהתהלל בו הוא ידיעת השם יתעלה , שהיא החכמה האמיתית. ופירש גם כן שלשה השמות חסד ומשפט וצדקה: חסד הוא ההפלגה בגמילות הטובה , וכולל שני עניינים: האחד - לגמול טוב למי שאין לו חק עליך כלל , והשני - להטיב למי שראוי לך להיטיב יותר ממה שהוא ראוי; וצדקה הוא היֹשר , לתת לכל כפי הראוי לו; ומשפט -לדון במה שראוי על הנדון , יהיה נקמה או יהיה טוב. ואמר שאין לאדם להתהלל לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר , כי אם בהשכל וידוע האל , שהוא החכמה הגמורה; ולא בזה לבד , אלא בידיעת דרכיו ותאריו , והם: לעשות חסד ומשפטוצדקה כמו שאני עושה אותם.