מאגר דיגיטלי

#פרוזה_מקור #מתנחלים #פוסט_טראומה

"הבית של אורי ורעיה יושב על השבר הסורי-אפריקאי. כשיושבים על שבר, הלוחות הטקטוניים מועדים יותר לתזוזה, השכבות העתיקות עתידות להתגלות ודברים שחשבת שנבלעו באדמה עוד צועקים אליך מתוכה." אורי שרמן אומר שבספר הטראומות הגדול של מדינת ישראל לא נרשמות טרגדיות קטנות ואישיות כמו זו שלו, כשעלה לארץ משיקגו; או כמו זו של רעיה אשתו, כשאחיה התאום טבע בנערותו בבור מים בסמוך ליישוב. טרגדיות פרטיות כאלה, אומר אורי, מתגמדות מול טראומות גדולות כמלחמות ופיגועים. כשאורי חוזר ממבצע בעזה, אצל שני בני הזוג הצעיר מתעוררים מחדש הפחדים, הכעסים, האכזבות וזיכרונות העבר. נסדקת האמונה באידיאל, בצדקת הדרך וגם באלוהים. כשהארץ רועדת תחת רגליהם, מבין כל אחד מהם בנפרד שלפעמים בשביל למצוא תשובה צריך לענות על שאלות שלא חשבת שתשאל. לשרוף אדמה לפעמים כתוב בתנופה, מלא אנרגיה סיפורית ויופי תיאורי. זגורי היא ציידת מעודנת ומוכשרת להפליא של עלילות היום-יום, של חלומות, של פחדים ושל פנטזיות. בביטחון ובזהירות היא ממפה את נבכי חיי הנישואים של הזוג הטרי, מקרבת את מבטם של הקוראים אל נפשם של הגיבורים ומחדירה את הדמויות אל לבם של הקוראים. דבורה זגורי, ילידת 1975, תושבת תקוע, מטפלת זוגית ומשפחתית, מנחת סדנאות כתיבה וכותבת. סיפורים, שירים ורשימות מפרי עטה התפרסמו בבימות שונות, בהן "משיב הרוח", "המוסך Ynet" ואתר ״סרוגים". לשרוף אדמה לפעמים הוא ספרה הראשון. הספר זכה במענק קרן רבינוביץ לאמנויות.

לפעמים מאבדים אנשים משרטט רגעים אנושיים חמקמקים היוצרים את מפת עולמנו הפנימי. מאז היותה צעירה שמתמודדת עם פרידה כאובה ממשפחתה ועד שהקימה בית משלה – מייצרת גיבורת הספר עשרות תמונות כתובות, שהולכות ומצטרפות זו לזו ויוצרות מארג אישי וחברתי, פיוטי ושובר לב, נוקב וחד. יחד עמה אנו מביטים ברחוב ובין קירות הבתים: בחסר בית שכמעט נדרס, באישה שנפלה בשדרה או רקדה עם הרוח, בחברה אהובה שהתרחקה. אנו מטים אוזן בשעה שהיא מנחמת את בנה – ואת עצמה – לאחר חלום בלהות, עוקבים אחר תודעתה של ילדה מחופשת לפיה המרחפת על כוכבים ונחשפים לסיפור חילוצה של אישה שדרכונה נלקח. בדירות שעוברים מהן ונעלמים בהן, מתוך הכרה כואבת על בית ותקופה שאבדו, מבעד לרגעים שוליים לכאורה, נוצק לפעמים מאבדים אנשים – ספר שבמרכזו מבט על סיטואציות ממשיות ומדומיינות כאחת. ביד אמן ותוך דיוק קפדני, נוגעת עדי שורק בסוגיות המטרידות ביותר בחברה הישראלית כיום, ויוצרת ספר אינטימי ומטלטל. קולה של עדי שורק, ילידת 1970, הוא אחד המעודנים והחדשניים בספרות העברית שלאחר שנת 2000. יצירתה מתכתבת באופן הדוק עם מסורת ספרותית עשירה הבודקת את גבולות הכתיבה והופכת את מעשה הסיפר עצמו לאחד מגיבוריה. ספריה הקודמים הם שבע מטרוניתות תיירות פנים. לפעמים מאבדים אנשים זכה בפרס לייב-גולדברג ליצירה ספרותית.

#פרוזה_מקור