Yaffa Shir Raz

‏"הנה גרסה טבעית וזורמת יותר של אותו קטע שנשמעת כמו נאום חקיקה ולא כמו סדרה של נקודות קצרות" פוליטיקאי קנדי באמצע נאום 👆

בינה מלאכותית בטלגרם - t.me/AI_tg_il

חוק חופש המידע הפך כמעט לריק מתוכן. זו לא כותרת רטורית - זו המציאות. בראש מצעד המשרדים המפרים את החוק הזה מוביל, בפער, משרד הבריאות, כאשר בשלוש השנים האחרונות בלבד הוא הוכרז לא פחות מ-116 פעמים (!) כרשות מפרה חוק, ובשנתיים האחרונות הוגשו נגדו לבתי משפט 99 עתירות חופש מידע. אם זה היה תלוי במשרד הבריאות, חוק חופש המידע כבר היה אות מתה. ובארגז הכלים שלו יש אין ספור תירוצים ופעלולים שבאמצעותם הוא דוחה בקשות למידע: המידע אינו קיים המסמך אבד - פשוט נעלם הוא קיים אבל "אינו זמין" הנתונים לא שמורים במערכת הממוחשבת של המשרד אלא בקלסרים פיזיים שהועברו לארכיון הוא ישן וקשה לאיתור מסירתו עלולה לפגוע בפרטיות המטופלים או ליצור "אפקט מצנן" או שהיא מחייבת פנייה לצדדים שלישיים - ומחייבת הקצאת משאבים שליפתו מחייבת "עיבוד מורכב" ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה עליהם אבל לוחם חופש המידע דוד שולדי מצליח, לאט ובעקביות, למנוע מהמשרד להרוג את החוק כליל. והשבוע הוא השיג ניצחון חשוב מול אחד התירוצים המרכזיים בארגז הזה. בית המשפט דחה את טענת משרד הבריאות שלפיה מידע המצוי במאגריו יכול להיחשב כמידע שאינו מצוי בידיו, רק משום שנדרשת פעולה כדי לשלוף אותו. הניצחון הזה משמעותי מאוד, ובפרט לאור העובדה שהמשנה ליועמ"שית והפרקליטות צופפו שורות עם משה"ב וגיבו את התירוץ הזה. אילו התקבלה פרשנות זו, אפשר היה לדחות באמצעותה חלק ניכר מבקשות חופש המידע הנוגעות למאגרי מידע ממשלתיים. אבל לצד השמחה על הניצחון, השאלה שבעיניי היא המטרידה ביותר לא נפתרה: מדוע בכלל צריך אזרח לנהל במשך יותר משנתיים הליך שכולל בקשות חוזרות, תלונה ליחידה הממשלתית, חוות דעת מומחה ועתירה לבית המשפט, כדי לקבל ארבעה מספרים וטבלה אחת? כיצד ייתכן שאזרחים נאלצים שוב ושוב לפנות לבתי משפט, לשלם מכיסם על ייצוג משפטי ולנהל הליכים משפטיים על חשבון זמנם ומשאביהם - עשרות פעמים רק בשנתיים האחרונות, על 116 הפרות חוק - ואילו במשרד הבריאות איש אינו משלם, בשום צורה, על הפרות החוק הגסות האלה? פסק הדין אינו פותר את הבעיה הרחבה. הוא אינו מעניק ליחידה הממשלתית לחופש המידע סמכות לחייב משרד ממשלתי לקיים את הוראותיה, ואינו מטיל מחיר אמיתי על מי שמתעלמים מבקשות, חורגים שוב ושוב מלוחות הזמנים או מוסרים תשובות חלקיות. חופש המידע: חוק יש - אבל מי יאכוף אותו? הכתבה במגזין זמן אמת https://rtmag.co.il/law-and-ethics/freedom-of-information-enforcement

רובנו משתמשים במסנני קרינה מתוך הנחה שהם עברו את כל בדיקות הבטיחות הנדרשות. אבל לפני שבע שנים הודיע ה-FDA כי לגבי 12 מסנני הקרינה הכימיים הנפוצים ביותר – אין בידיו די נתוני בטיחות כדי לקבוע שהם בטוחים. מה קרה מאז? האם מסנני הקרינה האלה עדיין נמכרים לציבור? האם המחקרים בוצעו? והאם הציבור קיבל תשובות? אלה השאלות שעמדו במרכז הכתבה החדשה שפרסמתי במגזין זמן אמת https://rtmag.co.il/health/fda-gov-sunscreen

"למען בטיחותכם": השפה החדשה של הצנזורה מדוע מתחילות מדינות דמוקרטיות לפחד מהשיח החופשי של האזרחים שלהן? איך הפך רעיון שנתפס במשך עשרות שנים כבלתי לגיטימי בדמוקרטיות המערב, למדיניות שמקודמת היום בשיטתיות בעוד ועוד מדינות מערביות, בשם ההגנה על הציבור ועל הדמוקרטיה? ולמה זה קורה דווקא עכשיו? מאמר חדש במגזין זמן אמת https://rtmag.co.il/law-and-ethics/democracy-under-censorship

ההרצאה מוזמנת, ולכן הכניסה היא חינם. נותרו מקומות אחרונים✨️ אם תרצו להמטרף, רק שלחו לי הודעת ווטסאפ ואשמור לעם מקום ❤️

מה אם הקסמים של הארי פוטר קיימים באמת? לא, אני לא מתכוונת למטאטאים מעופפים או לשרביטי קסמים. אני מתכוונת לכך שגם בעולם המדע קורים לפעמים דברים שלא היו מביישים את הוגוורטס. בהרצאה "הארי פוטר ומטבע הקסמים של מחקרי התרופות" נגלה כיצד מנגנונים מפתיעים, שחלקם נשמעים כאילו נלקחו מעולם הקסמים, יכולים להשפיע על הידע שעליו כולנו מסתמכים כשאנחנו מקבלים החלטות רפואיות. נדבר על שאלות שכל אחד מאיתנו פוגש בשלב כזה או אחר: • האם באמת אפשר לדעת עד כמה תרופה בטוחה ויעילה? • למה גם מחקרים רפואיים אינם תמיד מספרים את כל הסיפור? • ומה אנחנו, כאנשים מן השורה, יכולים לעשות כדי לקבל החלטות מושכלות יותר ולהפחית סיכונים? זו אחת ההרצאות הכי לא שגרתיות שבניתי, ושאני הכי אוהבת להעביר, ואני מבטיחה שגם אם אתם לא מגיעים מעולם הרפואה, לא תסתכלו שוב באותה דרך על מחקרים רפואיים. ביום חמישי, ה-9 ביולי, בשעה 20:00, אעביר אותה שוב במסגרת סדרת ההרצאות של מתנ"ס רמות ספיר בחיפה. האירוע מיועד לחברי המתנ"ס, אבל נותרו מספר מקומות, ולכן קיבלתי אישור להזמין גם אנשים מחוץ למסגרת, ללא עלות. אם תרצו להצטרף, רק שלחו הודעת ווטסאפ לטלפון הנייד שמצורף כאן, כדי שאוכל לשמור לכם מקום. מספר המקומות שנותרו מוגבל. 050-8833371 אשמח מאוד לראות אתכם שם ❤ קישור לאירוע בפייסבוק, למי שרוצה לשמור לעצמו תזכורת: https://www.facebook.com/share/1D59M1rHDS/

ביום שישי האחרון, ביומה האחרון בתפקיד, שחררה טולסי גאברד, מנהלת המודיעין הלאומי של ארצות הברית, אלפי עמודים של מסמכים מסווגים שהותרו לפרסום, שמוכיחים שד"ר אנטוני פאוצ'י תמרן את קהילת המודיעין ושיקר לקונגרס כשהעיד תחת שבועה על מחקרי ה-Gain-of-Function ועל מקורו של נגיף הקורונה. המסמכים האלה, שכוללים התכתבויות, סיכומי תדריכים ותלונות של חושפי שחיתויות, חושפים את זרועות התמנון שהפעיל פאוצ'י כשהחזיק בו זמנית במספר מוקדי סמכות, היה מעורב בהכוונת המומחים שנבחרו לייעץ לחוקרים בקהילת המודיעין, ופעל להשפיע על תהליך הבדיקה ובקידום המסקנות שהוצגו לציבור ולתקשורת כ"שיפוט מדעי עצמאי". אנתוני פאוצ'י עמד בראש ה-NIAID – שהעביר מימון למכון הווירולוגי של ווהאן באמצעות ארגון EcoHealth Alliance, כדי לבצע מחקרים על עטלפים, שבהם החוקרים הפכו נגיפי קורונה למסוכנים וקטלניים יותר. כאשר קהילת המודיעין החלה לבחון את מקורו של נגיף הקורונה – פאוצ'י היה אחד היועצים המדעיים המשפיעים ביותר בממשל. במלים אחרות, האחראי על הסוכנות שסייעה במימון המחקר היה גם אחד מיועצי הממשלה שבחנה האם אותו מחקר תרם למגפה, ובתפקיד הזה הוא פעל נמרצות לטייח את ההשערה שהנגיף דלף מהמעבדה. הוא דחה שוב ושוב את ההשערה הזו, הרגיע את הציבור שאין סיבה לחשוד בדליפה מהמעבדה, ואף דאג לאיים על אנליסטים שהעזו להצביע על כך ולהשחיר כל מי שהעז להעלות את ההשערה כ"תיאורטיקני קונספירציה". וזה לא הכל – ימים ספורים לפני כן שחררה גבארד מסמכים המוכיחים כי לא פחות מ-120 מעבדות ביולוגיות סודיות ב-30 מדינות מומנו על ידי הממשל האמריקאי – וכל מי שניסה לחשוף זאת אויים והושתק על ידי פאוצ'י וממשל ביידן. אף על פי כן, כלי התקשורת הגדולים בארצות הברית - הניו יורק טיימס, CNN, ABC, CBS, NBC, MSNBC - סירבו לדווח על אחת מפרשות הטיוח החמורות והמשפיעות של זמננו. פרשה ששינתה את העולם, השפיעה על חייהם של מיליארדי בני אדם, וגררה השלכות בריאותיות, חברתיות, פוליטיות וכלכליות חסרות תקדים. בהמשך השבוע אפרסם ב מגזין זמן אמת כתבה מקיפה שתנתח את המסמכים ואת המידע המרתק והמטריד שעולה מהם. בינתיים, תחשבו על השאלה המטרידה לא פחות, שצריכה להטריד גם את מי שבוחר להניח בצד את אירועי הקורונה: מהי המשמעות של העובדה שחשיפה בסדר גודל כזה הועלמה על ידי התקשורת? https://www.facebook.com/share/p/1U5tjxfdqp/

אמג'ד טאהא, פרשן האמירוּתי הפופולרי ביותר בתקשורת וברשתות החברתיות מפרץ הפרסי: "הלקח פשוט: אם אתה יכול להשאיר את חברך הקרוב חשוף היום, למה שמישהו יסמוך על ההבטחות שלך מחר?".

The lesson is simple. If you can leave your closest friend exposed today, why should anyone trust your promises tomorrow?

יש תרגיל מחשבתי שאני קוראת לו "מבחן החייזר". אילו חייזר היה נוחת בכדור הארץ ומנסה להבין רק דרך התקשורת מהו האיום הגדול ביותר על האנושות ומי המדינה שמאיימת עליה יותר מכל, לאיזו מסקנה הוא היה מגיע? סביר להניח שהתשובה שלו לא תהיה רוסיה. לא סין. לא צפון קוריאה. ואפילו לא איראן. בחקר התקשורת יש לזה שם: אג'נדה סטינג. אחד המנגנונים החזקים ביותר בעיצוב התודעה הציבורית. פרופ' אלי אברהם לקח את "מבחן החייזר" הזה צעד אחד קדימה. בספרו החדש, "מדוד לגוליית: סיקור ישראל בתקשורת הבין-לאומית", הוא חושף את ההטיה המובנית של מערכות התקשורת הבין-לאומית כלפי ישראל, ואת הקשר בין דפוסי הסיקור הללו לבין העלייה באנטישמיות. ביום שלישי, 23 ביוני, נקדיש את אחר הצהרים לשאלה איך בדיוק זה קרה, בכנס חגיגי להשקת הספר, שאותו זכיתי בכבוד להנחות באוניברסיטת חיפה. בכנס ננסה להבין איך בדיוק זה קרה שישראל הפכה תוך עשורים ספורים בעיני חלקים גדולים מהעולם מ"דוד" לגוליית", ולמה התופעה הולכת ומקצינה. מדוע רצח עם ברואנדה, מלחמת האזרחים בסוריה או סכסוכים עקובים מדם באפריקה ובאסיה נעלמים מהכותרות, בעוד שהסכסוך הישראלי-פלסטיני ממשיך לעמוד במרכז הסיקור של התקשורת העולמית כבר עשרות שנים? ואיך קרה שהאנטישמיות, שבמשך עשרות שנים נתפסה כ"לא פוליטיקלי קורקט", יצאה מהארון דווקא אחרי ה-7 באוקטובר, והפכה (שוב) לתופעה גלויה כל כך במערב? הכנס פתוח לקהל הרחב, ואתם מוזמנים להצטרף. הוא יתקיים במתחם הנופי, בשעה 16:00. אני רק מקווה שנצליח להתרכז בדיון עם הנוף הזה ☺️

יום ראשון בצהריים. כל המדינה במתח: יהיו טילים הלילה או לא יהיו? כל הפרשנים, וגם המומחים מטעם עצמם, מנתחים את הציוצים של טראמפ ומנסים לדלות מהם רמז אם ארצות הברית תיכנס למערכה או לא. ואז משרד הבריאות, בשתיים בצהריים: "משרד הבריאות קיים הערכות מצב והיערכות מערכת הבריאות בנושא... האבולה". באמאשלכם? מה אבולה עכשיו? זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל האמת שבדיוק סיימתי לנתח 12,540 הודעות לעיתונות שפרסם משרד הבריאות מאז 2018 בערוץ הטלגרם שלו, וההמחשה לא יכולה להיות מושלמת יותר. מצאתי יותר מ-2,300 התייחסויות למחלות זיהומיות, יותר מ-1,100 אזכורים למילים "נגיף" ו"וירוס" - ולא פחות ולא יותר - 248 אזכורים של "כלבת"! ומה לעומת זאת, הופיע *אפס* פעמים? שלושה ניחושים. סתם, התשובה בכתבה החדשה שלי ב מגזין זמן אמת. https://rtmag.co.il/health/from-prevention-to-emergency

Trump 2.0: Biden Edition

How does a newspaper like the New York Times end up publishing a "dog rape" narrative about Israel? The answer goes far beyond media bias. It touches on something older and darker: atrocity propaganda, moral inversion, and the logic of the "big lie." My new essay examines how these mechanisms have gradually reshaped international media coverage since October 7, through the work of Eli Avraham, Yoel Fishman, and Hannah Arendt. FROM DAVID TO GOLIATH TO MORAL MONSTER: The New York Times Episode and a New Stage of Anti-Israel Propaganda https://rtmag.co.il/english/moral-inversion-and-the-new-york-times

זה לא מפתיע בכלל. תואם בדיוק את האסטרטגיה של היטלר, שעליה כתבתי במאמר האחרון שלי ב מגזין זמן אמת: "זו משמעת תעמולתית – לא לתקן, לא לסגת, לא להיכנס לבירור עובדתי, אלא לחזור שוב ושוב על אותה טענה עד שהיא מקבלת מעמד של אמת פוליטית". למי שלא קרא עדיין, קישור לכתבה שלי במגזין זמן אמת: https://rtmag.co.il/english/moral-inversion-and-the-new-york-times

קשה להחליט מה חמור יותר בעלילת האונס החדשה של הניו יורק טיימס: העלילה עצמה, או העובדה שזה הניו יורק טיימס שבחר לפרסם אותה. הטענה שלפיה ישראל מאמנת כלבים כדי לאנוס אסירים פלסטינים נשמעת כמו משהו שנלקח מספרות תעמולה אפלה במיוחד. אבל היא לא הופיעה באתר שוליים קיצוני, בערוץ טלגרם אנונימי או בחשבון אקטיביסטי ברשתות החברתיות. היא הופיעה בניו יורק טיימס, יום אחד בלבד לפני פרסום דו"ח ישראלי רשמי ומקיף על פשעי המין שביצע חמאס ב-7 באוקטובר. זו אינה רק עוד עלילה שקרית. היא מצטרפת לשורה ארוכה של נרטיבים שהלכו והצטברו בשנים האחרונות: "אפרטהייד", "רצח עם", "נאציזם", "הרעבה מכוונת", "טבח ילדים", וכעת גם "אונס באמצעות כלבים". הכתבה החדשה שלי במגזין זמן אמת בוחנת את התהליך הזה - ההפיכה של ישראל מ"דוד" ל"גוליית" בתקשורת הבינלאומית, ומ"גוליית" למפלצת שהציבור כבר מוכן להאמין כמעט לכל האשמה לגביה. הכתבה מחברת בין ספרו החדש של פרופ’ @EliAvraham2015, “מדוד לגוליית: ישראל בעיני התקשורת המערבית”, לבין ניתוחו של ד”ר יואל פישמן על "השקר הגדול", ומראה כיצד אימצו חלקים מעיתונות העלית מנגנוני תעמולה המזכירים את הפלייבוק של התעמולה הנאצית - היפוך מוסרי, דמוניזציה, והצטברות בלתי פוסקת של עלילות, עד שגם השקר המפלצתי ביותר מתחיל להישמע סביר. וזה אולי הדבר המסוכן ביותר בתהליך הזה: מרגע שמערכת שלמה מאמצת היפוך מוסרי עקבי, כבר אין צורך שהעלילה תהיה אמינה במיוחד. די בכך שהיא תתאים לסיפור שהקהל כבר למד להאמין בו. כך פועל "השקר הגדול" - לא באמצעות שקר אחד, אלא באמצעות הצטברות בלתי פוסקת של עלילות, עד שהמפלצתי מתחיל להישמע סביר. https://rtmag.co.il/politics-and-economics/from-david-to-monster

"ספינת המגיפה": עונה 2, פרק 1 אם זה נראה לכם כמו שידור חוזר של תסריט ה-Diamond Princess – "ספינת המגיפה" שהייתה אות הפתיחה להכרזה על מגיפת הקורונה – זה לא במקרה. במשך שבועות, מקרי המוות על סיפונה אניית הקרוז MV Hondius כמעט לא עניינו איש. ואז, לפתע פתאום, בתחילת החודש, "ספינת המגיפה" החדשה הפכה בבת אחת לדרמה בינלאומית. הדרמה המתגלגלת מדגימה (שוב) עד כמה מהר ניתן להפעיל מחדש את תסריט המגיפה האימתנית, שבמרכזה הפעם וירוס שאולי שלושה בני אדם מתו ממנו מאז שחר האנושות, כפי שכתב לפני כמה ימים דיוויד בל, מומחה לבריאות הציבור ששימש בעבר כמדען בארגון הבריאות העולמי – בזמן שמדי יום מתים אלפים משחפת ומלריה, מבלי שאיש מהם יזכה לככב בכותרות. למה דווקא עכשיו, ומה המטרה? https://rtmag.co.il/health/next-pandemic-script