מעבר לכריכה - סקירות ספרים

ריח שנשאר מאחור - יעקב שמאע הוצאת כנרת זמורה דביר #פרוזה לפעמים ספר מעביר את הקורא חוויה שהסופר אפילו לא כיוון אליה. הספר בא לספר את סיפור חברותם של אבי (המספר) ובועז, אך יותר מזה הוא בא לספר סיפור של משפחה, של התבגרות, של סודות והבדלי תרבויות. אווירת הספר אי אז בשנות השבעים-שמונים. תיאורי הרחוב, האנשים, האוכל והנורמות החברתיות לגמרי מכניסים לאווירה. אבי ובועז נפגשו בגן ומאז לא נפרדו דרכיהם. כמעט. הסיפור נע בין חוויות ילדות, אירועים חברתיים ומשפחתיים. בעוד אחד נוצר כל זיכרון מהחברות שלהם האחר פחות. אם בכלל. לא פעם הזיכרון שלנו מספר לנו סיפור אחר מהמתרחש במציאות באמת ומה שעבור אחד הוא זיכרון מתוק לשני הוא עול שהוא מעדיף לשכוח. אומנם הספר בא לספר את סיפורם של אבי ובועז כדמויות ראשיות אך הלב שלי נמשך דווקא לדמויות המשניות. לסבא, לסבתא, לבעל המכולת… לסבא שלי קראו משה (מוסה) ולסבתא שלי קראו ויקטוריה כמו סבא וסבתא של אבי המוזכרים בספר לעיתים קרובות. לצערי לא כ"כ זכיתי להכיר אותם אך בהחלט שמעתי מאבא שלי סיפורים של אהבה, סיפורים על אוכל וגעגוע ופתאום דברים רבים עלו אליי מבין הדפים וקיבלו חיים ומשמעות וזו הייתה חוויה אחרת… הבישול על פתיליה, הביטויים בערבית, ערבוב השפות, האוכל, המנטליות של ציפיה לבן זכר, אפילו תיאור מקל ההליכה של סבא. כל זה העלה חיוך על פניי ותחושת געגוע. "את סיפור החברות שלי ושל בועז אספתי לתוך בקבוקי ריח קטנים. עכשיו אני פותח את הבקבוקים כולם, משחרר אותם לחופשי. הריחות מתערבבים, מתערסלים, יוצרים ריח חדש, ריח משונה, כמו ריחו של חלב שהחמיץ." עמ' 163 אהבתי את הרעיון של בקבוקי ריח כמוטיב לשימור זיכרונות. לפעמים אנו נאחזים במשהו חזק כמו זיכרון או רגש ומפחדים להתקדם, מפחדים שהוא יעלם, ולפעמים אנחנו מגלים שהוא בכלל לא היה שם. שזו הייתה אשליה או דמיון ולפעמים הוא באמת מהווה נחמה ורגע של אושר. קריאה נעימה! #פרוזה

רון הנוירון - נעמה אשחר הוצאת ניב #ילדים ספר מעניין המסביר לילדים איך אנו רואים, שומעים וחשים באמצעות מערכת העצבים. בספר הילדים מכירים את רון הנוירון. נוירון הוא תא שנמצא במערכת העצבים ומשמש כיחידת התפקוד הבסיסית שלה, האחראית על קבלה, עיבוד והעברה של מידע ואותות חשמליים ואלקטרוכימיים בגוף. (ויקיפדיה) בספר, הילדים לומדים על מבנה הנוירונים, השייכות המשפחתית שלהם, היכן הם נמצאים בגוף, ואיך הם מתקשרים ביניהם ומעבירים מסרים מאחד לשני. לצד הטקסט הסיפורי מופיע גם מידע מדעי המאפשר להעשיר את הידע וחווית הקריאה. האיורים צבעוניים, מפורטים ומציגים היטב את הכתוב. הספר מנוקד ומתאים לקריאה עצמאית או משותפת. קריאה נעימה! #ילדים

ניסוי באהבת אמת - כריסטינה לורן הוצאת הספרנית #רומנטי איזה ספר מתוק. כמו טיול בתוך סיפור. זהו ספר רומנטי על עולם הספרים הרומנטי. על הקלישאות של הז'אנר, על האמיתות שבו, על הפופלריות שלו, על ההתנגדויות אליו ועל החיים שקורים כמעט כמו בספרים, צריך רק לשים לב. "רומן רומנטי זה לרומם סיפורים על עונג מעל לסיפורים על כאב. זה לראות את עצמך בתור הדמות הראשית בחיים מאוד מעניינים - או אולי אפילו שקטים - שנתונים לחלוטין לשליטתך. זו הפנטזיה של משמעות." עמ' 10 פליסיטי צ'ן המכונה פיזי היא סופרת מצליחה ואהובה של רומנים רומנטיים. היא לא רק כותבת אהבה היא גם מעצימה נשים בכתיבה שלה, היא חיה את הדמויות שלה, אוהבת אותן ואת הקוראות הנאמנות שלה אבל יום אחד היא חווה רגע לא צפוי של הארה. למרות כל מה שהיא כותבת ומכוונת אליו היא מעולם לא חוותה אהבה אמיתית. כזו שהנשימה נעתקת, כזו שאת מרגישה נערצת, כזו עם געגועים ממש כואבים. וכשהיא מבינה את זה היא מרגישה שהיא משקרת לקוראות שלה ונכנסת למחסום כתיבה. היא פשוט לא מסוגלת לכתוב יותר. הכל נראה לה טפל. קונור פרינס הוא אב חד הורי ובמאי של סרטים תיעודיים. אבל מי צופה בסרטים תיעודיים? מעט מאוד. הבוס החדש שלו רוצה כסף ורייטינג לכן קונר מתבקש לביים תוכנית ריאליטי למציאת אהבה. פיזי מתאימה לו כמו כפפה ליד. מלכת הרומנים הרומנטיים מחפשת את האהבה האמיתית שלה. אבל זה לא סתם חיפוש. החיפוש מבוסס על אפליקציה עם מדדים מדעיים. לפיזי יש דרישות, אם כבר אהבה כמו בספרים אז גם המעמודים צריכים להיות כאלה ופיזי נותנת לו רשימה של טיפוסים - גיבורים מהספרים. הסיטואציות היו ממש משעשעות, הדיאלוגים שנונים, החשמל באויר בין פיזי וקונור, הסירוב להכיר ברגשות הקיימים, המתח סביב התוכנית, הדמויות השונות ומי יבחר… הכל יחד יצר ספר שפשוט כיף לקרוא. פיזי דמות מתריסה. היא לא עוצרת באדום, לא חושבת לפני שהיא מדברת. היא פמיניסטית לוחמת, מגינה בכל מאודה על הז'אנר הרומנטי. היא גם נאמנה, ישירה ומלאת אהבה לחברים ולמשפחה. היה כיף לקרוא אותה ואת הדינמיקה שלה עם קונור. "לא חשוב מה אומרים לנו השירים, האהבה לא תמיד סבלנית. היא רעבה וקצרת רוח, זוללת את כל החלקים הריקים במוח שלי." עמ' 337 יש בספר תובנות על החיים, תובנות על אהבה והתאהבות שמגיעה כשלא מצפים לה. חייכתי, צחקתי והתאהבתי גם. קריאה נעימה! #רומנטי

מאחורי המסכות - רותי פרוינד הוצאת שולחן כתיבה ומטר #פרוזה "אנחנו לא מוכנים להאמין שהאנשים שאנחנו אוהבים מסוגלים לפגוע בנו ולא תמיד מצליחים לרפא את הכאב. התפקיד שלנו לנהל אותו." עמ' 196 הילית זה עתה קברה את האיש לו הייתה נשואה 25 שנה. ויקטור, מבוגר ממנה בכמעט 20 שנה, כירורג בכיר, נהרג בתאונת דרכים. הרגשות של הילית, אחות בכירה בבית חולים, מבולבלים. מצד אחד עצב וגעגוע ומצד שני הקלה גדולה. זה שהקטין אותה, העליב אותה והשפיל אותה כחלק מהזוגיות שלהם איננו עוד. כשהיא עוברת על חפציו היא מוצאת פתק בכתב ידו: הילית שלי, אני לא מת. הילית מופתעת ממש ולא יודעת איך להתייחס לזה אך החיים וההתמודדות החדשה שנכפתה עליה גורמים לה להמשיך הלאה. הימים הם ימי הקורונה, הילית עובדת במחלקה הקשה ביותר. הספר מכיל תיאורים מפורטים על אותה תקופה, על הכאוס במדינה ובבתי החולים. על הבדידות והריחוק שנכפו על האנשים. ממש לא אהבתי להיזכר בתקופה האיומה הזו. אולי זה קצת האפיל על חווית הקריאה שלי. כשהילית מתאוששת היא מתחילה לחקור את חייו של ויקטור, זה קצת קשה עם הבירוקרטיה הישראלית אבל קשרים טובים תמיד עוזרים. המסכות פה נמצאות בכל מקום. מלבד כמובן המסכות הפיזיות של הקורונה. אנשים מסתתרים מאחורי תארי כבוד, נורמות חברתיות, נראות חברתית, רגשות מזויפים ועוד. הילית מודעת לכך אבל זה לא מקל עליה כשהיא מגלה את עומק הבגידה והשבר. לא כ"כ אהבתי את דמותה של הילית, למרות היותה הקורבן בכל הסיפור פה. היא הייתה וולגרית ולא אמינה בעיניי. היא הייתה ביקורתית כלפי אחרים אך התקשתה מאוד לראות את הדבשת שלה, ואולי זה חלק מהרעיון המרכזי. "האמת שאין לי באמת סיבה לצחוק אבל יש לי זכות, הרי רק חוט דקיק מפריד בין בכי לצחוק, זה סימן שאני משתגעת? ואולי הצחוק הוא המגן האומלל שלי בשביל לשרוד? עמ' 135 הסוף מפתיע וגם קצת עצוב בעיניי. הילית מוצאת מענה לשאלותיה, מעגלים נסגרים גם אם בכאב ואכזבה והיא לומדת להרפות, לשחרר ולהמשיך הלאה. "גם האנשים האפלים ביותר משוועים לאור." עמ' 215 קריאה נעימה! #פרוזה

אויר עולם - יהודה פאר הוצאת עם עובד #שירה פעם ב מגיע אליי ספר שירה בסגנון הייקו היפני, ואז אני צריכה להתרכז במיוחד. מילים בודדות. שורות קצרות. וכל אחת עולם. להבין את ההקשר למילה הקודמת, את משמעות הריווח, הפיסוק, אפשרות נוספת לקריאה, להבנה… כל אלה ועוד מצאתי בספר הזה שמשלב בין עולם הקודש היהודי ויופי הבריאה לשירת ה-הייקו היפנית. כמעט כל פרק נפתח בציטוט מדברי חז"ל כמו רבנו בחיי, החזון איש ורבי נחמן מברסלב. כל ציטוט כזה הוא השראה למילים ולשורות שבאות אחריו. "זכרון ילדות מעמיק געגוע בן כמה מאות שנים" עמ' 23 המינימליזים הזה במילים דורש תשומת לב. היפנים מומחים במינימליזים, גם בסגנון השירה הזה, והבא לביטוי בספר הזה. התבוננות, מחשבה, שימת לב לפרטים, רגעים חולפים - מוצאים ביטוי בשורות בודדות. אהבתי להתבונן, לעצור, לקרוא שוב, לנסות לפענח. זה כיף כשמצליחים 🙂 "לבד משתמע לשתי פנים בבואה" עמ' 53 קריאה נעימה. #שירה

סופרת הצללים - ג׳ולי קלארק הוצאת פן וידיעות ספרים #מתח הקריירה של אוליביה כסופרת צללים מצליחה נמצאת בקרשים כרגע ולו רק כי העזה לומר את דעתה בקול רם מול סופר מצליח אחר. קצת יותר ממנה. כעת כשהיא מתלבטת אם למכור את הבית שלה כדי לכסות חובות היא מקבלת טלפון מהסוכנת שלה. יש לה הצעה עבורה, לעזור לסופר המפורסם וינסנט טיילור לכתוב את הספר האחרון שלו. הוא רוצה רק אותה לפרויקט הזה. חוץ מאוליביה אף אחד לא יודע למה וינסנט טיילור מתעקש רק עליה והיא גם לא רוצה שאף אחד יידע. וינסנט טיילור הוא אבא שלה, ממנו התנתקה לפני כמעט 30 שנה. אביה חשוד ברצח אחיו ואחותו כאשר היו צעירים. אמנם המשטרה ניקתה אותו מחשד אך לא תושבי העיירה וכך אוליביה גדלה בצל החשדות האלה "האמת מתקיימת במעשים של האנשים, ברגעים הלא מוגנים, לא בשקרים שהם מספרים." עמ' 147 אוליביה מגיעה לבית אביה ומתחילה לשאול שאלות. יש לה ניסיון עשיר בכתיבת סיפורי חיים של אנשים, אך אביה חד לה חידות ולא נותן לה תשובות. הוא שולח אותה לחפש אותן בעצמה. לאט לאט אוליביה לומדת להכיר באביה צדדים שלא הכירה, לומדת להכיר את הדודים ששמעה עליהם רק בסיפורים ומבינה שהמציאות כפי שהכירה כל חייה שונה מהמציאות האמיתית. "אפשר להמציא אמת כראות עיניך ולחיות את חייך כאילו חסמת אותה לנצח. אבל, כמו פעימות לב מאחורי קיר, האמת תמיד נמצאת שם, מחזיקה אותך כבת ערובה." עמ' 324 שנים רבות אוליביה ברחה מהעבר המשפחתי שלה, הסתירה את הזהות שלה והתנתקה מאביה. כעת כשהיא מחפשת וחוקרת את העבר היא מתחברת חזרה, מעריכה את אביה ואת מה שעשה למענה וסוגרת מעגלים שהיו פתוחים הרבה זמן. מעבר לכך שזה סיפור עם תעלומה רבת שנים, יש פה גם סיפור משפחתי כואב על צמיחה בצל טראומה ואשמה, על אהבה שלא מצליחה להתבטא כראוי, ונשים שמביעות את הקול שלהן למרות המערכת הפטריארכלית. הסוף השאיר אותי בלי מילים. כמה כאב וצער יש בסודות. במילים שלא נאמרות. וכמה חשוב לשים לב לאנשים סביבנו, לאנשים שיקרים לנו ולראות אותם באמת. קריאה נעימה! #מתח

לילות לבנים - אן קליבס הוצאת עם עובד #מתח "אנשים חושפים יותר אם מעניקים להם את המרחב להוביל את השיחה. כך נוצרת אפשרות להציץ למחשבות המטרידות אותם ולנושאים שמהם הם מקווים להימנע." עמ' 161 וואו איזה קצב איטי היה לסיפור הזה. הסופרת ממש הכניסה לאווירה של המקום, של אופי האנשים, של מהלך העניינים, הכל בנחת, בשלווה, עם תיאורי נוף מהממים כאילו לא מדובר בפרשת רצח שצריכה לבוא על פתרונה. לא ניחשתי את דמות הרוצח. גם אחרי שקראתי את הסוף היה לי קשה לחבר את החלקים בפאזל. איי שטלנד, מצפון סקוטלנד. מקום שקט, רגוע. בקיץ יש שם 19 שעות אור ובחורף מקסימום 8 שעות (ויקיפדיה). זה חלק מהאווירה של המקום, מהקסם שלו. לילות לבנים. קשה להירדם וקשה להישאר ערים. באי מתקיימת תערוכה של תושבת המקום, ציירת מפורסמת, בלה סינקלר. באמצע האירוע, איש לא מוכר, כורע ברך מול אחד הציורים, ממרר בבכי וגונב את ההצגה. המפקח ג׳ימי פרז ניגש אליו אך האיש לא זוכר דבר על עצמו. יום למחרת הוא נמצא תלוי מקורה בצריף של אחד המקומיים. החקירה הראשונית חושפת כי זה רצח ולא התאבדות כמו שרצו שיחשבו. המפקח פרז מתחיל לחקור. האיש אומנם זר אבל כל תושבי האי מוכרים לו מאוד. כמעט ואין פרטיות אך מסתבר שיש סודות. פרז בדרכו הנינוחה עורך שיחות שוב ושוב עם תושבי האי. כל פעם נחשפת זווית אחרת על החיים באי, על מערכות היחסים, על מריבות ואהבות נושנות. כשהתחלתי את הספר ציפיתי לתעלומת רצח דינמית אך קיבלתי תעלומת רצח עם נופים פראיים וסיפורי חיים. לעזרת המפקח פרז הגיע המפקח טיילור מהעיר הגדולה - הזדהתי עם הצורך שלו שדברים יזוזו יותר מהר, אבל הוא הבין, וגם אני, שלאנשי האיים קצב חיים משלהם ושאם רוצים תשובות צריך סבלנות. האווירה מתוחה. כולם חשודים וכולם גם לא. הרי הם חיים יחד כ"כ הרבה שנים… נהנתי מהקריאה, הפיתולים בעלילה וסגנון הכתיבה. וכמו שכתבתי, לא ניחשתי מי הרוצח. אפילו קראתי את הסוף פעמיים ועדיין… הנאה מובטחת. קריאה נעימה! #מתח

מילה של פיל - דאנה איבגי הוצאת עם עובד #ילדים ספר חמוד שנועד לקריאה משותפת של הורים וילדים. כמו הופעת יחיד בשיתוף הקהל. ספר המעורר סקרנות והתבוננות ומפנה שאלות לקורא. הסיפור הוא על פיל קטן שקלט שמתבוננים בו, הקוראים. הוא מציג את עצמו ופונה אליהם בשאלות, מעודד אותם להציג את עצמם ולתאר את המקום בו הם נמצאים הוא גם מציג את עצמו ואת משפחתו ופתאום הוא קולט משהו. משהו שיש לקוראים שלו והוא קורא לאמא שלו ורוצה גם. יחד עם אמא פילה הקוראים מנסים לנחש מה הוא רואה, מה הוא רוצה ולמה הוא מתכוון. נשאלות שאלות, מעלים ניחושים וכשאמא פילה ממש לא מבינה השאלה מופנית לקוראים והם מספרים לו מה זה. האמת שלא ניחשתי בעצמי 🙂 חשבתי על סוכריה ובסוף הסתבר שזה מוצץ. הפיל הקטן רואה במוצץ אביזר מנחם ומרגיע והוא רוצה גם, ויש לו גם מה להציע בתמורה. הסיפור מאויר ומנוקד כאשר המילים עצמן הן חלק מהאיור ומהטון המוצע לקריאה. כפי שכתבתי זה ספר לדו שיח עם הילדים וקריאה מנחה. קריאה נעימה! #ילדים

ככה הכל התחיל, כנראה - אביחי שמידט הוצאת אוריון #פרוזה כולנו מספרים סיפורים, לכולנו יש חוויות או סיטואציות מצחיקות, רגעים טובים עם שורת מחץ טובה, סיפורים שאנו מספרים לאחרים, משתפים אותם, חולקים אותם בשיחת סלון או בסתם שיחה אקראית - ככה זה הספר הזה. סיפורים קצרים מחייו של הסופר או מדמיונו הפורה. לאביחי שמידט, המחבר, יש את היכולת לקחת סיפור, להעלות אותו על כתב ולהגיש אותו לנו הקוראים כאילו אנו כעת בשיחה של אחד על אחד. סיפורים מהמוסך, סיפורי פגע וברח, פגישות עיוורות, צירופי מקרים, סיפורים הזויים ורגעים מפחידים, סיפורים קצרים, חוויתיים - וזה כל הקסם. כמעט כל סיפור מסתיים בחיוך, בקריצה, בפליאה או בתחושה קטנה של סיפוק. אז אם אתם בעניין של סיפורים קצרים מהחיים או מהדמיון - זה ספר בשבילכם. קריאה נעימה! #פרוזה

כראמל בפלסטלינה - גילי דרובר הוצאת כנרת זמורה דביר #ילדים הילדים שלי אוהבים לפסל בפלסטלינה ואוהבים את כראמל. רק במקרה ומישהו לא מכיר, אז כראמל היא סדרת ספרים מצליחה שכתבה מאירה ברנע גולדברג וגם הופקה עליה סדרת טלוויזיה שריתקה מבוגרים וילדים גם יחד, אז כשהספר יצא היה לי ברור לגמרי שהילדים שלי יעופו עליו וזה אכן מה שקרה. בספר הנחיות מפורטות ומצולמות ליצירת הדמויות האהובות מהסדרה וכמובן טירת ג'רום ואביזרים ומאפיינים נוספים מסביב. יש רקע קצר על כל דמות, מרחב יצירה ושאלות המפעילות את הדמיון. את גילי דרובר, היוצרת, אני מכירה מפרויקטים אחרים שלה וסדנאות און ליין שעשתה לילדים בזמן המלחמה. היא מוכשרת ממש וזה ניכר בהנחיות וההקפדה על הפרטים הקטנים. זה לא מונע מהילדים להצליח, ההפך, זה מקל עליהם ומדרבן אותם. הספר מהווה זמן איכות מצוין להורים וילדים אך הילדים לגמרי יכולים לעבוד איתו לבד. גם אלו שלא יודעים לקרוא. מספיק להסתכל בתמונות כדי להבין מה צריך לעשות. הילדים שלי ממש נהנו וגם אני. מעביר את הזמן בכיף וזו תעסוקה מעניינת לחופש. אז לכו לקנות פלסטלינה ותיהנו. יצירה מהנה! #ילדים