כמה הבהרות קריטיות בנוגע להשתלשלות העניינים:
1. לארה"ב יש השגות/שאלות לגבי האופן שבו ישראל משתמשת באמצעי לחימה שארה"ב מספקת לה. זכותה. החוק האמריקאי מאוד ברור בנושא - אסור להעביר אמצעי לחימה למדינה שיש חשד שעושה בהם שימוש להפרות ז"א חמורות.
אבהיר שוב - זו זכותה של ארה"ב שיהיו לה שאלות בנושא. ישראל נהנתה מתקופה שבה no questions asked, no strings attached בכל הקשור בייצוא נשק אליה.
הימים האלו נגמרו, בין שאנחנו אוהבים את זה ובין שלא.
2. אם ישראל רוצה להמשיך את האספקה הרציפה של נשק ותחמושת, עליה לנהל דיאלוג רציני, ביקורתי ומדויק עם הממשל והקונגרס האמריקאי. עובדה שזה עובד: דוברת הבית הלבן אמרה שחוץ ממשלוח נשק אחד שסביבו יש עדיין מספר שאלות, לא הוגבלו העברות.
גם ברמה האישית אני יכול להגיד שזה עובד: כשאני ישבתי (מטעם
@ildemall ) במשרדים של הסנאטור רפאל וורנוק וחברת הקונגרס שרה ג'ייקובס, שניהם התנגדו למתן עוד נשק לישראל, ניהלנו דיון רציני ומעמיק בדיוק על הדברים האלה - והם בסוף הצביעו בעד.
המחשבה שאם נצעק מספיק חזק על ההצדקה המוסרית או האסטרטגית של אספקת נשק לישראל (ויש הצדקות כאלו, שיהיה ברור) זה יעבוד היא במקרה הטוב מיושנת ובמקרה הרע נאיבית. המפה הפנים-אמריקאית השתנתה.
3. הקשירה שעושה פה (לכאורה כמובן) הממשל האמריקאי בין אמירות של נבחרי ציבור בישראל לבין סוגיות אסטרטגיות שקריטיות לביטחון של שתי המדינות היא בעייתית, בלשון המעטה.
גם אם יש דרכים טובות יותר לישראל להביע את מורת הרוח שלה מהחלטות שנתקבלו בוושינגטון (וכאמור לדעתי יש), הקפאה או השעייה של דיאלוג אסטרטגי כזה היא תגובה אובר-פרופורציונלית.
היא גם שוחקת את ההבחנה של הממשל בין "ממשלת ישראל" (איתה הם חלוקים ועליה יש להם ביקורת) לבין "מדינת ישראל" (בה הם תומכים ללא קשר לזהות הממשלה), וגם מציפה אל פני השטח את הפערים בין המדינות.
לדעתי היא נובעת ממספר שיקולים:
א. האסטרטגי בילטראלי: להבהיר לישראל שדיאלוג על אספקת הנשק צריך להתקיים בחשאי, ולא מעל גלי האתר.
ב. האסטרטגי מולטילטראלי: להוסיף עוד ממד של דחיפות בניסיון להגיע להפסקת אש (לצד שחרור חטופים כמובן).
ג. הפנים-פוליטי: להבהיר לציבור ש-"הנה תראו אנחנו לא המריונטות של ירושלים".
בפוטנציאל, יש פה גם "סולם" שעשוי לנמק ביטול של נאום נתניהו בקונגרס (כפי שכבר @AOC קראה לעשות), במידה והמפלגה הדמוקרטית אכן מעוניינת בכך (לדעתי יהיה טעות פוליטית מבחינתם).
כך או כך, זה רע מאוד.
4. אז מה עושים? האמת, הרבה יותר פשוט ממה שנראה -
א. מבינים מה החששות האמריקאיים לגבי משלוחי הנשק.
ב. שולחים את האנשים הרלוונטיים לארה"ב (מצה"ל, ממשרד הביטחון, מהנספחות הצבאית בוושינגטון) כדי לתת מענה.
המענה צריך להיות מפורט, מדויק ופתוח לביקורת על טעויות שנעשו ומה צה"ל עושה כדי למנוע הישנות שלהן.
ג. שיחת ראה"ם-ביידן ליישור ההדורים שתודיע על התנעה מחודשת של הדיאלוג.